1. בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי ופירוק שיתוף במקרקעין. התובע, יליד שנת 1972, תושב כפר קרע. הנתבעת 1 הינה המועצה המקומית כפר קרע. הנתבע 2 הינו תושב כפר קרע ומנהל סניף דואר ישראל ובמועד הרלוונטי לכתב התביעה היה שכנו של התובע והבעלים והמחזיק הבלעדי במגרש שרכש התובע. נטען כי יתר הנתבעים הינם קרובי משפחתו של הנתבע 2, שכניו ושותפיו במקרקעין נשוא התביעה. במסגרת פסק הדין התבקש להצהיר כי התובע הינו הבעלים של 308 מ"ר מסך כל המגרש ההיסטורי, אותם רכש מהנתבע 2 וכן להורות על פירוק השיתוף במגרש בהתאם להצעת החלוקה המצורפת לכתב התביעה.

2. לטענת התובע, בכתב תביעתו המתוקן, המגרש ההיסטורי של משפחת הנתבעים היה בבעלות משותפת של 3 סבים: סעד עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר ירשו את זכויותיו הנתבעים 3-11, חיידר עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר ירשו את זכויותיו הנתבעים 12-23 ופייאד עבד אלרחמאן זחאלקה- אשר הנתבע 2 קיבל את כל זכויותיו, בהתאם לוויתורים בינו לבין יתר יורשי הסב. הנתבעים 12-18 צורפו פורמאלית היות ובמסגרת חלוקה פנימית בינם לבין יתר יורשי חיידר סוכם כי לנתבעים אלה אין זכויות במגרש נשוא התביעה וזאת בהתאם למסמכים שצירפו יתר היורשים של חיידר לכתב הגנתם.

3. לטענת התובע, הוא מתגורר בבית פרטי שנבנה על קרקע פרטית במרכז כפר קרע, באזור הנקרא "גרעין היישוב". נטען כי גרעין הישוב הינו אזור בנוי בצפיפות כהגדרתו בתוכנית מתאר החלה על האזור. עוד נטען שמדובר בשטח שלא עבר הסדר, אין מספרי גוש וחלקה והמגרשים השונים מאופיינים בשטחים קטנים ובעלי צורות לא רגולאריות. נטען כי בסמוך למגרש התובע, נמצא בצד הדרום מזרחי מגרש המסומן בצבע צהוב (צורף לכתב התביעה וסומן א'). לטענת התובע, עובר לחתימת ההסכם נשוא התביעה ומתוקף השכנות ארוכת השנים, ידע התובע שמגרש זה הינו בבעלות הנתבע 2 שהחזיק בו כל השנים ונהג בו מנהג בעלים. נטען כי מדובר במגרש בשטח של 308 מ"ר המהווה חלק מהמגרש ההיסטורי של משפחת הנתבעים שנקרא "ביידר אל זחאלקה". נטען כי בשנת 2007 או בסמוך לכך התעניין ברכישת המגרש שהוצע למכירה על ידי הנתבע 2 ולשם כך ביקש הוכחת בעלות על הקרקע, היות ומדובר במקרקעין שלא עברו הסדר או נרשמו בטאבו. נטען כי הדרישה היתה על מנת לוודא שהנתבע 2 לא מכר את המקרקעין ו/או לא עשה במקרקעין עסקאות כלשהן. התובע הוסיף שהיה ידוע לו מידיעתו האישית שהקרקע שייכת לנתבע 2. עוד נטען שהגם שנתבע 2 החזיק באישור ראש המועצה מיום 27.6.93 המאשר על גבי המפה המצבית את בעלותו, ביקש התובע אישור עדכני לזכויותיו (האישור סומן א/1).

4. לטענת התובע רישום למקרקעין נמצא רק בספרי המועצה- הנתבעת 1 ולכן פנה הנתבע 2 לנתבעת 1 וביקש ליתן לו אישור בדבר בעלותו. הנתבע 2 המציא לנתבעת 1 את האישורים וההצהרות ואושרה לו בעלותו ביום 21.8.07 במגרש נשוא התובענה. נטען כי על סמך המסמכים וההוכחות נחתם ביום 23.8.07 הסכם לפיו רכש התובע מהנתבע 2 את המקרקעין (ההסכם סומן ב'). הנתבע 2 חתם על יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת התובע לצורך העברת הקרקע על שמו (ב/1). התובע שלח העתק מההסכם לנתבעת 1 וביקש לרשום את בעלותו במקרקעין בספריה. לטענתו, כך הוא נכנס בנעלי הנתבע 2 והפך לבעלים היחיד והבלעדי של הזכויות במקרקעין. נטען שכאשר הוא ביקש להכנס למקרקעין, נתקל בהתנגדות מצד חלק מהנתבעים ולפיכך הוגשה התביעה.

5. לטענת התובע, לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, טענו הנתבעים כי המגרש ההיסטורי של המשפחה לא חולק באופן סופי בין הצדדים וכי מבלי שיחולק יתר שטחו, הם מתנגדים לתפיסת החזקה של התובע במקרקעין. הנתבעים טענו שהחלוקה מעניקה ליורשי פייאד את החלק הצפוני של הביידר- אותו רכש התובע וכי חלוקת הביידר לא הסתיימה ויש צורך לחלק את המגרש הדרומי כדי לקבוע את קו הגבול בין חלקם של הנתבעים 3-11 לבין חלקם של הנתבעים 12-23. נטען כי התובע הזמין מפה מצבית עדכנית אשר מפרטת את כל שטחו של הביידר והכין הצעת חלוקה שתסיים את המחלוקת בין הצדדים באופן סופי, כך שכל צד יקבל את חלקו בהתאם להבנות ההיסטוריות בין הצדדים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

6. התובע בתצהירו חזר על טענותיו בכתב התביעה המתוקן. הוא הוסיף בנוגע לנסיבות התנגדות הנתבעים 3 ו-4 שהופיעה בעקבות נסיונותיו לפנות לכלוך מהמגרש ולנקותו. לדבריו, הנתבעים 3 ו-4 טענו שהם הבעלים של המגרש שנמצא בצד הדרום מערבי של המגרש שרכש והמסומן בצבע כתום במפה המצבית. עוד טענו כי קו הגבול בין שני המגרשים אינו בקו AB אלא בקו CD במפה המצבית כאמור. נטען כי הנתבעים איימו עליו ובמטרה למנוע חיכוכים הוא הפסיק את העבודות. נטען שלנתבע 3 אין זכות במקרקעין ו/או זכות למנוע מהתובע להשתמש בהם. עוד נטען כי טענות ההגנה ביחס לבעלות משותפת אינן נכונות כיוון שגם שאר היורשים ובני המשפחה מאשרים על גבי המפה המצבית שהמגרש הספציפי הוא של הנתבע 2. נטען שהתובע הגן על המקרקעין מפני משיגי גבול ושלח מכתבים למועצה, בזמן שאף אחד מהטוענים לבעלות לא עשה כן. בהמשך, הוגש תצהיר עדות ראשית מתוקן שחזר על הטענות.

7. מטעם הנתבעים 3-8 הוגש תצהיר על ידי הנתבע 4. לדבריו, היורשים 3-8 הינם חלק מיורשיו של המנוח חמזה זחאלקה ז"ל. נטען שהמקרקעין נשוא התביעה היו בבעלותם של המנוחים סעד, פיאד וחיידר, שהינם אחים, כאשר סעד הינו סבם של הנתבעים 3-8 ופיאד הינו סבו של הנתבע 2. נטען שהנתבע 2 לא יכול היה למכור יותר מחלקו במקרקעין. עוד נטען כי הנתבעים 3-5 הם בעלים במשותף במגרש נשוא התביעה וזאת בהיותם יורשיו של אביו המנוח שהינו אחד מיורשיו של המנוח סעד. נטען שהיות והנתבעים 3-8 שותפים במקרקעין ולא מכרו לתובע את חלקם, התובע מנוע מלנהוג במגרש מנהג בעלים או לשנות את מצבו המשפטי או הפיזי. נטען שכאשר נודע לו שהנתבע 2 מכר את המגרש לתובע והתובע הגיע, הוא הודיע לו כי הם מתנגדים לכניסתו מאחר ויש להם זכויות בעלות שטרם חולקו וכי הנתבע 2 לא יכול למכור יותר מזכויותיו.

8. נטען שבניגוד לטענות התובע, המקרקעין היו במשך השנים בשימוש משותף ומעולם לא נקבעה חלוקה בין הבעלים. נטען שהתובע ידע, או שהיה עליו לדעת שהבעלות במגרש הינה של המנוחים סעד, פיאד וחיידר שהחזיקו והשתמשו במגרש במשותף ולאחר פטירתם המשיכו להחזיק ולהשתמש במגרש גם יורשיהם, כאשר חלק מהמגרש שימש את אביו לאחסון כלים חקלאיים. הנתבע 4 דחה את טענות התובע בנוגע ללכלוך במגרש וטען שבמשך השנים הם דאגו לניקיונו ותחזוקתו השוטפים וכי התובע מעולם לא התלונן על לכלוך או ריחות לא נעימים בפניהם. עוד הוצהר שהנתבעים התנגדו לכניסת התובע למקרקעין אך נטען כי לא איימו עליו מעולם. לדבריו, הוא אירח את התובע בביתו והתנגדותו הובעה בדרכי נועם.

9. לטענת הנתבע 4, לאחר שקיבל את כתב התביעה, פנה למחלקה הטכנית במועצה המקומית כפר קרע וביקש ממנהל המחלקה, יוסף כנאענה, הסבר באשר לפשר חתימת ראש המועצה על המפה המצבית שצורפה לכתב התביעה. לטענתו, הוא הסביר לו שהדבר מעולם לא עבר תחת ידיו כפי שמתחייב וראש מועצה אינו מוסמך לאשר בעלויות במגרשים בשטח בנוי ביישוב ללא קבלת חוות דעת מאת המחלקה הטכנית. עוד נטען כי הוא נפגש עם ראש המועצה המקומית לשעבר, זוהיר יחיא, שהודיע לו שלא נתקבלה חוות דעת מהמחלקה הטכנית ולא ניתן היה לאשר את בעלות הנתבע 2. נטען כי חתימתו בטעות יסודה או שהושגה בהטעיה, בשים לב שהמודד שהכין את התשריט הינו אחיו של המבקש. הנתבע 4 צירף לתצהירו הסכם מיום 24.6.86 הנושא את חתימותיהם של פאיז, חמזה ופהד פיאד. נטען כי הופעת אביו בהסכם מעידה על כך שלאביו זכויות במקרקעין. עוד נטען בהקשר זה כי חתימת אביו של התובע על ההסכם מוכיחה שהוא ידע ואישר שאביו בעלים במשותף במגרש.

10. עוד הומצא מטעם הנתבעים 3-8 תצהיר מטעם יוסף אחמד נועמאן אבו עטא שהינו שכן משנת 1964, שהתגורר עם בני משפחתו בבית פרטי הגובל למקרקעין נשוא התביעה. הוא הוסיף שבשנת 1985 עבר להתגורר בבית אחר בשכונה אחרת בכפר קרע וכי הבית הגובל במקרקעין מושכר כיום לצדדים שלישיים. לדבריו, הבעלות במגרש היתה ועודנה של שלושת המנוחים וכי הבעלויות במקרקעין טרם חולקו עד היום, באופן בו הצאצאים והנינים של המנוחים הינם בעלים במשותף במקרקעין.

11. תצהיר נוסף מטעם הנתבעים 3-8 ניתן על ידי גני עבד אל ראזק מצארווה, תושב כפר קרע שמתגורר בשכונה בה מצויים המקרקעין מאז שהיה בן 11. לדבריו, בית הוריו נמצא במרכז הכפר ליד מסגד קובאא. כשהיה בן 8 אביו נפטר ובעקבות סכסוך בינם לבין בן דודו עלי חוסיין, הם עברו להתגורר בבית בו הוא מתגורר עד היום. לטענתו, מאז ומתמיד היה ידוע לו שהמגרש נשוא המחלוקת וכן השטח המצוי מערבית לבית בו התגוררו בני המנוח חמזה סעד זחאלקה ז"ל נמצא בבעלות "דאר סעד" והיה מכונה "ביידר דאר סעד", בו אספו את החיטה והשעורה ודשו אותם על מנת להפריד בין הגרעינים לקש. נטען כי סעד, פיאד וחיידר הם אחים וה"ביידר" נקרא "סעד" כיוון שסעד היה הבן הבכור. עוד נטען שבקרבת מקום היו "ביידר דאר אל נעמאן", "ביידר דאר חוסיין אל עלי", "ביידר דאר עיד", "ביידר דאר חסן ביידוסי" ואח'. נטען שהמקרקעין שבבעלותו ובהם הוא מתגורר גובלים עם "ביידר דאר סעד" מצד מערב ומצד דרום.

12. תצהיר נוסף הוגש מטעם הנתבע 14, אחד מיורשיו של המנוח חיידר. הוא חזר על הטענה לפיה אביו חיידר, סעד ופיאד היו הבעלים של הביידר וכל אחד מהם קיבל כמעט 1/3 ממנו, כשדודו פיאד קיבל את חלקו בצד הצפוני ואביו חיידר ודודו סעד קיבלו את חלקם בצד הדרומי שחולק ביניהם באופן שווה. נטען שכל אחד משלושת האחים תפס חזקה בחלקו ונהג בו מנהג בעלים. נטען כי לכתב הגנתו צורפה מפה שתוחמת את שטח הביידר שנתחם בצבע צהוב וניתן לראות שבמרוצת השנים העירייה סללה כביש החוצה את הביידר, כך שחלקו של פיאד נותר בצד הצפוני וחלקם של אביו ודודו סעד נפל בצד הדרומי של הכביש. נטען שצד זה חולק בין אביו לדודו שווה בשווה וזו היתה החלוקה המוסכמת בין שלושת האחים המנוחים. נטען כי אביו נפטר בשנת 1961 וכך גם פיאד וכי המנוח סעד נפטר לפני כ-7 שנים. לדבריו, הדירות של יורשי סעד שנבנו בקצה הדרומי מזרחי לביידר, נבנו לאחר פטירתם והן חלק מהביידר. הנתבע 14 חזר על כך שהדירות בחלק המסומן D הן חלק מהביידר ואמורות להיכלל בחלוקה, כאשר חלקו של אביו הינו בשטח C ושל דודו פיאד בשטח B . נטען שחלקם של יורשי חיידר בביידר הוא 573 מ"ר.

13. הנתבע 14 התייחס בתצהירו לכך שהם נכנסו להליך שהחל בשנת 2010, רק בשנת 2012 והסביר כי תחילה לא ראו שיש להם עניין להשתתף בתביעה אולם כשהגיע שלב חלוקת עיזבון המנוחים, נודע לו מהמהנדס עבד אלבאסט עסלי שהוא מונה כמומחה מטעם בית משפט וכי יורשי סעד ופיאד מציעים חלוקה שאינה מקובלת עליו היות והיא פוגעת בקניינו ומנוגדת לחלוקה המוסכמת מלפני עשרות שנים. נטען שחוות דעת המהנדס אינה מקובלת עליו על אף שלא קיבל העתק ממנה היות והוסבר לו בעל פה תוכנה. נטען שדירות יורשי סעד נבנו על קו האפס ללא היתר בנייה, כאשר הכניסה אליהן מצד מזרח וכעת רוצים עוד 3 מטר מקו הבנייה על חשבון חלקם. הנתבע 14 התייחס בתצהירו לקשר בינו לבין המהנדס וטען שמדובר במהנדס מוכר בכפר שהכין בעבר למנוחים יורשי סעד, חיידר ופיאד מפות ותוכניות חלוקה, והדבר סותר את קביעותיו כיום. הנתבע 14 הסביר בתצהירו מיהם יורשי חיידר, כאשר לדבריו אביו היה נשוי לשתי נשים- אמנה וזריפה, כאשר 3 הבנים של זריפה קיבלו קרקעות במקומות אחרים והבנים של אמנה שהם חמישה אחים, קיבלו את חלקם בביידר שהוא 573 מ"ר.

14. הנתבע 14 התייחס למפה שם סומן R והסביר כי השטח המסומן באות זו מראה כמה דרישת יורשי סעד להציב קו בנייה של 3 מטר מערב לדירותיהם אינה צודקת. נטען כי בשטח זה הם גם בנו מרפסת על חשבונם שבנייתה סותרת את קו הבנייה ופוגעת בחלקם הקנייני. נטען כי למיטב ידיעתו בין יורשי המנוח סעד ויורשי המנוח פיאד יש כיום תביעות משפטיות על קרקעות וחלוקתן במקומות אחרים. הנתבע 14 הסביר את השטח של 825 מ"ר שצויין על ידי המהנדס והסביר כי שטח זה מוכיח שהדירות של יורשי סעד הן חלק מהביידר, כאשר חלקם של יורשי חיידר הוא 573 מ"ר וחלקם של יורשי סעד אמור להיות זהה. נטען כי השטח של 825 מ"ר שמופיע במפות עניינו שטח ממערב לדירות ללא 3 מטר קו בנייה שהשטח שמיועד לקו הבנייה הוא 3 מטר רוחב לאורך 35.55 מ' וזה 106.65 מ"ר ובסה"כ עם ה-825 מ"ר מגיע ל-931.65 מ"ר המוכיחים שהדירות הן חלק מהביידר, היות והחלקים של יורשי סעד הם 573 כפול 2 שהם 1146 מ"ר והשטח של 931.65 הינו השטח שאינו כולל את הדירות. הוא הוסיף כי בעבר היתה מחלוקת בין יורשי חיידר לבין יורשי סעד בעניין הגבולות של הדירות, כאשר לדבריו, אחיו מחמוד דרש שבבניית הדירה הדרומית בית המדרגות לא יחצה את קו האפס ומשכך נבנה בצמוד לדירה ולא השיג את גבולם המוסכם מזה עשרות שנים. תצהיר זהה הוגש על ידי הנתבע 18.

העדויות בבית המשפט

15. התובע בעדותו אישר שהינו יליד 1972. התובע נשאל בנוגע להסכם שצורף כנספח ב' לתצהירו ונחתם על ידי אביו והשיב שהוא לא היה שותף בחתימת ההסכם, אך היה נוכח כאשר נערך ההסכם, לרבות במשא ומתן. הוא השיב שאביו נפטר בשנת 2000. התובע אישר שבמקום הגדר הישנה בנה גדר חדשה מבלוקים ומבטון, כאשר לדבריו, בעקבות כך נחתם ההסכם. התובע נשאל האם ידע מהם גבולות הביידר והשיב כדלקמן:"אני לא ידעתי גבולות כל הבעדה. זה לא עניני. אבל אני יודע בודאות שהחלק ששוכן ליד שאני רכשתי אותו הוא בבעלותו של ניזהר פאז זחאלקה, הנתבע 2". לדבריו, ידע זאת בוודאות מאז שהיה ילד בגיל 12 – 13. התובע נשאל האם ידוע לו כיצד קיבל הנתבע 2 את המגרש והשיב כי אין זה עניינו. לשאלת בית המשפט השיב שידוע לו שזה שייך למשפחתו. בהמשך הוסיף שידע שהקרקע שייכת לנתבע 2 ולאביו. התובע נשאל בעדותו האם לדודו של הנתבע 2, היאשם, היו זכויות במקרקעין והשיב-"היו זכויות וכאשר נתנו לי שהחלק הזה שייך לנזהר. המשפחה שלו נתנה לי ויתור בשנת 2007 שאין לאף זכויות שם רק לנתבע 2". הוא אישר שהיאשם אינו בין החיים וכי יורשיו- בניו ורעייתו, חתמו במקומו. התובע נשאל האם הוצג בפניו צו ירושה של המנוח הישאם זחאלקה, אחיו של הנתבע 2 והשיב שאינו יודע וכי עורך דינו טיפל בעניין מבחינה משפטית (עמ' 23 לפרוטוקול מיום 13.11.13 ש'7- עמ' 25 ש' 10) .

16. התובע נשאל בעדותו על סמך מה קבע בכתב תביעתו מיהם היורשים של המנוח עלי זחאלקה חיידר והשיב שהוא מכיר אותם אישית. התובע נשאל גם בנוגע ליורשי יוסוף עראבסי ז"ל והשיב שהוא מכיר אותם באופן אישי מהכפר ובהמשך הוסיף-"אני מכיר אותם. בנוסף לכך היו לנו ישיבות עם העו"ד שלי והיה מעדכן אותי בכל הדברים האלו". הוא אף נשאל מי הם היורשים של המנוחה עמנאה סעד זחאלקה והשיב-"כן. איימן, ומוחמד ואינאס, ומנאל ומוענה, אלה הבנים שלו, 3 בנים ו- 3 בנות. (נתבעים 10 ואילך)". לדבריו, ידע זאת מעורך דינו. התובע אישר שהוא יודע את זהות היורשים בתיק, חלקם מידיעה אישית וחלקם נאמר לו על ידי עורך דינו. הוא אישר שלא הוצגו לו צווי ירושה אך הוצגו לטענתו לעורך דינו. הוא נשאל בעדותו לגבי צירוף נתבעים נוספים והשיב שעורך דינו טיפל בעניין (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 26 ש' 29).

17. התובע נשאל בעדותו כיצד הוא יודע כי הבניין ק/1 ו- ק/2 בנוי על הביידר ההסטורי והשיב-"מאז גיל 12 הייתי יודע כך שזה היה הקו המנחה שלי בקניה של השטח. בצד הצפוני זה למשפחת פיאד, לסבא פיאד, בצד הדרומי – שני חלקים – אחד לסבא חיידר והשני של סת' סעד, מאז ומתמיד אני יודע שהבית הדרומי שזה למשפחת חיידר וסעד. זה מאבא ומהשכנים ומסבא ומסבתא ומאמא שלי שהיא היום בת 85". הוא אישר כי לא ידע את הגבולות בין משפחת סעד לחיידר היות ואין זה עניינו. התובע נשאל בנוגע למשולש השני בצד הדרומי של הכביש שאינו מחולק והשיב-"אני כל הזמן יודע שזה מחולק על ידי מתכנן שלא יודע מי זה וזה של שני הצדדים. מחולק לשני הצדדים. לא יודע מה האחוז של כל אחד, כי הם לא מהמשפחה שלי". בתשובה לשאלה כיצד הוא יודע שהדירות הללו בנויות על הביידר ההסטורי, השיב-"אבא שלי, אמא שלי , השכנים שלי. זה היה ידוע לכולם. לכל הכפר". הוא טען שהדירות נבנו מאז שהוא זוכר את עצמו. התובע נשאל בעדותו מדוע לא הביא את זוהר יחיא או את ג'מאל אבו פנא להעיד על התשריט שצירף לתצהירו והשיב כי עורך דינו טיפל בכך ומדובר בשאלה משפטית (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 27 ש' 16).

18. הצדדים הסכימו להגשת המסמך של המודד עבד עסלי מיום 1.12.12 (מומ/1) אך ציינו כי הם מתנגדים לעדויות שמיעה ומסמכים שיוגשו שלא באמצעות עורכם (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 24-25).

19. התובע אישר בעדותו כי הודיע למועצה שרכש את המגרש נשוא התביעה לאחר מועד רכישתו. הוא נשאל מדוע הודיע למועצה רק כשלוש שנים לאחר עריכת ההסכם וטען שאינו זוכר סיבה ספציפית. הוא אישר שהתשריט עליו הוא מסתמך- נספח א' לתצהירו, נערך על ידי אחיו. בהמשך אישר שנספחים א, א/1 ו-א/2 נערכו על ידי אחיו, אך ציין שנערכו לפני מועד הרכישה. התובע אישר שכאשר ביקש להיכנס למגרש הנתבע 4- חיר חמדה זחאלקה התנגד לכך ואמר לו שהמגרש נמצא בבעלות משותפת (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 27- עמ' 28 ש' 6).

20. בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם במועצה נאמר לו שהחלק שהוא רוצה לרכוש שייך למנוח פייאד והשיב בחיוב. בהמשך, בתגובה לשאלה האם נאמר לו במועצה שישנה חלוקה בין 3 האחים, הרחיב-"במועצה שאלתי ספציפית על החלקה שאני קונה ויתר על כך, גם מי שמכר נתן לי תשריט מפה מצבית החתומה ע"י המועצה שזה שייך. בתשריט שנתנו לי זה נאמר". התובע אישר שטען שהדירות של חמזה ועמאל נמצאות בתוך הביידר. הוא נשאל האם מהצד המזרחי של הדירות, יש דרך גישה לדירות האלו והשיב-"כן. יש להם כניסה אחת עם מדרגות". עוד נשאל התובע האם המרפסת של חמזה פולשת לצד מערבי יותר מ-5 מ' והשיב-"אני חושב שיותר מ- 5מ'". התובע לא ידע האם יש ברשותו צווי ירושה של פהד ופיאד. הוא אישר שיש בידיו את ההעתק המקורי של ההסכם עימו אך טען שאינו בידיו כעת. התובע נשאל האם רכש חלק שהוא ידוע ומסויים על סמך ידיעתו האישית שהביידר חולק בין המנוחים והשיב-"אני יודע שפיאד למעלה מצד צפוני, וחיידר וסעד מהצד הדרומי. זה ידעתי ובגלל זה קניתי" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 29 ש' 3).

21. הנתבע 4 חיר זחאלקה נשאל בעדותו מהם גבולות הביידר ההיסטורית. הוצג לו התשריט מומ/1 והשיב-"(מעיין). הבית שלנו נמצא מחוץ לתחום המגרש במחלוקת. הבית הזה קיים כמעט 70 שנה. זה בניין ק/1 ו- ק/2. נולדתי וגדלתי שם ואני בן 64. מה שנמצא מחוץ לבית, מחוץ למרפסת של הבית מצד מערב, לא יתכן שדלת הכניסה נפתחת למגרש אחר. יש שם תחום מסויים השייך לבית. אני טוען שזה עד לקו CD אחרת התוצאה לא סבירה". הוא נשאל היכן הוא מעוניין לקבל את חלקו של סעד והשיב-"טבעי שהיות והבניין קיים ונמצאות משפחות שיקבלו מול הבית. מהצד המערבי לCD" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 2-9).

22. בחקירתו הנגדית הוא נשאל על סעיף 3 לתצהירו שם טען כי המקרקעין נשוא התובענה היו בבעלות המנוחים סעד פיידר חיזה. הוא הסביר-"זה הביידה. אני מסתכל במומ/1 ואני אומר לך שהמחלוקת שהבידה מהצד הצפוני והצד הדרומי עדיין לא מחולק בין שלושת המנוחים ויורשיהם". בתשובה לשאלה האם הוא מתכוון לצד הצפוני, השיב-"בצד הצפוני ובצד המערבי, זה יחידה אחת שהיתה שם באמצע הדרך. שני הצדדים לא חולק עד היום. ביקשנו לחלק זאת". הנתבע נשאל האם הדירות שלו, של עמאל ושל חמזה נבנו בהתאם לחלוקה שבין שלושה המנוחים והשיב-"הבית שלנו, של אבא שלי שנמצא משנות ה- 50 נמצא בחלקה שזה לא שייך לביידה. הבית שלי ושל אחי המנוח מחוץ לתחום של הביידה ובבעלות שלנו". בהמשך הוא נשאל האם יש להם היתר בנייה לדירות והשיב-"משנות ה- 50 זה היה לפני החוק ואני לא יודע מה היה באותה תקופה לגבי אישורים". כאשר נאמר לו שהבתים האלו נמצאים בתוך הביידה כי שם אין גוש וחלקה, השיב-"באמצע הכפר אין גוש וחלקה, אתה תוכיח שלביידה יש גוש וחלקה". הנתבע נשאל בנוגע לנטען בסעיף 4 לתצהירו וטען שהתכוון שלאחר שתבוצע חלוקה וכל אחד יקבל את חלקו, התובע יעשה בחלקו כרצונו (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 12-27).

23. הנתבע נשאל האם ידוע לו מה שטח המקרקעין והשיב-"לא בדקתי ולא יודע כמה השטח, כאשר נמדוד ונחלק כל אחד יקבל מה שמגיע לו, לא שיבוא אדם ויתבע לעצמו זה החלק שלי במקום הזה. תהיה הסכמה בין כולם. מודדים את השטח ומחלקים אותו וכל אחד יקבל שטחו. הבית של חמזה מחוץ לביידה. הביתה של חמזה נבנה בשנות ה- 50 והבית של חמאר נבנה בשנות ה- 60, מי שבנה אותם זה דוד שלי שהלך לעולמו לפני כשנה, שמו מחמוד חיידר זחאלקה".הנתבע נשאל על מה מתבסס מקור ידיעתו בנוגע לבית של חמזה שנבנה כאשר היה כבן שנה והשיב-"מהילדות שלי, אני מכיר את הבית שחייתי בו עד שנת 84". הנתבע נשאל בנוגע לסעיף 8 לתצהירו שם טען שאביו משתמש בחלק מן המגרש בצד הצפוני לאכסון והשיב שהיו חקלאים בעבר ושמו חלק מהכלים בחלק הצפוני. כאשר נאמר לו שישנה חלוקה השיב-"לא שזה היה החלק שלי והיה חלק שלו. זה שטח פתוח שלפעמים שמנו כלים, מחרשות ועגלה אבל לא חלקנו". הנתבע אישר שהיה בעבר מחסן בצד הצפוני, אך לדבריו זה מעולם לא היה מחולק ואף אחד לא השתמש בו (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 31 ש' 11).

24. הנתבע נשאל האם שמע על סכסוך בין עמאל לבין יורשי חיידר, כאשר רצה לבנות מדרגות לבית שלו ולפלוש לצד מערב והשיב-"לא היה סכסוך כי היתה התחייבות לעשות גדר מסביב למגרש. לא היה סכסוך כזה". הנתבע אישר שהיתה הסכמה ביניהם לבין התובע לעשות קו בניה של 3 מ' מהדירות. הוא נשאל האם לא ידוע לו שהוא נכנס לקניין של יורשי חיידר והשיב-"לא נכנסתי, לא בונים כניסת בית על גבול 0". הוא שלל שדירותיהם נבנו על קו האפס מהגבולות של יורשי חיידר. הנתבע נשאל כיצד הם פולשים עם מרפסת 6 מטר מערב ומבקשים לעשות קו בנייה של 3 מטר והשיב-"אנו מעל 30 שנה סובלים מהמצב הזה. פנינו לכל הצדדים לפני הרבה שנים לסיים עניין זה. הצענו 3 מ' על מנת לגמור את העניין הזה. זה היה רצון טוב מאתנו". הנתבע שלל שיש לדירות של חמזה ועמאל דרך גישה מצד מזרח וטען שמדובר בדרך גישה לבתים של הדודים שלו. לדבריו, בגב הבתים שלהם יש דרך המשרתת את הדודים שלו. הוא הסביר שנכנסים מכיוון מערב. הנתבע השיב שהבית שלהם מהווה חלקה אחת ושאינו חושב שהשאר מוסדר (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 32 ש' 1).

25. הנתבע הופנה לסעיף 12 לתצהירו ונשאל מה אמר לו ראש המועצה במדויק הוא השיב כדלקמן:"זה המהנדס אמר לי. שבעצם הוא לא ראה את זה, לא בדק את זה, הוא לא יודע מזה כלום. הוא לא מוסמך כמו שכתוב כאן לאשר בעלויות של אנשים". בהמשך נשאל האם הוא חתום והשיב שיש לזמנו לעדות ולהפנות את השאלה אליו. הנתבע לא ידע לומר מה שטח הדירות של חמזה ועמאל ואף לא ידע לומר כמה חדרים יש בכל דירה. הנתבע התבקש בעדותו להתייחס לטענת יורשי חיידר לפיה יש להם במערב בביידר 573 מ"ר ועל סמך השטח הזה הם עשו חלוקה פנימית בין היורשים של חיידר והשיב-"זה הרכוש שלהם. הם קבעו שיש להם 570 מ' אבל אם כך, גם לי יש, עדיין לא נמדד ויש שטח והם יכולים לכתוב 1,000 מ'". הנתבע נשאל האם הדירות של חמזה ועמאל נבנו כהסכמה עם יורשי חיידר על קו 0 לגבול שלהם והשיב-"ההסכמה כתובה? זה לא נכון. אם יש מסמך כזה – תציג אותו" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 2-22).

26. הנתבע נשאל בנוגע לשכנות שלהם עם יורשי חיידר לאורך השנים והשיב שהוא ביקש לבצע חלוקה אלף פעמים. הוא נשאל האם היה מקרה בו רצו לבצע דבר מה בביידה והשכנים התנגדו והשיב-"המועצה נתנה התחייבות לעשות גדר מסביב, כאשר באנו לעשות זאת, הדוד שלך שנמצא כאן התנגד. הזמנו משטרה והוא נתן התחייבות שלא להכנס למגרש". הוא לא ידע לומר מה היה הרקע להתנגדות ולא ידע להצביע על סיבה להתנגדות. הנתבע נשאל בעדותו כדלקמן: "אתה טוען שלא היתה חלוקה של הביידה והכל במשותף ואתה מציע לדעתך מה הגבולות של ביידה. אתה אומר שזה השטח CD ויש לך שכן קשה. איך אתה מסביר שאתה מקים מרפסת הפולשת 6 מ' לשטח המשותף כאשר אתה יודע שיש לך שכן קשה ויכול להתנגד לכל דבר. הוא יכל להתנגד גם למרפסת הזו. איך אתה מסביר את הפלישה שלך לחלק שלנו?". הוא השיב-"א. אני מסכים לקו CD בשביל לסיים את העניין אבל המרפסת קיימת מעל 40 שנה אם אתה טוען שהיא בשטח שלך, למה אתה לא התנגדת?" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 33 ש' 13).

27. הנתבע נשאל האם יורשי חיידר התנגדו שהמדרגות של אחיו המנוח אמאל יהיו לכיוון מערב, והיתה הסכמה לבנות את המדרגות בצמוד לבית על מנת למנוע פלישה לחלק, השיב-"הצגת השאלה לא נכונה. הבית נבנה מהתחלה שתי קומות. קומת עמודים וקומה שניה. טבעי שהמדרגות יהיו צמודות לבית ולא פולשות בחזית הבית ועל כן נבנו בצמוד לבית". נטען שלמיטב ידיעתו עמאל התכוון לבנות בצמוד לבית מההתחלה. הוא שלל שעמאל השתמש בדרך המזרחית ביציאה למרפסת. הנתבע נשאל האם ליורשי חאמד זחאלקה אין זכות שימוש בדרך המזרחית והשיב-"אין להם זכות כי כאשר חלקנו הדודים שלי, הדרך בתחום של הדוד שלי. הוא יכול להתנגד". בהמשך נשאל האם אין זה מוזר שהיו בעבר חלוקות שלפיהן ניתן לבנות על גבול 0 והסביר-"לא נכון. אני לא מקבל דבריך. כאשר נבנו לא היתה חלוקה. כאשר חילקו יצא קו אלכסוני , יש דרך במזרח שנכנסת לדודים שלי, אני יכול להשתמש אבל זה לא שלי, אין לי זכות על הדרך הזו. אתה לא יכול להשליך על זה שבנינו על הגבול". כאשר נאמר לו שהיתה הסכמה שהבית של עמאל יבנה על הגבול היות וכניסתו העתידית תהיה מצד מזרח, השיב-"אצל הנביאים יש את הנבואה" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 16- עמ' 34 ש' 3).

28. הנתבע נשאל האם הוא מתנגד שיורשי פיאד יקבלו את השליש שלהם בחלק הצפוני והשיב שיש לו התנגדות שיקבלו בטרם יחולק. בהמשך נשאל האם בהנחה שיקבל את השטח שלו, האם יש לו בעיה שיורשי פיאד יקבלו את חלקם בחלק הצפוני והשיב-"מבחינה חוקית העו"ד יודע ואני לא יודע. עמדתי, לחלק בהסכמה שלושתם, כל אחד יקבל את החלק שלו וזכותו לעשות בו מה שרוצה". הוא נשאל האם הוא רוצה את החלק שלו בחלק הצפוני והשיב-"לא יודע. אולי כן. כשיהיה זמנו, אני אחליט. תן לי חלוקה". כשנשאל היכן הוא רוצה לקבל את חלקו השיב-"איפה שיהיה מוסכם על שלושתנו" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 6-16).

29. הנתבע 14, זחאלקה מוחמד חאדר אישר בעדותו שהוא בן המנוח חיידר זחאלקה. לטענתו, יש בידיו צו ירושה אך הוא לא הביא אותו לעדותו. לדבריו, החלק של המנוח עבר לכל היורשים, אבל הם נתנו לו את החלקה. נטען כי כל היורשים ויתרו על חלקם למענו. הנתבע נשאל מדוע כתב התביעה לא הומצא לאחד היורשים –אחיו המנוח עטיה זחאלקה והשיב-"אתה יודע וכולם יודעים אבי נשוי עם שני נשים. עטיה מהאישה השניה. אנחנו חילקנו לקחנו את החלקה הזו חתמו לי על המפה". כאשר נשאל היכן חתימות היורשים, השיב-"אצל עורך הדין שאמר שאינו יכול לבוא היום. כל התיק עם עורך הדין". כאשר הוצגה לנתבע המפה מכתב ההגנה המסומנת כנספח ו' הוא הסביר-"מפה זו בחלק העליון יש את החלק לילדים של האשה השניה של אבא והחלק התחתון שלי ושל האחים שלי, כל אחד קיבל מגרש אחר" ובהמשך-"אנחנו קבלנו את החלק התחתון. הם קבלו את החלק העליון". בתשובה לשאלה האם יש הסכם בנוגע לויתורים ההדדיים, השיב-"רק המפות, הם ההסכם"(עמ' 24 לפרוטוקול ש' 5- עמ' 25 ש' 8).

30. הנתבע נשאל באם במפה יש את החתימה של המנוח זחאלקה עטיה והשיב שלדעתו כן. הוא השיב שמדובר ב-15 יורשים ואישר שלא כולם חתמו על גבי המפה, כלשונו-"לא אבל הסתפקנו במה שחתמו. מספיק. חלאס. זה משפחה". הנתבע נשאל האם החלק המדובר חולק בין 3 הסבים באופן שווה והשיב בחיוב. בהמשך הרחיב-"משהו כזה. אף פעם לא מחלקים יעני "משקל של זהב". לפעמים 10 מ' יותר או 10 מ' פחות". הנתבע אישר שהחלוקה בוצעה בזמן שהסבים היו בחיים וכי לא נטל חלק בחלוקה. הוא נשאל האם במועד החלוקה הבתים של סעד היו קיימים והשיב בשלילה. הנתבע נשאל האם בצד המזרחי של הבתים של סעד יש את הבית של מוחמד סעד והסביר-"של מחמוד סעד . ליד מחמוד סעד יש את ג'מיל סעד שהם האחים של חמזה סעד". כאשר נשאל האם הכביש היה קיים בזמן החלוקה, השיב-"החלק הזה שעליו מדברים קוראים לו בדה (=גורן), משאירים שם מקום לחטה, בשביל זה שהחלקות גולשות אחת לשניה זה משאירים למעבר. עכשיו כאשר התפתח הכפר התחילו להרחיב. עכשיו יש שם 11 – 10 מ'. החלוקה היתה לפני שהרחיבו". הנתבע נשאל האם ידוע לו היכן קו החלוקה בינו לבין היתר והסביר-"לא הלכתי עם פנס בשביל לבדוק. לשאלתך, אני יודע את החלקים של המגרש שלי. תן לי את המפה ואני אגיד לך מה רוחב ואורך החלקה" ובהמשך-"אני כבר בן 72. השכל לא אותו שכל. שוכחים. בהתחלה כשישבתי פה אמרתי לדבר גבוה כי אני לא שומע טוב. גם הזכרון מתחיל להיות פחות. בשביל זה יש ניירות ובשביל זה יש מחשב, ובשביל יש טאבו" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 11-עמ' 26 ש' 18).

31. הנתבע נשאל האם יש לו תוכנית חלוקה והשיב-"מה שהראיתי לך" ובהמשך-"את החלוקה שאתה מציג לך אין לי ואני לא מאמין בה. בכלל". הוא הוסיף שאינו מאמין גם לנספחים ג' ו-ד' לכתב ההגנה. כאשר הוצגה לו תוכנית המדידה של המודד אסדי הוא הבהיר-"(מעיין). אני לא מבין את המדידות. אני רואה את הגבולות של החלקות. כל מהנדס יש לו טבלה המסבירה כמה יש לכל אחד. אי אפשר. תסביר לי מה התכנית הזו". בהמשך טען כי אינו מכיר את נספחים ג', ד' ו-ה' לכתב ההגנה וכי עו"ד צירף אותם. הנתבע נשאל מי קבע שחלקו בביידה שטחו 573 מ"ר והשיב-"לפי הגבולות ששמו אותם ההורים שלנו. יש סימנים ולפי הסימנים מדדנו ויצא 573 מ"ר" ובהמשך-"זה השטח 573 שמדדנו אותו לפי מה שהיה הכביש. הוא היה כביש צר ולא עשינו הרחבה. בא סגן מועצת כפר קרע ואמרו שרוצים להרחיב, קודם כל הוציאו את הסימן, עמוד של מסילת ברזל גדול עם בטון (דבל טי), להוריד בשביל המשאיות. סגן ראש המועצה ביקש להרחיב, אומר לי זה צריך להוריד קודם כל, אמרתי לו נוריד ואתה תרחיב את הכביש. עד עכשיו לא בדקתי אם אני אביא מודד חדש כמה הכביש לקח מהחלקה שלי". הוא אישר ש-573 מ"ר זה בטרם הפקעת הכביש שירדה מהחלק שלו (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 28 ש' 6).

32. לדברי הנתבע, החלוקה הינה משנות ה- 50 וחלקם בצד הדרומי, הגובל בכביש – המערבי. הוא נשאל האם המנוח פיאד לקח מחלקו והשיב-"היה מעבר ריק בין הגורן הזה לבין הגורן השני עברו סוסים, אחר כך עגלה, כל פעם שהאוטו גודל, הדרך גודלת. יבוא יום שיהיה 20 מ' הכביש, אבל לא בזמני". הוא נשאל מדוע התנגד לבניית הגדר שעה בה הוא טוען שהוא מחזיק בחלק הזה משנות ה-50 והשיב-"בטיעון שלו הוא אומר שזה לא מחולק. כל זמן שלא הורחב, אסור לו לבנות. כל זמן שזה לא מחולק שלא יגע". הוא נשאל מה יהיה החלק שלו בהתאם למפות שצירף והשיב-"אני לא מדדתי לאף אחד. לא מקנא באחד. לא מפריע לאף אחד. לא יודע מה השטח שיהיה לו". בהמשך נשאל מדוע הוא לקח עוד שטח מהצד הצפוני של הכביש והשיב-"לא יודע. אני מתאר לעצמי שהחלק הזה שייך לחלקה של פאד. כך אני מתאר לעצמי". הנתבע נשאל בנוגע לסעיף 13 לתצהירו, היכן השטח של 825 והשיב-"זה לא שלי, יכול להיות שלי ושל השכן שלי. אני לא יודע. תבין - זה וזה וזה שייך לגורן ומי שאומר לא, לא יודע שום דבר". כאשר נאמר לו כי 825 מופיע במפות שהוא צירף לכתב הגנתו, הסביר-"אמרתי פה שלפעמים אני אומר ולפעמים אני כותב אני לא יכול לזכור מה שאני כתבתי ומה שאני אמרתי. אבל מה שכתוב פה (נספח ד' לכתב ההגנה) כל הצהוב הזה זה נראה לי שיך לסעד זחאלקה או חמזה זחאלקה והחלק הזה שייך לחיידר זחאלקה. כאשר באו לעשות את כל התכנון הזה המהנדס, אני רואה שלא קראו ואמרו להם אל תקראו לי. פה יש קו בניה. מה זה?". כאשר נשאל מי הכין את המפה, השיב-"לא יודע. יכול להיות עבדל באסל. הוא שלח יש לו מהנדס עובד כנראה לימד אוו איך לתפוס את המצלמה ואמר לו תעשה פה דרך. עושים צחוק מאנשים. אתה אפילו לא שם כמה מטר החלקה. כמה הקו הזה מטר. מה זה? אני צריך לזכור? אני צריך לקחת סרגל ולמדוד?" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 29 ש' 6).

33. הנתבע נשאל מי הכין את מפת החלוקה- נספח ד' והשיב-"נספח ו' לכתב ההגנה זה הכין אותה עבדל באסם בעצמו. למה הוא הכין את זה והיום אומר לא. מה זה? לפעמי עבדל באסט אני מבין אותו לעשות גבול ביני לבין אחי. והוא סימן גבול במקומות שונים לכל אחד. יש גבול שאני גובל עם אחי בחלקת אדמה, איפה שאין אדמה בחלקה המהנדס 100% , כאשר עברנו לצד השני שהוא רוצה הרחבת דרך הוא עשה סטיה, אמרתי לו – איך עשית את זה? לא קבלנו הסבר . אמרתי לו: את נספח ו' הכנת וזה מחייב. אף אחד לא יכול לשחק עם הבתים". הוא השיב שכל המסמכים צולמו במשרדו של עבדל באסט. לטענתו-"אף אחד לא נכנס לשם. עבדל בסאט לא נכנס שם הוא יודע שזה החלקה הזו שייכת לי והוא לא נכנס לשם. אם היה רוצה – היה מודיע לי אבל הוא מעולם לא הודיע לי. הבית שלי רחוק 30 מ' מהבדה זו". הנתבע נשאל מדוע בנספח ו' לכתב הגנתו יש את המלה אל-בדה ומתחת יש את החלקה והשיב-"כך כתוב. לא הכל הבדה". הוא נשאל האם היכן שבנויים הבתים של מוחמד סעד זחאלקה וחמוד סעד סחאלקה, זה חלק מהביידה והשיב-"לא. אתם באתם לבימ"ש לא מצויידים". הנתבע אישר שהבתים של מוחמד סעד זחקאלקה נמצאים מזרחית לבנינים ק/1 וק/2. הוא נשאל בנוגע לטענה לפיה הבניינים הם חלק מהמגרש ולא חלק מהביידה והשיב-"אני אומר שאם הוא רוצה להוכיח – יש להם תשריט חלוקה. אם תשריט החלוקה כולל את הבנינים האלה – על הראסי, אם לא – אז הם שייכים לבדה. יש להם תשריט ולא רוצים להראות אותו". הוא נשאל מדוע לא טען זאת בתצהירו והשיב-"לא ידענו. לפני כמה ימים גיליתי את זה כשדברתי עם אחד האחים. מחמוד סעד (נתבע 11) אמר לי. אני ביקשתי לצרף את זה והוא לא רצה. אני אומר לך שיש ואם לו אין – מביאים מהנדס עושים תשריט חלוקה איך שהם חלקו ואתה מביא אותו לבימ"ש. אתה והוא והוא (מצביע על עורכי הדין) יודעים ויש במחשב תכנה ואתה מוציא כל חלקה גם קטנה. אני לא מהנדס" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 30 ש' 5).

34. בחקירתו החוזרת נשאל הנתבע האם כאשר האחיינים שלו ויתרו לו על חלקם בביידה, הם ויתרו בכתב והשיב-"לא ותרו לי בכתב. מבסוטים?". לדבריו, המגרש התחתון הוא של הביידה והמגרש למעלה של אחיו שנפטר. לדבריו, אין המדובר במגרשים צמודים, כאשר המגרש התחתון בביידה והעליון בכניסה לכפר קרע. הוא נשאל מהן החתימות והשיב שהם חילקו "שיהיה לנכדים ולנינים". בתשובה לשאלה איך חולקו שני המגרשים בין כל היורשים, פירט-"הוא והאחים שלו הם 3 ילדים – מהאמא השניה - ואני והאחים שלי - 6 ילדים ו- 3 בנות. ולהם 3 ילדים ובת אחת. פלוס אשה פה ואשה פה גם להן יש משקל. שנית, אם היה פה אחד יותר או פחות, יש לנו אדמות במקומות אחרים ומשלימים". הנתבע נשאל כיצד הוא יכול להסביר את הגבולות של הביידה שבפועל שייך להם והסביר-"מצד הדרומי מערבי יש עמוד חשמל, אף אחד לא יכול להזיז אותו. מה שמסומן בחלק התחתון השמאלי של הבדה. מזרחי-דרומי ישר יש את הבית של עאמר. לקחנו על הזוית, לא סוגרים אותה. לצד השני-הצפוני - לקחנו את הזוית של הבית של חמזה. הצד השמאלי העליון זה אותו עמוד ברזל (דבל טי) שעקרו אותו. אני בשטח יודע בדיוק". ובהמשך-"כל צלע אני לא יודע במטרים, אבל את הנקודות אני יודע. השטח יוצא מה שביניהם. מה שיש בפנים – שלנו". כאשר נשאל האם השטח שלו בביידה שווה לשטח של חמזה, השיב-"השטח של חמזה הם חלקו בשווה. האנשים שהיו – הם היו אנשים חכמים" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 7- עמ' 31 ש' 12).

35. עבד אל קאדר חיידר זחאלקה, הנתבע 18 נשאל בעדותו האם זכור לו מתי נעשתה החלוקה בין 3 הסבים והשיב-"אני יודע שזה היה מזמן. אני הייתי ילד קטן. לשאלתך, אני יודע את הגבולות של הבדה. מה שאמר העד הקודם מקובל עלי. אלו הגבולות לפי מה שמסומן בנספח ו'". לדבריו הוא יודע "ממתי שאני ילד זה היה הגבול של החלקה שלנו". כאשר הוצגה לו תוכנית המדידה השיב שהוא ללא משקפי הקריאה ואינו יכול לקרוא את המפה. הנתבע נשאל מדוע משפחת חמזה קבלו חלק קטן בצד הצפוני של הביידה והשיב-"כשחלקו חלקו שווה בשווה". הנתבע נשאל האם מיקום המגרש שלהם נמצא בצד הדרומי של הביידה על פי נספח ד', השיב- "אני ידוע את החלק שלהם, זה איפה שהבתים שלהם פלוס למעלה בחלק הצפוני של D יש להם עוד קצת". הוא נשאל האם היכן שמגרש התובע אין להם חלק והשיב-"כל החלקה הצפונית של פאד" (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 14-עמ' 32 ש' 1).

36. לדבריו, כאשר עשו את החלוקה כל אחד קיבל בערך שווה בשווה. הוא נשאל כמה היה שטח הביידה כולו והשיב-"כולו אני לא יודע, אני יודע שהמגרש שלנו זה 573. כך קבע המודד. כאשר ניסינו לחלק את האדמות שלנו בינינו לבין האחים שלנו מהאמא השניה, מדדנו אותו ולפי זה עשינו את החלוקה". הוא אישר שהוא מסתמך על נספח ו'. בתשובה לשאלה האם נאמר לו שמדובר במגרש שלהם, השיב-"זה מחולק וידוע, המודד מדד את זה. כאשר רצינו לחלק האחים בינינו רצינו לדעת בדיוק כמה החלקה שלנו אז אמרנו לו שזה המגרש שלנו. הוא מדד את זה וקבע שזה 573". ובהמשך-"אנחנו נתנו לו גבולות פה ופה והוא מדד. ואמר שזה השטח שלנו". הנתבע לא ידע לומר האם זה כולל הפקעה של הדרך. לדבריו, זה היה מזמן, באזור שנות ה-80. הנתבע נשאל האם הוא מאשר שאין את חתימות כל היורשים של אביו והשיב-"לא צריך את כל היורשים. אני אומר לך שמי שחתם פה, כל מי שהיה מעונין בחלקה, האחים שלנו מהצד האמא השניה וגם אנחנו וגם האמהות" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 2-21).

37. לטענת הנתבע, הכניסה של הבית עמאל היתה מהצד המזרחי מאחורי הבתים שלהם. הוא נשאל מדוע המדרגות והכניסה במערב והשיב-"הן בצד המערבי אבל אנחנו אמרנו להם שכל עוד לא משתמשים בחלקה אין בעיה. בצד השני – המזרחי יש להם עוד כניסה. הבתים שייכים למגרש הבדה". כאשר נשאל האם הכניסה בצד המזרחי, השיב-"זה לא חשוב, יש להם עוד מגרש משותף לאחים שלהם והם עוברים ממנו". הנתבע השיב שלא היה נוכח כאשר עבדל בסאט ועבד אל רסמי היו במדידה של המגרש שלהם. הוא נשאל האם אחיו היה נוכח במדידות שנערכו לפני כשנה והשיב-"לא היה. אף אחד לא היה". כאשר נאמר לנתבע כי לבית יש 2 קומות, קרקע ולקומה השניה יש מדרגות, כאשר הכניסה לדירה בקומה 2 מהצד המערבי, והכניסה לדירת הקרקע מהצד המזרחי, הסביר-"הכניסה יש לו ממזרח , אבל עשה את המדרגות בשביל להכנס לבית של ההורים שלו מהצד המערבי כי יותר קל לו לעבור, זה ההסבר שלי. ביקשו בינתיים שישתמשו בזה כי אנחנו לא משתמשים בזה, ברגע שאנחנו משתמשים בחלקה שלנו, אסור להם לגעת בה" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 22- עמ' 33 ש' 5).

38. הנתבע נשאל מדוע בתצהירו טען שכל היורשים חתמו והשיב-"בגלל שכל מי שהיה מייצג את כולם חתם. היורשים שהיו – ייצגו את כולם, אמא שלי ואמא שניה חתמה והאחים הגדולים חתמו – זה מייצג את כולנו". הנתבע לא זכר לומר מתי חמזה בנה את ביתו וטען שעמאל בנה את ביתו בשנות ה- 70. "79 או 70 משהו כזה". לטענתו, שטח הביידה הוא 573 מ"ר לפני הפקעה. כאשר נשאל האם מדובר בכל השטח, השיב-"כל השטח – לא יודע. אני יודע שהחלקה שלנו זה 573". הנתבע נשאל האם יש סימנים על המגרש שלהם והשיב-"יש סימנים. יש גדרות. יש עמוד חשמל. אני לא יכול להראות לך במפה עכשיו. אני מסכים עם העד הקודם". לדבריו, עמוד החשמל הוא הגבול בצד המערבי דרומי ובצד הצפוני –מערבי יש ברזל בתוך האדמה. בצד המזרחי צפוני הגבול הוא פינת הבית של חמזה סעד ובצד המזרחי דרומי זה פינת הבית של עמאל חמזה. הנתבע נשאל מהצד הדרומי של הביידה איזו חלקה נמצאת והשיב-"של עבד אל רני. שם יש גוש וחלקה ושם אי אפשר לשחק. אם הפינה של המגרש איפה שבנה עמאל זה הגבול בדיוק". הוא נשאל מהו הגבול המזרחי-דרומי של הביידה והסביר-"אני מתכוון שאמרתי הפינה של עמאל, המגרש של עמאל מגיש למגרש של עבד אל רני, לזה אני מתכוון" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 6- עמ' 34 ש' 22).

39. למען הסדר יוער כי הנתבעים 3-8 הגישו תצהיריהם בשנת 2011 ולאחר הגשת תצהיריהם כתב התביעה תוקן והם הפכו להיות הנתבעים 6. מכאן, התובע בסיכומיו מתייחס לנתבעים 3-8 כנתבעים 6 בהתאם לכתב התביעה המתוקן.

עמדות הצדדים בסיכומיהם

40. התובע בסיכומיו העלה טענות בנוגע לזכותו לדרוש פירוק שיתוף באופן שיוקצה לו מגרש ספציפי הו יוכל לעשות שימוש מלא באופן בלתי מסוייג. נטען כי חלק מהשותפים במקרקעין, הנתבעים 6 ובייחוד הנתבע 6 (ב)- ח'ייר זחאלקה נוהגים בחוסר תום לב ומנסים להכשיל את חלוקת המקרקעין במסגרת ההליך. נטען כי כתב התביעה תוקן פעמים רבות לדרישתם והגיע ל-93 נתבעים כאשר בפועל התברר שכל היורשים הנוספים שצורפו, כמו יורשיו של חיידר, לא הגישו כתב הגנה או הסכימו לתביעה. נטען שגם לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, לא תיקנו הנתבעים 6 את כתב הגנתם והם ממשיכים לטעון כנגד זהות היורשים. נטען כי הם אינם מציינים זהות של אדם או גוף נוסף שיש לכלול בתביעה אלא מעלים טענה כוללנית ולא מסתפקים בהצהרות התובע ובא כוחו כי הם באופן אישי פנו ליורשים וקיבלו מהם את פרטי היורשים על פי צווי ירושה. נטען כי אף אחד מבין יתר 93 הנתבעים לא העלה טענה כלשהי ביחס לזהות היורשים וכולם הסכימו לתביעה ולכל הפחות לא התנגדו לה.

41. התובע העלה טענה לפיה מדובר במחלוקות פנימיות של בני משפחת זחאלקה, המחזיקים אותו כבן ערובה על אף שאין להם מחלוקת אמיתית עימו. לטענת התובע, בביידר נשוא כתב התביעה מחזיקים בפועל רק הנתבעים 6, הם היחידים שבנו בתוך שטח הביידר (מרפסת הצמודה לבניין ק/1 בתשריט מומ/1) והם היחידים שמשתמשים ביתר השטח שמצא בחלק הדרומי מערבי שנועד ליורשי חיידר לצורך חניית רכביהם. נטען כי החלק הצפוני שיועד ליורשי פייאד ואותו רכש התובע משמש אותם לאחסנת ציוד מחרשות ואחסון עצים כפי שעלה מסעיף 8 לתצהיר עדות הנתבע 6 ב'. נטען כי הנתבע 6 ב הוא אחד מבין ששת יורשי המנוח סעד שהיה אחד מבין עשרות יורשי אביו המנוח סעד עבד אלרחמאן זחאלקה, אחד משלושת הסבים שבבעלותו שליש מהביידר. מכאן, בבעלות היורש 6 ב' 1/60 מירושת סבו סעד. נטען שבהתאם לגרסתו לפיה המודד מטעם בית משפט ערך חישוב לשטח הביידה וגילה שחלקו 1098 מ"ר, חלקו של הנתבע 6 ב' הינו כ-18 מ"ר בלבד. נטען כי יש לפסוק הוצאות לדוגמא לנוכח התנהלות הנתבעים 6 בהליך.

42. לטענת התובע, על בית המשפט להכריע בשתי שאלות עיקריות, הראשונה- מהו שטחו של הביידר ומה חלקו של כל אחד מהסבים במגרש ושנית, כיצד יש לחלק את הזכויות בביידר. באשר לשטח הביידר וחלקי הצדדים בו נטען כי אין ויכוח ביחס לבעלות ההיסטורית של שלושת הסבים- סעד, חיידר ופיאד בשטח הביידר. נטען כי בית המשפט מינה מומחה שהצעת חלוקתו מעלה שתי גרסאות ביחס לשטח הביידר ולמיקום הגבול הדרומי מזרחי בפרט- אשר לגביו חלוקים הצדדים. נטען שהן התובע שהחליף את הסב פייאד והן יורשי הסב חיידר ואף חלק מיורשי הסב סעד, מסכימים בין במפורש ובין בשתיקה והעדר התנגדות, כי קו הגבול הדרום מזרחי אמור לעבור בנקודות AB בהצעת החלוקה של המודד מטעם בית המשפט. במקרה זה שטח הביידה הינו 1201 מ"ר. הנתבעים 6, המחזיקים ב-1/10 מיורשת הסב סעד טוענים כי קו הגבול הדרום מזרחי של הביידר אמור לעבור 3 מטרים מערבית מקו הבניין של הבית שבנו (ק/1) ואמור לעבור בנקודות CD. במקרה זה, שטח הביידה הינו 1098 מ"ר בלבד. נטען שהנתבעים 6 טוענים שלא יתכן שהבניין ק/1 נבנה ללא המרחק המינימאלי הנדרש של 3 מטר מקו הגבול. לטענת התובע ויתר הבעלים המשותפים, מדובר בגרעין היישוב שנבנה שנים רבות לפני אישור תוכניות מתאר וחקיקת חוק התכנון והבנייה ובזמן שלא היה צורך המעברים רחבים בהעדר כלי תחבורה ממונעים ועל כן הבנייה בוצעה במרחק אפס. נטען כי גם לשיטת הנתבעים לפיה קו הגבול הינו בנקודה CD עדיין חלקו של הסב פייאד הינו 366 מ"ר, שטח העולה על השטח שרכש התובע בסך 308 מ"ר.

43. לטענת התובע, בהתאם להסכם בין הנתבע 2 ליתר יורשי פייאד, קיבל הנתבע 2 את כל זכויותיו של הסב פייאד. נטען כי המועצה המקומית כפר קרע, שהינה המחזיקה היחידה ברישומים של שטחים ובעלויות בגרעין היישוב, אישרה לנתבע 2 בשני אישורים עוקבים בנקודות זמן שונות את בעלותו בחלק של סבו. נטען כי הנתבעים 6 טענו טענה בעל פה, המנוגדת לאישור בכתב של המועצה, לפיה המועצה לא אישרה את הבעלות כדין וראש הרשות חתם על האישור ללא ידיעת המחלקה הטכנית ו/או מהנדס המועצה וכי אישור זה הושג אגב טעות ו/או הטעיה. נטען כי הרשות המקומית בהיותה רשות שלטונית נהנית מחזקת התקינות של המעשה השלטוני וחזקה על ראש המועצה שלא היה חותם על אישור ללא התייעצות עם המהנדס ומבלי שהוצגו בפניו כל הראיות הדרושות. נטען כי הנתבעים 6 לא זימנו את ראש המועצה או המהנדס לעדות וזנחו את הטענה במהלך המשפט. נטען כי יתר הנתבעים לא התנגדו לזכויות הנתבע 2 כחליפו של הסב פייאד ולא טענו כנגד רכישת הזכויות על ידי התובע. עוד נטען כי יורשי הסב חיידר ודודניהם של הנתבעים 6 הסכימו לתביעה וחתמו על תשריט החלוקה המייעד לתובע את חלקו בצד הצפוני של הביידר. נטען כי המחזיקים ב-97% משטח הביידר מסכימים לתביעה ועל בית המשפט להצהיר כי התובע הוא הבעלים של 308 מ"ר מסך כל שטח הביידר.

44. באשר לשאלה כיצד לחלק את הביידר נטען כי הצעת החלוקה שצירף לכתב התביעה מחלקת את הביידר בצורה ההגיונית והטבעית ביותר. נטען כי התובע המחזיק במגרש הצמוד לביידר בצד הצפוני, ביקש לספח את זכויותיו בביידר למגרשו הקיים ובכך להרחיב את חצרו ודאג לגישה, כניסה ויציאה נוחה למגרשו. נטען כי מדובר בשיקול מכריע ברכישת הזכויות מלכתחילה. נטען כי יורשי חיידר מסכימים לחלוקה זו. נטען שהנתבעים 6 מסכימים שהם יקבלו את החלק במקרקעין בצד הדרומי בסמוך לבניינים ק/1 ו-ק/2 שהם בנו במגרש והגובלים בבידר מצד מזרח. התובע הפנה לעדות הנתבע 6 ב ממנה עלו הדברים האמורים (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 8-9). נטען כי יש להעניק לתובע את השטח בצד הצפוני.

45. הנתבעים 3-8 בסיכומיהם טענו כי דין התביעה להדחות על הסף היות ולא צורפו כל הצדדים הרלוונטיים להליך. לטענתם, התובע לא צירף כנתבעים צדדים שהוא עצמו מודה כי הם חלק מיורשי המנוח עבד אלרחמאן זחאלקה. הנתבעים הפנו לכתב הגנתם של הנתבעים 13-15 ו-17-20 שם פורט בהרחבה העץ המשפחתי של בעלי הביידר וממנו עולה שלא צורפו כל הצדדים הרלוונטיים. עוד נטען כי התובע בחר להגדיר חלק מיורשי המנוח חיידר כ"נתבעים פורמאליים" ובכך פטר עצמו מלהמציא להם את כתב התביעה. עוד נטען כי התובע ואף מוחמד חיידר זחאלקה שתצהירו הוגש נ/4 לא הציגו כל מסמך בכתב לפיו יורשי המנוח חיידר מוותרים על זכויותיהם בביידר למוחמד חיידר זחאלקה. נטען כי כל אשר הוצג הוא תשריט שלא ניתן ללמוד ממנו מאומה ושנטען לגביו כי יורשי אביו המנוח ויתרו לו על זכויותיהם בביידר בתמורה לויתורו במקום אחר. נטען שהמסמך לא נושא חתימות של כל יורשי חיידר ולכן אין לו נפקות. נטען כי מדובר בעסקאות מקרקעין וכי דרישת הכתב מהותית. עוד נטען כי לא רק שהתובע לא צירף כנתבעים את אותם צדדים שהוא עצמו מודה שהם חלק מיורשי המנוח עבד אלרחמאן זחאלקה אלא שהוא לא המציא צווי ירושה שמכוחם ניתן ללמוד על זהות היורשים של כל אחד מבעלי הזכיות שנפטר. נטען כי הטענה לפיה "כולם יודעים" אבסורדית ויש לדחותה. נטען כי זהות היורשים נקבעת על פי צווי ירושה ולא על סמך הצהרת פלוני. נטען כי טענת התובע בסיכומיו לפיה חלק מהנתבעים לא נתנו לו להעתיק את צווי הירושה הינה מגוחכת שכן ניתן היה לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת צו להמצאת מסמכים.

46. לטענת הנתבעים, נעשה ניסיון לסילוק התביעה בפשרה וכי הינם מעוניינים לחלק את הביידר אך יש לעשות כן בצורה נכונה וכדין. נטען שלתובע ניתנו הזדמנויות רבות לתקן את כתב תביעתו ולצרף את הצדדים הרלוונטיים אך הוא לא עשה כן. נטען שאותם צדדים יוכלו להעלות בעתיד טענות כנגד פסק הדין.

47. הנתבעים במסגרת סיכומיהם התייחסו, לטענתם למעלה מן הצורך, לטענות התובע באשר לשטח הביידר וחלוקתו. נטען כי בחקירתו הנגדית טען הנתבע מוחמד חיידר זחאלקה כי השטח המגיע לאביו הינו 573 מ"ר. מכאן, לפי גרסתו שטח הביידר הינו 1,719 מ"ר. מעדותו אף עלה כי גבולות המגרש ידועים לו היטב וכי ניתן להבחין בהם בשטח. נטען כי דבריו נטענו לראשונה בחקירתו הנגדית ואין להם זכר בתצהיר עדותו הראשית. עוד נטען שהוא לא צירף צילומים באשר לסימני הגבול הנטענים או תוכנית מדידה ממנה ניתן ללמוד אודות גודל המגרש שהיה מיועד לו. גם טענתו לפיה לנתבעים יש תשריט חלוקה שהם מסרבים להציגו (עמ' 29-30 לפרוטוקול) נטעה לראשונה בחקירתו הנגדית. נטען כי הוא הכחיש וכפר בכל תשריטי החלוקה שצורפו לתצהירו.

48. לטענת הנתבעים, התובע לא זימן לעדות את עורך המסמך או מי שחתום עליו בנוגע לאישורי הרשות המקומית בדבר בעלות הנתבע 2 במגרש שרכש ממנו. לטענת הנתבעים, מדובר במסמך שאינו קביל מאחר וניתן ללא סמכות וללא אישור מחלקת ההנדסה ברשות המקומית. עוד נטען כי יש לזקוף לחובת התובע את העובדה שהנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא מסר גרסה בנוגע לשטח הביידר ואופן קבלת הזכויות שנמכרו. נטען כי הוא לא זומן לעדות על ידי התובע. נטען שאין למעשה בפני בית המשפט גרסה מצד משפחת פיאד באשר לגבולות הביידר ושטחו. נטען שהתובע הסתפק בעדותו אך עלה כי הוא אינו יכול להעיד על דברים שידועים לו מידיעה אישית אלא על דברים ששמע מפי אחרים. נטען שהתובע ניסה לתקן מחדלו על ידי הגשת תצהיר אחיו של הנתבע 2- הנתבע 9 ה' אך בית המשפט דחה את בקשתו. נטען כי גרסת משפחת חיידר בקשר לגודל הביידר סותרת בצורה מהותית את גרסת התובע וקיים הפרש של 500 מ"ר לפחות בין השטחים הנטענים על ידי כל אחד צהצדדים- משפחות פיאד וחיידר. נטען כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי מוחמד חיידר זחלאקה הכחיש את תשריטי החלוקה שצירף בעצמו לתצהירו. עוד נטען כי דין התביעה להדחות היות והתובע לא עמד בהוראות סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה לפיהן לא ינתן פסק דין לחלוקת קרקע בין בעליה המשותפים אלא על פי תשריט שאושר על פי פרק ד' או על פי סימן ז' לחוק התכנון והבנייה.

49. הנתבעים 13-15 ו-17-20 טענו בסיכומיהם כטענה מקדמית כי הצעת החלוקה של מומחה בית המשפט עומדת בסתירה חזיתית לחלוקה בפועל בין הנתבעים שהם שותפים בבידר למעלה מ-40 שנה. נטען שיש בבחירת המומחה ניגוד עניינים היות והוא ערך תוכניות שנוגדות את החלוקה שערך לצדדים קודם לכן, לפי חזקה וחלוקה מוקדמת בהתנהגות במשך השנים ובפרט שדירות יורשי המנוח חמזה אמורות להיכלל בשטח הבייידר נשוא המחלוקת.

50. לגופו של עניין נטען כי התובע לא הוכיח את בעלותו בקרקע וכי אישור ראש המועצה אינו מהווה ראיה רלוונטית היות והוא אינו מוסמך לחתום על אישורים מסוג זה. עוד הוזכר שהתובע לא זימנו לעדות. עוד נטען שראש המועצה ציין באישורו שהאישור ניתן למיטב ידיעתו מבלי לציין מהו מקור הידיעה ולא ברור מדוע האישור לא נחתם על ידי המזכיר כמתחייב מהוראות סעיף 193 (א) לצו המועצות המקומיות א', תשי"א-1950. נטען כי אישור המועצה חסר כל נפקות.

51. עוד נטען כי התובע לא הציג את ההסכם המקורי שבינו לבין הנתבע 1 שלא זומן להגישו כראיה. כאשר התובע התבקש להציגו הוא הודיע שהמסמך המקורי לא בידיו (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 26-29). נטען שהמפה שהוצגה על ידי המומחה לא מקובלת על הנתבעים היות ולפיה שטח הביידר לא כולל את דירות המנוח חמזה. נטען כי הדבר מוטעה ויש לכלול את הדירות של יורשי חמזה וכן את החלק הצפוני נשוא התובענה כשטח הביידר. נטען כי מעדות התובע אף עלה שהדירות של יורשי חמזה נמצאות בשטח הביידר (עמ' 28 ש' 17-18). נטען שבין הנתבעים לבין עצמם יש עוד אדמות משותפות רבות שמחייבות התייחסות לחלוקה הוגנת ושיוויונית ואין לדון בחלק מזערי ולזכות בשטחים שאין הנתבעים 3-8 זכאים לקבלם. עוד נטען שבית המשפט לא יתן סעדים שלא נתבקשו בכתב התביעה ויש להותיר את עניין החלוקה בין 3 הסבים ויורשיהם, לרבות התובע, ללא הכרעה עד שתינתן הכרעה בנוגע לבעלות. נטען שהנתבעים זכאים לבעלות בשטח של 573 מ"ר כאמור בנספח נ' לתצהיריהם שהוכן על ידי מומחה בית משפט המהנדס עסלי עבד אלבאסט. נטען שראיה זו לא נסתרה ולא הופרכה.

52. לטענת הנתבעים, הם אינם מקבלים את תוכן חוות הדעת של המומחה והצעתו בנוגע לשטח הביידר לרבות בנוגע לדירות יורשי חמזה והכולל חלופות שאינן רלוונטיות לתוכן הסעדים שהתובע עתר להם במסגרת תביעתו. נטען שבמידה ובית המשפט רואה לנכון לאשר את תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי לפיו בבעלותו 308 מ"ר, יש להותיר את החלוקה שבין התובע לנתבעים ללא הכרעה לנוכח המחלוקת על שטח הביידר. לטענת הנתבעים, כל צד (של 3 הסבים) אמור להיות הבעלים של 573 מ"ר באופן שווה. נטען שהמומחה כלל לא התייחס לכך בחוות דעתו היות והוא נתבקש לערוך חוות דעת אחרת, בטרם כניסת הנתבעים לתמונה ולנוכח ההסכמה בין התובע לנתבעים 3-8.

53. לטענת הנתבעים שטח הביידר, הכולל את דירות יורשי חמזה, לא ידוע ולא נמדד בפועל. נטען שהמהנדס שמונה מטעם בית המשפט התבקש למדוד את השטח שממזרח לדירות חמזה עם ו/או בלי זכות המעבר א קו הבניה של 3 מ"ר. נטען כי מעדות הנתבע 4 עלה שמדידות המומחה אינן רלוונטיות ולשיטת הנתבעים 3-8 שטח הביידר טרם נמדד ויש לחלקו בין 3 הסבים באופן שווה, כאשר הצדדים לא נתנו לבית המשפט כלים לחלוקת הביידר (עמ' 30 ש' 14-15, 29-31). נטען שמעדות הנתבע 4 עלה אף כי הוא מכיר את הבית מילדותו (עמ' 31 ש' 3-4) וכי רב העדויות בתיק הינן עדויות שמיעה שאין להן משקל ראייתי. נטען כי גם עדות התובע הינה עדות שמיעה ברובה וכי הוא לא דאג לזמן את העדים הרלוונטיים. עוד נטען כי הנתבע 2 שמכר לו את הקרקע לא התייצב לחקירה ולא הוגש ההסכם המקורי עימו של מכירת הקרקע. נטען שמחקירתו הנגדית של הנתבע 4 עלה כי הוא מתנגד לחלוקה וכי יש לחלק בהסכמה את הקרקע באופן בו כל אחד יקבל את חלקו (עמ' 34 ש' 7, 11-12). נטען כי לבית המשפט אין את הכלים לחלוקת הביידר והתובע לא סיפק ראיות כדי להורות למומחה איזה שטח למדוד. נטען שבנסיבות, המומחה לא הכריע מהו שטח הביידר וגבולותיו.

54. הנתבעים הפנו בסיכומיהם לעדות הנתבע 18 (עמ' 31 ש' 19-23, 30-31, עמ' 32 ש' 4-9) ממנה עלה כי נספח ו' הינו מפה מצבית שנערכה על ידי מומחה בית המשפט, שם קבע שחלקם של הנתבעים הוא 573 מ"ר. נטען כי ראיה זו לא נסתרה ולא הופרכה. נטען כי האמור בסיכומי התובע אינו מהווה את שטח הביידה, הגם שהתובע עצמו הודה בחקירתו שהדירות של יורשי חמזה נכללות בביידר (עמ' 28 ש' 17-18), דבר שלא בא לידי ביטוי באף תוכנית ו/או מפה מצבית. נטען שהמומחה לא הכין תוכנית שתגדיר מהו שטח הביידר בהתאם להצהרות הנתבעים והתובע ומכאן שטח הביידר אינו מוגדר ולא ניתן להורות על חלוקתו.

דיון והכרעה

55. בהליך שבפני הוגשה תובענה ביום 14.1.10. התובענה הוגשה כנגד 3 נתבעים: המועצה המקומית כפר קרע, נזהר פהד זחאלקה ויורשי המנוח חמזה סעד זחאלקה. במסגרת ההליך תוקן כתב התביעה מספר פעמים. ביום 24.10.10 ניתנה החלטה בנוגע לצורך בתיקון כתב התביעה וצירוף יורשי המנוח חמזה זחאלקה. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 27.2.11. בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 27.2.11 כאמור, התביעה הוגשה כנגד 8 נתבעים. ביום 31.5.12 ניתנה החלטה לאחר שכתב התביעה תוקן בשנית. יוער כי במסגרת ההחלטה כאמור צוין בפרוטוקול הדיון כי התובע העלה טענה לפיה למעט הנתבעים 3-8 יתר הנתבעים אינם מעוניינים להשתתף בהליך (טענה שהוכחה כשגויה בהמשך ההליך). הוחלט שעל מנת לוודא שהדבר נכון ופסק הדין יחול על כולם, יש לבצע המצאה של כתב התביעה המתוקן לצדדים הנותרים עם התיעוד הנדרש לכך או לחילופין שאותם צדדים יצהירו כדין במסמך שהם מוותרים על השתתפותם וכי אין להם טענות בנוגע להליך.

56. ביום 27.9.12 הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים. בהחלטה מיום 7.1.13 נטען כי לא כל הצדדים להליך היו צד להסכמת הצדדים בנוגע למינוי המומחה. עוד נטען כי מדובר בתביעה לפירוק שיתוף וכי יש לצרף את כל הצדדים הרלוונטים. בהתאם לטענות שהועלו, ניתנה החלטה לפיה המועד שנקבע להוכחות ידחה וכי על התובע לצרף את כל הצדדים הנחוצים להליך ולהגיש כתב תביעה מתוקן. כתב תביעה מתוקן הומצא ביום 3.4.12. בהתאם לכתב התביעה המתוקן ישנם 23 נתבעים (שחלקם הוגדרו "נתבעים פורמאליים") המתחלקים ללמעלה מ-90 נתבעים.

57. בהליך שבפניי אין מחלוקת בין הצדדים כי החלקה ההיסטורית – "הביידר", היתה שייכת לשלושת הסבים וחולקה ביניהם באופן שווה. עיקר המחלוקת הינו בנוגע לשטח הביידר ואופן חלוקתו. עוד יוער, כי אין מחלוקת שהתובע בא בנעלי הנתבע 2 ורכש חלק או את כל זכויותיו בביידר, כאשר המחלוקת היא בנוגע למיקום וגודל החלק לו היה זכאי הנתבע 2. לא הועלו טענות על ידי מי מהצדדים בנוגע לעצם קיומו או תוקפו של ההסכם בין התובע לנתבע 2 אלא בנוגע לאופן החלוקה ולמתן חלקו, בטרם חולק הביידר והוגדרו היקף וזכויות הצדדים בו. התובע צירף לכתב תביעתו את חוזה המכר שנערך בינו לבין הנתבע 2 ביום 23.8.07 שם הוגדר הנכס כחלקת קרקע בשטח של 308 מ"ר הנמצאת באזור הבנוי (ג'ד'ר אלבלד) של כפר קרע ושגבולותיה פורטו כדלקמן: מצד מזרח: מגרש וביתו של אבו עטא יוסף אחמד, מצד מערב: מגרשו של המנוח עיד פאיז חסן, מצד צפון: מגרשו של אבו עטא עבדאלהאדי דאהוד ומצד דרום: כביש ציבורי. להסכם המכר צורפה מפה מצבית, יפוי כח בלתי חוזר וכן אישור המועצה. עוד צורף כתב ערבות אישית לקיום החוזה עליו חתומים יורשי המנוח פהד: זחאלקה טארק פהד, זחאלקה סוהילה מחמוד, זחאלקה חלימה פבד, חזאלקה מוחמד האשם פהד וזחאלקה אמירה פהד.

58. זה המקום לציין כי במסגרת ההליך הומצא העץ המשפחתי של משפחת עבד אלרחמאן זחאלקה (נספח ב' לסיכומי הנתבעים 13-15 ו-17-20). תרשים זה אינו נתמך בצווי ירושה כדין לצורך הוכחת הנטען בו. יתרה מכך, בנוגע לחלק מהיורשים מצוינים ויתורים בשם אנשים אחרים. כך לדוגמא ביחס לחאלד, בנה הבכור של עפיפה ז"ל מצוין- "מאשר בשמו ובשם יתר יורשיה את הויתור שלה על הזכויות לטובת סבי". ראשית, לא ברור כיצד ומכח מה יכול היה לוותר על זכויות האחר ושנית, לא צורף כל המסמך המעיד על הויתור בפועל או זכותו למתן הויתור כאמור. גם המפות הנושאות את חתימותיהם של חלק מהיורשים המאשרים לכאורה את בעלות הנתבע 2 במגרש אינן כוללות את כל היורשים של המנוח חיידר והמנוח סעד. זה המקום לציין כי לכתב התביעה המקורי לא צורף ולו צו ירושה אחד המעיד על זהות היורשים בהליך. גם לכתב התביעה המתוקן (3) לא צורפו צווי ירושה כלל. צו הירושה הבודד שהוצג בפניי בתיק הינו צו ירושה של יורשי המנוח חמזה סעד זחאלקה ז"ל מיום 6.11.95 שצורף לתצהיר הנתבעים 3-8.

59. במצב דברים זה יש מקום לקבל את טענת הנתבעים, כי לא הוכח כי התובע צירף את כל הצדדים הרלוונטיים להליך. התובע בעדותו לא סייע בשלילת הטענה. כאשר נשאל התובע האם הוצג בפניו צו ירושה של המנוח הישאם זחאלקה, אחיו של הנתבע 2, השיב שאינו יודע וכי עורך דינו טיפל בעניין משפטית (עמ' 25 לפרוטוקול מיום 13.11.13 ש' 9-10). בהמשך, כאשר נשאל על סמך מה קבע בכתב תביעתו מיהם היורשים של המנוח עלי זחאלקה חיידר, השיב שהוא מכיר אותם אישית (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 19-21). התובע נשאל גם בנוגע ליורשי יוסוף עראבסי ז"ל והשיב שהוא מכיר אותם באופן אישי מהכפר ובהמשך הוסיף-"אני מכיר אותם. בנוסף לכך היו לנו ישיבות עם העו"ד שלי והיה מעדכן אותי בכל הדברים האלו" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 1-6). כאשר נשאל מי הם היורשים של המנוחה עמנאה סעד זחאלקה, השיב-"כן. איימן, ומוחמד ואינאס, ומנאל ומוענה, אלה הבנים שלו, 3 בנים ו- 3 בנות. (נתבעים 10 ואילך)". לדבריו, ידע זאת מעורך דינו (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 7-11). התובע אישר שהוא יודע את זהות היורשים בתיק, חלקם מידיעה אישית וחלקם על פי מידע שנמסר לו על ידי עורך דינו. הוא אישר שלא הוצגו לו צווי ירושה אך הוצגו לטענתו לעורך דינו (שלא העיד במסגרת ההליך דנן ושלא הגיש מסמכים בעניין זה). הוא נשאל בעדותו לגבי צירוף נתבעים נוספים והשיב שעורך דינו טיפל בעניין (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 17-29). התובע לא ידע האם יש ברשותו צווי ירושה של פהד ופיאד (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 24-25).

60. בסעיף 14 לסיכומיו טען התובע כדלקמן: "לצורך איסוף הפרטים של היורשים הנ"ל, השקיע התובע עבודה רבה ומורכבת, הוא הגיע ליורשים לבתיהם וביקש לעיין בצווי הירושה בהם הם מחזיקים, ובהתאם לצווים אלה רשם את פרטי היורשים. יצוין כי חלק מהנתבעים הנ"ל הסכימו לאפשר לתובע ו/או בא כוחו לעיין בצווי הירושה אולם לא הסכימו לאפשר לו להעתיקם ועל כן צורפו רק חלק מצווי הירושה שניתנו בעניין". מוטב כי טענה זו כלל לא היתה נטענת. ראשית, לא מצאתי כי צורפו אף חלק מצווי הירושה כפי שצוין לעיל. שנית, עסקינן בתביעה לפסק דין הצהרתי במקרקעין לפיו התבקש להכריז על זכויות התובע במקרקעין ובנוסף על פירוק שיתוף המקרקעין ולא יתכן שתובע הדורש סעדים כאמור לא יצרף את הבסיס הראייתי הנדרש לתביעתו. זהות היורשים נקבעת בהתאם לצווי ירושה ולא על פי עץ משפחתי ששורטט על ידי פלוני או טענה לפיה מדובר בדבר הידוע לכל. זאת ועוד, לא ברור מדוע לא הוגשה לבית המשפט בקשה מטעם בא כוחו של התובע למתן צו להמצאת צווי הירושה. בקשה שהייתי נעתר לה בנסיבות.

61. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה. כפי שציינתי לעיל, היות ולא הועלו טענות כנגד תוקף ההסכם בין התובע לנתבע 2 וכן הנתבעים הודו כי לתובע ישנן זכויות כלשהן אך קיימות מחלוקות לגביהן, ומכיוון שאין זה ברור אם צורפו כל בעלי הזכויות אבהיר כי פסק דין זה אינו מהווה מעשה בית דין או אף פלוגתא גמורה בנוגע לזכויות התובע ואופן חלוקתן. כולי תקווה שהתובע ישכיל לנהל את ההליך הבא באופן שונה מניהול ההליך דנן. לאור תוצאת פסק דין, כל צד יישא בהוצאותיו.

62. בסיום הדברים, אעיר כי אין מנוס מהטלת שכ"ט עו"ד והוצאות על התובע אשר למרות שהוזהר מספר פעמים כי עליו לצרף את כל הצדדים הרלוונטיים וניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן את כתב תביעה, לא השלים את המלאכה וגרם טרחה לצדדים האחרים. התובע יישא בשכ"ט עו"ד הנתבעים 3 – 8 בסך 7,500 ₪ וסך של 7,500 ₪ עבור שכ"ט עו"ד הנתבעים 13 – 15 ו- 17 – 20. בהחלטה מיום 27.9.12 הוחלט כי הצדדים ישאו בתשלום שכ"ט המומחה ולא נקבעה חלוקה על ידי בית המשפט. על הנתבעים להגיש פסיקתא לעניין תשלום למומחה תוך 30 יום ותינתן החלטה בהתאם.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.