1. העובדות

התובע, מר גכטמן מיכאל, יליד 20.7.1950 (להלן:"התובע") נפגע בתאונת דרכים ביום 4.9.2008 (להלן: "התאונה") ונגרמו לו נזקי גוף.

הנתבעת 2, ביטוח חקלאי – אגודה שיתופית מרכזית בע"מ ביטחה את נהיגתו של הנתבע 1, מר מרק דרוסקין, בעת התאונה. לפי הנטען, נסע התובע ברכב שבו נהג הנתבע 1 לעבודתו ובמהלך הנסיעה ארעה התאונה. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") שיכיר בתאונה כבתאונת עבודה, אך המל"ל לא הכיר בתובע כנפגע עבודה.

הנתבעת 2 הודתה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקי הגוף בעטיה של התאונה והמחלוקת נותרה בשאלת גובה הנזק בלבד.

2. מהות הפגיעה ונכותו של התובע

התובע נפגע בתאונה בראשו והועבר למחלקה הכירורגית במרכז הרפואי על שם שיבא כשהוא במצב בלבולי וסובל בין היתר מפגיעה קשה בעיניים ומשברים בצלעותיו. הוא אושפז במחלקה הנוירולוגית ובהמשך הועבר להמשך טיפול במחלקה לשיקום נשימתי. התובע טופל בתרופות נוגדות קרישה ועבר ניתוח לניקוז המטומה תוך מוחית. עקב מצבו היה צורך גם בביצוע טרכיאוטומיה. הוא איבד את הכרתו במהלך האשפוז ולאחר מכן התאושש באופן הדרגתי.

כיום נותר התובע כשהוא סובל מליקויים מוטוריים, קוגניטיביים והתנהגותיים קשים.

מספר מומחים רפואיים מונו לשם הערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה:

א. המומחה לעיניים ד"ר יצחק גוטמן קבע בחוות דעתו מיום 22.12.10 שייתכן קשר סיבתי בין הקריש בווריד הצווארי שהצריך טיפול בנוגדי קרישה לבין התאונה. את נכותו הצמיתה והתפקודית קבע ד"ר גוטמן בשיעור 49% כדלקמן: בגין הפגם בשדה הראיה בשיעור 40% ובגין פזילה (כולל הניסטגמוס) - 15%.

ב. המומחה לשיקום פרופ' זאב גרוסוסר נעזר בבדיקתה של הפסיכיאטרית ד"ר בלנקי שקבעה בחוות דעתה מיום 30.6.10 שהתובע נולד בברית המועצות ולאחר סיום שירותו הצבאי פנה ללימודים אקדמיים בתחום הפילולוגיה אך הפסיק את לימודיו לאחר שנתיים ועבר ללימודי טייס. במשך כ-25 שנים עבד כטייס אזרחי בחברת התעופה של קזחסטן ובשנת 1999 עלה ארצה ועבד בטיפול בקשישים עד לפציעתו בתאונה. ד"ר בלנקי העריכה שהתובע סובל מתוצאות של פגיעה מוחית קשה שעיקרה חוסר יוזמה, הפרעות קשות בזיכרון וחוסר התמצאות ולמעשה שרוי הוא במצב בלבולי וזקוק להשגחה דרך קבע.

פרופ' זאב גרוסוסר קבע בחוות דעתו מיום 29.12.10 שהתובע סובל מפגיעה מוחית. הוא הגיע להליכה עם צורך בליווי אישי, מסוגל לאכול אוכל המוגש לו, זקוק לעזרה בפעולות היום יום כגון לבוש ורחצה ויש צורך בדרבון מתמשך לצורך ביצוע מטלות אלה. עוד קבע פרופ' גרוסוסר שהתובע סובל ממגבלות קוגניטיביות קשות כתוצאה מפגיעה בתפקוד אונות המוח הקדמיות, קרי חוסר יזימה קשה. התובע אינו מתמצא במקום ובזמן אך לו מודעות מסוימת למצבו. כן נותר התובע עם הפרעה תפקודית בראיה המתבטאת בחוסר של שדה הראייה מימין ופזילה. את נכותו של התובע קבע פרופ' גרוסוסר בשיעור 100% לצמיתות בשל מצב לאחר פגיעה מוחית עם תלות מלאה בזולת וחוסר יכולת עבודה בצורה מוחלטת; בשיעור 40% בשל המיאנופיה ימנית מלאה ובשיעור 15% בשל פזילה כולל ניסטגמוס.

המומחה קבע את צרכיו הרפואיים של התובע, הכוללים מעקב רופא שיקום במרפאה, מעקב אחר מתן תרופות ההרגעה הפסיכיאטריות וניטור קבוע של מצבו בעת מתן תרופה נוגדת קרישה (קומדין).

גם את צרכיו האישיים של התובע קבע המומחה. פרופ' גרוסוסר העריך שהתובע תלוי לחלוטין בזולת, אינו מתמצא וזקוק להשגחה וטיפול אישי בכל שעות היממה. הוא קבע שאין הוא מסוגל לבצע מטלות במשק הבית והעריך את צרכיו בשעתיים ביממה בגין כך. הוא קבע שהתובע אינו שולט בצרכיו וזקוק למכנסונים וטיטולים בכמות של 90 יחידות בחודש, כי הוא זקוק להסעה ברכב פרטי, לטיפול פיזיותרפי פעם בשבוע על מנת לשפר את תנועתו ותרגול יום יומי שניתן לביצוע על ידי המלווה של התובע וכן לאפוטרופוס דרך קבע. עוד הוסיף וקבע פרופ' גרוסוסר שהתובע תלוי בזולת בפעילותיו בכל שעות היממה וכי הוא חסר כושר השתכרות לחלוטין.

את תוחלת חייו של התובע העריך המומחה בהתבסס על נכותו ופגיעתו המוחית תוך הדגשת העובדה שהתובע מתהלך ואוכל בכוחות עצמו וקבע שאם יהיה קיצור בתוחלת חייו, הרי שזה לא יעלה על 3 שנים ממועד הבדיקה.

בתשובות לשאלות הבהרה ששלחו אליו הצדדים השיב פרופ' גרוסוסר ביום 1.4.11, שהתובע מוגדר כחולה כרוני ויש להניח שקופת החולים תממן את "המינון הבסיסי של סל השירותים". הוא הבהיר שמומלץ שגורם מקצועי ייתן את הטיפול הפיזיותרפי הבסיסי פעם בשבוע ואת התרגול יבצע התובע בהדרכת מלוויו. עוד הבהיר המומחה שלנוכח מכלול ליקוייו של התובע רצוי שהוא ייסע ברכב פרטי או במונית והפריד בין הצרכים לליוויו של התובע לבין הצרכים במשק הבית בהתעלם ממצבה הבריאותי של אשתו.

3. יכולת תפקודו של התובע

אשתו של התובע, גב' טטיאנה גכטמן (להלן:"טטיאנה") טענה בתצהירה שהתובע אינו יכול להתנייד בכוחות עצמו, אינו שולט על הסוגרים והוא זקוק לעזרה וסיעוד מלאים בכל פעולות היום יום , לרבות אכילה, לבוש, רחצה, דאגה להיגיינה אישית, ניידות, מעברים וכיוצ"ב.

לטענתה, התובע זקוק ומקבל עזרה מלאה בכל רגע נתון של עובד מקצועי בסיעוד במשך כל שעות היממה בניידותו בתוך הבית ובדרכו אל רכב מיוחד ומחוצה לו. ברם לטענתה לנוכח העובדה שאין לה ולבתה אמצעים כספיים לממן סיעוד שכזה, הן משמשות לו בחלק מהיממה מטפלות לכל דבר ועניין (וראו סע' 16-10 בת/2). גם הבת, גב' ילנה נוביצקי, ילידת 1973 ואם חד-הורית לשתי בנות, ילידות השנים 1996 ו-2000 (להלן: "הבת") טענה בתצהירה שכיום היא עובדת כמזכירה רפואית אצל רופאת ילדים ורופאת משפחה 40 שעות בשבוע אך מאז התאונה עיקר עיסוקה לטפל בתובע ובבנותיה. הבת טענה כמו טטיאנה שהתובע זקוק לעזרה מלאה בכל רגע נתון של עובד מקצועי בסיעוד וכי מטפל מגיע בשעות היום אך בהעדר מקום בדירה להלין את המטפל, טטיאנה והבת נושאות בנטל הטיפול בלילות ובערבים (ראו: ת/1).

בחקירתה בבית המשפט סיפרה הבת שהתובע חסר שיווי משקל והוא זקוק לתמיכה בהליכתו בבית. הוא יכול לאכול בעצמו וללבוש בעצמו חולצה, כובע ומעיל, אך זקוק לעזרה בלבישת המכנסיים. כשעומתה הבת מול דו"ח הוועדה של המל"ל/מחלקת שירותים מיוחדים מיום 17.5.11, ששם נכתב שהתובע נכנס לבדיקה בהליכה עצמאית ומסר שלובש את כל פרטי הלבוש בעצמו ורוחץ פנים וידיים ומתקלח בישיבה, הבהירה הבת שהן תמיד תומכות בו ונמצאות לידו גם אם הדבר לא נראה לעין אם כי אין צורך שיחזיקו אותו בידו. בהמשך הדברים חזרה בה הבת וטענה שיש צורך להחזיק את התובע בידו וכי כך הן נוהגות (עמ' 19 לפרו' בשו' 10 – עמ' 20 לפרו' בשו' 6).

כשנשאלה טטיאנה לגבי אותה בדיקה של מחלקת שירותים מיוחדים במל"ל, טענה שהתובע עשה בעצמו שני צעדים וכי היא והבת תמכו בו בגבו. כשנשאלה כיצד לא ראו עובדי המל"ל שהתובע נתמך וציינו בדו"ח שהוא הולך עצמאית, הסבירה טטיאנה: "אני הלכתי אחריו והושטתי את הידיים למקרה שהוא ייפול אחורה. הוא לא נפל" (עמ' 31 לפרו' בשו' 27 – עמ' 32 לפרו' בשו' 3).

גם מעדותה של המרפאה בעיסוק, גב' חנה טל, שנתנה חוות דעת מטעם התובע עולה שהתובע הלך ללא עזרה ונעל נעליים בעצמו בנוכחותה (עמ' 45 לפרו' בשו' 1).

מהאמור לעיל למדנו שהתובע זקוק להשגחה בכל שעות היממה. הוא מסוגל ללכת בעצמו אך נזקק לליווי. הוא מסוגל לאכול בעצמו ולהתלבש בעצמו עם עזרה מסוימת. הוא סובל מחוסר שליטה מסוימת בסוגרים וזקוק לדרבון מתמיד בפעולות היום יום. נראה כי הבת וטטיאנה ניסו להפריז מעט במגבלותיו של התובע אך כאמור לעיל המסמכים האובייקטיבים שנערכו הן בבית החולים הן במל"ל הן חוות הדעת (שעורכיהן לא נחקרו) מדברים בעד עצמם.

4. תוחלת חייו של התובע

לטענת התובע יש לבסס טענה בדבר קיצור תוחלת חיים ביסוס של ממש לחומר הראיות ולא די בהשערה סטטיסטית שאינה נקשרת בראיות ברורות לעובדות המיוחדות בכל מקרה ולנתוניו של נפגע מסוים.

עוד מצביע התובע בסיכומיו על חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר שלא קבע חד משמעית קיצור בתוחלת חייו המשוערת של התובע כי "באם יהא קיצור בתוחלת חיי החולה, קיצור זה יהא שולי ולא יעלה על שלוש שנים". עוד טוען התובע בסיכומיו שפרופ' גרוסוסר התבסס על תוחלת החיים של גבר יהודי בגיל 60, שהוא גילו של התובע בעת בדיקתו ע"י המומחה, ואולם כיום התובע מעל גיל 62 שנים ותוחלת חייו בגיל זה עלתה ממילא.

מנגד טוענים הנתבעים שפרופ' גרוסווסר קבע קיצור בתוחלת חייו של התובע שלא יעלה על שלוש שנים וכי על בית המשפט להביא בחשבון שגם אילולא התאונה לא היה התובע מאריך שנים בהתאם לסטטיסטיקה שעליה התבסס פרופ' גרוסוסר.

במחלוקת שבין הצדדים דעתי היא כדעתו של התובע. פרופ' גרוסוסר הבהיר בחוות דעתו כי במאמר עדכני משנת 2010 מציינים המחברים שככל שחולף זמן לאחר הפגיעה, שורד החולה יותר זמן ומחברים אחרים אף קבעו שתוחלת החיים של חולים קשים השורדים 6 חודשים מעת הפציעה, הופכת דומה לזו של חולים קלים. המומחה התייחס לתנאי החיים האופטימאליים של התובע וקבע שאם יהיה קיצור בתוחלת חיי התובע הרי שהקיצור לא יעלה על שלוש שנים.

הנתבעים בחרו שלא לחקור את פרופ' גרוסוסר על חוות דעתו, לא המציאו ספרות רפואית המעידה על קיצור סטטיסטי כזה או אחר ומשקבע פרופ' גרוסוסר שקיצור תוחלת החיים לא יעלה על שלוש שנים ולא העריך בכמה יסתכם הקיצור, אני קובעת כי לא הוכח במקרה הנדון קיצור בתוחלת חייו של התובע – בכלל ובשיעור זה או אחר – בפרט. למותר לציין שטענת הנתבעים, לפיה- גם אילולא התאונה לא היה התובע מאריך שנים בהתאם לסטטיסטיקה שעליה התבסס פרופ' גרוסוסר, לא אוששה בכל מסמך או חוו"ד או כל ראיה שהיא.

5. הצרכים השיקומיים

כאמור לעיל קבע פרופ' גרוסוסר בחוות דעתו ובתשובות ההבהרה את הצרכים הרפואיים והאישיים של התובע.

התובע כימת ואישש את הצרכים שקבע פרופ' גרוסוסר במספר חוות דעת:

המרפאה בעיסוק, גב' חנה טל, העריכה בחוות דעתה מיום 7.2.11 את עלויות הדיור שיש להתאים למצבו של התובע; את עלויות הציוד ואביזרי העזר הנדרשים; הציוד המתכלה; הטיפולים הרפואיים; עלות מטפל אישי ואפוטרופוס.

כמו כן הוגשה חוות דעתו של הנדסאי הבניין ושמאי המקרקעין אייל טיליוף שהעריך עלות דירה מותאמת באותה שכונה שבה מתגורר התובע וכן את הפרש דמי השכירות לדירה מותאמת למצבו של התובע ועלויות התאמת הדיור.

כמו כן הגיש התובע את חוות דעתו של הכלכלן משה קצין מיום 9.2.2011 בעניין עלות כביסה וייבושה לנכה וחוות דעת מיום 8.2.11 בעניין עלות ניידות לנכה.

מנגד הגישו הנתבעים את חוות דעתו של שמאי המקרקעין מר דן ברלינר ואת חוות דעתו של העובד הסוציאלי, מר גדעון האס.

הצדדים הסכימו לוותר על חקירתם של שמאי המקרקעין ושל מר קצין והסתפקו בחקירתם של גב' טל ומר האס.

אדון בהמשך בכל אותם צרכים שבהם דנו המומחים בחוות הדעת שהכינו, כאמור לעיל.

6. נזקיו של התובע

א. אבדן כושר השתכרות

לנוכח נכותו של התובע והדברים עולים מחוות דעתו של פרופ' גרוסוסר שלא נסתרה, נשללה יכולת השתכרותו של התובע לצמיתות.

נבחן אפוא את יכולת השתכרותו של התובע. עובר לתאונה היה התובע בן 58 שנה. במסמכים הרפואיים שצרף התובע לכתב התביעה צוין שוב ושוב שהתובע "עובד כמטפל בקשישים". גם לפרופ' גרוסוסר מסרו התובע ובני המשפחה שעובר לפציעתו בתאונה עבד התובע כמטפל בקשישים. כך גם נמסר לד"ר בלנקי וגם לגב' חנה טל.

גם בתיק המוצגים של הנתבעים צורפו מסמכים של התובע מהמל"ל - אגף הבטחת הכנסה וממחלקת נכות כללית שבהם דיווח התובע על עבודתו בטיפול בקשישים בחברת תגבור. הא ותו לא.

ויודגש - הדיווח על העבודה עם קשישים בחברת תגבור בלבד נעשה למל"ל הן לפני התאונה הן בתביעת התובע לקצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים לאחר התאונה.

דא עקא בתצהיריהן טענו טטיאנה והבת שהתובע עבד עובר לתאונה בשתי עבודות הן כמטפל בקשישים במסגרת חברת תגבור בע"מ הן בעבודות ניקיון (סעיף 3 בת/2; סעיף 9 בת/1).

באשר לעבודתו של התובע בחברת תגבור הוצגו תלושי השכר של התובע (נספח ט' בתיק המוצגים של התובע), מהם עולה שבחודשים ינואר-אוגוסט 2008 השתכר התובע בממוצע 2,682 ₪. שערוך סכום זה ליום כתיבת פסק הדין מסתכם בסכום של 3,090 ₪

לגבי עבודתו של התובע בטיפול בקשישים העידה טטיאנה שזו נעשתה בשעות אחר הצהריים (סעיף 43 בת/2). הקשיש שבו טיפל התובע עובר לתאונה, מר שבתאי בוטראשוילי, סיפר בבית המשפט שהוא נכה צה"ל והתובע היה מגיע אליו בשעות לא קבועות, אך בדרך כלל "בבוקר. משעה 12:00-8:00" (עמ' 15 לפרו' בשו' 23 – עמ' 16 לפרו' בשו' 1). עדותו זו אינה מתיישבת עם עדותה של טטיאנה לפיה עבד התובע בניקיון במשך למעלה משנה מדי יום, יצא מביתו לעבודת הניקיון בשעה 3:00 לפנות בוקר וחזר לביתו בין השעות 13:00 ל-14:00 או אז יצא לעבוד עם קשישים (סעיפים 43-42 לת/2).

כאמור לעיל, עבודתו של התובע בניקיון לא דווחה לרשויות ואולם תמיכה לטענה זו בדבר עבודה נוספת בניקיון נמצא במסמכי האשפוז של התובע שבהם צוין שהתובע נפגע "בעת שישב במיניבוס בדרכו לעבודה" כאשר אין מחלוקת שלא היה בדרכו לבית הקשיש שבו טיפל.

כמו כן העיד בבית המשפט מר אדוארד כץ שעבד במועד התאונה בפינוי זבל בתל אביב. הוא סיפר שהתובע היה איתו ברכב במועד התאונה. לדבריו, הוא עבד מספר חודשים באותו מקום עבודה עובר לתאונה והתובע עבד "אולי פחות חודשים ממני" (עמ' 28 לפרו' בשו' 31-17). לטענתו היו מקבלים העובדים 100 ₪ ליום במזומן והשכר היה משולם פעם בחודש ללא תלושי שכר. מר כץ סיפר בעדותו שלאחר התאונה חזר לאותו מקום עבודה וקיבל תלושי שכר והתלוש שהביא עמו סומן נ/1. תלוש השכר של מר כץ שהוצג הוא לחודש מרץ 2010 והוא כולל דמי הבראה וחופשה ולפיו השתכר העד בסה"כ 2,010 ₪. כשאנו מפחיתים את דמי ההבראה והחופשה ששולמו לעד באותו חודש, נמצא שהעד עבד באותו חודש 6 שעות בלבד. למרבה הצער לא הציג התובע ולו תלוש נוסף אחד של עובד אחר בעבר או בהווה באותה חברה ניקיון שבה עבד התובע כנטען עובר לתאונה. יחד עם זאת מאותו תלוש בודד, הוא נ/1, ניתן ללמוד מהסכומים המצטברים שבאותו תלוש שהעד השתכר בממוצע בחודשים ינואר-מרץ 2010- 1,829 ₪ (כולל דמי הבראה וחופשה). סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה להיום מסתכם ב – 1,968 ₪.

העד בועז משה דיין מחברת פורד מערכות מוניציפאליות בע"מ עבד גם הוא בפינוי אשפה מרחובות העיר במועד התאונה והעיד שהחברה שבה עבד קיבלה לעבודה את העובדים שנפצעו בתאונה. שמו של התובע לא נמצא ברישומי חברת פורד אך העד סיפר שפורד העסיקה כקבלן משנה את חברת ס. יוטה בע"מ ושיער שכל העובדים שהיו באותה הסעה היו של חברת ס. יוטה בע"מ (עמ' 55-52 לפרו'). העד לבשנקו ליאוניד, שהיה הבעלים של רכב ההסעה והעסיק את הנהג, העיד שהפעיל את קו ההסעות רק כחודשיים עובר לתאונה ולא ידע לומר הרבה מעבר לכך (עמ' 58-55 לפרו').

מר מיכאל גנלס, שעבד כמפקח בחברת הניקיון במועד התאונה, הובא כעד מטעם הנתבעים אך לא נשאל ולו חצי שאלה על ידי התובע כמה השתכר במועד התאונה. כך או כך יש להניח ששכרו לא היה מן המשופרים מאחר שהעד הבהיר שאין בבעלותו רכב והוא שוכר דירה בת 60 מ"ר בקומה שלישית ובלי מעלית (עמ' 72-69 לפרו').

התובע טען בסיכומיו שהשתכר בחברת תגבור סכום משתנה שעמד על כ-2,810 ₪ בממוצע וכן השתכר בעבודת הניקיון סכום נוסף שנע בין 4,000 ל-4,500 ₪. כעולה מהאמור לעיל, טענה אחרונה זו נטענה על דרך ההפרזה וללא כל אסמכתא שהיא. כאמור, העדות היחידה באשר לשכר של עובד ניקיון הייתה עדותו של מר כץ שהציג תלוש שכר אחד המעיד על השתכרות מעבודה בסך 124 ₪ בתוספת תשלומים בגין הבראה וחופשה. לא הובא ולו עד אחד מהעובדים שעבדו בניקיון יחד עם התובע עובר לתאונה שיעיד כמה השתכר בעבר או כמה הוא משתכר כיום. טטיאנה סיפרה אמנם שחבריו לעבודה של התובע אינם משתפים איתן פעולה (סע' 48 בת/2) אך לא נשמע כל הסבר מדוע אלו לא זומנו באמצעות בית המשפט. זאת ועוד, למרות שמעדותו של מר כץ עולה שהשכר שולם לעובדי הניקיון במזומן מדי חודש, לא הציגו התובע ובני משפחתו הפקדות של סכומים במזומן לבנק או כל עדות על אורח חיים המעיד על הכנסות בסכום הנטען. יש לחזור ולהדגיש שעובר לתאונה קיבל התובע גם גמלת הבטחת הכנסה בסך 1,350 ₪ לחודש בהתבסס על טענותיו שהוא עובד בחברת תגבור ומשתכר שם סכום של כ-2,800 ₪ לחודש. זאת ועוד, גם אם השתכר התובע מעבודתו בניקיון 100 ₪ לחודש כפי שהשתכר העד כץ, ואפילו עבד התובע 25 ימים בחודש (שלא כמו שפורט בתלוש הבודד של כץ שהוצג בעניין זה), היה משתכר התובע לכל היותר 2,500 ₪ לחודש. עדותן של טטיאנה ושל הבת אינן מבוססות בעניין זה. הבת לא ידעה לומר כמה השתכר התובע בעבודת הניקיון (עמ' 18 לפרו' בשו' 24-23; עמ' 31 לפרו' בשו' 11-6). עדותה של טטיאנה שהעידה שהתובע קיבל "שכר כל שבועיים אשר נע בגבולות 2,000 ₪ במזומן" (סע' 49 לת/2) אינה מתיישבת עם עדותו של כץ שסיפר על תשלום השכר אחת לחודש בלבד ואינה מתקבלת על הדעת. יתירה מזאת, ב"כ התובע העריך, כאמור לעיל, את הכנסתו של התובע בסכום גבוה יותר של 4,000 עד 4,500 ₪ לחודש. אין ללמוד מטענתה של טטיאנה שנטענה בהבל פה כאילו סך ההוצאות החודשיות של המשפחה היו בגבולות 7,500 ₪ כולל העזרה לבת (סע' 5 בת/1 וללא פירוט) ולחסכון שטרחה המשפחה "לשים בצד", כביכול, שהתובע השתכר בעבודת הניקיון בין 4,000 ל-4,500 ₪ כפי שטען ב"כ התובע בסעיף 56 לסיכומיו בכתב. טענה זו לא זכתה לביסוס למעט עדותן העקיפה של טטיאנה והבת שהן גורמים מעוניינים בתוצאות התביעה ועל הסתירות בעדויותיהן עמדתי במקצת לעיל. אפילו טטיאנה הודתה בתצהירה שמסרה גרסאות שונות לגבי משך התקופה שבה עבד התובע בניקיון (סע' 42 בת/2). בבית המשפט הודתה טטיאנה גם שסיפרה לחוקר מטעם חברת הביטוח שהתובע עבד בניקיון פחות מחודש ימים בעוד שבתצהירה טענה שעבד כשנה באותה עבודה. לשאלה מדוע דיווחה למל"ל שהתובע עבד רק בחברת תגבור לא הייתה בפיה תשובה (ראו עמ' 36-35 לפרו'). בבית המשפט סיפרה "כשאנחנו התחלנו לקבל את הסיוע הזה (הבטחת הכנסה מהמל"ל – א.ד.) הוא עבד רק בתגבור. לאחר מכן בעוד 3 שנים התחיל לחפש עבודות נוספות קטנות, כסף לא היה מספיק..." (עמ' 35 לפרו' בשו' 33-32). אמנם בתשובתה זו לא היה כל הסבר מדוע דיווחה המשפחה למל"ל רק על עבודתו של התובע בתגבור גם לאחר התאונה, ואולם מהשימוש במילים "עבודות קטנות נוספות" נראה כי יצא המרצע מן השק והתובע עבד בעבודות ניקיון במשך תקופה קצרה ולא בקביעות ובהן השתכר פחות מעבודתו בחב' תגבור.

למעלה מן הצורך יוזכר כי אין בעובדה שהכנסות התובע מעבודתו בניקיון לא דווחו לרשויות כדי לשלול מהתובע את הזכות לקבל פיצוי על הכנסותיו מיני וביה. הלכה פסוקה היא כי:

"אין למנוע מניזוק לטעון ולהביא הוכחות לכך שהכנסתו הייתה גבוהה מזו שדיווח עליה לשלטונות המס לצורך חישוב נזקיו, הגם שבפסיקת בתי המשפט הובעה לעיתים 'אי נחת' מכך (ע"א 5794/94 אררט חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489, 498-494 (1995). כן ראו למשל: ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז 2400, 2406-2404 (1963); ע"א 4797/92 ריעני נ' מכלוף (לא פורסם, 26.1.1994); (ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין (לא פורסם) פסקה 15 – השופטת ארבל)".

(ע"א 2320/09 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 14.4.11))

לנוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי הכנסותיו של התובע מעבודת הניקיון היו אקראיות ונמוכות ואעשה חסד עם התובע ואקבע אותן על דרך האומדנה בסך 1,800 ₪ לחודש. לסכום זה יש להוסיף את הכנסתו המוצהרת והמוכחת של התובע בחברת תגבור ובסה"כ יהיה בסיס השכר, נכון להיום - 4,900 ₪ (במעוגל).

על בסיס האמור לעיל ייפסק לתובע פיצוי החל מ-1.1.09 (משהוכח בראיות התובע שקיבל שכר מתגבור עד לסוף שנת 2008) ועד היום סכום של 145,230 ₪ בתוספת פיצוי בשל הפסד עבודתו של התובע בעבודות הניקיון מיום התאונה ועד היום 91,800 ₪. על הפסדי השכר בעבר אוסיף ריבית מאמצע התקופה והפיצוי מסתכם לעבר בסכום של 245,042 ₪.

לעתיד- לאחר היוון מתאים עד להגיע התובע לגיל 67 שנה, ייפסק לתובע פיצוי מתאים בסכום של 251,500 ₪.

ב. עזרת הזולת

כאמור לעיל, קבע פרופ' גרוסוסר שהתובע זקוק להשגחה וטיפול אישי במשך 24 שעות ביממה וכן לעזרה בעבודות הבית בהיקף של שעתיים ביממה. בתשובות ההבהרה הבהיר פרופ' גרוסוסר כזכור שיש להפריד בין שעות ההשגחה על התובע לבין השעות המוקדשות לצרכי משק הבית.

בעניין עלויות העסקת מטפל בתובע הגישו הצדדים כאמור חוות דעת מטעמם. מטעם התובע הוגשה חוות דעתה של גב' חנה טל שקבעה בחוות דעתה כי יש צורך במטפל דובר רוסית, שפת האם של התובע, וכי העלות החודשית הכוללת של מטפל מסתכמת ב-24,000 ₪.

מנגד הגישו הנתבעים את חוות דעתו של מר גדעון האס (נ/2) שתמחר עלותו של מטפל לפי 8 שעות מפוצלות ביום ולפי חישוב של 26 ימי עבודה בחודש- 7,932 ₪ לחודש. גם מר האס הסכים בחקירתו שיש להוסיף פיצוי בגין עבודת המטפל בשבת ולא ידע להסביר כיצד קבע את עלות המטפל.

התובע בסיכומיו עתר לפיצוי בסך 24,000 ₪ לעתיד בהתחשב בעובדה שטטיאנה חולה ומזדקנת והבת גרושה ומטופלת בשתי בנות. לטענת ב"כ התובע טטיאנה והבת לא יוכלו לסייע לתובע בעתיד. לגבי העבר טען ב"כ התובע בסיכומיו כי יש לפצות את התובע בהתאם לצרכיו ולא להתחשב בעובדה שהמשפחה העסיקה מטפל במשך מספר שעות יומיות מפאת חסרון כיס ובעיות לוגיסטיות בהלנת מטפל.

הנתבעים הסתמכו בסיכומיהם בכתב על עדות טטיאנה והבת שמהן עלה שטטיאנה לא עבדה מחוץ למשק ביתה מיום שעלתה ארצה וביצעה בעצמה את כל עבודות משק הבית. הם מצביעים בסיכומיהם על העדויות שהובאו לפניי שמלמדות על כי המשפחה נעזרת במטפל בעלות של כ-3,500 ₪ לחודש וכי המטפל מועסק בהעסקה ישירה במשך 6 שעות ליום, מטייל עם התובע בשעות הבוקר ובשעות הערב, עוזר לו ללכת לשירותים ולקלח אותו (עמ' 34 לפרו' בשו' 3-1) ובשאר שעות היום זוכה התובע להשגחה של טטיאנה ושל הבת, הוא נח ובוהה בטלוויזיה.

יש לציין שהמטפל הקבוע בתובע לא הובא לעדות בבית המשפט.

יש לזכור שההכנסות המוגבלות של משפחת התובע אינן מאפשרות למשפחה לשכור דירה גדולה יותר ולהלין בביתם מטפל. משכך, חלק לא קטן של הטיפול וההשגחה בתובע נופל על כתפי טטיאנה והבת. ונזכיר - בית המשפט העליון חזר וקבע -

"...'אינני סבורה כי יש לגרוע סכומים כלשהם מעלות הסיעוד המגיעה למערער אך משום שזה ניתן לו במלואו על ידי בני משפחתו' (ע"א 6720/99 פרפרה נ' גולדו [פורסם בנבו] פסקה 12 - השופטת חיות).

במקום אחר נזדמן לי לומר: 'אם זוהי אכן עלות הטיפול לו זכאית המערערת, אין בעובדה שעד למועד מסוים הוא ניתן לה על ידי בני משפחה, כשלעצמה, כדי לשלול את הזכאות' (ע"א 9499/07 פלאס נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] פסקה י"א). אין להלום את טענת המערערים, אשר נטענה ללא התייחסות לפרטי המקרה הקונקרטי, כי הסיוע שניתן למערער בא בגדרי הסיוע הרגיל שניתן בין בני זוג. כבר נזדמן לי בעבר להתייחס לדברי בית הדין הרבני 'כי אין האשה שכירת יום של הבעל תמורת המזונות, שנוכל לומר שזמנה שייך לבעל' (תיק מס' 4553/תשי"ג האשה א' נ' הבעל ב', פד"ר א 81, 90) (ראו ע"א 4579/07 עזבון המנוחה בחירי נוואל נ' קופת חולים הכללית [פורסם בנבו] פסקה מ"ה)"

(ע"א 2320/09 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 14.4.11))

התובע הגיש ריכוז של הסכומים ששילמה המשפחה למטפל מחודש יולי 2009 ועד לחודש ינואר 2011 (ת/7) לפיו שילמה המשפחה למטפל כ-3,000 ₪ לחודש בממוצע עבור עבודה בהיקף של 6 שעות ליום (ראו גם נספח ו' לתיק המוצגים של התובע ות/6). עובדה זו לא מנעה מטטיאנה ומהבת לטעון בתצהיריהן כי יש צורך לפחות בשני מטפלים בכל עת, לעיתים בתגבור של עובד אחד נוסף (סע' 44 בת/1; סע' 85 בת/2) וזאת ללא כל בסיס.

גם באשר לעזרת בני המשפחה הפריזו טטיאנה והבת בעדויותיהן. כך למשל טענה טטיאנה שבלילה היא מתעוררת כדי להשגיח על התובע למרות שהוא לא נצרך לכל טיפול שהוא רק משום שהיא חוששת שאולי הוא ייפול, למרות שהותקן מגן למיטתו. עוד לדבריה מגיעה הבת לעזור לה כדי שתוכל לנוח למרות שהמשפחה מעסיקה מטפל במשך 6 שעות כל יום שיכול לאפשר לטטיאנה לעסוק בענייניה ולנוח באותן שעות.

לנוכח האמור לעיל ובהתחשב בעזרת טטיאנה והבת כעולה מעדויותיהן, על אף ההפרזה הרבה שבאותן עדויות, אני רואה לנכון לפצות את התובע בגין עזרת הזולת בעבר הן ע"י העסקת המטפל בשכר והן בגין עזרת בני המשפחה בסך של 8,500 ₪ לחודש. סכום זה אני רואה לנכון לפסוק מיום התאונה למרות שמשפחת התובע לא העסיקה עזרה בשכר מיד לאחר התאונה. סכום זה לעבר (51 חודשים) מסתכם ב- 433,500 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה: 448,153 ₪.

לעתיד, אני רואה לנכון לפצות את התובע בהתאם להלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450 (2000)). אמנם הערכת הנזק בכלל ובראש הנזק של עזרת צד ג' בפרט מבוססת על בחינה אינדיבידואלית לפי עקרון השבת המצב לקדמותו. עם זאת, והדברים נאמרו בעניין אקסלרד – "במקרה של נכים קשים – קוודרופלגים או של בעלי נכות קשה אחרים אשר דרושה להם עזרה בכל הפעולות היומיומיות – צפים ועולים בדרך כלל, אותם צרכים". נראה כי גם המקרה דנן בא בגדר הכלל, שכן נראה כי הצרכים של התובע מאפיינים את סוג הנכות שבו עסקינן ואינם מיוחדים למקרה של התובע בלבד. לכן אין הצדקה לסטות, במקרה זה, מן הנתיב שהותווה בהלכת אקסלרד (ראו גם ע"א 8629/07 בן ארי נ' קליידרמן (לא פורסם, 25.2.09)) לנוכח העובדה שנכותו של התובע היא בשיעור 100% והוא נצרך לסיוע כמעט בכל הפעולות ולהשגחה וזאת במשך כל השעות היממה. סכום העזרה שנפסק בעניין אקסלרד נכון להיום מסתכם בכ-15,600 ₪ ולמותר תוחלת חייו של התובע אני פוסקת לו את הסכום של 2,914,013 ₪.

בקביעת הפיצוי האמור הבאתי בחשבון גם את הצורך בעזרה במשק הבית וגם את עזרת בני המשפחה. זאת לנוכח העובדה שהתובע עצמאי במידה מסוימת ומסוגל לאכול בכוחות עצמו, להתלבש בצורה חלקית בכוחות עצמו ולהלך מרחקים קצרים בהשגחה כמו גם העובדה שברוב שעות היום יושב התובע בביתו באפס מעשה (סע' 24 בת/1). קביעתי זו הביאה בחשבון גם את האמון החלקי שנתתי בעדויות של טטיאנה ושל הבת אל מול המסמכים שהוצגו ולרבות מסמכי המל"ל בתביעת התובע לשר"ם והדיווחים הסותרים על תפקודו של התובע באותם מסמכים. גם תיאורייה של טטיאנה לגבי הטיפול שהיא נותנת לתובע מלמדים על כך שמדובר בפעולות מעטות ומצומצמות (וראו בעמ' 34 לפרו').

ג. עזרה במשק הבית

התובע מסתמך בסיכומיו בכתב על חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר שקבע שהתובע זכאי לעזרה של שעתיים ביממה בעבודות משק הבית. עוד מסתמך ב"כ התובע בסיכומיו על עדויותיהם של טטיאנה ושל הבת באשר לעזרתו של התובע בעבודות משק הבית עובר לתאונה. טענות אלה התקשיתי לקבל. הטענה בדבר עזרתו הרבה של התובע בניהול משק הבית עד כדי נשיאה "בנטל כל עבודות הבית" (סע' 3 בת/2) אינן עולות בקנה אחד עם טענת טטיאנה והבת שלפיה התובע יצא לעבודתו בניקיון בשעה 03:00, חזר מהעבודה בסביבות 15:30 ויצא שוב בשעות אחר הצהריים לטפל בקשישים. טענה זו גם אינה מתאימה לראיות שהוצגו שלפיהן טטיאנה, אשתו של התובע, לא עבדה מחוץ למשק ביתה וביצעה את כל עבודות הבית הן עובר לתאונה הן אחריה (עמ' 17 לפרו' בשו' 29-20; עמ' 30 לפרו' בשו' 17-14).

יחד עם זאת, הטענה שהתובע עזר במידת מה במשק הבית וטיפל בכספי המשפחה נשמעת הגיונית על פניה, אם כי לא בהיקף המוגזם הנטען. משכך, ראיתי לנכון לפסוק לתובע בפרק הקודם בפסק דיני פיצוי מלא בגין עזרת הזולת בעתיד בהתאם להלכת אקסלרד תוך שהבאתי בחשבון, כאמור לעיל, גם את הצורך בעזרה במשק הבית לנוכח מצבו ולנוכח מצבה הרפואי של טטיאנה.

ד. עלויות בגין אי שליטה על סוגרים

בסיכומיו בכתב טוען ב"כ התובע בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר שהתובע אינו שולט על סוגריו והוא נזקק לכ-90 חיתולים בחודש. כן טוען התובע בסיכומיו שהוא זקוק לעזרים נוספים כמו גם להוצאות כביסה וייבוש מוגברים.

בגין כך מסתמך ב"כ התובע על חוות דעתה של גב' טל ועל חוות דעתו של מר קצין וטוען להוצאה חודשית ממוצעת לעבר ולעתיד בסך 844.33 ₪ בתוספת עלויות של מכונת כביסה ומייבש שמופעלים פעם וחצי יותר מהממוצע. בגין כך עותר התובע לפיצוי גלובלי נוסף בסך של 16,000 ₪. מנגד טוענים הנתבעים בהסתמך על חוות דעתו של מר האס שנכה שאינו שולט בצרכיו צורך כ-25% יותר כביסה ולכן יש לחשב את עלות היתר של הכביסה והייבוש בסך 12 ₪ לחודש. ואולם לנוכח העובדה שהתובע משתמש בחיתולים חד פעמיים אין צורך בשימוש מוגבר במכונת כביסה וייבוש לטענת הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים בסיכומיהם שיש לפצות את התובע בגין טיטולים בלבד שעלותם כ-3 ₪ ליחידה או 270 ₪ לחודש.

יצוין, שבבית המשפט טענה טטיאנה שהתובע משתמש בחיתולים חד פעמיים כל היום ולדבריה "לפעמים שניים שלושה ביום מחליפים" (עמ' 32 לפרו' בשו' 10).

בעניין השימוש בחיתולים חד פעמיים התגלו בקיעים בעדויות התובע. וכך בבדיקת השר"ם במל"ל מיום 17.5.11 (בעמ' 4) ציינה האחות כי "לא נמצא סימן על אי שליטה על הסוגרים כגון טיטולים" ובהמשך – "שולט על הסוגרים. נייד לשירותים. זקוק לסיוע בשמירת היגיינה – זקוק לסיוע מועט" (שם, בעמ' 6). התרשמות דומה הייתה בבדיקה מיום 17.3.10, שם נרשם: "נייד לשירותים, שולט על הסוגרים". יצוין שבבדיקת השר"ם ביום 13.10.09 דיווחה הבת שהתובע נזקק לטיטולים רק בשעות הלילה.

טטיאנה והבת סתרו את עצמן גם בסוגיה מתי נרכש מייבש הכביסה- בין אם לפני התאונה בין אם לאחריה (עמ' 23 לפרו' בשו' 29-28; עמ' 39 לפרו' בשו' 13-6). גם טענתה של טטיאנה לפיה כל יום היא מפעילה מכונת כביסה אחת או שתיים אינה מתיישבת עם ההיגיון וגם היא נטענה על דרך ההפרזה.

לנוכח האמור לעיל אני רואה לנכון לפצות את התובע בגין ראש נזק זה לפי 320 ₪ לעבר ולעתיד. סכום זה מסתכם בסך של 16,872 ₪ (כולל ריבית מאמצע התקופה) בגין העבר ובסכום נוסף של 116,266 ₪ לעתיד.

ה. ניידות

כעולה מחוות דעתו של פרופ' גרוסוסר נבצר מהתובע להשתמש בתחבורה ציבורית והוא זקוק להסעה ברכב פרטי.

מהעדויות שהובאו לפניי עולה שלמשפחה לא היה מעולם רכב ואין לטטיאנה ולבת רישיון נהיגה. בנסיבות אלו ראוי ונכון לפצות את התובע בגין הצורך בנסיעה במוניות. ודוק: התובע אינו מתהלך בכיסא גלגלים אלא הולך בכוחות עצמו ובהשגחה ועל כן אין מניעה שישתמש במוניות.

טטיאנה טענה אמנם בתצהירה שהיא מעריכה את ההוצאות שנגרמו להם בעשרות אלפי שקלים מאז התאונה ועד היום לרבות הוצאות הנסיעה שלה ושל הבת והזכירה כי היא נאלצת לנסוע רבות עבורו כדי לרכוש תרופות ולפנות לקופת חולים (סע' 63 בת/2), אך גם בעניין זה האדירה טטיאנה את נזקיה.

התובע הציג קבלות בודדות בגין נסיעה במוניות בעבר ולא בכדי אמד בא כוחו את הפיצוי בראש נזק זה בגין העבר על סמך חוות דעתו של הכלכלן מר קצין שערך תחשיב בעניין נסיעה במוניות בהיקף של 1,000 ק"מ לחודש וזאת בעלות של 2,430 ₪ לחודש. למותר לציין כי חוות הדעת נערכה באופן תיאורטי בלבד ושלא בהתייחס לנתונים הספציפיים של התובע (ראו תשובות ההבהרה של מר קצין). זאת ועוד, מחקירתה של טטיאנה בבית המשפט התברר כי פניותיה לקופת החולים נעשות הן עבורה הן עבור התובע, כך שלא מדובר בנסיעות מיוחדות לצורך התובע בלבד.

מנגד טוענים הנתבעים שאין לחוות דעתו של מר קצין על מה שתסמוך שכן מהעדויות עולה שהתובע שוהה בכל שעות היום בביתו וכמעט שאינו יוצא ממנו למעט טיול רגלי בבוקר ובערב. לפיכך טוענים הנתבעים שהוצאותיו לצורך נסיעה מזעריות ונמוכות בצורה משמעותית מהוצאותיו בגין נסיעות עובר לתאונה.

אין צורך להזכיר מושכלות ראשונים לפיהם נזק מיוחד טעון הוכחה כדבעי וקל היה להציג קבלות בגין כל הנסיעות במוניות בעבר אך התובע לא עשה כן. למצער מיעוט הקבלות בגין העבר מלמד על כך שלא מדובר בצורך אמיתי. טטיאנה הפריזה בהעידה שהיא זקוקה למונית כדי לנסוע ולסדר את ענייניו של התובע או שבני המשפחה נוסעים במונית כשהם לוקחים את התובע לרופאים או לטיפולים רפואיים (עמ' 32 בשו' 26-23). גם תצהירה שדן בנסיעות במוניות בעלויות של עשרות אלפי שקלים נסתר בעדותה בבית המשפט כשהודתה שהיא והבת נסעו לבקר את התובע בבית החולים בתחבורה ציבורית (עמ' 39 לפרו' בשו' 4-2).

יחד עם זאת יש להביא בחשבון שהעובדה שהמשפחה סובלת מחסרון כיס לא תרמה לכך שהתובע ישתמש במוניות בשל מצבו ויצא מהבית גם למטרות חברתיות כפי שיכול היה לעשות עובר לתאונה.

לנוכח כל האמור לעיל אני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 200,000 ₪.

ו. דיור

לאחר התאונה עבר התובע לדירה גדולה יותר המותאמת לצרכיו (סע' 4 בת/2). לטענת התובע אין די מקום בדירה השכורה כדי להלין מטפל צמוד בפרטיות (סע' 25 בת/1; סע' 26 ו-55 בת/2). בעניין זה הגיש התובע את חוות דעתו של שמאי המקרקעין והנדסאי הבניין אייל טיליוף שפירט בחוות דעתו את נתוניה של הדירה ששוכר התובע כיום הממוקמת בקומה רביעית ובה שלושה חדרים. בהתאם לחוזה השכירות משכירים התובע וטטיאנה את דירתם שלהם בתמורה ל-2,000 ₪ לחודש ושוכרים דירה אחרת תמורת 2,000 ₪ לחודש.

בהתאם לחוות הדעת דמי השכירות הראויים לדירת 4 חדרים הדומה במאפייניה לדירה ששוכר כיום התובע הם כ-2,800 ₪ לחודש. מכאן שלטענת התובע הפרש דמי השכירות הנדרשים לצורך התאמת הדירה לצרכיו של התובע, קרי הקצאת חדר למטפל שיגור בבית התובע, מסתכם ב- 800 ₪ לחודש ובהיוון לתוחלת חייו של התובע - בסך 135,685 ₪.

את עלויות השיפוץ קבע מר טיליוף בחוות דעתו בסכום של כ-45,000 ₪ בהסתמך על חוות דעתה של גב' טל.

מנגד הגישו הנתבעים את חוות דעתו של המהנדס ושמאי המקרקעין מר ברלינר. מר ברלינר קבע בחוות דעתו שלא מצא בחוות הדעת של פרופ' גרוסוסר כל אינדיקציה לכך שהדירה שבה מתגוררים התובע וטטיאנה כיום אינה מתאימה למגורי התובע לאור העובדה שהתובע יכול ללכת בעצמו אם כי במגבלות מסוימות. לגישתו אפילו אם דרוש חדר נוסף למטפל, הרי שדי בדירה הגדולה מזו הנוכחית בכ-15-12 מ"ר, דבר המצריך תוספת של כ-400 ₪ לחודש לדמי השכירות ובהיוון של 4% לשנה למשך 20 שנה, מדובר בכ- 65,000 ₪.

התובע בסיכומיו עתר לבית המשפט כי ייפסק לכל הפחות הממוצע שבין עלויות שכירת דירה לבין עלויות הקניה והשיפוץ בתוספת פיצוי יחסי גם בשל עליית מחירי הארנונה, ועד הבית, חשמל וכיוצ"ב, דהיינו את הסכום של 490,000 ש"ח. הנתבעים מציעים בסיכומיהם פיצוי בסך 65,000 ₪ ברכיב זה בהתאם לחוות דעתו של מר ברלינר.

הצדדים ויתרו על חקירתם של שמאי המקרקעין. בחקירתה של גב' טל התברר שהיא לא ציינה את גודלו המדויק של החדר שבו מתגורר התובע. היא לא שללה בחקירתה שניתן להכניס מיטה נוספת באותו חדר, אך הביעה התרשמותה שהחדרים קטנים ואם תוכנס מיטה נוספת לחדר, אי אפשר יהיה לזוז. אך בחדר נוסף למטפל לא הסתפקה גב' טל עת שהמליצה בתוכניותיה גם על הוספת ממ"ד (עמ' 45 לפרו' בשו' 28 – עמ' 46 לפרו' בשו' 20).

מר האס התייחס בחקירתו הנגדית לאמירה בחוות דעתו לפיה המשפחה אינה מעוניינת שמטפל ישן בדירתם, אך לא יכול היה להציג את רישומיו מיום הביקור בדירת התובע והבהיר שקביעתו זו נסמכת על התרשמותו בלבד. גם מר האס לא רשם את מידות הדירה והתברר בחקירתו שסבר שניתן להלין את המטפל בסלון (עמ' 62 לפרו' בשו' 28-1).

לנוכח העדויות שהובאו אני קובעת כי יש לאפשר לתובע להלין מטפל זר בביתו בצורה מכובדת ומבלי שזה האחרון ישן בסלון הדירה ולא תהיה לו פרטיות מינימאלית. יש לאפשר לתובע לשכור דירה גדולה יותר ובה חדר שיוקצה למטפל ולבצע התאמות מתאימות לנוכח מצבו של התובע שאינו נזקק בשלב זה לכיסא גלגלים. למותר לציין כי הפסיקה חזרה וקבעה שהניזוק אינו זכאי לעלות של רכישת דירה חדשה אלא לעלות של התוספת הנדרשת בגין נכותו (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ' פת (לא פורסם, 13.5.10).

אני פוסקת אפוא לתובע בגין הפרש דמי השכירות והתאמות מתאימות (כגון מאחזים באמבטיה, פינת מקלחת בה ניתן להתקלח על כיסא רחצה, ריהוט למטפל, וכו') סכום גלובלי של 100,000 ₪.

ז. מכשור ואביזרי עזר

פרופ' גרוסוסר לא פירט בחוות דעתו מהם האביזרים והמכשירים להם זקוק התובע, למעט חיתולים חד פעמיים, שאליהם אתייחס בהמשך הדברים. התובע לא הפנה למומחה שאלות הבהרה בעניין זה וגם לא ביקש לחקור אותו.

בתשובה לשאלות ששלח ב"כ הנתבעים אישר פרופ' גרוסוסר שהתובע מתהלך ללא אביזרים למרחקים תפקודיים (אם כי בליווי).

חרף האמור לעיל הסתמך התובע בסיכומיו על חוות דעתה של גב' טל שפירטה בעמ' 12 לחוות דעתה ציוד ואבזרי עזר להם נזקק התובע לגישתה ולרבות - מיטה רפואית חשמלית, מזרון מתאים, כיסאות גלגלים, כיסא שירותים ורחצה, טלוויזיה, מחשב מותאם, ועוד. בסיכומיו בכתב קבע ב"כ התובע את עלות המכשירים והאביזרים בהסתמך על חוות דעתה של גב' טל בסכום כולל של 489,607 ₪.

הנתבעים התנגדו לכל קביעותיה של גב' טל בחוות דעתה ככל שאין בקביעות אלו התייחסות למחירים של הצרכים שפירט פרופ' גרוסוסר. למעלה מן הצורך הפנו הנתבעים לחוות דעתו של מר האס שקבע עלויות נמוכות בהרבה.

טטיאנה בתצהירה (סע' 71-66 לת/2), הפנתה לחוות דעתה של גב' טל אך לא הציגה קבלות בגין רכישת המכשור והאביזרים הנטענים בנימוק סתמי ש"חלק נשכח ואבד" ואף הודתה בתצהירה שחלק מהמכשור והאביזרים מומנו ע"י קופת החולים אך לא הבהירה באילו מכשור ואביזרים מדובר (אך ראו ת/4 וסע' 9 בת/5). מכאן שגם מפיה של טטיאנה לא ניוושע. למותר לציין כי לכל הפחות לגבי העבר הרי שמדובר בנזק מיוחד שטעון הוכחה כדבעי ומחדלו של התובע בעניין זה נזקף לחובתו.

כך או כך, אין להעדיף את חוות דעתה של גב' טל, שהיא מרפאה בעיסוק במקצועה, על פני חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר, המומחה לשיקום שמונה מטעם בית המשפט לקבוע את צרכיו של התובע. משלא קבע פרופ' גרוסוסר את הצורך באותם אביזרים ומכשירים וממילא לא קבע את תדירות החלפתם, אני דוחה את תביעתו של התובע ברכיב זה.

ח. טיפולים פיזיותרפיים

בעניין זה קבע פרופ' גרוסוסר שהתובע "זקוק להמשך טיפול פיזיותרפי פעם בשבוע על מנת לשמר את תנועתו ולהדריך את המטפלים בו. התרגול היום יומי ניתן לביצוע על ידי המלווה של החולה".

בתשובות ההבהרה הסביר פרופ' גרוסוסר כי- "בהתחשב במכלול ליקוייו המלצתי שגורם מקצועי ייתן את הטיפול הבסיסי פעם בשבוע ואת התרגול יבצע החולה בהדרכת מלוויו".

לטענת התובע הוא זכאי לקבל מקופת החולים רק 12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה (וראו ת/4 ותשובה 4.2 בת/5). גב' טל קבעה בחוות דעתה עלות של טיפול פיזיותרפי בסך 150 ₪. לפי חישוביו של התובע עלות של 40 טיפולים (לפי 52 שבועות בשנה בניכוי 12 טיפולים שמאשרת קופת החולים) מסתכמת ב- 6,000 ₪ לשנה או 500 ₪ לחודש. בהיוון על פי תוחלת חייו של התובע מסתכם הסכום ב-93,397 ₪.

הנתבעים בסיכומיהם מסתמכים על כך שהתובע לא הציג ולו קבלה אחת בגין טיפול פיזיותרפי בעבר, כמו גם על חוות דעתו של מר האס שלפיה מקבל התובע באופן קבוע טיפול פיזיותרפי אחת לשבוע בקופת החולים וללא תשלום. כן מסתמכים הנתבעים על עדותה של גב' טל שממנה עולה שהתובע אינו נזקק עוד לטיפולי פיזיותרפיה ועל כן אינם מציעים לפצות את התובע ברכיב זה.

אין עורר שהתובע לא הציג קבלות בגין טיפולי פיזיותרפיים בעבר ובא כוחו בהגינותו אף אינו מבקש פיצוי בגין כך, כי אם לעתיד בלבד.

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בעניין זה מתברר שהתובע אכן עובר טיפולי פיזיותרפיה ללא תשלום באמצעות קופת החולים. וכך העידה הבת בבית המשפט: "העבירו אותו לפיזיו' קבוצתית והוא ממשיך לקבל את הטיפולים האלה כל שבוע..." (עמ' 20 לפרו' בשו' 25-24).

גם מנהלת סניף קופת חולים מכבי באשקלון, גב' כרמית תדמור, נשאלה על כך בבית המשפט וענתה כדלקמן:

"ש. ציינתם במכתב שהוא זכאי ל-12 טיפולי פיזיותרפיה בשנה.

ת. בהנחה שהוא מטופל שמוגדר כרוני. אם הוא חולה אקוטי זה אומר שלא מוצה פוטנציאל התפקוד שלו, כל עוד זה המצב ממשיכים לתת לו טיפולים ללא הגבלה. ברגע שהוא הגיע למישור ואין המלצות של מטפלים ורופאים, אז הוא עובר להיות מטופל כרוני ומקבל 12טיפולים בשנה.

ש. גם לזה יש חריג, ככל שתמצא הצדקה יחרגו מ-12.

ת. אני יכולה להגיד שבפועל התובע מגיע בין פעם לפעמיים בשבוע לקבוצה טיפולית.

ש. האם הוא מוגדר כרוני.

ת. אני חושבת שכן.

ש. בכל השנים הוא קיבל למעלה מ 12- טיפולים. בכל מקרה נכון להיום הוא מקבל בחריגה מהסל חרף הגדרתו.

ת. נכון.

ש. מה היחס בין טיפול אישי לבין טיפול קבוצתי. מי קובע את הצורך בסוג הטיפול.

ת. המטפלים. ..

ש. גם לגבי הידרוטרפיה אם יימצא צורך לפי ה וראות המטפלים, קופ"ח תכיר בכך?

ת. כן, מדובר או בהידרוטרפיה או בפיזיוטרפיה. כאשר יש פוטנציאל לשיפור ממליצים גם את הסוג השני." 

(עמ' 51 לפרו' בשו' 27 – עמ' 52 לפרו' בשו' 17)

לנוכח כל האמור לעיל ולאחר שהתברר שהתובע מקבל את הטיפולים הפיזיותרפיים כסדרם ובהתאם לצרכיו באמצעות קופת החולים ללא תשלום, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי נוסף בראש נזק זה.

ט. מעקב רפואי טיפולים ופעילויות

בחוות דעתו קבע פרופ' גרוסוסר שהתובע זקוק למעקב רופא שיקום; מעקב תרופתי ופיקוח על מתן תרופות בתחום הנפשי ובקרישת הדם.

גב' טל בחוות דעתה אמדה את עלות הביקורים והטיפולים שלהם יידרש התובע בהתאם לעלויות שר"פ וזאת בסכום של 26,000 ₪ לשנה, או בסכום מהוון של כ-215,000 ₪. כן עותר התובע בסיכומיו לסכום גלובלי בגין הוצאות אלו בעבר בסכום של 60,000 ₪ הגם שהתובע "לא הקפיד לשמור על כל קבלה וקבלה" כנטען.

מעבר לכך עתר התובע בסיכומיו בכתב לפיצוי בגין טיפולי השיניים וזאת הן בגין העבר הן לעתיד. לטענת התובע הוא שילם עד היום כ-10,000 ₪ בגין הטיפול בשיניו (נספח י"ג למוצגי התובע) ויידרש לשלם סכום נוסף של כ-20,000 ₪.

מנגד מצביעים הנתבעים על כך שתובע לא הציג קבלות בגין הוצאות אלו למעט בגין טיפולי שיניים ומשלא הוכח קשר בין התאונה לבין הצורך בטיפולי השיניים, אין לפצות את התובע בגין הוצאות אלה. הנתבעים מצביעים גם על חוות דעתו של מר האס ממנה עולה שהתובע נמצא במעקב בבית החולים תל השומר ועל ידי רופא המשפחה בקופת חולים וכי למעט טיפולי הפיזיותרפיה עליהם עמדנו לעיל, לא נדרש התובע לכל טיפול נוסף.

לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו לפני בסוגיה זו שוכנעתי שאין לקשור בין טיפולי השיניים לבין התאונה. לא התבקש מינוי של מומחה רפואי בתחום זה וממילא לא מונה מומחה ולא נקבעה נכות או צרכים רפואיים בתחום רפואת השיניים. גם פרופ' גרוסוסר לא התייחס לכך והוא לא נשאל על כך ולו חצי שאלה.

באשר לעלויות בגין הצורך במעקב רופא שיקום ומעקב אחר מתן תרופות הרגעה וקומדין, לא הוצג ולו בדל קבלה בגין תשלומים ששילם התובע, כביכול, בעבר בגין כך. זאת ועוד, התובע טופל לאורך השנים בבית חולים שיבא – תל השומר, בבית חולים אסותא ובמרכז הרפואי ברזילי. קופת חולים מכבי הוציאה התחייבויות מתאימות (ראו מוצגי ד' בתיק המוצגים של הנתבעים וכן סעיף 3 בת/5). כעולה ממסמכים אלה, טופל התובע על ידי רופאים בקופת חולים מכבי מתחומים ותחומים שונים. לפי הרישומים לא טופל התובע על ידי פסיכיאטר והדבר עולה גם מחוות דעתו של פרופ' גרוסוסר. גם טטיאנה לא טענה בתצהירה ברחל בתך הקטנה לגבי מעקב פסיכיאטרי שניתן לתובע לבד מהצורך במעקב כזה אליבא דפרופסור גרוסוסר (ראו' סע' 75-72 בת/2).

לא שמעתי מעדי התובע כל הסבר מדוע התובע לא זוכה לטיפול ומעקב של פסיכיאטר למרות שהוא זכאי לכך כעולה מסעיף 8 למכתב קופת חולים מכבי (ת/5). הבת טענה בבית המשפט שהתובע היה במעקב של פסיכיאטרית לפני מספר חודשים אך לא הייתה עדה לכך (עמ' 21 לפרו' בשו' 13-9). גם טטיאנה נשאלה על כך בחקירתה בבית המשפט וכך השיבה:-

"ש. יש כאן תדפיס של הביקורים שעשתה עובדת קופת חולים ואני לא רואה כאן הפניה לפסיכיאטר במשך שנה שלמה.

ת. אנחנו פונים לאותו אחד שטיפל בנו בתל השומר. בהתחלה מכבי היה מחזירים לנו את ה-104 ₪ ששילמנו. לאחר מכן הפסקנו להגיש קבלות על החזר והתחלנו ללכת אליו פרטי. קופת חולים אמרה שנלך לפסיכיאטר של קופת חולים ואנחנו רצינו להמשיך עם זה של תל השומר. אנחנו הולכים לפסיכיאטר של תל השומר... אני משלמת את זה לבד ולא מקבלת החזר.

ש. למה?

ת. פעם בחצי שנה זה 104 ₪ ויותר קל לי לשלם בעצמי... הם אמרו לנו שאין סיבה לנסוע לתל השומר ושנלך לפסיכיאטר של קופת החולים.

ש. אני מציגה לך את הקבלות שהגשתם בצירוף לתצהיר, אני לא רואה קבלה של פסיכיאטר מתל השומר...

ת. בגלל 100 ₪ לא הלכתי לקופת חולים לקבל החזר..."

(עמ' 40 לפרו' בשו' 26-5)

גם גב' טל אישרה בבית המשפט שהתובע לא מקבל כל טיפול רפואי פרט לטיפולי הפיזיותרפיה (עמ' 42 לפרו' בשו' 33-32). כן אישרה גב' טל שבחוות דעתה לא התייחסה לזכויותיו של התובע בקופת חולים ולגבי הצורך בפסיכיאטר טענה: "כשרופא כותב המלצה מעקב לעוד חצי שנה, ותורי המתנה כאלה שהוא לא יכול לקבל כעבור חצי שנה, זה לא יוצא חצי שנה. אני לא אומרת שלא יקבל את זה בכלל... רופא שיקומי... זה מוכר על ידי קופת חולים. גם פיזיותרפיה, גם ריפוי בעיסוק" (עמ' 47 לפרו' בשו' 20-16). גב' טל גם לא בדקה האם התרופות שנוטל התובע כלולות בסל הבריאות (עמ' 48 לפרו' בשו' 5-4).

גב' תדמור, מנהלת סניף קופת חולים מכבי באשקלון הבהירה בעדותה בבית המשפט שהתובע זכאי לקבל החזר בגין תשלום השתתפות עצמית עבור תרופות מאחר שהתובע זכאי לקבל את כל התרופות ללא תשלום השתתפות עצמית (עמ' 51 לפרו' בשו' 21-17).

לגבי מעקב רופא שיקומי או טיפול פסיכיאטרי וטענת התובע לפיה ייתכן עיכוב בקבלת אותם טיפולים, הבהירה העדה: "יכולים להיות עיכובים המקובלים בסניף הקופה, לא משהו שהוא תוצר אחר מעומס בסניף. זה יכול להיות שבועיים שלושה" (עמ' 52 לפרו' בשו' 24-20).

עולה מן המקובץ כי התובע זכאי לקבל את אותו מעקב רפואי שעליו המליץ פרופ' גרוסוסר באמצעות קופת החולים וללא כל תשלום. ודוק: התובע לא הרים את הנטל להוכיח את נזקיו בגין כך בזמן עבר ולא הוכיח שקופת חולים מכבי אינה מממנת את התרופות לדילול הדם ולהרגעה כמו גם את המעקב הרפואי בתחום השיקום והפסיכיאטריה. ההפך הוא הנכון.

לפיכך אני דוחה את התביעה ברכיב זה.

י. שכר אפוטרופוס

כזכור, קבע פרופ' גרוסוסר בחוות דעתו שהתובע זקוק לאפוטרופוס דרך קבע. התובע מסתמך על חוות דעתה של ד"ר טל שלפיה התובע אינו מסוגל לנהל את ענייניו בשל מגבלותיו הקוגניטיביות ומשום כך יזדקק לאפוטרופוס לכל חייו בעלות חודשית של 900 ₪.

מטעם הנתבעים חיווה מר האס את דעתו בעניין זה כשהפנה לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופסים), תשמ"ט -1988 שקובעות שכר מרבי של האפוטרופוס בסך 240 ₪ לחודש לחסוי שאינו מאושפז והדגיש שכיום טטיאנה אשתו משמשת כאפוטרופה. בסיכומיהם בכתב טוענים הנתבעים שאין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, מאחר שטטיאנה משמשת כיום כאפוטרופה ובעתיד תשמש בתו כאפוטרופה ואין מקום לפצותן.

התובע צירף כנספח ט"ז למוצגיו את הסכם שכר הטרחה שערכו טטיאנה והבת עם עו"ד שוש פרי בגין ייצוג התובע בכל הקשור במינוי אפוטרופסות לתובע וייצוגו בבית המשפט לענייני משפחה. על פי הסכם זה התחייבו טטיאנה והבת לשלם לעו"ד פרי 15,000 ₪ וכן 1,000 ₪ לכל דיון. ואולם אין לבלבל בין שכר אפוטרופוס לבין הוצאות משפט שמשלמים בני משפחתו של התובע לעו"ד פרי בגין ההליכים להוצאת צו אפוטרופסות. הוצאות אלו אינן בנות תביעה.

אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לחייב את טטיאנה בהווה ואת הבת בעתיד לשמש כאפוטרופות לתובע ללא כל פיצוי. לנוכח מצבו הרפואי של התובע יש צורך בביצוע פעולות לשמירת גופו ורכושו של התובע ופעולות אלו חורגות במידה משמעותית מהפעולות הרגילות של בת זוג ושל בת. יש לפצות אפוא את התובע בגין כך בהתאם לצורך בביצוע אותן פעולות ועל פי הסכומים הנקוטים בפסיקה. אני פוסקת לתובע בגין ראש נזק זה 120,000 ₪.

יא. נזק שאינו נזק ממון

בהתחשב בנתוניו של התובע - בימים בהם אושפז ובנכותו הרפואית – ייפסק לתובע הסכום המקסימאלי בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 המסתכם נכון ליום כתיבת פסק הדין בסכום של 186,212 ₪.

7. סיכום

סופו של יום אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו וייגרמו לתובע בעטיה של התאונה כדלקמן:

א. בגין הפסדי שכר לעבר- 245,042 ₪

ב. בגין הפסדי שכר לעתיד- 251,500 ₪

ג. בגין עזרת הזולת לעבר- 448,153 ₪

ד. בגין עזרת הזולת לעתיד- 2,914,013 ₪

ה. בגין עלויות בשל אי שליטה על סוגרים לעבר- 16,872 ₪

ו. בגין עלויות בשל אי שליטה על סוגרים לעתיד- 116,266 ₪

ז. בגין ניידות- 200,000 ₪

ח. בגין התאמת דיור- 100,000 ₪

ט. בגין שכר אפוטרופוס- 120,000 ₪

י. בגין נזק שאינו נזק ממון- 186,212 ₪

סה"כ 4,598,058 ₪

בניכוי תשלומי המל"ל (נכות כללית ושר"ם) בתוספת הפרשי הצמדה למדד (כמוסכם בהודעת הצדדים מיום 13.11.12): 563,147 ₪.

בהתאם להסכמת הצדדים לא יופחתו רק 563,147 ₪ בשלב זה אלא "יוקפא" סכום של 1,000,000 ₪ שיוחזק בידי הנתבעת למשך שנה עד להמשך הבירור באשר לזכויותיו של התובע במל"ל כנפגע עבודה.

על היתרה בסך 3,598,058 ₪ יוסיפו הנתבעים ויישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, קרי סכום נוסף של 547,265 ₪.

מהסך של 4,145,323 ₪ ינוכו התשלומים התכופים (הכוללים שכ"ט עו"ד) ששילמה הנתבעת לתובע על חשבון תביעתו כערכם ביום פסק הדין (בתוספת הפרשי הצמדה למדד וריבית מיום כל תשלום), דהיינו 551,260 ₪.

הנתבעים ישלמו אפוא 3,594,063 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט (שכ"ט המומחים טל, קצין וטיליוף ואגרת משפט) מיום הוצאתם ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים וכן תודיע להם טלפונית על מתן פסק הדין.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.