פתח דבר:

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 15.9.2008 (תיקרא להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בעת שהתובע נסע ברכב בו נהג הנתבע מס' 1.

אין מחלוקת באשר למהותה של התאונה או לאחריות הנתבעת 2 (תיקרא להלן: "הנתבעת"), לפצות את התובע בגינה. גדר המחלוקת הינו בשאלת גובה הנזק בלבד.

רקע עובדתי:

2. עקב התאונה התובע נחבל בגופו, פנה לבית החולים "פוריה" לשם קבלת טיפול, שם נערכו לו בדיקות וצילומים ונמצא כי הוא סובל מחבלות בגופו. בשל חשש לחבלת ראש, הופנה התובע לבית החולים רמב"ם להמשך טיפול.

3. לאחר שהתובע התקבל לבית החולים רמב"ם, נערכו לו בדיקות בחדר המיון, שם אובחן כמי שסובל משבר בזיגומה עם דיסלוקציה, ואושפז עד ליום 18.9.2008.

4. לאחר שחרורו מבית החולים המשיך התובע בטיפול ומעקב רפואי, כאשר בביקור מיום 19.9.20008 נמצא שהוא סובל מחבורה מסביב לעין והרקמות הרכות, המלווה בכאבים בעיניים.

5. התובע ביקר בבית החולים רמב"ם ביום 25.9.2008, במחלקה לניתוח הפה והלסת, ונמצא שהוא סובל ממגבלות בפתיחת הפה. אז הומלץ לו על המשך טיפול בקופת חולים, טיפולי פיזיותרפיה והמשך מעקב רפואי במחלקה.

6. התובע חזר וביקר בבית החולים "פוריה" ביום 1.10.2008, שם נמצא שהוא סובל מכאבי ראש חזקים וסחרחורת, והוא אושפז עד ליום 2.10.2008. בעת שחרורו הומלץ לתובע המשך מעקב רפואי ונוירולוגי.

7. במקביל לטיפול בבתי החולים, ביקר התובע אצל מומחים נוירולוגים ומומחי א.א.ג.. במסגרת ביקוריו האמורים, התובע התלונן על ירידה בשמיעה, רעש חזק באוזניים, חוסר שיווי משקל, וקשיי נשימה דרך האף.

8. במסגרת התביעה, טען התובע כי ישנו קשר סיבתי בין התאונה לבין המצב הרפואי ממנו הוא סובל היום, ועתר לחייב את הנתבעת לשלם לו סכום של 60,000 ₪ בגין טיפולים רפואיים בעבר כולל הוצאות על נסיעות, ועזרת צד ג' בעבר. כמו כן, ביקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' בעתיד והוצאות על טיפולים רפואיים ונסיעות בעתיד.

9. מצד שני, הנתבעת טענה שאין קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע, לבין התאונה נשוא כתב התביעה. עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא השכיל להוכיח, שההזדקקות לעזרת צד ג' נובעת אכן מן הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

הנכות הרפואית:

10. מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים; בתחום הא.א.ג מונה ד"ר מזאוי סלים, וד"ר צבי לסטר מונה כמומחה לכירורגית הפה והלסת.

תחום הא.א.ג

11. בחוות דעת שניתנה מטעמו ציין ד"ר מזאוי, כי התובע התלונן על ליקויי שמיעה, צלצולים קבועים באוזניים, אי יציבות, קושי בנשימה דרך האף ואיבוד חוש הריח והטעם.

לאחר שהמומחה ביצע את הבדיקות הנדרשות בנסיבות העניין, הגיע למסקנה כי, לתובע נותרה נכות צמיתה קבועה בגין הטנטון בשיעור של 10%, ואילו בגין הירידה בשמיעה נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%.

תחום כירורגית הפה והלסת

12. ד"ר לסטר ציין בחוות דעתו כי, לאחר שבוצעה בדיקה לתובע נמצא מחוסר שיניים בלסת עליונה ותחתונה. התובע התלונן לפניו כי הוא הוא נתקל בקשיים בזמן פתיחת הלסת, וקיימת הרגשה של זרמים בלחי. כמו כן התובע התלונן לפניו כי הוא מתקשה לישון על צד ימין.

13. בסיכום חוות דעתו קבע המומחה שלאחר עריכת בדיקה לתובע נמצא שהוא סובל מנימול בלחי ימין ובאזור מעל הגבה מצד ימין. לטעמו של המומחה ישנו קשר ישיר בין החבלה הנ"ל לבין התאונה הנ"ל. בסופה של חוות הדעת קבע המומחה כי, נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%, כן ציין המומחה כי התובע זכאי להחזר עלות זוג שיניים תותבות בסך של 8,000 ₪.

14. בעלי הדין לא ביקשו לחקור את המומחים.

ראיות הצדדים:

15. במסגרת הדיון אשר התנהל לפני ביום 2.6.2013 הובאו לפני ראיות הצדדים.

התובע העיד וציין כי, עובר ליום התאונה ובטרם נפגעה יכולת השמיעה שלו, יכל לתפקד בפעולות היומיות, זאת חרף העיוורון ממנו סבל. לדבריו, כיום הוא סובל מטנטון אשר מונע ממנו לשמוע ולתפקד. בנוסף, התובע ציין כי הוא סובל מכך שאינו יכול לאכול אוכל מוצק.

התובע הוסיף וטען כי לפני התאונה הנ"ל נהג לסמוך על חוש השמיעה, אולם כיום הוא זקוק לעזרת בנו ואחיינו בכל העניינים ובמיוחד בענייני הניידות.

16. שמעתי גם את עדותו של מר עאהד עוואודה - אחיינו של התובע, אשר ציין כי הוא מתגורר במרחק קצר, של 10 מטרים, מביתו של התובע, וכי נהג אז וגם היום לעזור לתובע בצרכים השונים ובמטלות היומיות.

17. בנו של התובע אף הוא העיד לפני וציין כי, עובר לתאונה הייתה לתובע אפשרות לאכול אוכל רגיל, אך כיום, לדבריו, לאחר שהתובע איבד את שניו התותבות בתאונה ובשל החבלות שנגרמו לו, התובע מסוגל לאכול רק אוכל מיוחד ולא מוצק.

18. יצוין, כפי שכבר הוזכר לעיל,הנתבעת לא חלקה על עניין האחריות, ולא העלתה טענות כלשהן בנוגע לנסיבות קרות התאונה. כמו כן, לא נשמעו עדים כלשהם מטעמה.

דיון והכרעה:

19. עסקינן בתובע המוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור של 100%, אשר לא עבד עובר לתאונה, והתקיים, אז ולמעשה גם היום, מקצבת נכות. לעניין זה, מטבע הדברים השלכה על שאלת ראשי הנזק בגינם זכאי התובע לפיצוי בגין התאונה, על ידי הנתבעת, ועל כך למעשה אין הצדדים חלוקים.

20. כאמור, התובע לא עתר בתביעתו לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בגין הפסדי שכר, לא לעבר ולא לעתיד, שכן לתאונה ולחבלות שהותירה זו אצל התובע, לא היתה השפעה על גובה הכנסתו החודשית (אותה קצבה ששולמה לו עובר לתאונה משולמת לו גם לאחריה).

כאב וסבל:

21. בנוסף, לא התגלעה בין הצדדים מחלוקת ביחס לראש הנזק שעניינו כאב וסבל. כאמור, עסקינן בתביעה לקבלת פיצוי בהתאם לחוק הפלת"ד כאשר בנתונים הבסיסיים הנדרשים לצורך חישוב הפיצוי לעניין ראש נזק זה, לא ניטשה בין הצדדים כל מחלוקת.

בעניין ראש נזק זה ובשים לב לדרגות הנכות הרפואיות ולשיעור הנכות המשוקללת (23.05%), גיל התובע ומספר ימי האשפוז (5 ימים בסך הכל), יש לפצות את התובע בפיצוי בסכום של 34,225 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

22. התובע טען כי לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה מוגברת מבני משפחתו, אשר חרגה מגדרה של עזרה רגילה הניתנת על ידי בני משפחה לבן גילו, וכי הוא עתיד להיזקק לעזרה כזו גם בעתיד.

23. על ידי הנתבעת נטען מנגד כי בשים לב למצבו הרפואי של התובע, עובר לתאונה, ולמגבלותיו שהן תוצאה של הנכות ממנה סבל, עובר לתאונה ובלא כל קשר אליה, הרי שהתובע נזקק לעזרה גם בעבר ולתאונה לא היתה תרומה כלשהי ביחס להיקף העזרה אותה הוא מקבל מבני משפחתו. בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעת למסמכי המוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/1), מהם עולה, בין היתר, כי תביעה אותה הגיש התובע למל"ל ביום 3.1.11, לקבלת קצבת שירותים מיוחדים נדחתה בנימוק שהתובע אינו תלוי בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היום ובמרבית שעות היממה. בנוסף, הפנתה הנתבעת לתביעה קודמת שהגיש התובע למל"ל, במהלך חודש אפריל 2002, במסגרתה טען כי הוא נעזר באשתו, מתנייד בבית באמצעות החזקת קירות הבית ולטופס הערכת תלות לנכה, מיום 9.7.02, ממנו ניתן ללמוד על תלונותיו של התובע והערכת נציג המל"ל באשר למידת התלות של התובע ומהות ההשגחה הניתנת בפועל לתובע.

בשים לב לנתונים העולים מן המסמכים הנ"ל, טען ב"כ הנתבעת כי כתוצאה מן התאונה לא נזקק התובע לעזרה מוגברת מעבר לזו שניתנה לו עובר לתאונה, ובנסיבות העניין אין הצדקה לפסיקת פיצוי בגין ראש הנזק של עזרת צד ג'.

24. אין חולק כי לאחר התאונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים פוריה וכי בשלב מאחורי יותר, בשל החשש לקיומה של חבלת הראש, פונה לבית החולים רמב"ם. אין גם חולק על כך שהתובע אושפז למספר ימים בודדים בבית החולים רמב"ם וכי ביקר במרפאות קופת החולים אצל רופאיו.

בנסיבות העניין וחרף מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה, עליו לא חלוקים הצדדים, והעזרה אותה נהג לקבל מבני משפחתו, בנו ואחיינו, עובר לתאונה, כפי שניתן ללמוד עליהן ממוצג נ/1 וכן מדברי האחיין עצמו; נראה כי אופי הפגיעה והטיפולים שהתובע עבר בעטיה, הצריך הירתמותם של בני משפחתו לטיפול החורג במקצת מהצפוי ומקובל לבן גילו של התובע, במצבו הרפואי הקיים, זאת במהלך החודשים שלאחר שחרורו מבית החולים.

באשר לעזרת צד ג' לעתיד, דומה כי התובע צפוי להיזקק לעזרה וסיוע גם בעתיד אך זאת במידה שאינה עולה בהרבה על העזרה אותה קיבל עובר לתאונה (כך למשל בעניין האוכל המיוחד לו יזקק).

לפיכך ובהתחשב במכלול הנסיבות אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן הכללי, לעבד ולעתיד, בסך 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד:

25. התובע טען כי עקב התאונה נגרמו לו הוצאות רבות, לרבות לטיפולים רפואיים, בדיקות

ונסיעות. את ההוצאות הנ"ל העריך התובע בסך 30,000 ₪. בנוסף, טען התובע כי מגיע לו

פיצוי בגין שיניים תותבות, כפי שעמד על כך המומחה מטעם בית המשפט, כאשר לעניין זה,

כך נטען, ידוע לבית המשפט כי שיניים תותבות אינן לכל החיים ובנסיבות העניין יהא מקום

לפצות את התובע בגין עלות כל השיניים התותבות להן יזקק התובע במהלך כל ימי חייו.

26. הנתבעת, מן הצד האחר, טענה כי, התובע לא הוכיח את ההוצאות הנטענות על ידו ולא הביא כל אסמכתא לעניין זה. עוד ציינה הנתבעת כי, ההוצאות הרפואיות מכוסות ממילא על ידי קופת החולים. בנוסף, לעניין השיניים התותבות נטען כי בידי התובע לא עלה להוכיח טענתו לפיה איבד שיניו התותבות במהלך התאונה ובכל מקרה, בשים לב לעובדה כי התובע נזקק לאלה גם עובר לתאונה, אין כל הצדקה לפצותו גם בגין השיניים התותבות להן יזקק בעתיד.

27. אשר להוצאות הרפואיות, זכאי התובע למימון הטיפולים הרפואיים מקופת החולים בה הוא חבר בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994, בכפוף להשתתפות עצמית.

28. אשר להוצאות הנסיעות והאשל במהלך טיפוליו, הרי שעל ידי התובע לא הומצאו קבלות כלשהן. ברם בהתחשב בפגיעתו ובמרחק הגאוגרפי שבין מקום מגוריו (בכפר כנא) לבין מרכזי הטיפול הרפואי בהם טופל (פוריה וחיפה), ניתן להניח כי לתובע נגרמו הוצאות שלא נשמרו קבלות בגינן.

בנוסף, ניתן להניח נוכח עדותו של התובע לאובדן שיניו התותבות – עדות שלא הופרכה, כי התובע זכאי לפיצוי בגין שיניים תותבות, בעלות 8,000 ₪.

29. בנסיבות העניין ועל פי האומדנא, אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה, לרבות בגין השיניים התותבות, בסך 12,000 ₪.

לסיכום:

30. ניתן לסכם ולקבוע כי לתובע מגיע פיצוי מן הנתבעים, בגין התאונה, בסכומים שלהלן:

סך של 34,225 ₪ בגין כאב וסבל

סך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

סך של של 12,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ואחרות לעבר ולעתיד

31. אני מקבלת איפוא את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם ביחד ולחוד לתובע את הסך של 56,225 ₪. בנוסף לסך הנ"ל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את הוצאות המשפט בסך 652 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,309₪ בתוספת מע"מ.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבעים – אחרת הם ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.