הרקע לתביעה:

1. עניינה של התביעה שלפניי בתגמולי ביטוח שתבעה התובעת בגין פטירת בן זוגה בעת ששהה בנסיעת עסקים במרוקו. לטענת התובעת אירוע הפטירה נכלל במסגרת הכיסוי הביטוחי שרכשה מהנתבעת ומכאן התביעה דנן שסכומה הועמד על סך 186,813 ₪.

עיקר טענות התובעת:

2. בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה היו התובעת והמנוח, מר איגור כץ ז"ל (להלן: "המנוח") ידועים בציבור. במסגרת עבודתו כאדריכל נדרש המנוח לטוס לחו"ל. את ביטוח נסיעותיו לחו"ל נהגה התובעת לבצע, כבדרך שגרה, אצל הנתבעת.

3. ביום 19.3.08 התקשרה התובעת לנציגת הנתבעת. במסגרת שיחה זו, ביקשה התובעת להקים למנוח פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל לתקופה שבין 20.3.08 לבין 30.3.08. עוד ביקשה התובעת שפוליסה זו תכלול רכיב של ביטוח חיים, כפי שנהג המנוח לעשות בטיסותיו הקודמות (להלן: "פוליסת הביטוח").

4. בשיחת הטלפון אישרה נציגת הנתבעת לפני התובעת את הנפקת פוליסת הביטוח בהתאם לבקשת התובעת ובדומה לפוליסות ביטוח שהונפקו למנוח בעבר.

5. בתאריך 20.3.08 טס המנוח לצרכי עבודה ללונדון. משם טס עם לקוחתו ואחיה למרקש שבמרוקו. ביום 26.3.08, סמוך לשעה 01:30 חש המנוח כאבים עזים בחזה והובהל לבית החולים על ידי לקוחתו ואחיה. בבית החולים נפטר המנוח על שולחן הטיפולים (להלן: "האירוע"). סיבת המוות, כפי שעלה מטופס סיכום המחלה בבית החולים שבמרקש הייתה "כאב בחזה כתוצאה מהתקף לב בלתי הפיך למרות ראנימציה".

6. בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח, בגין מקרה מוות מתאונה יהיו זכאים יורשי המנוח לסך 15,000 דולר. ככל שנרכשה הרחבה לפוליסת הביטוח של "תאונות אישיות" יתווסף לפיצוי סך 35,000 דולר. התובעת רכשה הרחבה לכיסוי הביטוחי ולכן סברה שעל הנתבעת לשלם לה סך 50,000 דולר.

7. דא עקא, בבואה לדרוש סכום זה מאת הנתבעת, גילתה התובעת לראשונה שפוליסת הביטוח שרכש המנוח מחריגה מקרה מוות של מבוטח שאירע כתוצאה מהתקף לב ו/או לחץ נפשי.

8. יתר על כן, מעיון בתנאי הפוליסה עלה שתנאי פוליסת הביטוח שהפיקה הנתבעת בפועל, שונים באופן ניכר ומהותי מהתנאים שנמסרו לתובעת בשיחת הטלפון.

9. בעת שיחת הטלפון בה נרכש הביטוח, לא דאגה נציגת הנתבעת ליידע את התובעת או להסב את תשומת ליבה לקיומו של החריג או לכל הפחות להסביר לתובעת מה נכלל בגדר "תאונה" המזכה על פי פוליסת הביטוח.

10. זאת ועוד, הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, מאחר שלא דאגה להבליט את החריג כדרישת החוק. לכן, הנתבעת אינה רשאית להסתמך על חריג זה.

11. הואיל והתובעת הנה יורשת המנוח, עתרה היא לחייב את הנתבעת לפצותה בסך השווה ל - 50,000 דולר, היינו 186,813 ₪ ליום הגשת התביעה.

עיקר טענות הנתבעת:

12. הנתבעת הקימה פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל בכפוף לתנאי הפוליסה וסייגיה במפרט וב"ג'קט". הפוליסה נשלחה והתקבלה אצל המנוח, בדומה לפעמים קודמות בהם הנפיקה למנוח פוליסת ביטוח. נוכח האמור, תנאי הפוליסה וסייגיה היו מוכרים וידועים למנוח ו/או לתובעת.

13. האירוע נשוא תיק זה, אינו נכלל בגדר הכיסוי על ידי פוליסת הביטוח מאחר שהוא אינו נכנס להגדרת "אירוע", "תאונה" או "אירוע תאונתי" בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח.

14. מות המנוח נגרם, בין היתר, בגין מצב מחלתי קיים או החמרתו, והתובעת ו/או המנוח לא גילו אותו לנתבעת על פי חובתם שבדין. לכן נכנס האירוע לגדר הסייג המנוי בסעיף 4.1 לפרק ארבע בפוליסת הביטוח.

15. בדיון שנערך לפניי העידו מטעם התובעת: התובעת ובנה – מר דמיטרי כץ.

לא העידו לפניי עדים מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה:

כריתת חוזה הביטוח:

16. התובעת הסבירה בתצהירה שבמסגרת עבודתו, הרבה המנוח לטוס לחו"ל.

לפני כל טיסה, נהגה התובעת להתקשר לנתבעת על מנת להפעיל את ביטוח הנסיעות שמוקנה מכוח החזקת כרטיס אשראי וכן לרכוש הרחבות לביטוח זה.

לדבריה, בשיחת הטלפון שניהלה מול נציגת הנתבעת בתאריך 15.11.07 "אני פעם ראשונה שמעתי את הביטוי ביטוח חיים. התפלאתי מאוד כי לא חשבתי ולא ידעתי כי יש פוליסה הזו של ביטוח חיים. אני זוכרת את שם הפקידה ואמרתי לה שאני לא ידעתי שהיה לו בפוליסה הזאת ביטוח חיים. אני רשמתי את זה כי זה היה משהו חדש, ושמרתי את זה. אני מדברת על השיחה מ- 15.11.07" [פר' עמ' 23, ש' 3-6].

17. לתמיכה בטענתה, צירפה התובעת לתצהירה תמליל שיחה מיום 15.11.07 [נספח ג' לת/1] ממנו עולה כדלקמן:

"...

A.I.G: בגדול למה זה טוב? כי זה נותן לו ביטוח חיים במשך השנה, גם כשהוא בארץ. בסדר. גם כשהוא בארץ כל פעם שהוא בחו"ל או בארץ יש לו ביטוח חיים.

נטליה: דקה, מה זאת אומרת בארץ? בארץ יש לנו ביטוח רפואי של מכבי.

A.I.G: נטליה, לא, אני מדברת ביטוח חיים.

...

נטליה: עד כמה זה נותן ביטוח חיים כאילו אם קורה...

A.I.G: 25 אלף דולר. לא בארץ, זה מגיע רק בחו"ל. כשבעלך בחו"ל הוא מבוטח עד 25 אלף דולר ביטוח חיים.

...

A.I.G: כרגע יש לו 15,000 דולר עבור הביטוח חיים, ואם את מוסיפה לו 2.5 דולר אז זה עד 50,000 דולר.

...

נטליה: 2.5 דולר ומה זה נותן לי?

A.I.G: במקום 15,000 דולר ביטוח חיים, עד 50,000 דולר.

...

נטליה: אהה. יש גם ביטוח חיים בחו"ל בפוליסה הזאת?

A.I.G: כן.

נטליה: אני לא ידעתי.

A.I.G: אז עכשיו את יודעת".

18. לאור ניסיונה כמפורט לעיל, שבה וביקשה התובעת מנציגת הנתבעת להקים להם פוליסת ביטוח חיים אף בטרם נסיעה נוספת של התובעת והמנוח לחו"ל. מתמליל שיחה זו שנערכה בין התובעת לבין נציגת הנתבעת ביום 29.12.07 [נספח ד' ל-ת/1] עולה כדלקמן:

"...

נטליה: אז מה זה 50,000 דולר?

A.I.G: אז 50,000 דולר...

נטליה: רק פיצוי ככה...

A.I.G: פיצוי, כן.

...

נטליה: ומה זה פיצוי, באיזה מקרה?

A.I.G: זה במקרה של חס וחלילה מוות או נכות.

...

נטליה: מישהו כאילו...אני לא יודעת, לא זוכרת את השם, הוא הכניס לי גם את האיזשהו כאילו ביטוח חיים, משהו כזה... ל50,000 דולר.

A.I.G: נכון, זה זה.

נטליה: זה זה?

A.I.G: כן. זה בדיוק זה.

...

נטליה: טוב בסדר תעשי".

19. על סמך שיחות אלה, ביקשה התובעת גם בשיחת הטלפון שניהלה עם הנתבעת ביום 19.3.08 להקים למנוח פוליסת ביטוח "לפי אותם תנאים שהיו כל הזמן". מתמליל שיחת הטלפון [נספח ה ל-ת/1] עולה כדלקמן:

"...

נטליה: אני רוצה לעשות ביטוח לחו"ל לבעלי...

...

A.I.G: אני רואה שהוא תמיד נוסע דרכנו.

נטליה: כן. אני רוצה לעשות באותם תנאים שהיו כל הזמן.

...

A.I.G: בחצי שנה אחרונה הוא היה בטיפול רפואי, תרופות, השגחה ואשפוז?

נטליה: אשפוז לא היה. היה לו רק שפעת.

A.I.G: הוא מרגיש טוב עכשיו?

נטליה: כן.

A.I.G: בואי אני רק אראה איזו פוליסה את עושה לו תמיד שיהיה לנו טיק טק. אני רואה שבינואר נסעתם.

נטליה: אחר כך הוא נסע ללונדון וכל הזמן...

A.I.G: כן. אוקיי ראיתי ועד מיליון דולר, נכון, יהיה בעל...

נטליה: אותו אותו מקרים.

A.I.G: אותו דבר. אוקיי בסדר.

...

A.I.G: יש אתם עושים גם אני רואה את התאונות אישיות של הפוליסה.

נטליה: אה?

A.I.G: תאונות אישיות של הפוליסה.

נטליה: אני לא יודעת תאונות אישיות. אני יודעת שפעמיים עשו לי פעם אחרונה...

A.I.G: 5 וחצי דולר של תאונות אישיות...

נטליה: אמרו לי 2 וחצי דולר לביטוח חיים ל50,000 דולר.

A.I.G: נכון מאד. זה תאונות אישיות, 50,000 זה תאונות אישיות.

...

נטליה: אז תאונות אישיות זה ביטוח חיים?

A.I.G: כן בדיוק.

נטליה: אם יקרה משהו בחו"ל.

A.I.G: נכון".

20. על יסוד שיחות אלה, עם מוקד הנתבעת, טענה התובעת לקיומו של ביטוח שהינו במהותו בעל רכיב ביטוח חיים, היינו מקנה פיצוי גם במקרה של פטירת המבוטח מחמת התקף לב.

21. מנגד, הנתבעת טענה, שכמו בעבר, גם בתאריך 19.3.08, רכשה התובעת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל. לפוליסה זו נרכשה הרחבה למקרה מוות כתוצאה מתאונה. פוליסת הביטוח שהוקמה למנוח בהתאם לבקשת התובעת מחריגה, בין היתר, פיצוי בגין פטירה שנגרמה כתוצאה מהתקף לב וכוללת אך ורק פטירה מחמת תאונה. כך, לטענת הנתבעת, נציגיה הסבירו לתובעת בשיחות טלפון שונות שניהלו מולה שפוליסות הביטוח אותן היא מבקשת לרכוש, מכסות במקרה של "טרור ותאונות", אך לא מעבר לכך.

22. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים אני מעדיף, במחלוקת זו, את גרסת התובעת.

עדות התובעת הייתה כנה והותירה רושם מהימן. התובעת הסבירה שרכשה אצל הנתבעת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל עבור המנוח פעמים רבות. אולם, רק בשיחה מתאריך 15.11.07 המליצה לה נציגת הנתבעת לרכוש עבור המנוח גם ביטוח חיים. התובעת פעלה בהתאם להמלצתה.

23. לבקשת התובעת, מסרה הנתבעת את הקלטות השיחות בין התובעת למוקד הנתבעת. בכך פעלה הנתבעת כראוי וכפי שמצופה מתאגיד ביטוח כדוגמתה. לגופו של עניין, התובעת תמללה את השיחות יחד עם בנה. תוכן השיחות כפי שתומלל מתיישב עם עדות התובעת בנוגע לשלושת השיחות מהתאריכים: 15.11.07, 29.12.07 ו-19.3.08 [נספחים ג'-ה ל-ת/1].

גרסת התובעת מתיישבת היטב עם תוכן השיחות שערכה עם נציגי הנתבעת.

24. כך, מהתמלול של השיחה מתאריך 15.11.07, שנערך על ידי בנה של התובעת, עולה בברור שלאחר שנציגת הנתבעת הבינה שהמנוח מרבה לטוס לחו"ל, היא שהציעה לתובעת לראשונה ואף ניסתה לשכנעה לרכוש עבורו "ביטוח חיים שנתי", תוך שהיא מסבירה לתובעת מהם היתרונות של ביטוח מסוג זה. במהלך שיחה זו שאלה התובעת שאלות מהן עולה שזו הפעם הראשונה בה היא נתקלת במושג "ביטוח חיים". כך למשל שאלה התובעת: "...זה תנאים אותם תנאים שאני עושה...אני מכירה תנאים של הביטוח שאני עושה מידי פעם" ונענתה: "כן, זה יותר טוב...ביטוח כאן הרבה יותר טוב". עוד שאלה התובעת: "זה קשור לכאילו מה שקשור לרפואה?" ונענתה: "גם...וגם לכל הסעיפים". בסופה של שיחה זו, רכשה התובעת "ביטוח חיים לחו"ל". בשיחות הטלפון שנערכו לאחר מועד זה, ביקשה התובעת לרכוש פוליסת ביטוח, הכוללת בתוכה רכיב של ביטוח חיים, באותם התנאים שהוצעו לה בשיחה מיום 15.11.07.

25. הנתבעת שצירפה לקובץ מוצגיה את תמלולי השיחות בין נציגיה לתובעת, נמנעה דווקא מהגשת תמלול השיחה מיום 15.11.07. אי הגשת תמלול זה פועל לחובתה של הנתבעת, כמי שהקלטות השיחות מצויות בחזקתה. הנתבעת אף בחרה שלא להעיד את נציגיה אשר שוחחו בטלפון עם התובעת. כל אלה פועלים לחובתה ומקימים חזקה שמדובר בראייה שאם הייתה מוגשת לבית המשפט, לא הייתה משרתת את עניינה של הנתבעת.

26. הנתבעת התנגדה להגשת התמלולים שנערכו על ידי בנה של התובעת, משום שהוגשו בניגוד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. יחד עם זאת, הנתבעת אף היא הגישה תמלולי שיחות מטעמה, בקובץ מוצגיה (למעט השיחה מתאריך 15.7.07). תמלולים אלה משקפים את השיחות שנערכו בין נציגי הנתבעת לבין התובעת בתאריכים: 2-3.7.07, 2-3.10.07, 13.12.07 28.12.07, 9.1.08 ו-19.3.08. כל התמלולים ערוכים כדין באמצעות חוות דעת מומחה לפי פקודת הראיות.

27. הנתבעת הסתמכה על תמלולי שיחות הטלפון שהגישה. אלא שגם באותם תמלולים שהוגשו מצד הנתבעת קיימת התאמה כמעט מלאה לתמלולים שהציגה התובעת.

28. כך או כך, ברי שבשיחת הטלפון מיום 19.3.08, גם על פי תמלול הנתבעת, ביקשה התובעת לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח הכוללת רכיב של ביטוח חיים ונציגת הנתבעת אשרה בקשה זו של התובעת, כהאי לישנא:

נטליה כץ:.... אמרו לי שתיים וחצי דולר לביטוח חיים לחמישים אלף דולר.

רינת עשור: נכון מאד. זה תאונות אישיות, חמישים אלף דולר זה תאונות אישיות.

[...]

נטליה כץ: התאונות אישיות זה ביטוח חיים?

רינת עשור: כן, בדיוק.

נטליה כץ: אם יקרה משהו בחו"ל?

רינת עשור: נכון".

[תמלול שיחה מיום 19.3.08, צורף כמוצג מצד הנתבעת]

29. הנה כי כן, במסגרת שיחה זו תועדה הצעתה של הנתבעת לרכישת ביטוח תאונות אישיות הכולל הרחבה לביטוח חיים "אם יקרה משהו בחו"ל". בשיחה נוספת שנערכה באותו מועד תועד קיבול מצד התובעת להצעה זו, בו מוסרת התובעת את מספר כרטיס האשראי לחיוב בגין רכישת הביטוח [ראו תמלול נוסף מתאריך 19.3.08].

הפוליסה:

30. בכתב התביעה טענה התובעת שמעולם לא התקבלה פוליסת הביטוח לידיה או לידי המנוח. יחד עם זאת, בתצהיר עדותה הראשית חזרה בה התובעת מגרסתה וטענה שקיבלה את פוליסת הביטוח מאת הנתבעת. לדבריה "...קיבלתי פוליסות בכתב גם בפעמים הקומות" [סעיף 3 ל-ת/1]. בעדותה לפניי הסבירה התובעת את השינוי בתצהיר אל מול כתב התביעה: "אני זוכרת שאחר כך בדקתי, לא יודעת, באיזה שהוא שלב אני בדקתי את התיקייה שלי ומצאתי פוליסה שלא קראתי אותה, אבל הייתה בתיק" [פר' עמ' 15, ש' 1-2].

31. יצוין, למעלה מן הצורך, שאף מעיון בתמלילי השיחות בכלל ובתמליל השיחה מיום 19.3.08 עולה שפוליסות הביטוח שהנפיקה הנתבעת למנוח תמיד נשלחו לתובעת:

"נטליה כץ: איך את שולחת את זה?

רינת עשור: באי מייל.

נטליה כץ: אה, אני רוצה גם, גם בדואר, בסדר?

רינת עשור: בסדר.

[תמלול שיחה מיום 19.3.08 כפי שהוגש לתיק המוצגים של הנתבעת]

32. מטעמים אלה אני קובע שהנתבעת שלחה לתובעת את פוליסת הביטוח המתייחסת לנסיעת המנוח לחו"ל בין התאריכים 20.3.08-30.3.08.

33. פוליסת הביטוח והמפרט לפוליסה (ה"ג'קט") הוצגו לפניי על ידי הצדדים.

מפרט פוליסת הביטוח מכיל שתי הרחבות לפוליסת הביטוח: "הרחבת תאונות אישיות" ו"הרחבת הטסה רפואית". בסעיף "תנאים והרחבות" המצוי במפרט לא מצויה הוראה המחריגה מוות כתוצאה מהתקף לב. בטבלת "גבולות האחריות" הנמצאת אף היא במפרט, תחת הכותרת "תאונות אישיות", מצוינים שני מקרי מוות שמכוסים על פי פוליסת הביטוח: האחד מוות עקב תאונה והפיצוי בגינו הוא 15,000 דולר, השני מוות עקב תאונה – תוספת (הרחבה) והפיצוי בגינו הוא 35,000 דולר.

34. סעיף 1.17 לפוליסת הביטוח מגדיר מהו "אירוע".

ה"אירוע" נחלק ל"אירוע תאונתי" ו"אירוע בריאותי שאינו תאונה".

סעיף 1.18 עוסק בהגדרת "תאונה" ומחריג, בין היתר "נזק שנגרם כתוצאה מהתקף לב". סעיף 1.22 לפוליסת הביטוח המגדיר מהו "מוות" מציין: "מות המוטב עקב תאונה". סעיף זה אינו מודגש.

35. מעיון בתנאי פוליסת הביטוח עולה שפטירת המנוח עקב אירוע לבבי איננה מוגדרת כאירוע ביטוחי ועל כן איננה ברת כיסוי במסגרת תנאי הפוליסה.

היש בפוליסה כדי לשנות מתנאי כריתת חוזה הביטוח:

36. התובעת הסבירה בתצהירה שהיא דוברת את השפה העברית ומבינה אותה באופן סביר. אולם, קריאה וכתיבה בשפה העברית כמעט שאינה יודעת. לכן, העדיפה לרכוש את פוליסות הביטוח לטיסות לחו"ל עבור המנוח באמצעות שיחות טלפון עם נציגיה השונים של הנתבעת.

37. זו הסיבה בגינה הרבתה התובעת לשאול שאלות במהלך שיחות הטלפון - לנסות להבין איזה סוג פוליסת ביטוח היא רוכשת עבור המנוח ומפני מה היא מכסה. התובעת אכן ביקשה שישלחו לה את העתקי פוליסות הביטוח השונות הביתה "כדי שיהיה לי בבית איזה שהוא מסמך או הוכחה", אולם "חשבתי שזו עסקה טלפונית, שאלתי הרבה שאלות" [פר' עמ' 16, ש' 6-8]. לכן כשפוליסת הביטוח הגיעה אליה הביתה, לא קראה אותה. לדבריה: "סמכתי על מה שהיה מדובר בטלפון. אפילו רשמתי ביד שלי באותיות רוסיות מה שאמרו לי בטלפון...ידעתי שיש הקלטות. זה היה הביטחון שלי, ידעתי שאם מישהו עשה טעות איזה שהוא פקיד, אז תמיד אפשר לתקן" [פר' עמ' 26, ש' 7-10].

38. לטענת התובעת ביקשה לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח בעל רכיב של ביטוח חיים. לכן: "בכל שיחה אני שאלתי האם יש בפוליסה ביטוח חיים. כל הזמן קיבלתי תשובה חיובית...אפילו בשיחה האחרונה הרלוונטית לאירוע, הנציגה אמרה לי כן זה תאונות אישיות ואני שואלת כדי להבין שאני מבינה טוב ונכון, תאונות אישיות זה ביטוח חיים? והיא עונה לי כן. בדיוק. בלי שום הסבר, שיש הגבלות או משהו. היא אומרת לי – כן. בדיוק. אני ידעתי שביטוח חיים מכסה את כל מקרי המוות. שאלתי וכך הוסבר לי. אמרו לי בדיוק זה בדיוק אותו הדבר" [פר' עמ' 25, ש' 21-26].

39. מאידך, עמדת הנתבעת היא שפוליסת הביטוח שנשלחה לבית התובעת שיקפה את מה שנאמר לתובעת במהלך שיחות הטלפון, והוא שמדובר בביטוח חיים בגין תאונות אישיות. לטענת הנתבעת, מעבר לחובה המוטלת עליה כמבטח מכוח סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") לא חייבת הנתבעת להקריא למבוטח את הפוליסה על כל סייגיה וחריגיה ואין בשיחה טלפונית כדי לפטור מבוטח מחובתו לקרוא את פוליסת הביטוח הנשלחת לביתו.

40. סעיף 1 לחוק חוזה ביטוח מגדיר חוזה ביטוח כ"חוזה בין מבטח לבין מבוטח". על כריתת חוזה הביטוח חלים דיני הכריתה הכלליים הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 [ראו: ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811, 820 (1991)]. לכן יש לבחון אם בשיחה שהתקיימה בין התובעת לבין נציגת הנתבעת מיום 19.3.08 הייתה גמירות דעת ואם ההצעה מסוימת דיה באופן המאפשר לכרות את חוזה הביטוח בקיבול ההצעה.

41. בשיחה שנערכה בין התובעת לבין נציגת הנתבעת בתאריך 19.3.08 ביקשה התובעת לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח לחו"ל בהתאם לפוליסות הביטוח שרכשה בעבר. פוליסה זו נקראה "חבילת זהב", נעשתה דרך כרטיס "ויזה זהב" וכללה רכיב של ביטוח חיים. בין התובעת לנציגת הנתבעת סוכמה עלות פוליסת הביטוח, היקפה ותוקפה. בסיומה של השיחה מסרה התובעת לנתבעת את מספר כרטיס האשראי לצורך תשלום עבור פוליסת הביטוח. פעולה זו מהווה את "מכת הפטיש" ומעידה על קיבול הצעת הנתבעת [ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, 607 (1990)]. בכך נכרת בין הצדדים חוזה ביטוח.

42. הנתבעת שלחה לתובעת את פוליסת הביטוח שהקימה למנוח יום לאחר שיחת הטלפון ביניהם, קרי בתאריך 20.3.08. אלא שפוליסה זו לא כללה רכיב של "ביטוח חיים", כפי שסוכם בין הצדדים בשיחת הטלפון מיום 19.3.08.

43. בין צדדים לחוזה קיימת חובת גילוי הדדית. חובת הגילוי של המבוטח מעוגנת בסעיפים 6 ו-17 לחוק חוזה הביטוח. חובת הגילוי של המבטח מעוגנת בסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. על המבטח לחשוף לפני המבוטח את הסייגים לחבותו כבר בשלב הצעת הביטוח. דהיינו, עליו לפרט בהצעת הביטוח את ההחרגות ואת התנאים המוקדמים לחבותו. הגישה המקובלת היא שסעיף זה משתרע גם על חוסר תום הלב בשלב כריתת החוזה: שלב קיבול הצעת הביטוח והנפקת הפוליסה [ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך א, עמ', 264, 268 תשס"ט-2009].

44. עיון בתמלילי השיחות שנערכו בין התובעת לבין הנתבעת בתאריכים 15.11.07, 29.12.07, 9.1.08, 19.3.08 מעלה שלא כך הוא הדבר בענייננו. כאמור, בשיחה שהתקיימה בין התובעת לבין נציגת הנתבעת ביום 15.11.07 הועלתה על ידי נציגת הנתבעת לראשונה האופציה לבטח את המנוח בביטוח חיים. כבר במועד זה, היה על נציגת הנתבעת להסביר לתובעת מהו ביטוח חיים ומה היקף הכיסוי שלו. אולם כל שעשתה נציגת הנתבעת היה ליידע את התובעת באופן שטחי בדבר האופציה לרכוש עבור המנוח ביטוח חיים כדלקמן: "כל פעם שהוא בחו"ל או בארץ יש לו ביטוח חיים". התובעת דווקא התעקשה וביקשה להבין מה זה אומר לאור העובדה שלמנוח היה ביטוח רפואי דרך קופת החולים. שוב השיבה לה נציגת הנתבעת באופן פשטני ולא מעמיק : "נטליה, לא, אני מדברת ביטוח חיים". הסבר הנציגה היה לאקוני ביותר.

45. בשיחות שנוהלו לאחר מכן ביקשה התובעת לרכוש את אותו ביטוח חיים שהוצע לה בשיחה מיום 15.11.07. גם בשיחות שנערכו לאחר מכן, אף אחד מנציגי הנתבעת לא טרח לפרט לתובעת מהו בדיוק אותו ביטוח חיים אותו היא כל כך חפצה לרכוש עבור המנוח. אף אחד מנציגי הנתבעת לא הסביר לה מהם התנאים הנדרשים לצורך רכישת ביטוח חיים ואת ההבדל בין ביטוח זה לבין ביטוח תאונות אישיות. כך, לסבר את האוזן, כשהתובעת שאלה "אז תאונות אישיות זה ביטוח חיים" השיבה לה נציגת הנתבעת "כן בדיוק".

46. לתובעת אף לא הוסבר באופן ברור, מפורש ושאינו משתמע לשני פנים שמדובר בפיצוי שיינתן רק כתוצאה מתאונה, כפי שהיא מוגדרת בפוליסת הביטוח. ממילא לא הובהרו לתובעת שקיימים סייגים לכיסוי הביטוחי, הגם שניתן לפרט סייגים כאלה בקלות יחסית (כגון הסבר קצר שהכיסוי אינו כולל אירועים בריאותיים: התקף לב, שבץ מוחי וכיו"ב).

47. בע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1977) נקבע שמבטח המקים פוליסה שתנאיה שונים מאלה שהמבוטח ביקש בהצעתו, נדרש להבהיר למבוטח את ההבדלים בין הביטוח המבוקש לבין הביטוח שהוצא בפועל. ככל שלא עשה כן – יפורש החוזה לפי ציפיותיו הסבירות של המבוטח, וייאכף לפיכך על פי התנאים המבוקשים בהצעת הביטוח [אליאס, עמ' 268].

48. במקרה דנן ביקשה התובעת לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח בהסתמך על הסבריה של נציגת הנתבעת בשיחת הטלפון, קרי בשלב הטרום חוזי. בסופו של יום הוקמה למנוח פוליסת ביטוח שונה ממה שהובטח לתובעת. בשיחות שנערכו עם נציגי הנתבעת לא הובהרו לתובעת ההבדלים בין הביטוח המבוקש (ביטוח חיים) לבין הביטוח אשר הוקם בפועל (ביטוח תאונות אישיות).

49. כך, גם המפרט שנשלח לתובעת אינו כולל הדגשה או הערה בולטת ש"תאונה" אינה כוללת: "נזק שנגרם כתוצאה מאלימות מילולית ו/או לחץ נפשי ...ו/או התקף לב...". גם תנאי הפוליסה עצמה, סעיף 1.22, מגדיר "מוות": "מות המוטב עקב תאונה...". בסעיף זה אין כל הדגשה לכך שהוא אינו כולל את האירועים הבריאותיים. ניסוחים אלה, שאינם מודגשים, מתיישבים יותר עם טענת התובעת שלא הבחינה שהפוליסה מחריגה אירועים בריאותיים מהכיסוי הביטוחי שרכשה מאת הנתבעת.

50. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו על ידי השופט חיים כהן באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון:

"בא המבוטח, ביקש דבר אחד וקיבל דבר אחר, ובמקום שיוסבר לו שאותו דבר אחר אין לו ערך ממשי במקרה של תאונה חמורה, נאמר לו שזה "יותר כדאי" ממה שביקש. עסקי ביטוח אינם דבר של מה בכך, וגם במשא-ומתן לצורך קשירת הקשר יש לנהוג בהגינות. לא כל אדם מהשורה מבין את ההבדל הרב שבין ביטוח אחריות-צד-שלישי לבין ביטוח-תאונות-אישי, ועל חברת הביטוח לגלות אורך אפיים ולהסביר את ההבדל ללקוח, שאינו מתמצא בכגון אלה. זה לא נעשה כאן......, מן הדין לייחס לחוזה הביטוח אותה משמעות שהמבוטח רשאי היה להאמין שהיא משמעותו של החוזה שעשה."

[ע"א 13/76 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רזינה חיון, פ"ד לב(1) 602, (1978)]

51. אף אם נראה במידע שנמסר לתובעת כמצג שווא רשלני שהוצג לה על ידי נציגי הנתבעת, בטרם נכרת חוזה הביטוח, הרי שהתובעת זכאית להסתמך על מצגים אלה, שגוברים על תנאי הפוליסה ולהיפרע מהנתבעת [ראו: ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח(2) 375, 380 (2004)].

52. בנסיבות אלה, על הנתבעת לפעול בהתאם למוסכם בעת כריתת החוזה ולפצות את התובעת, כמי שהינה יורשת המנוח, בסך 50,000 דולר בהתאם לחוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים בשיחת הטלפון שנערכה ביום 19.3.08.

53. לנוכח מהותה של המחלוקת בין הצדדים ואף לנוכח חזרתה של התובעת מהטענה כאילו לא הומצאה לה הפוליסה על ידי הנתבעת, אני סבור שאין מקום לפסוק לחובת הנתבעת פיצוי בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח.

54. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.

55. סוף דבר - התביעה מתקבלת במלואה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 50,000 דולר על פי שער יציג במועד פטירת המנוח. מאותו מועד יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט (אגרת בית משפט) ובנוסף לשאת בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 15,000 ₪.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.1.13.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.