1. ב-14.12.00 הגיש התובע [ להלן :" הבנק"] כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר בסך כ-4 מיליון ₪ בגין חובות בחשבונות הבנק .

הנתבעת 5 [להלן:" סימה"] הינה אשתו של הנתבע 4 [להלן: "אלי"] . קבוצת החברות, שאלי ניהל והיה בעל מרבית המניות בהן, כללה את החברות: חב' צול ניהול פרויקטים בע"מ [להלן : "חב' צול"]; חב' סיוון דור כוח - אדם בע"מ [להלן:"חב' סיוון"];חב' סיגד להשקעות ובניין בע"מ [להלן:"חב' סיגד"], וחב' סינדו תשתית ופיתוח בע"מ [להלן: " חב' סינדו"] .

2. רשם ביהמ"ש המחוזי [ כב' השופט עדי אזר ז"ל] בהחלטתו מ-27.11.02 דחה את מרבית הבקשה ליתן רשות להתגונן, ונתן לנתבעים רשות להתגונן רק בסוגית העברת חובה לבנק של חב' סינדו [בפירוק] לחשבון חב' צול. ב-6.1.03 ניתן פסק דין חלקי בתביעה, וב-3.4.03 תוקן פסק הדין ונקבע שהנתבעים חייבים לשלם לבנק סך של כ-2.9 מיליון ₪ בצירוף ריבית בשיעור המירבי.

הוגש ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש מ-27.11.02 ועל פסק הדין מ-6.1.03 , אשר תוקן ביום 3.4.03. ב-9.12.09 ניתן פסק דין בערעור בבית המשפט העליון . פסק הדין החלקי וההחלטה בבקשת רשות להתגונן בוטלו, וניתנה למערערים רשות להתגונן ביחס לכל רכיבי התביעה, למעט טענת הכפיה שעליה ויתרו. עוד נקבע שהוצאות הערעור יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין שינתן בתביעה.

התביעה נדונה בפני מותבים אחרים והועברה לשמיעת הוכחות בפני במאי 2010.

התביעה כנגד חב' סינדו בפירוק נמחקה בהסכמת הצדדים [ראו עמ' 240 לפרוטוקול שורה 12]. נשמעו בתביעה 10 עדים. תחילה ייצג עו"ד רינגולד את הנתבעים 1-5, ובעיצומו של המשפט פוצל הייצוג באופן שעו"ד רינגולד המשיך לייצג את הנתבעת 5 בלבד, ובשם הנתבעים 1-4 הופיע וחקר הנתבע 4 ללא ייצוג פרקליט – דבר שהקשה על בירור ההליך.

3. החשבונות שנפתחו ע"י הנתבעים בסניף הבנק בגבעתיים : חשבון חב' צול – חשבון מס' 549667; חשבון חב' סיוון – חשבון מס' 585868 ; חשבון חב' סיגד – חשבון מס' 575951; חשבון עסקי של אלי – חשבון מס' 549772; חשבון סימה – חשבון מס' 573487 ; חשבון חב' סינדו – חשבון מס' 579957 .

חשבון חב' צול וחשבונו העסקי של אלי נפתחו ב-11.10.92 , וחשבון חב' סיוון נפתח ב-27.7.97 . ב-1.11.99 צירף אלי את סימה לחשבונו העסקי, וחשבונות הבנק של חב' סינדו, סימה וחב' סיגד נסגרו.

ב-19.11.98 ניתן צו פירוק כנגד חב' סינדו, ומונה מפרק זמני [ ראו ת/7 ].

4. עפ"י הפירוט בסעיף 12 לכתב התביעה, תביעת הבנק כנגד הנתבעים הוגשה בגין החובות בחשבונות :

[א] חוב חב' צול כחייבת עיקרית בחשבון 549667, וחובם של הנתבעים 2-5 כערבים לחוב מכוח הסכם הסדר החוב [ סעיף 20 במוצג ת/9 ], נכון ל-1.12.00 - 3,517,312 ₪ [ ראו סעיף ח'1 לכתב התביעה].

[ב] חוב של חב' סיוון כחייבת עיקרית בחשבון 585868, וחובם של הנתבעים 1,3-5 כערבים לחוב מכוח הסכם הסדר החוב [ סעיף 20 במוצג ת/9 ], נכון ל-1.12.00 - 273,584 ₪ [ראו נספח ח'2 לכתב התביעה].

[ג] חוב של אלי וסימה כחייבים עיקריים בחשבון 549772, וחובם של הנתבעים 1-3 כערבים לחוב מכוח הסכם הסדר החוב [ סעיף 20 במוצג ת/9 ], נכון ל-1.12.00 - 258,194 ₪ [ראו נספח ח'3 לכתב התביעה].

כפי הנראה החברות ריקות מנכסים, ועיקר המאמץ של הבנק מופנה לגבות את החוב מאלי וסימה.

5. ב-11.10.92 נפתחו חשבונות צול ואלי, וב-16.1.95 החליט הממונה על האשראי בבנק , נוכח פערי הבטחונות שזוהו בחשבונות הקבוצה, להעביר את האחריות על ניהול האשראי של חשבונות הקבוצה לסקטור לקוחות מיוחדים בבנק [להלן: "מחלקת לקוחות בפיקוח"] .

מ-16.1.95 ועד הגשת התביעה ב-14.12.00, במשך מרבית תקופת ההתנהלות בבנק, היו חשבונות הקבוצה בטיפול מחלקת לקוחות בפיקוח, והסמכות לאשר אשראים נגרעה ממנהל סניף הבנק.

6. ב-5.9.99 חתם הבנק, ביוזמת מחלקת לקוחות בפיקוח, על הסכם עם הנתבעים, שעניינו ארגון מחדש ופריסה של חובות הנתבעים [להלן : "הסכם הסדר החוב"- מוצג ת/9] .

בהסכם הסדר החוב הוצהר שחוב הנתבעים עמד נכון ל-31.8.99 ע"ס כ-3 מיליון ₪: חב' צול חבה לבנק – 1,037,172 ₪ ; חב' סינדו חבה לבנק - 982,158 ₪ ; חב' סיוון חבה לבנק – 735,669 ₪ ; חב' סיגד חבה לבנק - 12,800 ₪ ; אלי חב לבנק – 298,318 ₪ , וסימה חבה לבנק – 154,922 ₪ .

עפ"י הסכם הסדר החוב : סיגד תיפרע את חובה במזומן בסך 12,800 ₪ , יתר חובות הנתבעים, למעט 150,000 ₪ מחובה של חב' סיוון ו- 100,000 מחובו של אלי, יועברו לחשבון חב' צול ; חשבונות סינדו , סיגד וסימה - ייסגרו ; לצורך פרעון החוב הכולל שיווצר בחשבון חב' צול, לאחר העברת חובות הקבוצה לחשבון, יעמיד הבנק לטובת חב' צול הלוואה ע"ס 300,000 דולר שוות ערך ל – 1,279,500 ₪ למשך 12 חודשים, אשר תיפרע בתום התקופה, וכן הלוואה נוספת על יתרת החוב בסך 1,708,500 ₪ צמודת מדד, אשר תיפרע בתשלומים חודשיים רצופים של 30,000 ₪ .

בנוסף נקבע בהסכם הסדר החוב, שבחשבון חב' צול תינתן מסגרת אשראי בחח"ד בסך 200,000₪, ומסגרות נוספות להלוואות וערבויות, וזאת עד 31.12.00; בחשבון חב' סיוון תינתן מסגרת אשראי לחח"ד בסך 150,000 ₪ , ומסגרת הלוואות עד 31.1.00; בחשבון אלי תינתן מסגרת אשראי בחח"ד בסך 100,000 ₪ עד ליום 31.12.00; מסגרות האשראי יוארכו בכפוף לשיקול דעת הבנק .

באשר לביטחונות להבטחת החזר החובות בחשבונות הקבוצה נקבע :חב' סיגד תשעבד לטובת הבנק את כל הזכויות בנכס הידוע כגוש 4043 חלקות 2 ו-3 ; חב' צול תשעבד לטובת הבנק את זכויותיה ב-2 מגרשים בגן יבנה [מגרשים 94א ו-94ב], אשר ימכרו תוך 12 חודשים ותמורתם תועבר לבנק לפרעון ההלוואה צמודת הדולר; הנתבעים ישעבדו לטובת חשבון חב' צול את כל הביטחונות המשועבדים לטובת אלו מהחשבונות ; חב' צול וחב' סיוון תיצורנה שיעבודים שוטפים לטובת הבנק ; הנתבעים, ביחד ולחוד, יהיו ערבים לקיום ההתחייבויות שבהסכם ולחובות שנוצרו ; הבנק יהיה רשאי להעמיד את האשראי לפירעון מיידי בהתאם להוראות הסכמי האשראי ; הנתבעים מוותרים על כל טענה הקיימת להם כלפי הבנק עובר לחתימת הסכם הסדר החוב .

הסכם הסדר החוב תוקן פעמיים. ב-17.10.99 הוסף נספח ראשון [ להלן : " הנספח הראשון"- מוצג ת/10]. ב- 5.1.00 נחתם נספח נוסף, שהחליף את הנספח הראשון [להלן: "הנספח השני"- מוצג ת/11 ].

בנספח הראשון, תוקנו תנאי ההלוואות והוסכם על שעבוד מניותיה של סיגד לטובת הבנק. בנספח השני, לאחר שהנתבעים מכרו את מניות סיגד לחב' אשדודית בע"מ, הוסכם כי תמורת ויתור הבנק על שעבוד מניות סיגד – ימסרו לבנק 10 שיקים בסך כולל של 1,402,800 ₪ - שיקים שנתקבלו מהרוכשת חב' אשדודית, ומתוכם ייפרעו 1,279,500 ₪ . הוסכם שהלוואה בסך 300,000 דולר שניתנה לחב' צול תיפרע פירעון מוקדם לפי לוח התשלומים של השיקים הנ"ל. עוד נקבע בסעיף 5 לנספח השני, שאם השיקים הנ"ל לא ייפרעו – מתחייבת חב' צול כחייבת עיקרית ויתר הנתבעים כערבים להפקיד את הסכום הדרוש לפירעון השיקים באותו יום ובמזומן.

7. הבנק טען שהשיקים בסך 1,402,800 ₪, שניתנו לסילוק ההלוואה הדולרית, במסגרת הנספח השני -חוללו באי פירעון, וחרף הוראת סעיף 5 לנספח השני- לא הופקדה תמורתם במזומן. עוד טען הבנק שחב' צול חדלה מלשלם את התשלומים בגין שתי ההלוואות שהועמדו לה במסגרת הסכם הסדר החוב, ואף לא פרעה את יתרות החובה בחשבונות הקבוצה.

אלי טען בסעיף 51 לתצהירו ,שהבנק ביטל את כל כרטיסי האשראי והפסיק את פעילות הקצאת האשראי לקבוצה בסוף יוני 00' .

ב-2.10.00 הועמדה לפירעון מיידי יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת בסך 1,286,923 ₪ [ ראו סעיף 62 לתצהיר שלמה זיו ].

ב- 30.11.00 הועמדה לפירעון מיידי יתרת ההלוואה השניה הבלתי מסולקת בסך 1,451,599 ₪ [ ראו סעיף 62 לתצהיר שלמה זיו].

הבנק הוסיף וטען, שחב' סיון לא פרעה את ההלוואה שהועמדה לה למימון רכישת הרכב, ולמועד הגשת התביעה יתרת החוב בחשבונה עמד ע"ס 273,584 ₪ . עוד טען הבנק, שאלי וסימה לא פרעו את האשראי בחשבון המשותף – חשבון מס' 549772, ולמועד הגשת התביעה יתרת החוב בחשבון עמד ע"ס 258,194 ₪ .

עפ"י סעיף 20 להסכם הסדר החוב נקבע שהנתבעים יהיו ערבים לכל אחד מהחשבונות הנ"ל.

ב-14.12.00 הוגשה התביעה של הבנק להשבת החוב הקיים בחשבונות הקבוצה. יתרת החוב נכון ל-1.12.00 עמדה ע"ס 4,049,090 ₪ . עפ"י תצהיר מר יעקב בן זקן מ-16.1.11 , מטעם הבנק, שולם לבנק לאחר הגשת התביעה ע"ח החוב סך של 334,566 ₪, ויתרת החוב לבנק נכון ל- 16.1.11 עמדה ע"ס 14,425,982 ₪ לפי הפירוט : חוב חב' צול - 12,748,648 ₪ ; חוב חב' סיוון – 891,260 ₪; חוב חשבון אלי, שהוסב מ-1.11.99 לחשבון ע"ש אלי וסימה– 786,074 ₪ .

8. חוב סימה וערבותה לחובות הקבוצה

עפ"י התשתית העובדתית שהובאה בפני ביהמ"ש יש להורות על ביטול

ערבותה של סימה לחוב הקבוצה, שעפ"י תצהיר מ-16.1.11 של מר יעקב בן זקן מטעם הבנק, עמד ע"ס כ-14 מיליון ₪ נכון למועד זה. הטעמים לכך הינם כדלקמן :

ראשית, הבנק כפוף לחובות גילוי מוגברות, לאור מעמדו המיוחד בחיי הכלכלה והמסחר, ועליו לגלות כל פרט בעל חשיבות לשירות שניתן ולסיכונים הכרוכים בו [ראו ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר, פ"ד מט(1)369; ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573; ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 150].

ברע"א 4373/05 אבן חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ דינים עליון 2007 (57) 1255 הדגישה כב' השופטת חיות בסעיף 6 לפסק:

" קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב ... פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע, המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים ".

בע"א 7451/96 אברהם נ' בנק מסד בע"מ פ"ד נג(2) 337, 351 , פסק כב' השופט אריאל :

" לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות ... הערב , להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו במתן הערבות ... קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב... הבנק עשוי באמצעים פשוטים למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב... הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק".

שנית, הבנק לא קיים את חובת הגילוי כלפי סימה – החתומה כערבה בהסכם הסדר החוב. סעיף 17א לחוק הבנקאות [שירות ללקוח], תשמ"א- 1981 מורה, שחובות הגילוי של הבנק חלות גם לגבי הערב. איש מטעם הבנק לא מסר לסימה מראש עותק מהסכם הסדר החוב, ולא הסביר לסימה שהמדובר בערבות שלה לחוב קיים של הקבוצה בסך כ-3 מיליון ₪ ובערבות לחובות עתידיים של הקבוצה ללא הגבלה בסכום . איש מטעם הבנק לא נפגש עם סימה ולא הביא לפניה נתונים על מצבן הפיננסי של החברות-החייבות, מצבם הפיננסי של הערבים, הבטחונות שבידי הבנק, והסיכונים הכרוכים בחתימתה על ערבות זו. סימה לא הוחתמה על כתב ערבות נפרד בבנק ולא נמסרה לה הודעה לערב בעניין גילוי מידע לערבים. הערבות של סימה מצוינת בסעיף 20 להסכם הסדר החוב בלבד [מוצג ת/9 ] .

אין די בכך, שבהסכם הסדר החוב צוינו סכומי החוב של הקבוצה לבנק ומסגרות האשראי כדי לרפא את הפגמים של הפרת חובת הגילוי. חשבונות הקבוצה היו בטיפול מחלקת לקוחות בפיקוח מ-16.1.95 ועד חתימת הסכם הסדר החוב ב-5.9.99. בידי מחלקת לקוחות בפיקוח היו מאזנים של החברות, דיווחים שוטפים, ונערכו ע"י המחלקה ניתוחים של הדוחות הכספיים של הקבוצה, הביטחונות שבנמצא והערכת הסיכונים במתן אשראי לקבוצה [ראו למשל: ת/21ה מ- 23.5.98 ות/25 מ-9.8.98 שצורפו לתצהיר רו"ח דוד גרוס מטעם הבנק]. הבנק לא גילה לסימה נתונים באשר לגורמי הסיכון שהיו מצויים בידיו בעניין ההתנהלות העסקית של הקבוצה.

שלישית, סימה חתמה על הערבות שצוינה בהסכם הסדר החוב [ מוצג ת/9] בפני עו"ד חיצוני, שאישר אך ורק את חתימתה, והצהיר שלא קרא את הסכם הסדר החוב, ולא הסביר לסימה את מהותו ואת הסיכונים הכרוכים בחתימתה כערבה. עו"ד יובל דאל העיד בעמ' 476 שורות 23-24: "ביקשו ממני לאמת חתימה, אימתתי חתימה, לא הסברתי לה אפילו לא משפט אחד". סימה חתמה על הערבות מבלי שקיבלה ייעוץ משפטי, ללא ניסיון וללא ידע, ומבלי שהבנק וידא שהיא מבינה את משמעות כתב הערבות ואת ההתחייבות שהיא נוטלת על עצמה. הבנק לא דרש שמי שיחתים את סימה על כתב הערבות יאשר שהסביר לה את מהות ההתחייבות החלה עליה. הבנק לא יכול להשתחרר מחובת הגילוי החלה עליו כלפי סימה, בכשירותה כערבה, גם אם החתמתה נעשתה ע"י עו"ד חיצוני, שאינו מעובדי הבנק .

רביעית, סימה לא הוחתמה על כל עמוד בהסכם הסדר החוב. עניין הערבות מופיע אך ורק בסעיף 20 להסכם בסוף עמ' 3, ועל עמוד זה לא הוחתמה סימה, למרות שעל עמוד זה הוחתמו הערבים האחרים ובעלה אלי. סימה הוחתמה אך ורק בסוף ההסכם בעמ' 6 להסכם. עניין הערבות מופיע רק ב-4 שורות בסוף עמ' 3 להסכם, ואין שום ראיה שהדבר הובא לידיעתה של סימה.

כמו כן סימה לא הוחתמה על כתב ערבות בנוסף להסכם הסדר החוב, כפי שנקבע בסעיפים 14-15 להסכם הסדר החוב לעניין ערבותה של חב' צול לחובות חב' סיוון וחובו של אלי בחשבון העסקי.

חמישית, סימה העידה בחקירתה ב-9.9.02 בעמ' 7-9 : " ת. שאלתי את בעלי על מה אני חותמת, והוא אמר שמכיוון שיש בעיות משפטיות סוגרים חשבון [ חשבון של סימה בבנק – י.ג.]. הייתי בטוחה שאני הולכת לעו"ד כדי לחתום על סגירת חשבון ... אני סומכת על בעלי ואני יודעת שהוא לא יחתים אותי על ... ערבות. היו לנו עוד מקרים, ובעלי מעולם לא הרשה לי לחתום ערבות. חתמתי לאור דברי בעלי ולא התייחסתי למה שרשום ... אני לא מתערבת לו [לבעלי – י.ג.] בעניינים העסקיים שלו . אף פעם לא שאלתי שאלות לגבי עניינים עסקיים ... מעולם לא שאלתי שאלות ולא ידעתי כמה כסף יש בחשבון וכמה אנו חייבים... הייתי עקרת בית הרבה שנים. גידלתי את הילד. התחלתי לעבוד לפני שנתיים . יש לי השכלה של 12 שנות לימוד ".

לא הופרכה בחקירה טענתה של סימה, שלא ידעה שהיא חותמת על ערבות לחוב הקבוצה בסך כ-3 מיליון ₪ ולחובות עתידיים של הקבוצה ללא הגבלה בסכום.

ששית, סימה היתה עקרת בית, מטופלת בילד, ובעלת השכלה של 12 שנות לימוד, ולא היה לה ניסיון וידע בעניין משמעות מתן ערבות לקבוצת חברות בסכומים של מיליונים.

סימה לא חתמה על ערבות לחובות הקבוצה ממועד פתיחת החשבונות בבנק בשנת 92' ועד למועד החתימה על הסכם הסדר החוב ב-5.9.99 .שלמה זיו, סגן מנהל מחלקת לווים מסווגים בבנק, העיד בעמ' 114 שורה 1 :" אני לא יודע שהיא [ סימה – י.ג.] חתמה לפני ההסכמים [ לפני הסכם הסדר החוב- י.ג.] על כתב ערבות לחברות " . סימה גם העידה בעמ' 8 ב-9.9.02: " בעלי מעולם לא הרשה לי לחתום על ערבות ".

לסימה לא היתה מעורבות בעסקיו של בעלה אלי, ולא היתה מעורבות בחשבונות הבנק של הקבוצה. מנהל סניף הבנק, יוסף זולדן , הודה בחקירתו בעמ' 27 שורות 22-23 : " ודאי, היא [ סימה –י.ג.] לא היתה פעילה בחשבון הזה , ואם אולי היא פעם נתנה איזושהי הוראה – זה צריך להיות משהו מאד מאד אקראי ובודד ". רו"ח דוד גרוס ממחלקת לקוחות בפיקוח, שליווה מינו' 95' את חשבונות הקבוצה כרפרנט, הודה בחקירתו בעמ' 51 שורה 29 עד עמ' 52 שורה 3: "ש. נפגשת אי פעם עם סימה טאוב ? ת. לא .ש. דיברת איתה פעם? ת. לא . ש. מנהל הסניף הזכיר אותה אי פעם , כמי שיש לה איזה קשר לפעילות בחשבון ? ת. לא זכור לי דבר כזה . לא זכור לי שום קשר מיוחד עם סימה טאוב. כל הקשר שלי ... התנהל... רק עם אלי טאוב ...". פקידת הבנק, הגב' ליאורה עזמי, העידה בחקירתה : " סימה לא היתה פעילה בחשבונות, לא היתה דמות" [עמ' 505 שורה 16]; " אני יכולה להגיד שסימה לא היתה פיגורה שנמצאת בבנק, שמנהלת את החשבונות" [עמ' 507, שורות 7-8]. יעקב בן זקן, הרפרנט של חשבונות הקבוצה במחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בעמ' 225 שורה 23 : " אני לא פגשתי אותה[ את סימה- י.ג.], אני לא מכיר אותה, לא דיברתי איתה ".

שביעית, מצופה מהבנק כאשר מדובר בערבה שהינה עקרת בית, לא מעורבת בעסקי בעלה, מעולם לא היה לה קשר עם גורמי הבנק שפיקחו על ההתנהלות הכספית של הקבוצה, ולא חתמה כערבה להתחייבויות הקבוצה עד לאותו מועד, ובפרט כאשר מדובר בערבות לחוב קיים של כ-3 מיליון ₪ וכן לערבות לחובות עתידיים ללא הגבלה בסכום - שיזמין את סימה לבנק ויביא בפניה את כל הנתונים והסיכונים ולאחר שיוודא את הסכמתה - יחתים אותה על כתב ערבות, שכיום נטען שהוא חל ביחס לסכום חוב של כ-14 מיליון ₪. יודגש לעניין זה, שנכון למועד חתימת הערבות בהסכם הסדר החוב עמד חובה האישי של סימה לבנק ע"ס של 154,922 ₪, ולא ניתן בהינף יד להעמיס עליה ערבות לחובות של מיליונים של הקבוצה, שהיא לא היתה מעורבת בניהולה. הבנק גם לא בחן את יכולתה הכלכלית של סימה כערבה [ראו עדות שלמה זיו מהבנק בעמ' 159, שורות 9-11], וסימה העידה שלא עבדה ושימשה כעקרת בית. שלמה זיו מהבנק גם הודה בעמ' 160 שורות 160-161, שאלי הודיע לו שלאשתו אין רכוש.

שמינית, ביטול הערבות הינו מכוח הפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק. סעיף 15 לחוק החוזים הדן בהטעיה קובע: " מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה. לעניין זה הטעיה – לרבות אי גילוין של עובדות אשר על פי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן ".

חוק הבנקאות [שירות ללקוח], תשמ"א-1981 , החל על הסכם ערבות שנחתם ב-5.9.99 [התיקון לחוק, לפיו יתווסף סעיף 17א לחוק הבנקאות, נכנס לתוקף ב-23.6.94], הרחיב את חובת הגילוי החלה על בנק ביחס לחובת הגילוי המוטלת על בנק מכוח דיני החוזים הכלליים. בע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות נ' ליפרט פ"ד מז(3) 309, 313 הדגיש כב' הנשיא שמגר :

" הוראה זו [ הוראת סעיף 3 לחוק הבנקאות ] ... מרחיבה את דיני ההטעיה הקבועים בסעיף 15 לחוק החוזים [חלק כללי] במספר מישורים מרכזיים: ראשית, אין בחוק הבנקאות [שירות ללקוח] דרישה לקשר סיבתי בין ההטעיה ובין ההתקשרות בהסכם עם הבנק ... שנית, האיסור בחוק הבנקאות [ שירות ללקוח] רחב יותר ואוסר על כל מעשה או מחדל העלולים להטעות ... שלישית, הוראת סעיף 3 לחוק הבנקאות [ שירות ללקוח] מפרטת ... שורה ארוכה של עניינים שבהם נאסרה הטעייה, ובכך היא משריינת את תחום ההגנה המוסדר בעניינים אלה מראש. רביעית, הוראת סעיף 3 אוסרת הטעיה גם לעניין תוכן החוזה אשר נכרת בין התאגיד הבנקאי ללקוח ".

תשיעית, בשולי הדברים - סימה אינה בגדר "ערב יחיד" כהגדרת סעיף 19 לחוק הערבות, תשכ"ז -1967 , ולכן אין תחולה להוראות הפטור מערבות של חוק הערבות." ערב יחיד" מוגדר בחוק הערבות : " ... למעט בן זוג של החייב ... היה החייב תאגיד – לא יחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד. לעניין זה "בעל עניין בתאגיד"- כהגדרת " בעל עניין" בתאגיד בחוק ניירות ערך, תשכ"ח -1968 . " בעל עניין" בתאגיד הוגדר בסעיף 1 בחוק ניירות ערך כמי שמחזיק ב-5% או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, "והחזקה" הוגדרה בסעיף 1 לחוק ניירות ערך "כשמדובר בהחזקה ... בידי יחיד – יראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או שפרנסת האחד על האחר , כאדם אחד". אלי החזיק מעל 5% ממניות החברות, וסימה היתה נשואה לאלי , התגוררה עמו ופרנסתה היתה תלויה בבעלה.

עשירית, ביטול הסכם הסדר החוב ע"י סימה נעשה תוך זמן סביר מהמועד שהבנק הגיש את התביעה וביקש לחייב את סימה כערבה לחובות הקבוצה. עד למועד זה לא היתה סימה מודעת לערבותה, וניתן לראות בתצהירה מ-19.2.01, שהוגש בתמיכה לבקשת רשות להתגונן, כהודעת ביטול.

אין לחייב את סימה בחוב שנוצר בחשבון הבנק של אלי , מס' חשבון 549772 . חשבון זה עמד ביתרת חובה של 298,318 ₪ נכון ל- 31.8.99 – ערב החתימה על הסכם הסדר החוב. סימה הוספה אמנם לחשבון הנ"ל ב- 1.11.99 , אולם אין לחייבה בחוב שנוצר לפני מועד זה ע"י אלי ובריבית על החוב. בחשבון הפרטי של אלי בוצעה פעילות עסקית של החברות. מנהל הסניף מר זולדן העיד בעמ' 17 שורה 32: " החשבון הפרטי של אלי לכבד שיקים שהם בעצם נובעים מהפעילות העסקית". לא הוכח בראיות מהימנות שסימה עשתה שימוש בחשבון מ-1.11.99 ועד הגשת התביעה ב-14.12.00 . עפ"י נתוני הבנק ערב הגשת התביעה עמד החוב בחשבון הנ"ל ע"ס 258,194 ₪ - הסכום הנתבע בתביעה[ נספח ח'3 לתביעה], וסכום זה נמוך מסכום החוב שהיה בחשבון ערב החתימה על הסכם הסדר החוב וצירופה של סימה לחשבון [יתרת חובה בסך 298,318 ₪]. ההוספה של סימה לחשבון אלי היתה עפ"י הסכם הסדר החוב, וכאמור הסכם הסדר החוב בוטל ביחס לסימה.

בהסכם הסדר החוב הועבר חוב של חשבון הבנק של סימה מס' 573487 בסך 154,922 ₪ לחשבון הבנק של חב' צול וסימה הופטרה מהחוב. כן נקבע שסימה ערבה לחובות הקבוצה. משיש להורות על ביטול התחייבויות סימה עפ"י הסכם הסדר החוב - הבנק זכאי להשבה מסימה בגין חובה שעמד ע"ס 154,922 ₪ נכון ל-31.8.99, ושהועבר עפ"י הסכם הסדר החוב לחשבון חב' צול [ מדיני השבה עקב ביטול חוזה] .

סימה הצהירה בחקירתה בעמ' 7-8 לפרוטוקול מ- 9.9.02 : " ש. נניח שבית המשפט יגיד שהוא פוטר אותך מחתימתך [כערבה לחובות הקבוצה – י.ג.] למה אינך חושבת שאת צריכה לשלם את יתרת החוב שהיה בחשבונך של 154,000 ₪ ? ת. אני לא אומרת שאם יש לי חוב, אני לא אשלם... ש. את ה-154,000 ₪ ... את זה את מסכימה שאת צריכה לשלם ? ת. אם יש לי חוב – אני צריכה לשלם אותו ".

סימה הצהירה בסעיף 7 להסכם הסדר החוב על חובה לבנק בסך 154,922 ₪ [מוצג ת/9] נכון ל-31.8.99 .לא מצאנו בטיעוני סימה טענות כנגד החוב הנ"ל. חשבונה של סימה נסגר , ויתרת החובה הועברה לחשבון חב' צול. כאשר מדובר בהשבה מדיני חוזים עקב פגם בכריתה, ההשבה כוללת גם פירות של הכספים, ולעניין זה הפירות – ריבית מזערית לפי סמכות מנהל סניף הבנק, כפי שתהיה מעת לעת. גם בהסכם הסדר החוב נקבע בסעיפים 13-15, שבחשבונות חב' צול, חב' סיון ואלי תשולם ריבית מזערית על יתרת החובה לפי סמכות של מנהל הסעיף כפי שתהיה מעת לעת, ואלמלא ההפרה שתפורט להלן היה משולם בחשבונות אלו מ- 5.9.99 – ריבית מזערית על יתרת החובה.

סכום החוב של סימה בסך 154,922 ₪ נכון ל-31.8.99 נכלל בחשבון החוב של חב' צול שנתבע בתביעה, לאחר שהחוב הועבר לחשבון חב' צול עפ"י הסכם הסדר החוב. עם ביטול הסכם הסדר החוב ביחס לסימה – יש לחייב את סימה להחזיר את חובה הנ"ל לבנק ולגרוע סכום זה מהחוב של חב' צול. בסעיף 12.1 לכתב התביעה נתבעה חב' צול כחייבת עיקרית . חב' צול לא נתבעה בסעיף 12 לתביעה כערבה לחוב בחשבון סימה. בסעיף 14 לכתב התביעה נתבעו הנתבעים ביחד ולחוד לשלם את מלוא החוב לבנק .

אשר על כן, הנני מחייב את סימה לשלם לבנק 154,922 ₪ בצירוף ריבית מזערית לפי סמכות של מנהל סניף הבנק, כפי שתהיה מעת לעת, החל מיום 31.8.99 ועד התשלום בפועל.

ערבותה של סימה לחובות הקבוצה – בטלה. שאר התביעות כנגד סימה- נדחות.

סכום החוב של סימה בחשבונה בסך 154,992 ₪ נכון ל- 31.8.99 – יופחת מהחוב בחשבונה של חב' צול, וכן יופחתו הריביות שהוספו בגין סכום זה עד למועד הגשת התביעה.

9. חוב בסך 982,158 ₪ נכון ל-31.8.99 שחבה חב' סינדו [בפירוק] לבנק ושהועבר לחשבון חב' צול- לאחר מתן צו הפירוק

הפעולות שנעשו בעניין זה לאחר מתן צו הפירוק היו שלא כדין , ולפיכך יש להורות להפחית מסכום החוב של חב' צול, הנתבע בסעיף 12.1 לכתב התביעה את סכום החוב של חב' סינדו שהועבר לחשבון חב' צול וכן את הריביות שהוספו בגין סכום זה עד למועד הגשת התביעה .אלי טען שסכום החוב של חב' סינדו שהועבר לחשבון חב' צול הינו 1,013,572 ₪, נכון ל-19.10.99 הוראה זו יש לה נפקות הן לעניין החייבת העיקרית – חב' צול, והן לעניין הנתבעים 2-4 כערבים לחוב. הטעמים לקביעה זו הינם כדלקמן :

ראשית, ניתן צו פירוק בעניינה של חב' סינדו ב- 19.11.98 [ ראו מוצג ת/7].

הסכם הסדר החוב נחתם ב-5.9.99 , כ- 10 חודשים לאחר מתן צו הפירוק.

עפ"י סעיפים 31, 36 ו-40-41 לתצהירו של אלי, חב' סינדו פעלה מפב' 96' ועד מאי 98'.

סעיף 268 לפקודת החברות [ נוסח חדש] תשמ"ג- 1983 מורה : " כל עסקה בנכסי החברה...שנעשו לאחר תחילת הפירוק – בטלים, זולת אם הורה ביהמ"ש הוראה אחרת ".

סעיף 305 לפקודת החברות [ נוסח חדש] תשמ"ג- 1983 מנחה : " ניתן צו פירוק ... יקבל המפרק או המפרק הזמני לידיו או לפיקוחו את הנכסים שהחברה זכאית להם או שנראה שהיא זכאית להם ".

הוראות אלה הינן קוגנטיות, וגם אי ידיעה של הבנק על צו פירוק שניתן אינה יכולה להכשיר עסקה בנכסי החברה בפירוק שנעשתה לאחר תחילת הפירוק.

לא הוכח שהבנק ידע עובר לחתימת הסכם הסדר החוב על כך שחב' סינדו בפירוק, והראיה שבעמ' 5 להסכם הסדר החוב[ מוצג ת/9] אישר עוה"ד ב-5.9.99 שחב' סינדו קיבלה החלטה כדין לחתום על הסדר החוב, וזאת חרף העובדה שניתן צו פירוק בעניינה של חב' סינדו עוד ב-19.11.98.

שנית, המפרק הזמני הוא שהוסמך עפ"י הדין לפעול בחשבונה של חב' סינדו

שבעניינה ניתן צו פירוק ב- 19.11.98, וללא הסכמתו היה מנוע הבנק לאחר 19.11.98 מלבצע פעולות בחשבון הבנק של החברה בפירוק.

ב-5.9.99, כ-10 חודשים לאחר מתן צו הפירוק, לא היה אף גורם מוסמך ,פרט למפרק, שהיה רשאי לחתום בשם חב' סינדו על הסכם הסדר החוב עם הבנק [מוצג ת/9]. חתימת חב' סינדו ב-5.9.99, בעמ' 5 להסכם הסדר החוב, ואישור עו"ד בעמ' 5 להסכם שחב' סינדו קיבלה החלטה כדין לחתום על הסכם הסדר החוב, וזאת בשעה שהחברה היתה בפירוק ומונה לה מפרק זמני , וללא ידיעת המפרק או אישור בימ"ש- היו שלא כדין.

שלישית, לא הוכח שחב' צול או אלי או מי מהחברות בקבוצה היו ערבים לחובות של חב' סינדו קודם למתן צו הפירוק. למרות האורכות שניתנו ע"י ביהמ"ש- לא הוצגו בפני ביהמ"ש העתקי ערבויות שחתמו אלי והחברות לטובת הבנק בגין חובות חב' סינדו וזאת ביחס לתקופה שלפני צו הפירוק, בה בעת שהוצגו בפני ביהמ"ש ערבויות שחתם אלי לטובת הבנק בגין חובות חב' צול וחב' סיוון ביחס לתקופה שקדמה לצו הפירוק [ ראו מוצגים ת/2 ו- ת/3] .

בנסיבות אלה, לא ניתן להכשיר החתמה של אלי ושל החברות ע"י הבנק , לאחר מתן צו הפירוק, לערבות לחוב של חברה סינדו בפירוק. הוצג בפני אלי מצג שהוא היה חתום על ערבויות בלתי מוגבלות להבטחת החוב של חב' סינדו בפירוק, וזאת עוד לפני מתן צו הפירוק [ ראו מוצג ת/9 והואיל החמישי בעמ' 1 להסכם הסדר החוב ]. לא ניתן לשלול את הטענה שאם אלי היה יודע שאין ערבויות שלו בגין חובות חב' סינדו , שניתנו לפני צו הפירוק – לא היה מסכים שהוא והחברות בשליטתו יחתמו על ערבות לחוב חב' סינדו בפירוק לאחר מתן צו הפירוק.

רביעית, יש הצדק להרמת מסך בין חב' צול לבין חב' סינדו, ולכן העברת החוב של חב' סינדו לחב' צול, לאחר מתן צו הפירוק בעניינה של חב' סינדו, עלולה להיות גם בגדר העדפת נושים בהתייחס לחוב שחבה חב' סינדו בפירוק לבנק.

אלי הצהיר בסעיף 170 לתצהירו, שלא נסתר : " תפקידה של סינדו היה לתת שירותים פיננסיים ומימון כדי שצול תוכל לסיים עבודותיה ותוכל להחזיר את ערבויות הביצוע שצול סיפקה ... אציין כי צול הוגבלה ב-95' בגלל פשיטת רגל של חב' יש גד " .

אלי הצהיר בסעיפים 35-36 לתצהירו:" מר גרוס [מהבנק – י.ג.] יעץ לי לפתוח לחברה הנ"ל [לחברת צול – י.ג.] חשבון בבנק, וכי מעתה ואילך פעילותה בפועל של צול תתנהל בעצם באמצעות חשבון הבנק של סינדו בע"מ ... בשלב זה רוב פעילותה הפיננסית של צול הועברה לחב' סינדו בע"מ, תוך המחאת זכות של סינדו בע"מ לטובת צול, בקשר עם עבודות סינדו בע"מ, ובגין כך קטנה יתרת החובה בחשבון צול. כך היה עד תחילת שנת 98' ".

אלי העיד בחקירתו בעמ' 396 שורות 26-29, ועדות זו לא נסתרה : " צול ניהול פרויקטים [חב' צול – י.ג.] היתה בתשתית [ עסקה בהקמת תשתיות- י.ג.] ... סינדו [חב' סינדו – י.ג.] היתה חברה [ הוקמה – י.ג.] בעקבות זה שהגבילו את חשבון צול [ חב' צול – י.ג.] . המליצו לי לפתוח [ את חברת סינדו – י.ג.] שלא לעשות את הפעולות דרך החשבון הפרטי, ואז פתחתי את סינדו . אחרת סינדו לא היתה קיימת ". עוד הודה אלי בחקירתו בעמ' 397 שורות 28-29 : "ש. החוב בחשבון של סינדו [ חב' סינדו – י.ג.] נוצר בגלל הפעילות שלה עבור צול [ חב' צול- י.ג.] ? ת. בלבד ".

חמישית, העסקה של הבנק בעניין החוב של חב' סינדו בפירוק, לאחר מתן צו הפירוק, היתה עסקה של העברת חוב של חברה בפירוק לחברה אחרת בקבוצה, והחתמת הקבוצה על ערבות לחוב זה . העסקה לא היתה עסקה של המחאת בטוחה [שיקים שניתנו לטובת חב' סינדו והופקדו בידי הבנק כבטוחה] כנגד העברת החוב של חב' סינדו בפירוק בסך כמיליון ₪ מחשבון חב' סינדו לחשבון חב' צול. סכום השיקים לטובת חב' סינדו היה נמוך בהרבה מסכום החוב של חב' סינדו בפירוק לבנק. חלק מהשיקים חוללו וחלק מהשיקים ניתנו ע"י חב' גלינצמן שהיתה בחובות כבדים. אלי הצהיר בסעיף 184 לתצהירו : " בחודש אוקטובר 97' נקלעה חב' גלינצמן לקשיים" [ראו השיקים - נספח כ"ו לתצהיר הבקשה לרשות להתגונן ].

ששית, גם אם הבנק לא ידע על צו הפירוק ולא הגיש הוכחת חוב למפרק של חב' סינדו על החובות שחבה לו חב' סינדו – לא הוכח שבקופת חב' סינדו היו כספים לחלוקה בין הנושים, ושהבנק ניזוק עקב כך. בתיק הפירוק אין שום ראיה לכך שחולקו דיבידנדים לנושים, והבנק לא טרח להעיד בעניין זה את המפרק של חב' סינדו.

אשר על כן, יש להורות להפחית מסכום החוב של חב' צול, הנתבע בסעיף 12.1 לכתב התביעה, את סכום החוב של חב' סינדו שהועבר לחשבון חב' צול וכן את הריביות שהוספו בגין סכום זה עד למועד הגשת התביעה

טענות שעומדות לחייב עומדות גם לערבים, ולפיכך יש להחיל הפחתה זו לא רק על התביעה כנגד החייב העיקרי- חב' צול אלא גם על התביעה כנגד הערבים לחובות חב' צול.

10. ומכאן לטענות שהועלו בעניין תוקף ההסכם והפרתו.

ראשית, בסעיף 29 לפסק הדין בערעור בבית המשפט העליון צוין שהנתבעים ויתרו על טענת הכפייה.

לא הוכח שנפל פגם בכריתת הסכם הסדר החוב או שאלי לא היה מודע לכך שהוא חותם על ערבויות לחברות בהסכם הסדר החוב. כאמור אלי חתם לטובת הבנק על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב של חב' צול וחב' סיון עוד לפני חתימת הסכם הסדר החוב [ ראו מוצגים ת/2 –ת/3 ], וערבויות אלו נשארו על כנן בהסכם הסדר החוב.

נוהל מו"מ ממושך בין הבנק לבין אלי . הוחלפו טיוטות , התקיימה ישיבת מו"מ , אלי העיר את הערותיו לטיוטות . ההסכם לא נחתם בהינף יד ולא נפל פגם בכריתתו. עניין הערבויות הופיע גם בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים, ולא הוסף לנוסח הסופי עובר לחתימת ההסכם – ראו למשל סעיף 19 בתק/1, לתצהיר מר יעקב בן זקן, סעיף 20 לתק/2 לתצהיר יעקב בן זקן.

שנית, מר שלמה זיו, סגן מנהל מחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו לעניין הסכם הסדר החוב: " לאחר יוני אנחנו ניהלנו מו"מ ... שלושה חודשים עד שהוא נחתם [ הסכם הסדר החוב - י.ג.] . עד ספטמבר... ניהלנו מו"מ, החלפנו טיוטות, החל בטיוטה הראשונה היה כתוב מי ערב ומי חותם ערבות, קיבלנו הערות בכתב [מאלי – י.ג.] [ עמ' 115 שורה 31 עד עמ' 116 שורה 2]; " ההסכם הזה הוסבר היטב ללקוח [ לאלי – י.ג.] , המשמעויות שלו הוסברו . הוא הבין אותו כי הוא העיר עליו. הוא העיר לא מעט הערות " [עמ' 157 שורות 6-7]; " ביוני הגענו לשלב של החלפת טיוטות. היו פגישות תוך כדי התהליך הזה ... בספטמבר 3-4 חודשים מאז שהתחלנו את המו"מ נחתם אותו הסכם"[ עמ' 166 שורות 25-29 ]. עדות זו מהימנה על בית המשפט.

שלישית, הוכח בראיות מהימנות שהקבוצה הפרה את הסכם הסדר החוב ונספחיו. בהסכם הסדר החוב העמיד הבנק 2 הלוואות לטובת חב' צול לצורך תשלום החוב של הקבוצה בסך כ-3 מיליון ₪, שהועבר לחשבון חב' צול : [א] הלוואה בסך 300,000 דולר, שוות ערך ל-1,279,500 ₪ למשך 12 חודשים. נקבע בהסכם שהריבית תיפרע ב-12 תשלומים חודשיים רצופים, והקרן תיפרע בתום תקופת ההלוואה. [ב] הלוואה צמודת מדד בסך 1,708,500 ₪, ונקבע בהסכם שהלוואה תיפרע בתשלומים חודשיים רצופים בני 30,000 ₪ .

עפ"י הסכם הסדר החוב נקבע שחב' סיגד תשעבד כבטוחה מקרקעין לטובת הבנק . המקרקעין לא שועבדו. בנספח ראשון, שהוסף להסכם הסדר החוב ב-7.10.99 , הוסכם שבמקום המקרקעין ישועבדו מניות סיגד . מניות סיגד לא שועבדו . בנספח שני להסכם הסדר החוב, שהחליף את הנספח הראשון ב-5.1.00, הוסכם שבמקום שעבוד מניות סיגד ינתנו לבנק להבטחת תשלומי ההלוואה בסך 300,000 דולר שניתנה לצול – 10 שיקים בסך 1,402,800 ₪ שניתנו תמורת מכירת מניות סיגד לחב' אשדודית . עוד נקבע בנספח השני להסכם הסדר החוב, שיבוצע פרעון מוקדם של ההלוואה בסך 300,000 דולר על פי לוח השיקים שניתנו עבור מכירת סיגד . צורף מכתב של חב' צול לנספח השני על פיו : ב-1.2.00 יופקד שיק מס' 1 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 779,500 ₪ ; ב-1.3.00 יופקד שיק מס' 3 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 70,000 ₪ ; ב-1.4.00 יופקד שיק מס' 5 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 70,000 ₪ ; ב-1.5.00 יופקד שיק מס' 7 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 70,000 ₪ ; ב-1.6.00 יופקד שיק מס' 9 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 70,000 ₪; ב-1.7.00 יופקד שיק 10 ויפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 70,000 ₪ ; ב-1.8.00 יפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 75,000 ₪; ב-1.9.00 יפרעו על חשבון ההלוואה הדולרית 75,000 ₪ . כן הוסכם בסעיף 5 בנספח השני: " אם אחד השיקים המפורטים ברשימה המצ"ב לא יפרע, הרי אנו נפקיד את הסכום הדרוש לפרעון אותו תשלום באותו יום ובמזומן".

גם אם הבנק הסכים למתן הארכה לביצוע התשלומים עד 1.5.00 , בהסתמך על התרשומת של מר יעקב בן זקן מהבנק על מוצג י"ב1 לתצהיר אלי – הבנק לא הסכים להארכה נוספת לאחר 1.5.00 באשר לביצוע התשלומים בסך כמיליון ₪ על חשבון פירעון ההלוואה הדולרית לפי הפירוט : 779,500 ₪ מ-1.3.00 , 70,000 ₪ מ- 1.3.00 , 70,000 ₪ מ-1.4.00, 70,000 ₪ מ-1.5.00 . השיקים שהיו אמורים לשמש לפירעון מיידי של ההלוואה – לא נפרעו, והקבוצה לא הפקידה , כפי שהתחייבה בסעיף 5 לנספח השני, את הסכומים במזומן כשהשיקים לא נפרעו. ב- 1.5.00 הפרה הקבוצה את הסכם הסדר החוב הפרה יסודית. הפרה זו אף לוותה בהצהרה של אלי, כאמור בסעיף 46 לתצהירו : " במהלך חודש אפריל 00' הודיעה חב' צול בע"מ לבנק על קשיים של 2 מלקוחותיה – חב' בראשי בע"מ וחב' מקר בע"מ , וכי הנ"ל הודיעו כי המחאות שמסרו לנו לא יכובדו ע"י הבנק ".

משהפרה הקבוצה את הסכם הסדר החוב, רשאי היה הבנק לפעול לגביית ההלוואות ולהפסיק לתת אשראי נוסף לחשבונות הקבוצה [ ראו סעיף 21 להסכם הסדר החוב, וסעיף 22 להסכם תנאי עסק כלליים שנחתם עם חב' צול]. עפ"י סעיף 20 להסכם החוב הנתבעים 2-4 ערבים להתחייבות זו.

מר שלמה זיו מהבנק העיד בחקירתו: "... זה לקוח שכל הזמן באו לקראתו כדי לעזור לו ... ואחר כך מנצלים את הכל נגדנו ... " [ עמ' 92 שורות 19-24 ]; " שיעבוד המניות של סיגד היה עוד שלב בתהליך לאחר שאת המקרקעין לא יכלו לרשום ... אמרנו נשעבד את המניות" [עמ' 101 שורה 31 עד עמ' 102 שורה 1 ] ;" אנחנו כשקיבלנו את השיקים [ השיקים של חב' אשדודית ע"ס של 1.4 מיליון ₪ - י.ג.] הם הוצגו לנו כאלטרנטיבה ... הוא אמר: אני מכרתי ... אני אתן לכם את השיקים... ,וקיבלנו את השיקים ... השיקים האלה החלו לחזור" [עמ' 100 שורות 10-25]; " אנחנו דרשנו תוספת בטחונות ... אנחנו דרשנו תיגבור בטחונות. אז מכרו לנו בהתחלה מגרשים ... לא היו מגרשים אז הם מכרו לנו את המניות [ מניות סיגד- י.ג.], ואחר כך מכרו לנו את השיקים [השיקים שניתנו עבור מניות סיגד – י.ג.]. כל פעם מכרו סיפור אחר" [עמ' 119 שורות 1-4]; "בטחונות שהובטחו לא התקבלו, שיקים שניתנו חזרו ... החשבון נותרו עיקולים..." [עמ' 141 שורות 18-19]; "... הלקוח לא עמד בהסדר. לא שילם ולא פרע את ההלוואות . כל המצטבר הזה הביא אותנו להחלטה עד כאן, והגשנו תביעה" [ עמ' 142 שורות 28-31]; " השיקים האלה היו אמורים להיפרע, ולפרוע את ההלוואה פירעון מוקדם " [ עמ' 153 שורות 13-14 ]; " הבנק ביצע את חלקו . הוא לא ביצע את החלקים שלו . הוא לא שיעבד את המגרשים. השיקים שהוא נתן חוללו אחר כך – השיקים של אשדודית ... לאחר תקופה קצרה ... בפברואר או מרץ 2000, שזה חודשים או שלושה חודשים לאחר חתימת התיקון השני להסכם , אנחנו כבר רואים בחשבון פעולות של שיקים שחוזרים " [ עמ' 170 שורות 6-11 ]; "ב-31.3 [31.3.00 – י.ג.] חזרו שיקים ... 84,000 ₪ ... ב-26.3. יש ביטולי שיקים ... ב- 14.4 חוזר שיק 35,700 לא קשור לאשדודית " [ עמ' 181 שורה 31 עד עמ' 182 שורה 5];" אחרי שחזרו השיקים שהיו מרכיב מהותי מההסדר [השיקים של אשדודית – י.ג.] ... הם חוללו, הבנק לא היה מוכן ... להמשיך לנהל את החשבון הזה ..." [ עמ' 182 שורות 26-30] .

מר יעקב בן זקן, הרפרנט במחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו : " ש. מה היתה הבעיה בפעילות של החשבון, שפתאום גרם לכם להפסיק לאלתר את מסגרות האשראי ואת הכל ? ת. ... לא התחילו לשלם את ההלוואות ... הוא גם חייב במסגרות ... מה שהכי שבר פה את הסיפור זה הסיפור של השיק הגדול של אשדודית [ שיקים ע"ס 1.4 מיליון ₪ - י.ג.] ... השיקים של אשדודית היו אמורים לפרוע את ההלוואה של 300,000 דולר והם חזרו" [ עמ' 227 שורות 13-23 ] ; " כשראו שגם ההסדר הזה לא מתקיים וגם את התשלומים הוא לא משלם, וגם הבטוחות לא בטוחות, אז כבר לא היה מה לעשות " .

11. עוד טענו הנתבעים שניתנו להם הבטחות לעניין מסגרת האשראי, ובפועל נקבעו מסגרות אשראי נמוכות, ונגבו מהקבוצה ריביות חריגות שלא כדין עקב אי העלאת גובה מסגרת האשראי . עוד נטען שהבנק פעל בחוסר תום לב בכך שלא העלה את מסגרת האשראי חרף הבטחונות שניתנו , ובכך גבה שלא כדין ריביות עקב החריגה ממסגרת האשראי. הנתבעים לא צירפו חוו"ד מומחה מטעמם להוכחת טענה זו . טענות אלו לא הוכחו ודינן להידחות מהטעמים הבאים :

ראשית, חשבונות הבנק נפתחו בסניף ב-11.10.92 . אלי הודה בסעיף 24 לתצהירו בבקשת רשות להתגונן : " פניתי למר זולדן [ מנהל הסניף – י.ג.] רק בחודש דצמבר 92' לקבל את מסגרת האשראי בסך 680,000 ₪ ... המסגרת שניתנה לי היתה ע"ס 100,000 ₪ בלבד. התברר לי כי מנהל המרחב מתכחש להבטחות זולדן ולהסכם בין החברה לבנק, ומסרב לאשר מסגרת אשראי בשיעור המוסכם ".

על פי עדות אלי, עוד בדצ' 92', כחודשיים לאחר פתיחת החשבונות, הוברר לו שמנהל המרחב מסרב להגדיל לקבוצה את מסגרת האשראי.

מר זולדן, מנהל הסניף, העיד בחקירתו : " ש. מה היתה הסמכות שלך לאשר מסגרות אשראי... כמנהל סניף? ת. 100,000 ₪ ... לכן החשבון הזה מתחילתו ועד סופו היה תמיד בטיפול של גורם מעלי. או של מנהל אזור... או שזה עבר ללווים מסווגים [ מחלקת לקוחות בפיקוח – י.ג.] - לוויים מסווגים [ עמ' 23 שורות 14-18 ]; " ההיקפים [ של אשראים – י.ג.] שהוא ביקש אותם אלי – לא היו דברים שהם היו בסמכותי" [ עמ' 24 שורות 9-10 ]; " אני לא יכולתי לזוז בחשבון הזה בלי אישורים של הגורמים הממונים עלי " [ עמ' 33 שורות 4-5 ].

אלי היה מודע מלכתחילה לכך שהסמכות של מנהל הסניף לאישור מסגרות אשראי מוגבלת, ויש צורך באישור מנהל המרחב, ואישור מנהל המרחב להגדלת הקצאת האשראי לא ניתנה עקב העדר בטחונות מספיקים של הקבוצה.

אלי היה מודע לכך שהחל מ-16.1.95 ועד הגשת התביעה ב-14.12.00 – הסמכות להקצאת אשראי בעניין הקבוצה ניטלה מסניף הבנק, והועברה למחלקת לקוחות בפיקוח עקב סיכון ופערים בבטחונות שזוהו בפעילות שבחשבונות הקבוצה.

שנית, בסעיף 4(ב) להסכם ותנאי עסק כלליים שנחתם בין הבנק לבין חב' צול נקבע : " אותו חלק מהחח"ד אשר מסיבה כלשהי יעלה על הסכום שהבנק הקצה ללקוח ישא – בנוסף לריבית האמורה- תוספת ריבית, וזאת מבלי שהדבר יחשב כאישור או כהסכמה מצד הבנק להקצאת אותו סכום בחח"ד ללקוח ". גם אם הבנק התיר לקבוצה לחרוג ממסגרת האשראי – אין הדבר מהווה אישור או הסכמה להקצאת אשראי נוסף בחח"ד.

לא הוכח שהיתה הבטחה או הסכם מחייב עם הבנק על הקצאת מסגרת אשראי בשיעור 10% משווי חוזי העבודה שחתמה חב' צול, בגובה הריבית המינימלית אשר מעניק הבנק ללקוחות עסקיים על פי סמכויות מנהל המרחב [ראו סעיף 20ב. לתצהיר אלי]. גם עפ"י גרסת אלי לא הוגדרו סכום מסגרת האשראי, תקופת המסגרת, שיעור הריבית על המסגרת, ושיעור הריבית על החריגה מהמסגרת , ואף לא הוגדרו תקופות ביצוע חוזי העבודה .

אלי ידע שהגורם המוסמך לאשר מסגרת אשראי בשיעור 10% מחוזי העבודה של חב' צול הוא מנהל המרחב, ועל פי סעיף 24 לתצהירו, כחודשיים לאחר פתיחת החשבונות, בדצ' 92', הודע לו שמנהל המרחב לא מאשר את העמדת האשראי כפי שביקש .

שלישית, אלי טען שחשבונו הפרטי שימש לפעילות חב' צול והוסכם עם הבנק שהחשבון יחויב בריבית מינימלית, ויתרת החובה בחשבון תכוסה באמצעות העברה מחשבון חב' צול. בפועל הכספים לא הועברו ונגרמו לאלי הוצאות כספיות , שלא הוכרו ע"י שלטונות המס .

טענה זו לא הוכחה בראיות מהימנות, למרות שבית המשפט לא מנע מאלי להזמין עדים מהבנק, שהיו מעורבים בפעילות בחשבונות הקבוצה, ושלא העידו מטעם הבנק.

עוד העיד מר זולדן, מנהל הסניף, בחקירתו לעניין הכרה בהוצאות ריבית בגין התשלומים ששולמו דרך החשבון הפרטי של אלי עבור הוצאות חב' צול - זו סוגיה שצריך להפנות לרו"ח ולהתדיין מול שלטונות המס - ראו עמ' 34 שורות 31-32 , ועמ' 35 שורות 6-7 . עוד הוסיף מר זולדן בעדותו, שאלי יכול היה לתת הוראות לבצע העברת כספים בין החשבונות, ופעולות אלו לא בוצעו על ידו – ראו עמ' 35 שורות 1-4 .

אלי הצהיר בסעיף 114 לתצהירו:" בסוף חודש אפריל 94' ... העברתי המחאה שהגיעה לצול והסבתי אותה לפקודת חשבוני הפרטי, ובכך סילקתי את יתרת החובה בחשבון ב-25.4.94 ". אלי יכול היה לפעול באותה דרך ולבצע העברות בין חשבון צול לחשבונו הפרטי, ובמיוחד לאור חובת הקטנת הנזק.

רביעית, אלי והחברות הצהירו בסעיף 24 להסכם הסדר החוב [ ת/9 ] : " אנו מוותרים בזאת במפורש על כל טענה ו/או תביעה קיימת ... בקשר עם ... חיוב שנעשו ו/או נתקבלו על ידכם בקשר עם ניהול החשבונות הנ"ל בכל זמן שהוא לפני חתימת כתב זה [ לפני 5.9.99- י.ג.] ".

חמישית, לא הוכח חוסר תום לב מצד הבנק בהקצאת גובה מסגרת אשראי לקבוצה. לא הוכח שהיו בטחונות מספיקים של הקבוצה כדי להגדיל את הקצאת האשראי בחח"ד. ניתנו בחשבונות אשראים מסוגים שונים לקבוצה: אשראי הלוואות, אשראי ניכיונות, אשראי חח"ד, אשראי ערבויות. אלי לא הגיש חוו"ד מומחה מטעמו. הוצגו מסמכי אשראי ביחס לחלק מזערי מהתקופה. לא הוכח שניתנו ע"י הקבוצה בטוחות מספיקות לאשראי בחח"ד.

מסגרת האשראי נקבעה לתקופה קצובה של שנה, החשבונות של הקבוצה היו בסיכון גבוה, לבנק היה ניסיון לא טוב עם הקבוצה, באשר הופקדו שיקים בגין עבודות תשתית שיבוצעו ע"י הקבוצה, ניתנו כספים ע"י הבנק לביצוע העבודות, ובמועד שהיה צריך לפרוע את השיקים – השיקים חוללו. הרכבים של הקבוצה היו בחלק גדול מהתקופה רכבים ישנים ולכן ערכם כבטחונות לא היה גבוה. היה פער גדול בין הבטחונות הנדרשים לבין הקצאת האשראי המבוקשת. הבנק, שהיה ער לפער בבטחונות הנדרשים ולכך שהחשבונות בסיכון גבוה, העביר את הטיפול בחשבונות של הקבוצה למחלקת לקוחות בפיקוח, ושלל מסניף הבנק את הסמכות להקצות אשראי . חשבונות הקבוצה היו בטיפול מחלקת לקוחות בפיקוח במרבית התקופה בה פעלו החשבונות בבנק מינואר 95' ועד דצמבר 00'. הבנק לא הסכים עקב הסיכון הגבוה בפעילות הקבוצה – להעלות לקבוצה את גובה מסגרות האשראי, ועל החריגה ממסגרת האשראי נגבה מהקבוצה כדין ריבית חריגה.

מר יוסי זולדן, מנהל סניף הבנק בשנים 95'-91', העיד בחקירתו:"אם הלקוח לא הביא בטחונות מתאימים היו משאירים אותו בחריגה... לא מיסדו אשראים ולא הכניסו אותם למסגרות מאושרות אם הלקוח לא הביא את הבטחונות שהבנק דרש" [עמ' 12 שורות 7-11];" נאבקתי לאשר את השיקים [תשלום שיקים שהוציאה הקבוצה – י.ג.] על סמך עבודות שיהיו ... על סמך תקבולים שיגיעו ... אישרו קודם כל את החריגה כדי לא להחזיר שיקים [של הקבוצה – י.ג.], ואחר כך אם לא הגיעו התקבולים אז החריגה הזאת נותרה " [ עמ' 12 שורות 15-18 ].

רו"ח דוד גרוס, הרפרנט של הבנק במחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו: " המסגרות נקבעו על סמך הבטחונות שהיו לחברה ועל סמך מרווחי הבטחון שהבנק לוקח " [עמ' 41 שורות 14-15 ]; " הבטחונות האלה שהיו בידינו מובן מאליו שלא סיפקו אותנו " [ עמ' 49 שורה 23 ]; " צול , סינדו , סיוון ... אלי טאוב ... קומפלקס אחד ראיתי אותם ... כשהלכתי לבדוק אשראים ובטחונות הם היו אחד " [ עמ' 51 שורות 21-23 ]; " מסגרת יכולה להיות עד מקסימום שנה " [ עמ' 59 שורה 23 ].

שלמה זיו, סגן מנהל מחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו:" היו סיכומים חוזרים ונשנים עם הלקוח [ עם הקבוצה – י.ג.] . באף אחד מהם הלקוח לא עמד ... הוא היה צריך להגיע למסגרות. העמדנו לו אשראים ... הוא חרג מהמסגרות שלו, הוא מושך כספים. השיקים שלו שהוא מפקיד אותם חוזרים. שיקים שהוא נותן, הוא בא לסניף ומבטל אותם. התנהלות לא תקינה" [עמ' 90 שורות 8-13];"בחשבונות היו אשראים מסוגים שונים: " היו הלוואות, היו ניכיונות, היתה מסגרת חח"ד , היו הלוואות רגילות, היו ערבויות, ערבויות ביצוע. כל המכלול הזה, אותם בטחונות הבטיחו ... לא מסתכל על פלח אחד באשראי ... אתה מסתכל על המכלול " [ עמ' 91 שורות 22-26]; "הבטחונות הולכים ופוחתים... שווי הרכבים לא משתבח עם הזמן " [עמ' 92 שורות 25-26] ;" לא יעלה על הדעת שמי שינהל את המסגרת זה הלקוח, וכל פעם שהוא יחרוג אז הבנק ילך ויגדיל את המסגרת על מנת להלבין אותה" [עמ' 93 שורות 13-14]; " כספים שהיו אמורים להיכנס לא הגיעו בסופו של דבר, לאחר שאישרנו למשוך את הכספים , והעמיד את הבנק בפני עובדה. מכאן נובעות החריגות" [עמ' 127 שורות 9-10]; " אם תשים לב תראה שרכב אחד [ של החברות – י.ג.] הוא מ-88', ורכב אחד הוא מ-93', ולכן הרכבים האלה לא מקבלים ביטוי עם ערך לביטחון " [ עמ' 133 שורות 29-30]; " יש לנו רכבים ... אנחנו לא מכניסים אותם למסגרת של האובליגו מול הבטחונות משום שאלה רכבים ישנים" [עמ' 134 שורות 4-6]; " רצינו תוספת בטחונות כי ראינו בחשבון הזה סיכון גדול מאד, סיכון גדול מאד. לא היינו מוכנים להתנהל יותר באופן הזה" [עמ' 169 שורות 22-23];"רמת הסיכון שלו היתה מאד גבוהה. על סיכון משלמים" [ עמ' 173 שורות 24-25 ].

ששית, מסקירה מדגמית של דו"חות הבנק ניתן ללמוד על חריגות ממסגרת האשראי בחשבון חב' צול לצד פער משמעותי בבטחונות שניתנו ע"י הקבוצה.

ב-24.11.95 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪, האובליגו עמד ע"ס 1,153,134 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 70,505 ₪ [ראה נספח ת/6 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-11.12.95 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪ , האובליגו עמד ע"ס 1,629,347 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 113,705 ₪ [ראה נספח ת/6 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-4.1.96 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪ , האובליגו עמד ע"ס 1,779,028 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 172,761 ₪ [ראה נספח ת/11 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-7.2.96 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪,האובליגו עמד ע"ס 1,474,905 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 163,844 ₪ [נספח ת/6 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-23.10.96 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪, האובליגו עמד ע"ס 1,179,712 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 112,004 ₪ [ נספח ת/17 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-13.3.97 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪, האובליגו עמד ע"ס 1,359,000 ₪ , כאשר סך הבטחונות עמד על 860,000 ₪ [ נספח ת/21ד' לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-3.11.97 מסגרת האשראי בחשבון חב' צול היתה 400,000 ₪, האובליגו עמד ע"ס 1,296,455 ₪, כאשר סך הבטחונות עמד על 206 ₪ [ת/21ד' לתצהיר רו"ח דוד גרוס ].

ב-23.5.98 האובליגו בחשבון חב' סיון עמד ע"ס 826,000 ₪, כאשר סך הביטחונות עמד על 204,000 ₪ [ נספח ת/21ה' לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-7.4.95 האובליגו בחשבונו של אלי עמד ע"ס 408,471 ₪, כאשר הבטחונות עמדו על 2,681 ₪, וקופת תגמולים ע"ס 4,002 ₪ [ נספח ת/3 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-23.11.95 האובליגו בחשבונו של אלי עמד ע"ס 533,075₪,כאשר הבטחונות עמדו על 1,064 ₪ וקופת תגמולים ע"ס 11,816 ₪ [נספח ת/7 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-26.2.96 האולביגו בחשבון של אלי עמד ע"ס 60,012 ₪, כאשר הבטחונות עמדו על 1,064 ₪ וקופת תגמולים ע"ס 15,690 ₪ [ נספח ת/10 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-3.11.97 האובליגו בחשבון של אלי עמד ע"ס 116,786 ₪, כאשר הבטחונות עמדו על 29,657 ₪ [ נספח ת/21ד' לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-3.2.98 האובליגו בחשבון של אלי עמד ע"ס 68,597 ₪, כאשר הבטחונות עמדו על 34,401 ₪ [ נספח ת/21ג' לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

ב-9.8.98 האובליגו בחשבון של אלי עמד ע"ס 96,000 ₪, כאשר הבטחונות עמדו על 52,000 ₪ [ נספח ת/25 לתצהיר רו"ח דוד גרוס].

יודגש לעניין זה, שהבנק בקביעת מסגרות האשראי לחברות בקבוצה מול הבטחונות שהיו קיימים - התייחס לקבוצה כמכלול אחד, ולא ניתן לקבוע שהחלטות הבנק לקו באי סבירות לאור הסיכון הרב באופן מימון פעילות הקבוצה.

שביעית, בת/6 לתצהיר מנהל הסניף, מר יוסף זולדן, פנה למנהלת מחלקת לקוחות בפיקוח, ובעמ' 3 הדגיש: " חב' צול עובדת עם קבלני משנה בכמה אתרים בעיקר עבור שני קבלנים : בראשי, וציק אמיטל שנרכשה לאחרונה ע"י אוליצקי, ולכן הבטחונות והשיקים אינם מפוזרים דיים". גם לעניין זה היה משקל בקביעת הבטחונות הנדרשים להגדלת הקצאת האשראי.

שמינית, אלי הודה שב-93' מימן פרוייקטים אחרים באמצעות בנק אחר. אלי הצהיר בסעיף 27 לתצהירו: " החל מחודש זה [אוגוסט 93'] המשיכה צול לעבוד עם הבנק רק בכל הקשור לפרויקט צור-יגאל ורמט ... פרויקטים חדשים מימנה החברה באמצעות בנק אחר". הקבוצה יכלה לממן את פעילותה גם באמצעות בנקים אחרים , אם מסגרות האשראי שהוקצו לה בבנק לא הניחו את דעתה .

12. באשר לטענות הקיזוז הנוספות שהעלה אלי – דינן להידחות.

ראשית, אלי טען שנגרם לו הפסד בגין אי הגשת תביעות כנגד צדדים שלישיים בסך 1.5 מיליון ₪ , באשר עקב הפרת ההסכם מצד הבנק לא יכול היה לממן את ההוצאות המשפטיות. טענה זו דינה להידחות. הוכח שהקבוצה הפרה את הסכם הסדר החוב, ולכן לא חלה חובה על הבנק להמשיך להקצות אשראי לקבוצה. זאת ועוד, לא חלה החובה על הבנק לממן הוצאות משפט לקבוצה כדי לנקוט בהליכים משפטיים כנגד צדדים שלישיים. לא הוכח שצדדים שלישיים היו חייבים לקבוצה 1.5 מיליון ₪. לא הוכח קשר סיבתי בין אי יכולת לממן הוצאות משפט לבין הנזק הנטען בגין תביעות שלא הוגשו. גם במקרים של חוסר יכולת ניתן להגיש בקשה לבית משפט לפטור מאגרה ולקבוע הסדרי שכ"ט מתאימים עם פרקליט.

שנית, אלי טען שכתוצאה מהפרת הסכם הסדר החוב ע"י הבנק נאלצה חב' צול להעביר עבודות ביצוע לקבלנים אחרים ונגרם לה נזק של 600,000 ₪ . אלי טען שהבנק סירב ב-21.6.00 לכבד הוראות תשלום ולכן הופסקו העבודות ע"י חב' צול והועברו לצדדים שלישיים. טענה זו דינה להידחות. הוכח שהקבוצה הפרה את הסכם הסדר החוב, ולכן לא חלה חובה על הבנק להמשיך להקצות אשראי לקבוצה או לממן את פעילותה. לא הוכח שיעור הנזק כדבעי, וככל שנגרם נזק – הנזק נגרם מחדלות פירעון של הקבוצה ולא מפעולה של הבנק.

שלישית, אלי טען שהבנק חייב אותו בשנת 95' בעודף בגין עמלת ערבות 55/4893 מ- 30.11.95 בסך 7,840 ₪ . הוצג מכתב דרישה [ נספח טז' ]. לא הוצגו מסמכים ונתונים המוכיחים את התביעה. לא הוכח שיעור העמלה המוסכם, התקופה בגינה חוייבה העמלה, מתי הוחזרה או מומשה הערבות, האם הוחזרה עמלה בגין המימוש או ההחזרה.

זאת ועוד, הערבות היא מ-30.11.95, ובסעיף 24 להסכם הסדר החוב [מוצג ת/9 ] נקבע: " אנו מוותרים בזאת במפורש על כל טענה ו/או תביעה הקיימת ... כלפיכם בקשר עם כל החלטה ו/או פעולה ו/או חיוב שנעשו ו/או נתקבלו על ידכם בקשר עם ניהול החשבונות הנ"ל בכל זמן שהוא לפני חתימת כתב זה ".

רביעית, לא היה הצדק לדרוש מהבנק להחזיר את 10 השיקים של חב' אשדודית, שניתנו לפירעון ההלוואה הדולרית, בטרם פרעה הקבוצה את חוב ההלוואה הדולרית לפי לוח הפירעון של השיקים שניתנו או בטרם הוכח לבנק כדבעי שהעסקה בוטלה וניתנו בטוחות חלופיות. יודגש, שהבנק גילה אורך רוח רב לאחר שהמקרקעין של סיגד לא שועבדו לטובתו, מניות סיגד שהוצעו כבטוחה במקום המקרקעין - לא שועבדו, השיקים של מכר המניות, שניתנו לבנק לצורך פירעון ההלוואה הדולרית, במקום המניות - חוללו, ואף אורכה נוספת שניתנה לקבוצה עד 1.5.00 כדי לפרוע את ההלוואה – לא הועילה .

חמישית, אלי טען שנגרם לו נזק של 60,000 ₪ עקב כך שביולי 00' פנה לבנק, ביקש למכור את הרכב ולשלם את יתרת ההלוואה בסך 70,000 ₪, והבנק לא נעתר לבקשתו. עפ"י האמור בסעיף 103 לתצהיר אלי, הבנק העמיד הלוואה בסך 80,000 ₪ לאלי עבור רכישת רכב, והרכב שועבד לבנק. נכון למועד הגשת הבקשה יתרת ההלוואה עמדה ע"ס 70,000 ₪ .

אלי מכר את הרכב למרות שהרכב היה משועבד לבנק, ובכך פעל שלא כדין. אלי טען בנספח כ' לתצהירו שמכר את הרכב תמורת 120,000 ₪ . לא הוכח סכום המכר. לא הוכח שווי הרכב נכון למועד המכירה- לא הוגשה חוו"ד שמאי . לא הוכח הנזק הנטען שנגרם לאלי . התביעה בעניין זה לא הוכחה, והיא נגועה בהפרת הסכם שעבוד לבנק.

ששית, אלי טען שבפב' 00' ביקש מהבנק למכור את תוכניות החיסכון שלו בסך 55,000 ₪ ולהעביר את הכסף כדי לסלק את יתרת החובה בחשבון. אלי טען שנגרם לו נזק בסך 7,000 ₪ כתוצאה מחיוב בריבית חריגה. המכתב שצרף אלי הוא מ-19.11.00 ולא מפב' 00'. לא הוצג פירוט תוכניות החיסכון. לא הוצג תחשיב של הנזק למרות שאלי הצהיר בסעיף 129 לתצהירו:" חישוב מדויק יערך ע"י שגיא, חישובי ריבית וייעוץ כלכלי בע"מ". התביעה בעניין זה לא הוכחה.

עוד נוסיף, שמחד אלי טען כנגד אי הגדלת מסגרות האשראי באשר לטענתו ניתנו על ידו בטחונות מספיקים, ומאידך ביקש לממש את הבטחונות הן לעניין הרכב והן לעניין תוכניות החיסכון. טענות אלו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

13. באשר לריבית שחלה על החוב של הקבוצה שהועמד לפירעון, לאחר שהקבוצה הפרה הפרה יסודית את הסכם הסדר החוב, נקבע בסעיף 23 להסכם הסדר החוב : " כתב זה בא בהמשך למסמכי הסכם ותנאי עסק כלליים שמי מאיתנו הח"מ חתם ו/או יחתום עמכם ". עוד הוסכם בסעיף 21 להסכם הסדר החוב : " בקרות אחד המקרים אשר עפ"י הסכם האשראי שחתמנו ו/או שנחתום עמכם מזכים אתכם להעמיד את האשראי לפרעון מידי, אתם תהיו אף רשאים לבטל הסכמתכם לפעול עפ"י הצעתנו ולהעמיד את כל החובות כלפיכם לפרעון מידי " .

בסעיף 20 להסכם הסדר החוב נקבע:" נהיה ערבים לקיום התחייבות שבכתב זה במידה ותחליטו... להעמיד את כל החוב לפרעון מידי, אנו נהיה כולנו ביחד וכל אחד לחוד ערבים לכל אחד מהחשבונות הנ"ל". אלי גם חתם עוד קודם לחתימת הסכם הסדר החוב על ערבות מתמדת להבטחת כל חוב לטובת הבנק ביחס לחובות חב' צול וחב' סיון, ולא הוכח שערבויות אלה לא היו תקפות [ראו מוצגים ת/2 ו-ת/3 ].

בסעיף 22 להסכם ותנאי עסק כלליים שנחתם עם הנתבעים [צורפו לכתב התביעה] נקבע : " בכל אחד מהמקרים הבאים יהיה הבנק רשאי להעמיד כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מהלקוח לבנק ... לפרעון מידי, וסכומים אלה ישאו ריבית בשיעור הריבית המירבית שתהא נהוגה מעת לעת בבנק לגבי יתרת חובה בחח"ד וזאת מתאריך המקרה ועד הסילוק בפועל ".

בסעיף 8(ב) להסכם תנאי עסק כלליים שנחתם נקבע : " לא סילק הלקוח לבנק את כל הסכומים המגיעים לבנק ... ישאו כל הסכומים שהלקוח חייב לבנק ... ריבית מירבית ".

גם בסעיף 3 להסכם ההלוואה צמודת הדולר, וגם בסעיף 3 להסכם ההלוואה צמודת המדד שחתמה חב' צול עם הבנק נקבע : " לא סילק הלווה לבנק את הסכומים או חלקם במועדם ... ישאו כל הסכומים... ריבית מירבית ".

אשר על כן התוצאה היא שעל חובות הקבוצה יש להוסיף ריבית מירבית, והוראה זו חלה הן לגבי החייבים העיקריים והן לגבי הערבים.

רו"ח דוד גרוס, הרפרנט של הבנק במחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו: " מרגע שההסכם [ הסכם הסדר החוב – י.ג.] בטל ... הבנק משתמש בהסכם ותנאי עסק כלליים שהבן אדם חתום " [עמ' 49 שורות 1-3 ]; " זה סעיף 22 לתנאי עסק כלליים ... ש. במקרה של העמדת החוב לפרעון מיידי, מה שיעור הריבית? ת. הריבית המקסימלית הנהוגה בבנק " [ עמ' 82 שורות 11-14 ].

מר יעקב בן זקן, הרפרנט של הבנק במחלקת לקוחות בפיקוח, העיד בחקירתו: "כשאין הסדר והחוב נפרע פרעון מוקדם, כי הלקוח לא משלם – אז זה ריבית מירבית ... זה כתוב בתנאי עסק כלליים" [עמ' 203 שורות 9-13].

14. סוף דבר

[א] הנני מחייב את הנתבעת 5 לשלם לתובע 154,922 ₪ בצירוף ריבית מזערית לפי סמכותו של מנהל סניף הבנק, כפי שתהיה מעת לעת, החל מיום 31.8.99 ועד התשלום בפועל.

ערבותה של סימה לחובות הקבוצה – בטלה, ושאר התביעות כנגד סימה- נדחות.

[ב] הנני מחייב את הנתבעים 1-4 לשלם לתובע סך של 4,049,090 ₪, בצירוף ריבית בשיעור המירבי , כפי שתהיה נהוגה אצל התובע, אשר תצטרף לקרן החוב בכל רבעון, דהיינו בתום החודשים: מרץ, יוני, ספטמבר, דצמבר החל מיום 1.12.00 ועד התשלום המלא בפועל.

מסכום החוב הנ"ל יופחתו הסכומים כדלקמן :

[1] חוב של סימה בחשבונה בסך 154,992 ₪ נכון ל-31.8.99, וכן יופחתו הריביות שהוספו בגין סכום זה עד למועד הגשת התביעה.

[2] חוב של חב' סינדו שהועבר לחשבון חב' צול, וכן הריביות שהוספו בגין סכום זה עד למועד הגשת התביעה .

[3] סכומים שגבה הבנק ביחס לתקופה מיום הגשת התביעה ואילך.

[ג] לאור התוצאה, הנני מחייב את הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 80,000 ₪. ההוצאות שנפסקו כוללות את ההליכים בתובענה זו, לרבות הוצאות הערעור בבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע בפסק דינו מ-19.12.00 שהוצאות הערעור יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין שינתן בתובענה.

אין צו להוצאות בעניין הנתבעת 5, באשר מרבית טענותיה התקבלו.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.