לפניי בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן נגדם בהיעדר התייצבות ביום 9.2.12, ובקשה לביטול פסק-הדין. כן מתבקש עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקשים.

התביעה:

1. המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשים, חברת אוטו גיל בע"מ ומנהלה, לתשלום סך 96,600 ₪ בגין עסקת החלפת רכבים שבוצעה ביום 11.9.09, ועוגנה בזיכרון דברים, במסגרתה מסרה רכב מסוג סובארו אימפריזה 2005 וקיבלה רכב מסוג רנו מגאן 2006 בתוספת תשלום בסך 13,200 ₪ (באמצעות שיקים דחויים). לטענת המשיבה, הרכבים הוחלפו לצורך בדיקה במכון בדיקה והוסכם כי רק לאחר שהבדיקה תאשר תקינות הרכב תבוצע העסקה וייחתם הסכם. עוד נטען, כי בדיקת רכב הרנו במכון מוסמך העלתה, כי הרכב עבר תאונת דרכים קשה וכי הוא פגום ואינו ראוי לשימוש. או-אז היא פנתה למבקש 2, וביקשה לבטל את העסקה ולהשיב לידיה את רכב הסובארו, אולם פניותיה לא נענו. בהמשך הסתבר כי המבקשים מכרו את רכב הסובארו לצד ג'. לטענת המשיבה, היא רומתה על על-ידי המבקשים, בכך שמכרו לה רכב בלתי תקין ולא ראוי לשימוש, ואף לא יידעו אותה כי חלק מהתשלום אמור להשתלם באמצעות תשלומי ליסינג, ובהמשך לא שילמו את אותם תשלומים והביאו לכך שרכב המגאן נתפס על-ידי חברת הליסינג, כך שבסופו של יום היא נותרה ללא רכב וללא כל תמורה.

2. המבקשים טענו בכתב הגנתם, כי בזיכרון הדברים צוין במפורש כי כל צד בדק את הרכב ולא תהיה לו כל טענה כנגד הצד השני, כך שהמשיבה אישרה את מצב הרכב כפי שנמסר לידיה. לגבי סכום התשלום טוענים המבקשים, כי הם קיבלו לידיהם סך 8,500 ₪ בלבד. מאחר ולא היה בידי המשיבה סכום ההפרש בין הרכבים, היא נטלה הלוואה מחברת מימון איתה הם עובדים, אליה הופנתה על-ידם, על סך 8,500 ₪ (בתוספת ריביות בסך 4,700 הסכום הגיע לסך 13,200 ₪). עוד טענו המבקשים, כי רכב הרנו הועבר לחזקת המשיבה ביום החתימה, ואילו הבדיקה של הרכב נעשתה כ- 19 ימים לאחר מכן, וייתכן כי בתקופה זו עבר הרכב תאונה קשה. רכב הסובארו נמכר בעסקת החלפה ביום 15.9.09, ואילו רכב הרנו אינו בחזקת המשיבה הואיל והיא לא שילמה את התשלומים בגין ההלוואה ולכן חברת המימון נטלה את הרכב.

ההליך:

3. ביום 20.1.11 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק בפני כב' השופט יוסף בן-חמו. בית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית בלוחות הזמנים שפורטו בהחלטה, ונקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 27.6.11.

4. המשיבה הגישה תצהירי עדות ראשית מטעמה. המבקשים לא הגישו תצהיריהם במועד. ביום 26.6.11, יום לפני מועד ישיבת ההוכחות, הגישו המבקשים בקשה לדחיית הדיון. הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד נידאל עלי טאהא, שאינו עוה"ד שייצג את המשיבים עד אותה עת. בבקשה נכתב, כי המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית, בשל כך שהתיק היה בטיפולו של עו"ד אחר, אשר הושעה מלשכת עורכי הדין באופן זמני. עוד נאמר בבקשה, כי מספר ימים לפני הגשת הבקשה, פנה למשיבים בא-כוחם הקודם, והעביר אליהם את התיק. המבקשים בתורם פנו לעו"ד טאהא והעבירו לו את המשך הטיפול בתיק, והגשת תצהירים מטעמם. על רקע האמור, התבקשה אורכה להגשת תצהירי המבקשים עד יום 15.7.11 ודחיית מועד ההוכחות. בהחלטה מיום 27.6.11 נענה בית המשפט לבקשה, ודחה את מועד ישיבת ההוכחות ליום 1.1.12. לאחר מכן הוקדם מועד הדיון, לבקשת המשיבה, ליום 10.11.11.

5. המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד האורכה שהתבקשה. תצהירים כאמור לא הוגשו אף עד למועד הדיון הנדחה. במקום זאת, 3 ימים לפני מועד דיון ההוכחות, הוגשה בקשה מטעמם לדחיית מועד הדיון. הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד מאייר-מרואת, הוא עוה"ד שבאמצעותו הוגש מלכתחילה כתב ההגנה בתיק. בבקשה הועלו נימוקים שונים לדחיית הדיון, לרבות אי-הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים, נסיבות אישיות של בא-כוחם וחג הקורבן. בהחלטה מיום 7.11.11 הוריתי לב"כ המבקשים להעביר הבקשה למשיבה, ועל הגשת תגובת המשיבה. לא ניתנה החלטה על דחיית מועד הדיון. במועד הדיון התייצב ב"כ המשיבה והסביר כי כלל לא קיבל לידיו את הבקשה לדחיית מועד הדיון, וביקש לקבל את התביעה בהיעדר התייצבות המבקשים ומשלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם. בהחלטתי מאותו מועד, נמנעתי מליתן פסק-דין בהיעדר התייצבות, חרף התנהלותם הלקויה של המבקשים, אשר לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ולא התייצבו לדיון, תוך שחייבתי אותם בהוצאות התובעת בסך 4,000 ₪. כן הוריתי, כי ככל שהמבקשים לא יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 20 ימים, הם יהיו מנועים מלהעיד עדים מטעמם. בהחלטה האמורה קבעתי מועד חדש להוכחות, ליום 9.2.12. זימון לדיון נמסר לב"כ המבקשים, כעולה מאישור המסירה שבתיק בית המשפט.

6. המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד (הנדחה) שנקבע. הם גם לא התייצבו לדיון ההוכחות ביום 9.2.12 (השלישי שנקבע בתיק). בנסיבות אלה, בהיעדר התייצבות ובהיעדר תצהירי עדות ראשית, ניתן פסק-דין נגד המבקשים, המקבל את התביעה.

הבקשה לביטול פסק-דין:

7. ביום 7.8.12 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק-הדין, בקשה לביטול פסק-הדין ובקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל. לטענתם, רק ביום 2.8.12 נודע להם לראשונה אודות פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות וזאת בעקבות עיקול שהוטל על רכב הרשום בבעלותם בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיבה לביצוע פסק הדין. לטענתם, הם מעולם לא קיבלו לידיהם את ההחלטות שניתנו בתיק ואת פסק הדין, וכי סמכו על בא-כוחם כי הוא מנהל עבורם את התיק הנדון ותיקים אחרים שהוא מנהל עבור החברה. משפנו בדיעבד לעו"ד מאייר-מרואת, אשר ייצג אותם, נענו כי היה בחו"ל בתקופה הרלוונטית למתן פסק-הדין. המבקשים אף צירפו תצהיר של עו"ד מאייר-מרואת, בו נאמר כי על-אף שהוא היה חתום על אישורי המסירה לגבי מועד הדיון החדש שנקבע בהחלטה מיום 10.11.11, הרי שהפקידה החדשה במשרדו לא עדכנה את היומן.

8. המשיבה בתגובתה מפרטת את מחדלי התנהלות המבקשים במסגרת התביעה. המשיבה מציינת, כי הזימון לדיון ההוכחות שנקבע ליום 9.2.11 הומצא לידי ב"כ המבקשים, כעולה מאישור המסירה שצורף. פסק-הדין עצמו הומצא לב"כ המבקשים במסירה אישית ביום 23.2.12, כעולה מאישור המסירה שצורף. הבקשה לביטול פסק-דין הוגשה באיחור ניכר ביחס למועד מתן פסק-הדין והמצאתו לב"כ המבקשים, ולא הונח בסיס לקיום טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת בקשת הביטול. לטענת המשיבה, התנהלות המבקשים משקפת זלזול בוטה בהחלטות בית המשפט ופוגעת באופן ממשי בזכויותיה, וכי אין מתקיימת עילה המצדיקה ביטול פסק-הדין שניתן נגדם.

דיון והכרעה:

9. פסק הדין בענייננו ניתן ביום 9.2.12. כעולה מאישורי המסירה שצירפה המשיבה, הוא הומצא לידי ב"כ המבקשים לכל המאוחר ביום 23.2.12. הבקשה להארכת מועד להגשת פסק הדין ובקשה לביטולו, הוגשה ביום 7.8.12, באיחור ניכר ביחס למועד הקבוע לכך בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות). לנוכח האיחור בהגשת הבקשה, הרי שיש לבחון האם בידי המבקשים טעם מיוחד להארכת מועד כמצוות תקנה 528 לתקנות. בענייננו, טענת המבקשים הינה, כי בא-כוחם לא המציא להם את פסק-הדין. ספק בעיני אם יש בכך כדי להוות טעם מיוחד בענייננו, נוכח העובדה כי המבקשים ידעו על ההליכים המשפטיים בעניינם, רצף המחדלים בהגנתם והעובדה כי בתצהירו של עו"ד מאייר-מרואת, שצורף על-ידם, אין כל התייחסות לעניין המצאת פסק-הדין לידיו ולטענה כי לא המציאו ללקוחותיו. מכל מקום, סבורני כי אף בחינת הבקשה לגופה, מביאה למסקנה כי דינה להידחות, מהנימוקים שלהלן.

10. אין חולק שזימון לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 9.2.12 הומצא לבא-כוח המבקשים. בנסיבות אלה, אין עילה לביטול פסק-הדין שניתן בהיעדר התייצבות המבקשים, מחמת הצדק, אלא יש לבחון את הבקשה במסגרת שיקול-הדעת הנתון לבית המשפט להורות על ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד.

11. במסגרת הפעלת שיקול-הדעת במקרה שלפני, לא ניתן להתעלם מרצף המחדלים בהתנהלות המבקשים, דבר שהביא למספר דחיות בהליך, פגע בזכויותיה הדיוניות של המבקשת והביא לבזבוז משאבים של המבקשת ושל בית המשפט. כעולה מהמפורט לעיל, ישיבת ההוכחות בתיק נדחתה פעמיים, בטרם ניתן פסק-הדין בהיעדר התייצבות. הדבר נעשה מטעמים הקשורים למבקשים ולהתנהלותם, לרבות אי-הגשת תצהירי עדות ראשית, תוך התחשבות במבקשים ובמגמה לאפשר ליבון המחלוקת לגופה. דא-עקא, לא היה בכך כדי להועיל. המבקשים לא התייצבו אף לדיון ההוכחות השלישי שנקבע, על-אף שההחלטה על מועד הדיון נמסרה לבא-כוחם, ואף לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם עד לאותו מועד. אין מדובר במחדל נקודתי, אלא בהתנהלות נמשכת של אי-קיום החלטות בית המשפט, באופן שמנע למעשה קידום אפקטיבי של התביעה במסגרת סבירה של זמנים.

12. המבקשים טוענים בבקשתם, כי מקור הליקויים הוא בהתנהלות בא-כוחם, וכי הם כלל לא היו מודעים להחלטות שניתנו בתיק, ולפיכך מן הראוי לבטל את פסק-הדין שניתן נגדם. אינני סבורה כי ניתן לקבל טענה זו בענייננו. מדובר בתביעה שהוגשה עוד בינואר 2010, והיה על המבקשים, בגדר צפייה סבירה מבעל-דין המתדיין בבית המשפט, להתעניין בגורל התביעה נגדם, דבר אותו לא עשו, לפי העולה מטענותיהם. בוודאי כך הוא נוכח הנסיבות הקונקרטיות של המקרה, כאשר המבקשים פעלו במהלך ניהול ההליך להחלפת ייצוגם המשפטי, לאחר שנודע להם שבא-כוחם המקורי הושעה מלשכת עורכי-הדין, כפי שעולה מלשון הבקשה לדחיית מועד ההוכחות מיום 26.6.11 שהוגשה בשמם על-ידי עו"ד טאהא. מהאמור בבקשה זו אף עולה, כי בא-כוחם המקורי של המבקשים, עו"ד מאייר-מרואת, מסר להם באותה עת את התיק בעניינם, והם העבירו אותו לטיפולו של עו"ד טאהא לצורך "המשך הטיפול בתיק, והגשת תצהירים מטעמם". הינה-כי-כן, המבקשים היו מודעים היטב לקיום ההליך המשפטי נגדם; החומר הנוגע לניהול ההליך הועבר להם על-ידי בא-כוחם; הם פנו, כאמור לעיל, לייצוג משפטי חדש לרבות לצורך הגשת תצהירים מטעמם. מכאן, שהמבקשים ידעו כי בית המשפט הורה על הגשת תצהירים, כי אלה לא הוגשו וכי התיק נקבע לשמיעת הוכחות. חרף האמור, המבקשים לא פעלו לקיים את החלטות בית המשפט ולא התעניינו, לפי העולה מדבריהם, בניהול ההליך. למותר לציין, כי ההחלטות לעניין ייצוגם המשפטי, לרבות ההחלטה לחזור לייצוג המקורי שהופסק עקב השעיה זמנית מהלשכה, התקבלו על-ידם.

13. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי ניתן לומר שלמבקשים אין כל אחריות לניהול הגנתם, כפי שנטען כעת. את זכותם של המבקשים שיהיה להם יומם בבית המשפט, תוך שמיעת טענותיהם לגופן, יש לשקול מול זכותה של המבקשת כי תביעתה תתברר בהליך תקין ותוך זמן סביר. עניין זה הוא אף בגדר אינטרס ציבורי כללי החורג מעניינם של הצדדים הספציפיים. במקרה דנן, ניתנה למבקשים הזדמנות מלאה להציג ראיותיהם ולהתדיין לגופה של התביעה, לרבות קבלת בקשותיהם להארכת מועד להגשת תצהירים ולדחיית מועדי הוכחות, אולם זו לא נוצלה על-ידם. ככל שלמבקשים טענות בעניין ייצוגם המשפטי, בידם לפעול כהבנתם בעניין זה במישור היחסים שבינם לבין בא-כוחם לשעבר, ברם אין הדבר יכול להצדיק פגיעה נמשכת במשיבה, אי-קיום עקבי של החלטות בית המשפט ובזבוז זמנו של בית המשפט ושל הצד השני.

14. לצד האמור לעיל, באשר להתנהלות המבקשים, יש לתת את הדעת לסיכויי ההגנה, בגדר שיקול לקבלת בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133). בענייננו, המבקשים בבקשתם ובתצהיריהם, כלל לא פירטו את טעמיהם לביטול פסק-הדין מהבחינה האמורה, ומהם סיכויי הגנתם אל מול התביעה, אלא הסתפקו בהפניה כללית לכתב ההגנה. עוד יש להעיר בהקשר זה, כי המבקשים לא הגישו כאמור תצהירי עדות ראשית מטעמם. בהחלטה מיום 10.11.11 קבעתי, כי ככל שלא יוגשו תצהירי המבקשים בתוך 20 ימים מאותה החלטה, הם יהיו מנועים מלהעיד עדים מטעמם בהתאם לתקנות (ראו תקנה 168(ב) לתקנות). תצהירים לא הוגשו, ואף לא הוגשה בקשה מתאימה כלשהי בעניין. בנסיבות אלה, ובהיעדר אפשרות לכאורה להעדת עדים מטעם המבקשים, ברי כי יכולתם להדוף את התביעה הינה בעלת עוצמה מוגבלת. נוכח כל המפורט לעיל, הרי שהמבקשים לא הניחו תשתית לקבוע כי סיכויי הגנתם טובים.

15. אשר על כן הבקשה לביטול פסק-דין נדחית. ממילא אין עוד צורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

16. המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 לנובמבר 2012, בהיעדר הצדדים.