1. במסגרת פסק דין נדרש אני למחלוקת המשפטית שבין הנתבעות באמצעות הנתבעת 2, לבין צד ג'- מנורה חברה לביטוח בע"מ.

2. שאלה זו תולדתה באירוע הצפה שהתרחש ביום 27.7.08 בבית עסקה של מבוטחת התובעת בשם חברת או דיגיטל בע"מ (להלן: "המובטחת") במהלכו מתז אחד במערכת הכיבוי האוטומטי בעסק, התנפץ ופרץ ומים לכל עבר ובכך גרם לנזקים לחלקים רבים במשרדה של המבוטחת.

3. התובעת ביטחה בעת הרלוונטית את בית העסק בביטוח מבנה ותכולה ועל כן שיפתה את המבוטחת בגין הנזק שנגרם למבנה ולתכולה של המשרד בסך כולל של 37,710 ₪. כן נשאה התובעת בעלות שכר טרחת שמאי מטעמה על סך 1,848 ₪. סכומים אלה תבעה התובעת במסגרת תביעה זו, את הנתבעת 1 אשר שימשה בתור קבלן שעמו התקשרה המבוטחת לביצוע פרויקט של עבודות ההתקנה והשירות של מערכת הכיבוי האוטומטי אצלה (להלן:" הפרויקט") התובעת תבעה גם את הנתבעת 2 בתור מי שהקנתה כיסוי ביטוחי לנתבעת 1 בגין כל נזק לצד ג' הקשור בפרויקט.

4. במהלך חודש פברואר 2012 הגיעו התובעת והנתבעות להבנות דיוניות ביניהן ולהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.2.12, במסגרתו סוכם כי הנתבעות 1 ו-2 תשלמנה לתובעת סך כולל של 20,000 ₪ מתוכם 16,000 ₪ בעבור נזקי התובעת על פי תביעה זו ו-4,000 ₪ בעבור שכ"ט עו"ד וזאת לסילוק התביעה בניהן, אך זאת מבלי להכיר באחריותן של הנתבעות לקרות הנזק ולפנים משורת הדין. כן סוכם כי הנתבעות וצד ג' ימשיכו בניהול בירור המחלוקת המשפטית ביניהם וישאירו עניין זה לקביעתו של בית המשפט על בסיס החומר המונח בתיק וסיכומיהם.

5. המחלוקת העקרונית שבין הנתבעות לצד ג' קשורה בשאלת "כפל ביטוח" לו טוענת הנתבעת 2 כלפי צד ג'. לטענתה מי שהתקינה את המתז במסגרת הפרויקט וביצעה את עבודות ההתקנה אצל המבוטחת הייתה חברה קבלנית בשם זיו בר מערכות מידע בע"מ (להלן: זיו בר") אשר נשכרה על ידי הנתבעת לשם כך ופעלה בתור קבלנית משנה מטעמה.

6. צד ג' הנפיק פוליסת ביטוח לזיו בר בעת הרלוונטית לאירוע ההצפה ואולם מכחיש כפי שיפורט להלן את נושא "כפל הביטוח" לו טוענת הנתבעת 2. הנתבעת 2 מאידך טוענת כי בעת הרלוונטית לאירוע ההצפה, גם היא וגם הצד השלישי ביטחו את זיו בר, בין היתר, בביטוח אחריות כלפי צד שלישי שכן הנתבעת 2 ביטחה אותו במסגרת פוליסת ביטוח לצד ג' שהנפיקה לנתבעת 1 אשר כללה גם אחריות קבלני משנה ואילו צד ג' ביטח את זיו בר באותו אופן אך בתור מבטח ישיר כאשר שתי חברות הביטוח ביטוח הלכה למעשה את אותו סיכון שהתממש. בתור שכך מתקיים לדעת הנתבעת 2 כפל ביטוח המחייב את הצד השלישי לשפות אותה בשיעור של 67 אחוזים מסכום הנזק ששולם על ידה על פי הסכם הפשרה, שכן סכום משתווה לחלק היחסי שבין תקרת סכום הביטוח על פוליסת הביטוח שלה לבין תקרת סכום הביטוח של צד ג' עבור הפרויקט על פי פוליסות הביטוח שלו.

7. צד ג' חולק מכל וכל על טענות הנתבעות כלפיו בנושא כפל הביטוח וזאת מהטעמים הבאים בתמצית: ראשית, נטען כי צד ג' ביטח אך את זיו בר בלבד ולא את הנתבעת 1 ועל כן אין זהות מבוטחים על פי פוליסות הביטוח שהונפקו על ידי שתי חברות הביטוח. שנית, פוליסת הביטוח של צד ג' החריגה מפורשות אירוע הנגרם כתוצאה מאחריות מקצועית ו/או חבות מוצר של המבוטח בעוד שפוליסת הביטוח של הנתבעת 2 כן כללה את הכיסויים הנ"ל. שלישית, קיים שוני בסיכון אותו ביטחו כל אחת מהחברות. בעוד שהנתבעת 2 ביטחה את הסיכון בגין רשלנותה של הנתבעת 1 בגרימת נזק לצד שלישי מפני רשלנות בעבודה ואחריות מוצר, הצד השלישי- מנורה, ביטח את הסיכון בגין רשלנותה של זיו בר בגרימת נזק לצד שלישי שלא מפאת סיכונים אלה. רביעית, חלקה של הנתבעת 2 בנזק ששולם הינו גבוה בהרבה ממה שהיא טוענת לו שכן על פי הפוליסה שהנפיקה זו לנתבעת 1 אין מדובר באחריות לפי פרויקט כי אם לפי שווי הכיסוי בגין אחריות כלפי צד ג', הניזוק, העומד על סך 2,000,000 דולרים. חמישית, זיו בר אינה צד להליך המשפטי הישיר המתנהל, לא הוגשה כנגדה התביעה ו/או הודעת צד ג' (שהוגשה כנגד מבטחתה בלבד). כמו כן לא הוכחה רשלנותה באירוע ולא הוכח כל קשר שלה לאירוע כשלמעשה ההודעה לצד ג' הינה בטענת כפל ביטוח בלבד. בהקשר לכך מציין צד ג' כי על פי חוות דעת שמאי התובעת עולה כי מסקנת השמאי אינה קובעת באם פיצוץ המתז נגרם בעקבות התקנה לקויה ו/או מתז שנכשל ובתור שכך ומאחר והנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית הקובעת אחרת, אזי, לכל הפחות התקנה לקויה ו/או מתז שכשל עונים להגדרת אירוע מקצועי החוסה תחת אחריות מקצועית ו/או חבות מוצר המתקין שאין פוליסת הביטוח של צד ג' מכסה. צד ג' מפנה לפוליסת הביטוח אצלו בשם "רימון עסקים" הכפופה לטענתו לתנאי פוליסה בשם "מנוביט 2005" אשר מהווה הרחבה לתנאי פוליסת "רימון עסקים" ואשר מחריגה לטענתו מפורשות את הכיסוי הביטוחי למקרה של התקנה לקויה המהווה חלק מאחריותה המקצועית של חברת זיו בר ואף מסייגת מקרה של מתז שכשל המהווה חלק מחבות מוצר. מאידך על פי צד ג' בפוליסת עבודות קבלניות של הנתבעת 2 לשנת 2007 , אשר חלה באירוע הנדון, לא קיים חריג אחריות מקצועית ו/או חבות מוצר.

8. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב וביקשו לתמוך טיעוניהם בהסתכמם בין היתר על פס"ד סיגנא הידוע כרע"א 3948/97 מגדל ואח' נ' מנורה וסיגנא, פ"ד נה(3), תשס"א/תשס"ב,2001 (להלן: פס"ד סיגנא") והותירו את ההכרעה בסוגיה זו לבית המשפט.

דיון ומסקנות

9. לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים נחה דעתי כי דין ההודעה לצד ג' להידחות אם כי לא מנימוקיה במלואם. לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לעסוק שוב בנושא "כפל ביטוח" אם כי מזווית מעט שונה מהמקרה הנדון כאן. תוך שהוא מאזכר בנימוקיו את פס"ד בעניין סיגנא ופסק דין נוסף שניתן לאחריו הידוע כרע"א 1322/10 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו,16.4.12, חוזר בית המשפט על פרשנות המינוח "ביטוח כפל" וקובע כך:

"ניתן לראות כי המונח "ביטוח כפל" איננו מוגדר במפורש. אך עולה מהסעיף כי מדובר בעיקר במצב בו פלוני רוכש במקביל שני ביטוחים עבור אותו נכס ואותו סיכון. לענייננו יש חשיבות בעיקר לסיפא - סעיף 59(ד). משמעות סעיף זה היא פשוטה: כאשר נכס אחד מבוטח אצל יותר ממבטח אחד, בגין אותו סיכון, כל המבטחים נושאים בחבוּת משותפת לתשלום תגמולי הביטוח - מעין ריבוי חייבים. אם אחד המבטחים שילם יותר מכפי חלקו – קמה "חובת השתתפות" של יתר המבטחים. "חובת ההשתתפות" של סעיף 59 היא היסוד לדיוננו. על גבי יסוד זה נקבעו שתי הלכות רלבנטיות." ( רע"א 9386 ביטוח חקלאי חברה לביטוח בע"מ נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו,22.2.15.)

בהמשך פסק דין מאזכר בית המשפט את הלכת סיגנא וקובע על פיה, כעמדת הנתבעת כאן, כי מצב של כפל ביטוח יכול להתקיים גם כאשר מדובר בשני מבוטחים שכל אחד מהם רכש בנפרד ביטוח עבור אותו נכס ממבוטח שונה. תנאי מהותי עם זאת הוא כי מדובר בשתי פוליסות ביטוח המכסות את אותו נכס ואת אותו סיכון (עניין סיגנא בעמ' 782 לפס"ד).

10. במקרה זה שלפנינו, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הכיסוי הביטוחי שכל אחד מהם העניק בהתאם לפוליסה שהוצאה על ידו בהקשר לאירוע ההצפה ואולם מסקנות חוות דעת שמאי התובעת, מלמדות כי הסיכון שהתממש הינו אחד משני הסיכונים עליהם חלוקים ביניהם הצדדים כאשר לא ניתן לדעת מי מהם התממש בפועל וכאמרת השמאי: "לא ניתן לקבוע באם מדובר בהתקנה לקויה ו/או במתז שכשל". הסיכון של התקנה לקויה שמור לכיסוי ביטוחי מפני רשלנות ביצוע עבודת התקנת המתז, בעוד מתז שכשל קשור מטבעו למוצר פגום אשר סופק למבוטחת התובעת. על פי פוליסת הביטוח שהונפקה לצד ג' בשם "רימון לעסקים" בפרק הדן ברכוש המבוטח, מצוי וקיים פרק שדן בהרחבות לפרק האחריות כלפי צד ג', במסגרתו כיסה צד ג' את זיו בר באופן מורחב מהכלל המצוי בפוליסות הכלליות עבור נזק שיגרם לצד ג', בין היתר בעת הרכבה הקשורה לעיסוקה של זיו בר המבוצעת בבתי לקוחותיה.

11. הרחבה זו משמעה כי ניתן לחברת זיו בר כיסוי ביטוחי מורחב וספציפי בעבור נזקים שעשויים היו להתרחש בעת התקנה רשלנית של המתז אצל מבוטחת התובעת. בכך שונה הדבר מהמוחרג כסטנדרט בפוליסת מנוביט 2005 וכיסוי "רימון לעסקים" זאת כיוון שמדובר בשתי פוליסות כלליות המחילות הוראות כלליות שונות, בה בעת שפוליסת הביטוח שהנפיק צד ג' לזיו בר אשר העתקה צורף כנספח א' לכתב ההגנה מטעמו, הינה פוליסה ספציפית, נכונה למבוטח הנכון ולסיכון הספציפי במסגרתה הורחב כאמור הכיסוי הביטוחי לטובת מקרה הקשור בביצוע עבודות רשלניות העונות להגדרת הסיכון החלופי שנפל כביכול במסגרת התקנת המתז.

12. עם זאת, וכפי שראינו קיימת גם סיבה נוספת לנזק על פי שמאותה של התובעת, שעשויה ללמד על סיבה חלופית לנזק ההצפה והיא שהאירוע הנדון נגרם על ידי מתז שכשל. התובעת סתמה בחוות דעתה ואינה מבארת מהי כוונתה בצמד המילים: "מתז שכשל". עם זאת נראה שאין מחלוקת גם על דעת הצדדים דווקא על רקע מועד ההתקנה הסמוך למועד האירוע, כי מדובר במתז פגום מדעקרו שהותקן במשרד מבוטחת התובעת במסגרת הפרויקט הנדון. על מקרה שכזה לא חלה פוליסת הביטוח של צד ג' באשר כל נושא האחריות למוצר פגום הוחרג מפורשות הן בפוליסת מנוביט והן בכיסוי "רימון לעסקים" ואין זכר להרחבתו בפוליסת הביטוח הספציפית שבין צד ג' לזיו בר ובאם תרצה, מפרט הפוליסה שהרחיב את אחריותה של זיו בר במקרה של התקנה לקויה ורשלנית לא הרחיב בנושא זה של פגם במוצר והותירו כסייג לחבות המבטחת (כמובא בין היתר בפרק 5 שכותרתו "אחריות כלפי צד שלישי" בפוליסת "כיסוי רימון לעסקים"). במצב דברים שכזה, בהעדרה הרחבה מפורשת המסייגת או מבטלת את הסייג הנקוב בפוליסות הכלליות האחרות שבעיקרן הן מסגרת הפוליסה הספציפית ללמדך שהצדדים ביקשו להותיר חריג זה על כנו. משאין לדעת את הסיבה לנזק ההצפה אזי גם אין לדעת מהו הסיכון האמיתי שהתממש ומהי על כן פוליסת הביטוח התקיפה, שמא פוליסת הביטוח של הנתבעת 2 בלבד במקרה של פגם במתז או שמא של הנתבעת 2 וצד ג' במקרה של רשלנות בהתקנתו.

13. משחברת זיו בר אינה צד לתביעה זו, לא בתור נתבעת ולא בתור צד ג' ולמעשה בין התובעת לנתבעת כבר סוכם כי התובעת "תצא מהתמונה" מרגע חתימת הסכם הפשרה שבין התובעת לנתבעת ולמעשה לא תצטרך להוכיח את תביעתה וכפועל יוצא מכך את אחריות הנתבעת לאירוע ההצפה (הסכם שצד ג' לא היה צד לו), ולמעשה נושא זה נותר בערפל כך שהגורם לסיכון שהביא לנזק לא הוכח, ובשים לב לאמור לעיל ביחס לפרשנות פוליסת הביטוח של צד ג' הנכונה לסיכון בודד אחד, אזי ניתן לומר מאליו כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענתה כלפי צד ג' כי בין הצדדים התקיים ביטוח כפל המזכה את הנתבעת 2 בשיפוי יחסי מאת צד ג' עבור הכספים ששולמו על ידה על פי ההסכם לתובעת. למען הסר ספק אציין כי הנקוב בפוליסת הביטוח של הנתבעת 2 תואם את שני הסיכונים הנקובים בחוות דעת שמאי התובעת, לאמור, מקרה של רשלנות בהתקנה ומוצר פגום ועל כן לא בכדי להבנתי, נאותה הנתבעת 2 להגיע להבנות מוחלטות עם התובעת תוך השמטת רכיב האחריות לנזק שהרי ממילא כל מה שאמור היה להיקבע בעניין זה היה חל עליה. עם זאת במצב שבו פוליסת הביטוח של צד ג' עונה לגדר סיכון לא ברור אחד שהתממש כביכול, לא ניתן לקבוע כי מתקיים במקרה זה "ביטוח כפל" אשר חל עליו. על יסוד כך ובמקרה שכזה אין אני נדרש למחלוקת הנוספת הנוגעת לסכום הביטוח במקרה של "ביטוח כפל" לו טוענת הנתבעת לשיפוי מאת צד ג'.

14. הנתבעת תישא בהוצאות שכר טרחת בא כוח צד ג' בסך 5,000 ₪ וזאת לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים ותסגור תיק זה.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ה, 09 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.