1. מונחת בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה.
2. ראשיתה של הפרשה לפני כעשור, בהתקשרות בין חברת תקשורת ללקוח. התובעת הגישה ביום 19/01/2010 תביעה בגין אי עמידת הנתבע בהתחייבויותיו נוכח השירותים שסופקו לו על ידה. סכום התביעה עמד אז על 3,384 ₪. כתב התביעה נמסר ביום 20/05/2010 , ע"פ אישור המסירה המצורף, לאמו של הנתבע אשר סירבה לחתום. משלא הוגש כתב הגנה, בית המשפט נתן פסק דין בהעדר ביום 13/07/2010.
3. כעבור עשור, ביום 01/06/2020, הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שלפניי. המבקש טוען לביטול מחובת הצדק מאחר ומעולם לא קיבל לידיו את כתב התביעה. זאת, מאחר ובאותה תקופה הוא לא גר כלל יחד עם אמו, אשר לכאורה קיבלה את המסירה וסירבה לחתום. בנוסף, טוען המבקש לסיכויי הגנה טובים משהמשיבה לא צירפה חוזה שירות חתום על ידו ובכך לא עמדה בנטל הוכחת חבותו לה. עוד מתאר המבקש מצב כלכלי חברתי קשה הטומן בחובו חובות רבים, וזאת עקב גירושיו מאשתו לפני 14 שנים והצורך לגדל את בתו כהורה יחיד.
4. המשיבה מנגד, מבקשת לדחות את הבקשה. לדבריה, המבקש ידע גם ידע על ההליך ועל פסק הדין, והראיה לכך הן הבקשות שהגיש בתיק ההוצאה לפועל בשנים 2017 ו- 2018. על כן, טוענת המשיבה, היה בידי המבקש כבר אז להגיש בקשה לביטול פסק הדין ואין שום הסבר למחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד ובאי הגשת בקשת ביטול במועד, ולכל המאוחר בשנת 2017. היענות לבקשה מהווה, לשיטת המשיבה, פגיעה בעקרון סופיות הדיון, במיוחד שבפי המבקש טענות בעלמא שלא מראות סיכוי כלשהו להגנתו.
5. ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מוסדר בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם" (הדגשה שלא במקור-א"מ).מיום 28.9.1991

תק' (מס' 2) תשנ"א-1991ק"ת תשנ"א מס' 5380 מיום 29.8.1991 עמ' 1228

אין חולק כי המבקש לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין במועד, וכל שכן יכול היה לפני כשלוש שנים. אין בפיו הסבר למחדלו זה.

מכל מקום, הלכה פסוקה היא שפסק דין שניתן בהעדר יבוטל משני טעמים. האחד, מחובת הצדק עקב פגם בהמצאה. האחר, משיקולי בית המשפט אם השתכנע שאין בהשתהות המבקש מעין זלזול בהליך השיפוטי ומשמראה המבקש הגנה לכאורה, ולו קלושה, כדי להטות הכף ולתת לו את יומו בבית המשפט, כאשר יש להעניק לסיכויי ההצלחה משקל רב יותר (ראו: ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008) ). השיקול השני, סיכויי ההגנה, על-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה של מבקש הביטול:

 "שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)" (רע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ (10.8.2010)).

שכן, הלכה היא שאין מקום לבטל פסק דין אם התוצאה הסופית אחרי דיון תהא כמו פסק הדין שממילא כבר ניתן. על כן, יש לבחון את סיכויי ההגנה אם אין מדובר בהליך סרק שיש בו רק לדחות את הקץ ולהשהות מתן פסק דין נגד המבקש (ראו והשוו ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"מ מה (3) 188)). זאת, על מנת שבית המשפט לא יידרש לקיים הוכחות ולאחר מכן להגיע למסקנה אשר יגיע עת מלכתחילה יכול היה להפעיל את שיקול דעתו האם יש מקום לנהל הליך שלם אם לאו מש"זמנו של בית המשפט הינו מוגבל, ותור המתדיינים ארוך" ואין מקום להאריך את ההליך לריק על דרך שמיעת ראיות (ראו והשוו: ע"א 3801/06 שרית עובדיה נ' עיריית הרצליה (18.2.2018)).

לצד שיקולים מנחים אלה, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות. זכות זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (21.2.2010) פסקה 6), ובכלל זה עקרון סופיות הדיון וזכותו של בעל הדין להיפרע מפסק הדין שניתן לטובתו עקב מחדלו של מבקש הביטול. מהו קו הגבול עת יש לומר שתקופת השיהוי בהגשת בקשת הביטול הינה בלתי סבירה ובית המשפט לא ייעתר בגינה לבקשת הביטול?

בית המשפט העליון קבע בעניין זה כי "פסק דין שניתן בהעדר הגנה ומכריע מכללא לטובת התובע בפלוגתא עיקרית, שהיא נושא ההתדיינות הראשונה וההכרעה בה היא בבחינת הכרעה שבלעדיה אין, מונע מן הנתבע לשוב ולהעלות בהתדיינות נוספת טענות החותרות תחת הכרעה זו. לאמיתו של דבר, כל מסקנה אחרת תחתור תחת הצורך להגיש כתבי הגנה, או בקשות רשות להתגונן או להתייצב לדיונים. בשיטה המאפשרת לנהוג כך, פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה לעולם לא יהיו חלוטים. לא יהיה צורך בהגשת בקשה לביטול פסקי דין כאלה ולא תהיה משמעות למועדים להגשת בקשת הביטול.....דומני שהדבר נובע מכך שברור לכל, או למצער כמעט לכל, שאין הדבר אפשרי" (ראו רעא 2237/06 ‏ ‏ בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין (08/03/2009). הדגשה שלא במקור-א"מ).

ובמקום אחר –

"דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא-היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק" (ראו ת"א (מחוזי י-ם) 4582/03 ידיעות אחרונות נ' צימרמן (24/02/2004)).

1. בענייננו, המבקש הגיש בקשת הביטול לאחר עשור ממתן פסק הדין בהעדר. תקופה זו משליכה על בירור עילות הביטול הנטענות. המבקש טוען שלא קיבל לידיו את כתב הטענות מאחר והמסירה לכאורה בוצעה לידי אימא שלו אשר סירבה לחתום. המבקש טוען שלא גר אותה עת יחד עם אמו. בית המשפט נתן פסק דין בהעדר כשבפניו אישור המסירה ותצהיר המוסר. חזקה שבית המשפט, עת פסק נתן אימון באישור ובתצהיר שהונחו בפניו. אכן, אין מדובר בחזקה חלוטה ועל המבקש לסתור את חזקת המסירה בשים לב לכך שתקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת מסירה לבן משפחה המתגורר עם בעל הדין. למעט אמירה כללית, המבקש לא הוכיח – כך למשל בתדפיס מרשם אוכלוסין – כי לא התגורר עם אמו או כי לא מסר את כתובתה למשלוח כתבי בית דין (מקום בו התגורר במקום אחר, ואף זאת לא הוכח).

משחלף זמן כה רב אין אפילו טעם לנסות לאתר את המוסר ולחקור אותו. ההתעוררות עתה אחרי כ-10 שנים מהווה נזק ראייתי לתובעת. לעומת זאת, בידי המבקש, המבקש לסתור את חזקת המסירה, היכולת להוכיח כי הוא ואמו לא התגוררו יחד בשנת 2010 יחד ודי אף בהמצאת תדפיס מרשם אוכלוסין או ראיה אחרת תומכת, למשל מהעירייה – היכן התגורר. למעט אמירה בעלמא של בעל עניין, לא הוצגה ולו ראשית ראיה. והכיצד התובעת הגיעה למבקש? יצוין כי בוצעה פעולת איתור משהסתבר כי הוא לא מתגורר ברחוב שבי ציון באשדוד אלא בפועל בשד' רחובות באשדוד. וכיצד למשיבה הייתה את כתובת אמו דווקא? ואם התגורר בדירה שכורה במקום אחר ולא שינה את כתובתו, מוטל עליו לסתור את חזקת המסירה אולם הוא גם לא מוסר היכן התגורר באותה תקופה, כך למשל הצגת העתק מחוזה שכירות מאותה התקופה.

צודקת המשיבה שהמבקש ידע על ההליך בהוצאה לפועל עת הגיש בקשות על ידי בא כוחו. היותו מיוצג בבקשות להוצאה לפועל מחזקת את הסברה שידע גם ידע פרטי התיקים הפתוחים נגדו. גם אם נניח שהמבקש ידע לראשונה על פסק הדין מושא הדיון בפעם הראשונה שפנה להוצאה לפועל, קרי בשנת 2017, למה אז לא הגיש בקשת הביטול יחד עם בקשת עיכוב הליכים?

על כן, לא מצאתי כי יש חובה מן הצדק להיעתר לבקשת המבקש לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

1. אשר לסיכויי ההגנה של המבקש, טענתו מתמקדת בכך שהמשיבה לא צירפה בכתב התביעה בשנת 2010 את חוזה השירות בין הצדדים. העלאת טענה זו כעת לאחר עשור מסתמכת על כך שיש בידי המשיבה יכולת להתמודד עם טענה זו אולם משחלפו 7 שנים, והחוזים דאז היו תחת עותק קשיח, ספק רב אם שמרה את החוזה – דבר שגורם לה נזק ראייתי. אין מדובר בתיק שנפתח כתביעה בסדר דין מקוצר או אז יש הכרח לחוזה כתוב. אין מדובר בתיק שנפתח כתביעה לסכום קצוב בהוצאה לפועל. מדובר בהליך שנפתח בסדר דין מהיר. יכול ומדובר בעסקת מכר מרחוק והנהלים באותה תקופה היו שונים מהיום בשים לב לתיקוני חקיקה גם בחוק הגנת הצרכן בכל הנוגע לעסקת כמר מרחוק. לא צורפו חשבוניות תשלום אלא מועדי פרעון שלא נפרעו. צורפה רשימת מסמכים ללא מסמכים עת צוין כי יוצגו לפי דרישה ובכלל זה החשבוניות. יכול ודרישה זו לא מספקת עת בעל דין נדרש לגלות את כלל מסמכיו בהליך גילוי מוקדם אולם קיים קושי להתחקות למתרחש לפני עשור גם מבחינת עמידה על סדרי הדין עת יכול ויש בכך מחדל אולם אין מדובר במחדל המוביל לדחיית התביעה או ביטול פסק הדין באופן אינהרנטי. שכן, יכול ודי היה בהצגת הרשימה כשבסמוך מוגשים המסמכים עצמם אולם טרם הגיע השלב משלא הוגש כתב הגנה. הנתבע דווקא הוא שטוען כי הוצגו חשבוניות חיוב בגין שימוש אולם הוא לא חתם על דבר ולמעשה "כל אדם" יכול להמציא חשבוניות. קיים קושי לומר זאת עת מדובר בחברה בע"מ המנפיקה דרך קבע חשבוניות והנתבע לא טוען כי מישהו אחר עשה שימוש בפרטיו. הכיצד הגיעה דווקא אליו? לאיזה טלפון או שירותים היה מחובר באותה עת? דבר שבנקל יכול להוכיח כי היה מחובר לחברה אחרת, אם בכלל, עת טען כי לא היה כלל ועיקר לקוח של המשיבה. אולם הוא לא עשה זאת ולא טוען כי היה מחובר לחברה אחרת.
2. ליבי עם המבקש נוכח מצבו הכלכלי והחברתי שנקלע לטענתו לסיטואציה קשה עקב גירושיו מאשתו. ואולם, "אדם מועד לעולם". יש היזהר מיצירת מצב לפיו בעל הדין לא יתייצב לדיון ו/או לא יגיש כתב הגנה מתוך ידיעה שיוכל בבוא היום לבטל כל פסק דין כמעט באופן אוטומטי ודי לו בהגשת בקשת ביטול - "אמנם אין הפרוצדורה מיטת סדום, אבל גם איננה מזרון סתם שאדם מקפלו וזורקו ממקום למקום…" (ע"א 573/78 פרידמן נ' סגלוביץ, פ"ד לד (1) 169, 176). אמנם מנגד עומדת זכותו של הנתבע ליתן לו את יומו בבית המשפט, אולם בחינת הנתונים דלעיל אינה מכשירה את הדרך לביטול פסק הדין. שכן, הלכה היא שאין מקום לבטל פסק דין אם התוצאה הסופית אחרי דיון תהא כמו פסק הדין שממילא כבר ניתן. קבלת בקשתו של המבקש משמעותה מדרון חלקלק לביטול פסק דין כעבור שנים רבות, ללא הגשת בקשה להארכת מועד, תוך העלאת טענות כלליות בדבר אי המצאה ופגיעה באינטרס של הצד שכנגד להסתמך על סופיות הדיון ויש בכך פגיעה גם באינטרס הציבור שמשפטים יתקיימו ביעילות בלי שיונחו מכשולים בלתי ראויים על דרכי ניהולם. ודוק; אין מדובר באיחור שניתן להשלים עמו אלא איחור חריג ללא טעם חריג: "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי^-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (ראו רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4)198, 201 ).

ודוק; "תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית –המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל-הדין שכנגד" (רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי, פ"ד נה (3) 732, 730).

9. עם זאת, ומשיקולי מדיניות שיפוטית, היה והנתבע יפקיד סך של 4000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 1.9.20 מלבד נשיאה בהוצאות משפטיות על סך של 2500 ₪ במנותק מתוצאות הדיון שנגרמו לתובעת בגין נקיטת הליכים נוכח איחורו הרב – אורה על ביטול פסק הדין, בשים לב לכך שחלוף הזמן יכול להוביל גם להיפוך נטלים בבירור התביעה העיקרית.

לא יופקדו ולא ישולם, ישופעלו ההליכים.

לת.פ ביום 2.9.20.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.