1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים חקלאיים שנגרמו לתובע כתוצאה ממחדלי הנתבעות.

2. כתב התביעה

על פי המפורט בכתב התביעה, בשנת 2003 רכש התובע מהנתבעות 400 שתילי משמש המקדימים בניבה: 100 שתילים מזן 210, 100 שתילים מזן 330 ו-200 שתילים מזן 315 ושתל אותם בשטח של 10 דונם (שטח זה ייקרא בהמשך: "החלקה הישנה"). באוגוסט 2003, לאחר שהשתילים לא התפתחו וסבלו מעצירת צימוח, עקר אותם התובע, על פי המלצת שני מדריכים ממשרד החקלאות. כפיצוי שלחו אליו הנתבעות 200 שתילי משמש מזן "רעננה" (חלקם מסוג ב'), אותם הוא סירב לקבל. התובע ביקש לשתול שתילי משמש חדשים, אך נמנע מלעשות זאת באותם 10 הדונמים בהם שתל את 400 השתילים שהכזיבו, וזאת בשל החשש הקיים בשתילת מטע משמש לאחר מטע משמש. הוא שכר לשם כך חלקה אחרת. להכשרת הקרקע לשתילה בחלקה החדשה נאלץ התובע לעקור כרם שהיה נטוע בה.

לטענת התובע, נזקיו נגרמו עקב רשלנותן של הנתבעות, אשר סיפקו לו שתילי משמש פגומים.

לכתב התביעה צורף מכתבו מיום 28.9.2006 של עודד יפה, מנהל שלפ – מעבדה חקלאית, בו צויין כי ביום 31.8.2006 הוא ביקר ב"חלקה הישנה", ממנה נעקרו בשעתו השתילים שהכזיבו, ולא מצא כל בה כל חריגה גידולית וכי באותה קרקע לא נמצאו נמטודות וקוטלי עשביה.

להוכחת נזקיו צרף התובע לכתב התביעה חוות דעת מיום 20.10.2009 של שמאי רכוש וחקלאות עמוס רגב. במסגרת חוות הדעת ציין השמאי רגב כי ביקר בשנת 2004 ובשנת 2006 ב"חלקה הישנה", ואף בחלקה החדשה. בערכים של שנת 2006 הוא העריך את נזקי התובע כדלקמן: (א) עלויות הקמה בסך 59,710 ₪: עקירת הכרם בחלקה החדשה, כולל פינוי מערכות הדליה והשקיה ונטיעת מטע משמש תחתיו, הכשרת הקרקע והוצאות עיבוד במשך שנה – 5,971 ₪ לכל דונם; (ב) 85,470 ₪ בגין אבדן הכנסות בניכוי הוצאות גידול: אבדן הכנסות לשנת ניבה ראשונה 2006 - לפי תחשיב הכנסות של 8,740 ₪ לכל טון, לגבי 2.2 טון בכל דונם, ותחשיב הוצאות גידול ושיווק, (תוך לקיחה בחשבון של חסכון בעמלות והיטלים) של 10,681 ₪ לכל דונם.

3. כתב ההגנה

לטענת הנתבעות, מקורה של עצירת הצימוח בשתילי המשמש שרכש מהן התובע (ואשר סופקו לו, לטענתן, מארבע משתלות שונות) הינו בטיפולו הלקוי של התובע בשתילים, אשר גרם להם עקה. כראיה, הצביעו על כך שגידולם של שתילי משמש שהן מכרו לאחיו של התובע באותה תקופה עלה יפה. לטענתן, בעקבות תלונת התובע על עצירת צימוח, הן שלחו את יורם קמחי, שהינו שתלן עתיר ניסיון, אשר ביום 2.7.2003 ביקר בחלקה והמליץ לתובע להקטין את כמויות המים בהשקיית השתילים שרכש מהן. על אף שביקוריו החוזרים של השתלן קמחי העלו כי חל שיפור במצב המטע, נחפז התובע, ומבלי להודיע לנתבעות – עקר את המטע. עוד נטען כי משהסכים התובע במרץ 2004 לקבל מהנתבעות שתילים חלופיים, ביטא הדבר "סוף פסוק" לטענותיו כלפיהן. כן נטען כי התובע הסתיר מהנתבעות את כוונתו לעקור את השתילים, וכי החלטתו לעבור לחלקה חדשה נעשתה מבלי שקיבל המלצה מקצועית כלשהי.

ביום 16.5.2012 הגישו הנתבעות חוות דעת של השמאי החקלאי דוד כצנלסון. אשר, בסעיף המסקנות שלה, נקבע כי הנזק נגרם עקב טיפול קלוקל של התובע והוא מסתכם, לכל היותר, ב-8,000 ₪. תחשיב זה מבוסס על נתוני יסוד של יבול 2.2 טון לדונם, פדיון צפוי של 9,350 ₪ לדונם והוצאות צפויות של 8,589 ₪ לדונם.

4. כראיותיו הגיש התובע את תצהירו, חוות דעת השמאי רגב, חוות דעת עודד יפה, מנהל שלפ - מעבדה חקלאית, ומכתבו מיום 28.9.2006, תעודות משלוח של שתילים וחשבוניות מס, המלצת אהוד, מדריך משרד החקלאות, מיום 14.7.2003, והמלצת המדריך עצמון, מיום 24.2.2004, ותכתובת בין הצדדים. בדיון ביום 4.11.2012 הגיש התובע אף את התמונות שצולמו על ידו (ת/1 – ת/9) ועל ידי השמאי רגב (ת/10 – ת/12).

הנתבעים הגישו כראיות את תצהיר אתי אשבל, החשבת של נתבעת מס' 1, תצהיר מישל ברקאי, מנהל הנתבעת מס' 2, ותצהיר יורם קמחי, השתלן ומנהל מכירות של נתבעת מס' 1.

5. בישיבה מיום 4.11.2012 הסמיכוני הצדדים לפסוק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, לאחר הגשת סיכומיהם.

6. לאחר שבחנתי את כל החומר המונח בפני, לרבות טענות באי כוח הצדדים בסיכומיהם, והפניותיהם לפסיקה, החלטתי לדחות את התביעה.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה.

אינני עושה צו להוצאות.

הנני מורה למזכירות להשיב לתובע את המחצית השנייה של אגרת התביעה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ג, 01 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.