1. הנאשם הודה בביצוע עבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2. מעובדות כתב האישום המתוקן, עולה כי ביום 9.5.09 ברחוב בעיר בת-ים, על רקע חילופי דברים, הכו הנאשמים את המתלונן בחלקי גופו השונים וגרמו להמטומות בפניו.

ביום 20.6.12, הסתיים עניינו של הנאשם 1 ללא הרשעה והושתו עליו, צו של"צ, התחייבות ופיצוי למתלונן.

3. במוקד הדיון ניצבת שאלת הרשעת הנאשם בדין.

4. המאשימה עתרה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו עונש הרתעתי בתוספת לפיצוי למתלונן, תוך הדגשת חומרת העבירה ותוצאותיה הקשות.

5. הסנגור עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן, להימנע מהרשעת הנאשם בדין ולהשית עליו צו של"צ ופיצוי למתלונן.

הודגשו מצבו הרפואי של הנאשם, הודייתו בכתב אישום מתוקן, חרטתו והפנמת פסול מעשיו וכן העמדתו סכום פיצוי לזכות המתלונן.

עוד ציין הסנגור כי כנגד המתלונן הוגש כתב אישום בגין האירוע דנן וכי הוא זה שיצר "פרובוקציה" בהיותו בגילופין ובאחיזתו במפתח ברזל. המתלונן ביקש מהנאשמים סיגריה ומשלא נענתה בקשתו, איים עליהם. הנאשמים חשו בהלה וחששם הסובייקטיבי גרם להסלמת הדברים.

ב"כ המאשימה לא חלקה על נתונים אלו והפנתה לכתב אישום תלוי ועומד כנגד המתלונן בגין מעורבותו באירוע כתב האישום. 

הסנגור הוסיף והפנה לנסיבות חייו של הנאשם שתוארו בהרחבה בתסקיר שירות המבחן, ציין כי הנאשם פעל תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה והדגיש כי לנוכח חלקו של המתלונן באירוע, לא יהא זה צודק להכתים את הנאשם בכתם ההרשעה הפלילית.

הסנגור סיכם בהפניה לפגיעה התעסוקתית הקונקרטית שתיגרם לנאשם במידה ויורשע והפנה לאסמכתאות בתימוכין בטענותיו.

6. במסגרת דברו האחרון, התנצל הנאשם על מעשיו, ציין כי לא ישוב לסורו והביע חשש כי הרשעתו בפלילים תפגע בתעסוקתו. בנוסף, הפנה למצבו הבריאותי שלו ושל בנו וכן למצבו הכלכלי.

7. כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

הנאשם פגע במעשיו בערך חברתי משמעותי של זכותו היסודית של המתלונן לאוטונומיה על גופו ולמוגנות מפני מעשי אלימות. מידת פגיעת הנאשם בערך זה אינה ברף עליון של חומרה לאור החבלות שנגרמו למתלונן.

8. באשר לנסיבות המעשה, ברקע אירוע האישום, נמצא המתלונן שבעודו בגילופין, החזיק בידו מפתח מברזל, פנה לנאשמים בבקשה ולנוכח סירובם, איים עליהם. בתגובה, תקפו אותו הנאשמים וגרמו לו לחבלות. יוצא כי המתלונן הוא זה שהחל בהתנהגות האלימה כלפי הנאשמים, אף כי התנהלותו הפרובוקטיבית לא הייתה צריכה להביא לגרימת חבלות בפניו.

למעשי הנאשם קדמה התגרות מצד המתלונן, אך חלקו של הנאשם בביצוע העבירה היה מרכזי ועיקרי ומידת השפעת מעשיו על המתלונן אינה מבוטלת.

הנאשם יכל להבין את פסול מעשיו ולהימנע מהם, נוכח שליטתו על קרות האירועים. התגרות המתלונן בנאשמים לא הגיעה למצוקה נפשית כדי כך לנאשם, על מנת שימצא בה ראשית של הצדק למעשיו והוא אינו קרוב לסייג האחריות הפלילית.

9. מדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם, מתחשבת בצורך במאבק בתופעת האלימות שהפכה לנגע של ממש ובתפקידו של בית המשפט בהעברת מסר צלול באמצעות השתת עונשים חמורים על מי שפוגע בהתנהלותו במאבק בנגע זה.

כבר נקב ע כי עבירות חמורות כגון אלו אותן ביצע הנאשם, נושאות בצדן עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, נוכח הצורך להחמיר בענישת עבריינים המבצעים עבירות כלפי שלמות גופו של אדם, בשל פגיעתן הרבה בכלל ובפרט. (ר' ע"פ 5641-09 – מ"י נ' ברזנסקי (לא פורסם), ניתן ביום 22.3.10; ע"פ 6999/09 – שריתח נ' מ"י, תק-על 2010 1385; ע"פ 4173/07 – פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 16.8.07; ע"פ 8314/03 – עווד נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 7.6.05; ע"פ 3562/09 – פלוני נ' מ"י (לא פורסם), ניתן ביום 20.7.05).

מכל המפורט, אני קובע את מתחם העונש ההולם לאירוע האישום, בהתחשב בנסיבותיו ובמידת פגיעת הנאשם בערך החברתי הנ"ל, כדלקמן –

מאסר בפועל הנע בין חודשיים ל – 5 חודשים, מאסר מותנה, קנס ופיצוי בהיקפים של אלפי שקלים.

10. בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' לחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירות. נסיבות אלה נלמדות מן האמור בתסקירי שירות המבחן ומטיעוני הסנגור לעונש.

הנאשם יליד 1984 ואין בעברו רישום פלילי.

הנאשם עלה ארצה בשנת 1991, הוא נשוי ואב לשני ילדים קטנים. בנו הבכור סובל ממצב בריאותי לקוי. כיום עובד הנאשם כמנהל רשת בחברת תרופות והוא בעליה של תעודת מנהל רשתות מחשוב. הנאשם נפצע במהלך שירותו הצבאי ועד כה הוא מוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מנכות בשיעור 32%.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם בעל כוחות תפקודיים חיוביים, גילה התמדה, יציבות ואחריות במסגרות השונות ובתחומי חייו. עוד התרשם שירות המבחן כי לנאשם קשיים בדימויו העצמי ובהתמודדותו עם מצבי לחץ.

הנאשם שיתף את שירות המבחן בחסכיו הרגשיים, אך לא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט. עוד הציג הנאשם לפני שירות המבחן את חוזה העסקתו ובכללו סעיף לפיו פיטוריו אפשריים אם יורשע בפלילים.

גם בפני שירות המבחן, נטל הנאשם אחריות על מעשיו והביע צער וחרטה בגינם, תוך הדגשה כי חש איום מהמתלונן וצורך להגן על רעייתו וחברו מפניו.

להערכת שירות המבחן, דבר העבירה קשור בקשיי הנאשם להתמודד עם מצבי לחץ ובדימויו העצמי אותו ניסה להעלות בעיני אשתו וחברו בעת הרלוונטית.

נוכח התרשמותו זו של שירות המבחן, סברתי כי ראוי לבחון אפשרות שילובו בצו מבחן, אך מתסקיר משלים, כפי שהוגש, עולה כי לא נדרש הליך טיפולי בעבור הנאשם, משאינו אוחז בנטייה לאימפולסיביות הדורשת התערבות טיפולית בשליטה בכעסים. כמו כן, שירות המבחן העריך כי הסיכון להישנות עבירת אלימות מצד הנאשם, הינו נמוך ביותר.

11. כפי קביעתי בעניין הנאשם 1, שוכנעתי כי יש להימנע גם מהרשעת נאשם זה. חלות נסיבות יוצאות דופן על עניינו של הנאשם שמלפניי, המצדיקות חריגה מכלל ההרעשה ומגבשות יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה לבין חומרת מעשיו.

אמנם, מעשי הנאשם חמורים וראויים לכל גינוי והוקעה. מנגד, הם אינם עומדים לבדם, משקדמה להם התנהגות בלתי ראויה מטעם המתלונן עצמו וכתב אישום נפרד הוגש כנגדו בגין מעשיו הלכאוריים כלפי הנאשמים. אין במעשי המתלונן משום הצדק לתקיפתו הקשה, אך יש בהתנהלותו כדי להכהות מחוד חומרת מעשי הנאשם.

סברתי כי נסיבות המקרה המסוימות מאפשרות ויתור על ההרשעה, תוך שנחה דעתי כי בכך לא ייפגעו שיקולי ענישה אחרים (ר' ע"פ 2083/96 – כתב נ' מ"י, פד"י נ"ב 3, 337).

יתרת הקווים המנחים שפורטו בע"פ 2083/96 הנ"ל לעניין הימנעות מהרשעה, תומכת במסקנתי.

המדובר בהסתבכות ראשונה מטעם הנאשם, שאינה מאפיינת את אורחות חייו.

חומרת העבירה ומידת פגיעתה במתלונן ברורה, אך אין להתעלם מהימצאו בגילופין, מאחיזתו במפתח ברזל ומיוזמתו ומאיומיו הלכאוריים, שהחלו את הוויכוח בין הנצים.

שוכנעתי כי הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות בעתיד הינה נמוכה, כפי התרשמות שירות המבחן. התנהגות הנאשם אינה משקפת דפוס אלים, כרוני ופסול ושירות המבחן התרשם כי התנהלותו באירוע נשוא האישום הייתה מקרית וחריגה לנוף חייו.

יחסו של הנאשם למעשיו בוגר, מפוקח והוא נוטל אחריות מלאה בגינם.

באשר להשפעת ההרשעה על תחומי עיסוקו של הנאשם, שוכנעתי כי הרשעה בדין תביא לפגיעה קונקרטית בתעסוקתו נוכח חוזה העסקה שהציג לפני שירות המבחן.

מכל המקובץ, אני נמנע מהרשעת הנאשם בדין.

12.       שיקולי החובה לנאשם מתמצים בחומרת מעשיו. אלו שבזכות מתמצים בעברו הנקי, בגילו הצעיר, בהודייתו המשקפת קבלת אחריות והפנמת פסול מעשיו והבעת חרטה בגינם, בניהולו אורח חיים נורמטיבי ובנסיבות חייו.

13.       לפיכך, קיבלתי את המלצות שירות המבחן ואני משית על הנאשם את העונשים, כדלקמן –

צו של"צ - הנאשם יבצע של"צ בהיקף של 150 שעות וזאת בתיאום עם שירות המבחן. הובהר לנאשם כי הפרת צו השל"צ עשויה לגרום להפקעתו, לחידוש המשפט ולגזירת דינו מחדש.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 10,000 ש"ח, להימנע מלעבור במשך שנה מהיום על כל עבירת אלימות כלפי גוף למעט תגרה, שאם לא יחתום על התחייבות כאמור ייאסר למשך 10 ימים.

פיצוי למתלונן - בסכום של 2,000 ש"ח. סכום הפיצוי ישולם על דרך הפקדתו במזכירות בית משפט. הבנתי כי סכום הפיצוי הופקד. המזכירות תעביר את סכום הפיצוי לידי המתלונן, בד בבד עם עותק מגזר הדין.

זכות ערעור בתוך 45 ימים.  

 ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.