מונחת לפני בקשת המבקש לביטול פסק דין שניתן נגדו ביום 7.3.10 בהעדר הגנה, ולחילופין בקשה לסעד הצהרתי וצו עשה.

1. בתיק זה הגיש המשיב (להלן: "הבנק") תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקש (להלן: "שפר") ונגד חברת זרמים אטם ייצור ושיווק בע"מ (להלן: "החברה") ונגד אליהו באבי (להלן: "באבי"). כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר על סך של 176,344 ₪ נגד החברה ומנהליה, שהם גם הערבים לחובותיה, באבי ושפר.
2. שפר לא הגיש בקשת רשות להתגונן וביום 7.3.10 ניתן נגדו פסק דין בהעדר רשות להתגונן (להלן: "פסק הדין בהעדר").
3. החברה ובאבי הגישו בקשת רשות להתגונן, בהסכמת הצדדים ניתנה להם רשות להתגונן והצדדים הגישו ראיות.
4. לאחר שמיעת העדויות בתיק ניתן פסק דין מיום 5.12.11 (להלן: "פסק הדין העיקרי") בו נקבע כי התביעה מתקבלת בחלקה וכי על הבנק להפחית מסכום התביעה את הסכומים, אשר פורטו בסעיף 19 לפסק הדין העיקרי ואשר לגביהם נקבע כי הבנק לא הוכיח כי העברות אלו בוצעו על ידי הבנק שלא תוך חריגה מהרשאה או כי לא נגרם נזק לחשבון החברה כתוצאה מהעברות אלו.
5. כשנה וחודשיים לאחר פסק הדין העיקרי בעניין באבי והחברה, הגיש שפר בקשה זו בה הוא עותר לביטול פסק הדין בהעדר, אשר ניתן כנגדו, כאמור, בהעדר הגנה עוד ביום 7.3.10. לטענת שפר, לאחר שניתן נגדו פסק דין בהעדר פתח הבנק תיק הוצאה לפועל נגדו ובמסגרתו הוא משלם לבנק סך של 400 ₪ כל חודש בהתאם לצו תשלומים שנפסק לו החל מיום 28.5.10. בבקשה זו שבפני הוא מבקש לבטל את פסק הדין בהעדר וחילופין בקשה לסעד הצהרתי וצו עשה לפיהם פסק הדין העיקרי חל גם על שפר באופן שהוא אינו חב עוד מאום כלפי הבנק וצו עשה להפסקת התשלומים במסגרת תיק ההוצאה לפועל והשבת הסכומים ששולמו עד כה. טענות שפר יובאו להלן.
6. הבנק מתנגד לבקשה לטענותיו יובאו להלן.

טענות שפר

1. לטענת שפר, בהתאם לפסק הדין, שניתן על ידי בית המשפט בעניינם של באבי והחברה, נפסק כי על הבנק להשיב כספים לחשבון החברה, ובכך בוטלו מעיקרם החובות להם טען הבנק כלפי החברה, וכפועל יוצא בוטלו גם החובות הנטענים של הבנק כלפי שפר ובאבי. עוד הוא טוען, כי לאחר ההשבה יצא, שהבנק אף חייב כספים לחברה. לטענת שפר, במסגרת תביעה נוספת, שנוהלה בין החברה לבנק (ת.א. 11121-05-11 זרמים אטם ייצור ושיווק בע"מ נ' בנק לאומי בפני כב' השופט תמיר) הגיעו הצדדים ביום 12.1.12 לפשרה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, במסגרתה ויתרה החברה על קבלת הפרשי תשלום, שחייב לה הבנק לאחר ביצוע פסק הדין ומנגד נקבע כי הבנק לא יערער על פסק הדין העיקרי.
2. לאור האמור טוען שפר, כי היה על הבנק להפסיק את הגבייה בתיק ההוצל"פ ולהשיב לו את הכספים שנגבו ממנו עד למועד זה, כאשר כל גבייה נוספת ממנו לאחר שהחוב בוטל מעיקרו מהווה עבירה בניגוד לכל דין וניסיון פסול וחסר תום לב לעשיית עושר ולא במשפט על גבו של שפר.
3. לטענת שפר, לאור קביעתו של בית המשפט, כי החברה זכאית להשבת כספים, שסכומם עולה על גובה החוב של החברה כלפי הבנק, הרי שהחברה נמצאה כמי שאיננה חייבת מאום לבנק. על כן, משחובות החברה כלפי הבנק נמחקו והחברה איננה חייבת דבר לבנק, הרי שמקל וחומר שבעלי מניות החברה, לרבות שפר, שערבו, לכאורה, בערבות אישית לחובות החברה כלפי הבנק אינם חייבים דבר לבנק. על כן לא זו בלבד, ששפר אינו חייב דבר לבנק, אלא על הבנק להחזיר לו את הכספים שגבה ממנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.
4. לטענת שפר בית משפט בבואו לשקול בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן במעמד צד אחד עליו לבחון שתי שאלות, האחת, הסיבה למחדלו של הצד הנעדר והשניה מה הם סיכויי ההצלחה של המבקש. לטענת שפר אי הגשת בקשת רשות להתגונן נבעה ממצוקה כלכלית אמיתית וחוסר יכולת לממן ייצוג משפטי, מצב אליו נקלע טרם פסק הדין בהעדר ובגינו לא הגיש בקשת רשות להתגונן.
5. לאור האמור עתר שפר להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגדו בהעדר הגנה. לחילופין עתר שפר למתן סעד הצהרתי במסגרתו ייקבע כי לאור שינוי נסיבות מהותי, פסק הדין העיקרי חל גם עליו באופן בו הוא אינו חייב מאום לבנק. כן עתר שפר למתן צו עשה נגד הבנק המורה לו על הפסקת גביית תשלומים משפר במסגרת תיק ההוצל"פ וסגירתו לאלתר, וכן להשיב לו את כל הכספים ששולמו לבנק במסגרת תיק ההוצל"פ.

טענות הבנק

1. הבנק הגיש תגובתו וטען כי תצהירו של שפר נערך על דרך ההפניה לעובדות הנטענות בבקשה ועל כן אינו עומד בתנאים הקבועים בדין.
2. בהתייחס לטענתו של שפר, כי לא התגונן בשל קשיים כלכליים טוען הבנק, כי אי יכולת לשכור שירותי עורך דין אינו נימוק רלבנטי המצדיק הימנעות מעמידה על זכויות בהליכים משפטיים, לעניין זה הפנה הבנק לע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' עו"ד גד שטילמן. עוד טען הבנק לעניין זה, כי עולה מתכתובות שנעשו עם שפר, כי במהלך ההליכים מולו היה שפר מיוצג ולא כנטען על ידו כעת.
3. עוד טען הבנק, כי שפר לא הביא עדויות למצבו הכלכלי וכן לא הציג הסבר מניח הדעת מדוע לא הגיש בקשת רשות להתגונן בעצמו או מדוע לא פנה לקבלת סיוע משפטי. בנוסף טען הבנק כי שפר לא הבהיר מדוע הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כעת, כאשר פסק הדין העיקרי ניתן כשנה וחודשיים לפני הגשת הבקשה לביטול פסק דין.
4. עוד טען הבנק כי שפר נמנע במכוון, על אף שהתבקש לכך על ידי שני הצדדים בתיק, לבוא ולהעיד במשפט ובכך הדיר רגליו מההליך, על אף שבכוחו היה לשפוך אור ביחס לטענות שעלו על ידי הצדים לסכסוך. לא זו בלבד לאחר פסק הדין יוצג שפר על ידי עו"ד חנין, המייצגו כעת, אשר ייצג את החברה ובאבי וידע את הדברים לאשורם.
5. עוד טוען הבנק כי שפר לא הראה כל הגנה נגד התביעה. בקשת הביטול של שפר מסתמכת על הטענה, כי פסק הדין קובע כי החברה אינה חייבת מאום לבנק ועל כן פסק דין זה מאיין את פסק הדין שניתן נגד שפר. לעניין זה טוען הבנק כי בכך שניתן פסק דין בעניין החייב העיקרי אין כדי לבטל את פסק הדין שניתן קודם לכן נגד הערב. העובדה כי החייב העיקרי התגונן והערב נמנע מלעשות כן אינה מונעת מהתובע לקבל פסק דין נגד הערב בלבד. כל עוד הערב אינו מגלה הגנה כנגד התביעה במועד בו עליו לעשות כן - אין עילה לבטל את פסק הדין במועד מאוחר יותר.
6. לטענת הבנק לחברה ולבאבי ניתנה רשות להתגונן וטענות ההגנה שהעלו היו כי הבנק איפשר לשפר- המבקש לבצע ארבע העברות כספים לספקים בחו"ל מהחשבון, ללא חתימת באבי, בניגוד לזכויות החתימה בחשבון ועל כן יש לקזז את הסכומים של העברות הכספים הנטענות כנגד סכום ההלוואה בחשבון שלא נפרע. החברה ובאבי טענו, כי שפר הוא זה אשר ביקש את העברות הכספים מהחשבון לספקים בחו"ל לצרכיו של העסק בבעלותו של שפר, כאשר שפר אינו טוען כיום כי הוא לא ביצע את הפעולות.
7. לטענת הבנק לאור קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין, אילו היה שפר נתבע פעיל בתיק יש יסוד סביר להניח כי הבנק היה מוכיח את טענותיו לפיהן כנגד ההפקדות, שבוצעו על ידי שפר או מי מטעמו הועברו אותם סכומים וכי ההפקדות בוצעו לצורך העברות. במקרה כזה התביעה לא הייתה מתקבלת בחלקה אלא במלואה. לטענת הבנק התנהלותו של שפר מעלה תמיהות שמא פעל באופן המתואר, על מנת להסיר ידיו מההליכים שהתקיימו בין החברה באבי והבנק על מנת לבחון תוצאותיהם ולכלכל צעדיו בהתאם.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, לרבות בתשובת שפר לתגובת הבנק אני קובעת כי דין הבקשה להידחות. להלן אנמק החלטתי.

הארכת מועד להגשת הבקשה

1. המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה על פי תקנה 214 לתקנות סדר הדין התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") הוא 30 יום. כדי להאריך מועד הקבוע בחיקוק על המבקש להצביע על "טעם מיוחד". במהלך השנים התגבשו בפסיקה כללים והלכות בנוגע לשאלה מהו "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד, ונקבע כי מדובר במקרים בהם הנסיבות בעטיין חל האיחור, הן חיצוניות ואינן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, להבדיל מטעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו (לעניין זה ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ (3), 209).
2. לא מצאתי כי יש בטענותיו של שפר, כדי להוות טעם מיוחד המצדיק קבלת בקשתו להארכת המועד לביטול פסק הדין. אין בטיעוניו כל הסבר מניח הדעת לעיכוב שחל בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין וזאת כשנתיים וחצי לאחר פסק הדין נגדו, וכשנה וחודשיים ממועד פסק הדין בעניין החברה ובאבי.
3. במקרה זה עולה כי הסיבה לאי הגשת בקשה לביטול פסק דין אינה נובעת מנסיבות, אשר אינן נתונות לשליטתו של שפר. אין מחלוקת, כי שפר נמנע מהגשת בקשת רשות להתגונן, הוא אף לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה כבר ביום 7.3.10, ואף שילם תשלומים במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו, ולאורך מספר שנים לא העלה כל טענה באשר לאי חבותו בתשלום פסק הדין.
4. לא זו בלבד ששפר בחר שלא להגיש בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגדו, אלא שהוא אף נמנע מכך במשך שנה וחודשיים לאחר מתן פסק הדין העיקרי. אציין, כי מעיון בתגובת הבנק עולה כי שפר היה מיוצג על ידי עורך דין, כך למשל צורפו תכתובות מיום 23.12.09 ומיום 3.1.10 בין עו"ד יהודאי, בשמו של שפר, ובין הבנק בניסיון להסדיר את חובו של שפר. כמו כן הוצג מכתב של עו"ד חנין לבנק כבר מיום 27.3.12, כשנה טרם הגשת הבקשה הנדונה, בה ציין כי הוא מייצג את שפר וכי לאור פסק הדין שניתן בעניין באבי והחברה יש לבטל את החיובים כלפי שפר. הבנק שלח לעו"ד חנין מכתב ביום 4.4.12 בו צוין מדוע בקשתו של מר שפר נדחית. ממועד חלופת מכתבים זאת בין עו"ד חנין לבין בא כוח הבנק ועד למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, חלפה כשנה, כאשר שפר לא הציג כל נימוק מדוע חל עיכוב של שנה ממועד זה ועד למועד הגשת הבקשה הנדונה לביטול פסק הדין.
5. לאור האמור לא מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. יחד עם זאת, אף לגופה של בקשה אני קובעת כי דין הבקשה להדחות.

לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין בהיעדר

1. בבוא בית המשפט לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד עליו להציב שני מבחנים, הראשון, סיבת מחדלו של המבקש להגיש בקשת רשות להתגונן, והשני סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל. התשובה לשאלה השנייה היא החשובה ביותר (ראו ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397). אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין מחדלו יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה, אלא אם שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות כדי לשמש פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והיא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו של בעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום, אפילו הראה סיכויי הצלחה. בנוגע לסיכויי ההצלחה, אין הנתבע חייב להראות, כי הגנתו איתנה ובטוחה, ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית. (ראו ספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, הוצאת סיגא, מהדורה תשיעית, עמודים 356- 355, וכן ראו ספרו של זוסמן, סדרי הדין אזרחי, מהדורה שביעית, עמודים 735-742).
2. ראשית אציין, כי אני דוחה את טענתו של שפר כי יש לבטל את פסק הדין משום שאי הגשת בקשת רשות להתגונן נבעה ממצבו הכלכלי הקשה. מעבר לכך כי חדשות לבקרים נתבעים אשר ידם אינה משגת לממן שירותי עורך דין מגישים בקשות רשות להתגונן בעצמם וללא ייצוג, הרי שאני מקבלת את טענתו של הבנק בסעיף 12 לתגובתו, כי באפשרותו של שפר היה לפנות בבקשה לקבלת סיוע משפטי, אשר ניתן ללא תמורה במקרים בהם המצב הכלכלי אינו מאפשר לצד לממן שירותי עורך דין. לא הוכח כי שפר פנה בבקשה לקבלת סיוע משפטי וכי בקשתו נדחתה. מעבר לאמור וכפי שציינתי לעיל מחלופת המכתבים, אשר צורפה לתגובתו של הבנק עולה כי במהלך השנים שפר היה מיוצג על ידי עורכי דין ואף ניהל מו"מ על הפחתת החוב מול הבנק. על כן טענתו כי מצבו הכלכלי לא איפשר לו לממן ייצוג משפטי לא הוכחה באופן משכנע.
3. במקרה הנדון הטעם לאי הגשת בקשת רשות להתגונן במועד לא נעוצה במחדל או טעות של בעל דין או בא כוחו, אלא בכך שהמבקש בחר במשך שנים שלא להיות מעורב בהליך אשר נוהל בבית המשפט, אף כי הועלו נגדו טענות קשות על ידי באבי והחברה, והמשיך לשלם את התשלומים שנפסקו לחובתו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדו הבנק. עוד אוסיף לעניין זה כי בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק העיד באבי בעדותו, כי שוחח עם שפר וביקש ממנו לבוא ולהעיד בתיק, אך שפר ציין כי לא מעניין אותו התיק הזה וכי הוא כבר משלם במסגרת ההוצאה לפועל (עמוד 22 לפרוטוקול שורות 8-17).
4. הנני סבורה כי את מחדלו של שפר באי הגשת בקשה לביטול פסק דין במועד, או אף בסמוך למתן פסק הדין העיקרי, לא ניתן לכפר בפסיקת הוצאות לחובתו של שפר. לעניין זה חשוב לציין כי הבנק אשר הסתמך על מצב הדברים, כפי שהיה באותה עת, הגיע להסדר פשרה עם החברה במסגרתו הפך פסק הדין לחלוט ולא הוגש לגביו ערעור. אילו שפר היה ממהר ומגיש את בקשתו לכל הפחות בסמוך לאחר מתן פסק הדין העיקרי, יתכן והתנהלות הבנק הייתה שונה והוא יכול היה להעלות טענות בנוגע להתנהלותו של שפר ולהסתמך על הטענה, אשר הועלתה על ידי באבי והחברה, כי שפר הוא אשר חתם על ההעברות הבנקאיות ללא אישורם.
5. גם באשר לסיכויי ההצלחה אני קובעת כי דין הבקשה להדחות. אף כעת עת הגיש שפר הבקשה לביטול פסק דין בהיעדר, הוא לא טרח להציג את הגנתו ביחס לתביעה שהוגשה נגדו על ידי הבנק, וטענתו היחידה היא כי יש להחיל עליו את הקביעות בפסק הדין שניתן בעניין החברה ובאבי ולבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהעדר הגנה. אף אם הייתה מתקבלת טענתו של שפר כי יש לבטל את פסק הדין נגדו, אינני סבורה כי משמעות הדבר כי יש להחיל עליו את פסק הדין שניתן בעניין החברה ובאבי. טענת ההגנה שטענו באבי והחברה הייתה, כי שפר הוא זה אשר גרם בחתימתו להעברת כספים ללא הרשאה וללא הסכמתם ובניגוד לזכויות החתימה בבנק. עד למועד זה שפר לא הציג את הגנתו שלו לתביעה ולא טען כי העברות הכספים נעשו ללא הסכמתו, כאשר אי הצגת הגנתו לתביעה יש בה להעיד, לטעמי, על סיכויי הגנתו והצלחתה, ככל שאכן יבוטל פסק הדין.
6. היות ושפר כאמור לא הניח בפני את הגנתו, הרי שקיימת בתיק זה רק טענת באבי והחברה כי ההעברות בחשבון נעשו בחתימתו של שפר בלבד ובניגוד להסכמתם. לעניין דומה אשר נדון בת.א. (חיפה) 14160/00 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טומאלום די.סי תעשיות אלומניום בע"מ (מיום 31.7.05, פורסם במאגרים המשפטיים). שם טען הנתבע כי הבנק לא היה צריך לכבד שיקים אשר נעשו בחתימתו של הנתבע בלבד, ובניגוד לזכויות החתימה בחשבון. ציין בית המשפט על ידי השופטת וילנר את הדברים הבאים:

"בנסיבות אלה, טענת הנתבע לפיה, יש לזכות את חשבון החברה בסכומי השיקים נוכח הכשל הטכני פרוצדוראלי של העדר חתימה נוספת, בה בשעה שהוא הוא ולא אחר, משך את השיקים הנדונים, הינה טענה צינית משהו שאינה מתיישבת עם חובת תום הלב".

1. טענה נוספת שהועלתה על ידי שפר היא כי יש לבטל את פסק הדין בשל זכות הגישה. אולם זכות הגישה אינה ניצבת לבדה. נראה כי יש לאפשר את זכות הגישה למי שלא תרם במחדלו להחמצת השעה ולמי שיש בידו טענת הגנה ראויה וממשית, אשר טרח לפרוש אותה במלואה ולפרטיה בפני בית המשפט, כשהיא סדורה וכהלכה, מבלי שהוא מוצא מסתור בזכות הגישה. כפי שציינה כב' השופטת לימור בן שמן (כתוארה היום) בבש"א (ת"א) 153711/06 דבורה צדוק נ' שי מזרחי : "אין זכות הגישה יכולה למלא את החלל הריק שנוצר בתשתית העובדתית של פריסת טענת ההגנה, את השנים הרבות אשר חלפו מאז נתינת פסק הדין וידיעתם הברורה כי ניתן פסק דין. ידיעה זו באה לידי ביטוי בתשלומים חלקיים לתיק ההוצאה לפועל במשך השנים ומהווה הודאה ממשית בחובם למשיב מכוח פסק הדין וויתור על טענת פרעון כלשהיא בגין החוב לפחות בטרם נתינתן פסק הדין . כך גם במקרה שבפני.
2. לאור כל האמור אני דוחה את בקשתו של שפר להארכת מועד ולביטול פסק הדין בהיעדר שניתן נגדו.
3. בנסיבות אלה – אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ז' אב תשע"ג, ‏14 יולי 2013, בהעדר הצדדים.