באמצעות ב"כ עוה"ד דנה גולן

רקע

1. לפני תביעה כספית, חוזית ונזיקית שהוגשה על ידי התובעת 1, עסק למתן שירותי כביסה, ומנהלה, התובע 2, נגד הנתבעת, חברה פרטית, המוחזקת על ידי קופת חולים כללית, המפעילה ומנהלת שלוש רשתות למתן שירותי רפואה.
2. אין מחלוקת כי בין התובעת לנתבעת התקיים שיתוף פעולה עסקי באופן שבו התובעת סיפקה לנתבעת שירותי כביסה למרפאות שונות אשר בבעלות הנתבעת, תמורת תשלום.

שיתוף פעולה זה החל בראשית שנת 2009 והסתיים ביום 13.9.2009 בהודעת הנתבעת אל התובעת.

1. התובעת הגישה תביעתה בגין הפרתו של החוזה האחרון, הוא זה הקובע, לשיטתה, ועתרה לפיצוי בגין ההפסדים אשר נגרמו לה כתוצאה מהפרתו של החוזה וכן בגין עגמת הנפש והפגיעה במוניטין אשר נגרמו לה.
2. הנתבעת כופרת בטענת התובעת כי הפרה את ההסכם ביניהן. לטענתה, הגם שהתקיימה מערכת יחסים עסקית בין הצדדים, מעולם לא הוסכם על חוזה ארוך טווח לקבלת שירותים, שכן דובר במפורש על הסכם זמני. לא היתה התחייבות להיקפי כביסה שיוזמנו, לא למספר מרפאות וכאמור, גם לא לתקופה.

המסמכים המתעדים את יחסיהם העסקיים של הצדדים

1. חוזה ראשון לשיתוף פעולה בין הצדדים נחתם ביום 30.12.08. מר שוקרון, מנהל ובעל השליטה אצל התובעת (להלן: "מר שוקרון") שלח הצעה אל גב' חלי יעקב משירותי בריאות כללית וכללית רפואה משלימה. בכותרת המסמך כתב מר שוקרון: "הצעת מחיר לשירותי כביסה" ותוכן המסמך יובא להלן:

"מחיר ל-1 ק"ג כביסת סדינים מגבות ציפיות- 4 ₪

המחיר לא כולל מע"מ"

על גב המסמך חתום בחתימה אישית מר יזהר אלון (להלן: "מר יזהר") בתפקידו "רכז רכש כללי ורפואה משלימה", וכן הוטבעה חותמת של "מחלקת רכש ולוגיסטיקה הנהלת "כללית רפואה משלימה" שירותי בריאות כללית". עוד מצוין באותו תאריך 30.12.08 ובכתב יד בסמוך לחתימה כתוב: "מאושר נא לטפל בהקדם בכביסה במרפאה" (ראו נספח א' לסיכומים מטעם התובעים).

1. מסמך נושא תאריך 4.1.09, נכתב על ידי מר יזהר וממוען למר שוקרון. בכותרת המסמך נכתב: "שירותי כביסה" ובגוף המסמך נכתב כך: "בהמשך לשיחתנו הטלפונית וקבלת הצעת מחיר מתאריך 30/12 מאשר שרותי כביסה במרפאת משלימה עפולה. תנאי תשלום שוטף +60" (ראו נספח ב' לסיכומי התובעים).
2. מסמך נושא תאריך 24.2.09 חתום על ידי מר שוקרון נשלח אל מר יזהר, בו נכתב, בין היתר, בשורת הכותרת, כך: "הסכם התקשרות בין מרפאות כללית רפואה משלימה לבין מכבסת מלבין הצפון בע"מ נצרת עילית. מתאריך 01.03.2009- 30.03.2011." בגוף המסמך נכתב כך: "מכבסת מלבין הצפון בע"מ ממוקמת בנצרת עילית פועלת בענף המכבסות כ- 20 שנה. מכבסת מלבין הצפון בע"מ תבצע עבור מרפאות כללי רפואה משלימה שירותי כביסה. להלן המרפאות שיקבלו שירותי כביסה מהמרפאה... (11 מרפאות) ... מחיר הכביסה הינו 3.60 ₪ ל-1 ק"ג כביסה. המחיר לא כולל מע"מ. המחיר כולל הובלה והחזרת הכביסה. תנאי תשלום שוטף+60 יום. זמן התקשרות 24 חודש מתאריך 01.03.2009-30.03.2011. במידה ומרפאות משלימה תבקש להוסיף מרפאות יעשה בתאום עם המכבסה" (ראו נספח ג' לסיכומי התובעים).

מסמך זה הושב אל התובעים כשהוא חתום בחתימה אישית של מר יזהר וחותמת "מחלקת רכש ולוגיסטיקה הנהלת "כללית רפואה משלימה" שירותי בריאות כללית". מכותרת המסמך נמחק תאריך סיום ההסכם היינו 30.03.2011 וכן נמחק משך ההתקשרות 24 חודש ובנוסף נמחק התאריך המצוין במסמך כמועד סיום ההתקשרות, היינו 30.03.2011.

1. מסמך נושא תאריך 11.06.09 נשלח ממר שוקרון אל מר יזהר, כותרתו:

"הסכם שירותי כביסה בין מכבסת מלבין הצפון בע"מ לבין שילה שירותי בריאות" ובו נכתב כך:

"1. סוכם כי מכבסת מלבין הצפון בע"מ נצרת עלית תיתן שרותי כביסה לשי.ל.ה.

2. המחיר ל-1 ק"ג כביסה הינו 4.00 ₪ לא כולל מע"מ.

3. החיוב יבוצע לפי ספירה של הפריטים ולפי משקל הפריטים המפורטים:

א. סדין קטן- 380 גרם

ב. סדין גדול- 680 גרם.

ג. מגבת- 380 גרם.

ד. ציפית- 280 גרם.

הסכם התקשרות לשנה" (ראו נספח ה' לסיכומי התובעים).

מסמך זה חתום בחותמות של התובעת ושל הנתבעת וכן נושא את חתימותיהם האישיות של מר שוקרון ומר יזהר.

1. מסמך נושא תאריך 1/9/09 חתום על ידי מר יזהר מופנה אל "מלבין הצפון/איציק" בשורת הכותרת נכתב: "הפסקת עבודה" ובגוף המסמך נכתב כך: "הרינו להודיעך על הפסקת שרותי הכביסה החל מ 13/9/09 בכל המרפאות. יש לרכז את כל הכביסה ולתאם עם המחסנאי יעקב" (ראו נספח ו' לסיכומי התובעים).

טענות הצדדים

טענות התובעים

1. התובעים טוענים כי בראשית שנת 2009, פנה מר יזהר, בשם הנתבעת, אל מר שוקרון בבקשה לאספקת שירותי כביסה למרפאה בעפולה. אחר שהוסכם המחיר עבור שירותי הכביסה, השתכלל חוזה. התובעים טוענים כי מספר ימים לאחר החוזה הראשון, פנה מר יזהר אל מר שוקרון בבקשה להרחיב את שירותי הכביסה למרפאות נוספות ובאותם תנאים. לאחר חודשיים, כך לטענת התובעים, פנה מר יזהר אל מר שוקרון בשלישית, בבקשה נוספת להרחבת שירותי הכביסה "לכל אזור הצפון" (ראו סעיפים 7-9 לכתב התביעה), אולם, אזור הצפון כלל גם ישובים באזור המרכז כמו פתח תקוה ובני ברק. אשר על כן, פנה מר שוקרון אל מר יזהר וביקש לערוך הסכם כתוב שיכלול את כל המשתנים אשר הוספו מאז התקשרותם הראשונה, זאת לטענתו, בעיקר בשל המשאבים הגדולים שנדרש להשקיע על מנת לעמוד בהתחייבויות שנוספו מעת לעת ובכלל זה, רכישת רכב נוסף לצורך איסוף ואספקת כביסה למרפאות השונות הפזורות ברחבי הארץ.
2. אכן, במחצית שנת 2009, אחר שנועדו השניים, מר יזהר ומר שוקרון, נוחם חוזה נושא תאריך 11.6.09. התובעת טוענת כי בהסתמך על ההסכם מיום 11.6.09, גייסה עובדים, רכשה רכב נוסף לאיסוף וחלוקה של הכביסה והשקיעה מאמצים רבים על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויות לפי החוזה. והנה, באופן מפתיע, מבלי שהיתה כל תלונה או טרוניה על תפקוד התובעת, ובלא כל התראה מוקדמת, התקבלה ביום 13.9.09 הודעת פקס על הפסקת התקשרות.

התובעת טוענת כי ביום 10.9.09, 3 ימים קודם לקבלת ההודעה על הפסקת העבודה, נועדו מר יזהר ומר שוקרון במשרדו של הראשון ושוחחו על ענייני שגרת העבודה. לטענת התובעים, התנהג מר יזהר כרגיל ולא הסגיר דבר מהעתיד לבוא ובהתנהגותו זו הציג מצג שווא שמעיד כאלף עדים על חוסר תום הלב של מר יזהר בהתנהלותו מול מר שוקרון (ראו סעיף 16 לכתב התביעה).

1. התובעים טוענים כי פנו אל מר יזהר בניסיון להניא אותו מהחלטתו, בין היתר פנה מר שוקרון במכתב (ראו נספח לכתב התביעה), אך לא זו בלבד שמר יזהר לא נסוג מהחלטתו להפסיק את ההתקשרות עם התובעת אלא שמתגובת הנתבעת נושאת תאריך 15.10.09 עולה כי היא אינה מכירה בכל התחייבות חוזית כלפי התובעים (ראו נספח ה/1 לכתב התביעה).
2. התובעים טוענים כי הודעה זו על הפסקת התקשרות מהווה הפרת חוזה אשר בגינו נגרמו להם הפסדים גדולים ובכלל זה פגיעה במוניטין. הפסדים אלה היו צפויים וידועים למר יזהר. לטענת התובעים, השיקולים והצורך בחתימת הסכם שיעגן את ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים במהלך תקופת עבודתם המשותפת, הולידו את החוזה אשר נחתם ביום 11.6.09, במהלך הפגישה אשר קדמה לחתימת החוזה, שטח מר שוקרון בפני מר יזהר את המאמצים הרבים והשקעת המשאבים הנדרשת על מנת לעמוד בהתחייבויות על הצד הטוב ביותר.
3. לאור האמור עתרו התובעים לפצותם בגין ההפסדים אשר נגרמו להם, הן בגין אובדן רווחים הן בשל פגיעה במוניטין ועגמת נפש.

טענות הנתבעת

1. הנתבעת טענה כי לא נטלה על עצמה כל התחייבות חוזית כלפי התובעת ובכלל זה לא התחייבה לכמות מסוימת של כביסה, לא התחייבה לתקופה קצובה לקבלת שירותים מהתובעת ולא התחייבה לזהות סניפיה אשר יקבלו שירותי כביסה מהתובעת.

הנתבעת טענה כי כל שעולה מאותו מסמך מיום 11.6.09, אליו מפנה התובעת, הינה הסכמה לקבל שירות במחיר המוסכם ככל שתחפוץ וללא כל התחייבות מצידה.

1. הנתבעת אינה מכחישה את תוכן ההסכמות במסמכים שהוחלפו בינה לבין התובעת כאמור בסעיף 6 א-ג לעיל, ואולם ביחס למסמך המפורט בסעיף 6 ד' לעיל נושא תאריך 11.6.09, מסמך זה לשיטת הנתבעת נערך ונחתם לבקשתו של מר שוקרון, לצורכי הגדלת מסגרת אשראי בבנק ולפיכך, השורה בסיפא להסכם, בה נאמר: "הסכם התקשרות לשנה" מופיעה בכיתוב קטן אשר נועד ליצור מצג של יציבות כלפי הבנק. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי אף מלשון המשפט עולה כי ההתחייבות, לספק שירותי כביסה, הינה התחייבות שנטלה על עצמה התובעת ואין בה כדי להטיל חובה כלשהי על הנתבעת. לפיכך, טענה הנתבעת, דין טענות התובעת להפרת חוזה, להידחות.

לא זו בלבד שאין המדובר במסמך אותנטי אלא במסמך שנוצר לצורכי התובעת בהתנהלותה מול הבנק, אלא שלטענת הנתבעת, במשך כל התקופה, הדגיש מר יזהר בפני מר שוקרון כי יש בכוונתם לעבור לשיטת עבודה אחרת של שירותי השכרת ציוד אשר תייתר את הצורך בשירותי מכבסה (ראו סעיפים 19-20 לכתב ההגנה).

1. עוד טענה הנתבעת, כי קודם לשליחת ההודעה על הפסקת ההתקשרות, הודיעה הנתבעת לתובעת על הפסקה הדרגתית בהתקשרותם, זאת בשל שינוי שיטת העבודה כאמור מעלה, ואולם הודעתה זו הינה בבחינת מעבר לצורך ומתוך רצון טוב ובהעדר חובה לעשות כן כשם שלא היתה לה כל התחייבות בשיתוף הפעולה עם התובעת. כאמור, לשיטת הנתבעת, ההתחייבויות כולן היו על כתפי התובעת באופן שהתחייבה לספק שירותי כביסה במחיר שסוכם, הא ותו לא (ראו סעיפים 26-27 לכתב ההגנה). אף מטעם זה טענה הנתבעת כי אי אפשר לייחס להודעתה כל הפרה מאחר ולא היתה מלכתחילה כל התחייבות.

הראיות

1. קודם שנשמע דיון ההוכחות, הורה המותב הקודם אשר דן בתיק, בהחלטה מיום 22.10.10, למחוק את הנתבעים 2-3 באופן שהתביעה נגד הנתבע 2 נדחתה והתביעה נגד הנתבעת 3 נמחקה.

בראשית שנת 2012 התיק הועבר לשמיעה בפני.

מטעם התובעים העיד מר שוקרון ומר רופל, מומחה מטעמה בתחום ראיית חשבון.

מטעם הנתבעת העיד מר יזהר.

לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב וכעת ניתן להכריע.

הראיות הנוגעות למסגרת ההסכמית המחייבת את הצדדים

1. מר שוקרון מסר בתצהירו כי אמנם, בחודש פברואר 2009 נחתם ההסכם עם הנתבעת באופן שהדברים שנגעו לתקופת החוזה נמחקו על ידי מר יזהר, אולם בהמשך, כאשר נוספו מרפאות שהתבקש ליתן להם שירותי כביסה נדרש התובע להיערכות מחודשת על מנת לתת מענה לנתבעת ועל כן פנה אל מר יזהר ודרש ממנו לחתום על הסכם חדש, אשר הפעם, כלל גם התחייבות לקשר עסקי למשך שנה. הסכם שכזה נחתם, אכן, בתאריך 11.6.09.
2. בעדותו, כאשר נשאל מר שוקרון ביחס לתקפות החוזים אשר נחתמו מעת לעת, השיב כך:

"ש: במסגרת התצהיר שלך אתה מצרף בנספח 3 מה שאתה מכנה הסכם התקשרות מיום 24.2.09 ולאחר מכן, בנספח 7 אתה מצרף מה שאתה מכנה, הסכם התקשרות ליום 11.6.09. איזה מהם מבחינתך היווה את ההסכם שתוקף.

ת: כן, ההסכם של 11.6, כי הסכם ההתקשרות שלפני זה, דובר בו רק לאזור צפון ובהסכם של 11.6 התבקשתי לתת שירותים בכל הארץ.

ש: איפה רואים את זה.

ת: לפי החשבוניות ותעודות המשלוח.

ש: ההבדל הוא גם במחיר בעוד שבהסכם מיום 24.2. המחיר הוא 3.6 לק"ג ובהסכם שמבחינתך הוא ההסכם הקובע הוא 4 ₪ לק"ג.

ת: כן." (ראו בעמ' 18 ש' 23-32).

בהמשך השיב כך:

"ש: אני מפנה אותך להצעת המחיר והאישור, שהם נספחים 1-2 לתצהיר שלך. מה ההתחייבויות על פי שני המסמכים האלה יחד.

ת: אני מתחייב לתת להם שירות למרפאה והם מתחייבים לשלם לי את המחיר עבור השרות.

ש: ז"א לפי שני המסמכים האלה אין התחייבות לתקופה או לכמויות או לכל דבר אחר.

ת: אין" (ראו בעמ' 17 ש' 22-26).

ובהמשך השיב בחקירתו כך:

"ש: ההסכם מיום 11.6.09 נספח 9 לתצהיר שלך, על איזה מרפאות חל ההסכם הזה.

ת: על כל המרפאות של שילה שהתבקשנו לתת להם שירותים.

ש: אבל אם מחר מפסיקים להעביר לך ממרפאת בני ברק יש לך מה לומר.

ת: לא.

ש: היקף הכביסה גם אין לנו למעשה פה.

ת: לא. ההסכם לא מדבר על כמות." (ראו בעמ' 19 ש' 19-24).

1. מעדותו של מר שוקרון עלה כי הפסקת ההתקשרות נעשתה במפתיע, ללא כל הודעה מוקדמת. עניין זה עולה גם מעיון בתכתובות ומהעדר מכתבים מקדימים כלשהם בנושא זה.

טענתו של מר יזהר מטעם הנתבעת כי הבהיר למר שוקרון כי קבלת השירות ממנו היא עניין זמני, לתקופה קצרה, אינה נתמכת בכל ראיה שהיא והיא אף מנוגדת להסכם שנחתם על ידי השניים בחודש יוני 2009.

1. מר יזהר נשאל רבות אודות חתימתו על ההסכם מיום 11.6.09 אשר בו מצויין כי תקופת ההתקשרות היא שנה. הוא השיב כך:

ש: בנספח 5 כתוב על ההסכם הסכם התקשרות לשנה, חתמת עליו.

ת: אני חתמתי על סעיף 5, התקשרות לשנה למחיר של 4 ₪.

ש: גם בסעיף 7 אתה אומר שילה לא התחייבה, לזהות סניפיה.

ת: כן.

ש: מפנה לנספח 2, בו כתוב מרפאת עפולה.

ת: כן.

ש: אני מפנה אותך לנספח 4, שעליו חתמת, בו כתוב להלן המרפאות שיקבלו שירותי כביסה מהמכבסה.

ת: כן, חתמתי עליו.

ש: אתה אומר בסעיף 7, ששילה בסך הכול אישרה את הצעת המחיר.

ת: כן." (ראו עמ' 23 ש' 3-13)

מר יזהר שב וטען כי הבהיר לאורך כל תקופת ההתקשרות כי המדובר בהסכם שהוא זמני. בין היתר, השיב כך:

"ש: סעיף 13 אתה אומר ששילה ביקשה לקבל מהמכבסה שירותי ניקוי כביסה באופן זמני. אבל לא כתבת בשום מקום שזה באופן זמני כששלחת לשוקרון.

ת: אני אומר לו תמיד, בכל שיחת טלפון אני אומר לו שזה באופן זמני.

ש: אבל לא כתבת זאת "באופן זמני".

ת: לא." (ראו עמ' 24 ש' 5-9)

ועוד, בהמשך השיב כך:

"ש: אתה טוען שהתחלת לקבל שכירות מצעים מאמצע יוני 2009.

ת: כן.

ש: ובכל זאת המשכת לעבוד עם התובעת עוד שלושה חודשים.

ת: אני מעיין ומשיב, שאין בלעדיות לשום ספק, התחייבות לתאריך וכו'.

ש: אבל אני שאלתי , ובכל זאת המשכת לעבוד עם התובעת עוד שלושה חודשים. אני שואל על אמצע השנה. מפנה אותך לסעיף 13.

ת: "כן היה בכוונתה" ואני ממשיך להקריא.

ש: רשום החלה לפעול כך החל מאמצע 2009.

ת: החלה לפעול בספטמבר.

ש: אז המשכת לעבוד בעצם עד ספטמבר עם המכבסה.

ת: כן." (ראו בעמ' 25 ש' 5-15).

1. כאשר נשאל מדוע חתם על תקופת הסכם לשנה כאשר לטענתו, כלל לא התחייב לכך, השיב:

"בבוקר 11.6 הוא בא והתחנן שהבנק מחזיר לו שיקים והוא מבקש מסמך שמראה שהוא עובד עם גוף גדול. מר שוקרון שלח אלי מייל בצהרי יום חמישי 11 לחודש, בו נכתב שהמחיר לק"ג כביסה הוא 4 ₪.....עשיתי לו טובה וחטפתי את המסמך הזה כיריקה לפרצוף".

(ראו עמ' 26 ש' 8-14).

ועוד:

"ש: אמרת שחתמת על זה בשביל הבנק. מה המשמעת של זה.

ת: זה בשבילו, בשביל הבנק. אני מאמין לבן אדם שהוא רוצה נייר להראות לבנק להגדיל מסגרת שהוא עובד עם גוף גדול".

(ראו עמ' 26 ש' 21-23).

טענה זו, כי חתם על התחייבות לשנה אך ורק לבקשת מר שוקרון כדי לסייע לו בהתנהלותו מול הבנק, הועלתה גם בתצהירו (סעיפים 18-20) אך בתום חקירתו, שינה לפתע מר יזהר את גרסתו ולשאלה מדוע חתם על הסכם בו קיימת התחייבות לשנה, טען כך:

"הלחץ עלי באותו היום, כמה שאני זוכר, גם לא ראיתי את השורה הזאת, שמתי חותמת והעפתי זאת אליו בפקס. הוא התקשר ואמר שהוא בבקש ושאשלח לפני שהשיקים חוזרים לו". (ראו עמ' 30 ש' 1-3. ההדגשה שלי – ר.ג.מ.).

1. את מכתב הפסקת העבודה ששלח בשם הנתבעת לתובעת, נושא תאריך 1.9.09, אשר לכאורה, בא לסיים מערכת הסכמית המחייבת את הצדדים, הסביר מר יזהר בכך שלדבריו, שלח את המכתב "לפנים משורת הדין":

"ש: אתה אומר בסעיף 29 שזה לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב שלחת לו את ההודעה.

ת: נכון, לא הייתי מחויב לשלוח לו שום מכתב מאחר ואין הסכם.

ש: תראה לי במכתב, שכתוב את מה שאתה אומר – לפנים משורת הדין ומתוך רצון טוב.

ת: זה לא לעניין אם כתוב או לא. לא רשום.

ש: האם כתבת שזה לא מחובתה לעשות כן.

ת: לא." (ראו בעמ' 27 ש' 13-18).

המערכת ההסכמית בין הצדדים – דיון ומסקנות

1. עיון במסמכים החתומים על ידי הצדדים, מלמד על קיומה של מערכת הסכמית דינמית, אשר שינתה את פניה לאורך תקופת הקשר העסקי בין הצדדים במהלך שנת 2009. טענת התובעת כי שירותיה לנתבעת, אשר החלו בעפולה, התרחבו בהדרגה למרפאות רבות נוספות מקבלת אישור גם במסמכים אך גם בעדותו של מר יזהר (עמ' 23 ש' 16-31 ובתצהירו (סעיפים 10-12) והדבר בא לידי ביטוי גם במסמכים התומכים, אחת לאחת, בטענות התובעים כי הצדדים ביצעו התאמות, בפן החוזי, על פי צרכי השטח.

אין מחלוקת גם כי הצדדים פעלו בהתאם לאמור במערכת ההסכמית המתוארת, התובעת ביצעה את השירות וקיבלה תמורה בהתאם למוסכם.

עיון בעדויות הצדדים מלמד כי אין מחלוקת שבמרוצת הזמן, החלה הנתבעת לשלם לכל ק"ג כביסה 4 ₪, כאשר קודם לכן, בהתאם להסכם מחודש פברואר 2009, שילמה 3.60 ₪. היינו, החוזה מיום 11.6.09 משקף את מהלך הדברים כפי שהיה בפועל בין הצדדים.

המחלוקת היחידה היא בדבר אותו הסכם אחרון, מיום 11.6.09, אשר כלל התייחסות למשך תקופת ההסכם – שנה.

1. התובעת, מתבססת על האמור בהסכם מיום 11.6.09 וטוענת כי זה משקף את רצונם של הצדדים באותה העת, להתקשר בהסכם לשנה.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי ההסכם מיום 11.6.09 מטרתו היתה אחת – הצגת חוזה גדול בפני הבנק, הצגה למראית עין, זאת על מנת שתוכל לקבל מסגרת אשראי גבוהה יותר בחשבונה. לדברי מר יזהר, נעתר לבקשת מר שוקרון וחתם על ההסכם, כדי לסייע בידי התובעת לקבל את שחפצה מן הבנק. לטענתו, לאורך כל התקופה הקפיד לומר למר שוקרון כי החוזה הוא זמני וכי בכוונת הנתבעת לעבור לשכירת ציוד ועל כן לא תיזקק עוד לשירותי הכביסה של התובעת. מר יזהר טען כי אמירות אלו היו בעל-פה ואין בידיו מסמך כלשהו המתעד זאת. לדברי מר יזהר, הצדדים פעלו בהתאם למוסכם מחודש פברואר 2009, הסכם אשר כאמור, הקפיד למחוק ממנו את כל ההערות וההתייחסויות לתקופת חוזה.

1. אומר מיד, מסקנתי, לאחר עיון בראיות ושמיעת העדים, היא כי ההסכם מיום 11.6.09, הגם שהמדובר בהסכם קצר ודל בפרטים, מחייב את הצדדים. על כל חלקיו, גם ביחס לתקופת החוזה.

אפרט, להלן, נימוקיי.

כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא כי יש באותו כתב כדי לסכם את כל הפרטים המשקפים את אומד דעת הצדדים בעת עריכת החוזה.

ככלל, משעה שהצדדים בחרו להעלות על הכתב את הסכמותיהם, לא ניתן לסתור את תוכנו של אותו המסמך אלא במסמך אחר. טענת הנתבעת כי הסכם מיום 11.6.09, אשר נחתם גם על ידי הנתבעת, אינו מחייב אותה בכלל ואינו מחייב אותה ביחס לתקופת ההסכם המצויינת בהסכם, בפרט. טענה זו, היא טענה בעל פה, שהועלתה על ידי מר יזהר והיא סותרת את האמור בהסכם. לא הובאה כל ראיה כתובה התומכת בהסתייגות זו של הנתבעת מן האמור בהסכם ובמצב דברים זה, אין די בטענה בעל פה.

אך גם מעבר לכך, דין טענה זו של הנתבעת להידחות.

ראשית, טענתו של מר יזהר, כי הסכים לחתום על הסכם לשנה כדי לסייע למר שוקרון, אינה מתקבלת על הדעת. אין ולא נטען כי בין השניים שררו יחסים קרובים כלשהם המצדיקים נקיטת צעד שכזה, כאשר לשיטתו של מר יזהר, לא היתה לנתבעת כל כוונה להתחייב בהסכם לשנה וחתימתו, על כן, היתה כ"טובה" למר שוקרון. יתרה מכך, לשיטת מר יזהר, כפי שטען בסעיף 23 לתצהירו, בתקופה שבה נחתם ההסכם מיום 11.6.09 היה ידוע וגמור כי הנתבעת עומדת לעבור לשיטת עבודה אחרת אשר תייתר את עבודת התובעת. יעלה על הדעת, במצב דברים שכזה, כי ייחתם הסכם לשנה, רק כ"טובה"? זאת כאשר, לכאורה, לנתבעת כבר היה ידוע כי אין לה כל כוונה להמשיך ולעבוד עם התובעת?

אם אכן לטענת מר יזהר, עמד הוא בסירובו להסכים לחוזה המחייב לתקופת זמן, כפי שאכן נעשה בחודש פברואר 2009, מדוע הסכים שייכתב לשנה? המסמכים דווקא מתיישבים עם טענת התובעת ממנה עולה כי אכן בחודש פברואר סירב מר יזהר להתחייב לתקופה, ודאי לא לשנתיים, אך בחודש יוני 2009, מאחר שהיקפי העבודה גדלו ונדרשה היערכות מחודשת מצד התובעת, הסכים מר יזהר לחתום בשם הנתבעת על הסכם לשנה.

בנוסף, עדותו של מר יזהר מטעם הנתבעת הותירה רושם שאינו מהימן.

מר יזהר סתר את עצמו בעניין המהותי שהוא פשר חתימתו על ההסכם מיום 11.6.09 הכולל התחייבות לשנה. כאמור לעיל, בעוד שבתצהירו ולאורך כל עדותו, שב וטען כי "עשה טובה" למר שוקרון, בתום עדותו, כאשר נשאל על ידי בית המשפט מדוע חתם על ההסכם, טען, לפתע, כי לא ראה את אותה שורה העוסקת בתקופת החוזה.

טענתו של מר יזהר כי הצדדים פעלו בהתאם להסכם מחודש פברואר 2009 אינה מתיישבת עם העובדות המלמדות על כך שהתשלום לק"ג כביסה עלה על זה שצויין באותו הסכם מחודש פברואר 2009 אשר קבע 3.60 ₪ לק"ג כביסה ובפועל, בחודשים האחרונים שילמה הנתבעת 4 ₪, כפי שהוסכם בחוזה מיום 11.6.09.

טענה נוספת, חלופית, המועלית על ידי מר יזהר, היא זו המצויינת בסעיף 25 לתצהירו ולפיה ההתחייבות המצויינת לשנה, מחייבת אך ורק את התובעת, היינו, זו מחוייבת לספק שירותי כביסה למשך שנה במחיר המצויין ואילו לנתבעת, החתומה אף היא על ההסכם, אין כל מחוייבות מצידה.

טענה זו אין לה כל בסיס הגיוני.

ההסכם אינו מציין כי המדובר בהתחייבות של התובעת בלבד. לשון החוזה ברורה "הסכם התקשרות לשנה", היינו, הוא מחייב את שני הצדדים המתקשרים. פרשנותו של מר יזהר כי האמור מחייב רק צד אחד לחוזה היא תמוהה ומשוללת כל בסיס עובדתי או הסכמי.

מעבר לכך, המדובר בטענה חלופית עובדתית שלישית, היינו, ראשית – חתמתי מתוך רצון לעזור אך ההסכם אינו מחייב את הנתבעת, שנית לא ראיתי את ההערה הנוגעת לתקופת החוזה והנה מופיעה טענה שלישית, כי ההסכם מחייב, אך רק את התובעת.

בכל הכבוד, טענות סותרות אלו, כאמור, אינן הגיוניות, אינן נתמכות בדבר ורק מחזקות את התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של העד, כמי שניסה לעשות כל שביכולתו כדי למלט את הנתבעת מהתחייבותה החוזית.

עדותו של מר יזהר הותירה רושם מגמתי. הוא שב וטען, פעם אחר פעם, גם כאשר כלל לא נשאל על כך, כי לא היתה כל התחייבות לשנה (ראו למשל בעמ' 23 ש' 16-21, עמ' 24 ש' 1 ובעמ' 25 ש' 7-8). עדותו נדמתה מתגוננת, הוא שידר לחץ וניכר נסיון להתחמק ממתן מענה ברור לחלק מן השאלות.

גם טענתו של מר יזהר כי שב והבהיר לתובעת כי המדובר בהסכם שהוא זמני, היא טענה שאין לה כל תימוכין, זולת עדותו של מר יזהר בעצמו. לא הובאו עדים כלשהם מטעמה של הנתבעת כדי לחזק טענתו וכמובן שאין כל תיעוד כתוב.

לא זו אף זו, מכתב סיום השירותים, נושא תאריך 1.9.09, מחזק גם הוא את המסקנה כי בין הצדדים התקיימה מערכת חוזית מחייבת, על יסוד ההסכם האחרון שנחתם בין הצדדים ביום 11.6.09. איני מקבלת את טענתו של מר יזהר כי המכתב נשלח "לפנים משורת הדין" שכן אין כל אמירה דומה במכתב או בכל תיעוד אחר. אם לשיטתו של מר יזהר, הנתבעת לא היתה מחוייבת בדבר, מדוע נשלח מכתב רשמי שכזה? לא נמסר כל הסבר הגיוני לכך.

1. הנתבעת טענה כי שיטת ההתקשרות של התובעת היתה באמצעות הצעות מחיר בלבד ללא התחייבות מצד הלקוח והדבר בא לידי ביטוי, לטענתה, במספר הסכמים אשר הוצגו על ידה (נספחים 7-9 לתצהירו של מר יזהר). ואולם, מנגד, קיימים גם הסכמים שונים, עם לקוחות אחרים, אשר בהם גלומה גם התחייבות לתקופת הסכם (ראו למשל דברי מר שוקרון עמ' 21 ש' 29) כך שאין בטענה זו של הנתבעת כדי לשנות ממסקנתי, אשר באה לאחר בחינת הנסיבות והראיות הנוגעות לתיק זה ולהתקשרות הספציפית בין הצדדים כאן.
2. הסכם, מוגדר בסעיף 1 בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 כך:

"חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול לפי הוראות פרק זה."

כמצויין מעלה, המסמך נושא תאריך 30.12.08 המתהדר בכותרת "הצעת מחיר לשירותי כביסה" ועליו חתימה וחותמת של מר יזהר, בתוספת המשפט: "מאושר נא לטפל בהקדם בכביסה במרפאה" אינן מילים ריקות. זוהי דוגמא להצעה שהעביר מר שוקרון למר יזהר לאספקת שירותי כביסה, וקיבול בכתב של מר יזהר באופן שכתב על גבי ההצעה "מאושר".

טענתו העקבית והנשנית של מר יזהר כי בכל ההסכמים רק התובעת היא שמחוייבת ואילו לנתבעת אין כל אחריות או חבות, אינה יכולה לעמוד. אכן, התובעת התחייבה לספק שירותי כביסה לנתבעת, אך הצד השני של התחייבות זו של התובעת, הינה התמורה שתשולם לה על ידי הנתבעת. כך גם בהסכמים שנערכו בהמשך, לרבות האחרון, המבטא כאמור, את רצונם של הצדדים ביום 11.6.09.

משנחתם חוזה, מחויבים הצדדים לחוזה לנהוג על פיו.

הפסקת ההתקשרות, באופן חד- צדדי, על ידי הנתבעת, קודם שחלפה תקופת ההסכם, שנה החל מיום 11.6.09, מהווה הפרה של ההסכם מצידה של הנתבעת.

הפסקת ההסכם אף בוצעה לאלתר, בלא שניתנה התראה כלשהי מראש וההסכם, אשר קבע את תקופת ההתקשרות, אינו מתייחס לאפשרות כלשהי לסיימו קודם לתקופה שנקבעה.

טענתו של מר יזהר, טענה שהועלתה "בחצי פה", במהלך חקירתו הנגדית, כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון משירותי התובעת למרפאות באשדוד ובבאר- שבע, לא הועלתה קודם לכן בשום שלב, לא בכתב ההגנה ואף לא בתצהיר העדות הראשית. מעבר לכך שהמדובר בהרחבת חזית, כאשר נשאל מר יזהר מתי הפעיל את התובעת באותם מקומות, השיב כי אינו זוכר ואף לא יכול היה לציין באלו מרפאות בדיוק ניתנו שירותי התובעת (עמ' 25 ש' 17-21) זאת להבדיל מן הפרטים אשר נמסרו בתצהירו של מר שוקרון ביחס למיקום המרפאות להן ניתן שירות. ויודגש, הנתבעת לא טענה כי הפרת החוזה היתה כדין, אלא שלשיטתה, כאמור, לא היתה לה מעולם כל התחייבות כלפי התובעת.

תרופות בגין הפרת חוזה

1. משנקבע כי הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובעת, יש לבחון מהי התרופה לה זכאית התובעת.

חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, מקנה בסעיף 2 בו, לנפגע מהפרת החוזה את התרופות שלהלן

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה."

בענייננו, אין התובעת עותרת לאכיפת החוזה ודומה כי תרופה זו אף אינה ישימה. עתירת התובעת היא לקבלת פיצוי בגין הפרת החוזה, בגובה הנזקים שנגרמו לה וכן לפיצוי בגין עגמת נפש לתובע, מנהל התובעת.

1. הזכות לפיצוי, מותנית, כמובן, בהוכחת נזק שנגרם לתובע כתוצאה מן ההפרה (ראו גם א. מרקוס, תרופות בדיני חוזים הלכה ומעשה, הוצאת "אוצר המשפט", בעמ' 81-90).
2. התובעת ערכה חישוב הנסמך על הרווח לק"ג כביסה וזאת על פי היקף שירותי הכביסה אשר נתנה התובעת לנתבעת קודם לביטול החוזה. בנוסף, טענה היא כי נגרם לה נזק נוסף בדמות רכישת רכב נוסף. התובעת, באמצעות מר שוקרון, הצהירה כי עשתה כל מאמץ כדי להקטין את נזקה, כמתחייב גם מן החוק, אולם נסיונותיה לזכות במכרזים בהיקף דומה, נחלו כשלון.
3. התובעת הגישה חוות דעת חשבונאית ערוכה בידי רו"ח מר אביב רופל. הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית והסתפקה בחקירתו של רואה החשבון ובהעלאת טענות ביחס לחישוב שערך.
4. מר רופל קבע בחוות דעתו כי עלות ק"ג כביסה אחד הינו 2.21197 ₪, אשר על כן ובהתבסס על החוזה האחרון שנחתם בין הצדדיים, לפיו הנתבעת תשלם 4 ₪ לק"ג כביסה, הרווח לתובעת לכל 1 ק"ג כביסה הוא של 1.8 ₪, כלומר 45% רווח.

על יסוד הנתונים הנ"ל עתרה התובעת לפיצוי בסך של 269,594 ₪ בגין 8.5 החודשים שנותרו לפי החוזה להשלמת שנת עבודה.

1. הנתבעת הכחישה את הנתונים עליהם התבססה התובעת וטענה כי אף אם היו מקבלים את ההנחות שנעשו על ידי התובעת, אזי סך החוב ל-9 החודשים שנותרו, בניכוי מע"מ עומד על סך של 165,119 ₪. לטענת הנתבעת, רואה החשבון לא ביסס את חוות דעתו על נתונים של ממש שנבדקו על ידו, אלא על נתונים שנמסרו לו ממנהל התובעת. עם זאת, לא הוגשו על ידי הנתבעת נתונים כלשהם היכולים לבסס חישוב שונה.
2. החוזה הרלוונטי לפיו נערך החישוב הוא החוזה האחרון שנחתם בין הצדדים נושא תאריך 11.6.09, לפיו העלות לק"ג כביסה הינו 4 ₪ לא כולל מע"מ.

בהתאם לחוות הדעת החשבונאית, הרווח לק"ג כביסה, לאחר ניכוי ההוצאות, עומד על 1.8 ₪ לק"ג כביסה, כאשר חוות הדעת נערכה על פי הנתונים שנמסרו על ידי מנהל התובעת, אולם לא הוגשו כראיה כל נתונים אחרים שיש בהם כדי לסתור קביעה זו. רו"ח רופל הודה כי לא בדק את תעודות המשלוח כדי לקבוע את כמויות הכביסה, אלא הסתמך על נתונים שנמסרו לו, בין היתר, כך עולה, משום שלא תמיד נרשם בתעודת המשלוח כמות הכביסה.

מר יזהר טען כי בהתאם למסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת, שולם לתובעת, בממוצע, 30,000 ₪ לחודש, בלבד ואולם, מסמכים אלו לא הוגשו כראיה בתיק והטענה נותרה, שוב, טענה בעל פה בלבד (עמ' 28 ש' 15-22). מר יזהר טען כלפי התובעת כי לא הציגה כמויות כביסה אשר טופלו על ידה עבור הנתבעת, אולם גם הוא בעצמו לא הציג נתונים שכאלה וגם כאשר נשאל בחקירתו על כך, לא ידע לומר דבר וחצי דבר אודות היקפי הכביסה שנמסרו לתובעת (עמ' 28 ש' 31 עד עמ' 29 ש' 2).

בהעדר נתונים סותרים, אני מוצאת לקבל את קביעות המומחה מטעם התובעת.

1. כאמור, לא הוצגו בפניי נתונים אודות היקף כמויות הכביסה שנמסרו לתובעת לטיפולה, אולם הוגשה כרטסת התובעת בה מפורטים כל החיובים והתקבולים החל מחודש יוני 2009, מועד תחילתו של ההסכם המחייב האחרון שנכרת בין הצדדים כאמור לעיל ועד לתום פעילותם המשותפת של הצדדים.

אמנם, התובעת טענה כי כמויות הכביסה רק הלכו ועלו ויכולה היתה, לכן, לעלות הטענה כי יש לפצות את התובעת בסכומים העולים על אלו שהוכחו בחודשים שקדמו להפרת ההסכם על ידי הנתבעת, ואולם התובעת אינה עותרת לפיצוי המחושב על יסוד שלושת החודשים הראשונים להסכם, עד למועד ההפרה. בהקשר זה יש לומר, כי החוזה אינו קובע כמויות של כביסה שתימסר לתובעת על ידי הנתבעת ובשל כך, דומה כי טענה כאמור מצד התובעת, נתקלת היתה בקושי של ממש שכן ההסכם מיום 11.6.09 מאפשר לנתבעת לשנות את כמויות הכביסה ואת היקף המרפאות.

1. לאור האמור, לאחר ששקלתי טענותיהם של הצדדים ושמעתי את הראיות בתיק, מקבלת אני את גישתה של התובעת, כי יש לחשב את גובה ההפסד שנגרם לתובעת בהתאם לנתוני ההתקשרות בין הצדדים בחודשים הראשונים להסכם המחייב.

מלשון ההסכם מיום 11.6.09 ומעדויות הצדדים עולה כי לא היתה התחייבות להיקף כביסה, לא בהיבט מספר המרפאות להן יינתן השירות ולא מבחינת כמות הכביסה שתימסר.

ההתחייבויות המפורטות בהסכם נוגעות לעלות הניקוי של כל פריט ולתקופת ההתקשרות.

במצב דברים זה, לאחר שבחנתי את כל הראיות בתיק, מצאתי כי את גובה הנזק שנגרם לתובעת יש לחשב על בסיס נתוני העבר, בתקופת ההסכם, היינו, היקף השירות שניתן על ידי התובעת לנתבעת קודם להפרת ההסכם ולפסוק את הפיצוי ליתרת תקופת ההסכם.

1. עיון בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (הוגש וסומן נספח ח' לסיכומי התובעים) מלמד כי מחודש יוני 2009 ועד חודש ספטמבר בו חוייבה הנתבעת בכרטסת אצל התובעת בסך של 246,841 ₪ (המחירים כוללים מע"מ, כך על פי עדותו של מר שוקרון בעמ' 19 ש' 28-31). המדובר בשלושה חודשים ומחצה של עבודה משותפת שכן כאמור, הודעת הנתבעת על הפסקת ההתקשרות הגיעה לידי התובעת ביום 13.9.09.

על יסוד חישוביו של רואה החשבון מטעם התובעת, הפסד הרווח החודשי בשיעור של 1.8 ₪ לכל 1 ק"ג כביסה אשר כאמור, מחירו, כמוסכם בין הצדדים, עמד על 4 ₪. יוצא כי הרווח שהופק לתובעת עמד על 45%.

על בסיס היקף הקשר העסקי בין הצדדים בשלושת החודשים ומחצה שקדמו להפסקת ההסכם, בהתאם לאחוז הרווח שהוכח על ידי התובעת, ובהעדר כל ראיה סותרת מצד הנתבעת, אני מוצאת כי אבדן הרווח שנגרם לתובעת בשל הפרת ההסכם, לשמונה וחצי חודשים נוספים שעד תום התקופה, עומד על סך של 269,762 ₪.

1. עתירה נוספת של התובעת היא לפיצוי בגין עלויות רכב נוסף שאותו רכשה, לטענתה, לצורך מתן השירות לנתבעת. טענה זו לא הוכחה כנדרש. לא הוכח מתי נרכש הרכב ולא הוכח כי נרכש לצורך הנטען. במצב דברים זה, התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ביחס לרכיב זה.
2. עתירה אחרונה של התובעת היא לקבלת פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה למנהלה, התובע וכן בגין פגיעה במוניטין התובעת בשל כך שנאלצה לפטר ארבעה עובדים.

סעיף 13 לחוק התרופות מאפשר פסיקת פיצוי אף בגין נזק שאינו נזק ממון:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין".

לאחר ששקלתי את טענות התובעים, איני מוצאת לקבל את הטענה בדבר פגיעה במוניטין, שכן כזו לא הוכחה בכל דרך שהיא. כך גם לא הובאו נתונים ביחס לסיבת פיטוריהם של אותם עובדים ולא הובאה כל ראיה ביחס לכך. אשר לעתירה לתשלום עגמת נפש למנהל התובעת, גם עתירה זו דינה להידחות. תביעה זו, במהותה, באה בשל סכסוך בין שתי חברות, התובעת והנתבעת. מטבע הדברים, למנהל התובעת, יכול ונגרמה עגמת נפש בשל אכזבתו, מתוקף תפקידו, מהתנהלות הנתבעת, אולם הפרת החיוב של הנתבעת אינו ביחס לתובע אלא ביחס לתובעת, עימה התקשרה. במצב דברים זה, איני מוצאת לפסוק פיצוי בגין נזק ממון שהוא מעבר לפיצוי שניתן בשל ההפסד שנגרם לתובעת.

1. סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 269,762 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לסכום האמור יתווסף שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן הוצאות המשפט בסך 12,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ה, 20 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.