מבוא ורקע לתביעה

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו, על פי הנטען, לתובע בעת עבודתו אצל הנתבעת 1, איזוטופ בקרת איכות חמר בע"מ (להלן: איזוטופ), באתר בניה של הנתבעת 2, מנרב אחזקות בע"מ (להלן: מנרב).
2. התובע יליד 1964 והינו כבן 50 היום.
3. במסגרת עבודתו בחברת איזוטופ, היה התובע נשלח לאתרי בנייה על מנת לקחת דגימות בטון לשם בדיקת עמידתו של הבטון הנדגם בתקנים.
4. ביום 16.09.07 נתבקש התובע ליטול דגימות בטון מגג של מבנה, שנבנה על ידי מנרב במתחם בית חולים הדסה עין כרם בירושלים (להלן: אתר הבניה).

המבנה בו בוצעה הבדיקה היה, במועד הרלבנטי, בן ארבע קומות. במהלך הבנייה, הוקם במבנה כבש בטון, שעליו נבנו מדרגות עץ מאולתרות. המדרגות נבנו בצורה של סולם: שני קרשים ארוכים הונחו לאורך הכבש וקרשים קצרים הונחו לרוחב הסולם (סעיף 6 לתצהיר התובע).

על פי הנטען בכתב התביעה: "בעת שהתובע ירד מגג המבנה במדרגות עץ מאולתרות ו/או משטח עץ מאולתר שהונח על גבי יציקת הבטון של המדרגות שהיו שם – עם שני דליים מלאים בבטון הדגימה, נתקל בחתיכת עץ בולטת מתוך המדרגות ו/או משטח העץ ונפל לאחור על הגב ונחבל" (סעיף 5 לכתב התביעה. הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

על רקע האמור, הגיש התובע את תביעתו כנגד איזוטופ, מעבידתו, וכנגד מנרב, אשר באתר הבנייה שלה ארעה, על פי הנטען הפגיעה.

1. למען שלמות התמונה יצוין כי מומחה בית המשפט, פרופ' משה סלעי, מצא "פער בין ממצאי בדיקה ישירה ועקיפה של התנועות" של התובע וקבע כי הינו "יכול להעריך את הגבלת תנועות הגב כקלה לכל היותר". פרופ' סלעי העריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע בעקבות הנפילה בשיעור של 10% עקב הגבלה קלה בתנועות ע"ש מותני, מהם יש לנכות 2.5% עקב מצב מקדים.

טענות הצדדים בתמצית

1. התובע טען כי נפל בשל מכשול שהיה קיים במדרגות באתר הבנייה. הודגש כי "מדובר בבניין בהליך של שלד, בין קומה לקומה יוצקים כבש בטון שמשמש בעתיד את התשתית של המדרגות, בשלב הזה מניחים שני קרשים לאורך ומספר קרשים לרוחב, יציקת הבטון של הכבש, באופן טבעי, אינה חלקה ויתכן שבקטע מסוים היא בלטה, ויש לכך השלכה על אחד משלבים של מדרגות העץ" (עמוד 63 לפרוטוקול, שורות 16-13).
2. הבדיקה שנתבקש התובע לבצע, כך נטען, היתה בדיקת "בטקל", בדיקה הנעשית מיידית לאחר יציקת הבטון, תוך שניטלות מן הבטון שנוצק על הגג שתי דגימות, במרווח של 10-5 דקות בין דגימה לדגימה. כל אחת מן הדגימות נלקחת בדלי נפרד. לאחר מכן, נדרש התובע לרדת עם שני הדליים בידיו על מנת לצקת את הבטון בתוך תבניות, כל זאת לפני שהבטון מתייבש.

התובע טען כי נדרש לרדת עם דליים בשתי ידיו, וכי הדרישה לרדת עם שני דליים היתה בניגוד להנחיית הבטיחות באתר. בנוסף, נטען כי לצורך בדיקת ה"בטקל" נדרש התובע לרדת עם הדליים במדרגות במהירות, בטרם יתקשה בטון. נטען, כי צריך היה להעמיד לו עוזר לביצוע הבדיקה, וזאת על מנת שאותו עוזר ירד עם דלי הבדיקה הראשון, ואילו התובע ירד עם הדלי השני, לאחר השלמת נטילת הדגימה השנייה. עוד נטען כי היתה זו הפעם הראשונה שהתובע נדרש ליטול את דגימות הבטון מגג של מבנה, ולפיכך לא היה לו ניסיון בירידה במדרגות עץ מאולתרות.

1. התובע טען כנגד איזוטופ כי כמעבידתו, שומה היה עליה לדאוג למקום עבודה בטוח. איזוטופ, כך נטען, לא בדקה אם תנאי העבודה באתר הבנייה בטוחים ולא הדריכה את עובדיה כיצד לנוע באתר הבניה וכיצד לשמור על בטיחותם. אשר למנרב – נטען כי היא הפרה את חובותיה כבעלת המקרקעין וכמזמינת העבודה.
2. עוד העלה התובע טענות כנגד המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' סלעי וטען כי הלה "בא עם דעה קדומה כלפי התובע שהוא מנסה לעבוד עליו". התובע העיד לעניין זה כי הגיע לבדיקה אצל פרופ' סלעי לאחר שקיבל שבוע קודם לכן זריקת וולטרן, שהיטיבה את מצבו, ולפיכך טען התובע כי הבדיקה לא שיקפה את מצבו הרפואי האמיתי (עמוד 39 לפרוטוקול הדיון, שורות 14-13).
3. הנתבעות מצדן טענו, בראש ובראשונה, כי אין לאפשר לתובע להרחיב חזית או לשנותה ולפיכך אין להתיר לו להעלות, במסגרת סיכומיו, טענות שלא בא זכרן קודם לכן. בפרט עמדו הנתבעות על כך, שטענתו העיקרית של התובע, לאורך כל ניהול ההליך, היתה כי נפילתו נגרמה בשל מפגע במדרגות. בסיכומי התובע, כך נטען, נעשה ניסיון לשנות חזית – על מנת להקים עילת תביעה – תוך שבא-כוח התובע ממקד את הגורמים שהביאו לנפילת התובע בדליים שהחזיק בידיו ובצורך לבצע את בדיקת ה"בטקל" במהירות. מדובר, כך נטען, בעדות כבושה שלא היה לה זכר בתצהיר התובע והועלתה רק שבע שנים לאחר האירוע.
4. לגופו של עניין, טענו הנתבעות כי אין לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות נפילתו, בשל סתירות שונות שנתגלו בה ואשר פורטו על-ידי באי-כוחן בהרחבה.

איזוטופ טענה כי התובע נפגע בשל סיכון רגיל שאין לו אחראי במשפט, וכי בתביעתו ביקש התובע, תוך עיוות העובדות וסילוף האמת, ליצור עילת תביעה מקום שזו אינה קיימת. איזוטופ הוסיפה וטענה כי הגם שהתובע נפגע במהלך עבודתו, לא הוכחה רשלנותה כמעבידה.

מנרב הכחישה את דבר קיומו של מפגע באתר הבניה וציינה כי לא ידעה על אירוע הנפילה הנטען במשך שנתיים וחצי, עד לקבלת התביעה. מנרב הדגישה את החשיבות העליונה שניתנה מטעמה לבטיחות באתר הבנייה וטענה אף היא כי לא הוכחה אחריותה לנזקיו של התובע.

דיון והכרעה

1. בדיון שנערך העידו התובע וכן העיד מטעמו מר שמעון ביטון, שעבד כסגן מנהל סניף ירושלים של איזוטופ בתקופה הרלבנטית (להלן: מר ביטון). מטעם התובע הוגש תצהיר, שלא נחתם כדין, של מר שרון ישראלי, מנהל סניף ירושלים של איזוטופ בעת התאונה (להלן: מר ישראלי). בסופו של יום, לא נשמעה עדותו של מר ישראלי והתובע משך את תצהירו. בנוסף, נשמעה מטעם מנרב עדותו של מר סעד מאהר, ששימש כמנהל אתר הבניה (להלן: מר מאהר).
2. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את ראיות הצדדים ואת טענותיהם הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו, לפיה נפל כתוצאה מהיתקלותו בחתיכת עץ בולטת במדרגות אתר הבנייה, וכי יתכן מאד שגרסת המפגע הועלתה בדיעבד, על מנת להסביר את הנפילה. לאור האמור, סבורני כי דין התביעה להידחות, הכל כמפורט להלן.

גרסאות התובע

1. לאירוע עצמו לא היו עדי ראיה. התובע לא התלונן בזמן אמת על נפילתו ולא דיווח עליה למי מן הנוכחים באתר הבנייה. זאת ועוד. התובע לא צילם את המפגע ולא דיווח לאיש מעובדי אתר הבניה על קיומו של המפגע הנטען (עמוד 36 לפרוטוקול, שורות 16-15; 21-18).

לאור האמור, גרסתו של התובע באשר לנסיבות נפילתו היא עדות יחידה של בעל דין ועל בית המשפט לבחון עדות זו במשנה זהירות.

1. התובע מסר מספר גרסאות באשר לנסיבות הנפילה. הגרסה הראשונה, שנמסרה בסמוך מאד לאירוע, נרשמה בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה בל/250 (להלן: בל/250). בטופס נרשם כי "העובד החליק במדרגות באתר בניה" (הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

הגרסה השנייה נרשמה בתביעת התובע לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה, שהוגשה ביום 1.1.08 למוסד לביטוח לאומי (להלן: התביעה למל"ל). במסגרת תביעה זו, נרשם בפרק ב' – פרטי הפגיעה – כי "במהלך בדיקת בטון בזמן העבודה החלקתי במדרגות באתר בניה..." (הדגשות הוספו – ש.צ.ה). על מסמך זה האחרון, חתום התובע עצמו. בשני המסמכים לא צוין דבר קיומו של מפגע בדמות קרש בולט.

הגרסה השלישית נמסרה במסגרת תצהיר עדותו הראשית של התובע. בתצהיר ציין התובע: "ירדתי מגג המבנה עם שני דליי הטיט על מדרגות העץ המאולתרות. בעת שירדתי בין הקומה הראשונה לקומת הקרקע, נתקלה הרגל בשלב השלישי של מדרגות העץ, ואז היא נתפסה מתחת לשלב מאחר והוא בלט ונוצר רווח בין השלב לבין רצפת הבטון. אני איבדתי שיווי משקל, עזבתי את דליי הבטון, החלקתי ונפלתי לאחור על הגב ונחבלתי" (סעיף 7 לתצהיר התובע). על פי גרסה זו, נתפסה רגלו של התובע ברווח שבין שלב המדרגה לבין רצפת הבטון.

במסגרת חקירתו הנגדית של התובע נמסרה גרסה רביעית ולפיה: "... נתקעה לי הרגל בין העץ לחתיכת העץ..." (עמוד 33 לפרוטוקול, שורה 21). נראה כי גרסה זו עולה בקנה אחד עם האמור בכתב התביעה, ולפיו: "בעת שהתובע ירד מגג המבנה במדרגות עץ מאולתרות ו/או משטח עץ מאולתר שהונח על גבי יציקת הבטון של המדרגות שהיו שם – עם שני דליים מלאים בבטון הדגימה, נתקל בחתיכת עץ בולטת מתוך המדרגות ו/או משטח העץ ונפל לאחור על הגב ונחבל" (סעיף 5 לכתב התביעה. הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

1. כשנשאל התובע באופן מפורש בחקירתו הנגדית מה היתה הסיבה לנפילתו, לא עלה בידו להשיב על כך תשובה חד משמעית ("ש. ממה החלקת שם? ת. אולי מהבליטה של העץ, אולי העץ ישב לא במקום הנכון, זה עניין של שניות, אני לא יודע מה לענות לך" (עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 30-28).

מתשובתו זו של התובע עולה, כי התובע אינו יודע מה גרם לנפילתו. ואמנם, בסופו של יום, לא עלה בידי התובע להציג גרסה סדורה ורציפה בכל הנוגע לנסיבות פגיעתו. כפי שפורט, גרסתו של התובע באשר לאירוע הנפילה עברה שינויים ונמצאו בה סתירות, בלא שניתן במהלך הדיון הסבר מניח את הדעת לשינויים ולסתירות אלה.

1. כך, נדרש התובע בתצהירו לרישום בטופס בל/250 לפיו הוא החליק במדרגות. לדבריו:

"אני לא יודע למה המזכירה במחלקת כוח אדם רשמה על הטופס בל/250 כי החלקתי במדרגות באתר בנייה. בזמן התאונה סבלתי מכאבים ולכן היה חשוב לי לרוץ ולקבל את הטיפול הרפואי המתאים. רק כעת במהלך המשפט שמתי לב כי המזכירה טעתה ורשמה כי החלקתי במקום לציין שנתקלתי בשלב של העץ שבלט מהסולם. אני לא שוחחתי עם המזכירה על נסיבות התאונה, אלא רק הודעתי לשמעון ביטון ולשרון ישראלי על נסיבות התאונה" (סעיף 9 לתצהיר התובע).

התובע לא סיפק הסבר לרישום נסיבות נפילתו באופן דומה גם בטופס התביעה למל"ל, אשר נחתם על ידו ביום 30.12.07.

1. בא-כוח התובע טען לעניין הסתירה בין גרסת התובע לבין המסמכים שהוגשו, כי אין המדובר בגרסה שונה אלא בגרסה חסרה, שכן לא מוזכר במסמכים האמורים כי בנוסף להחלקה היה גם קרש בולט. "זה דרכו של טלפון שבור" – כך נטען – "התובע הודיע לביטון, וביטון הודיע לשרון ישראלי, שהודיע למזכירה וכולנו יודעים שישנן מילים שעלולות ליפול בדרך" (עמוד 65 לפרוטוקול, שורות 12-10).
2. נכונה הייתי לשקול הסבר זה, לו היתה הסתירה בין גרסת התובע לבין המסמכים הכתובים, עומדת כשלעצמה. אכן, לא תמיד יש ליחס לרישום שנעשה בסמוך לתאונה משקל מכריע, ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו. ואולם, בנסיבות המקרה דנן, בהתחשב בכך שמדובר בשני רישומים נפרדים, בהם מתאר התובע את נסיבות נפילתו באותו אופן (החלקה במדרגות), מעוררת הסתירה בין הרישום במסמכים אלה לבין גרסת התובע, קושי רב.
3. יתרה מזאת. התובע לא זימן לעדות את המזכירה החתומה על טופס הבל/250. כפי שצוין, במעמד הדיון הודיע התובע גם כי מר ישראלי, שתצהיר מטעמו הוגש, כאמור, לא יתייצב להעיד.

התובע, כמי שהעלה טענות כנגד מסמכים בכתב (בל/250 וטופס התביעה במל"ל), צריך היה להזמין את העדים הרלבנטיים, שיכולים היו לאשר את הטענות שהעלה כנגד הרישום במסמכים האמורים. כידוע, "אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)). הדברים נכונים הן ביחס למזכירה, הן ביחס למר ישראלי, לגביו טען התובע כי סיפר לו "את כל הפרטים בטלפון" (עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 29-27). במהלך הדיון הובהר כי מר ישראלי אינו עובד עוד בחברת איזוטופ. אי-העדתו מצטרפת לכל האמור ועומדת בעוכרי התובע.

הערכת עדותו של מר ביטון

1. מר ביטון הובא להעיד בכובעו כסגן מנהל סניף ירושלים של איזוטופ בתקופה הרלבנטית (סעיף 2 לתצהיר מר ביטון). ואולם, במהלך חקירתו – ורק במענה לשאלת בא-כוח איזוטופ – הוברר כי אין מדובר בעד ניטרלי אלא בקרוב משפחתו של התובע, אשר סידר לתובע את מקום עבודתו באיזוטופ (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 25-24). יתרה מכך, מר ביטון אישר בחקירתו כי נתבקש על ידי התובע "לבוא ולהעיד ולחזק את הגרסה שלו שהוא נפל, שדיווח לי שהוא נפל" (עמוד 19 לפרוטוקול, שורה 24. הדגשה הוספה – ש.צ.ה).

יאמר כבר כאן כי העד, שהובא מטעם התובע לתמיכה בגרסתו, ערער עד מאד את אמינות הגרסה והשיג, למעשה, את המטרה ההפוכה.

1. בתצהירו, מסר מר ביטון כי התובע תיאר לו בפירוט את נסיבות התאונה (סעיף 10 לתצהיר ביטון) וכי הוא מצדו עדכן את מר ישראלי, מנהל הסניף, אודות נסיבות מפורטות אלה (סעיף 11 לתצהיר ביטון). בהסתמך על האמור בתצהירו, נתבקש מר ביטון בחקירתו הנגדית לאשר כי עדותו על נסיבות התאונה נסמכת על דברים ששמע מפי התובע ("אתה לא ראית את כל זה, שמעת"). אלא שבמענה לשאלה זו, השיב מר ביטון כי בפועל, והגם שהדברים לא נרשמו בתצהירו, הוא עצמו ביקר באתר הבניה למחרת האירוע וראה במו עיניו את המפגע (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 32-25).
2. מר ביטון העיד כי התובע התקשר אליו ביום הנפילה וסיפר לו על האירוע: "שאלתי אותו איך זה קרה, הוא אמר לי שהוא בא לרדת במדרגות עם הדליים, תוך כדי הירידה הוא נתקל ונפל על הגב" (עמוד 17 לפרוטוקול, שורות 23-22). מר ביטון הסביר כי חשד בתובע ("לא האמנתי לו כל כך" - עמוד 11 לפרוטוקול, שורה 4; עמוד 12, שורות 10-9), על כן הגיע לאתר הבנייה כדי לבדוק היכן נפל התובע.

מר ביטון אישר בעדותו כי התובע לא אמר לו באיזה קומה נפל ("לא אמר איזה קומה" – עמוד 18, שורה 13), ולכן, על פי עדותו: "ניגשתי לאתר וחיפשתי" (שם, שורה 15), או אז "כשהתחלתי לעלות ראיתי את המפגע בין קומת הקרקע לקומה הראשונה" (שם, שורה 19). בהמשך דבריו תיאר מר ביטון כי מסר לסדרן העבודה באיזוטופ כי התובע נפל "נתקע באיזה שהוא קרש במדרגות" (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 22).

1. מר ביטון, שהעיד כי ראה את המפגע במו עיניו, נתבקש על-ידי בא-כוחה של מנרב לשרטט את המדרגות ולסמן על גבי השרטוט את מיקומו של המפגע הנטען. השרטוט הוגש וסומן נ/1. מר ביטון הצביע "על הקרש שבלט החוצה" (עמוד 12 לפרוטוקול, שורה 29): במדרגה השלישית, בצדה הימני של המדרגה (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 6-5 ושורות 10-9).

בחקירתו של התובע, נתבקש אף הוא לשרטט את המדרגות ולסמן על גביהן את המפגע. שרטוט התובע הוגש וסומן נ/2. התובע מסר בחקירתו כי הבליטה היתה בצדה השמאלי של המדרגה (עמוד 46 לפרוטוקול, שורה 1). בשרטוט שערך, סימן בצהוב "את הבליטה ב-X איפה שנתקעה לי הרגל" (שם, שורה 21).

1. התובע נתבקש להתייחס לסתירה המשמעותית שנתגלעה בין שרטוטו לבין שרטוטו של העד מטעמו, והשיב כי מר ביטון "לא צייר טוב... הוא טעה בציור" (עמוד 46 לפרוטוקול, שורות 12 ו-19). כשנתבקש התובע להסביר איך יתכן שמר ביטון, שביקר, על פי הנטען, באתר הבנייה יום לאחר האירוע, ראה את הבליטה בצד ימין ולא בצד שמאל, השיב כי "לא יכול להיות" (שם, שורות 28-27).
2. בא-כוח התובע ביקש בסיכומיו להסביר את הסתירה הבולטת שבין "אותם שני ציורים שהתובע צייר ושביטון צייר, שכביכול באחד מופיעה הבליטה בצד ימין בציור של ביטון ואילו בציור של התובע מופיעה בליטה מצד שמאל". לשיטתו, ניתן להסביר את הסתירה בכך ש"כל השלב השלישי בלט לא בגלל שהוא יצא ממסמרים, אלא בגלל שכל המצע של כבש הבטון בלט מתחת לאותו שלב, כפי שהעיד ביטון... השלב בלט גם לצד ימין וגם לצד שמאל". הסבר נוסף שהוצע נסמך על היותו של התובע "אדם פשוט, ולא צייר במקצועו ולכן השוני נובע, אם מסתכלים בציור מלמטה או כלפי מעלה, ולכן המיקום של ימין או שמאל משתנים, כדי לצייר תפיסה מרחבית ולא כל אדם מוכשר לצייר..." (עמוד 64 לפרוטוקול, שורות 24-26).
3. אין בידי לקבל את שני ההסברים שהוצעו על ידי בא-כוח התובע.

ראשית, מעדותו של מר ביטון כמו גם מן השרטוט שערך, עלה באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים, כי התובע נפל כתוצאה מקיומו של מפגע שנראה – ואף סומן על-ידו – בצד ימין. התובע אף הוא מצא לסמן בשרטוטו מפגע, אלא שזה סומן בצדה השמאלי של המדרגה. הטענה לפיה המדרגה כולה בלטה הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים ויש לדחותה מכל וכל.

אשר להסבר השני – על מנת למנוע טענה מסוג זה, נתבקשו הן התובע והן מר ביטון לציין על גבי השרטוטים היכן מצויות קומת הקרקע והקומה הראשונה ביחס לגרם המדרגות, וכך עשו. לאור האמור, לא נדרשה מהם כל ראיה מרחבית – השרטוטים שהוגשו היו ברורים בתכלית ואינם נתונים היום לפרשנות.

1. מן המקובץ עולה כי עדותו של מר ביטון, שנועדה לתמוך בגרסת התובע בדבר קיומו של מפגע באתר הבנייה, ערערה גרסה זו. הטענה לפיה מר ביטון ראה במו עיניו את המפגע ביום שלאחר האירוע היא טענה כבושה, שזכרה לא בא בתצהירו ונשמעה לראשונה מעל דוכן העדים. יתרה מזאת. עדותו של ביטון עמדה בסתירה בולטת לעדות התובע. מדובר בסתירה הנוגעת ללב ליבה של המחלוקת בין הצדדים – שאלת קיומו של מפגע רשלני. לסתירה זו לא ניתן הסבר מניח את הדעת. חוסר ההתאמה המשווע בין השרטוטים מעורר חשש כי מר ביטון הובא בניסיון מלאכותי ליצור חיזוק חיצוני לגרסת התובע וכי מדובר בניסיון לתיאום גרסאות שלא צלח.

הערכת עדותו של מר מאהר

1. למעלה מן הצורך אתייחס בתמצית לעדותו של מר מאהר, מנהל העבודה באתר. מר מאהר העיד כי במדרגות שבין קומת הקרקע לבין הקומה הראשונה עלו וירדו פועלים כל היום וכי מתפקידו היה לבדוק את תקינותן של אותן מדרגות (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 32-29; עמוד 56, שורות 7-1). העד שלל בעדותו את אפשרות קיומו של מפגע במדרגות באתר הבנייה (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 18-12; עמוד 60 לפרוטוקול, שורות 8-6).

מר מאהר העיד כי אינו עובד כיום באיזוטופ וכי אין לו כל קשרים או אינטרסים עם חברה זו (עמוד 61 לפרוטוקול, שורות 29-28). נוכח התרשמותי מן העד ומאמינותו, מצאתי ליחס משקל רב לעדותו. צירופה אל מכלול הגורמים שפורטו, אינו מאפשר את קבלת גרסת התובע בנוגע לקיומו של המפגע הנטען.

שינוי והרחבת חזית

1. כזכור, יצאו הנתבעים כנגד שינוי החזית והרחבתה, תוך שהם טוענים לעניין זה כי התובע מיקד את טענותיו לכל אורך הדרך בליקוי שנפל במדרגות, ואילו בסיכומיו בחר לשים את הדגש על שיטת העבודה (נשיאת הדליים בשתי ידיו והמהירות בה נדרש לבצע את הבדיקה).
2. בחינת כתב התביעה מעלה כי צודקות הנתבעות בטענתן (ראו סעיפים 5 ו-8 לכתב התביעה). אף בתצהירים שהוגשו מטעם התובע ומטעם מר ביטון, תואר המפגע במדרגות כגורם לנפילת התובע (ראו סעיפים 7-6 לתצהיר התובע וסעיף 10 לתצהירו של מר ביטון).

אך מכל מקום, דומה שגם התובע עצמו שלל בחקירתו הנגדית כי סיבת נפילתו היתה שיטת העבודה הכרוכה בירידה עם שני דליים בידיו:

"ש. אתה נפלת כי איבדת שיווי משקל עם הדליים? נפלת כי היית צריך להזדרז?

ת. אני נפלתי ירדתי כמו בן אדם נורמלי, שיורד עם שני דליים, הרגל נתקעה לי בין הבטון לעץ, עזבתי את הדליים ונפלתי אחורה..." (עמוד 45 לפרוטוקול, שורות 17-15).

משכך, לא מצאתי כל מקום להידרש לבחינת אחריותן של הנתבעות על רקע טענות אלה.

סוף דבר

1. התובע נפגע כתוצאה מנפילתו באתר בנייה, ואולם אין די בנפילה על מנת להוכיח כי הנתבעות התרשלו. שמעתי את העדויות, התרשמתי מן העדים ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני. נוכח הטעמים שפורטו – הסתירות בין הגרסאות השונות שמסר התובע לבין המסמכים שהוגשו; הסתירה המהותית בין עדות התובע לבין עדותו (הכבושה) של מר ביטון; אי הדיווח בזמן אמת על האירוע או על קיומו של מפגע; אי זימונם של עדים רלבנטיים; ועדותו האמינה של מנהל העבודה, מר מאהר – מצאתי כי גרסת התובע, לפיה הוא נפל באתר הבנייה כתוצאה מקיומו של מפגע במדרגות, לא הוכחה ואף לא הוכחה התרשלותן של הנתבעות.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת באי-כוחן בסך של 7,500 ש"ח כל אחת.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ה, 18 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.