נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ויאם עילבוני

מטעם הנאשמת: בעצמה וע"י ב"כ עו"ד הדר אורן – סנגוריה ציבורית.

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ המאשימה: חוזרים על טיעוננו לעונש מישיבה קודמת. מקומה של הנאשמת מאחורי סורג ובריח, לאור חומרת העבירות ונסיבות הביצוע, נבקש לדחות המלצת שירות המבחן.

ב"כ הנאשמת: מפנה לטיעוניי מיום 27.9.12, מבקשת לציין כי בית המשפט הורה על שליחת הנאשמת לשירות המבחן כדי ללמוד באופן רחב יותר על דפוסי חייה והתנהלותה. שירות המבחן בא עם המלצה של צו של"צ, עונש חינוכי, ומוצא כי הנאשמת אינה מביעה נזקקות טיפולית וגם שירות המבחן סבור כי לא קיימת נזקקות טיפולית. כל זאת לא בכדי אלא לאחר מספר פגישות עם הנאשמת, בחן את המסמכים שהוצגו לעיונו והתרשם כי היא נורמטיבית, לוקחת אחריות מלאה על מעשיה, מצרה עליהם מאד, הוא מוצא כי עצם ההליך המשפטי מלמד על עונש הרתעתי משמעותי עבור הנאשמת וחשוב מכל שירות המבחן לא זיהה דפוסי צריכת אלכוהול בנורמות חייה של הנאשמת או דפוסים עברייניים ששניהם יחד או לחוד יש בהם כדי להביא לסיכויי הישנות עבירה בעתיד וכן לצורך הראשוני של המחוקק להרתיע נהגים שנתפסים בנהיגה בשכרות. שירות המבחן בסופו של יום רואה בנאשמת בחורה נורמטיבית עם סיכויי חזרה על העבירות נמוכים, ללא דפוסים עברייניים ורואה בעונש השל"צ בעל אפקט חינוכי שיסייע לענישה ההרתעתית שאותה רוצה המחוקק להשיג. טענו בהרחבה בפעם הקודמת, אך היום אתייחס לנושא השלילה. המאשימה בשום שלב גם בטיעוניה לעונש לא התייחסה למאסר בפועל. למרות שיש תסקיר חיובי, היא טוענת למאסר בפועל.

התובעת: טענו למאסר בפועל כל העת, גם בישיבות קודמות.

ב"כ הנאשמת ממשיכה: המאשימה מיקדה טיעוניה בדיון קודם באורך הפסילה בעיקר לאור חוות הדעת של התסקיר והפסיכולוג, זה המקרה שבית המשפט יפעיל סמכותו ויחרוג לקולא מעונשי המינימום. הסיבה לחריגה נובעת לטעמנו גם מהדפוסים האישיותיים שעולים ע"י הגורמים השונים שבדקו אותה שמלמדים על בחורה נורמטיבית, לאור נסיבותיה האישיות, שהנה סטודנטית בתחילת בניית עתידה, ההשלכות של פסילה ממושכת על יכולת ההתניידות שלה. מפנה לע"פ 40335/07, ע"פ 41872-10-11, שם מציינים שופטי בית המשפט המחוזי כי נסיבות אישיות הם עניין שמונח בפני בית המשפט, יחד עם נסיבות ביצוע העבירה, מדובר על רשימה שאינה סגורה של שיקולים. מגישה אסופת פסיקה בהם מצאו לחרוג לקולא מעונשי המינימום בנהיגה בשכרות. לשאלת בית המשפט אני משובה כי פסקי הדין הללו לא עוסקים בשתי עבירות אלא בנהיגה אחת בשכרות.

הנאשמת מצרה באופן כן ואמיתי על העבירה ובעיקר על כך שמדובר בשתי עבירות, אנו יודעים שתוטל פסילה אך סבורים שתקופת הפסילה ממושכת לא תשיג את האינטרס הציבורי, שכבר הושג בהליך המשפטי ובענישה הרתעתית אחרת שתוטל עליה, אני מתכוונת לכך שגם צו השל"צ הוא תוספת שלא מוטלת בשגרה.

אני סבורה שיש מקום לחריגה מענישת המינימום על שתי העבירות, כי גם צו השל"צ פה יהווה תוספת. יש מקום לקבל את המלצת שירות המבחן ביחס לשל"צ, מבקשים שגם בפסילה יחרוג בית המשפט מעונשי המינימום בשים לב לכך שמדובר בשתי עבירות שצורפו לתיק אחד. נבקש כי אם יוטל קנס יהיה קנס מינימלי כי היא סטודנטית שנה שניה ומממנת את עצמה.

נבקש לא למצות עמה את הדין. אני סבורה כי זה המקרה לחרוג מהענישה המקובלת ולאפשר לנאשמת להוכיח כי ראויה לכך שתנתן לה הזדמנות שניה ולאפשר לה לראות אופק בשנים הקרובות באשר לעבירות נשוא התיק. עברה של הנאשמת נקי.

הנאשמת: אין לי מה להוסיף. קשה לי.

<#2#>

החלטה

נדחה לעיון ומתן גזר דין להיום בשעה 15:00.

ניתנה והודעה היום י"ד סיון תשע"ג, 23/05/2013 במעמד הנוכחים.

הדיון מתחדש:

נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד ויאם עילבוני

מטעם הנאשמת: בעצמה וע"י ב"כ עו"ד הדר אורן

#4#>

גזר דין

1. הנאשמת הורשעה, על פי הודאתה, בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות בכך שבתאריך 17/10/09 בשעה 04:20 נהגה בצומת צמח כאשר בבדיקת ינשוף נמצא בגופה ריכוז של 360 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.

לבקשת הנאשמת, לתיק זה צורף תת"ע 5139-05-11, בו הורשעה הנאשמת על פי הודאתה כי בתאריך 11/03/11 בשעה 04:30 נהגה ברכב בצומת יסוד המעלה וסירבה לבצע בדיקת שכרות.

1. ב"כ המאשימה עתרה להטלת מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה שלא תפחת מפסילת המינימום בגין כל אחת מן העבירות, באופן מצטבר, פסילה על תנאי וקנס מרתיעים, נוכח חומרת העבירות, החזרה עליהן ובהיעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מפסילת המינימום הקבועה בחוק.
2. ב"כ הנאשמת עתרה להטלת מאסר על תנאי לתקופה ממושכת, פסילה בפועל לתקופה שתפחת מתקופת המינימום הקבועה בחוק בגין שתי העבירות דנן, פסילה על תנאי וקנס גבוה, אשר יאזן את תקופת הפסילה הקצרה שתוטל. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, טענה הסנגורית להטלת צו של"צ, פסילה לתקופה שתפחת מתקופת המינימום וקנס נמוך שיהלום את מצבה הכלכלי של הנאשמת, וזאת בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת שהינה נורמטיבית, ללא עבר פלילי, עברה התעבורתי קל, סיימה שרות צבאי מלא, סטודנטית להוראה, עובדת לפרנסתה, נטלה אחריות, הודתה במיוחס לה ולאור המלצת שירות המבחן. לדידה ענישה בדרך של מאסר בפועל, ולו בדרך של עבודות שירות, עשויה לגרום להפסקת לימודיה ועבודתה ולקטוע את הנתיב המקצועי בו החלה. לדבריה, העבירות בוצעו בתקופה של שנה וארבעה חודשים, תקופה בה חוותה הנאשמת משבר בחייה האישיים, וכיום הנאשמת חזרה להתגורר בבית הוריה, שהנם פנסיונרים, וזקוקה לרישיון הנהיגה ללימודיה, לעבודתה ולשם הסעת הוריה.
3. ב"כ הנאשמת הגישה תעודת הערכה שקיבלה הנאשמת עם שחרורה מצה"ל וכן מכתב הערכה מהגב' ריקי אור, מרצה במכללת אוהלו בקצרין, בה לומדת הנאשמת תואר ראשון בחינוך.
4. הנאשמת נטלה אחריות למעשיה ועתרה להטלת כל עונש מלבד מאסר בפועל. לטענתה ההליך המשפטי הווה עבורה עונש ועתה מבינה היא את חומרת המעשים, השתנתה והחלה בלימודים אקדמיים.
5. עבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה, המהווה סיכון ממשי הן לנהג והן למשתמשים אחרים בדרך. על רקע חומרתה, בצד עבירה יחידה של נהיגה בשכרות, קיימת פסילת מינימום למשך שנתיים, כעולה מסעיף 39א לפקודת התעבורה.
6. בתי המשפט בערכאות השונות קראו להטלת ענישה גומלת ומרתיעה, אשר תהלום את חומרת העבירה ואת הסיכון הגלום בנהיגה בשכרות, ענישה שתקדם את המאבק בקטל בדרכים. על פי ההלכה הפסוקה, אין לסטות מפסילת המינימום שבחוק, אלא במקרים מיוחדים ונדירים, ובמקרה של חזרה על עבירות דומות, יש להטיל עונשי מאסר בפועל ועונשי פסילה ממושכים, כאשר נסיבות אישיות נסוגות בפני האינטרס הציבורי (רע"פ 727/11 יוסי ללוש נ' מדינת ישראל; רע"פ 2238/09 מראד נגדי נ' מדינת ישראל; עפ"ת (נצ') 25477-08-10 נסר שאני נ' מדינת ישראל; עפ"ת (ת"א) 61593-12-12 מחמד עודה נ' מדינת ישראל; עפ"ת (ת"א) 15932-06-10 מדינת ישראל נ' פטרוב; רע"פ 8387/06 אמרא איליא נ' מדינת ישראל; רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל; רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).
7. יחד עם זאת, מלאכת הענישה הנה אינדיבידואלית ולכן בבוא בית המשפט לגזור את הדין עליו להתייחס לכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו (רע"פ 3221/11 ארשיד סאלח מאאג'נה נ' מדינת ישראל; רע"פ 9235/11 ישראל ועקנין נ' מדינת ישראל; ב"ש (י-ם) 8713/09 באסיל פריג' נ' מדינת ישראל – פורסמו במאגרים המשפטיים).
8. הנאשמת הורשעה בביצוע שתי עבירות של נהיגה בשכרות, האחת מיום 17.10.09 והשנייה מיום 11.03.11, בהפרש של שנה וחמישה חודשים זו מזו. את העבירה מיום 11.03.11 ביצעה הנאשמת ללא כל רתיעה, בעת שהתיק הראשון התנהל כנגדה. העובדה שנתפסה ע"י שוטרים והתייצבותה למשפט, לא יצרו הרתעה מספקת.
9. מגיליון המרשם התעבורתי עולה כי הנאשמת נושאת רישיון נהיגה משנת 1999 ולבד מן העבירות דנן צברה לחובתה 3 הרשעות תעבורה נוספות בעבירות קנס, האחרונה משנת 2010.
10. אין לנאשמת עבר פלילי.
11. שירות המבחן המליץ על הטלת צו של"צ בהיקף של 120 שעות ולהתחשב ברכיב הפסילה בפועל. קצינת המבחן התרשמה מהעדר נזקקות טיפולית שכן הנאשמת נטלה אחריות מלאה על מעשיה, מנהלת אורח חיים נורמטיבי, ללא דפוסים עבריינים, סטודנטית, שוללת שימוש לרעה באלכוהול ושולטת בדחפיה בדרך כלל, למעט במצבים רגשיים עוצמתיים, בהם עשויה להגיב באופן אימפולסיבי.

מעיון בתסקיר עולה כי שירות המבחן מודע לביצוע עבירה אחת ויחידה של נהיגה בשכרות ולא שתיים, דבר המשליך על ניתוח נסיבות ביצוע העבירה על ידי שירות המבחן והסבריו לביצועה, ניתוח שאינו מתיישב עם ביצוע עבירה זהה נוספת, בהפרש של כשנה וחצי. מובן שחזרה על עבירות זהות הנה עובדה מהותית שלא היתה בפני שירות המבחן והיא משליכה ישירות על המשקל שיש ליתן למסקנות ולהמלצת קצינת המבחן.

יצוין כי מתסקיר שירות המבחן לא עולה תיאור של תקופת משבר שבמהלכה בוצעו העבירות.

יחד עם זאת, נסיבותיה האישיות והתנהלותה הנורמטיבית של הנאשמת בדרך כלל, כעולה מן התסקיר, יבואו לידי ביטוי בעונש שיוטל.

1. ב"כ הנאשמת הגישה חוות דעת מטעם ד"ר דב לופי, פסיכולוג קליני, שבדק את הנאשמת.

ד"ר לופי התרשם כי מעורבות הנאשמת בתיקים דנן נבע משילוב של חוסר תשומת לב, אי לקיחת אחריות מספקת על מעשיה ושיקול דעת לקוי של האירועים בהם היתה מעורבת. לדעתו, האירועים הללו אינם סימנים לאירועים נוספים בעתיד, הנאשמת למדה לקח ותדע לפעול כראוי מבלי להסתבך עם החוק בעתיד.

גם בפני ד"ר לופי לא תארה הנאשמת תקופה משברית במהלכה בוצעו העבירות דנן.

1. חומרת העבירות דנן, החזרתיות שהוכיחה הנאשמת בביצוען, התקופה בה בוצעו שאיננה קצרה והסיכון שהניבה נהיגת הנאשמת לשלום ציבור המשתמשים בדרך, מחייבים הטלת ענישה הולמת גומלת ומרתיעה, שתמנע הישנות העבירות.

מאידך, מאז 11.03.11 לא ביצעה הנאשמת עבירות תעבורה נוספות, אין לחובתה עבר פלילי, עברה התעבורתי דל, הלכותיה נורמטיביות בתחום התעסוקתי והאישי, ולמשמע טיעוני הנאשמת התרשמתי כי הליך משפטי זה חולל שינוי מסוים בגישתה במובן ההרתעתי.

1. בהתחשב בחומרת העבירות, בתדירות ביצוען, במידת אשמה של הנאשמת, בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו ובמדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם לכל אחת מן העבירות שביצעה הנאשמת הינו מאסר בפועל לתקופה שבין ללא מאסר לבין 6 חודשי מאסר בפועל, פסילה בפועל לתקופה שבין 18 חודשים לבין 42 חדשים וקנס שבין 500 ₪ לבין 2,500 ₪.
2. בהתחשב בעברה של הנאשמת, בהודאתה, בנסיבותיה האישיות ובהמלצות הגורמים הטיפוליים, העונש המתאים לנאשמת נמצא במתחם שקבעתי לעיל והנני מטילה על הנאשמת את העונשים הבאים:
3. הנני מטילה על הנאשמת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 120 שעות. עבודות השל"צ יבוצעו במסגרת עיריית טבריה, במתנ"ס פירסט בהיקף של 6 שעות שבועיות.

תחילת ריצוי צו השל"צ ביום 1.7.13. עבודות השל"צ יבוצעו באופן רצוף מאז.

הנאשמת מוזהרת כי עליה למלא אחר כל הוראות שירות המבחן ולקיים את צו השל"צ כלשונו, שאם לא כן תתבקש הפקעה של צו השל"צ ועונשה ידון כבראשונה.

1. אני מטילה על הנאשמת מאסר לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים שלא תעבור עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של סירוב לבדיקת שיכרות ו/או נהיגה בזמן פסילה.
2. אני מטילה על הנאשמת מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים שלא תעבור עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה.
3. אני מטילה על הנאשמת פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים בניכוי תקופת פסילה מינהלית מצטברת למשך 60 ימים. הנאשמת תפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט עד ליום 20.07.13.
4. אני מטילה על הנאשמת פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.
5. אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר בפועל שירוצו בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליה. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון ישולם עד ליום 20.07.13 אי עמידה באחד התשלומים, יעמיד את יתרת סכום הקנס לפירעון מיידי.
6. הנני מחייבת את הנאשמת לחתום על התחייבות בסך 2,000 ₪, שלא תעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה של נהיגה בשכרות ו/או עבירה של סירוב לבדיקת שיכרות ו/או עבירה על תקנה 26(2) לתקנות התעבורה ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה. אם לא תחתום על ההתחייבות תוך 7 ימים תיאסר למשך 14 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום בבית משפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תעביר פרוטוקול זה לשירות המבחן לאלתר.

<#5#>

ניתן והודע היום י"ד סיון תשע"ג, 23/05/2013 במעמד הנוכחים.