1) בפניי בקשה מטעם התובעים מיום 26.6.2013 למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת 3 ולמתן פס"ד במעמד צד אחד כנגדה , או לחילופין לאסור על הנתבעת 3 מלצרף לתצהירה ו/או להגיש במהלך ההתדיינות בביהמ"ש ראיות מטעמה .

2) התובעים הינם בני משפחה "גרעינית" המתגוררים בשטח שיפוטה של האגודה השיתופית "בית-הלל" שבצפון הארץ (להלן :"המושב") . התובעת 1 הינה אמם של התובעים 2 ו – 4 ובעלת זכויות קנייניות בנחלה מספר 19 במושב . התובע 2 הינו בעל זכויות קנייניות בנחלה מספר 16 במושב , ואילו התובע 4 מתגורר בבית הנמצא בשטח נחלת אמו (התובעת 1) בשל היותו "בן ממשיך" .

3) התובעים הגישו כנגד הנתבעים 1 ו - 2 , אשר הינם בעלי נחלות סמוכות במושב (נחלות מספר 17 ו – 18) , תביעה כספית בסך של 200,000 ₪ מכח חוק איסור לשון הרע , תשכ"ה – 1965 בעקבות שני פרסומים שונים מצד הנתבעים . הפרסום הראשון הרלוונטי לעניין בקשה זו הינו פרסום של ידיעה עיתונאית מחודש אוגוסט 2008 במסגרת המקומון "ידיעות קרית-שמונה" , אשר מופץ על ידי הנתבעת 3 באזור הצפון ומתפרסם דרך קבע במסגרת המקומון המצורף בימי שישי לגיליונות של העיתון "ידיעות אחרונות" . לטענת התובעים , בפרסום זה ייחסו הנתבעים 2 ו – 3 לתובעים מעשים חמורים ביותר המהווים לשון הרע כלפיהם ובכלל זאת הסגת גבול , מעשי אלימות , נקיטת יחס מפלה של "איפה ואיפה" מצד הועדה המקומית לתכנון ובנייה ביחס לתובעים , וכן גם התנהגות ברוטאלית וביצוע מעשי מטרד חמורים מצד התובעים כלפי חברי המושב .

4) התובעים מוסיפים ומציינים בכתב התביעה המתוקן כי הנתבעים 1 ו – 2 הוציאו את דיבתם רעה פעם נוספת באמצעות כתיבת מכתב אותו שלחו מיוזמתם אל אישי ציבור שונים , לרבות שר הפנים דאז , חברי הועדה המקומית לתו"ב , ראש המועצה המקומית ועוד – מכתב אשר נשלח בעקבות הודעה בכתב מטעם יו"ר המועצה המקומית הקוראת לתובעים להגיש בקשות למתן היתר למבנים אשר נבנו ללא היתר . לשיטת התובעים , בגדר מכתב זה ייחסו הנתבעים 1 ו – 2 לתובעים ביצוע של מעשים פליליים חמורים בתחום דיני התכנון והבנייה תוך הפרה בוטה של הוראות הדין וניצול פסול של מערכת יחסיהם החברית עם ראש המועצה המקומית .

5) לטענת התובעים , בעקבות החלטת ביהמ"ש במהלך הדיון המקדמי מיום 1.5.2013 בכל הנוגע להשלמת ההליכים המקדמיים מטעם הצדדים שיגרו ב"כ הנתבעת 3 (משרד עוה"ד ליבליך-מוזר ושות') למשרדו של ב"כ התובעים (עוה"ד אלי סגל) באמצעות הפקס תצהיר גילוי מסמכים הנושא את חתימת המצהיר בלבד (העיתונאי כותב הידיעה , מר אבנר לוטן) , וכל זאת מבלי שהתצהיר אומת על ידי עו"ד . לתצהיר זה צורף מכתב מטעם ב"כ הנתבעת 3 לפיו התצהיר יאומת בביהמ"ש על ידי עו"ד רק במועד מתן עדותו של המצהיר בביהמ"ש .

6) לשיטת התובע , תצהיר זה איננו עולה בקנה אחד עם הדרישות הפורמאליות האלמנטריות הקבועות בדין המהותי ומהווה הפרה בוטה של החלטת ביהמ"ש , ולפיכך יש מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה בהתאם להוראת סעיף 122 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 , או לחילופין לאסור על הנתבעת 3 להביא ראיות מטעמה בהתאם להוראת סעיף 114א' לתקסד"א וכן לחייב את הנתבעת 3 בהוצאות משפט לטובת התובעים נוכח התנהלותה המזלזלת כלפיהם .

7) בתגובה לבקשה מציינים ב"כ הנתבעת 3 כי מדובר בבקשה קנטרנית ובלתי קוליגיאלית מצד ב"כ התובעים , אשר באה לאוויר העולם על מנת לשמש כ"משקל נגד" לבקשה אחרת אותה הגישה הנתבעת 3 בשל טענתה לאי השלמת ההליכים המקדמיים מצד התובעים כפי קביעת ביהמ"ש – בקשה אותה דחה ביהמ"ש בהחלטתו מיום 4.7.2013 . לגרסת ב"כ הנתבעת 3 , לא עלה בידם לאמת את התצהיר בשל המרחק הפיזי הרב שבין משרדם הנמצא בתל-אביב לבין מקום מגוריו של המצהיר בצפון הארץ , ולפיכך היה זה מן הראוי כי ב"כ התובעים היה פונה אל משרדם טרם שהגיש את הבקשה דנן לביהמ"ש בדרישה לאמת את התצהיר . יודגש , כי לתגובה לבקשה זו צורף תצהיר גילוי מסמכים מתוקן , אשר אומת כדבעי בתאריך 10.7.2013 באמצעות עו"ד יעל ספיריה מקצרין . בנוסף לכך , מציינים ב"כ הנתבעת 3 כי מזכיר משפטי העובד במשרדם שוחח טלפונית עם ב"כ התובעים לאחר משלוח הפקס , וכי האחרון לא ראה בכך פגם של ממש . עוד טוענים ב"כ הנתבעת 3 כי בעלי דין נוהגים שלא להגיש לביהמ"ש תצהירים מאומתים כדבר שבשגרה , ובפרט בהינתן מקרה שבו משרד עו"ד נקלע לבעיות לוגיסיטיות שאינן מאפשרות את אימות התצהיר באמצעות צוות המשרד . לפיכך , במקרה דנן אין הדבר מצדיק סעד דרסטי דוגמת מחיקת כתב טענות שכן מדובר בעניין קל ערך קל וחומר משצורף לכתב התשובה לבקשה זו תצהיר גילוי מסמכים אשר אומת כדין בידי עו"ד .

דיון והכרעה :

8) הביטוי "תצהיר" הוא מונח השאוב מסעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1970 כאשר בין ברי הסמכא המורשים לאמת תצהיר כגון דא פרט לעו"ד הינם מונה גם שופטים , דיינים , ראש רשות מקומית , עובדי ציבור שהוסמכו לכך על ידי שר המשפטים (כגון : מזכירי בתי המשפט) ופרקליטים מפרקליטות המדינה . בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת 3 לפיה בתי המשפט נוהגים לאשר תצהירים תוך כדי ההליך המשפטי המתנהל בפניהם כדבר שבשגרה , הרי שמושכלות ראשונים היא כי תצהיר שאיננו מאומת כדבעי , או לחילופין שאומת טלפונית או בפקס , לאו תצהיר הוא שכן בהעדר חתימת גובה התצהיר נשמט הבסיס לקבילותו של התצהיר . דרישת האזהרה של גובה התצהיר איננה דרישה פורמאלית גרידא כי אם דרישה מהותית , ולכן על המצהיר להתייצב באופן אישי בפני אותו בר סמכא המוסמך לגבות את תצהיר על מנת לאשר את עצם העובדה שהתצהיר נחתם מרצון חופשי וכי הבין את מלוא משמעויותו של התצהיר , כי התצהיר נחתם שלא תחת כפייה או תחת השפעה של חומרים המשפיעים על צלילות דעתו של המצהיר . לפיכך , עריכת תצהיר שאיננו עונה על הוראות הדווקניות הקבועות בסעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש) מהווה עבירה אתית על פי דיני לשכת עורכי הדין (ראה : מאמרו של יו"ר ועדת האתיקה של מחוז ת"א דאז עו"ד אילן בומבך , עט ואתיקה (גליון מספר 58) , בטאון לשכת עוה"ד שנת 2000) .

9) עם זאת , כלל ידוע הוא כי הסעד של מחיקת כתב הגנה ומתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד הוא סעד קיצוני ביותר אשר בתי המשפט יזדקקו לו רק במקרים נדירים וחריגים כחלק מעקרון זכות הגישה לערכאות (ראה : ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר ואח' נ אמיר מרדכי ו-123 אח' , פ"מ מו(3) 793) . יתירה מכך , אין חולקין כי חסימת דרכה של הנתבעת 3 מלביא את ראיותיה איננה הסעד הנכון בענייננו מאחר והפגם בתצהיר גילוי המסמכים נרפא לחלוטין עם מסירת התצהיר המתוקן לידי ב"כ התובעים בצוותא חדא עם התגובה אשר הוגשה לביהמ"ש . עם זאת , הנתבעת 3 כלל לא טרחה לצרף לתגובתה תצהיר מטעם אנשי משרדה אשר טיפלו בעניין גביית התצהיר ושליחתו אל ב"כ התובעים (כגון : המזכיר המשפטי הנזכר בתגובה , עו"ד ברג-סגל וכו') ולפיכך אינני מוצא לנכון להתייחס לטענות המועלות בתגובת הנתבעת 3 בכל הנוגע לנסיבות העובדתיות המפורטות בתגובה בכל הנוגע לנסיבות שבעטיין לא הוחתם התצהיר כדין במועד החלוט אותו קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 1.5.2013 . יש לציין , כי הנתבעת 3 לא נתנה כל הסבר לתמיהה מדוע טרם משלוח התצהיר למשרדו של עו"ד סגל לא הנחתה את המצהיר לאמת את התצהיר כדבעי בפני בעל תפקיד באזור הצפון המוסמך לכך , ומדוע ציינה במכתבה לב"כ התובעים כי יש בכוונתה לאמת את התצהיר רק במעמד דיון ההוכחות בביהמ"ש הגם שמדובר בתצהיר גילוי מסמכים שיש להגישו לצד שכנגד כבר במהלך התנהלות ההליכים המקדמיים בתיק . מכאן , ברי כי הנתבעת 3 קיימה את הליך הגילוי המסמכים באיחור של כחודשיים ימים בתיק ורק לאחר שהוגשה לביהמ"ש בקשה מטעם התובעים לעשות כן .

10) אי לכך , לאור הנסיבות המפורטות מעלה הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת 3 בהוצאות התובעים בסך של 1000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק , וזאת בלא כל קשר לתוצאות פסה"ד. הסכום ישולם לתובעים באמצעות בא-כוחם בתוך 30 יום . המזכירות תסגור את הבקשה ברישומיה .

ניתנה היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים.