<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

אנו נותנים הסכמתנו כי דינה של הנאשמת 2 ייגזר בטרם הוכרע דינו של הנאשם 1.

ב"כ הנאשמת 2:

אמנם טענו לעונש ועל פי ההסדר בינינו אמור להיגזר על הנאשמת 2 עונש בדמות מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת, יחד עם זאת בית המשפט שלח את הנאשמת לקבלת חוות דעת ממונה. אני חוזר על טיעוני מהדיון הקודם ואבקש להוסיף כי הנאשמת הודיעה לי כי אמה עזבה את העיר דימונה ולכן היום למעשה הנאשמת לבד מטפלת בשלושת ילדיה, ללא שום עזרה. חזקה על המאשימה ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, כשהגיעה להסדר כפי שהגיעה ואני מבקש לכבד את ההסדר ולגזור על הנאשמת עונש מאסר על תנאי.

באם בית המשפט לא יכבד את ההסדר ויגזור על הנאשמת עבודות שירות, יהיה לנאשמת קושי לבצע זאת כאשר היא מטפלת בשלושה ילדים לבד.

<#2#>

גזר דין – לנאשמת 2

ההרשעה והסדר הטיעון

1. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן בעניינה, בעבירה של החזקת חצרים [לצורך החזקה ושימוש בסם], עבירה לפי סעיף 9(א) בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג - 1973 [להלן: "פקודת הסמים"], וכן בעבירות של העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטרים, עבירות לפי סעיפים 288 ו- 273 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 [להלן: "חוק העונשין"], בהתאמה.
2. כתב האישום כולל שני נאשמים, אולם גזר דין זה ניתן רק ביחס לנאשמת 2. הנאשם 1 טרם סיים את הדיון בעניינו, אולם מצאתי לנכון לגזור דינה של הנאשמת 2, בטרם הסתיים ההליך בעניינו של הנאשם 1, זאת נוכח שעיקר העבירות שיוחסו לה מתייחסות להיבט אחר של האירוע, כפי שיפורט להלן.
3. עולה מכתב האישום ומהודאתה של הנאשמת 2, כי ביום 10.2.13 בסמוך לשעה 14:55 בביתם של הנאשמת 2 והנאשם 1 בדימונה, נעשה שימוש בסמים, במסגרתו לכאורה לפחות [כיוון שהדבר אינו מיוחס לנאשמת 2] סופקו סמים מהאחד לשני ונעשה בסמים שימוש. על רקע זה ייחסה המאשימה לנאשמת 2 את העבירה של החזקת חצרים לצורך שימוש בסם.

למקום הגיעו שוטרים, ובמהלך חיפוש שערכה אחת השוטרות על גופה של הנאשמת, בתוך חדר השינה, העליבה הנאשמת את השוטרת בכך שאמרה לה "יא שרמוטה". הנאשמת אף תקפה את השוטרת בכך שדחפה אותה ולאחר שהשוטרת הודיעה לה על מעצרה וניסתה לאזוק אותה, אחזה בה הנאשמת בבגדיה. בסופו של דבר נכבלה הנאשמת באזיקים בסיוע שוטרים, אולם כשאלו עזבו את החדר הצליחה הנאשמת לשלוף את ידה האחת מכבלי היד ותקפה במספר מכות את השוטרת תוך שהיא גורמת לה לחבלות המתבטאות בהמטומות במצח ובעורף.

1. הצדדים הגיעו להסדר טיעון ועתרו במשותף להשית על הנאשמת עונש של מאסר מותנה בעבירות סמים ועבירות נגד שוטרים וזאת לשיקול דעת בית המשפט וכן פיצוי בסך 2,500 ₪ שהוסכם שיקוזז מהפיקדון בתיק המעצר.

בית המשפט הבהיר לנאשמת שלא יהיה כבול בהסדר הטיעון. הנאשמת הודתה באופן מלא ומפורש בפני בית המשפט והורשעה. לאחר מכן טענו הצדדים לעונש.

הטיעונים לעונש

1. תמצית טיעוני ב"כ המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה אישרה שלנאשמת אין עבר פלילי.

ההסדר נומק בתיקון המשמעותי בכתב האישום שלמעשה נמחקו במסגרתו כל עבירות הפשע. עוד הדגיש ב"כ המאשימה כי הנאשמת שהתה בתנאי מעצר בית מלא מספר חודשים ואף שהתה מספר ימים במצער של ממש.

ב"כ המאשימה הסביר כי השוטרים שהגיעו למקום חשדו בנאשמת שהיא מחזיקה סמים על גופה והתברר שהיא מחזיקה כסף שהרוויחה בעבודות שניקיון. לטענת ב"כ המאשימה, נכון שתגובתה של הנאשמת היתה אימפולסיבית ולא מידתית אולם היא הביעה צער על כך ועל כן יש לכבד את ההסדר.

בהתייחס לעונש החובה הקבוע בדין, טען ב"כ המאשימה כי לנאשמת שלושה ילדים קטנים וכי יש להביא בחשבון את התנאים המגבילים שבהם שהתה מאז האירוע, באופן שיש בכך נסיבות מיוחדות המאפשרות סטייה מהעונש המזערי הקבוע בחוק.

1. תמצית טיעוני הסנגור לעונש

הסנגור הדגיש אף הוא את תיקון כתב האישום ואת התנאים המגבילים בהם שהתה הנאשמת, והצר על תגובתה האימפולסיבית לחיפוש. לטענת הסנגור, עונש המזער החובה הקבוע בחוק יכול שיהיה גם במסגרת של מאסר מותנה.

1. לנאשמת ניתנה הזדמנות לשאת את דבריה אולם לא היה לה מה להוסיף.
2. ביקשתי חוות דעת הממונה על עבודות השירות וזו התקבלה באופן חיובי.

הדיון

1. עבירות של תקיפת שוטרים והעלבת עובד ציבור הן מסוג העבירות שיש בהן לא רק ביטוי להעדר מורא חוק, אלא ביטוי מוחשי לחוסר מורא כלפי אנשי החוק.

גם אם סברה הנאשמת להיפגע מהחיפוש שנעשה עליה, מצופה היה שתתעל את כעסה לאפיקים אחרים שאינם העלבתה של השוטרת, לא כל שכן תקיפתה באופן ממשי. תקיפת השוטרת לא באה לידי ביטוי רק בדחיפה או תפיסה בחולצה, אלא בהכאה של ממש לאחר שנאשמת הצליחה להיחלץ מכבלי היד. בכך אגב הוכיחה שנכון היה לכבלה.

1. החובה לכבד את גורמי אכיפת החוק, גם ברגעים הקשים אינה חדשה ובלעדי גורמים אלו לא יתכן סדר ובטחון בחברה, שנאמר "אלמלא מורא של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" (מסכת אבות ב', ג').

הערך החברתי שנפגע במקרה שלפנינו, בהקשר לעבירות כלפי השוטרת, הוא הערך של שלטון החוק והחובה לכבד את גורמי אכיפת החוק, את אלו הפועלים לאפשר לכולנו מרקם חיים נוח, בטוח והוגן. הפגיעה בגורמי אכיפת החוק מתפרשת כפגיעה בסדרי השלטון, ועל כן נושאת עמה העבירה של תקיפת שוטרים חומרה מיוחדת, נוכח שיש בה משום קריעת תיגר על אושיות שלטון החוק והיעדר מורא מפני רשויות האכיפה. נפסק כי "יכולתם של גורמי אכיפת החוק לפעול ללא הפרעה, ובוודאי שללא התנגדות אלימה, היא אבן יסוד של הסדר החברתי" [ע"פ 8815/12 מחמוד נ' מדינת ישראל (15/01/13)].

לא בכדי קבע המחוקק עונש מזער חובה לעבירה זו של תקיפת שוטר, גם אם לא נעשתה בנסיבות מחמירות.

1. הסדר הטיעון שהושג עם הנאשמת מקל עמה עד מאוד. על פניו, ונוכח שאינו כולל עונש מאסר בפועל (ולו בדרך של עבודות שירות), הוא נמצא מתחת לרף הענישה המקובל בעבירות מעין אלו. בוודאי ובוודאי נוכח שהתקיפה שתקפה הנאשמת את השוטרת היתה תקיפה משמעותית וגרמה לה לחבלות של ממש.
2. מדובר באירוע אחד ואני נכון לראות את הדברים כמצדיקים מתחם עונש הולם אחד, לרבות לעבירת הסמים. עבירה זו של החזקת חצרים באופן המאפשר שימוש בהם לפעילות סמים תכליתה למנוע את התשתית לעבירות אלו, בניסיון להוסיף כלי נוסף במלחמה בנגע הסמים. אילו היתה עבירת הסמים לבדה נכון הייתי לקבוע לה מתחם שנע בין הסתפקות בעונש צופה פני עתיד ועד 4 חודשי מאסר בפועל. אלא שעבירה זו אינה לבדה ויש לראותה כחלק בלתי נפרד מהאירוע הכולל.
3. בשים לב למכלול העבירות באירוע הכולל, ונוכח העונש המזערי הקבוע בסעיף 273 בחוק העונשין, אני סבור שיש לקבוע את מתחם העונש ההולם הכולל למתחם שנע בין חודש מאסר בפועל ועד ל- 12 חודשי מאסר בפועל.

בהקשר זה, אציין כי נכון שעונש המזער יכול שיהיה גם עונש מותנה [ראו ע"פ 7/87 סינואני נ' מדינת ישראל, פ''ד מג(1) 527], אולם בנסיבות שבהן בוצעו העבירות, ובהקשרן הכולל, לרבות עוצמת הפגיעה בשוטרת ונחישותה של הנאשמת לפגוע בשוטרת, מחייב כי העונש יהיה מוחשי.

1. לאחר קביעת המתחם, עולה השאלה יש לבחון האם נכון לסטות ממנו מטעמי שיקום, בהתאם לסעיף 40ד בחוק העונשין. שאלה זו צריכה להיבחן נוכח שעל פניו מדובר בהסדר טיעון החורג ממתחם העונש ההולם.

לדידי, כל שיקולי ה"שיקום" שביקשו הצדדים להסתמך עליהם, לאו שיקולי שיקום הם לפי סעיף 40ד בחוק העונשין ולכל היותר מדובר בנסיבות מקלות שצריכות לבוא בחשבון בתוך מתחם העונש ההולם.

1. נותרת במלוא עוצמתה השאלה כיצד על בית המשפט לנהוג שעה שהסדר הטיעון שפניו חורג ממתחם העונש ההולם.

תיקון 113 בחוק העונשין לא כלל בתוכו הוראה כיצד על הצדדים לטעון במסגרת של הסדר טיעון. כבר הבעתי דעתי כי מקום בו הצדדים הגיעו לעונש מוסכם, ובית המשפט סבור כי עונש זה מצוי בתוך מתחם העונש ההולם, שומה עליו לכבדו. אך מה בדבר מקרה שבו העונש המוסכם חורג ממתחם העונש ההולם לדעת בית המשפט? שהרי למול עקרון ההלימה שנקבע בתיקון 113 בחוק העונשין, ניצב עדיין הכלל בדבר כיבוד הסדרי טיעון ומובן כי ציפייתה של הנאשמת שבית המשפט יכבד את הסכמת הצדדים לאותו עונש מוסכם [ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577 בעמ' 607].

1. העמדתי זה לצד זה את האינטרס הציבורי בשמירה על העיקרון המנחה, למול האינטרס הציבורי שבכיבוד הסדרי טיעון, כשבתווך ציפייתה של הנאשמת לכיבוד ההסדר, וטיעוני הצדדים המבקשים שניהם להתחשב בעובדה שהיא מגדלת שלושה ילדים וכבר נשאה למעשה תקופה של תנאים מגבילים במסגרת הליך זה.
2. לא בלב שלם החלטתי שלא להתערב בהסדר הטיעון. הוא אמנם חורג ממתחם העונש ההולם אולם החריגה אינה קיצונית ויש להעדיף את הכלל בדבר כיבוד הסדרי הטיעון.

חברתנו אינה חברה נקמנית ועמידה על קוצו של יוד בשאלה האם לכבד הסדר טיעון אם לאו עלולה להתפרש גם כפעולה נקמנית כלפי העבריין, ונקמנית בלבד. לא זו דרכו של המשפט הפלילי, המבקש אמנם להעניש את אלו הפוגעים בערכים המוגנים, אולם באותה עת אסור לשכוח כי החמלה היא המייחדת אותנו משאר היצורים על פני כדור הארץ, ובכלל זה מפני השיטות הממוחשבות המבקשות להקל על חיינו.

מטעמים אלו, אאשר את ההסדר. אאזן אותו בקביעת ענישה הולמת צופה פני עתיד, באופן שיבהיר לנאשמת חומרתם של הדברים ולא יתפרש אצלה כחולשה נוספת של החוק.

הפיצוי המוסכם יש בו כדי להוות הבעת חרטה מצד הנאשמת, כלפי השוטרת, ומצאתי כי נכון הדבר.

בכך נתתי ביטוי גם לנסיבות שאינם קשורות בביצוע העבירה, ובכללן העובדה שהנאשמת ללא עבר פלילי ויש לה שלושה ילדים (ביחד עם הנאשם 1).

גזר הדין

1. לאחר כל האמור לעיל, ואך בשל הרצון לכבד את הסדר הטיעון (על אף שהוא מקל עם הנאשמת), אני דן את הנאשמת 2 לעונשים הבאים:
2. 7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום שלא תעבור עבירה של תקיפת שוטר.
3. 3 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום שלא תעבור עבירה של הפרעה לשוטר.
4. 7 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום שלא תעבור עבירת סמים מסוג פשע.
5. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור עבירת סמים מסוג עוון.
6. פיצוי בסך 2,500 ₪ לידי המתלוננת ע.ת 1. הפיצוי ישולם (לפי בקשת הנאשמת) באמצעות קיזוז מהפיקדון שהפקידה בתיק מ.ת. 25957-02-13 (בסך 1,000 ₪) והיתרה תשולם בשלושה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.11.2013. אם לא ישולם אחד התשלומים במועד תעמוד היתרה לפירעון מיידי ויתווספו תוספות פיגור כחוק.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ד, 15/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם 1:

עברתי על הרישום הפלילי העדכני שהיה ברשותי והתברר כי לנאשם תיקים נוספים שברצוני לבחון אותם. בתקופת הפגרה לא יכולתי לתאם פגישה עם המאשימה על מנת לבוא בדברים ואני נאלצת לבקש דחייה נוספת.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות לדחייה קצרה, אך אבקש כי זו תהיה דחייה אחרונה לצורך מו"מ.

<#6#>

החלטה בעניין הנאשם 1

קובע למענה לנאשם 1, ליום 10.11.2013 בשעה 08:30 - המועד תואם עם ב"כ הנאשם.

הובהר לנאשם כי עליו להתייצב לדיון שנקבע, וכי לא יקבל הזמנה נוספת ובאם לא יתייצב יכול והדיון יתקיים בהעדרו ו/או יכול ויוצא כנגדו צו הבאה.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ד, 15/09/2013 במעמד הנוכחים.