הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 67 בפקודת התעבורה יחד עם סעיף 10(א) בפקודה.

אף שהעבירה בפרשה זו בוצעה בחודש יולי 2014, בחרה המדינה להגיש את כתב האישום בפרשה זו רק בחודש יולי 2017, כשלוש שנים לאחר ביצוע העבירה.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, באר-שבע

בעפ"ת 59810-07-12 דרור אביטל נגד מדינת ישראל שם נאמר באופן מפורש:

"מתחם הענישה הקבוע לעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נע בין מאסר על תנאי בנסיבות קלות באופן מיוחד, עד לתקופת מאסר בת שנה."

מתחם תקופת פסילת רישיון הנהיגה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נקבע על ידי בית המשפט המחוז, באר-שבע בעפ"ת 43966-08-13 חאלד זידאן נגד מדינת ישראל:

"הטווח של עשרים וארבעה חודשי פסילת רישיון הינו בתוך מתחם העונש ההולם, אשר נע בין 6 חודשים ועד לחמש שנים.".

אני סבור כי חייבת להתקיים הלימה בין מועד ביצוע העבירה ובין נקודת הזמן בה נגזר עונשו של נאשם.

כאשר נוצר פער גדול בין שתי נקודות הזמן לעיל מסיבות אשר אינן תלויות בנאשם, יהיה לשיהוי שבהגשת כתב אישום כנגד אדם נפקות רבה בעיני לצורך קביעת הענישה הסופית בתיקו.

ככל שפער הזמנים נובע מהתנהלות ההליכים בעניינו של אדם, הרי שמידת הענישה הסופית לא צריכה להיות מושפעת באופן ניכר מהמצב שנוצר, אך כאשר המדינה עצמה היא אשר בוחרת להגיש את כתב האישום כשלוש שנים לאחר התרחשות האירוע, יש הצדקה בעיני לתת לכך ביטוי מהותי ברף הענישה הסופי.

הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה תוך שבחר לייצג את עצמו בפרשה זו.

הנאשם בלתי מורשה לנהיגה ולחובתו שני תנאים ברי הפעלה כתוצאה משתי הרשעות שניתנו כנגדו, האחת ביום 24.2.14 ואילו השניה ביום 26.3.12.

ביחס להרשעה משנת 2014, המדובר בביצוע עבירות דומות לעבירה נשוא פרשה זו וביחס להרשעה משנת 2012, המדובר בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ללא עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

הנאשם עצמו בחר לסיים את ההליכים אגב לקיחת אחריות מלאה ואני סבור כי יש לקחת נתון זה לזכותו כשיקול לקולא.

ב"כ המדינה הפנה בטיעוניו לחוק וטען כי חומרת העבירה שביצע הנאשם על רקע היותו רצידיוויסט מצדיק את הפעלת המאסרים המותנים וזאת במצטבר.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ובחנתי במיוחד את העובדה כי העבירה בפרשה זו בוצעה לפני כ-4 שנים וכתב האישום הוגש כ-3 שנים לאחר הביצוע, אני מחליט לקבל את בקשת ההגנה לפיה שני המאסרים המותנים יחודשו בפרשה זו.

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, צודק כעיקרון התובע כי ניתן להפעיל את מנגנון הפסילה הקבוע בסעיף 40א' בחוק, אך באותה נשימה ניתן לקבוע כי לבית המשפט ניתן שיקול דעת מנימוקים שירשמו לחרוג מענישת המינימום הקבועה בחוק לסיטואציה שתוארה על ידי התביעה.

אני סבור כי בשיהוי הניכר שבהגשת כתב האישום בפרשה זו אין הצדקה לתקופת הפסילה המבוקשת על ידי המדינה.

יש הצדקה לאפשר לנאשם בטווח הזמן הנראה לעין לעבור את מבחני הרישוי ולקבל רישיון נהיגה באופן מסודר.

אני סבור כי פסילת רישיון הנהיגה בפועל לפרק זמן של שנתיים תהווה ענישה הולמת יחד עם רכיב המאסר המותנה שייגזר להלן.

לשני הרכיבים לעיל יתווספו גם רכיבים הכוללים ענישה צופת פני עתיד הכוללת חתימה על התחייבות כספית ופסילה מותנית.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנאשם יחתום על ההתחייבות הכספית היום במזכירות בית המשפט ולא ייאסר למשך 15 ימים.

ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 24 חודשים.

פסילתו של הנאשם תמנה מהיום ללא צורך בהפקדת רישיון נוספת.

הפסילה תמנה בחופף לכל פסילה אחרת שמרצה הנאשם.

אין מניעה כי הנאשם ילמד נהיגה במהלך ריצוי פסילה זו, ככל שאין מניעה הנובעת מפסילות אחרות התלויות כנגדו.

ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

ד. הנני מורה על חידוש 6 חודשי מאסר מותנה, כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 62174-06-15, בית משפט זה ביום 16.9.15 וזאת למשך שנתיים נוספות מהיום.

ה. הנני מורה על חידוש 6 חודשי מאסר מותנה, כפי שנגזרו על הנאשם בתיק 1578-01-10 בית משפט זה ביום 26.3.12 וזאת למשך שנה נוספת מהיום.

ו. הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה

של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רשיון נהיגה שאינו תקף מעבר ל – 6 חודשים והכל תוך

3 שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.#5#>