מבוא

1. לפניי תביעותיהם של התובע 1 – מר שלמה רודריק, יליד 30.6.1962 (להלן: "התובע"); התובעת 2 – אשת התובע הגב' קלריס רודריק, ילידת 19.10.1964 (להלן: "התובעת") וביתם הקטינה, ילידת 1999 (להלן: "הקטינה"). [התובע, התובעת והקטינה יקראו להלן לשם הקיצור: "התובעים"]. התביעות הוגשו בגין תאונה שארעה ביום 4.7.09, בעת שהתובעים נסעו ברכב הנהוג ע"י התובע.
2. התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), והוגשה כנגד הנתבעת מגדל חברה לביטוח בע"מ שהינה מבטחת השימוש ברכב (להלן: "הנתבעת").
3. אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת הינה בשאלת שיעור הנזק.
4. פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

תצהיריהם וחקירותיהם הנגדיות של התובע והתובעת, עדותה של הגב' ורדה הרמן שהינה מנהלת החשבון אצל מעסיקתה של התובעת, תצהיר עדותה הראשית של הקטינה שלא נחקרה עליו וחקירתו הנגדית של המומחה הרפואי אשר בדק את התובעת – ד"ר לוינקופף, כירורג-אורטופד.

כן הובאו לפניי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, ד"ר טיין – אורטופד, שבדק את התובע וכן תיעוד שהוגש ע"י הצדדים.

בתום שמיעת הראיות שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין.

1. אדרש להלן לתביעות התובעים לפי סדרן.
2. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

דיון

תביעת התובע

מצבו הרפואי של התובע לאחר התאונה והפסד השכר שנגרם לו

1. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לחדר המיון בביה"ח יוספטל באילת, שם אובחנה חבלה בברך ימין. התובע שוחרר לביתו עם חבישה של הברך בתחבושת אלסטית, אולם למחרת היום שב לחדר מיון עקב כאבים. ביום 15.7.11 נבדק ע"י אורטופד, אשר ביצע צילום מארבעה כיוונים של הברך ואבחן שבר של ראש הפיבולה ללא תזוזה. בוצע קיבוע הברך ע"י מקבע ברך ארוך עם צירים בטווח תנועה של יישור מלא עד כיפוף של 45 מעלות. נקבעה לתובע תקופת אי-כושר מלאה למשך שבועיים ימים.

התובע המשיך במעקב במרפאה האורטופדית בביה"ח יוספטל, כאשר מתקן הקיבוע הוסר לאחר חודשיים וחצי והתובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה.

יאמר כי נקבעה לתובע ע"י רופאיו תקופת אי-כושר מיום התאונה ועד ליום 9.10.09 – סה"כ כ-3 חודשים.

1. התובע הינו עובד בחברת החשמל ועבודתו, בעיקרה, עבודה משרדית הכרוכה גם ביציאות לשטח.
2. ביום 6.3.11 נבדק התובע ע"י ד"ר רפי טיין, אשר קבע כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בגין התאונה. המומחה מצא כי התובע התלונן בשנת 1989 על כאבי ברכיים ועל כן קבע לו את הנכויות הזמניות כדלקמן: 50% נכות למשך 30 יום ממועד התאונה; 30% נכות לתקופה של חודשיים נוספים ו-10% נכות לתקופה של 30 יום – סה"כ 4 חודשים.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא נשלחו לו שאלות הבהרה.

1. שכרו של התובע שולם ע"י חברת החשמל בחלקו המכריע, על חשבון ימי המחלה הצבורים של התובע. על פי מסמכי חברת החשמל (מסמכים 188-199 למוצגי התובע), התובע נעדר מעבודתו על פי אישור מומחה תעסוקתי לערך עד סוף חודש ספטמבר 2009. במסמך מיום 23.9.09, שנערך ע"י רופא תעסוקתי בחברת החשמל נקבע כי התובע כשיר לחזור למעגל העבודה להיקף מלא, תוך מגבלות שתקבענה בבדיקה שתתקיים ביום 31.12.09. כן נקבע כי עד לאותו מועד, יעבוד התובע ללא הליכה ועמידה ממושכים.

מהתיעוד הנ"ל, עולה לכאורה כי נגרם לתובע הפסד שכר בסך של 15,872 ₪ ברוטו וכן הפסד שווי פדיון ימי מחלה בסך של 7,503 ₪ לפני היוון "כפול".

1. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע זכאי למלוא הפיצוי עקב תקופת ההעדרות שנקבעה לו ע"י רופאיו, או בהתאמה לקביעותיו של ד"ר טיין בלבד.
2. סבורני כי ד"ר טיין אשר לא בדק את התובע בזמן אמת, קיפח את התובע בעת שהביא בחשבון את תלונותיו בגין כאבי ברכיים כ-29 שנה עובר לתאונה, אף כי לא תועדו תלונות נוספות במהלך אותן שנים. יתרה מכך, אין חולק כי על אף הכאבים, אם וככל שנמשכו, התמיד התובע בעבודתו ולא נעדר ממנה כתוצאה מאותם כאבים. משכך, לא היה מקום להביאם בחשבון בעת קביעת תקופת אי-הכושר.
3. חיזוק למסקנתי, כי נפלה שגגה בקביעת המומחה, מצאתי בעובדה כי לא קבע לתובע תקופת כושר מלאה ולו רק לימים ספורים בלבד. ניתן היה לצפות זאת בהתחשב בכאבים שתקפו את התובע בשבועות הראשונים שלאחר התאונה, ואשר רק לאחר ששב והתלונן בפני רופאיו על כאבים אלו, התגלה השבר שנגרם בתאונה.

משהתובע נבדק ע"י רופאיו בזמן אמת והם קבעו את תקופות אי-הכושר, ומשבכל אותה תקופה הקיבוע לא הוסר מרגלו, סבירה בעיניי קביעתם בדבר אי יכולתו לשוב לעבודה. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי שיבה לעבודה בחברת החשמל לאחר תאונה, אפשרית רק לאחר בדיקה ע"י רופא תעסוקתי, כפי שארע במקרה דנן. התובע לא יכול היה לשוב לעבודתו, גם אם היה רוצה בכך, קודם לקבלת אישור רופא תעסוקתי מטעם החברה (כן גם עולה מהתיעוד שהוגש).

1. לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי התובע לא היה כשיר לעבודה ממועד התאונה ועד ליום 23.9.11. על התובע היה לשוב לעבודתו למחרת היום ולא ביום 10.10.11.

בנסיבות אלו, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 16,000 ₪ נטו, בגין ההפסדים שנגרמו בתקופת היעדרותו עד ליום 23.9.11 – לרבות פיצוי יחסי נטו בגין הפסד פדיון ימי מחלה, לאחר היוון "כפול". סכום זה הינו לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

עזרת צד שלישי לעבר והוצאות

1. שוכנעתי כי התובע נדרש להוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לטיפול רפואי ועזרת קרובים בתקופה שבסמוך לאחר התאונה. אין חולק כי התובעים לא שכרו שרותי עזרת צד שלישי בשכר והסתייעו בעזרת קרוביהם.

מצאתי לפסוק לתובע בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי כולל בסך של 3,000 ₪ לפי ערכו, נכון למועד פסה"ד.

נזק לא ממוני

1. בהתחשב בעובדה כי נגרם לתובע שבר ונוכח תקופת אי-הכושר, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ לפי ערכו, נכון למועד פסה"ד.

סיכום

1. להלן סיכום פיצוי שנפסק לתובע:

הפסד השתכרות לעבר לרבות שווי פדיון ימי מחלה- 16,000 ₪

עזרת צד שלישי לעבר והוצאות- 3,000 ₪

נזק לא ממוני- 15,000 ₪

סה"כ 34,000 ₪

תביעת התובעת

הנכות הרפואית ותקופת אי הכושר לאחר התאונה

1. ממקום התאונה הועברה התובעת לחדר המיון בביה"ח יוספטל באילת. לאחר בדיקה בחדר המיון, הועברה להמשך אשפוז במחלקה האורטופדית עקב שבר בגוף חוליה 1-L. התובעת טופלה ע"י חגורתJEWETT , וביום 6.7.09 שוחררה לביתה עם הוראות להמשך מנוחה וטיפול רפואי.

בהמשך, טופלה התובעת בקופ"ח שם התלוננה בין היתר, על כאב גב תחתון המקרין לרגל ימין וכנראה גם לירך שמאל. התובעת טופלה ע"י תרופות, חגורת ה- JEWETT וכן במרפאת כאב ע"יR.F עקב כאב גב תחתון אשר הקרין לירך שמאל.

התובעת עובדת מאז 1989 כמזכירה בחברת נ.ב.ט. בע"מ. בעקבות התאונה נקבעה לתובעת ע"י רופאיה תקופת אי-כושר מלאה עד ליום 30.10.09. ביום 1.11.09 שבה התובעת לעבודה בהיקף משרה של 4 שעות יומיות בלבד, וזאת בהמלצת רופא תעסוקתי. ביום 22.4.11 שבה התובעת לעבודתה במשרה מלאה.

1. ביום 24.1.11, כשנה ומחצה לאחר התאונה, נבדקה התובעת ע"י המומחה הרפואי מטעם בית המשפט ד"ר משה לוינקופף, כירורג-אורטופד. בפני המומחה התלוננה התובעת כי היא סובלת בין היתר, מכאב מתמיד בגב תחתון ומתקשה בהליכה וישיבה לפרק זמן ארוך.

המומחה מצא אצל התובעת הגבלה קלה בטווח תנועה ויישור בלבד בע"ש גבי/מותני, וכן אבחן עקמת שאינה קשורה לתאונה.

המומחה מצא לאשר לתובעת בחוות דעתו אובדן כושר עבודה מלא וזמני לתקופה של 4 חודשים, דהיינו עד למועד שובה לעבודה של התובעת ביום 1.11.09 (יאמר כי במועד בדיקתה של התובעת ע"י המומחה, 14 חודשים לאחר מכן, התובעת טרם שבה לעבודה מלאה).

כן נקבעה לתובעת בגין השבר נכות לצמיתות בשיעור של 5% בהתאמה לס' 37 (8) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות"), בגין "שבר של גוף חוליה שהתרפה בלי תזוזה נכרת ובלי הגבלה בתנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה הזו".

1. לבקשת התובעת, בישיבת יום 6.6.13 נחקר המומחה. המומחה אישר בחקירתו הנגדית, כי בגין המגבלות בתנועות עמוד שדרה יש לקבוע לתובעת נכות נוספת בשיעור של 3.5%. בהמשך, משהובא לידיעתו כי ביום 13.1.10 נחבלה התובעת בתאונת דרכים נוספת שעה שנסעה באוטובוס, מצא לקבוע כי בגין התאונה נשוא התביעה דנן, יש להערכתו לשייך כשני שליש מנכות זו.

הצדדים חלוקים בשאלה האם יש מקום לקבוע לתובעת נכות בגין השבר ובנוסף בגין הגבלת התנועות בע"ש, כפי שנקבע ע"י בית הדין האזורי לעבודה (חיפה) בב"ל 259/04 דהן חביב נ' המוסד לביטוח לאומי (5.1.05). נכותה של התובעת בגין התאונה הינה בשיעור של 5% עקב השבר וכ-2% נוספים בגין הגבלה בתנועות – סה"כ 7%.

הנכות התפקודית

1. התובעת עובדת כמזכירה 7.5 שעות ביום. אין חולק כי מאז שובה לעבודתה לא נגרמו לתובעת כל הפסדי שכר. יחד עם זאת, לטענתה, היא מתקשה בביצוע עבודתה הכרוכה בישיבה וכי כתוצאה מהכאבים התוקפים אותה היא נאלצת לבצע הפסקות במהלך עבודתה ולעיתים אף לעבוד בעמידה.

יאמר כי התובעת לא זימנה לעדות את מי ממנהליה לתמיכה בטענותיה, ואף לא הפנתה שאלות בעניין זה לגב' הרמן.

1. לדעת המומחה, לנכות בגין המגבלה בתנועות אין השפעה תפקודית על עבודתה של התובעת, אולם לדעתו "...לשבר בע"ש יש משמעות. לא מדובר בפגם אסתטי. מדובר בפגיעה שיש לה משמעויות של כאב, ותופעות אחרות". (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 6.6.13).

בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת, האם לנכות זו יש השפעה על תפקודה של התובעת בהתחשב במקצועה, השיב המומחה: "אני חושב שמגבלות התנועה לא יפריעו בתפקוד היומיומי ואני חושב שהשבר כן עשוי להפריע בתפקוד היומיומי עקב כאבי גב בוודאי במישהו שהוא בעל תפקיד שמצריך ישיבה ממושכת, או נשיאת משקל בעבודה" (עמ' 10 לפרוטוקול).

1. סבורני כי לנכותה של התובעת קיימות השלכות תפקודיות, אולם נוכח שיעור הנכות נכון יהיה לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות לעתיד, מבלי לכמת את שיעור הנכות התפקודית.
2. בחקירתו הנגדית, מצא המומחה לאשר לתובעת תקופת אי-כושר מלאה לתקופה של 4 חודשים כפי שקבע מלכתחילה, וכן תקופת אי כושר חלקית לתקופה של 4 חודשים נוספים. כל זאת, תוך שהוא מודה כי יכול ויש ליתן משקל עודף לקביעת המומחים בזמן אמת, על פני קביעתו שלו.

כאמור, התובעת נפגעה בתאונת דרכים נוספת שארעה ביום 13.1.10. מהתיעוד שהוגש ע"י הנתבעת ואשר לא עמד בפני המומחה בעת עריכת חוות דעתו, עולה כי כאביה התגברו לאחר תאונה זו. משכך, ומשהתובעת נמנעה מלדווח למומחה על קרות התאונה (יצוין כי לא נשאלה ע"י המומחה האם נפגעה בתאונה נוספת), ומשנבדקה ע"י המומחה עוד בתקופת אי-הכושר החלקית שנקבעה לתובעת ע"י רופאיה, נכון יהיה להעדיף את קביעת המומחה על פני קביעת רופאיה.

לאור האמור לעיל, מצאתי לקבוע לתובעת נכות זמנית מלאה לתקופה שעד ליום 3.11.09 ונכות חלקית לתקופה שעד ליום 3.2.10.

הפסד שכר לעבר

1. מתלושי שכרה של התובעת לחודש יוני 2009, הנני למד כי שכרה נטו בששת החודשים הראשונים הסתכם בסכום כולל של 49,336 ₪ ולא כפי שחושב ע"י הצדדים. דהיינו, 8,222 ש"ח נטו לחודש נומינלי. בתקופת היעדרותה המלאה והחלקית לאחר התאונה, שולם שכרה ע"ח ימי מחלה וחופשה שנתית. בתקופת היעדרותה המלאה, שולם לתובעת שכר חלקי ולא שולמו לה בתקופה זו דמי החזקת רכב ודמי החזקת טלפון.
2. משהתובעת זכאית לדמי מחלה בהתאם לחוק דמי מחלה בלבד, שהינם מוגבלים, ומשבחלק מהתקופה לא שולם לה כל שכר בשל ניצול מלוא יתרת דמי המחלה עקב התאונה, כמו גם החזקת רכב וטלפון – מצאתי כי נכון יהיה לפסוק לתובעת פיצוי כולל בסכום של 40,000 ₪, בגין אובדן השתכרות מלא וחלקי לעבר, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

1. אין חולק כי לא נגרם לתובעת הפסד השתכרות מאז שובה לעבודה, ועל כן אינה זכאית לפיצוי בגין תקופה זו.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. שכרה נטו של התובעת בחודשים ינואר-מאי 2011 הסתכם ב-37,854 ₪ בממוצע לחודש – סך של 7,571 ₪ נטו לחודש נומינלי. לסכום זה יש להוסיף את הפרשות המעביד לקרן פנסיה בשיעור של 12%, ועל כן סה"כ 8,500 ₪ נטו לחודש (במעוגל).
2. לאור האמור לעיל, מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 35,000 ₪ בגין אובדן כושר עבודה לעתיד בהתחשב במהות עבודתה, נכותה והאפשרות כי תרצה או תאלץ בעתיד להחליף מקום עבודה.

כאב וסבל

1. בהתחשב בנכותה של התובעת ותקופת אי-הכושר, מצאתי לפסוק לתובעת בפריט זה פיצוי בסך של 12,000 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

1. מצאתי לפסוק לתובעת בפריט זה על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 4,000 ₪, לפי ערכו נכון למועד פסה"ד. לא מצאתי מקום לפסיקת פיצוי לעתיד.

סיכום

1. להלן פרוט סיכום נזקי התובעת:

הפסד שכר לעבר - 40,000 ₪

הוצאות ועזרה לעבר - 4,000 ₪

כאב וסבל- 12,000 ₪

אובדן כושר השתכרות לעתיד- 35,000 ₪

סה"כ 91,000 ₪

תשלומים תכופים

1. שולמו לתובע ולתובעת 3 תשלומים תכופים. יש לנכות תשלומים אלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד כל תשלום ותשלום. התשלום התכוף ששולם לתובע מסתכם בסכום כולל של 1,696 ₪ נכון למועד פסה"ד, והתשלומים ששולמו לתובעת מסתכמים בסכום כולל של 24,856 ₪ , לפי ערכם נכון למועד פסה"ד.

תביעת הקטינה

1. הקטינה אשר נסעה ביחד עם הוריה, הועברה באמבולנס לחדר המיון בביה"ח יוספטל. בבדיקה בחדר מיון עברה התובעת בדיקות שונות, ולאחריהן שוחררה עם הוראה למנוחה וטיפול רפואי.

בהמשך בוצעה בקופת חולים בדיקתCT , שלא העלתה ממצאים.

1. מצאתי לפסוק לקטינה פיצוי כולל בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר

1. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

לתובע סך כולל של 34,000 ₪.

לתובעת סך כולל של 91,000 ₪.

לקטינה סך כולל של 3,000 ₪.

לסכומים הנ"ל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34%. מהסכום הכולל יש לנכות בהתאמה לתובע ולתובעת את התשלומים התכופים ברוטו, והיתרה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תישא הנתבעת בשכ"ט העדה, שכ"ט בגין חקירת המומחה ואגרת ביהמ"ש כשכל הוצאה תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד כל הוצאה.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות הטיסה של התובעים מאילת לת"א וחזרה, בסך כולל של 1,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסה"ד.

ניתן היום, ב' תמוז תשע"ג, 10 יוני 2013, בהעדר הצדדים.