פתח דבר:

1. לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 30/05/12, על ידי השופט א. קאופמן בתת"ע 2422-01-10.

2. בית משפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה בשכרות עקב סירובו לבצע בדיקת ינשוף. הערעור מופנה כנגד ההרשעה בדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), תקנה 26 (2) לתקנות התעבורה התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות") ותקנה 169ב' (א) לתקנות.

4. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 01/01/10 בשעה 01:53 בכביש 85 ברכב, עוכב על ידי המשטרה ונתבקש לבצע בדיקת ינשוף, אך הוא סירב. עקב כך, יוחסו לו העבירות שפורטו לעיל.

5. המערער כפר בעובדות כתב האישום ועל כן, שמע בית משפט קמא את ראיות הצדדים והרשיע אותו בדין.

לאחר מכן, שמע את הטיעונים לעונש והטיל עליו את העונשים הבאים:

חודש ימים של מאסר על תנאי למשך שנתיים, 24 חודשי פסילה בפועל בניכוי ימי הפסילה המנהלית, 6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים כמפורט בגזר הדין, 1,500 ₪ קנס והתחייבות כספית על סך 3,000 ₪.

6. כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין בלבד.

הכרעת הדין של בית משפט קמא:

7. בית משפט קמא סקר בהכרעת הדין את הראיות שהוא שמע והתמקד בשאלה האם הוכיחה המשיבה את הטענה שהמערער סירב לבצע את בדיקת הינשוף.

8. המערער פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעיכוב הליכים בעניינו ובית משפט קמא אפשר לו זאת ורק לאחר שהבקשה נדחתה, נשמעו ראיות הצדדים.

9. בית משפט קמא קבע כי הוא התרשם באופן חיובי מעדויות עדי המשיבה. לדעתו, מדובר בעדים מהימנים ומקצועיים.

10. עיכובו של המערער היה אקראי והשוטרת שפנתה אליו הריחה כי ממנו נדף ריח אלכוהול. על כן, ביקשה ממנו לבצע בדיקת נשיפון ובתגובה ביקש ממנה המערער, להמתין מספר דקות כי הוא עישן סיגריות.

11. המערער טען בפני השוטרת כי הוא היה שוטר בעבר ועורך דין במקצועו וכי במהלך עיסוקו ומניסיונו, לדעתו, מכשירים אלו לא אמינים.

למקום הגיע קצין משטרה שהסביר למערער את משמעות הסירוב וחרף זאת, זה עמד בשלו והמשיך בסירובו.

השוטרת כותבת כי המתינה מעל 15 דקות ואז ביקשה ממנו לבצע את בדיקת המאפיינים ושוב המערער חזר וטען כי הוא לא מאמין במכשירים אלו.

12. בית משפט קמא דחה את טענות המערער ואת גרסתו בשאלת הסירוב לבצע את הבדיקה. המערער טען כי הוא רק ביקש מהשוטרת להמתין. השוטרת הסבירה בעדותה בבית משפט קמא כי המערער היה אמור לבצע את בדיקת הינשוף בשעה 02:10 ובדיקת המאפיינים תבוצע לאחר מכן.

13. בית משפט קמא התייחס לטענות שהעלה המערער כנגד השוטרת ודחה אותן אחת לאחת. בית משפט קמא קבע כי עובדת סירובו של המערער להיבדק מתבססת על עדות השוטרת ונתמכת בעדותו של קצין המשטרה, פקד אסלן, שביחס אליו לא היו למערער כל טענות- ראו ת/6.

14. למערער לא היה כל הסבר מדוע לא אמר לקצין אסלן שערך את ת/6, כי הוא לא מסרב להיבדק והלין בפניו כנגד התנהגותה של השוטרת. המערער טען כי הוא לא מאמין במכשיר, סתם ולא פירש. הקצין ציין בדוח הפעולה ת/6 שהמערער סירב להיבדק על יסוד הטענה שיש לו חברים "ששתו תפוזים וזה הראה שהם שיכורים".

15. עוד התייחס בית משפט קמא לעדותו של עד ההגנה אשר התייחס לאירוע בו השתתף המערער. עד זה אישר כי במהלך האירוע הוגשו משקאות אלכוהוליים, אך לא ידע לציין אם המערער לא שתה משקה אלכוהולי או כן.

16. בית משפט קמא הפנה לפסיקה וקבע כי משסירב המערער לבצע את הבדיקה רואים אותו כמי שנהג בשכרות בהתאם לחזקה הקבועה בדין ללא קשר לעובדה אם הוא שתה משקה אלכוהולי ואם לאו.

טענות הצדדים:

17. המערער טוען כי הוא אומנם נהג ברכב ביום 01/01/10, אך הוא לא שתה כל משקה אלכוהולי, כך שלא היה בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא כדי לבסס את הרשעתו בדין.

18. המערער טוען כי לא מדובר בערעור המתייחס לקביעות העובדתיות, אלא בפנינו ערעור המופנה כנגד המסקנות המוטעות של בית משפט קמא. לדעת המערער, בית משפט קמא יכול היה להגיע למסקנה מזכה ולאו דווקא מרשיעה.

19. המערער הפנה טענות מסוימות לעניין השעות הנוגעות לעיכובו לביצוע הבדיקות וכי בהליכים אלה נפלו פגמים שיש בהם כדי להביא לזיכויו מהעבירה שיוחסה לו. המערער טען כי הוא ביקש מהשוטרת לערוך את דו"ח המאפיינים תחילה ולפי בקשתו, עריכת דו"ח זה החלה מהשעה 01:58 והסתיימה בשעה 02:10. מכך מבקש המערער להסיק כי השוטרת לא המתינה כבקשת המערער ובהתאם להנחיות המחייבות את פרק הזמן הדרוש לשם ביצוע בדיקת הינשוף.

20. עוד הפנה המערער לסתירות שבעדויות עדי המשיבה, סתירות שיש בהן, לדעתו, כדי לפגוע במהימנות העדים. לדעת המערער, לא היה מקום לקבל את גרסת השוטרת לאירוע, הן בשל הסתירות הפנימיות והן בשל הסתירות החיצוניות שנבעו מהדוחות ומעדותה בפני בית משפט קמא.

21. המערער טען כי הוא לא סירב לבדיקת הינשוף וכל אשר ביקש ממנה זה להמתין את פרק הזמן הדרוש לשם ביצוע הבדיקה. המערער עוכב בשעה 01:53 ואז מסר לשוטרת כי הוא לא יכול לבצע את בדיקת הינשוף משום שמספר דקות קודם לכן עישן סיגריה וכדרישת נוהלי הבדיקה וכפי שעולה מדו"ח הפעולה שהשוטרת ערכה, לא חלפו אותן 15 דקות הדרושות לשם ביצוע בדיקה אמינה. על יסוד מצב דברים זה, המערער ביקש מהשוטרת להמתין את פרק הזמן הדרוש לשם ביצוע הבדיקה ולא סרב ומכך היא הסיקה בטעות שכביכול הוא מסרב לבדיקה.

22. די ברישום השוטרת שהתחילה בביצוע בדיקת המאפיינים בשעה 01:58 וסיימה בשעה 02:10, כדי להראות כי לא חלפו 15 דקות כדרוש לשם ביצוע הבדיקה, לגישת המערער.

23. מחקירת השוטרת עלה כי היא לא זוכרת מתי והיכן רשמה את הדוח והיא אף לא שללה את האפשרות שדוחות מסוימים נערכו בתחנה ולעובדות אלו בית משפט קמא לא נתן כל משקל ובכך הוא טעה והגיע למסקנות לא נכונות.

24. עוד טען המערער, כי עיון בדוח המאפיינים מעלה כי הוא לא היה תחת השפעת אלכוהול וביצע את הפעולות בהצלחה. השוטרת תיקנה את דוח המאפיינים ואחרי שרשמה כי הוא ביצע בהצלחה את מבחן הבאת האצבע לאף שינתה את הרישום ובשל זה אין לתת בה כל אמון.

25. המערער הפנה לעדות השוטרת מיום 02/02/11 בעמוד 4 וביקש להסיק מדברי השוטרת כי הוא הסכים לבדיקה כעולה מדבריה, אך השוטרת בהמשך דבריה היא ציינה כי לאחר מכן הוא סירב.

26. על יסוד האמור לעיל, ביקש המערער לקבל את הערעור ולזכות אותו מהעבירות שיוחסו לו.

27. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה, המדובר בקביעות עובדתיות שכדרכה של ערכאת הערעור מתערבת בהן אך ורק בצמצום. לדעת המשיבה, הכרעת הדין מפורטת, מנומקת ומבוססת על מסמכים וראיות מהימנות.

28. המשיבה הפנתה לדברי המערער אשר טען כי הוא לא מאמין בבדיקה זו וכי מניסיונו מי ששתה מיץ תפוזים נמצא בגופו ריכוז גבוה של אלכוהול וגם טען כי עישן סיגריות, כך שמהתנהלותו ניתן ללמוד על סירובו של המערער לבצע את הבדיקה.

29. לדעת המשיבה, לא מדובר בבקשה לדחיית זמן ביצוע הבדיקה של הינשוף אלא מדובר בסירוב כמשמעותו בדין.

30. עוד הפנתה המשיבה לחתימת המערער על הצהרה שבה הוא טען כי הוא לא מאמין בבדיקה הזו ובמכשיר הבדיקה. לדעת המערערת, אין להתערב בקביעות בית משפט קמא.

דיון והכרעה:

31. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בהודעת הערעור, בפרוטוקול העדויות, במוצגים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

32. בית משפט קמא נימק את הכרעת דינו על יסוד הראיות שהובאו בפניו בהתאם להתרשמותו הבלתי אמצעית.

33. הן מעדות השוטרת והן מעדות הקצין, עולה כי המערער סירב לבצע את הבדיקה משום "שהוא לא מאמין במכשירי הבדיקה". גם אם היו למערערת טענות כנגד התנהלות השוטרת, הרי ברי כי לא היו לו טרוניות כנגד הקצין - פקד אסלן, אשר ערך את המוצג ת/6 ובו ציין כי המערער סירב לבצע את הבדיקה.

34. הקצין כתב בת/6 כי:

"ניגשתי לנהג ואני מריח ריח של אלכוהול שיוצא מפיו והסברתי לנהג את משמעות הסירוב מלהיבדק, אך הנהג סירב להיבדק בטענה שיש לו חברים ששתו תפוזים וזה הראה שהם שיכורים...".

לדברים הנ"ל, לא נתן המערער כל הסבר, כך שגם אם לא גילה סירוב מוחלט בפני השוטרת הרי יש ברשום בת/6 כדי לבטא סירוב ממשי מלבצע את הבדיקה ודי בראיה זו בלבד כדי להביא להרשעתו בדין.

35. עוד יש להפנות לטופס השימוע שנערך למערער ביום 01/01/09 (בטעות נרשם 09 וצריך להיות 10- ראו הכותרת- החלק העליון מצד שמאל של טופס השימוע). בטופס זה – ת/7, נרשם באופן מפורש כי המדובר בנהג שסירב לבצע את הבדיקה ואף תגובתו שלהלן נרשמה שם ובה אמר:

"אני מכיר את הבדיקה לא לפני הרבה זמן אדם ששתה ענבים התברר כי שתה אלכוהול. לפני שנעצרתי עישנתי עוד סיגריות וזה יכול להפריע".

המערער חתם על הטופס –ת/7. גם כאן ובשלב מאוחר ממועד הבקשה לבצע את הבדיקה הוא שב ומגלה את חוסר אימונו במכשירי הבדיקה והתוצאות וכאמור די בכך כדי לבסס את הרשעתו על פי דין.

36. כאמור, בית משפט קמא שמע את העדים והתרשם מהם ועל יסוד התרשמותו קבע גם ממצאים עובדתיים שכדרכה של ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, אלא מקרים חריגים ויוצאי דופן כפי שקבעה הפסיקה.

הכלל הידוע והקובע כי ערכאת הערעור מתערבת בקביעות ובממצאים העובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית - ראו ע"פ 10586/05 ערן נגד מ"י (ניתן ביום 5.1.09), ע"פ 4286/08 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 14.1.09), רע"פ 1978/09 בני גלבוע נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.3.09), רע"פ 735/11 שי מזור נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 26.1.11) ורע"פ 6867/11 בהיל ג'בארין נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 27.9.11), ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2) עמ' 918, ע"פ 5385/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל, (נתן ביום 18.5.06) וע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נגד מדינת ישראל, (ניתן ביום 31.8.08).

37. עניינו של המערער אינו נמנע עם המקרים החריגים ויוצאי הדופן ועל כן, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא.

הכרעת הדין מנומקת, מפורטת ומבוססת על ראיות טובות ומהימנות שבחלקן רשמו והביאו את דברי המערער עצמו ושמהם עולה באופן ברור כי הוא סירב לבצע את הבדיקה. לעניין הסירוב לבצע בדיקה ראו עפ"ת (חיפה) 3406-02-12, שי פינטו נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 17.5.12).

על יסוד כל האמור לעיל מצאתי כי הכרעת הדין של בימ"ש קמא מבוססת על ראיות טובות ואף חלקה העיקרי מבוסס על תגובות המערער כפי שמסר אותן לשוטרים, על כן אני מחליט לדחות את הערעור על הכרעת הדין.

38. במסגרת הדיון בערעור בפניי הגיש בא כוח המערער חוות דעתו של אל"מ רמיז אחמד – ראש מנהל אוכלוסיות בצה"ל שהתייחס למערער, למשפחתו ולנסיבותיו וממנה עולה כי המערער מוכר כאדם אחראי, מסור, המסייע למשפחתו המצויה במצוקה. המערער שירת בצה"ל כלוחם ומוכר כנכה צה"ל, שירת במשטרת ישראל משנת 1987 במגוון תפקידים, אביו נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו אלמנה וארבעה יתומים. המערער נטל על עצמו את התפקיד של מפרנס המשפחה ושחלקה נזקק לטיפול רפואי, כאשר המערער עומד לצדם ומלווה אותם בימי קשים אלו ודואג שיקבלו את הטיפול הדרוש. עוד תיאר אל"מ רמיז נסיבות נוספות שיש להן חשיבות לעניין העונש.

אזכיר כי המערער לא הפנה את ערעורו לעניין העונש ולכן חוות דעתו של אל"מ רמיז החשובה הייתה אמורה להיות מונחת בפני בימ"ש קמא והמערער היה מיטיב לעשות לו היה הביא נתונים אלו בפני בית משפט קמא, אך משום מה הדבר לא נעשה.

39. הגם שאין ערעור בפני על העונש אומר כי בימ"ש קמא הסתפק בעונש הפסילה המינימאלי ועל כך לא ניתן לומר שהעונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת – לעניין זה אפנה להחלטה שניתנה בימים אלו על ידי השופט שהם ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 29.4.13).

40. אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור. על המערער לקיים את גזר הדין של בית משפט קמא ולהפקיד את רישיונו לאלתר על מנת שמניין עונש הפסילה יתחיל ולקיים את יתר חלקי גזר הדין כאשר מניין הזמן יהיה מיום מתן פסק דין זה.

41. המזכירות תעביר עותק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ג אייר תשע"ג, 03 מאי 2013, בהעדר הצדדים.