המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 ו- 2(1) לחוק להגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981; הנאשם זוכה משורה של עבירות אחרות, ובהן אינוס, ניסיון לאינוס, תקיפת קטין על ידי אחראי (שתי עבירות), הדחה בחקירה, איומים (שתי עבירות), והיזק לרכוש במזיד.

כפי שפורט בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, הוגש כתב האישום נגד הנאשם, בעקבות חקירה משטרתית שנפתחה לבדיקת תלונתה של אשת הנאשם, אם ילדתם המשותפת של בני הזוג (תינוקת באותם ימים), בגין שורת מעשים שביצע הנאשם כנגד המתלוננת ובתה מנישואים קודמים, כנטען על ידי המתלוננת. התלונה שימשה בסיס עיקרי לאישומי כתב האישום, ובתום שמיעת ההוכחות, זוכה הנאשם כאמור, מחלק ארי של העבירות שיוחסו לו, למעט העבירה של הפגיעה בפרטיות בה הורשע, כאמור.

אין חולקין, כי היחסים בין בני הזוג שנישאו בשנת 2007, הלכו והתדרדרו במהלך השנים, והמתלוננת טענה כי הנאשם, המבוגר ממנה בשנים רבות, מתעלל בה, רגשית וכלכלית, ומיצר צעדיה, עד כדי תחושת סגר ומחנק. ביום 15.10.2009 נמלטה המתלוננת עם שתי בנותיה למקלט לנשים מוכות, בסיוע רשויות הרווחה בערד. הנאשם הורחק מידית מהבית בהוראת המשטרה, ולאחר מכן עבר להתגורר בדירה אחרת. ההרשעה בעבירה של פגיעה בפרטיות, נוגעת למעשי בילוש והתחקות אחר המתלוננת, אותם ביצע הנאשם לאחר שהורחק מהבית, ועד שנעצר ביום 4.1.2010, בעקבות התלונה שהביאה לפתיחת החקירה.

על פי מה שקבענו, בלש הנאשם אחר הנעשה בביתה של המתלוננת במספר הזדמנויות, במהלך אותה תקופה, בשעות אחר הצהריים והלילה, ואף פנה בדברים לידיד של המתלוננת שהגיע לשהות בביתה בשעות הלילה. המתלוננת פנתה מספר פעמים לנאשם ודרשה ממנו שלא להתקרב לביתה; הבהירה לו כי היא חשה נצורה בביתה, ונאלצת להגיף את התריסים בבית; היא אף התרתה בנאשם, כי אם לא יחדל ממעשיו תיאלץ להזעיק את המשטרה. עוד נקבע, כי בשתי הזדמנויות אחרות, התקרב הנאשם אל המתלוננת בדרך מטרידה, במפגשים ברחוב, ואף התפתח ביניהם עקב כך עימות מילולי. יש לציין, כי הנאשם טען בעדותו, כי היה מעורב במקרה יחיד של עיקוב, וזאת בשל דאגתו לשלומה של בתו, התינוקת; עוד טען, כי "שמר מרחק" מהבית, אולם גרסתו זו נדחתה.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם, בן 71 כיום, סובל מבעיות בתפקוד הלב והכבד, ומיתר לחץ דם. הנאשם, שהתגרש בינתיים מהמתלוננת, שומר על קשר עם בתו, כיום בת חמש שנים, המתגוררת אצל המתלוננת. הוא נוטה לתפוס עצמו כקורבן, ומתקשה לזהות דפוסים בעייתיים בהתנהגותו מול המתלוננת. מנגד, המתלוננת תיארה מסכת חיים קשה עם הנאשם, ומציינת כי קיים כיום מאבק משפטי סביב נושא המשמורת על הילדה. התרשמות שירות המבחן הינה, כי מדובר באישה חלשה, תלותית, בלתי יציבה. הקשר עם הנאשם מאופיין בניכור, חשדנות, ולטענת המתלוננת היא עדיין חוששת מהנאשם. הנאשם מודה בביצוע העבירה, וטען כי "העבירה נעברה על רקע דאגה למצבה הנפשי הבלתי יציב של (המתלוננת) ובעקבות זאת דאגה לבתו שהייתה תחת השגחתה".

שירות מבחן סבור, כי קיימים מכלול נתונים שבגינם יש מקום להימנע מהרשעת הנאשם, ולהסתפק בהטלת של"צ בהיקף של 140 שעות; המלצת שירות מבחן מתבססת על גילו המתקדם של הנאשם; עברו הנקי; המשך הקשר עם המתלוננת על רקע הסדרי הראיה הנוגעים לבת; השפעת המעצר וההליך הפלילי על הנאשם; והעובדה כי הנאשם לא חזר לביצוע מעשים שליליים הנוגעים למתלוננת מזה כשלוש שנים, מאז הניתוק ביניהם.

עוד צויין כי הנאשם, שהינו נתין בריטי, משתייך לתנועה הנוצרית משיחית, ומתגורר כיום בישראל על רקע זה. הנאשם נמצא בישראל באשרת תייר, ובקשתו לקבלת אזרחות ישראלית, סורבה. הנאשם ציין בפני שירות המבחן, כי ההרשעה עלולה לפגוע בו ולעכב את קבלת האזרחות.

בהצהרת 'נפגע עבירה' מטעם המתלוננת, שוטחת המתלוננת את תחושותיה הקשות בעקבות חייה המשותפים עם הנאשם, ואף לאחר הניתוק ממנו, בהליך הגירושין וכיום. הליכים אלה הותירוה "פצועה וחלשה", וחסרת ביטחון אישי וכלכלי. לדבריה, הנאשם הפיץ עליה דברי עלילה, שהרחיקו את לקוחותיה, וגרמו לפגיעה קשה ביכולתה להתפרנס, ואף הביאו לניתוקה מהקהילה המשיחית שהיוותה באותה עת "המשענת היחידה" שהייתה לה, לדבריה.

ב"כ המאשימה עותרת להטלת עונש מאסר מותנה, תוך התחשבות בגילו של הנאשם, עברו הנקי, מצבו הבריאותי וחלוף הזמן ממועד ביצוען של העבירות. בנוסף עותרת ב"כ המאשימה, להטלת פיצוי שישקף את הסבל שנגרם למתלוננת. נטען, כי אין מקום להימנעות מהרשעה, נוכח אופיים של המעשים והפגיעה שנגרמה למתלוננת.

ב"כ הנאשם מבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעה. בנוסף לנסיבות האישיות שתוארו, צוין על ידי הסניגור, כי לאחר יציאתו לגמלאות, עבד הנאשם במיזם התנדבותי מטעם הסוכנות היהודית וסייע להבאת יהודים מאוקראינה; הנאשם שהוא נוצרי מאמין, עבד בשלב מסוים בהתנדבות בכנסיה בירושלים, ולאחר שהכיר את המתלוננת, שהשתייכה אף היא לקהילה המשיחית, ונישא לה, נשאר להתגורר בישראל, והוא נמצא בישראל ברציפות כמעט מאז שנת 2009; פער הגילאים הוא שהביא להתדרדרות קשר הנישואין, ובסופו של דבר התגרשו השניים בהסכמה. הנאשם ביצע את המעשים על רקע חששו לבנות, והוא מבין כיום שמדובר במעשים פסולים. הנאשם הגיש בקשה לתושבות בישראל כדי להיות יחד עם בתו, והוסבר לו על ידי עורך דינו כי אם יורשע, הסבירות שבקשתו תתקבל תהיה נמוכה יותר, וההרשעה תפגע בסיכוייו להסדיר את מעמדו בישראל.

עוד יש לציין כי מר יקים פיגרס, רועה הקהילה המשיחית, מסר בעדותו בשלב הטיעון לעונש, כי הנאשם הינו "אדם נעים הליכות", בעל התנהגות מאופקת, ומסייע לאחרים ככל יכולתו.

הנאשם מסר בדברו האחרון, כי הוא רואה לנגד עיניו את טובתה של בתו הקטינה, וכי המתלוננת היא המעלה נגדו האשמות שווא.

כידוע, ההימנעות מהרשעה הינה החריג לכלל המחייב כי השוויוניות בפני החוק תתבטא גם בדרך של הרשעה, ככל שהדברים נוגעים להעמדתם לדין של בגירים. עם זאת, קיימים אותם מקרים בהם תועלתה של ההרשעה אינה שווה בנזק האישי העלול להיגרם בעטיה, ונראה כי בענייננו מתקיימים אותם תנאים חריגים המצדיקים הימנעות מהרשעה, כפי שאכן המליץ שירות המבחן.

רצה הגורל, ונישואיהם של הנאשם והמתלוננת הגיעו לקיצם, עקב פערים קשים ביותר במנהגם של בני הזוג, עד כדי כך שהמתלוננת חשה שחייה אינם חיים עוד במחיצתו של הנאשם. ככל שקורה לעיתים, היה תהליך הפרידה קשה ומייסר, והנאשם, בעל נטיה אובססיבית מסוימת, התקשה לקבל עליו את גזירת הניתוק שנפל עליו בחטף, מבִּתו, בֵּיתו, ומהמתלוננת, אחריה בלש מספר פעמים; מהראיות עלה, כי הנאשם גם לא אבה להשלים עם העובדה שהמתלוננת מיהרה לפנות לאדם אחר.

ככל שהמעשים ראויים לגנאי ולענישה, הרי שלא ניתן להתעלם כי הנאשם, בגילו המתקדם, לא עבר עבירה מעודו, וכל אורחותיו הינן של אדם נורמטיבי, והסובבים אותו אף משבחים את דרך תפקודו והליכותיו; לא ניתן להתעלם מחלוף השנים מאז ביצוע המעשים, ומכך, שלבד מאותו פרק זמן אומלל בן חדשיים - שלושה, שבו בוצעו, לא חזר הנאשם לבצע מעשי עבירה, והניח למתלוננת לנפשה, אלא במסגרתם של ההליכים הנוגעים לקביעת המשמורת על הבת הקטנה; אין גם להתעלם מכך, שהנאשם זוכה ממרבית האישומים החמורים שיוחסו לו, וניהול המשפט על ידו לא היה אפוא, ניהול סרק; הטענה כי הרשעה בדין עלולה גם לשבש את אפשרותו של הנאשם, שקשר גורלו בישראל, לשהות שהיית קבע בישראל, לא נסתרה, ויש מקום אף להתחשב בעניין זה במסגרת השיקולים אם יש מקום להותיר הרשעה על כנה.

נוכח נסיבות אלה, ומשהנאשם הודה במעשה בפני שירות המבחן, ונראה כי הוא מפנים, גם אם באיחור, כי התנהג באופן פסול, הגענו לכלל דעה כי יש מקום להימנע מהרשעה, ולפיכך תבוטל הרשעתו של הנאשם. הנאשם יישא ב- 140 שעות של"צ, כפי שהמליץ שירות המבחן, על פי תוכנית שתוגש על ידי שירות המבחן תוך 30 יום. מוטל צו מבחן על הנאשם למשך שנה אחת.

נוכח מהותם של המעשים שביצע הנאשם, והפגיעה שנגרמה למתלוננת בעטיים, ומכח סעיף 11 לפקודת המבחן (נוסח חדש), מוטל על הנאשם תשלום פיצוי למתלוננת בסך של 5000 ₪.

העתק גזר הדין יועבר לשירות המבחן, לצורך הכנת תכנית של"צ.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט העליון.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ד, 28 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.