בס"ד 22/10/12

רקע וטענות הצדדים

לפני מונחת תביעתה של "קרנית" – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "התובעת"). התובעת הגישה תביעתה זו לאחר ששילמה פיצויים לנפגע, מר ח'ליל אחמד, בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 08.10.03 (להלן: "התאונה"), שהתרחשה בכביש אדם-חיזמא באזור שיפוט ירושלים (בשטח המכונה "C" לפי הסכמי אוסלו) כשנפגע ממכונית הנהוגה על ידי מר ח'דר מוסטפא (להלן: "הנתבע") שנהג אותה העת ללא רישיון נהיגה וביטוח חובה תקף.

הנתבע הועמד לדין והורשע ביום 27.06.04 בתיק 2220/04 בגרימת התאונה, בגרימת חבלה להולך רגל, בנהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה בתוקף. ב"כ התובעת המלומדת טוענת כי החוק אינו בודק מי גרם לתאונה על מנת ליתן פיצוי לנפגע ואף לא בודק את האשם כדי לקבוע את השיפוי לקרנית. סעיף 9 ב' לחוק פורש כמי שבא לטפל ביחסים בין המזיקים לבין עצמם ולא ביחסי מזיקים-קרנית ובנסיבות אלו חייב הנתבע בשיפוי התובעת. אצל הנפגע הובחנו חבלות בראש, שבר בירך, שבר בצלע ימין, חבלה בריאה משמאל, פריקת כתף שמאל, שבר בפמור ובפלוויס ושברים בארבע שיניים. הנפגע עבר ניתוח אורטופדי שכלל שחזור של הפריקה בכתף, סגירת השבר בפמור בהרדמה מלאה וכן רגלו וכתפו הושמו בסדים המתאימים. לבסוף שוחרר עם המלצות להמשך מעקב אורתופדי וטיפולי פיזיותרפיה. הנפגע היה מאושפז 12 יום ובהמשך טופל ונאלץ לקבל עזרה פסיכיאטרית בשל שינויים בהתנהגות, כאבי ראש, שכחה וסחרחורות. על פי יעוץ רפואי שהתובעת קיבלה ועל בסיס המסמכים הרפואיים שנאספו הוערך כי הנפגע יסבול מנכות צמיתה של 5% בגין השבר בירך, של 5% בגין השברים בשיניים וכן 5% נוירולוגית. משכך החליטה התובעת לפצות את הנפגע בסך של 60,082 ₪ וסכום זה בצירוף הוצאותיה של התובעת מסתכם ב- 77,300 ₪, משוערכים להיום.

ב"כ הנתבע המלומד טוען כי הנתבע שילם לנפגע פיצויים עבור התאונה. לאחר התאונה פנו נציגים מטעם הנתבע להוריו של הנפגע ושילמו להם כספים ואף פיצויים עבור התאונה במסגרת סולחה כנהוג במגזר הערבי בכלל ובמזרח ירושלים בפרט. התובעת שילמה לנפגע כספים בהתאם להערכותיה והיום מבקשת החזר מהנתבע, למרות שהנתבע שילם וסיים העניין עם הנפגע. אם התובעת מבקשת החזר כספים, אזי עליה לפנות לנפגע עצמו שכנראה רוצה להתעשר ולקבל פיצוי כפול מהתובעת ומהנתבע.

דיון והכרעה

כאשר אדם נוהג רכב ללא ביטוח חובה כמתחייב ובמהלך נהיגתו מתרחשת תאונת דרכים, הנפגע מהתאונה זכאי לתבוע את הפיצוי המגיע לו בעקבות נזקיו, מהתובעת, אשר באה במקום חברת ביטוח וממלאת את מקומה לכל דבר ועניין. ברם, במקרים מסוימים נהג הרכב יהיה מנוע מקבלת הפיצוי מהתובעת, זאת בעיקר כאשר נהג ברכב בידיעה שאין לו ביטוח חובה בר תוקף. במקרים אלו, התובעת תהיה רשאית להגיש תביעת שיבוב כנגד נהג הרכב, על מנת שיחזיר לה את כל הכספים ששילמה כפיצויים, לנפגע אשר היה מעורב בתאונה.

סעיף 9 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") קובע:

"(א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על
אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה:

(1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7;

(2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה, למעט מי שהיה לו ביטוח שנתי שתקפו פג תוך 30 יום לפני התאונה;

(3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א.

מיום 11.6.1989

תיקון מס' 7

ס"ח תשמ"ט מס' 1274 מיום 13.4.1989 עמ' 46 (ה"ח 1885)

הוספת פסקה 9(א)(3)

(ב) חבותו של מי שחוזרים עליו לפי סעיף קטן (א), תהיה לפי פקודת הנזיקין.

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בזכות החזרה של מעורבים בתאונה לפי סעיף 3(ב) בינם לבין עצמם".

עמדת בתי המשפט כלפי הליכי "סולחה"

כבודו של מוסד הסולחה במקומו מונח. השופט רובינשטיין ציין בע"א 621/04 עלי אסעד נ' אמל קבלאן, כי יש לעודד עשיית שלום על ידי סולחה. לעיתים, בהיעדר סולחה, המושתתת על מסורות בנות דורות, עלול המצב להידרדר לשפיכות דמים נמשכת, נקמת דם שאין לשער את תוצאותיה.

ראוי גם שהעוסקים בעריכת סולחה יהיו ערים לכך כי על כל עניין להיבחן לגופו, ושאלות כגון גובה הנזק הממשי מול גמול הסולחה, וכן נסיבות אחרות, ייבדקו כיאה להן.

עם זאת חשוב להדגיש, כי הסכם הסולחה אינו חזות הכל. יש להקפיד שמא מתן משקל רב לסולחה, על פני שיקולים אחרים, תיתן, בעקיפין, לגיטימציה לאירועים שהובילו לצורך בהסכם סולחה (וראו ת.פ. 7039/08 מדינת ישראל נ' יוסף מטר).

לגופו של עניין, לא נערכה סולחה של ממש בין הנתבע לבין הנפגע (וראה פרוטוקול הדיון מיום 14.02.12) אלא היה זה הסכם "עטווה" – מפגש ראשון שמתקיים בד"כ בין משפחת הנפגע למשפחת הפוגע ולקבל את הסכמת משפחת הנפגע לקבל משלחת מטעם משפחת הפוגע על מנת לא להחריף את המצב.

לדידי, במקרה דנן זכות חזרתה של התובעת בתביעת שיבוב כלפי הנתבע הוכחה כדבעי, לאור המפורט לעיל בסעיף 9 (א)(2) לחוק הפלת"ד. הנתבע נהג את הרכב כאשר הוא ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה בר תוקף כמתחייב. יתירה מזאת, התובע אף הודה כי נהג ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה בר תוקף (מתוך הכרעת דינו בתיק ת"ד 002220/04 – נספח ב' לתיק המוצגים מטעם התובעת).

התובעת הוציאה הוצאות ושילמה פיצויים לנפגע בסך משוערך של 77,300 ₪ ויש להשיב לה סכום זה.

אולם לדעתי, מסכום זה יש לנכות את הסך אשר שולם לנפגע מאת הנתבע עבור הוצאות רפואיות (עמ' 1 ש' 16 לפרוטוקול). סכום זה משוערך עומד על סך 10,675 ₪.

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל, הנני פוסק כי על הנתבע להשיב לתובעת סך של 66,620 ₪.

כמו כן, הנתבע ישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ש"ח

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ו' חשון תשע"ג, 22 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.