זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע על סך של 68,145 ₪. על פי כתב התביעה הנתבע ניהל חשבון בנק אצל התובע מיום 26/8/99 ונטל הלוואה ביום 17/5/09.

הנתבע הגיש ביום 22/3/10 בקשת רשות להתגונן ללא תצהיר תמיכה. לטענת הנתבע הבקשה מסתמכת בעיקרה על טענות משפטיות והטענות העובדתיות נתמכות בנספחים המצורפים לכתב התביעה.

להלן טענות הנתבע כפי שהן עלו מהבקשה:

1. הסכום הנתבע אינו קצוב. סכום הריבית הנקוב בכתב התביעה שונה מהסכום הנקוב בנספחי התביעה.
2. הסכם ההלוואה לא צורף לכתב התביעה אלא רק עמוד אחרון מכל הסכם.
3. העמדת מלוא סכום ההלוואה לפרעון מיידי, בשל פיגור בתשלום אחד בלבד, נעשתה שלא כדין.
4. הנתבע מאשר את חתימתו על גבי מסמך ההלוואה, עם זאת, טוען כי לא הוסברו לו הסיכונים החבויים בהסכם והסבירו לו שמדובר בהסכם רגיל וסטנדרטי.

בתאריך 2/5/10 ניתנה החלטה שמאחר ולא צורף תצהיר, הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

בתאריך 2/1/11 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת הרשות להתגונן בהעדר הגשת סיכומים מטעם הנתבע. ביום 9/1/11 ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה.

בתאריך 14/2/11 הגיש הנתבע את הבקשה לביטול פסק דין בטענה כי ב"כ הנתבע סבר כי בתיק יתקיים דיון ונזנחה בקשת התובע למתן החלטה ללא קיום דיון.

במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין נטענו ע"י הנתבע טענות עובדתיות נוספות, שלא נטענו בבקשת רשות להתגונן, אשר נתמכו בתצהירו של הנתבע. טענות הנוגעות למצבו הבריאותי של הנתבע, על אי מסוגלותו לקרוא בשפה העברית, שאינו מבין בענייני חשבונאות ובנקאות ושלא ניתן לו העתק מהסכם ההלוואה. כל הטענות הללו, שניתן היה לכלול אותן במסגרת בקשת רשות להתגונן, זיכרם אינו מופיע בבקשת רשות להגן והן חורגות מהטיעונים שנטענו במסגרת בקשת רשות להתגונן.

הבקשה הצריכה תגובת התובע. בפי התובע טענה מקדמית, שאין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר אלא בפסק דין שניתן לגופו של עניין, לאחר שבקשת רשות להתגונן נדחתה.

בענייננו, ניתן פסק הדין מאחר והנתבע לא הגיש את סיכומיו במועד, על כן נדחתה בקשת רשות להגן. פסק הדין נשוא הבקשה לא ניתן לגופו של עניין ובית המשפט לא בחן את טענות המבקש שנטענו בבקשת רשות להתגונן. נוכח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, המתירה לבטל החלטה שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, אני סבורה כי דין הטענה המקדמית להידחות.

לגופה של בקשה לביטול פסק הדין, טען התובע כי יש לדחות את בקשת רשות להתגונן בהעדר תצהיר של המבקש, בטענות המשפטיות של הנתבע אין בהם ממש, וכי כתב התביעה הוגש בהתאם לדין.

לאחר ששקלתי ובחנתי את הבקשה לביטול פסק דין ובהתאם להלכות שנפסקו בעניין זה, אני סבורה שיש לתת לנתבע את יומו בבית המשפט בכפוף לתשלום הוצאות בשל מחדלו של הנתבע באי הגשת סיכומים במועד שנקבע לכך והטרחה שנגרמה לתובע בשל כך.

אי לכך, בכפוף לתשלום הוצאות התובע בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, יבוטל פסק הדין שניתן בתיק.

עם תשלום ההוצאות, כאמור לעיל, יגיש הנתבע את סיכומיו לתיק בבקשת רשות להתגונן, תוך 20 יום ממועד תשלום ההוצאות, ותינתן החלטה בבקשת רשות להתגונן, על יסוד כתבי הטענות של הצדדים ופרוטוקול הדיון מיום 20/5/12.

המזכירות תשלח החלטה זו לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.