מבוא

1. לפניי תביעת התובע יליד 3.6.69 נהג אוטובוס במקצועו וחבר באגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "אגד"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 6.2.08 (להלן: "התאונה"), עת נהג באוטובוס מס' רישוי 85-492-01 (להלן: "האוטובוס"). לטענת התובע, ביום התאונה בשעה 14:10 לערך נהג באוטובוס בכוכב יאיר, בעת שהאוטובוס עלה על פס האטה בכביש נשבר לפתע רכיב האחראי על בלימת הזעזועים בכיסא הנהג ("בוסטר"), התובע עף כלפי מעלה, נחת בעוצמה על הכיסא ונפגע. בתום שמיעת הראיות עתר התובע בעל פה לתיקון כתב תביעתו, כך שיירשם כי לפתע נגרמה תקלה ברכיב האחראי על בלימת הזעזועים וזאת בנוסף לטענה כי נשבר רכיב.

הנתבעת התנגדה לבקשה, אולם בהחלטתי באותה ישיבה נעתרתי לבקשה, תוך שנקבע כי נסיבות התיקון המבוקש ומועד הבקשה יובאו בחשבון בסופו של ההליך.

1. עובר לתאונה עבד התובע כנהג רכב ציבורי במשרה מלאה ובשעות נוספות.

ממועד התאונה ועד ליום 11.5.08 (להלן: "התקופה הראשונה") שולם לתובע שכרו ע"י אגד וזו קיבלה מהמל"ל את דמי הפגיעה.

ועדה רפואית במל"ל מיום 10.9.08 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה שמיום 12.5.08 ועד ליום 31.12.08 (להלן: "התקופה השניה").

בהחלטת הועדה הרפואית מיום 31.12.08 נקבע כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה. התובע הגיש ערר על ההחלטה וביום 26.5.09 נקבעה לתובע ע"י הועדה הרפואית לעררים במל"ל נכות לצמיתות בשיעור של 5%, לפי סעיף 32(4)(א)(ɪ-ɪɪ) מותאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין נזק מזערי של שורשי ע"ש מותני. הנכות נקבעה מיום 1.1.09.

בתקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 7.10.09 (להלן: "התקופה השלישית") לא עבד התובע. בתקופה זו עבר מבדקים ובדיקות לקביעת כשירותו לעבודה כנהג.

מיום 8.10.09 ועד ליום 18.7.10 עבד התובע כנהג במשרה חלקית של 4 שעות, עפ"י אישור רפואי שניתן לו ע"י רופאי אגד (להלן: "התקופה הרביעית").

מיום 19.7.10 ועד למועד פסק הדין, עובד התובע במשרה מלאה כבקר ולא כנהג (להלן: "התקופה החמישית").

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם התאונה אכן ארעה כטענת התובע, ואם כן, האם היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). כן חלוקים הצדדים בשאלת שיעור הנזק.
2. פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו בפני הראיות כדלקמן:

ראיות התובע:

תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע, יריב אהרון ששימש במועד התאונה כסדרן עבודה באגד (להלן: "אהרון"). כן שמעתי את עדויותיהם של העדים כדלקמן: אליהו שחף ממחלקת הבטיחות של אגד אשר היה אחד הגורמים שקבעו כי התובע אינו כשיר לנהיגה ולא אישרו את העסקתו בנהיגה באגד מחמת מצבו הרפואי (להלן: "שחף"); מוטי ציוני העובד כגרריסט/מכונאי באגד (להלן: "ציוני"); ציון טל ששימש בזמנים הרלוונטיים לתביעה כמנהל מוסך אגד בתחנה המרכזית בהרצליה (להלן: טל"); יהודה מוסקונה, נהג באגד אשר בזמנים רלוונטיים לתביעה שימש כמורה נהיגה בבי"ס הנהיגה של אגד ופסל את התובע מנהיגה על אוטובוס אגד (להלן: "מוסקונה"); רונן לוין, שימש כמורה לנהיגה בביה"ס לנהיגה של אגד, ואשר פסל את התובע לנהיגה על אוטובוס אגד (להלן: "לוין"); ד"ר אלכסנדר בראומן רופא אגד אשר קבע מועדים בהם יכול היה התובע לעבוד, היקף וסוג העבודה שיכול היה לבצע (להלן: "ד"ר בראומן"); עו"ד מלכה קרניאלי המשמשת כיועצת משפטית באגד (להלן: "עו"ד קרניאלי") שהעידה בדבר ההסכם שנחתם בין התובע לבין אגד, בכל הנוגע להתחשבנות הכספית בינו לבין אגד; אורנה כהן, חשבת שכר באגד (להלן: "אורנה").

ראיות הנתבעת:

תצהירו וחקירתו הראשית והנגדית של החוקר אמנון שיינברג (להלן: "החוקר"). כן שמעתי את עדויותיהם של העדים כדלקמן: לוין שבזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמורה בביה"ס לנהיגה באגד; הרצל יצחקי אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמנהל סניף אגד בכפר סבא (להלן: "יצחקי").

חוות דעתו וחקירתו הנגדית של המהנדס מר אברהם ניסימוב (להלן: "ניסימוב").

כמו כן הובא לפניי תיעוד שהוגש ע"י הצדדים.

בנוסף הובאו לפניי סיכומיהם בע"פ של הצדדים ותמצית טיעוניהם בכתב בשאלת

שיעור הנזק שהוגשו טרם שמיעת הסיכומים.

1. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

גדר המחלוקות

1. המחלוקות בתיק זה הינן בכל סוגיה וסוגיה הנדרשת להכרעה. בשאלת החבות המחלוקת הינה האם כיסא הנהג אכן ניזוק ואם כן - האם התובע אכן נפגע בגבו כתוצאה מכך.

המחלוקת בשאלת שיעור הנזק נובעת בעיקרה מהנזק הכספי הכבד שנגרם לתובע ואשר לטענתו נובע מהתאונה. מנגד, לטענת הנתבעת מקורם במעשים ובהתנהגות מניפולטיבית של התובע שהאדיר את נזקיו, ואשר אין כל קשר בינם לבין התאונה.

מחלוקת נוספת – האם התובע כשיר לנהיגה ברכב ציבורי במשרה מלאה?

1. נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה ע"י הועדה הרפואית במל"ל הינה נכות רפואית בשיעור של 5% בגין נזק מזערי של שורשי ע"ש מותני. לטענת התובע, אשר גובתה לכאורה בחלק מהתקופה בתיעוד רפואי ובהחלטות של הגורמים המוסמכים באגד, אין הוא כשיר לעבודה כנהג. בעקבות זאת, שובץ בחלק מהתקופה בעבודה חלקית בלבד, חלק מהתקופה כלל לא עבד ומאז יום 19.7.10 הוא עובד כבקר באגד, ולטענתו, עקב כך אינו זכאי להטבות שונות לרבות שעות נוספות להן היה זכאי כנהג.
2. אגד, מעבידתו של התובע שילמה לו בשנים שלאחר התאונה הטבות ושכר מעבר לשכר לו היה זכאי בהתחשב בעבודתו בפועל. אולם, התובע לא השיב למעבידתו את הקצבאות ששולמו לו ע"י המל"ל בגין נכות זמנית שנקבעה, על אף שהיה עליו לעשות כן. ביום 4.11.12 הגיע התובע להסכם עם אגד לפיו ישיב לה את התשלומים ששולמו לו ביתר על ידה, באמצעות ניכוי ימי חופשה/מחלה שנצברו ויצברו ואשר שווים כ-400,000 ₪. לטענת התובע, על הנתבעת לשפותו בגין הסכומים שעליו להשיב לאגד, וזאת בנוסף לנזקים הכספיים שנגרמו לו ואשר לא כוסו ע"י אגד.

תמצית טענות הצדדים בשאלת החבות

תמצית טענות התובע בשאלת החבות

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת החבות:

• עדויותיהם של התובע והעדים מטעמו העובדים באגד הינן אמינות ונסמכות על תיעוד שנערך בזמן אמת;
• עדותו של התובע כי האוויר יצא מכרית כיסא מושב הנהג נתמכה בעדויותיהם של אהרון, ציוני וטל וכן במסמכי המוסך;
• הוכח כי היה צורך להחליף את האוטובוס באוטובוס אחר;
• הוכח כי הכיסא פורק במוסך, טופל והורכב בשנית;
• התובע הניח כי נשבר חלק בכיסא ("בוסטר") וכי כתוצאה מכך יצא האוויר מהכרית. גם אם נפלה שגגה בהנחתו זו, די בכך שהוכח כי האוויר יצא מהכרית. על כן, אין רלוונטיות לשאלה האם אכן נשבר חלק בכיסא אם לאו;
• חוות דעתו של ניסימוב לאו חוות דעת היא, ואין ליתן לה כל משקל. ניסימוב התעלם מהעובדות, לא חשף בחוות דעתו את שיחתו עם מנהל המוסך ולא צירף לחוות דעתו את התיעוד המעיד על הטיפול בכיסא;
• הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את עובד המוסך שטיפל בכיסא, על אף שזהותו היתה ידועה לה, ועל אף שבעדותו של ניסימוב התברר לראשונה כי מנהל המוסך שוחח עמו לאחרונה בעקבות פנייתו של ניסימוב. העובד לא זומן לעדות מטעם התובע שכן זהותו לא היתה ידועה לו;
• יש לזקוף לחובת הנתבעת את ההימנעות מזימונו לעדות של עובד המוסך;
• לאור האמור לעיל יש לקבוע כי האוויר מכרית הכיסא יצא בשל הירידה מה"במפר" וכי עקב כך נחבל התובע בגבו.

תמצית טענות הנתבעת

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בשאלת החבות:

• עסקינן בהונאת ביטוח שיש לדחותה ואין ליתן אמון בעדות התובע;
• התובע מסר גרסה פוזיטיבית בהירה, ברורה וטכנית לפיה נשבר הבוסטר. הוכח כי בכיסא מהסוג המותקן באוטובוס בו נהג התובע בעת התאונה לא מותקן כל בוסטר;
• מעדותו של ציוני עלה כי אינו מגלה הבנה בכיסאות וכי טענתו כי הוא מתקן ומשפץ כיסאות נסתרה על ידי שאר העדים שהעידו כי באגד לא משפצים כיסאות מסוג זה, אלא מחליפים אותם בלבד;
• ציוני העיד כי מותקן בכיסא בוסטר – עדות שנסתרה על ידי שאר העדים;
• ציוני לא בדק את הכיסא ולא אימת כי אכן נגרמה תקלה וכי האוויר יצא מהכרית;
• עדות התובע כי הגביה את הכיסא לאחר קרות התאונה הנטענת, עומדת בסתירה לכך שלא ניתן לעשות זאת, אלא אם צינור האוויר מחובר. משהתובע העיד כי ניפח את הכיסא עד למעלה כדי להגיע לדוושות – משמע כי מערכת האוויר היתה תקינה, כפי שהעיד ניסימוב;
• התובע לא זימן לעדות מי מנוסעי האוטובוס או מי מבני משפחתו אשר יכול היה לתמוך בעדותו בדבר נסיבות האירוע;
• התובע נמנע מלחקור את ניסימוב על חוות דעתו ויש לזקוף זאת לחובתו;
• עוד בשנת 2005 סבל התובע מאותם סימפטומים להם הוא טוען, דהיינו, הקרנות לרגל שמאל;
• אהרון אישר כי לא בדק את האוטובוס וכי סמך על דברי התובע;
• שינוי גרסתו של התובע בתום פרשת הראיות בדבר נסיבות האירוע מחזק את טענות הנתבעת כי גרסתו אינה אמת;
• מהתיעוד שהוגש הוכח כי הכיסא לא ניזוק וכי לא ארעה בו כל תקלה.

הכרעה בשאלת החבות

האם כיסא הנהג אכן ניזוק, האם עסקינן בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד, והאם התובע נחבט בגבו?

1. אקדים ואומר כי שוכנעתי שהאוויר יצא מכרית הכיסא ועל כן מושב הכיסא הונמך לפתע וכי התובע נחבט בגבו, כתוצאה מכך.
2. בכתב תביעתו, בתצהירו ובראיותיו טען התובע כל העת, לרבות בסמוך לאחר קרות התאונה, כי הרכיב האחראי על בלימת הזעזועים בכיסא הנהג נשבר וכי עקב כך יצא האוויר מהכרית. כאמור, בסיום שמיעת הראיות נעתרתי לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה כך שייכתב כי לפתע נגרמה תקלה ברכיב האחראי על בלימת הזעזועים, וזאת בנוסף לטענה כי נשבר רכיב.
3. הוכח כי מיד לאחר קרות התאונה, התקשר התובע לאהרון ששימש אותה עת סדרן עבודה בתחנת כפר סבא, דיווח לו כי הכיסא נשבר וכי אינו יכול להמשיך ולנהוג באוטובוס. התובע התבקש ע"י אהרון להמשיך בעבודתו, משום שלא היה נהג מחליף. התובע הופנה לציוני ששימש באותה עת מכונאי אחראי במקום על מנת שיבדוק את הכיסא. ציוני בדקו ומצא כי "הכיסא באמת נמוך...למחרת האוטו נשלח למוסך...ראיתי שיש תקלה...במצב שהוא תקין הוא לא נמוך כזה...בגובה הזה. רק אם יש בעיה או משהו אז הכיסא נמוך" (עמ' 84-85 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.14).

ציוני הבהיר כי על מנת לבדוק אם הכיסא נשבר היה עליו לפרקו, אולם בשל השעה המאוחרת לא עשה זאת. ציוני שב וחזר בחקירתו הנגדית על דבריו בתשובה לשאלות ביהמ"ש ובחקירה הראשית כי "..הכיסא היה במצב הכי נמוך שיכול להיות...במצב תקין הוא לא מגיע למצבים האלה" (עמ' 87-88 לפרוטוקול). העד עמד על דעתו גם כאשר עומת עם חוות דעתו של ניסימוב.

בעקבות זאת, אישר אהרון לתובע את החלפת האוטובוס באוטובוס אחר והתובע המשיך בעבודתו עד לתום המשמרת באותו יום.

יאמר כי העדויות נתמכות בתיעוד שהוגש בחלקו ע"י הנתבעת.

1. למחרת היום, כפי שאושר על ידי מר טל, מנהל המוסך בתחנה המרכזית בהרצליה, התקבל האוטובוס במוסך בשל כיסא לא תקין. כרית כיסא הנהג וכל הכיסא פורקו. הכיסא נבדק, אולם לא נרשם אם הוחלף רכיב. עדותו של טל נסמכת על תיעוד המוסך שעמד לפניו.

כן, הבהיר טל כי פירוק הכיסא כשלעצמו גורם ליציאת האוויר ובסיום הטיפול יש לשוב ולמלא אוויר בכיסא – פעולה שלא נרשמה בכרטיס, אך ברי כי בוצעה. לדבריו, לא נשבר כל רכיב ולא בוצע כל תיקון, מעבר לאמור לעיל (עמ' 95-101 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.14). טל אישר כי ניתן להרים ולהנמיך את כיסא הנהג כדוגמא כיסא מנהלים, אולם כרית הכיסא תהיה חסרת אוויר כדוגמאות כיסאות הנוסעים, אשר אותם לא ניתן להרים או להנמיך. טל הוסיף והעיד כי אוויר יכול לצאת מהכרית ב-"...של תקלה שהצינור אוויר השתחרר או צינור אוויר נקרע ואז הכיסא כמובן ירד כי אין לו הזנה של אוויר..." (עמ' 106 לפרוטוקול).

מעדותו של טל שנתמכה בכרטיס העבודה של האוטובוס שהוגש על ידיו, עולה כאמור כי הכיסא נבדק, פורק ולאחר מכן הותקן באוטובוס. לדבריו, לא נרשם בכרטיס העבודה, האם הוחלף או תוקן רכיב בכיסא, וכן לא נרשם כי בתום ההרכבה מולא אוויר בכרית. מהראיות שהובאו עולה כי לו היתה מתבצעת פעולת תיקון או החלפת רכיב, אלו היו אמורים לבוא לידי ביטוי בכרטיס. יאמר כי בעת פירוק הכיסא יוצא האוויר מהכרית, ככל שהיה אוויר בכרית קודם לפירוק הכיסא, ועל כן נדרש מילוי האוויר בעת השבת הכיסא למקומו. פעולה זו של מילוי האוויר לא נרשמה בכרטיס הטיפולים, כמו גם מצב הכרית עובר לפירוק הכיסא, ומהראיות עולה כי עסקינן בפעולה פשוטה ומהירה ועל כן ככל הנראה לא נרשמה.

1. לאחר שהוגשו ראיות התובע הגישה הנתבעת את חוות דעתו של מהנדס מרכב, מר ניסימוב העובד באגד. חוות דעתו של ניסימוב הינה כללית ומתייחסת לאופן הטיפול באוטובוסים שבבעלות אגד ונדרשה באופן חלקי בלבד לאוטובוס נשוא התביעה. בחקירתו הנגדית, הסתבר כי נדרש אך ורק לכרטיס החזותי של האוטובוס ממנו ניתן ללמוד אך ורק האם הוחלפו חלפים באוטובוס, אם לאו. מהתיעוד שהוגש עולה כאמור כי הכיסא או כל רכיב ממנו לא הוחלפו. מטעמים השמורים עמו בחר ניסימוב להתעלם לחלוטין מהשאלה האם הכיסא נבדק במוסך, פורק ואם כן - מה נעשה, וכל שנכתב היה כי לא הוחלפו רכיבים.
2. בתשובה לשאלות ביהמ"ש, השיב ניסימוב כי שוחח עם מנהלו הנוכחי של המוסך אשר שוחח עם העובד שטיפל בכיסא האוטובוס וכי אושר לו שהכיסא פורק בשל תלונה על תקלה. ניסימוב התעלם לחלוטין בחוות דעתו, מטיפול זה, כמו גם מהבירור שביצע עובר להכנת חוות דעתו (עמ' 158-163 לפרוטוקול ישיבת יום 16.6.14).

ניסימוב לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע התעלם מכרטיס הטיפולים ולא בדקו.

1. עדותו וחוות דעתו של ניסימוב הינן מגמתיות. ראוי ונכון היה כי הנתבעת היתה נמנעת מלהגיש את חוות הדעת, באופן בו הוגשה (ר' חקירת העד בעמ' 154-163 לפרוטוקול ישיבת יום 16.6.14 המדברת בעד עצמה).
2. עדות התובע נתמכה בעדויותיהם של שלושה עדים ובתיעוד שהוגש, בעוד שהנתבעת נמנעה מלזמן את העובד שטיפל בכיסא במוסך על אף שזהותו הייתה ידועה לה. שוכנעתי כי האוויר אכן יצא מהכרית ועקב כך נדרשה השבתת האוטובוס והעברתו למוסך. בנסיבות אלו איני נדרש לשאלה האם נשבר רכיב באוטובוס, אם לאו.
3. נתתי דעתי לכך שגרסת התובע, כי ארעה תקלה באחד מרכיבי הכיסא ולא כי נשבר רכיב, הועלתה לראשונה בתום שמיעת הראיות. התובע אינו מכונאי והשאלה האם האוויר יצא מהכרית בשל רכיב שנשבר בכיסא או בשל סיבה אחרת, אינה רלבנטית. השאלה הנדרשת לדיון הינה האם יצא אוויר ולא מדוע. יחד עם זאת, שוכנעתי כי יציאת האוויר ארעה בעת הירידה מפס ההאטה.
4. באשר לטענת הנתבעת כי היה על התובע לזמן את נוסעי האוטובוס לתמיכה בטענותיו – סבירה בעיניי טענת התובע כי נכון לאותה עת לא סבר כי תהיה מחלוקת בסוגיה זו. ואכן, משאגד לא חלקה על קרות האירוע, החליפה האוטובוס והעבירה אותו למוסך - התובע לא יכול היה לדעת כי הנתבעת תחלוק על סוגיה זו מספר שנים לאחר קרות האירוע.
5. סוף דבר, שוכנעתי כי האוויר אכן יצא מכיסא הנהג, כי מושב הכיסא הונמך לפתע וכי התובע נחבט בגבו. נסיבות אירוע התאונה עונות על ההגדרה עפ"י הדין של "תאונת דרכים", שארעה במהלך נסיעה וכפועל ישיר ממנה.

תמצית טענות הצדדים בשאלת שיעור הנזק

1. אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת שיעור הנזק:

• כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בע"ש צווארי ומותני. ממועד התאונה ועד לחודש ספטמבר 2009 המשיך להתלונן על רדימות בידיו וברגליו. ממועד זה חדל להתלונן על רדימות בידיו שחלפה;
• תלונות התובע נתמכות בממצאי בדיקות ה- CT וה- EMG;
• תלונות התובע בדבר קושי לשבת זמן רב בשל הרדמות רגליו נתמכות בממצאי בדיקת ה-EMG המעידה על נזק עצבי;
• ד"ר בראומן נקט בגישה אחראית עת הפנה את התובע לבחינות בביה"ס לנהיגה של אגד ובהגיעו למסקנה המתחייבת כי לא ניתן לאשר לתובע לנהוג באוטובוס ציבורי שעה שידיו ורגליו נרדמות;
• התובע היה מסוגל לשוב לעבודה הכרוכה בנהיגה למרחקים קצרים, למרות זאת שובץ ע"י יצחקי לעבודה בקווים ארוכים, עבודה שהתובע לא היה מסוגל לבצעה;
• התובע עשה כל מאמץ לשוב לעבודה עוד בחודש אוקטובר 2008 וכן בהמשך פנה לאגד בבקשה לשבצו לעבודה מתאימה שאינה כרוכה בנהיגה;
• התובע פעל להקטנת נזקיו עת החל לעסוק בתיקון מכשירי חשמל, עיסוק שלא הוכיח את עצמו ואין להביאו בחשבון;
• לתובע אין ולא היה עניין לעבוד כבקר, עבודה ששכרה נמוך משכר נהג, אולם נבצר ממנו לשוב לעבודתו כנהג;
• מהימנות התובע לא נסתרה, על אף הניסיונות שנעשו ע"י אגד;
• יש לדחות מכל וכל את דבריו של יצחקי לחוקר שהינם דברי רכיל;
• התמזל מזלו של התובע כי הוא חבר באגד שהינה מערכת מוגנת המאפשרת לו להשתלב בעיסוק אחר התואם למגבלותיו;
• אין צורך לכמת את נכותו של התובע ויש לפסוק לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בפועל ולא על בסיס גלובלי;
• שכרו הממוצע בשנה שקדמה לתאונה בהצמדה ליום 24.6.14 מסתכם בסך של 17,758 ₪. סכום זה לא כולל חלק המעסיק בהפרשות לחיסכון לפנסיה, לקרן השתלמות וכו';
• בתקופת אי הכושר של שלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה שהסתיימה ביום 11.5.08 שולמו דמי הפגיעה ישירות למעביד, והתובע קבל את שכרו מהמעביד למעט הזכות לצבירה 12.33 ימי חופשה/מחלה;
• בתקופה שמיום 12.5.08 ועד ליום 31.12.08 נקבעה לתובע נכות זמנית מלאה. התובע קבל את שכרו הבסיסי מאגד על חשבון 163 ימי מחלה/חופשה צבורים;
• בגין התקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 7.10.09 במהלכה נעדר מעבודתו כנהג אוטובוס, קבל התובע את שכרו הבסיסי מאגד על חשבון 194 ימי מחלה/חופשה צבורים;
• בגין התקופה שמיום 8.10.09 ועד ליום 18.7.10 במהלכה עבד כנהג במשרה חלקית של 4 שעות עבודה ביום, שולם לתובע שכר חלקי וכן השלמה לשכר מלא על חשבון כ-97 ימי מחלה/חופשה צבורים;
• בגין התקופה שמיום 19.7.10 במהלכה עבד כבקר במשרה מלאה, מקבל התובע את מלוא שכרו כבקר, אולם בתפקידו זה אינו זכאי לתוספות שונות להן היה זכאי כנהג. התובע מתמיד בעבודתו זו עד למועד פסק-הדין;
• על פי ההסכם שבין התובע לאגד עליו להשיב לאגד סך כולל השווה ל-395,000 ₪ בגין ימי המחלה והחופשה הצבורים. עלות כל יום היא 845 ₪;
• משהתובע הגיע לכדי הסכם עם אגד שהיטיבה את נזקיו בגין התאונה – לא עומדת לה עילת תביעה כמיטיבה כלפי הנתבעת, ועל כן על האחרונה לפצותו בגין נזקיו המסתכמים בסך של 887,000 ₪ על פי דרך חישוב אחת ובסך של 718,000 ₪ על פי דרך חישוב חילופית, הכל בצירוף ריבית. באשר לדרך החילופית - יש להביא בחשבון את הנזק שייגרם לתובע בגין חיובי מס הכנסה בהם חויב עת שולמו לו ההטבות ע"י אגד, בעוד אשר בעת שישיב לאגד את חובו, לא יהיה רשאי לקזז ממנו את הסכום שנוכה בגין מס הכנסה;
• התובע זכאי להפסד השתכרות לעתיד בסך של 5,400 ₪ לחודש, סכום שווה ערך להפסדו החודשי. על הנתבעת לפצותו בגין רכיב זה בסך כולל של 1,042,200 ₪;
• התובע זכאי לעזרה מוגברת לעבר של בני משפחתו בסך כולל של 76,000 ₪, וכן יידרש לסיעוד ועזרה בעתיד בסך של 100,000 ₪ לפחות;
• התובע זכאי להחזר הוצאות רפואיות, לרבות התייעצויות בסך כולל של 7,000 ₪;
• התובע זכאי לפיצוי בשיעור השווה ל- 10% בגין הנזק הלא ממוני;
• נזקי התובע מסתכמים בסך של 2,129,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל שקבל, למעט דמי הפגיעה.

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בשאלת שיעור הנזק:

הליכי המל"ל

• עסקינן באדם מניפולטיבי אשר החליט להקים עסק עצמאי בתחום החשמל. לצורך זה נדרש לצאת לחופשה, ועל כן חיפש תירוץ להסתתר מאחוריו, עד שלבסוף המציא "סיפור", ויצא לחופשה, מתוך אמונה כי אחרים יישאו בעלות חופשתו;
• התיק נדון על פי ס' 6ב לחוק הפלת"ד ועל כן הדיון מוגבל למסגרת זו בלבד, וכל חריגה ממנו מהווה הרחבת חזית אסורה;
• בשלושת החודשים הראשונים שלאחר התאונה שולם לתובע מלוא שכרו כולל תנאים סוציאליים;
• הוועדה הרפואית במל"ל מיום 10.9.08 קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 8.5.08 ועד ליום 31.12.08. אף כי אין עסקינן בקביעה מחייבת לפי ס' 6ב לחוק הפלת"ד, הנתבעת מוכנה לקבל את הקביעה בדבר אי כושרו של התובע לעבוד בתקופה זו;
• ביום 31.12.08 נבדק התובע ע"י הוועדה הרפואית שמצאה כי תלונותיו סובייקטיביות בלבד, וכי הבדיקות שבוצעו תקינות ועל כן קבעה כי לא נותרה לו נכות לצמיתות;
• התובע נבדק ע"י וועדה רפואית לעררים אשר בבדיקתה מיום 24.2.09 לא התגלו ממצאים אובייקטיביים. התובע נשלח לבדיקת EMG שבגינה נקבעה לו נכות לצמיתות בשיעור של 5% מיום 1.1.09, תוך שהוועדה קובעת: "מבחינת תפקוד ע"ש מותני אין כל מגבלה תפקודית או קיפוח מוטורי בדיקת ה – EMG מעידה על נזק מזערי של השורשים S1 - L5 משמאל";
• הוועדה קבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן התובע מסוגל לחזור לעבודתו.

תפקודו וכושר עבודתו של התובע:

• הוכח כי עסקינן באדם מניפולטיבי ולא אמין אשר במקביל לטענתו כי אינו יכול לשוב לעבודה מלאה, הקים עסק עצמאי תוך שהסתיר זאת מאגד;
• התובע, שהינו חבר אגד, אינו חושש כי יפוטר ועל כן עושה באגד כבשלו;
• התובע כשיר לעבודתו כנהג אוטובוס כפי שנקבע ע"י הוועדה הרפואית לעררים;
• התובע חלק על דוח הועדה הדיאגנוסטית באגד, אולם משחקר את ד"ר בראומן כעד מטעמו על אותה חוו"ד – ויתר על התנגדותו;
• בחקירתו אישר ד"ר בראומן כי התובע יכול לעבוד כנהג וכי קביעותיו היו לפנים משורת הדין;
• אף שאושר לתובע לעבוד שעות נוספות, אין הוא מנצל זכות זו כיוון שהוא עובד ביתרת זמנו כחשמלאי עצמאי;
• התובע סובל מבלטי דיסק בע"ש צווארי שאינם קשורים לתאונה ובאם קיימת לתובע מגבלה כלשהי, היא נובעת אך ורק מאותם בלטי דיסק הגורמים לרדימות בידיו;
• ד"ר בראומן הודה כי בעת שהוא בודק כשירות לעבודה הוא אינו מתייחס לשאלה האם היעדר הכשירות נגרם בגין תאונה או מכל גורם אחר;
• ד"ר בראומן אישר כי על פי בדיקת המכון לבטיחות בדרכים, התובע כשיר להחזיק רישיון נהיגה באוטובוס;
• אף בדיקה אובייקטיבית לא גילתה ממצא אובייקטיבי רפואי שיכול להסביר רדימות ברגלי התובע;
• התובע נצפה כשהוא סוחב, ואף מרים מכונת בטון יחד עם אדם אחר;
• לתובע אין כל נכות תפקודית;
• התובע הודה כי בשלב כלשהו משלא היתה לו עבודה רבה, לא הפיק חשבוניות בגין התקבולים שקבל בעסק וכי הסתיר ממעסיקיו ומרופאיו כי הוא עובד כחשמלאי עצמאי בעבודה נוספת;

תמצית טענות הנתבעת לעניין חישוב הנזק

1. אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בחישוב הנזק:

• התובע זכאי לפיצוי בסך של 8,960 ₪ בגין הנזק הלא ממוני על בסיס 5% נכות;
• ההסדר שבין התובע לאגד אינו רלוונטי ואינו מחייב את הנתבעת;
• בגין התקופה שמיום 6.2.08 ועד ליום 31.12.08 שולם לתובע ע"י אגד מלוא שכרו, לרבות כל התנאים הסוציאליים וכן שולמו לו ע"י המל"ל גמלאות נכות זמנית בסך כולל של 142,915 ₪ לפי ערכן נכון למועד סיכומי הנתבעת;
• התובע בניגוד להתחייבותו כלפי אגד ששילמה את מלוא שכרו, הסתיר ממנה כי קיבל גמלאות זמניות ולא השיבן לידיה מיד עם קבלתם כפי שהיה עליו לעשות;
• התובע יכול וצריך היה לשוב לעבודה כנהג באגד ומשאין צידוק לכך – אין הנתבעת אחראית לנזקו, ככל שנגרם;
• נכותו של התובע אינה תפקודית, והנתבעת מציעה לפצותו בפיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד;
• יש לדחות את כל חישובי התובע בדבר הפסד ימי עבודה ועלות יום חופשה / מחלה שאינם רלוונטיים ואפקטיביים לחלוטין;
• חלק מהימים הצבורים שנוכו מהתובע הם ימי חופשה אשר אגד וחבריה החליטו מהו שווים – החלטה שאינה מחייבת את הנתבעת;
• התובע זכאי לכיסוי מלוא הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל ומקופ"ח;
• התובע זכאי כחבר אגד לנסיעות חינם לכל ימי חייו;
• אין כל בסיס לעתירת התובע לפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד.

הכרעה בשאלת שיעור הנזק

מבוא

1. עיקר המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלה האם התובע אכן לא היה כשיר לנהיגה על אוטובוס, או שמא האדיר את מגבלותיו הרפואיות והפעיל לחצים על הנהלת אגד ורופאיה וגרם לכך שנאלצו לקבוע כי אינו כשיר לנהיגה באוטובוס. המחלוקת התעוררה עקב החלטות שונות וסותרות שנתנו במהלך הזמן על ידי הרופאים ומורי הנהיגה והממונים על הבטיחות באגד בשאלה האם התובע כשיר לנהיגה על אוטובוס אם לאו, ואם כן, לאיזה פרק זמן.

למחלוקת השלכות כספיות משמעותיות בהתחשב בין היתר, בכך שהתובע הגיע להסכם עם אגד לפיו ישיב לה סך השווה לכ-400,000 ₪ - סכום אותו תובע התובע מהנתבעת. כן מתחדדת המחלוקת נוכח שיעור נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה על ידי המל"ל בשיעור של 5% בלבד – נכות שהינה נכות על פי דין כמשמעה בחוק הפלת"ד.

1. טרם שמיעת הראיות הוצע לצדדים על ידי ביהמ"ש להודיע האם מי מהם עותר למינוי מומחה תעסוקתי מטעם ביהמ"ש. שני הצדדים, איש איש וטעמיו השמורים עימו, לא נענו להצעה ובנסיבות אלו סברתי כי אין לעשות זאת בלא בקשה ממי מהם.

השתלשלות האירועים מאז קרות התאונה

1. עובר לתאונה עבד התובע כנהג אגד במשרה מלאה ונהג לעבוד שעות נוספות. ממועד התאונה ועד ליום 7.10.09 לא שב התובע לעבודתו באגד. רופאי קופ"ח כללית בה חבר התובע ורופאיה התעסוקתיים, קבעו מעת לעת כי התובע אינו כשיר לעבודה.
2. יאמר כי בסמוך לאחר תום תקופת דמי הפגיעה נדרש התובע על ידי הנהלת אגד לשוב לעבודתו נוכח החלטתה של "וועדה דיאגנוסטית" של אגד שבדקה את התובע ביום 5.8.08 וקבעה כי הוא כשיר לנהיגת רכב ציבורי.
3. בהתאם לנהוג באגד, נהג הנעדר תקופה ממושכת מנהיגה, נדרש לעבור שיעור ריענון בנהיגה בטרם ישוב לנהיגת אוטובוס. בעקבות החלטת הועדה הדיאגנוסטית כי התובע כשיר לעבודה כנהג, זומן התובע לשיעור ריענון בביה"ס לנהיגה של אגד, במסגרתו נבדקת כשירותו הכללית של הנבדק לנהיגה. יאמר כי בתום שיעורי הריענון ובהתאם לקביעת הכושר לנהיגה באותם שיעורים, מוחזר הנבדק למחלקת הבטיחות שקובעת האם הנבדק כשיר לנהיגה מבחינה בטיחותית, אם לאו.
4. ביום 8.9.08 נבדק התובע על ידי לוין בשלושה שיעורים. התובע התלונן בפניו במהלך הנהיגה כי אינו מסוגל לנהוג ברציפות ומדי פעם ביקש לעמוד ולהימתח, עקב כאבי גב עליהם התלונן בפניו (נספח ח' לתצהיר התובע). בעקבות זאת נקבע על ידי מחלקת הבטיחות באגד בהחלטתה מיום 8.10.08 כי התובע אינו כשיר לנהיגה והוא הופנה להמשך טיפול המדור הרפואי (מסמכים 100-102 לתצהיר התובע).
5. במקביל, פנה התובע למל"ל בתביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. הועדה הרפואית קבעה בישיבתה מיום 10.8.08, כי נכותו הזמנית של התובע הינה בשיעור של 100% ממועד תום תקופת דמי הפגיעה ועד ליום 31.12.08.
6. בהחלטתי בישיבת יום 17.6.13 נקבע כי נוכח קביעת הוועדה הרפואית במל"ל שניתנה יומיים לאחר החלטה הועדה הדיאגנוסטית - לא ניתן להגיש כראיה את החלטת הוועדה הדיאגנוסטית ועל כן זו לא תהווה חלק מחומר הראיות.
7. נוכח קביעתה הנ"ל של הועדה הרפואית במל"ל לפיה התובע אינו כשיר לעבודה עד ליום 31.12.08, החלטה שעמדה בסתירה להחלטת הועדה הדיאגנוסטית - לא נדרש התובע לשוב לעבודתו. יצוין כי התובע פנה להנהלת אגד במכתב מיום 30.10.08, לאחר קבלת החלטת הועדה הרפואית במל"ל, וביקש להחזירו לעבודה זמנית שלא בנהיגה (נספח ד' לתצהיר התובע). כצפוי, השיב מנהל משאבי אנוש דרום באגד במכתבו מיום 2.11.08 כי בשלב זה אגד לא יכולה להעסיקו נוכח נכותו (נספח ז' לתצהיר התובע).

ברי כי אגד היתה מנועה מלהחזירו לעבודה כל עוד נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100%.

1. ביום 31.12.08 נקבע על ידי הועדה הרפואית במל"ל כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות. התובע הגיש ערר על ההחלטה.
2. בחודש ינואר 2009 הופנה התובע על ידי הרופא התעסוקתי למכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שבהחלטתו מיום 20.2.09 אישר את חזרתו לעבודה כנהג רכב ציבורי.
3. ביום 9.2.09 התקיימה פגישה בין התובע לעוה"ד קרניאלי במהלכה נדרש לשוב לעבודתו וכן להשיב לאגד את הכספים המגיעים לה. פגישה זו ודרישת אגד הועלו על הכתב במכתבה מיום 2.3.09 של עוה"ד קרניאלי (נספח 106 לתצהיר התובע).
4. משהתובע לא שב לעבודתו ולא סילק את חובו לאגד, חרף דרישתה של עוה"ד קרניאלי ופניית מנהל משאבי אנוש, ניתנה הוראה למחלקת השכר להפסיק ביצוע כל תשלום, לרבות התנאים הסוציאליים (מכתבו מיום 7.4.09 של מר מאור ששון, נספח 105 לתצהיר התובע).
5. ביום 24.2.09 נבדק התובע ע"י הועדה הרפואית לעררים במל"ל אשר הפנתה אותו לבדיקת EMG.
6. בד בבד נרתמה הפסיכולוגית של אגד הגב' טל סיני על מנת שתסייע לתובע להגיע להסדר עם אגד. גב' סיני פנתה לד"ר בראומן ולמנהל מדור הפרט מר איציק כהן במכתבה מיום 24.3.09 והמליצה להגיע להסדר עם התובע. בעקבות המחלוקות שבין התובע לאגד זימנה אותו לפגישה וכדבריה: "...בעקבות כל הנ"ל זומן לפגישה. לפני הופיע אדם מלא מאד, עם עקמת ברורה בגב, לורדוזיס במנח הגו, הולך בקומה שפופה. הוא השתדל לדבר בנימוס אם כי ניכר היה כי כועס מאד, בנקודות מסוימות לא שלט ברוחו, הרים את הקול ואף נטה להאשים אותי כי 'גם את החלטת, כמו כל אגד והמדור הזה, שאני שקרן או שחקן...'. מנחם נראה אדם מניפולטיבי, החש כוח ושליטה דרך מאבק והתנגדות, נוטה לוותר לעצמו, אינו מזוהה עם נהיגה. הוא נראה מעט נהנתן בנטייתו ולכן נוטה לשקוע בתוך חולשתו ומחלותיו/כאביו במקום להתמודד עימם ול"הבריא" דרך פעילות ועבודה. עם זאת, מדובר באיש אינטליגנטי, המשוכנע באמת ובתמים במחלותיו וחוסר יכולתו, ומכאן תחושה כי רודפים אותו, מתנכרים לו ועושים לו עוול על לו עוול בכפו..." (מסמך 104 לתצהיר התובע).
7. בהמשך לשיחה שהתקיימה בין התובע לבין עוה"ד קרניאלי בעקבות דרישת אגד כי ישוב לעבודתו וכי ישיב את השכר ששולם לו ביתר, זומן התובע לבדיקה אצל ד"ר בראומן ביום 17.5.09. בפגישתם, מסר התובע לד"ר בראומן כי הופנה למכון לבטיחות בדרכים ונענה על ידי האחרון כי יש להמתין לתוצאות.
8. לאחר שהתקבלו ממצאי בדיקת ה- EMG , קבעה הועדה הרפואית לעררים במל"ל בישיבתה מיום 26.5.09, כי בגין התאונה נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בתחולה מיום 1.1.09. הועדה מצאה כי התובע סובל מכאבי גב תחתון עם נזק שורשי מזערי. בפרק "סיכום ומסקנות" נכתב: "מבחינת תפקוד ע"ש מותני אין כל מגבלה תפקודית או קיפוח מוטורי. בדיקת ה-EMG מעידה על נזק מזערי של השורשים L5 – S1 משמאל. בהעדר ס' מותאם הועדה קובעת 5% עפ"י ס' 32 (4)(א)(ɪ-ɪɪ) מותאם לצמיתות מיום 1.1.09".

בפרק הדיון בהפעלת תקנה 15 נקבע על ידי הועדה כי אין מקום להפעלתה, שכן התובע "...מסוגל לעבודה". (החלטת הועדה לעניין תקנה 15 אינה בגדר קביעה על פי דין) (נספח ה' לתצהיר התובע).

1. ביום 22.7.09 נתנה החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים כי התובע כשיר לנהיגת אוטובוס. נראה כי ההחלטה נודעה לאגד במהלך חודש אוגוסט 2009.
2. בהחלטתו מיום 11.8.09 של ד"ר בראומן נקבע כי התובע רשאי לשוב לעבודה כנהג ליום עבודה של 4 שעות בלבד וזאת לתקופה שעד ליום 15.9.09. בהמשך הוארכה התקופה מעת לעת על ידי ד"ר בראומן עד ליום 18.7.10 (נספח י"ז לתצהיר התובע).
3. לטענת התובע, לאחר שהתקבלה החלטת המכון הרפואי באגד זומן למנהל האזור מר אבי פרידמן שהציע לו לנהוג בקווים קצרים, על מנת שלא יצטרך לנהוג משך זמן ארוך ורצוף, וכן הוצע לו לעבוד כנהג 4 שעות ביום. התובע נתן הסכמתו ועל כן נקבע כי יוזמן לריענון נהיגה בביה"ס.
4. בהתאם למוסכם, ביום 17.8.09 נפגש התובע עם שחף ממחלקת הבטיחות, והצהיר בפניו כי הוא בריא ומסוגל לעבודה בנהיגה של 4 שעות. בעקבות זאת, הופנה לביה"ס לנהיגה לבדיקת כושרו לנהיגה ל-4 שעות (מסמך 116 לתצהיר התובע).
5. התובע עבר 3 שעורי ריענון נהיגה בביה"ס שהתבצעו בימים 18.8.09, 24.8.09 ו-2.9.09. התובע נבחן בנהיגה במספר שיעורים בכל מפגש. משך כל שיעור 30 עד 50 דקות. בחלקם התלונן התובע במהלך הנהיגה על כאבים ברגליים וכי הן נרדמות וביקש להפסיק השיעור, ובחלקם התלונן על כך רק בתום השיעור. בעקבות זאת, נקבע ע"י מחלקת הבטיחות, בהחלטתה מיום 13.9.09, כי התובע עדיין אינו כשיר לנהיגה (נספח י"ד לתצהיר התובע).
6. ביום 1.10.09 נבחן התובע על ידי המורה אילן רייכלין אשר לאחר שיעור נהיגה אחד מצא כי התובע כשיר לשוב לעבודה כנהג. מחלקת הבטיחות אישרה בהחלטתה מאותו מועד את שובו לעבודה כנהג (נספחים 117-120 לתצהיר התובע). ביום 7.10.09 החל התובע לעבוד 4 שעות ביום כנהג. התובע התמיד בעבודתו זו עד למחצית חודש יולי 2010.
7. ביום 1.1.10 בד בבד עם עבודתו כנהג בחצי משרה, פתח התובע עסק לתיקון מוצרי חשמל, מבלי שדיווח על כך לאגד או לרופאיה.
8. לטענת התובע, עבודת הנהיגה היתה קשה עליו מאד. כל העת נרדמו רגליו והוא סבל מכאבי גב קשים שגרמו להחמרה במגבלת התנועה של הגב. בעקבות זאת פנה למר אבי פרידמן וביקש לעבור לעבוד בתפקיד שאינו כרוך בנהיגה ובמשרה מלאה. הוצע לתובע לעבור לעבוד במשרה מלאה בבקרה תפעולית, שלא בנהיגה. התובע נתן הסכמתו וד"ר בראומן אישר זאת. ממחצית חודש יולי 2010 עובד התובע כבקר במשרה מלאה.
9. לדברי התובע, בעבודתו כבקר של אוטובוסים ופעולות נוספות מול משרד התחבורה בחניכה של נהגים, הוא יכול לשנות תנוחה לפי הצורך ובהתאם להרגשתו. הוסיף וטען כי הוא ממשיך לסבול מכאבי גב בתום יום העבודה וכי הוא סובל מכאבים חזקים בתדירות גבוהה ונוטל תרופות לשיכוך כאבים.

עדויותיהם וחקירותיהם של יצחקי וד"ר בראומן

ד"ר בראומן

1. במועד התאונה וכן לאחריה שימש יצחקי כמנהל סניף אגד בכפ"ס, אליו היה משוייך התובע. ד"ר בראומן שימש ומשמש כרופא אגד ובמסגרתו נדרש לא אחת לקבוע את כשירותם של נהגי אגד לעבודה.
2. ד"ר בראומן משמש במסגרת תפקידו כיו"ר הועדה הדיאגנוסטית באגד המתכנסת במקרים מסוימים על מנת לקבוע את כשירותם של נהגי אגד לעבודה כנהגים. ד"ר בראומן שליווה את התובע מאז קרות התאונה, נמנה על חברי הוועדה שקבעה כזכור כי התובע יכול לשוב לעבודה כנהג במשרה מלאה, (קביעה שכאמור אינה מהווה חלק מחומר הראיות שכן עומדת בסתירה להחלטת הוועדה הרפואית במל"ל שקבעה לתובע 100% נכות זמנית עד ליום 31.12.08). בהמשך, קבע ד"ר בראומן את כשירותו לעבודה של התובע ל-4 שעות ובשלב מאוחר יותר קבע כי יעבור לעבודה שאינה כרוכה בנהיגה ולמשרה מלאה.

1. ד"ר בראומן זומן לעדות מטעם התובע לתמיכה בטענותיו בדבר אי כשירותו לנהיגה. בחקירתו הראשית העיד כי בדרך כלל הוא נוהג לאשר את ההמלצות של רופאי קופ"ח לרבות של רופא תעסוקתי, בדבר מגבלות כאלה ואחרות המוטלות על מי מהנהגים. באותם מקרים בהם הוא חולק על ההמלצה - מתכנסת וועדה דיאגנוסטית בראשותו המורכבת משלושה רופאים והקובעת את כשירותו לעבודה של אותו נהג. כך גם פעל בעניינו של התובע. כן הבהיר כי באגד נוהגים לכבד את קביעות המל"ל ואינם מערערים עליהן, וכך גם נהגו במקרה דנן שעה שקביעת הוועדה הרפואית במל"ל עמדה בסתירה לקביעת הוועדה הדיאגנוסטית. יחד עם זאת, נראה היה כי ד"ר בראומן לא היה שלם עם קביעת הוועדה הרפואית במל"ל שקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100%, אף כי החליט לכבדה. על כן, כאשר נשאל האם נכון שהיה מוצדק שהתובע לא שב לעבודה עד לתום הנכות הזמנית, השיב: "אני לא יודע מה זה מוצדק, אני יודע שהביטוח הלאומי כתב 100% נכות לא חזר לעבודה" (עמ' 39 לפרוטוקול ישיבת יום 16.6.14).
2. כך גם כאשר נשאל בחקירה ראשית ע"י ב"כ התובע: "והארכת את ההגבלה שהוא לא יכול לנהוג" השיב: "לא, לא כתוב שהוא לא, כתוב 'מותאם לא בנהגות עם שעות נוספות', לא כתבתי שהוא לא יכול לנהוג". בהמשך, כאשר שב ונשאל: "הוא לא יכול לעבוד כנהג" השיב: "לא אמרתי שהוא לא יכול לעבוד, הוא לא עובד". ב"כ התובע לא הרפתה ושבה ושאלה: "אני שאלתי אותך" והוא השיב: "אני יודע מה שאלת אותי עניתי שהוא יכול ולא עובד, לא בהכרח" (עמ' 43 לפרוטוקול).
3. במהלך עדותו של ד"ר בראומן הסתבר כי הרבה להיפגש עם התובע לקבלת עדכון בדבר מצבו, כפי שתועד בתיקו הרפואי של התובע באגד. (יאמר כי הצדדים לא ביקשו להגיש תיעוד בדבר אותן פגישות ורישומים שערך ד"ר בראומן בנוסף לאישוריו שהוגשו במסגרת תיקי המוצגים של הצדדים).
4. ניכר היה מחקירתו הראשית של ד"ר בראומן כי הוא מסתייג מקביעותיו בדבר התאמתו של התובע לעבודה שאינה כרוכה בנהיגה, וכי הוא מטיל ספק רב במהימנות תלונותיו של התובע בהתייחס לממצאי הבדיקות. מעדותו עולה כי ההחלטה למעבר לעבודה במשרה מלאה שלא בנהיגה נעשתה לאו דווקא משיקולים רפואיים גרידא, וכדבריו:

"...יש לנו, מה שנקרא, ישיבת מותאמים, אנשים יושבים עם מנהלת האגף, עם עורכת הדין, עם מנהל המדור הרפואי ואנוכי ומנהל כוח אדם, משאבי אנוש ובישיבה הזו עלה עניינו שבאמת הוא חייב כסף ואין לו מספיק עבודה ולכן לפנים משורת הדין, מה שקרה ב- 9.7.2010 הורידו אותו מנהיגה ונתנו לו יום עבודה מלא משהו שלא קשור לנהיגה ומאז הוא עובד בזה וההגבלות שיש לו הן שאני מוציא את התיק מידי פעם אנשים שלא נוהגים כדי לראות אם יש אפשרות להחזיר אותם לנהיגה, להזיז את העניין ולכן זה כל פעם היה עולה, חצי שנה, כל חצי שנה הייתי מוציא את התיק, ראיתי שאין משהו חדש הייתי מעריך (צ"ל: " מאריך" ה.י.) אותו באופן אוטומטי, אפילו לא מדבר איתו ולא מזמן אותו ומאז הוא עובד מ- 2010 הוא עוד לא כנהג יום עבודה מלא.

כב' הש' הראל: כרגע ההמלצה או הקביעה או לא חשוב איך נקרא לזה הרפואית שלכם היא ש?

העד, ד"ר בראומן: שהוא עובד יום עבודה עם שעות נוספות לא בנהגות, אבל יש לו עדיין את רישיון הנהיגה שלו, אבל אם יום אחד אולי ישתנה או אנחנו נרצה לשנות או הוא ירצה לשנות הוא יוכל לחזור לעבוד כנהג.

כב' הש' הראל: בלי בדיקה?

העד, ד"ר בראומן: עם בדיקה, כמובן, עם מסמכים חדשים, לא ראיתי מסמכים רפואיים ממנו כבר הרבה זמן, כי הוא עובד לא כנהג וזה כרגע לא רלוונטי" (עמ' 45 לישיבת יום 16.6.14).

1. ד"ר בראומן אישר כי תלונתו האחרונה של התובע בדבר הרדמות בידיו המתועדת בתיקו הינה מיום 8.9.09 (עמ' 49 לפרוטוקול).
2. בחקירתו הנגדית עומת ד"ר בראומן עם תמליל חקירתו על ידי החוקר שבוצעה ביום 27.7.10 ושהוקלטה שלא בידיעתו, אך כדין (נ/1). יובהר כי ד"ר בראומן לא היה מודע במהלך חקירתו הראשית כי הוקלט באותה חקירה. דבריו בפני החוקר תואמים לחקירתו הראשית ולדבריו: "הוא הכשיל את עצמו, אמר אני נרדמות לי הרגליים, אמר המורה לנהיגה, אני מתעסק עם בן אדם שנרדמות לו הרגליים, החזיר אותו אלינו, לכן אנחנו החזרנו אותו...הכשיל את עצמו בבית ספר" (עמ' 6 לתמליל). ובהמשך: "...אחרי שהוא התחיל לעבוד את ה-4 שעות, הוא עשה אותה, אתה מבין? כל פעם שהיית אומר לו, בוא תעבוד עוד שעה, היה אומר לא מסוגל, לא יכול, ככה..." (עמ' 9 לתמליל).
3. בחקירתו בפני החוקר נמסר לו על ידי האחרון כי התובע עובד במקביל כחשמלאי. ד"ר בראומן השיב כי אכן עלה חשד כי התובע עובד בעבודה נוספת, אולם לא נמצא לכך תימוכין.

יצחקי

1. יצחקי ששמש כמנהל סניף כפ"ס וכאחראי הישיר על התובע זומן לעדות ע"י הנתבעת אשר בקשה לעמתו עם שיחתו עם החוקר. בעדותו בקש יצחקי להציג מצג לפיו התובע עבד ללא כל דופי.

"אני מנהל הסניף אגד כפר סבא משנת 2006, אני מהרגע שמוניתי ועד, לא

הייתה לי שום בעיה תפקודית עם מנחם מורביה, הכל היה בסדר גמור, הוא

עבד על פי סדר עבודה שהיה לו והכל התנהל על מי מנוחות.

עו"ד הדר: מה קרה?

העד, מר יצחקי: הוא.

ש: יום אחד הכל התהפך, אני מבין, נכון?

ת: התהפך? מה זאת אומרת התהפך?

ש: מבחינת העבודה כבר זה לא היה על מי מנוחות, הוא סיפר שהייתה

תאונה וכל מיני דברים כאלו, נכון?

ת: אה מהרגע שהייתה תאונה, מבחינתו והוא נהיה מוגבל מבחינת

התעסוקת (צ"ל: התעסוקה", ה.י) מנהיגת אוטובוס, אז כן, אבל אני לא, אני לא הדומיננטי העניין הזה, אני לא מחליט אם הוא עובד על אוטובוס או לא עובד על אוטובוס, אני רק בצד התפעולי.

ש: ואחרי כמה חודשים שהוא חזר לעבודה, היה לך שיח ושיג איתו?

ת: היה איזה שיח בנושא מהות סידור העבודה, התוכן של סידור העבודה,

אבל לא מעבר לזה.

ש: זאת אומרת, מה שאמרת לו לעשות הוא עשה?

ת: כן.

ש: גם אחרי התאונה.

ת: כן, במסגרת המגבלות שהיו לי לתת לו, במסגרת המגבלות של סידור

העבודה זה מה שהוא עשה, כן" (עמ' 74-75 לפרוטוקול ישיבת 16.6.14).

1. בחקירתו הנגדית אישר יצחקי כי לא ידע שהתובע עובד בעבודה נוספת. יצחקי עומת בחקירתו הראשית, (במגבלות המתחייבות מחקירת עד בחקירה ראשית), עם תמליל חקירתו על ידי החוקר מיום 18.7.10 (נ/3), בה הביע דעה שלילית על התובע וכדבריו: "אל תאמין לאף מילה שלו" (עמ' 2 ש' 19 לתמליל), ובהמשך: "הוא העמיד לעצמו מטרה והוא עם האוטובוס כל תפקיד אחר, העיקר לא לנהוג באוטובוס וכל האמצעים כשרים" (עמ' 2 לתמליל).
2. בתשובה השיב יצחקי כי יכול ואמר את שאמר על התובע בפגישתו עם החוקר בשל חיכוכים פוליטיים באגד, ובשל האפשרות כי התובע השתייך לגוף פוליטי אחר מאגד. ברם, נבצר מיצחקי ליתן מענה לשאלות ביהמ"ש האם ולאיזה גוף פוליטי באגד השתייך התובע שבעטיו אמר את שאמר, וניכר היה כי אין ממש ב"הסברו" זה.

הכרעה

נכותו הרפואית והתפקודית של התובע

1. כאמור, טרם קביעת התיק לשמיעת הראיות הותר לכל אחד מהצדדים לעתור למינוי מומחה תעסוקתי לקביעת כושרו לעבודה של התובע כנהג באוטובוס ציבורי. שני הצדדים לא עתרו למינוי מומחה. נראה כי התובע השליך את יהבו על האישורים הרפואיים שנתנו על ידי ד"ר בראומן והניח כי ביהמ"ש יכבדם, בעוד שהנתבעת סברה כי יעלה בידה לשכנע את ביהמ"ש כי אין לאמצם.
2. בבדיקת התובע ביום 24.2.09 על ידי הוועדה הרפואית לעררים לא נמצאו מגבלות בתנועות ע"ש מותני והוועדה דחתה כל קשר בין התלונות בגין ע"ש צווארי לבין התאונה. לדבריה: "עיון בכרטיס הרפואי אין כל אזכור להגבלה או כאבי צוואר בכל המסמכים שהוגשו לוועדה למטרת חופש מחלה. כמו כן, אין אזכור לכך בתעודה הראשונה ותעודות נוספות של נפגע בעבודה".

הוועדה הרפואית לעררים הפנתה את התובע לבדיקת EMG של ע"ש מותני אשר העלתה "...נזק שורשי קל בשורש L5 ו- S1 משמאל".

בפרק אבחנות נקבע: "כאבי גב תחתון עם נזק שורשי מיזערי".

בקובעה לתובע נכות בשיעור של 5% קבעה הוועדה: "מבחינת תפקוד ע"ש מותני אין כל מגבלה תפקודית או קיפוח מוטורי".

כאמור, הוועדה מצאה כי אין מקום להפעלת תקנה 15 וכי התובע מסוגל לשוב לעבודתו (עמ' 27-30 למוצגי הנתבעת).

1. ניכר היה מעדותו של ד"ר בראומן כי הוא מנסה ליישב בין החלטתו כי התובע יעבוד בעבודה שאינה כרוכה בנהיגה, (מבלי שקבע כי אינו כשיר לנהיגה), לבין דעתו הרפואית כי אין הצדקה לכך.

חיזוק למסקנתי זו מצאתי בעדותו של יצחקי בבית המשפט שאינה מתיישבת עם דבריו לחוקר, גם לאחר התעלמות מדברי הרכיל שאינם ממין העניין. בעוד שבבית המשפט הוצג התובע על ידיו כעובד מסור שפעל בהתאם להוראות שקבל, הרי שבשיחתו עם החוקר הוצגה דעה שלילית ושונה לחלוטין, כשיצחקי מגדירו בין היתר, כמניפולטיבי. ניסיונותיו של יצחקי ליתן הסבר לסתירה כה מהותית אינם מתיישבים עם השכל הישר ולא ניתן לקבלם. נראה כי יצחקי סבר כי מוטב שלא להכפיש את שמו של התובע.

אמירתו של יצחקי כי התובע מניפולטיבי תואמת לדעתה של הפסיכולוגית באגד אשר במכתבה מיום 24.3.09 שהוגש כראיה ע"י התובע ללא כל הסתיגות, המליצה להנהלת אגד להגיע להסדר עם התובע.

1. מעדותו של ד"ר בראומן עולה כי הארכת עבודת התובע לעבודה שאינה בנהיגה, אינה מבוססת על בדיקות רפואיות, או אישורים רפואיים עדכניים. נראה כי הנהלת אגד "הרימה" ידיה מהמשך מאבק עם התובע שלא הביאו לשוב לעבודה כנהג במשרה מלאה, והעדיפה להשיבו למעגל העבודה, אף כי לא לתפקידו כנהג. יצוין כי במסגרת זו היא משלמת לו את שכרו בהתאם לעבודתו בפועל, ומבלי שנגרם לה כל נזק כספי.
2. במהלך חקירתו הנגדית של התובע הוצג בפניו סרטון שצולם ע"י החוקר ביום 10.9.13 במהלך עבודות שיפוץ שבוצעו בביתו. התובע נראה כשהוא אוחז בידו במערבל בטון נייד ומובילו ביחד עם העובד שהביאו למקום. איני סבור כי ניתן לקבוע באמצעות הסרטון ממצאים כפי שמבקשת הנתבעת, שכן הממצאים דלים. בחקירתו הגיב התובע לטענות שהועלו כנגדו:

"ת: חוץ מזה, זה מהתקופה עכשיו, זה לא לפני 6 שנים של התאונה.

כב' הש' הראל: מה ההבדל?

ת: היום המצב שלי קצת יותר טוב ממה שהיה אז.

כב' הש' הראל: באיזה מובן?...

ת: למדתי לחיות עם הגב, בעקבות כל הפיסיותרפיה שעשיתי אז לימד אותי איך לעשות תרגילים לחזק את הגב. זה לא אומר שלא כואב, הגב כואב לי מאוד, אני סובל כל הזמן מהגב...אבל המצב שלי היום הוא יותר טוב ממה שהיה בתקופה של התאונה ועד החזרה לעבודה.... זה לא שיפור שאני יכול להגיד לך שאני היום יכול לנהוג חזרה וכל הדברים האלה. זה שיפור מבחינת התנהלות שלי עם החיים למדתי איך לחיות עם הכאב הזה והמוגבלויות שיש לי.

כב' הש' הראל: את העבודה הזאת שאנחנו אמורים לראות עוד מעט כנראה היית יכול לבצע בעבר גם? לפני שנתיים?

ת:לא נראה לי" (עמ' 57-58 לפרוטוקול ישיבת יום 5.6.14).

1. נכותו של התובע כפי שנקבעה ע"י המל"ל הינה נכות בשיעור של 5%. הנכות נקבעה בגין נזק שורשי מזערי משמאל, שנמצא בבדיקת EMG שבוצעה לתובע. ממצא זה תומך לכאורה בטענת התובע בדבר הרדמות או הקרנה לרגל שמאל, אך אינו תומך בטענתו בדבר הרדמות שתי הרגליים. זאת ועוד, יש לזכור כי לא נמצאו כל מגבלות בתנועות ע"ש מותני.

כאמור, תלונות התובע בדבר הקרנה לידיו לא זכו לכל תימוכין ונדחו ע"י המל"ל. התובע אינו חולק כי חדל להתלונן על הקרנות לידיו וכי תלונתו האחרונה בעניין זה היתה ביום 8.9.09. ברם, הועדה הרפואית במל"ל דחתה טענתו לפגיעה בגין התאונה בע"ש צווארי, כמו גם את טענתו להרדמות בידיו שלא זכתה לכל תימוכין אובייקטיבי. התובע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור קביעה זו.

יתרה מכך, לתלונת בדבר הקרנה לידיים שנמשכו למעלה משנה ומחצה לא נמצא תימוכין אובייקטיבי והן חדלו בסמוך לאחר שהמל"ל קבע כי אין קשר בינן לבין התאונה.

1. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי חלה הטבה במצבו הרפואי ביחס למצבו בעבר, אם כי ניסה להסבירה ביכולתו להתאים עצמו למגבלותיו, תוך שטרח להבהיר כי אינו יכול לשוב לעבודתו כנהג. נשאלת השאלה מדוע אם כך, לא פנה בשנתיים האחרונות לד"ר בראומן בבקשה לשוב ולהיבדק ע"מ לקבוע האם הינו כשיר לנהיגה?

בסיכומיו טוען התובע כי יצחקי לא הבין שעליו לשבצו לעבודה בקווים בהם נדרשת נסיעה רציפה קצרה יחסית, על אף שיכול היה לעשות זאת. תחת זאת שובץ על ידיו לנהיגה בקווים בהם נדרשת נסיעה רציפה ארוכה שלא היה ביכולתו לבצעה. מדוע אם כך לא טרח להבהיר לו זאת, מדוע לא פנה לאגד בבקשה לשבצו בעבודה בקווים מסוג זה?

1. התובע פנה לאגד במהלך המחצית השניה של שנת 2008 בבקשה לשבצו לעבודה כלשהי, על אף שנקבעה לו ע"י המל"ל נכות זמנית מלאה בשיעור של 100%. חזקה כי ידוע היה לתובע שנבצר מאגד, שהינה מעסיק מסודר ואחראי, להשיבו לעבודה כלשהי שעה שנקבע כי אינו כשיר לכל עבודה.

לו אכן בקשתו היתה כה כנה, מדוע לא שב ופנה לאגד בתום תקופת אי הכושר הזמנית, (ומכל מקום לא שוכנעתי כי אכן פנה כדבריו), ותחת זאת המתין ללא מעש מחודש ינואר 2009 ועד לחודש אוקטובר 2009 עת שובץ לעבודה כנהג ל- 4 שעות ביום? ברי היה כי הליכי החזרתו לעבודה כנהג נמשכים זמן רב, בין היתר, עקב המתנה לבדיקת והחלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, ובהמשך בדיקת כשירותו בביה"ס לנהיגה של אגד ולאחר מכן להחלטת הרופא.

1. יתרה מכך, בתום תקופת אי הכושר הזמנית שנקבעה ע"י המל"ל, זומן התובע ע"י אגד לשיעור ריענון, אולם סירב לכך בנימוק כי אינו יכול לשבת לאורך זמן כנדרש לנהיגת אוטובוס. ברם, משנמסר לו כי יופסק תשלום שכרו נעתר לדרישה.
2. מחודש נובמבר 2009 ועד לחודש יולי 2010 עבד התובע בנהיגה 4 שעות בלבד. בחודש ינואר 2010 פתח את עסקו לתיקון מוצרי חשמל. התובע לא גילה לאגד על דבר עבודתו הנוספת, על אף שעפ"י תקנון אגד חל עליו איסור לעבודה נוספת. מדוע לא טרח ליידע את אגד או את ד"ר בראומן? מדוע לא בקש תחת זאת לעבוד בעבודה נוספת שאינה כרוכה בנהיגה על מנת להשלים יום עבודה מלא, שעה שברי כי הוא כשיר לעבודה נוספת, שאם לא כן לא היה מקים עסק חדש המחייב השקעת זמן ומאמצים?
3. כנגד תשלום שכרו ע"י אגד בתקופת אי הכושר שנקבעה ע"י המל"ל, היה על התובע להעביר לאגד את קצבת המל"ל ששולמה לו בגין הנכות הזמנית. קצבה זו הסתכמה בסך של כ- 117,000 ₪ נומינאלי, אולם הוא סרב לעשות זאת.
4. טענות התובע כי הקים ביום 1.1.10 את עסקו לתיקון מוצרי חשמל בשל ירידה בשכרו והקשיים הכלכליים להם נקלע עקב כך, וכן טענתו בסיכומיו כי תשלומי המל"ל התקבלו לאחר פתיחת עסקו אינה מענה מספק לשאלה מדוע לא בקש באותה עת להשתלב בעבודה נוספת שאינה כרוכה בנהיגה, תחת עבודה כנהג בחצי משרה בלבד?
   לשיטת התובע בסיכומיו, נזקיו בגין אי תשלום מלוא שכרו ע"י אגד ממועד התאונה ועד ליום 31.12.08 הסתכמו בסה"כ בכ-85,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד סיכומיו. ברם, במחצית השניה של שנת 2008 נקבעה לתובע ע"י המל"ל נכות זמנית בשיעור של 100% ושולמה לו בגינה קצבה זמנית בשיעור של 100% מחודש מאי ועד לחודש דצמבר 2008. גמלה זו גבוהה משמעותית מהסך של 85,000 ₪, כך שמצבו הכלכלי לפחות עד לחודש מרץ 2009 לא נפגע. מדוע ישב בשב ואל תעשה ולא בקש להקטין נזקיו ע"י חזרה לעבודה באגד כפי שעתר לכך מס' חודשים קודם לכן בעת שהיה בתקופת אי כושר מלאה?
5. לא בכדי עותר התובע בסיכומיו כי ביהמ"ש ימנע מלקבוע את שיעור נכותו התפקודית. תחת זאת ביקש לפסוק לו הפסד שכר לעתיד על בסיס ההפסד בפועל בסך של כ-5,400 ₪ לחודש, קרי כ- 30% מהשכר, ומבלי להביא בחשבון את הכנסותיו מהעסק שלשיטתו הסתכמו בששת החודשים הראשונים של שנת 2014 בממוצע חודשי של 1,300 ₪ לחודש.
6. סבורני כי אכן אין מקום לכמת את נכותו התפקודית של התובע הן נוכח הראיות שהובאו והן נוכח שיעור הנכות הנמוך, אולם לא מטעמיו של התובע. עסקינן בנכות בשיעור של 5% בלבד, ללא מגבלות תנועה בע"ש מותני ועם נזק שורשי קל משמאל. סבורני כי בנסיבות אלו נכותו התפקודית נמוכה באופן ניכר מנכותו הרפואית.

1. חיזוק למסקנתי מצאתי בקביעת הועדה הרפואית לעררים במל"ל כי " מבחינת תפקוד ע"ש מותני אין כל מגבלה תפקודית או קיפוח מוטורי..", וכי התובע יכול לשוב לעבודתו כנהג. הנני מודע לכך כי קביעתה שהתובע יכול לשוב לעבודתו כנהג אינה בגדר קביעה עפ"י דין, אולם סבורני כי היא מתיישבת עם כלל הראיות שהובאו לפניי.
2. יוזכר כי נתנה לתובע ע"י ביהמ"ש האפשרות לעתור למינוי מומחה תעסוקתי שיקבע את כשירותו לנהיגה וזאת על אף שיעור הנכות הנמוך. התובע ביכר להסתמך על הראיות שיובאו על פני דעת המומחה, ונראה כי לא בכדי.
3. לסיכום - לא עלה בידי התובע להרים את הנטל להוכחת טענתו כי קיימת הצדקה רפואית הנובעת מהתאונה לאי שובו לעבודה כנהג במשרה מלאה. עול הראיה בעניין זה מוטל על התובע ולא על הנתבעת ונוכח האמור לעיל הנני לקבוע כי נטל זה לא הורם.

שיעור הנזק

האם ההסכם שבין אגד לתובע להשבת התשלומים שקבל מחייב את הנתבעת?

1. ביום 4.11.12 נחתם בין התובע לאגד הסכם לפיו התחייב להשיב לאגד את התשלומים ששולמו לו על ידה ביתר, ממועד התאונה ועד ליום 18.7.10. ההחזר מתבצע באמצעות ניכוי מימי החופשה/מחלה שנצברו לטובת התובע. מאחר ולא עמדה לרשות התובע יתרה מספקת של ימי חופשה צבורים, נוכו אלו ע"ח ימים שיצבור בעתיד. בהתאם להסכם, נדרש התובע להשיב לאגד את אותם 187 ימים בגינם שולם לו שכר, על אף שלא עמדו לזכותו בנוסף לימים שנוכו לו. שווי כל יום הינו 811.17 ₪ נכון לחודש דצמבר 2012.
2. לטענת התובע, על הנתבעת להשיב לו את מלוא התשלומים ששולמו לו ע"ח ימי החופשה/מחלה והמסתכמים בסך של 395,000 ₪ וזאת בנוסף לפיצוי המגיע לו לטענתו בגין רכיבי שכר ותנאים סוציאליים שלא שולמו לו ע"י אגד בגין התקופה הנ"ל.

לטענת הנתבעת, ההסכם אינו מחייבה. יצוין כי הנתבעת לא היתה צד להסכם ולא התבקשה ליתן הסכמתה לו עובר לחתימתו.

1. עוה"ד קרניאלי זומנה ע"י התובע להבהרת מהות ההסכם. בעדותה הסבירה עוה"ד קרניאלי את פרטיו ונימקה הטעמים שהביאו לביצוע התשלומים ששולמו לתובע ביתר ע"י אגד וההחזרים להם התחייב התובע להשיב לאגד.
2. נקודת המוצא של התובע היא כי הזכאות לפדיון יום החופשה/מחלה מקנה לתובע את הזכות לפיצוי מהנתבעת בהתאם לשווי אותו יום, קרי 811.17 ₪ ליום נכון לחודש דצמבר 2012.
3. הדעת נותנת, כי במהלך העבודה חבר אגד אינו יכול לפדות את שווי יום החופשה/מחלה וכי הוא רשאי לעשות זאת רק בתום עבודתו באגד. ואכן בתשובה לשאלה בחקירה ראשית: "ומה קורה כשאדם פורש מעבודתו?" השיבה עוה"ד קרניאלי: "כשחבר פורש מעבודתו מקבל פדיון מלוא הימים" (עמ' 121 לפרוטוקול).
4. עיון בתלוש השכר של התובע לחודש ינואר 2008 (מסמך 86 למוצגי הנתבעת), מלמד כי התובע צבר בגין אותו חודש (בהתאם לתקנון שהיה תקף באותה עת), 4.6 ימי חופשה/מחלה וכי אלו התווספו ל-30.34 ימים צבורים שעמדו לזכותו באותה עת. משמע, כי חרף העובדה שהתובע החל לעבוד באגד בשנת 1992, עמדו לזכותו נכון לאותו מועד כ-35 ימי חופשה ומחלה בלבד. דהיינו, כי התובע מימש במהלך השנים שעד לתאונה את זכותו לצאת לחופשה ומחלה וכי הצבירה שעמדה לזכותו לאחר המימוש השוטף היתה נמוכה.

מכאן ניתן ללמוד כי גם אלמלא התאונה היה התובע ממשיך מחד לצבור ימי חופשה/מחלה בגין עבודתו ומנגד לממש זכותו לצאת לחופשה/מחלה ולקבל שכר "רגיל". שיעורו של שכר זה מנותק משווי של יום מחלה/חופשה בסך של כ-800 ₪ כפי שנקבע בין אגד לכלל חבריה.

1. בחקירתו הנגדית אישר ד"ר ברואמן כי בדיקתו מתייחסת לכשירות בנהיגה, מבלי להידרש לשאלה אם זו קשורה לתאונה או לחולי אחר. יוזכר כי תלונות התובע על רדימות בידיו נדחו ע"י הועדה הרפואית במל"ל שקבעה כי אינן קשורות לתאונה.
2. בחקירתה הנגדית אשרה עוה"ד קרניאלי כי אם וככל שייקבע כי אין קשר בין התאונה לבין ההיעדרות כולה או חלקה, וכי התובע לא זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין חלק מהתקופה - התובע לא ידרש להשיב לאגד את הסכומים שהתחייב להשיב. כן אישרה כי אגד כפופה להכרעה שבין התובע לנתבעת, בתביעת ההשבה שעמדה לה כלפי הנתבעת אלמלא ההסכם. דהיינו, ככל שייקבע שהתובע אינו זכאי לפיצוי מהנתבעת בגין רכיב זה או אחר - לא תעמוד לאגד עילת תביעה כלפי הנתבעת בגין אותו רכיב ששלמה לתובע (עמ' 118-119 לפרוטוקול ישיבת יום 16.6.14).
3. כאמור, שווי יום חופשה הינו סכום קבוע לכלל חברי אגד בלא קשר לעלות שכרם והוא סכום שווי ערך, לטענת אגד, לעלות מעביד. האופן שהביא את אגד וחבריה להגיע להסכמה בדבר סכום זה לא בוסס בתיעוד וקיים חשש כי אין קורלציה בין הפיצוי שעל הנתבעת היה לשלם לתובע אלמלא ההסכם, לבין הפיצוי שיהיה עליה לשלם לתובע בשל ההסכם. מכל מקום, שכרו של התובע לרבות הנלווים הסוציאליים, נמוך מהסך הנ"ל.
4. לאגד אינטרס לקבל החזר בגין השכר ששילמה לתובע מעבר לשכר לו היה זכאי, ולתובע אינטרס להיות מפוצה בגין כך ע"י הנתבעת. ההסכם אינו נדרש למערכת היחסים שבין התובע לנתבעת ונערך לכאורה במנותק מכך. יוזכר כי בחקירתה הנגדית אשרה עוה"ד קרניאלי כי יישום ההסכם כפוף לקביעות ביהמ"ש במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת וכי אלו תחייבנה גם את אגד. מנגד, במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת - על הנתבעת לפצותו בגין שכר ששולם עקב היעדרות הנובעת מהתאונה בלבד ועל כן אין לחייבה לפצות את התובע מעבר לכך שעה שלא היתה שותפה להסכם ולא התבקשה ליתן לו את הסכמתה.
5. ככל שיקבע כי הפסד כזה או אחר לא נגרם בגין התאונה - אגד אינה אמורה לחייב את התובע בגינו על אף ההסכם, כפי שהעידה עוה"ד קרניאלי.
6. לאור כל האמור לעיל ומסקנותיי לעיל בדבר כושרו לעבודה כנהג של התובע, סבורני כי אין מקום להידרש להסכם ועל ביהמ"ש להכריע במחלוקות שבין התובע לנתבעת בהתעלם ממנו.

הפסד שכר לעבר

1. תקופות היעדרותו מעבודתו של התובע באגד, לרבות השינויים בהיקף המשרה והתפקיד מאז התאונה נחלקות למספר תקופות ואדרש להן כמפורט להלן.

התקופה הראשונה – מיום 6.2.08 ועד ליום 11.5.08 – תקופת דמי הפגיעה

1. בתקופה הראשונה שולם לתובע ע"י אגד מלוא שכרו (כפוף למפורט להלן), ודמי הפגיעה שולמו ע"י המל"ל ישירות לאגד.
2. בגין תקופה זו זכאי התובע לפיצוי בגין 12.33 ימי החופשה/מחלה צבורים שלא נצברו לזכותו בשל היעדרותו מהעבודה, כפי שהעידה עוה"ד קרניאלי. יאמר כי בהתאם למוסכם באגד - נכון לאותה עת חבר אגד, לרבות התובע, זכאי היה לצבור מידי חודש 4.6 ימי חופשה/מחלה הניתנים לפדיון מלא.
3. שכרו הממוצע נטו של התובע לחודשים פברואר 2007 ועד ינואר 2008 הסתכם בסך כולל של 14,906 ₪ לחודש נומינלי. סכום זה בהצמדה למדד שפורסם ביום 15.6.14 מסתכם ב 17,758 ₪ נטו לחודש.
4. לטענת התובע, בגין התקופה הראשונה הינו זכאי לפיצוי בסך של 13,451 ₪ שהינו ההפרש שבין השכר ששולם לו ע"י אגד לשכר שהיה אמור להיות משולם לו אלמלא התאונה, וכן לפיצוי בגין 12.33 ימי חופשה/מחלה שלא נצברו.
5. בגין התקופה הראשונה זכאי התובע לפיצוי בסך של 13,451 ₪ וכן לפיצוי בסך של 9,123 ₪ בגין אי צבירת 12.33 ימי חופשה/מחלה וסה"כ 22,574 ₪. הסך הנ"ל נושא ריבית צמודה בסך של 2,436 ₪ מיום 1.4.08 וסה"כ 25,010 ₪.
6. לאור האמור לעיל, אין לנכות מהפיצוי שישולם לתובע את דמי הפגיעה ששולמו לאגד.

התקופה השניה – מיום 12.5.08 ועד 31.12.08 בה נקבעה לתובע ע"י המל"ל נכות

זמנית בשיעור של 100%

1. בתקופה השניה נקבעה לתובע ע"י הוועדה הרפואית במל"ל נכות זמנית בשיעור של 100%. בסיכומיה, הסכימה הנתבעת להכיר בתקופה זו כתקופת אי כושר מלאה, על אף שלטענתה קביעת הוועדה בדבר נכות זמנית אינה מחייבת אותה.
2. בתקופה השניה שולם לתובע מלוא שכר הבסיס ומנגד נוכו לו ימי המחלה/חופשה הצבורים שיצברו. נוכח מסקנתי כי ההסכם שבין אגד לתובע אינו מחייב את הנתבעת - לא יובא בחשבון הסך ששולם לתובע ע"י אגד, כמו גם התחייבותו להשבת התשלום ע"ח ימי החופשה שנצברו ויצברו לזכותו. משהנתבעת הסכימה להכיר בתקופה זו כתקופת אי כושר מלאה, זכאי התובע לפיצוי בגין אובדן שכר מלא, בניכוי תשלומי המל"ל ששולמו לו בגינה.
3. כאמור, שכרו של התובע נכון ליום 15.6.14 עמד על סך של 17,758 ₪ לחודש וסה"כ ההפסד לתקופה זו הינו 134,961 ₪. לסכום זה יש להוסיף ריבית צמודה בסך של 12,897 ₪ מיום 1.9.08 ועד ליום 24.6.14 וסה"כ 147,858 ₪.

התקופה השלישית מיום 1.1.09 ועד ליום 7.10.09

1. הוועדה הרפואית לעררים במל"ל קבעה בהחלטתה מיום 26.5.09 כי בגין התאונה נגרמה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 5% בתחולה רטרואקטיבית מיום 1.1.09. התובע לא עבד בתקופה זו וקבל מאגד את שכרו הבסיסי בלבד, בצירוף התנאים הסוציאליים.
2. על פי תחשיבו של התובע, בגין תקופה זו נגרם לו הפסד שכר בסכום של 88,971 ₪ וזאת בנוסף להתחייבותו להשיב לאגד את תמורת ימי החופשה/מחלה שעל חשבונם שולם לו שכר הבסיס ובוצעו ההפרשות.
3. כאמור, לדעתי, על התובע היה לפעול להקטנת נזקיו ולשוב לעבודה מוקדם ככל האפשר לעבודה שאינה בנהיגה. יש להניח כי לו היה פועל כמצופה ממנו, שילובו לעבודה בעבודה שאינה בנהיגה היה צפוי להיות זמן קצר לאחר מכן. יוזכר כי בחודש פברואר 2009 נדרש ע"י אגד לשוב לעבודה.

התקופה הרביעית מיום 8.10.09 ועד ליום 18.7.10

1. לאחר שהתקבלה החלטת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים שב התובע לעבודה כנהג במשרה חלקית של 4 שעות ליום בקווים קצרים. בתקופה זו קבל שכר רגיל עבור העבודה שבצע והשלמת שכר ליום עבודה מלא על חשבון ימי החופשה/מחלה. בנוסף הפרישה אגד את מלוא ההפרשות לתנאים סוציאליים עבור משרה מלאה. לטענת התובע, שכרו בתקופה זו היה נמוך מהשכר שהיה משתכר לו היה עובד במשרה מלאה, שכן רכיבי שכר שונים אינם משולמים למי שעובד משרה חלקית.
2. על פי תחשיבו של התובע בגין תקופה זו נגרם לו הפסד שכר בסכום של 70,543 ₪ וזאת בנוסף להתחייבותו להשיב לאגד את תמורת ימי החופשה/מחלה שעל חשבונם שולם לו שכר הבסיס ובוצעו ההפרשות.
3. יוזכר כי ביום 1.1.10 הקים התובע את עסקו כחשמלאי.

התקופה החמישית מיום 19.7.10 ועד ליום 30.6.14

1. בתקופה זו עובד התובע במשרה מלאה כבקר ולא כנהג. אושר לתובע לעבוד שעות נוספות בהיקף של עד 18 שעות בחודש. התובע מקבל את שכרו הרגיל לפי כל התנאים של אגד, אולם לטענתו שכרו נמוך מהשכר ששולם לו לפני התאונה שכן לא משולמים לו רכיבי שכר שונים המשולמים לנהגים, כיוון שאינו יכול לעבוד שעות נוספות כפי שעבד קודם לתאונה.
2. על פי תחשיבו של התובע, בגין התקופה שעד ליום 30.3.14, נגרם לו הפסד שכר בסכום של 210,685 ₪, וזאת בנוסף להתחייבותו להשיב לאגד את תמורת ימי החופשה/מחלה שעל חשבונה שולם לו שכר הבסיס ובוצעו ההפרשות. יש לזכור כי התובע ממשיך כל העת לעבוד בעסקו ולשיטתו בששת החודשים הראשונים של שנת 2014 הרוויח בממוצע סך של 1,300 ₪ לחודש.
3. לסיכום: נוכח מסקנתי כי התובע יכול היה לשוב לעבודה בסמוך לתום תקופת אי הכושר הזמנית ונכותו התפקודית הנמוכה, מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד, בגין התקופות השלישית, הרביעית והחמישית.
4. סה"כ הפסד השתכרות לעבר 172,858 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

1. התובע הינו כיום כבן 45 ועד לגיל 67 נותרו לו 22 שנות עבודה. אלמלא התאונה צפוי היה התובע להשתכר נכון למועד פסה"ד סך של 17,759 ₪ נטו. מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 70,000 ₪ בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד.

הפסד תנאים סוציאליים

1. התובע אינו חולק כי אגד שלמה לו מאז התאונה, לרבות בתקופת ההעדרות את כל הוצאותיו בגין תנאים סוציאליים. משכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בפריט זה בגין נזקי העבר.
2. באשר להפסד הפרשות בגין תנאים סוציאליים לעתיד - לא הועלתה דרישה במסגרת הסיכומים.

נזק לא ממוני

1. נוכח שיעור הנכות ותקופת אי הכושר הזמנית שנקבעה לתובע ע"י המל"ל, מצאתי לפסוק לתובע ברכיב זה פיצוי בסך של 13,000 ₪ לפי ערכו נכון ליום 24.6.14.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד

1. עסקינן בתאונה שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ועל כן לכאורה כל הוצאותיו הרפואיות של התובע אמורות להיות מכוסות ע"י המל"ל. בתוך עמי הנני יושב וידוע כי הלכה למעשה לא כל ההוצאות מכוסות. כמו כן הגיש התובע קבלות בדבר הוצאות רפואיות בסכום כולל של 2,868 ₪ שנגרמו לו. סבורני כי נכון יהיה לפסוק לתובע ברכיב זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 7,000 ₪ לפי ערכו נכון ליום 24.6.14.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד

1. אין חולק כי התובע לא נדרש לעזרת צד שלישי בשכר. סביר להניח כי בחודשים הראשונים שלאחר התאונה נזקק התובע לעזרת קרובים מוגברת בגינה. מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 5,000 ₪ לפי ערכו נכון ליום 24.6.14. לא שוכנעתי כי התובע נדרש לעזרה מעבר לתקופה זו.

סיכום

1. להלן סיכום נזקי התובע:

הפסד שכר לעבר - 172,858 ₪

הפסד שכר לעתיד - 70,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעה - 7,000 ₪

עזרת צד שלישי - 5,000 ₪

כנזק לא ממוני - 13,000 ₪

סה"כ - 267,858 ₪

ניכוי המל"ל

1. כאמור, דמי הפגיעה הועברו לאגד ואין לנכותם מהפיצוי שנפסק לתובע. בגין הנכות הזמנית שולם לתובע ביום 27.11.08 סך של 102,672 ₪ וביום 23.12.08 סך של 15,016 ₪. לסכומים הנ"ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל תשלום ועד ליום 24.6.14 בסך כולל של 25,245 ₪, ועל כן סה"כ תשלומי המל"ל אותם יש לנכות מהפיצוי – 142,930 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 124,928 ₪ לאחר ניכוי תשלומי המל"ל. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% כשהסכום שיתקבל נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 24.6.14 ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשא הנתבעת באגרת ביהמ"ש ובהוצאות התובע בגין תשלום לעדים. ההוצאות תשאנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה והוצאה.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ד, 04 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.