גזר דין

הנאשם הודה ביום 16.1.2013 בעובדות כתב האישום, אשר ייחס לו בניית מבנה דו קומתי ללא גג מבלוקים ובטון בשטח כולל של כ-252 מ"ר, ללא היתר.

להלן ייגזר דינו של הנאשם, בהתאם לסימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) המבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות בתחום התכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה משמעותית בערך החברתי הנפגע: בניית מבנה דו קומתי בהיקף של כ-252 מ"ר ללא היתר.

ג. מדיניות הענישה

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין עולה התמונה כדלקמן:

א. ע"פ (נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013): בגזר דין בגין בנייה בלתי חוקית בהיקף של 200 מ"ר על קרקע חקלאית פרטית, בנסיבות שבהן הליכי קבלת היתר מורכבים, נקבע כי מדיניות הענישה היא קנס בסך 30,000 – 40,000 ₪.

ב. בענין צוקרמן נקבע כי כאשר מדובר בבניה בלתי חוקית בהיקף של 101 מ"ר עד 500 מ"ר ודרגת אשם נמוכה, מדיניות הענישה הנוהגת היא קנס הנע בין 9,000 - 50,000 ₪.

ג. ב-ע"פ (חי') 2105/07 אבו אלהיג'א נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה (9.8.2007) נדחה ערעור הנאשם שם על פסק דין, במסגרתו הושת עליו, לאחר שהורשע על-פי הודאתו, בגין בניית מבנה מגורים ומבנה פח בשטח כולל של כ-244 מ"ר, קנס בסך 54,000 ₪, צו הריסה מותנה, תשלום כפל אגרה וחתימה על התחייבות בסך 60,000 ₪.

ד. ב-עמ"א (ביש"א) 27841-11-09 ועדה מקומית לתכנון והגליל המזרחי נ' עוקלה (13.7.2010), הושת על נאשם שהודה, בגין בניית בית מגורים בשטח של כ-240 מ"ר ללא היתר, קנס בסך 24,000 ₪, התחייבות בסך 40,000 ₪, תשלום כפל אגרה חלקי בסך 10,000 ₪ וצווי הריסה, איסור שימוש והפסקת עבודה.

ה. ב-תוב (רמ') 52156-05-10 ועדה מקומית לתכנון ולבניה עמק לוד נ' א. סלע מיכון בע"מ (26.2.2103), בו נדון שימוש בבניין בהיקף 300 מ"ר אשר נבנה שלא כדין לאכסנה, נקבע כי מדיניות הענישה בענין קנס נעה בין 10,000 – 30,000 ₪.

ו. ב"כ המאשימה הפנה ל-תו"ב (עכו) 29411-02-10 ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ' כיואן (18.3.2010) בו הושת על נאשם שהודה בבניית מבנה בהיקף של כ-320 מ"ר קנס בסך 35,000 ₪.

ז. הסנגור הפנה ל-חע"מ 50239/07 מדינת ישראל – מועצה אזורית חוף השרון נ' בן משה (20.5.2010), בו נגזר על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪; אך זאת, בגין בניה בהיקף של כ-7 מ'* 1.5 מ' בלבד (ראו הכרעת הדין מיום 2.5.2010); כן הפנה הסנגור ל-תו"ב (חדרה) 958-01-11 ועדה מקומית לתכנון ובנייה עירון נ' מוטעי יונס (11.9.2011), בו נגזר על נאשם קנס בסך 7,500 ₪, אך זאת בגין בנייה בהיקף 100 מ"ר. הסנגור הפנה ל-תו"ב 14727-01-10 (קריות) הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "חבל אשר" נ' חובב (25.5.2010), בו הושת על הנאשמת, שהודתה, בגין בנייה ושימוש של בית מגורים בהיקף של כ-170 מ"ר, קנס בסך 11,700 ₪; אך זאת, על רקע קביעת בית המשפט בענין מחדלים קשים של רשויות בקשר ליישוב כליל.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הצדדים לא טענו בענין זה.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא רלוונטי.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – הנאשם לא טען בענין זה.

6. יכולתו של הנאשם להבין – הנאשם לא טען בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – הנאשם לא טען בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטי.

9. קרבה לסייג לאחריות – הנאשם לא טען בענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא רלוונטי.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא רלוונטי.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס): הנאשם מקבל לאחרונה (החל מחודש אוקטובר 2014) דמי אבטלה בסך 2,595 ₪ נטו (נ/1), אך הוא שימש עד לאחרונה מנהל בבית אריזה באזור תעשיה צח"ר (פרוטוקול 10.12.2014 ע' 6 ש' 15). עולה מדפי החשבון של הנאשם כי אמנם אין לו סכום כסף משמעותי בחשבון, אך גם אין יתרת חוב (נ/2). בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון לקבוע כי מצבו הכלכלי שלה נאשם מצדיק הפחתה משמעותית של מתחם הענישה ההולם.

ה. מתחם העונש ההולם: לדעתי מתחם העונש ההולם לבניית מבנה דו קומתי ללא גג מבלוקים בשטח כולל של כ-252 מ"ר ללא היתר, ללא חריגה מתכנית, מתבטא, לענין הקנס, בשיעור הנע בין 24,000 ₪ ל-34,000 ₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – למעט טיעוניו לגבי מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם בענין זה.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – הנאשם לא טען לענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם הסכים לצו הריסה מותנה. המאשימה טענה כי הנאשם לא עשה דבר מאז גילוי העבירה לפני כחמש שנים כדי להכשיר את הבניה, וטענת הסנגור בעלמא, לפיה הנאשם עושה הכל כדי לעשות כן, לא בוססה בראיות כלשהן.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – הנאשם לא טען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – למעט טיעוניו בענין מצבו הכלכלי, לא טען הנאשם לענין זה.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – הנאשם לא טען לענין זה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – העבירה התגלתה בשנת 2009, כתב אישום הוגש בשנת 2010, ועיכובים בתיק כללו בקשות דחייה מטעם הנאשם, שחרור הסנגור מייצוג במשך כחצי שנה ואי התייצבות לדיון.

11. עבר פלילי או העדרו – המאשימה לא טענה שלנאשם עבר פלילי.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה הולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור אני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. תשלום קנס בסך 30,000 ₪, או 150 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-30 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.4.2015 ובכל יום 1 לחודש עוקב. אי תשלום תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את הקנס כולו לפרעון מיידי.

ב. תשלום כפל אגרה בסך 14,575 ₪.

ג. חתימה על התחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ח-1965 במשך שנתיים. אם הנאשם לא יחתום על התחייבות תוך 7 ימים – יאסר במשך 90 יום.

ד. ניתן בזה צו המורה לנאשם להרוס את המבנה מושא כתב האישום עד יום 1.3.2016 אלא אם עד אותו מועד הוא יחזיק היתר בניה כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום י"ב אדר התשע"ה, 3 במרס 2015, במעמד הצדדים.