לפניי בקשות, לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, לאשר הסדרי פשרה.

המשיבות בת"צ 31801-12-09 מפעילות את הרשת ,גלובוס', שבזמנים הנוגעים לתובענה כללה בתי קולנוע באילת; בבאר-שבע; בקניון ,חוצות אשקלון'; בבנייני האומה בירושלים; ב,מרכז ישפרו' במודיעין; בקניון ,קניותר' בנס-ציונה; ב,קניון הזהב' בראשון-לציון; בקניון הוד-השרון; בקניון ,ערים' בכפר-סבא; ב,יכין סנטר' בנתניה; ב,קניון העמקים' בעפולה; ב,גרנד קניון' בחיפה; בקניון ,קריון' בקריית-ביאליק ובקניון נהריה. משיבה 2 בת"צ 12023-01-10 הפעילה באותה עת את בתי הקולנוע ברשת ,רב-חן' בבאר-שבע; בירושלים; במודיעין; ברחובות; בראשון-לציון; בבת-ים; בגבעתיים; בתל-אביב (בכיכר צינה דיזנגוף ובמגדל האופרה); בפתח-תקווה; בקריית-אונו; בקניון ,שבעת הכוכבים' בהרצלִיה; באור-עקיבא; בחיפה (במרכז חורב ובמרכז הקונגרסים), ובתל-אביב גם את קולנוע ,גת' (בתי הקולנוע של המשיבות בשני התיקים יכונו להלן בתי הקולנוע). עניינן של התובענות ושל הבקשות לאישור תובענה ייצוגית בהפרת הוראותיו של חוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים צוננים), התשמ"ז–1986 (להלן: חוק מתקני שתייה או החוק). לפי סעיף 2 לחוק, חלה חובה על המחזיק בבניין ציבורי ומפעילו להציב במקום ציבורי בתוכו, הנראה לעין הציבור, מתקן המספק מי שתייה צוננים שיהיה שמיש בשעות הפעילות בבניין. המשיבות, על-פי הבקשות לאישור, נמנעו מהתקנת מתקני מים בבתי הקולנוע כמצוות החוק. לטענת המבקשים, בכך אילצו את קהל הצופים ה,,שבוי'' לרכוש במזנון הקולנוע תמורת מחירים מופקעים משקאות שירווּ את צימאונו במהלך השהות במקום, והשיאו לעצמן רווחים נאים. עילות התביעה הן הפרת חוק מתקני שתייה והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. את הנזק העריכו המבקשים כמחצית הסכומים ששילמו החברים בקבוצה בעבור בקבוקי מים מינרליים, משקאות קלים, מיצים וכיוצא באלה.

את תשובתה בחרה המשיבה בת"צ 21023-01-10 לפתוח בדיון בשאלת הנזק. כמו המשיבות בתיק הנוסף היא גרסה כי תשעת השקלים שגבתה בעד בקבוק המכיל חצי ליטר מים מינרליים (עשרה שקלים לבקבוק בנפח 750 מיליליטר אצלן) אינם מחיר מופקע, ולאישוש טענה זו הביאה דוגמאות ממקומות כגון תאטראות, בתי קפה, היכל ,מנורה-מבטחים' בתל-אביב ונמל התעופה בן-גוריון, שבהם מחיר המים זהה או גבוה יותר. בהקשר זה הוסיפו המשיבות כי מחיר המים אצלן נובע מהעלויות הכרוכות בתפעול המזנונים, אשר גבוהות מעלויות ניהול של מקומות שבהם מחירם של בקבוקי המים זול יותר. כמו-כן הפנו את הזרקור אל שאלת הקשר בין העדרם של מתקני שתייה ובין הנזק שלשיטת המבקשים נגרם ברכישת משקה. כאן כפרה המשיבה בת"צ 21023-01-10 בהנחת המבקשים כי מחירי השתייה במזנוניהן היו יורדים אילו היו בנמצא מתקני שתייה, וכל המשיבות נתנו את הדעת על טענתם כי הם היו מבכרים להימנע מקניית משקאות בכסף בהינתן האפשרות לשתות מים צוננים חינם-אין-כסף. העדפה זו, הטעימו, אינה משותפת בהכרֵח לכל הרוכשים שתייה במזנון הקולנוע. בחודש אוקטובר 2010 תמה התקנתם של מתקני שתייה בבתי הקולנוע של המשיבה בת"צ 21023-01-10, ובתצהיר שביקשה להגיש מאוחר יותר הוצגו נתונים שלפיהם חלה עלייה מתונה במכירת המשקאות במזנונים.

טענות הגנה נוספות שנשטחו נגעו לתכליות אשר עמדו לנגד עיני המחוקק כאשר חוקק את חוק מתקני שתייה. אליבא דמשיבות, לפני שלושה עשורים לא היו מזגני האוויר נפוצים בבניינים ציבוריים, וההוראה לספק מים קרים נולדה מהצורך להבטיח את בריאות הציבור ואת רווחתו – לא למנוע פגיעה בכיסו. ראיות לכך, בראות עיני המשיבות, הן שהחוק חל גם על מקומות אשר אינם מציעים משקאות לרכישה ושעל אכיפתו אמונות הרשויות המקומיות. בתגובה הפנו המבקשים לדברי חבר הכנסת שהציע את החוק, שמהם עולה כי החוק נועד גם לחסוך בכספי הציבור, וביקשו לקבל כי סמכותה של הרשות אינה שוללת את הזכות לאכיפה אזרחית. מכל מקום לאחר שהוגשה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הציבה המשיבה בת"צ 21023-01-10 מתקני שתייה בבתי הקולנוע שלה, הגם שלטענתה החוק לא היה מוכר לה ולגרסתה גם לא נאכף מעולם; המשיבות בת"צ 31801-12-09 ציינו כי מתקני שתייה כבר היו מותקנים בבתי הקולנוע שלהן – על-פי רוב במזנון, שלגישתן הוא לב לבו של המקום – ומי שביקש כוס מים קיבל אותה. לכך השיב המבקש כי ככל הנראה המתקנים שבתוך המזנונים היו ברזים פשוטים, וכי אינו חייב לטרוח ולבקש כוס מים מהמזנונאים. כך או אחרת גם אותן משיבות הציבו מתקנים נוספים אחרי שנתבעו.

לאחר שהתקיימו שלושה דיוני קדם-משפט, ראשית לפני כבוד השופט (בדימ') עמירם בנימיני ולאחר מכן לפניי, הגישו הצדדים בקשות לאישור הסדרי פשרה. גם ההסכמים נדונו, בעיקר בשאלת מיקומם של מתקני השתייה בבתי הקולנוע, ותוקנו. אחד התיקים נקבע לשמיעת הראיות בבקשה לאישור, ואולם בפתח הדיון לובנו הדברים פעם נוספת ונמסרו הבהרות שייתרו את המשך ההתדיינות. בקבוצה שעליה יחולו ההסדרים ייכלל כל אדם אשר עד לפרסומה של המודעה בדבר הגשת הבקשות לאישור ההסדרים רכש בבתי הקולנוע משקאות מסוגים שונים, ובפרט מים מינרליים. כזכור עילות התביעה הן הפרת חוק מתקני שתייה והפרת חובה חקוקה, והשאלות המהותיות לדיון אשר משותפות לכלל החברים בקבוצה הן שאלות של עובדה ושל משפט. בהן ניתן למצוא את אלו:

א) האם הפרו המשיבות את הוראות החוק שביסוד עילות התביעה – למשל, האם חוק מתקני שתייה הוא כלכלי בבסיסו, שאז אפשר למצוא קשר של סיבה ותוצאה בין ההפרה לבין הנזק, או שמא מטרותיו אחרות – קרֵי: שמירה על בריאות הציבור – שאז אפשר כי הנזק הכספי שלו טענו המבקשים אינו תוצאת ההפרה המסתברת שאותה התכוון החיקוק למנוע, ועל-כן לא התקיים הקשר הנדרש בינו ובין ההפרה.

ב) האם קיימו המשיבות את הוראות החוק בכך שנענו לכל בקשה של מי מהמבקרים בבתי הקולנוע לקבל כוס מים מהמזנונאים, ובכך שברזים הותקנו בחדרי השירותים (טענת הגנה שעלתה בשני התיקים).

ג) האם העדרם של מתקני שתייה גרם למי מהצופים לרכוש בקבוקי מים מינרליים או משקאות אחרים, ואם התשובה לכך חיובית – מהו שיעורם של אלו מתוך כלל הרוכשים.

ד) מה הנזק שנגרם לקבוצה בהתחשב בפרמטרים המנויים לעיל.

עיקרי ההסדרים הם כדלקמן:

• את מתקני המים שהציבו המשיבות בבתי הקולנוע אחרי שהוגשו הבקשות לאישור (או דומים להם) הן התחייבו להוסיף ולהעמיד – סמוך לכניסה או למזנון, במרחק שלא יעלה על עשרים מטרים מהם. במהלך הדיון בהסדר הפשרה, יוער, הבהרתי לצדדים כי לגבי דידי הצבת המתקנים על-יד בתי השימוש אינה עונה על דרישת החוק ואינה הדרך ההולמת לפרש את ההוראה להציבם ,,במקום מרכזי'' בבניין. הואיל ועל-פי הצהרת באי-כוח המשיבות בשני התיקים, מתקני המים בבתי הקולנוע אינם מוצבים סמוך לשירותים, איני מוצאת צורך לדון בשאלה זו, אך ככל שהדבר נוגע לבתי הקולנוע מושא פסק-דין זה – הצהרתם כי מתקנים אלו לא יוצבו במקומות האמורים בעינה עומדת.
• כל אחת מהמשיבות תפצה את חברי הקבוצה בהקצאת סך 150,000 ₪ לחלוקת כרטיסי כניסה לסרטים או לאירועים שיכללו הקרנת סרטים, על-פי מחירוני המשיבות (נספח ד לבקשה לאישור ההסדר בת"צ 31801-12-09; נספח 4 להסכם בתיק האחר). בת"צ 12023-01-10 נמנים גם בתי הקולנוע מרשת 'Yes Planet' בהתחייבות זו. העמותות שלהן יוקצו התקציבים בת"צ 31801-12-09 הן ,וראייטי', ,אקי"ם', ,חום', ,חיינו' ו,קו לחיים', ובת"צ 12023-01-10 – ,וראייטי', ,קו לחיים', ,אנוש' ו,סחל"ב – סיוע חירום לנוער במצוקה'. התקציבים יועמדו בתוך 18 חודשים מהיום, ואם לא ייגמרו בתום התקופה, תועבר יתרת הכספים לאחת העמותות או יותר. בחלוף פרק הזמן יגישו הצדדים דוח ביצוע ערוך וחתום בידי רואי-החשבון החיצוניים של המשיבות, בצירוף אישורים מתאימים מאת העמותות. מאחר שלא ברור אם הזמנת כרטיסים לקבוצות מקנה הֲנחה במחירי המחירון, מובהר בזאת כי ההקצאה תשמש לחלוקת כרטיסי כניסה חינם בלבד ולא גם בהנחה, כפי שנרשם בסעיף 14(ב)/14.2 לבקשות לאישור הסכמי הפשרה.

לא מצאתי לנכון להכביר הוצאות ולמנות בודק, וזאת נוכח הנתונים שהציגו המשיבות לעיוני. המשיבות בת"צ 31801-12-09 המציאו מסמך חתום בידי סמנכ"ל כספים אשר פירט את נתוני מכירת המשקאות במזנוניהן במשך שלוש שנים וחצי. המשיבה בת"צ 12023-01-10 המציאה מסמכים המפרטים כמה משקאות נמכרו אצלה בשנים 2009–2013 וכמה בקבוקי מים מינרליים, ובשתי הטבלאות צוין מספר הצופים באותן שנים. הנתונים שמסרה מאששים את הטענה כי בהשוואה לשנת 2010, שבה התקינה את מתקני השתייה, לא חלה ירידה במכירת המשקאות ומספר המשקאות שנמכר אפילו גדל ביחס למספר המבקרים. אם מבודדים את המים המינרליים מכלל המשקאות, חלה ירידה קלה מאוד במכירתם לאחר הצבתם של המתקנים.

לפיכך, ולפי שמתעוררות בתיקים שאלות משפטיות שעליהן הצדים חלוקים, אני סבורה כי הפשרה היא הדרך הנכונה, ההוגנת והסבירה לסיומן של הפרשות וכי יתרונותיה עולים על חסרונותיהם של ההסדרים. פסק-דין זה ייחשב מעשה בית דין מבחינת החברים בקבוצה בעילות ובסעד שפורטו לעיל.

אני מאשרת את הסכמת הצדדים בדבר תשלום גמול בסך 15,000 ₪ לכל מבקש ושכר טרחה בסך 30,000 ₪, בכל אחד מהתיקים לחוד, לבא-הכוח המייצג. סכומים אלה הוגנים וראויים לתוצאת ההסדרים ולהישג המשתקף בה. מחצית מכל סכום תשולם בתוך 14 יום מהיום, והיתר – בתוך 14 יום ממועד אישורו של הדוח דלעיל.

פרסום שני – ביומונים ,ידיעות אחרונות' ו,הארץ'. תזכורת פנימית – ביום 09.07.17.

ניתן בלשכתי היום, כ"ד טבת תשע"ו (5 בינואר 2016).

המזכירות תשגר פסק-הדין לצדדים. הצדדים ישלחו העתקים למנהל בתי המשפט וליועץ המשפטי לממשלה.