לנאשם יוחסה בכתב האישום עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש בכך שבתאריך 8/1/10 תקף את המתלוננת – נעמה קומימי, ילידת שנת 1929 ואשר כתוצאה מכך נגרמה לה פריקה של כתף יד ימין, שריטה בקרקפת וסימן אדום על הלחי.

המתלוננת סיפרה כי הנאשם שכר יחידת דיור השייכת לה והסמוכה למגוריה שלה. ביום האירוע – 8/1/10 הבחינה כי הוא מצלם את נכדותיה וביקשה ממנו כי יחדל מכך וכי ילך לחדרו, אלא שהוא אמר לה כי אינו שואל אותה מה עליו לעשות והמשיך בשלו.

המתלוננת סיפרה כי היא פנתה לגרוף את העלים שהיו מתחת לעץ והוא דלק אחריה לשם, והחל לסלקה באמצעות ידיו, תוך שדחף אותה תחת העץ, עד כי ראשה פגע בעץ, כמו כן סיפרה כי משך אותה בידה ימנית עד שפרק אותה. המתלוננת סיפרה כי היא היתה כאשר גבה על העץ ורגליה על המדרכה, בעוד הנאשם מנסה למשכה וכי הנאשם הוא שדחף אותה והפיל אותה.

המתלוננת עמדה על כך כי הפגיעה בידה נגרמה לה בשל פעולות הנאשם ומשהוטחה בה טענתו כי היא זו שהיכתה אותו והוא אך התגונן מפניה, הכחישה טענה זו מכל וכל. היא אף דחתה את טענתו כי היא מעדה ולא הוא זה שהפילה ועמדה על כך כי נפלה בשל שהוא דחף אותה וכי למזלה, פגע ראשה בעץ ולא במרצפות.

היא הסבירה כי הוטרדה מכך שהנאשם מצלם את נכדותיה בנות השתים עשרה ועל כן ביקשה ממנו כי יחדל מכך וציינה כי מלבדן לא היו אותו יום בביתה בני משפחה נוספים.

בחקירה הנגדית נשאלה המתלוננת האם לתקיפתה קדם דין ודברים עם הנאשם והיא השיבה כי מלבד כך שאמרה לו שיחדל מצילום הנכדות לא היה דבר.

עוד נשאלה האם הנאשם ניסה להרים אותה, עת היא היתה על הקרקע והשיבה כי הוא אך הפיל אותה וכלל לא ניסה להרימה וכי נכדיה הם שהרימוה והוסיפה: "לא אמרתי שהרים אותי, הוא סחב אותי. הוא רצה להקים אותי לסחוב אותי לפני שיבואו ויראו אותי על הרצפה".

משנשאלה האם משהנאשם משך את ידה היה זה מתוך רצון לפרוק את ידה או שמא לסייע לה, השיבה שאינה יודעת אך לו נהג הנאשם כפי שאמור היה לנהוג לא היה דוחף אותה.

ב"כ הנאשם הציג בפני המתלוננת תמונות שצולמו אותו יום ובהן נראות נכדותיה יחד עם חברתן והיא אישרה כי אכן שכחה כי גם החברה נכחה במקום. משהטיח בה ב"כ הנאשם כי יציג תמונות ובהן ייראו אף בני משפחה נוספים, השיבה כי לא ראתה ולא היתה מרשה לו לצלם אותה. משהוצגה תמונה בה נראית אף היא, השיבה: "לא היה מעניין אותי שיצלם. לא זוכרת. אני מסתכלת לצד אפילו לא רוצה לראות אותו".

היא העלתה אפשרות שלא כל התמונות צולמו באותו יום ועמדה על כך כי כשצילם את נכדותיה בגינה רק הן היו שם.

המתלוננת דחתה בשאט נפש את טענתו של ב"כ הנאשם לפיה לאחר שהנאשם אמר לה כי יעשה כרצונו היא דחפה אותו וסטרה לפניו וטענה כי מדובר בשטויות.

כן נשאלה המתלוננת באם שכניה יואב וסימה שבי הגיעו למקום על מנת לסייע והשיבה כי הם היו מעבר לגדר ואך שמעו את צעקותיה, אך הלא הגיעו לחצרה. משהוקראו לה דברים שמסר השכן במשטרה, השיבה כי הוא היה מעבר לגדר ולא יכול היה לראות את שהתרחש.

הוגשה תעודה רפואית בעניינה של המתלוננת מחדר המיון (ת/1) בה נרשם כי לדברי המתלוננת היא הותקפה ונחבלה בראשה, בצלעותיה, ברך שמאל ויד ימין. בבדיקה נמצאה פריקה של הכתף והיד הושמה במתלה למשך שלושה שבועות.

ב"כ הנאשם ביקש להגיש את ההודעות שמסרה המתלוננת במשטרה. הראשונה שבהן נגבתה בעודה בבית החולים ביום 8/1/10 (נ/1) בה מסרה המתלוננת כי הנאשם מפריע לנכדותיה ומצלם אותן ועל כן ביקשה ממנו כי יחדל ויניח להן. הנאשם סרב והיכה אותה, דחף אותה והשליך אותה מתחת לעץ. בפני החוקרת הצביעה המתלוננת על חבלותיה.

המתלוננת ציינה כי זוהי הפעם הראשונה בה תקף אותה הנאשם וכי בעבר אמנם דיבר אליה באופן לא נאות, אך לא תקף אותה.

השוטרת אשר גבתה את ההודעה – ורוניקה קגנוב ערכה דו"ח פעולה וציינה כי משהגיעו לבית החולים פגשו במתלוננת והיא בחינה כי על לחיה סימן אדום אשר לדבריה נגרם לה כתוצאה מנפילתה בעקבות התקיפה. (ת/4).

הודעה נוספת נגבתה מהמתלוננת ביום 10/1/10 (נ/2) ובה מסרה כי משהבחינה כי הנאשם מצלם את נכדותיה ביקשה ממנו להניח להן ואילו הוא הבהיר לה כי יעשה כרצונו והחל לדחוף אותה, הלך אחריה ודחף אותה מתחת לעץ בדחיפות חזקות עד כי נפלה וראשה פגע בגזע העץ. אזי סחב אותה הנאשם בידה עד שפרק את כתפה.

המתלוננת ציינה כי תחילה סטר הנאשם לפניה ולאחר מכן דחף אותה בבטנה עד כי נפלה.

עינב בקלש היא שוטרת הסיור אשר הגיע לביתה של המתלוננת וערכה דו"ח פעולה (ת/2) ממנו עולה כי פגשו במתלוננת אשר פונתה על ידי מד"א לבית החולים כאשר היא סובלת מכאבים ביד ובראש המתלוננת הצביעה על מי ששוכר אצלה חדר בחצר – הנאשם כמי שתקף אותה. השוטרת ציינה כי מפיו נדף ריח של אלכוהול.

המתלוננת מסרה כי הנאשם דחף אותה מתחת לעץ והיכה אותה. שכנה שהיתה במקום מסרה כי ראתה הכל אך לא היתה מוכנה למסור דבר עקב כניסת השבת וביקשה ב כי יצרו עימה קשר במוצ"ש – שמה סימה שבי. גרסתה של סימה נרשמה בקצרה בדו"ח הפעולה על ידי השוטרת.

בחקירה הנגדית ציינה השוטרת כי אינה יודעת כמה אלכוהול שתה הנאשם ומאיזה סוג כל שהיא יודעת לציין כי נדף מפיו ריח של אלכוהול. היא ציינה כי לו גם התנהג באופן חריג היתה רושמת זאת.

חזי מדרי אף הוא שוטר סיור שהגיע למקום, הוא שעיכב את הנאשם ורשם את תגובתו בדו"ח עיכוב שערך: "היא הרימה ידים עלי ואני הגנתי על עצמי ודחפתי אותה ואני מתנצל על כך" (ת/3).

לדבריו, זכור לו שמהנאשם נדף ריח של אלכוהול.

רוני מנחם הוא שוטר שנשלח לגבות את עדותו של השכן יואב שבי וערך על כך מזכר (ת/5) כעולה ממזכר זה מסר השכן כי אינו מעוניין למסור עדות ואינו רוצה להזיק לחשוד ואף לא ראה את התקיפה. במזכר נרשמה גרסתו בתמצית ולאחר מכן חזר השכן על כך כי הוא ואשתו אינם מוכנים למסור עדות בשל שאין הם רוצים להרע לאף אחד.

נכדותיה של המתלוננת, בנות הארבע עשרה, אף הן העידו מטעם התביעה.

איימי קומימי מסרה כי היא, אחותה , חברתה ובני משפחה נוספים שהו אותו יום בבית הסבתא כאשר הנאשם צילם אותם. מאוחר יותר, כאשר כולם הלכו והנאשם המשיך לצלם אותן, צעקה עליו סבתן שיתרחק מהן שכן לא רצתה שישהה בקרבתן. הנאשם התקרב לסבתן שקטפה תפוזים, קילל אותה והיכה אותה ועל כן היא נפלה ונפגעה בראשה ואזי משך אותה הנאשם עם הידיים "והיא שברה את היד" הבנות הזעיקו את אימן ואת בני המשפחה אשר סייעו לסבתא. משהובאה בפני העדה טענת הנאשם כי הסבתא היא שתקפה אותו, השיבה כי לא כך היה והסבתא אך צעקה על הנאשם.

בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי משהיא מסרה את הודעתה במשטרה נכחה אמה בחדר החקירות ואישרה כי האם התערבה בחקירה אם כי ציינה כי התערבותה היתה בענין תקופת השכירות של הנאשם.

העדה אישרה כי תחילה צילם הנאשם את כל בני המשפחה ואף נתן להן עותק מדיסק הצילומים, אך ציינה כי האירוע התרחש לאחר שבני המשפחה עזבו וזכור לה כי הסבתא התנגדה שהנאשם יצלם אותה ואת אחותה ואמרה לו להתרחק מהן.

העדה השיבה כי היא אינה זוכרת האם המתלוננת אף היא קיללה את הנאשם. עוד השיבה כי זכור לה שהנאשם היכה את המתלוננת באמצעות ידיו, ברם איך עשה זאת – אינה זוכרת. היא השיבה כי יתכן ובעט בה ומשנשאלה האם נגח בה, השיבה בשלילה וחזרה על כך שמדובר היה בתקיפתה באמצעות ידיו.

משהטיח ב"כ הנאשם בעדה כי משמשך הנאשם את המתלוננת היה זה על מנת להרימה, היא השיבה כי "הוא משך אותה עם הידיים בכוונה", כי גרר אותה וכי ניסה לפגוע בה. היא הבהירה כי לטעמה הוא ניסה לפגוע בה, כיוון שהוא היכה אותה.

עוד הוטח בה כי יתכן וידה של סבתה נשברה כאשר האם שהוזעקה על ידי הנכדות הרימה אותה והיא השיבה כי האם וקרובי משפחה אחרים לא משכו את הסבתא ביד אלא סייעו לה להתרומם.

לשאלת ב"כ הנאשם הכיצד התגוננה המתלוננת מפני הנאשם, הדגימה העדה ידיים מוצלבות על הפנים וחזרה על כך כי מדובר היה בהתגוננות ולא בתקיפתו של הנאשם.

ב"כ הנאשם ביקש להגיש את ההודעה שמסרה העדה במשטרה (נ/3). הודעתה עולה בקנה אחד עם הדברים שמסרה בבית המשפט.

אופר קומימי סיפרה אף היא הכיצד המתלוננת ביקשה מן הנאשם כי יתרחק מהן וכאשר קטפה תפוזים התקרב אליה, דחף אותה, הפיל אותה וכשנפלה סחב אותה . היא ציינה כי המתלוננת קיבלה מכה בראש בנפילתה ולאחר מכן סחב אותה הנאשם בידיה.

משהוטחה בה טענת הנאשם כי המתלוננת היא שהיכתה את הנאשם, השיבה העדה כי היא לא ראתה דבר כזה ומשנשאלה האם היתה נוכחת בכל האירוע , השיבה כי לאחר שהמתלוננת נפלה, עזבה.

בחקירה הנגדית אישרה המתלוננת כי אותו יום נכחו בני משפחה נוספים במקום , אותם צילם הנאשם וכן אישרה כי היא נתנה הסכמתה לצילום.

משהטיח בה ב"כ הנאשם כי למעשה סייע הנאשם למתלוננת לקום, השיבה כי הוא לא הקים אותה אלא משך אותה לאחור וגרר אותה ועמדה על כך כי לא היה מדובר בניסיון להרימה. משהוסבה תשומת ליבה לכך שגם היא וגם אחותה השתמשו במילה "גרר", הגם שלא הזכירו אותה במשטרה, ציינה כי איש לא אמר להן לומר זאת.

גם הודעתה של עדה זו הוגשה (נ/4)

הוגשה הודעתו של הנאשם אשר נגבתה במשטרה ביום 8/1/10 (ת/6).

בפתח ההודעה נרשמה הערת החוקר כי הנאשם מדיף ריח של אלכוהול.

לשאלת החוקר השיב הנאשם כי אכן שתה אותו יום אלכוהול וכי מדובר בפחית אחת של בירה וכי כך הוא נוהג בכל יום ואינו משתכר מכך.

הנאשם סיפר כי התפתח ויכוח בינו לבין המתלוננת על רקע צילום הילדות הגם שאותו יום צילם תמונות רבות מאוד של בני המשפחה שהיו במקום ואף מסר להם דיסק שצרב עם תמונות אלה. הוא השיב לה כי לא יעזוב את המקום ולא עשה דבר ואזי תקפה אותו המתלוננת והיכתה אותו בידיה. הוא ציין כי הגם שתאורו נשמע מוזר שכן המתלוננת היא בת 80 הרי שהיא תקפה אותו הוא התגונן מפניה והדף אותה ואזי היא מעדה ונפלה לא הקרקע ועל כך הביע את צערו. הנאשם ציין כי לאחר נפילתה ניסה לסייע לה לקום, אך לא הצליח בכך בשל שהמתלוננת כבדה. הוא הכחיש כי תקף את המתלוננת.

בבית המשפט סיפר הנאשם כי ביום האירוע התקיים אירוע משפחתי אצל המתלוננת והוא כצלם חובב צילם אותם והכל היו מרוצים בשל כך וכך הם אף נראים בתמונות, אותן הציג לבית המשפט (נ/5-נ/6). לאחר שבני המשפחה התפזרו, נותרו במקום המתלוננת ונכדותיה כאשר הילדות המשיכו לעסוק בצילום ואף צילמו אחת את השניה. הוא הבחין כי הסבתא אינה מרוצה מענין זה וביקשה ממנו כי יחזור לחדרו ובין השניים התפתח ויכוח. כאשר לפתע במהלכו הרגיש הנאשם כי המתלוננת מכה אותו בידה בפניו לאחר שהתעשת, הדף אותה ממנו ולדבריו היא הלכה לאחור וכיוון שבשביל זה היתה הגבהה מסויימת היא מעדה ונפלה. משהבחין בכך חש פחד רב וניסה להרימה, אלא שמאחר שהמתלוננת כבדה הדבר לא עלה בידו. הנאשם הדגיש כי לא היכה את המתלוננת ואף לא גרר אותה והדבר כלל לא היה עולה בדעתו לאור אופיו ולאור החינוך שקיבל.

בחקירה הנגדית הטיחה התובעת בנאשם כי הנה מדובר במתלוננת מבוגרת הנעזרת במקל הליכה ועל כן הכיצד לטענתו היכתה אותו באמצעות שתי ידיה והשיב על כך כי כבר ראה את המתלוננת עובדת בחצרה באמצעות טוריה ותולשת עשבים בידיה וכך גם קטפה תפוזים ואין לה כל מניעה לבצע את הפעולות.

הנאשם הבהיר כי ניסה להרים את המתלוננת באמצעות כך שאחז בבגדיה ומשך. הוא ציין כי כיוון שהיתה צמודה בגבה לעץ לא יכול היה לשים את זרועותיו מתחת לזרועותיה ונאלץ לפעול כך.

הנאשם סיפר כי ניסה לעזור למתלוננת במשך כחצי דקה ולאחר מכן הניח לה מה גם שלמקום הגיעו אנשים רבים ובלשונו – "אספסוף" וחלקם אף תקפו אותו.

הנאשם מסר עוד כי לטעמו התלוננה המתלוננת כנגדו מטעמי קנאה כיוון שהבחינה כי הוא מתקרב לבני משפחתה.

ב"כ הנאשם ביקש להעיד כעד הגנה את השכן יואב שבי אשר נזכר בדו"חות הפעולה של המשטרה וכן בעדויות העדים שהעידו בבית המשפט. ניתנו מספר דחיות לצורך זימונו ואף צו הבאה הוצא כנגדו ואולם סוף דבר משהוא לא התייצב, ויתר ב"כ הנאשם על עדותו.

בחינת עדותה של המתלוננת מחייבת לא רק בחינת העדות במבחנים אובייקטיבים של התרשמות מעד אלא אף בהתרשמות בלתי אמצעית מעדה ספציפית זו על אופיה ועל נתוניה.

מדובר בעדה מבוגרת ששפתה אינה רהוטה ויש ליתן משקל לנתונים אלה.

חרף זאת, היתה עדותה של העדה נחושה והיא עמדה על טענותיה ולמעשה, לא נפלו בעדותה שלה סתירות או פירכות היורדות לשורשו של ענין.

אני ערה לכך שהטענה היא כי המחלוקת נפלה בשל טענתה של המתלוננת כי לא נחה דעתה מכך שהנאשם צילם את נכדותיה וכי הוטח בה כי למעשה, בתחילת אותו יום הוא צילם רבים מבני משפחתה ואף את נכדותיה והיא הכחישה זאת ואולם אפנה בענין זה אל עדותה של הנכדה איימי אשר אישרה כי הצילומים האחרים קדמו לאירוע זה ולאחר שהכל עזבו את המקום ורק הנכדות נותרו במקום, אכן נתגלע ויכוח בין המתלוננת לנאשם שכן המתלוננת התנגדה לצילום הנכדות. ועוד יודגש כי גם הנאשם עצמו אישר בעדותו כי אכן המתלוננת התנגדה לצילום הנכדות ועל רקע זה פרץ הויכוח ביניהם.

ועל כן, לא מצאתי כי נפגמה מהימנותה של עדות המתלוננת.

עדותה של המתלוננת נתמכה בעדויות שתי נכדותיה אשר ציינו כי הבחינו בנאשם התוקף את המתלוננת וכי מדובר היה בתקיפה ולא בניסיון לעזור לה לאחר שמעדה ועוד העידו כי המתלוננת לא עשתה דבר על מנת לתקוף את הנאשם אלא התגוננה מפניו בלבד.

משכך – מצאתי ליתן אמון בעדותה של המתלוננת.

לא נתתי אמון בעדותו של הנאשם אשר ציין את המניע האפשרי לתלונת המתלוננת בכך שהיא מקנאה בו על התקרבותו לנכדותיה, שכן גם לגרסתו שלו כל שהמתלוננת התנגדה לו הוא צילום נכדותיה.

עוד עלתה תמיהה מטענתו כי הוא אך עשה ניסיון לסייע לה לקום מן הקרקע לאחר נפילתה שכן אף לגרסתו הוא הניח לה לאחר זמן קצר וחדל ממאמציו, והוסיף כי עשה כן, בין היתר, משום שלמקום הגיע "אספסוף", שהם, למעשה, קרובי משפחתה של המתלוננת שסייעו לה לקום והגישו לה עזרה.

על כן, אני קובעת כי ביום 8/1/10 במהלך ויכוח שנתגלע בינו לבין המתלוננת , ילידת שנת 1929, דחף הנאשם את המתלוננת מספר פעמים עד כי נפלה אל הקרקע וראשה נחבט בעץ ולאחר מכן משך בידה בחוזקה.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמה למתלוננת פריקת כתף יד ימין, שריטה בקרקפת וסימן אדום על לחי שמאל והיא נזקקה לטיפול רפואי.

הנאשם יורשע בעבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ב , 5 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים