תביעה שעניינה הפרה נטענת של הסכם התקשרות למכירת מפות בעיצובה של התובעת.

התובעת, עדנה מקוב (להלן - התובעת או מקוב), היא בעלת עסק לייצור ושיווק מפות שולחן. תובע מס' 2 הוא בעלה של התובעת ומסייע לה בניהול העסק.

נתבעת 1, (להלן - הנתבעת או יגר), היא חברה פרטית העוסקת בשיווק וייצור מפות. נתבעות 2 ו-3 הן בעלות השליטה בנתבעת 1 ומשמשות בה כמנהלות בפועל.

אף על פי שלא נחתם בין הצדדים הסכם לאספקת בדים, בפועל, בין השנים 1999 - 2008, מקוב רכשה בדים באופן בלעדי מיגר. יגר סיפקה את הבדים באופן עקבי, על פי תבנית קבועה ולפי הזמנות שסוכמו בתחילת כל עונה. בין הצדדים הייתה הסכמה בלתי כתובה להימנעות הדדית מתחרות זו בזו וכל אחת פנתה לשוק לקוחות אחר.

בשנת 2006 פנו הנתבעות למקוב בבקשה לאפשר ליגר לייצר ולמכור מפות כדוגמת המפות בעיצובה של מקוב, לסקטורים של וועדי עובדים, למוסדות ולייצוא, אך לא לחנויות ולקוחות פרטיים, זאת תמורת תמלוגים שישולמו למקוב. לאחר משא ומתן נחתם בין הצדדים ביום 22.7.2006 הסכם למכירת מפות (להלן – הסכם מכירת המפות או ההסכם), שאלו עיקריו (בלשון ההסכם):

".....

הואיל ויגר עוסקים בייצור, ושווק של מפות מסוגים שונים והם בין הגדולים בישראל בנושא זה.

והואיל ומקוב עוסקת בעיצוב ייצור ושווק של מפות בנישה ייחודית בה המפות מוקפות במסגרת של סרט סאטן צבעוני (להלן "מפות ייחודיות").

והואיל ומקוב רוכשת את הבדים למפות באופן בלעדי מיגר ובין הצדדים קיימת הסכמה לא כתובה שיגר אינו מייצר או מוכר מפות ייחודיות אלא בהסכמת מקוב.

והואיל ויגר מעוניינים להכנס לייצור ושווק של מפות בנישה זאת לסקטורים של ועדי עובדים, מוסדות וייצוא אך לא לחנויות או פרטיים.

סוכם בין הצדדים כדלקמן:

1. .....
2. יגר יוכלו לייצר לשווק מפות ייחודיות לסקטורים של ועדי עובדים, מוסדות גדולים ולייצוא. הם לא ישווקו מפות מסוג זה לחנויות או פרטיים כן לא ישווקו את המפות בחנות המפעל להוציא עודפי דוגמאות בכמויות מוגבלות.
3. .....
4. יגר ידווחו למקוב בתחילת כל רבעון על מכירות המפות המיוחדות וההיקף הכספי של המכירות ברבעון הקודם.
5. יגר ישלמו למקוב תמלוגים על המכירות המצטברות של המפות הייחודיות בשיעור של 7% על מחזור מכירות מצטבר שנתי של עד 500,000 ₪, 6% על מחזור מכירות שבין 500,000 ₪ למיליון ₪.....

....."

שורש התובענה נעוץ בהפרה חוזית נטענת של ההסכם מצד יגר, שמכרה, כך לפי הנטען, מפות מדגם בעיצוב מקוב כהגדרתן בהסכם (להלן - מפות ייחודיות) ללקוחות פרטיים ובחנות המפעל, וכי לא העבירה תמלוגים למקוב בגין אותן מכירות.

תמצית טענות התובעת

מקוב פיתחה דגם עיצוב ייחודי של מפה מבד איכותי המעוטרת לכל היקפה בסרט סאטן צבעוני תואם. נוכח האיכות הגבוהה של המפות והסרט שעיטר את המפות, היו מחירי המפות גבוהים ביחס לשוק המפות, והשוק אליו פנתה מקוב היה מצומצם. מקוב מיקדה את פעילות השיווק שלה לחנויות יוקרתיות, כשעיקר הפעילות הייתה בעונות החגים ראש השנה ופסח.

מחיר הבדים שרכשה מקוב מיגר היה אמנם גבוה, אך איכות הבדים שסופקו היה מסוג ברוקט סאטן (הידועים בשם המסחרי ג'קארד, להלן - ג'קארד) ועמדו בתנאי האיכות הגבוהים שהציבה מקוב.

הלקוח המרכזי של מקוב היה רשת חנויות קלאסיקה (להלן - קלאסיקה). עסקה של מקוב התפתח במקביל לגידול במספר חנויות קלאסיקה, ובמשך כ- 10 שנים מקוב סיפקה לקלאסיקה מפות.

אף על פי שלא נחתם הסכם לאספקת בדים בין מקוב ליגר, התנהגות הצדדים בפועל, לאורך כל שנות ההתקשרות, הייתה, שמקוב רכשה בדים באופן בלעדי מיגר, שסיפקה למקוב את הבדים באופן עקבי ועל פי תבנית קבועה, לפי הזמנות שסוכמו בתחילת כל עונה. יגר לא ייצרה מפות זהות למפות שייחדו את עסקה של מקוב, לא פנתה ללקוחותיה של מקוב ולא מכרה להם מפות, בפרט לא לרשת קלאסיקה שהייתה הלקוח המרכזי של מקוב.

בשנת 2006 פנתה יגר למקוב בבקשה לאפשר לה לייצר ולמכור מפות בעיצובה של מקוב לסקטורים של וועדי עובדים, למוסדות וליצוא. הצדדים חתמו על הסכם במסגרתו הצהירה יגר, בין היתר, שהיא מכירה בבלעדיות של מקוב על הנישה הייחודית של מפות מוקפות בסרט סאטן צבעוני. במסגרת ההסכם אישרו הצדדים את ההסכמה שקיימת ביניהן זה מכבר, להימנעות הדדית מתחרות זו בזו, לפיה, יגר לא מייצרת או מוכרת את המפות בעיצוב מקוב אלא בהסכמתה, וכי שיווק המפות ייעשה לסקטורים של וועדי עובדים, מוסדות גדולים ולייצוא, אך לא לחנויות או לקוחות פרטיים וכן לא בחנות המפעל של יגר, להוציא עודפי דוגמאות בכמות מוגבלת. עוד הוסכם, כי בגין מכירות ישולמו למקוב תמלוגים ומידי רבעון תקבל מקוב דיווח על מכירות כאמור.

חרף התחייבויותיה, בשנת 2008 החלה יגר למכור מפות בעיצוב מקוב ללקוחות פרטיים ובחנות המפעל של יגר. יגר לא דיווחה ולא שילמה תמלוגים בגין מכירות אלה. בנוסף, שיווקה יגר במספר גדול של חנויות כולל ברשת קלאסיקה וכן בחנות המפעל של יגר, מפות מעוטרות בסרט מתוצרת סין (להלן – מפות תוצרת סין). מפות אלה נמכרו במחיר נמוך במיוחד והיוו תחרות למפות של מקוב.

לטענת מקוב, יגר גרמה להטעיה צרכנית כאשר שיווקה מפות בסרט במחיר נמוך, יצרה רושם לפיו מפות מדגם מקוב הן יקרות ולא כדאיות לרכישה, ובכך פגעה במוניטין של מקוב.

עוד נטען, כי בשנת 2008 עיכבה יגר את הזמנות הבדים של מקוב במשך 10 ימים, דבר שמנע ממקוב לעמוד בהזמנות המצויות אצלה, וגרם לה נזק בלתי הפיך בסיכול מכירותיה.

לטענת מקוב, מעשיה של יגר עולים כדי ניהול תחרות בלתי הוגנת ומהווים הפרה של ההסכמות ביניהן. הפרותיה של יגר גרמו למקוב נזק בלתי הפיך, פגעו במעמדה בשוק וגרמו לכך, שאיבדה את הלקוח המרכזי שלה שהניב את עיקר הכנסותיה. משמעות הדבר בפועל היה חיסול עסקה של מקוב ללא סיכוי לשיקומו.

מקוב טוענת, שהיא זכאית לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרות יגר את ההסכמות ביניהן. מקוב תובעת פיצויים בגין אבדן הכנסה, אי תשלום תמלוגים ופגיעה במוניטין. לשיטתה, הרווח הגולמי ממחזור המכירות מעסקה מגיע לסך של 80,000 ₪ בשנה. מקוב מעריכה את הנזק שנגרם לעסקה עקב חיסולו וחוסר יכולתה להשתקם ותובעת פיצוי בגין אבדן הכנסה ממכירת המפות בסך של 400,000 ₪. בנוסף טוענת מקוב לאבדן מוניטין ועגמת נפש, ותובעת פיצוי בסך של 100,000 ₪. לעניין התמלוגים המגיעים לה בגין הכנסותיה ממכירת מפות שולחן מוקפות בסרט, מעריכה מקוב את סכומם ב- 150,000 ₪. בסיכומם של דברים ולצרכי אגרה העמידה מקוב את תביעתה על סך של 500,000 ₪.

תמצית טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה האישית נגד נתבעות 2 ו-3. כל פעולותיהן הנטענות של נתבעות 2 ו-3 נעשו, ככל שנעשו, בכשירותן ובתפקידן כמנהלות נתבעת 1. לפיכך, אין כל עילה להרמת מסך כלפיהן ולמקוב אין כל עילת תביעה אישית נגדן.

לגופו של עניין טוענות הנתבעות, שבאופן חריג ובשים לב לעובדה שכוונת מקוב הייתה לבדל את מפותיה, הסכימה יגר לספק לה בדים. יגר התנתה את ההתקשרות ואספקת הבדים למקוב בכך, שזו תייצר עם הבדים דגם ייחודי של מפות מוקפות בסרט סאטן צרפתי ברוחב של 3.8 ס"מ. זו לטענתן, הייתה הנישה המיוחדת של מפות בה עבדה מקוב. הנתבעות מוסיפות, כי ההסכם חל על מפות אלה כמפות, שלא תתחרינה במפות המשווקות על ידי יגר.

לטענת הנתבעות, הסכם מכירת המפות מדבר בעד עצמו ומקוב מנסה לקרוא לתוך ההסכם מה שלא נאמר בו. לשיטתן, ההסכם חל על מפות באותה נישה מיוחדת של מפות מוקפות בסאטן צרפתי ברוחב של 3.8 ס"מ. לפיכך, הנתבעות לא הפרו את ההסכם והתקשרות יגר עם קלאסיקה אינה מהווה הפרה של הסכם מכירת המפות בין יגר למקוב. יגר לא שיווקה לרשת קלאסיקה או ללקוחות אחרים מפות עם סרט סאטן צרפתי בדגם המיוחס למקוב בהסכם. זאת למעט מפות בודדות מדגם מקוב, שהוכנו לתצוגה ונותרו במלאי, וממילא הדבר עולה בקנה אחד עם המוסכם בין הצדדים. בנוסף, המפות מתוצרת סין ששווקו על ידי יגר לקלאסיקה אינן דומות לדגם המפות כהגדרתו בהסכם, לא בהרכב הבד ולא באופן הגימור. ההבדל בין המפות תוצרת סין למפות המוגדרות בהסכם כדגם מקוב, בולט לעין. לכן, אין למפות מסוג זה נגיעה לתובענה.

כל עוד הייתה מקוב בקשרי מסחר עם קלאסיקה, נמנעו הנתבעות מלעבוד עמה. ההתקשרות עם קלאסיקה נעשתה על רקע פניה מצד הבעלים של קלאסיקה, גב' טלי אשר (להלן – טלי אשר), ולאחר שזו עמדה על כך שהיא מפסיקה את קשרי המסחר שלה עם מקוב, מטעמים שאינם נוגעים ליגר. עקב פנייתה, הודיעו הנתבעות למקוב על כוונתן למכור מפות לקלאסיקה. הנתבעות מוסיפות וטוענות, שכל התחייבות בנוגע לרשת קלאסיקה קמה רק החל משנת 2006 בעקבות ההסכם וממילא חלה על סוג מסוים של מפות בעיצובה של מקוב.

לעניין הנזק הנטען בדבר אובדן הכנסה טוענות הנתבעות, שלא קיים קשר סיבתי בין התחלת קשרי המסחר של יגר עם רשת קלאסיקה לבין סגירת עסקה ואובדן הכנסותיה של מקוב ומקוב היא שבחרה מטעמיה להפסיק את התקשרותה עם יגר. באשר לסכומים הנתבעים בגין ראש נזק זה טוענות הנתבעות, שאין כל בסיס ואסמכתאות מתאימות לחישובים שביצעה מקוב. על כן, מקוב אינה זכאית לפיצוי בגין ראש נזק זה.

הנתבעות מכחישות את זכותה של מקוב לקבלת תמלוגים וטוענות, שחרף ההסכם למכירת מפות, בפועל לא נמכרו מפות ייחודיות נשוא ההסכם, בשל היעדר ביקוש. הנתבעות מוסיפות, שדרישתה של מקוב לתמלוגים עלתה רק במסגרת התובענה ובזמן אמת לא פנתה לנתבעות בדרישה לקבלת תמלוגים כיוון ידעה שבפועל לא נמכרו מפות מסוג זה.

באשר לטענות מקוב לפגיעה במוניטין ועוגמת נפש טוענות הנתבעות, שמקוב לא הצליחה להוכיח מוניטין וככל שהיא חולשת על פלח שוק, הרי שלכל היותר מדובר בפלח שוק מזערי ביותר. מעבר לכך, מקוב לא פעלה לשיקום עסקה, לא פעלה לרכישת לקוחות חדשים וסגרה את העסק מבחירה.

דיון

מהן המפות עליהן חל ההסכם

הצדדים חלוקים בשאלה, מהו הדגם המיוחד של מפות נשוא ההסכם והאם המפות שסיפקה יגר לקלאסיקה דומות לאלו של מקוב.

עסקינן בשאלה של פרשנות הסכם בין הצדדים. על פי כללי הפרשנות הידועים, נקודת המוצא לפרשנות החוזה מצויה בלשונו והיא התוחמת את גבולות הפרשנות. בצד בחינת לשון החוזה, נבחנת פרשנות החוזה לפי אומד דעתם הסובייקטיבית והמשותפת של הצדדים והנסיבות בהן הוא נערך ונחתם (ע"א 4268/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995); ד"נ 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, מיום 11.5.2006). ההלכה קובעת, שהדרך לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים לחוזה, היא באמצעות בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו תוך חזקה הניתנת לסתירה, כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ מיום 26.2.12 וההפניות שם).

המטרה הראשונית והעיקרית בפירוש חוזה היא להתחקות אחר כוונתם המשותפת של הצדדים, זאת לאור עיקרון חופש החוזים והשאיפה לכבד את רצונם של הצדדים. כאשר אומד דעתם של הצדדים אינו משתמע מלשון החוזה ואף לא מנסיבות העניין, כל אחד מהצדדים מציג תכלית סובייקטיבית שונה ולא ניתן לגבש כוונה סובייקטיבית משותפת של שני הצדדים לחוזה, יש לפנות לאיתור התכלית האובייקטיבית של החוזה.

התכלית האובייקטיבית נקבעת בהתחשב באופי החוזה והיא מבוססת על ההנחה, שהצדדים ביקשו להגשים תכלית צודקת, יעילה, סבירה והגיונית (ע"א 3375/06 קמטק מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, מיום 22.3.01). במסגרת איתור התכלית האובייקטיבית של החוזה, יש לאמץ פירוש המגשים את עקרון תום הלב (כב' השופט ריבלין בע"א 2553/01 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 481, 493).

לענייננו, קיימת מחלוקת באשר למונח "מפות ייחודיות" כהגדרתו בהסכם מכירת המפות. לטענת מקוב, יגר הייתה מנועה מלמכור או לשווק כל מפה מבד ג'קארד, שסביבה תפור סרט סאטן צבעוני. יגר טוענת, שהמונח מפות ייחודיות מתייחס למפות ספציפיות מאוד, בנישה ייחודית ומצומצמת של מפות מסוג בד ג'קארד יוקרתי, שעליו סרט סאטן יוקרתי ברוחב 3.8 ס"מ מתוצרת צרפת.

בחקירות הנגדיות התברר, שקיימים סוגים שונים ורבים של סרטי סאטן השונים בגודלם, ברוחבם, באיכותם ובעלותם וכן, שקיימים סוגים שונים של בדי ג'קארד, השונים בהרכבם ובאיכותם. על השוני בין סוגי בדי הג'קארד ניתן ללמוד מעדותה של נתבעת 2, גב' מירי רוזנברג (להלן - מירי רוזנברג):

"ש. ..... אם, כפי שגם אישרת, המפות של עדנה מקוב, ת/4, הם גם מסוג בד ג'קרד?

ת. בד ג'קרד, ייצור ג'קרד הוא כל דבר שהוא אריגה עם דגם, זה עצום, זה מתפרש על פני מרחב עצום.

ש. זו צורת אריגה?

ת. זה אופן אריגה בשביל לקבל דוגמא מתוך בד. תלוי מאיזה חוטים עושים את זה, באיזה עובי של בד, באיזה צפיפות של חוטים וכו'. יש גם מפות ג'קרד שאנחנו מוכרים אותם, גם מפות יהלום זה מפות 100% פוליאסטר וזה מפות ג'קרד. יש מפות ג'קרד שנמכרים היום בשוק גם בשוק גם ב- 20 שקל ויש מפות ג'קרד שנמכרים ב-200 וב-400 ובהרבה יותר. ז"א הג'קרד הזה זה לא משהו דומה מפני שיש ג'קרד וג'קרד וג'קרד. יש בדים שעולים 5 שקלים למטר ויש בדים שעולים 500 שקל למטר. יושבת פה גברת מומחית בעיצוב. יש בדים בתעשיית הג'קרד בשביל בגדים, זה הכל נקרא ג'קרד. זה בשביל להבהיר שזה ג'קרד (עמ' 132 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).

עדותה של גב' רוזנברג לא נסתרה ומקוב לא הציגה עדות אחרת בעניין.

השוני בין הסרטים והבדים משנה את אופן עבודת ייצור המפות ואיכותן הכוללת וכפועל יוצא גם את מחירן. שוני זה מעמיד את המונח "מפות ייחודיות" במחלוקת ואין פרשנות ברורה יחידה אפשרית. לפיכך, יש לפנות לבחינת אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים.

לטענת הנתבעות, כוונת הצדדים הייתה שההסכם יחול על מפות בנישה שהייתה ייחודית למקוב, ולשיטתן - מפות מבד ג'קראד איכותי ויקר המוקפות בסרט סאטן צבעוני ברוחב 3.8 ס"מ. הנתבעות ציינו, כי ההסכם מדבר בעד עצמו במילים "נישה ייחודית" ולא מדובר על כל המפות המוקפות בסרט צבעוני, שכן הגדרה רחבה זו כללית ומכילה בתוכה דגמים שונים. הנתבעות מוסיפות, כי כל פרשנות אחרת למונח "מפות ייחודיות" חוטאת לכוונת יגר, שכן הפרשנות הרחבה שמציעה מקוב מנוגדת לעובדה שיגר משווקת מזה שנים מפות מסוג ג'קראד מוקפות בסרטים ברוחב דק. לא הייתה ליגר כוונה להגביל עצמה או לחסום מעצמה את האפשרות לייצר ולשווק מפות עם סרטים מסאטן כפי שעשתה במשך שנים עוד קודם להסכם. לפיכך, כוונתה של יגר, כך נטען, הייתה לאפשר למקוב לייצר דגמים ייחודים של מפות שאינן מתחרות במפות המשווקות על ידי יגר.

בעניין כוונת הצדדים להסכם העידה מירי רוזנברג בחקירתה הנגדית:

"ש. את מוכנה להראות לי במסגרת המסמך שיגר חתומה עליו שיש במסגרתו איזה שהוא זכר לסרט ברוחב של 3.8 סמ' ושהסרטים צריכים להיות מתוצרת צרפת?

ת. על זה בוכה הנביא. את החוזה כתב מר אמיר מקוב, החוזה בא לאחר שבהידברויות בינינו היתה מחשבה שנפיץ את אותן מפות שייחודיות לגב' מקוב רק בדגם אחד ולא בדגמים שונים, החוזה בא ביוזמתנו. גם גב' מקוב שמחה שנראה את המפות שלה בתערוכות בחו"ל, שם אנו משקיעים את מיטב כספנו. כתבנו בינינו הסכם שכתב אותו מר מקוב אמיר. מכיוון שאינני משפטנית ולצערי לא פניתי לעו"ד אז, חתמתי עליו ללא תיקונים. אנחנו גם לא קצבנו את החוזה הזה בזמן, זה גם מראה על הבנתנו במהות חוזים בכלל. כתבתנו שהמפות ייחודיות לעדנה מקוב, היה ברור לכולנו, לשני הצדדים שלא יכולים להיות מפות אחרות כאשר אנחנו מייצרים מפות עם סרטים כל הזמן. לא ייתכן שגב' מקוב תעשה איזה שהוא סרט שמקביל לסרטים שלנו.

ש. האם זה נכון שבמסגרת ההסכם אין זכר ל- 3.8?

ת. אין זכר מכיוון שהדברים היו ברורים ברוח ההסכם, לא הייתה לנו שום מחלוקת על זה אף פעם.

.....

ש. אם זה כל כך מהותי וברור ושבע שנים אחרי זה במסגרת ההסכם בכתב אין זכר ל-3.8 תסבירי לי על בסיס מה את טוענת בתצהירך שהתניתם את מכירת הבדים למקוב בכך שהיא תייצר אך ורק מפות עם סרט סאטן ברוחב 3.8 מיובא מצרפת?

ת. במשך כל שנות ההתקשרות והעבודה המשותפת עם גב' מקוב היה ברור, ידוע ומוסכם ללא מילים או בעל פה, וזה היה מכורח הנסיבות, כי מקוב לא השתמשה ולא עשתה אף מפה עם סרט אחר. היא לא מכרה עם סרטים אחרים ואם היא מכרה לא ראיתי אותם.

.....

ש. את אומרת שגב' מקוב לא מכרה שום דבר שהוא אינו 3.8 ב- 99 אחוז?

ת. אני לא הייתי מאפשרת לגב' מקוב למכור מפות עם סרטים שלא באישור ולכן כיוון שאנחנו עושים הרבה מאוד בסרטים, אנחנו עסק שהוקם למפות, לפיתוח מפות. גב' מקוב לא יכלה להשתמש בסרט אחר אלא אם כן מקבלת אישור שלי והיא השתמשה אך ורק בסרט הזה." (עמ' 88-89 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).

דבריה של מירי רוזנברג עולים בקנה אחד עם ראיות ועדויות אחרות שהציגו הנתבעות, מהן עולה שעוד קודם להסכם מכרה יגר מפות מעוטרות בסרט סאטן צבעוני.

על אומד דעתה של מקוב בהסכם ועל הנישה המיוחדת של המפות בעיצובה ניתן ללמוד מכתב התביעה:

"מקוב הציבה את נושא איכות המפות ועיצובן כיעד מרכזי של העסק, ובהתאם לכך פיתחה מקוב דגם של מפות מבד איכותי, המעוטרות לכל היקפן בסרט סאטן תואם (להלן: מפות בעיצוב מקוב"). נוכח האיכות הגבוהה של המפות והסרט שעיטר מפות אלו, מטבע הדברים עלותן גבוהה באופן שמגביל פלח השוק שיכול לשלם את מחירן....." (סעיף 5 לכתב התביעה, הדגשה הוספה).

מקוב אף העידה בחקירתה הנגדית על הנישה המיוחדת שבעיצובה ועל השימוש בסרט:

"ש. לאור מה שאמרת לנו עכשיו, אני מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך, 3 שורות ראשונות האם את רוצה לתקן משהו?

ת. לא צריך לתקן, אפשר להוסיף שלא רק סאטן אלא גם סרטים נוספים, אבל התביעה שלי מבוססת על עבודה עם סרט סאטן.

ש. האם זה נכון לומר שאת הקפדת על סרט סאטן צרפתי?

ת. לא. סרט סאטן כן, צרפתי לא. היו גם סרטים מתורקיה, ילון מכר גם סרטים מתורקיה.

ש. אם אני מבין נכון שמדובר בסרטים באותו הרוחב?

ת. הקפדתי בדרך כלל בשנים האחרונות שיהיה באותו רוחב.

ש. זה היה מרכיב בעל חשיבות בעיצוב, נכון?

ת. המפות שלי היו בדרך כלל מוקפות בסרט סאטן צבעוני, בשנים האחרונות תפרתי סרט סאטן צבעוני ברוחב 4 ס"מ.

ש. בשנים האחרונות את מתכוונת מ- 2005?

ת. כן.

ש. והצבעים אם אני מבין נכון ממה שאמרת בפעם הקודמת היו מן סוג של נגזרת של צבע הבד?

ת. אמור להיות ככה." (עמ' 34-35 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).

מהאמור וכפי שעלה לאורך עדותה של מקוב ניכר, שהיא עצמה ייחסה למונח "מפות ייחודיות" הגדרה מצומצמת של מפות, מסוג בד מסוים, בשילוב סרטים ברוחב מסוים בצבעים מסוימים ובתפירה נקיה ומיוחדת (לעניין התפירה הנקיה, הגימור המיוחד והדגם הייחודי ראו עמ' 25 לפרוטוקול).

במהלך חקירתה הנגדית ניתנה למקוב אפשרות להרחיב את ההגדרה המצומצמת, שעולה מכתב תביעתה:

"ש. זאת אומרת שאנחנו יודעים להרכיב את ההגדרה של המפות שאנחנו מדברים, זה מפות מבד ז'קארד מוקפות באותו סרט סאטן צבעוני ברוב המקרים 4 ס"מ, שזה תיאור נכון?

ת. כן

ש. ועל זה, על המפות האלה אנחנו כאן בבית המשפט?

ת. לא רק על המפות האלה, אנחנו כאן בבית המשפט על זה שמהיום למחר בהודעה טלפונית לקחו לי 12 חנויות שמכרתי להם 10 שנים והם בהודעה טלפונית לקחו לי את זה." (עמ' 35 לפרוטוקול).

ניתן ללמוד על אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים גם מאופן התנהגותם ביחס להסכם. בעניין זה יצוין, שטענות מקוב בדבר התמלוגים המגיעים לה על מכירת המפות נשוא ההסכם עומדות בסתירה מסוימת לטענותיה בדבר היקף המפות שלגביהן חל ההסכם. מחד, טוענת מקוב, שההסכם חל על כל המפות המוקפות בסרט סאטן צבעוני. מדובר בהיקף לא מבוטל של מפות שלשיטת מקוב היא זכאית לתמלוגים בעבור מכירתן. ככל שכך הדבר, מתעוררת השאלה - כיצד ייתכן שאם נמכרו מפות רבות מוקפות בסרט מאז נכנס ההסכם לתוקפו, לא עמדה על זכויותיה לקבלת תמלוגים. שתיקתה של מקוב במשך תקופה ארוכה ואי עמידתה על זכותה לתמלוגים בזמן אמת ביחס להיקף מכירות נרחב (כפי הנטען על ידה) עשויה ללמד, כי אכן כוונת הצדדים באשר למפות אליהן מתייחס ההסכם היא מצומצמת מזו אשר לה טוענת כעת מקוב.

מראיות ועדויות הצדדים עולה, שאומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים הייתה שלמקוב נישה מיוחדת של מפות בדגמים ייחודיים מבד ג'קארד יוקרתי ועליהן סרט סאטן צרפתי ברוחב 3.8 ס"מ. נישה זו התבדלה מהמפות של יגר מבחינת נראות הבד ואיכותו, סוג הסרט, רוחבו ואופן תפירתו על המפה. על סמך בידול זה התקשרו ביניהם הצדדים בהסכם.

מסקנה זו מתחדדת נוכח אומד דעתם האובייקטיבית של הצדדים, כפי שהיא משתקפת מנסיבות העניין. בהקשר זה יש לבחון את התכלית המסחרית של ההסכם. הסכם מסחרי נועד להגשים מטרה מסחרית ויש לפרשו באופן שיגשים תכלית שנותנת ביטוי להיגיון מסחרי-כלכלי, לסבירות וליעילות (ע"א 9609/01 מול הים נ' עו"ד שגב, פ"ד נח(4) 106, 141).

לטענת הנתבעות, קבלת טענות מקוב לגבי הגדרת המפות שלגביהן חל ההסכם, תוביל לתוצאה אבסורדית החוטאת לכוונת הצדדים לפיה, מספר לא מבוטל של דגמים המיוצרים ומשווקים על ידי יגר מזה מספר שנים, יהיו מוגדרים כעיצוב של מקוב ויגר תהא מנועה מלהמשיך ולשווקם. תוצאה אבסורדית זו אינה עולה בקנה אחד עם מטרותיה ותכליותיה של יגר שהיא יצרנית ומשווקת מפות.

טענת הנתבעות משכנעת. אין זה מתקבל על הדעת, שיגר תשים עצמה במקום של תחרות ותגביל עצמה לאי שימוש בסרטי סאטן בצורה רחבה באופן שמונע ממנה לשווק מפות, שנהגה לשווק במשך שנים קודם להסכם. המשמעות האופרטיבית של הגבלה מעין זו היא פגיעה משמעותית ברווחיה של יגר.

בבחינת התכלית המסחרית של שבבסיס ההסכם יש להביא בחשבון, שהיוזמה להסכם הייתה של הנתבעות. עוד יש להביא בחשבון, שיגר הייתה ספקית הבדים הבלעדית של מקוב, שהייתה תלויה לחלוטין ביגר ומקוב היא שסיימה את ההתקשרות לאספקת הבדים בינה לבין יגר.

"ש. אני מבין שיגר היה הספק היחידי של בדי ז'קארד?

ת. נכון.

.....

ש. אני מבין שעד האירועים של לקראת 08 הכל עבד כהלכה במערכת היחסים בינך לבין יגר?

ת. עד אותו יום שנפל עלי כרעם ביום בהיר, כן.

ש. זאת אומרת, גם אחרי ההסכם הזה וכאשר קרה אותו אירוע את ניסית לבדוק אם יש ספקים אחרים שאיתם את יכולה לעבוד?

ת. ניסיתי, וזה בלתי ניתן היה עבורי כיצרן קטן, לכן הצטרפתי איתם לקניות שלהם, הרי יש עניין של כמות מינימום שניתן למכור לסיטונאים.

ש. בגלל שאת היית עסק קטן לא יכולת לקנות במישרין מהספקים, כי להם היתה דרישה לכמות מינימום?

ת. כן.

ש. לכן את הצטרפת לקניות של יגר בגלל היקף הגדול שלהם שעמדו בדרישות המינימום?

ת. כן.

ש. ולא יכולת לעשות את זה עם גורמים אחרים?, את הסידור עצמו – יגר ב'?

ת. לא היה יגר ב', לא היתה כזאת רמה. אחרי שהפסקנו לעבוד, ניסיתי ובלתי ניתן היה לקבל כמויות, פניתי לכיתן, גם הם דיברו על כמויות מינימום, אין גוף ביניים, יצרן בדים אין גוף ביניים, זה היה מקרי שהפנו אותי ליגר ועבדתי איתם. לא יכולתי למצוא את אותו סידור עם מישהו אחר.

ש. ומה היה קורה אם היית קונה את הבדים מסיטונאי אחר, ולא היצרן?

ת. לא היה סיטונאי שמכר בדים כאלה ברמה כזאת. היצרן היה פיברוטקס.

ש. אם את יודעת, ספרי האם פיברוטקס עוד מייצר?

ת. אני יודעת שלא, ראיתי בעיתון שהם חדלו לייצר את סוג הבדים האלה – הז'קארד.

ש. את הסגירה הזאת של פיברוטקס, זה סוף פסוק לעסק שלך כי אין מקור אחר לבד זה?

ת. אם יגר היו רוצים להמשיך לעבוד איתי יכולתי להמשיך איתם באותו סידור, הם מצאו פתרונות אחרים, בדים, יצרנים.

ש. מהתשובה האחרונה שלך אני מבין שלעסק שלך אין תקומה אלא אם כן את על הגב של יגר שיכולים לעזור לך מבחינת הכמויות, רק כך יכולת להגיע לרכישת בדים בכמויות שאת היית צריכה?

ת. זה ביטוי לא נעים, אני שילמתי להם עבור הבד. אם יגר היה רוצה לעזור לי הוא היה יכול למצוא את אותו פיתרון כמו שהוא מצא לעצמו.

ש. הוא לא חייב לשתף אותך ברכישות?

ת. לא חייב" (עמ' 44 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).

אם יגר הייתה מעוניינת במכירת מוצריה של מקוב שלא במסגרת הסכם לשיתוף פעולה ביניהן, יכולה הייתה בנקל לפעול לסיום ההסכם, על ידי הפסקת ההתקשרות ביניהן לאספקת בדים (שלגביה כאמור אין הסכם כתוב), ובכך למנוע ממקוב להמשיך לייצר את המפות ולתפוס את שוק הלקוחות של מקוב ללא מפריע. יגר לא פעלה בדרך זו וניתן ללמוד מכך, שליגר הייתה כוונה אמיתית לשיתוף פעולה במסגרתו היא תייצר ותשווק מפות בעיצוב של מקוב, שנבדלות מהמפות שלה.

לסיכום נקודה זו, בחינת ההסכם לפי לשונו ואומד דעתם של הצדדים, מובילה למסקנה, שהפרשנות הסבירה היא זו המוצעת על ידי הנתבעות לפיה המונח "מפות ייחודיות" מתייחס למפות מבד ג'קראד איכותי ויקר המוקפות בסרט סאטן צבעוני ברוחב 3.8 ס"מ.

האם המפות ששווקו לקלאסיקה דומות למפות נשוא ההסכם

במסגרת הטיעונים והחקירות הציגו הצדדים מפות שיוצרו על ידי מקוב ומפות של יגר ובכלל זה גם מפות תוצרת סין, שלגביהן נטען שהן מפרות את ההסכם. אמנם קיים דמיון בין המפות אך אין בדמיון האמור כדי לקבוע שהמפות של יגר מפרות את ההסכם. אלמנט קישוטי של סרט סאטן אינו ייחודי למפותיה של מקוב ואף לא למפות יגר. לא ניתן לקבל את הטענה, ששילוב סרט סאטן צבעוני על מפה כשלעצמו הופך את המפה לדגם מיוחד. השילוב של מרכיבים שונים כגון סוג הבד והסרט, איכותם, צורת התפירה והגימור על המפה הם שמרכיבים קיומו של דגם מיוחד.

שני הצדדים עמדו על כך, שהמשקל המכריע והדגש להבחנה ולשוני בין הדגמים הוא באיכויות הבד והסרט שמקיף את המפה, באופן התפירה והגימור וכי יש לבחון מקרוב את המפה כדי לעמוד על ההבדלים בין סוגי המפות. כפי שניתן ללמוד מעדותה של מקוב בחקירתה הנגדית:

"ש. אני מבין שאת פיתחת, סעיף 4 לתצהירך, פיתחת דגם של מפות?

ת. כן

ש. האם המפה הזו, היא הדגם הזה שפיתחת?

ת. זה דגם דומה.

ש. פיתחת יותר מדגם אחד?

ת. זה אותו דגם כמו שהיה אצלי, אבל לא תמיד סיימתי באותו סרט, היו סיומים בסוגים שונים של סרט. זה לא שלי. היו לי כאלה. אני מתקנת, אני רואה את הפתקית וזה אכן שלי. זה נלקח מחנות קלאסיקה.... רציתי להיות בטוחה, זה שלי. רציתי לראות את המחיר ואת התו ואת הגודל.

.....

ש. תסבירי לנו למה התכוונת כשכתבת בסעיף 4 שפיתחת דגם, מה הוא מרכיב הפיתוח?

ת. צורת העבודה הנקיה והמדויקת והגימור, צורת הגימור.

ש. כיוון שאני לא מומחה למפות, האם אני יכול להבין כשאת אומרת רמת עבודה את מתכוונת לאיכות התפירה

ת. נכון. איכות התפירה, התאמת הצבע, בין הסרט לבד. וסרטים אחרים גם כן, שיתאימו.

ש. שהם לא מסאטן?

ת. חלק וחלק, סוגים שונים. (הסאטן במפה הזאת הוא הסרט) המפה בחלקה הגדול מכותנה וחלק מפוליאסטר.

ש. והדגם הזה שפיתחת היה מסוג מסוים או כמה סוגים?

ת. מכמה סוגים, גם זה לא ג'קארד, זה יוטה.

ש. פיתחת דגם מכמה סוגים של בדים

ת. כן לזה קוראים יוטה. לטקסטורה. (נ/1)

ש. זאת אומרת שהמפות האלה שאת פיתחת הן מוקפות בסרט סאטן?

ת. לא תמיד. היה בסרט סאטן ברוחבים שונים. זה נכון שהסרטים היו מסאטן, אבל היו גימורים נוספים גם מסרטים אחרים. הרוב היה סאטן." (עמ' 25 לפרוטוקול).

עדותה זו של מקוב עולה בקנה אחד עם עדותה של מירי רוזנברג מטעם הנתבעות:

"ש. מצד אחד אומר סוכן המכירות שלך וגם דליה הראל אישרה שמבחינת החזות מדובר על אותה חזות,

ת. דברים שנראים מכאן לא נראים משם. החזות של המפות האלו היא שונה לחלוטין ולכן אמרתי, תוציאו את זה מהצלופן, תגעו בזה ותראו שזה דבר אחר לגמרי. זה 100% פוליאסטר, זה אריגה כפולה של פוליאסטר. זה לא אותו דבר, זה פשוט לא אותו דבר. לכן אמרתי שאני יכולה לקרוא ג'קרד למיליון ואחד דברים אפשר לקרוא ג'קרד, זה לא עושה את זה אותו דבר. לכן אני מתעכבת על זה ואני מדגישה את זה ואני רוצה שזה גם יצוין. ג'קרד זה משהו אין-סופי." (עמ' 132 לפרוטוקול).

כפי שעולה מעדויות הצדדים, על פניו נראה, שהמפות שהוצגו על ידי הצדדים במהלך הדיונים, בעלות דמיון רב זו לזו. רק שימת לב לפרטים מובילה להבחנה בין המפות. מכאן, שההבדל בין המפות נמדד באיכות עצמה. מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה, שמקוב לא זיהתה מפה שהיא ייצרה, אלא רק לאחר שבחנה אותה מקרוב. מקוב בחקירתה הנגדית עמדה על כך, שהדגם המיוחד שפיתחה אינו נבחן בחזות המפה ונבדל מהמפות של יגר ובכלל זה המפות תוצרת סין, באיכויות הבד והסרטים ואופן התפירה והגימור. יתרה מכך, גם גודלן של המפות שיוצרו על ידי מקוב שונה מהמפות תוצרת סין, כפי שעולה בחקירתה הנגדית של מירי רוזנברג:

"ש. אני אומר לך כשיש לנו את המפה הסינית ת/2 ואת המפה של עדנה, כשאני מדבר על דמיון, כך אני רואה וכך לפחות מבחנת מה שאמר ואישר סוכן המכירות שלך, איזה סיבה הייתה לקלאסיקה להעדיף את המפה הזו על המפה של עדנה.

ת. קודם כל המפות האלה הן ברוחב יותר רחב. היו רוחב 1.50 מ' כי זה הנתונים של הבד, אחרת אי-אפשר לעשות את זה, כי אנחנו מייצרים את הבד ברוחם 3 מ' והמפות האלה היתרון הגדול שלהם שהם היו 1.70מ', שזה עושה הבדל מאוד גדול השולחנות הרחבים. ואם עדנה הייתה צריכה לייצר מפות ברוחב 1.80 ולהישאר עם נפולת של 1.20 מ', אז המחירים היו בוודאי מאוד מאוד גבוהים." (עמ' 128 לפרוטוקול).

למרות הדמיון בין המפות של מקוב למפות של יגר, ובכלל זה המפות תוצרת סין, הן אינן זהות. השוני בין הדגמים נועד למביני דבר ולאלו המבקשים ליהנות מהיוקרה של השם ומאיכות המפה ולא בשל הדמיון הוויזואלי. הבנה זו היא גם הגורם המניע אדם לרכוש מפה בעיצוב מקוב על פני מפה של יגר ובכלל זה מפות דומות מתוצרת סין.

האם יגר הייתה רשאית לפנות לקלאסיקה

המסקנה מהאמור עד כה היא, שהמפות ששיווקה יגר לקלאסיקה אינן המפות בעיצובה של מקוב נשוא ההסכם בין הצדדים.

מקוב אינה יכולה להסתמך על ההסכם הכתוב לעיגון טענותיה בדבר התקשרותה של יגר עם קלאסיקה. ההסכם אינו קובע איסור כלפי יגר מלפנות לקלאסיקה במכירת מוצרים אחרים, אלא חל רק בנוגע למכירת מפות ייחודיות נשוא ההסכם. משעולה, כי המפות ששיווקה יגר אינן מדגם המפות הייחודיות נשוא ההסכם, הרי שאין לה הסכם להיאחז בו.

אף על פי כן, יש לבחון את שאלת התקשרותה של יגר עם קלאסיקה לאור יחסיה המסחריים של יגר עם מקוב ולאור הסכמות בעל פה שהתקיימו לאורך 10 שנים. יש להידרש לשאלה, האם לנוכח ההסכמה בלתי כתובה והתנהגות הצדדים משך עשר שנים לפיה, יגר לא פנתה ללקוחותיה של מקוב, רשאית הייתה יגר לפנות לקלאסיקה ולהתקשר עימה. התשובה לשאלה מעוגנת בעקרון תום הלב הנדרש מצדדים לחוזה.

לטענת הנתבעות, כל עוד הייתה קלאסיקה לקוחה של מקוב הן נמנעו מלהתקשר עם קלאסיקה, וכי ההתקשרות עם קלאסיקה נעשתה רק בעקבות יוזמה של קלאסיקה ולאחר שטלי אשר, הבעלים של קלאסיקה, הודיעה, שאין בכוונתה להמשיך בהתקשרותה עם מקוב.

טענת הנתבעות בעניין זה נדחית. אמנם, ההסכם הכתוב אינו קובע איסור מפניה לקלאסיקה לגבי מוצרים אחרים, אך קיימת הסכמה בלתי כתובה בעניין זה ואין חולק בין הצדדים, שכל עוד מקוב הייתה בקשרי מסחר עם קלאסיקה יגר נמנעה מהתקשרות עם קלאסיקה באופן גורף וללא קשר לסוג המוצר. הדבר עלה בעדותם של עדי הנתבעת:

"כשפניתי בעבר למירי, בעבר הרחוק, וביקשתי לעבוד עם רשת חנויות קלסיקה נאמר לי שאני לא יכול לעבוד איתם מכיוון שעדנה מקוב מוכרת להם. וגם אני לא יכול להכניס שום מוצר שונה שלא קשור למה שמוכרת עדנה מקוב" (עדותו של איציק גוזלי מטעם הנתבעות, עמ' 71 לפרוטוקול).

ובמקום אחר:

"מירי אמרה שאני לא יכול לעבוד עם קלסיקה כי מקוב עובדת איתם. אמרתי שאני רוצה למכור לה מוצרים שעדנה לא מייצרת, מירי אמרה לי שאנחנו לא יכולים להיכנס לקלסיקה ולמכור להם מוצרים גם מוצרים שעדנה לא מוכרת כי קלסיקה היא לקוחה של מקוב." (עדותו של איציק גוזלי, עמ' 73 לפרוטוקול).

במהלך כ- 10 שנים נמנעה יגר מהתקשרות עם קלאסיקה וזאת לאור הסכם בלתי כתוב לאספקת בדים של יגר עם מקוב. על סמך התנהגותה של יגר ואי התקשרות יגר עם קלאסיקה התקשרו ביניהם מקוב ויגר בהסכם מכירת המפות בשנת 2006. הימנעותה של יגר מלהתקשר עם קלאסיקה קיבלה ביטוי בהסכם משנת 2006 ולכל הפחות מדובר בהסכמה שבהתנהגות שיגר קיבלה על עצמה.

הנתבעות ציינו בין היתר את העובדה, שלא הוצגה עדותה של טלי אשר, הבעלים והמנהלת של רשת קלאסיקה. אלא שלעדותה אין משקל רב ממילא, זאת לאור כך, שהעובדה שלא היא יזמה את ההתקשרות עם קלאסיקה אינה מרפאת את ההפרה של אותו הסכם.

במישור האופרטיבי של תוקף ההסכם קיימת חזקה פרשנית לפיה, חוזה אינו אמור לחייב את הצדדים לצמיתות וכל צד לחוזה, שתקופתו לא קצובה, רשאי להביא את החוזה לסיומו בכל עת, בכפוף לחובת תום הלב ולחובה לתת הודעה מוקדמת זמן סביר מראש. אמנם, בענייננו, יגר לא הביאה לסיומם של הסכם אספקת הבדים והסכם מכירת המפות, אלא מקוב, אך ניתן לראות בהתקשרות יגר עם קלאסיקה כהפרה של ההסכמות, שהובילה בסופו של יום לסיום ההתקשרות בין הצדדים.

הנתבעות מוסיפות, כי בכל הנוגע להסכם אספקת הבדים, אין קשר סיבתי בין התקשרותה של יגר עם קלאסיקה לבין החלטת מקוב לסיים את התקשרותה עם יגר וכי ממילא, לא הייתה כוונה של קלסיקה להמשיך בהתקשרות עם מקוב.

טענת הנתבעות אינה מתקבלת. קיומו או היעדרו של קשר סיבתי זה אינו משליך על אחריותה של יגר להפרת ההסכמה לפיה, יגר לא תתקשר עם קלסיקה. יגר הפרה הסכמה זו.

ההתקשרות לאספקת בדים הייתה רלוונטית עבור מקוב ככל שהיו לה הזמנות. משהלקוח המרכזי עזב אותה, כמות ההזמנות ירדה בצורה משמעותית באופן שאינה מצריכה עוד או מייתרת את ההתקשרות בין מקוב ליגר.

ראשי הנזק והסכומים הנתבעים

אבדן הכנסות

לטענת מקוב, כתוצאה מהפרת ההסכם נגרם לה אובדן הכנסות ומחזור הכנסותיה פחת לאחר שאיבדה את הלקוח הגדול והמהותי שלה - קלאסיקה. מקוב טוענת לאבדן רווחים של 80,000 ₪ מידי שנה. לשיטתה, היא זכאית לסכום האמור במכפלת 5 שנים וזאת לאור העובדה, כי הפרתה של יגר הובילה לחיסול עסקה ללא יכולת לשיקומו.

לטענת הנתבעות, כל כישלון בהתקשרות שבין מקוב לבין קלאסיקה אינו קשור לנתבעות ואין קשר סיבתי בין תחילת קשרי המסחר של יגר עם קלאסיקה לבין אובדן הכנסותיה של מקוב או לסגירת עסקה. יתרה מכך, מקוב היא שבחרה לסיים את התקשרותה עם הנתבעות שהיוו עבורה ספק בדים בלעדי, אך מעולם לא נמנעה ממנה האפשרות לפנות לכל ספק בדים אחר. על כן ובהיעדר קשר סיבתי, אין יגר אחראית לאובדן הכנסותיה של מקוב. הנתבעות מוסיפות בעניין זה, כי מקוב לא עשתה דבר למזער את נזקיה ולא פעלה לחיפוש לקוחות חדשים.

עוד מוסיפות הנתבעות, כי ההסכמות ביניהן אינן קצובות בזמן ואינן קובעות מגבלות לעניין תקופת ההתקשרות. מכאן, שעל פניו יכול כל אחד מהצדדים לבטל את ההתקשרות ולהעניק הודעה על סיום ההסכם תוך זמן סביר. אין לקבל את דרישת מקוב לאובדן הכנסות בגין תקופה של 5 שנים בשל היעדר מתן הודעה מוקדמת, ולכל היותר, בנסיבות העניין, די בהודעה מוקדמת בת חודש ימים.

מקוב הציגה חוות דעת של רואה החשבון שלה מר צחי בלנגה (להלן - חוו"ד בלנגה) לפיה, הכנסותיה מידי שנה הגיעו לסכום של 80,000 ₪. הנתבעות אמנם לא הציגו חוות דעת חשבונאית סותרת, אך טענו, שאין לקבל את חוו"ד בלנגה, בין היתר, לאור העובדה, שחוות הדעת אינה עושה הפרדה בין עסקה של מקוב לייצור מפות לבין עסק האופנה אותו ניהלה מקוב ואשר התנהלו תחת אותו עוסק מורשה. לטענת הנתבעות, בהיעדר אבחנה ברורה בין עסק המפות לעסק האופנה לא הצליחה מקוב להוכיח באופן כמותי ולכמת את נזקיה בגין עסק המפות.

טענות מקוב לאובדן הכנסות מתקבלות באופן חלקי. אמנם, מקוב היא זו שביטלה את ההסכם, אך התנהגותה של יגר עולה כדי הפרת ההסכם באופן המרוקן אותו מתוכנו ויש לראות בהפרה זו כביטול ההסכם. בנסיבות אלה, מן הראוי היה, שתינתן למקוב הודעה מראש בעניין כדי שתוכל לכלכל את צעדיה.

לעניין הסכומים להם זכאית מקוב, יש טעם בטענת הנתבעות לעניין היעדר הפרדה בין עסק המפות לעסק האופנה. עסקה של מקוב כלל גם סטודיו לאופנה ומשכך נמכרו בו לא רק מפות אלא גם בגדים. לפיכך, הנתונים המוצגים בדו"ח רואה החשבון אינם מתייחסים לעסק המפות בלבד והרווח הגולמי הנגזר ממנו אינו משקף את הרווח של מקוב מעסק המפות כשלעצמו.

לאורך חקירתה ציינה מקוב מספר פעמים, שאינה יודעת לתת מענה לגבי חישובים ונתונים מספריים הנוגעים לעסק וגם לא ידעה להסביר כיצד ועל סמך מה ביצעה את הערכות הנזקים בגינם היא תובעת פיצוי. מאידך, בעלה של מקוב, תובע 2, שהיה אמון על הספרים ועל כלל ניהול החשבונות, לא העיד.

תמונה מהימנה יותר בדבר הכנסותיה של מקוב ניתן לקבל מדו"חות רווח והפסד שנתיים שהגישה למס הכנסה. אמנם, גם דו"חות אלה מתייחסים לעסק המפות ועסק האופנה במאוחד, אך ניתן לקבל תמונה משקפת יותר של הכנסותיה של מקוב במנותק מהוצאות ותזרימי כספים הכרוכים בניהול עסק האופנה, שאין להביאם בחשבון בחישוב הכנסותיה בגין עסק המפות.

בהתאם לדו"חות מס הכנסה שהציגה מקוב לשנים 2004 ועד לשנת 2007, קודם להפרת ההסכם על ידי יגר, עמדו הכנסותיה של מקוב על סך של 48,295 ₪ בממוצע לשנה. לאור הצהרותיה של מקוב, שעיקר עיסוקה היה במפות, ועסק האופנה היה שולי, זכאית מקוב לאובדן הכנסות בגין סכום זה.

טענת מקוב לפיה היא זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה לתקופה של 5 שנים אינה מתקבלת. זכותו של צד להסכם לקבלת הודעה קודם להפסקת ההתקשרות עולה מפסיקת בית המשפט העליון, לפיה, כל אחד מן הצדדים לחוזה שלא נקצב לו מועד מסוים, רשאי להביאו לידי סיום בהודעה לצד האחר, ובלבד שאותה הודעה ניתנה זמן סביר מראש (רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700, וההפניות שם).

לשאלה, מהי תקופה אשר יכולה להיחשב כזמן סביר מראש מצויה תשובה בדבריה של מקוב עצמה בחקירתה הנגדית:

"ש. לפי דעתך כמה זמן היו צריכים להודיע לך את זה מראש?

ת. כשעובדים עם מישהו 10 שנים ביחסים של אמינות והרגלי עבודה, צריך להודיע איזה שהיא תקופה, כדי לשקם לך עסק ולמצוא לך 12 חנויות אחרות לפחות שנה." (עמ' 36 לפרוטוקול).

העובדה שבמשך שנים רבות נמנעה יגר מלהתקשר עם קלאסיקה מעידה, בין היתר, שידעה שביטול התקשרותה של קלאסיקה עם מקוב, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה, יש בהן כדי להציב את מקוב בפני קושי כלכלי, נוכח היותה של קלאסיקה לקוח מרכזי. לצד זאת יש להביא בחשבון, שלא הייתה כל מניעה שמקוב תתקשר עם ספקי בדים אחרים לייצור מפות. מקוב לא עשתה כן, לא ניסתה למזער את נזקיה ואף לא להראות מאמצים לניסיונות שכאלה. מקוב בחרה מטעמי נוחות לקנות בדים מיגר וכאשר הסתיימה ההתקשרות הנוחה, לא עשתה מאמצים כדי לשקם את עסקה. בנסיבות העניין וכפי שהשיבה בעצמה מקוב, פרק זמן של שנה הוא פרק זמן סביר ואין מקום לפסוק 5 שנים כפי הנטען ומבוקש על ידה.

לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסות בסך של 48,295 ₪.

תמלוגים

לטענת מקוב, היא זכאית לפיצוי בסך של 150,000 ₪ בגין אי תשלום תמלוגים עבור מכירות של מפות בעיצובה, עליהן היא זכאית לתשלום כאמור בהסכם.

לטענת הנתבעות, בפועל לא נמכרו מפות ייחודיות נשוא ההסכם מהטעם שלא היה להן ביקוש, וככל שנמכרו מפות כאלה, מדובר במפות בודדות אשר היו על פי המוסכם, דוגמאות שהוכנו לתצוגה בחנות המפעל של יגר ונותרו במלאי. הנתבעות מוסיפות, כי דרישתה של מקוב לתמלוגים עלתה רק במסגרת התובענה ובזמן אמת לא פנתה בדרישה לקבלת תמלוגים שכן ידעה, שבפועל לא נמכרו מפות ייחודיות.

לאור המסקנה, שהמפות תוצרת סין ששיווקה יגר אינן דומות למפות ייחודיות נשוא ההסכם, מקוב אינה זכאית לתמלוגים בגין המכירות של מפות אלה. באשר למפות אחרות שיוצרו ושווקו על ידי יגר, טענה מקוב, שיגר מכרה בחנות המפעל שלה מפות נשוא ההסכם.

הנתבעות טענו, כי למפות נשוא ההסכם לא היה ביקוש וככל שנמכרו מפות, מדובר במפות בודדות בלבד. כפי שעולה בעדותה של מירי רוזנברג:

"ש. תאשרי לי שאת מדברת על כמויות קטנות לדוגמאות?

ת. השתמשנו עם הסרט הזה כי ייצרנו מפות כדי לשלוח את זה לחו"ל והראינו את המפות לוועדים שאולי ירכשו בכמות, מזה בא כל העניין של החוזה. לא ייצרנו את המפות האלה למכירה בשוק ללקוחות ובעלי חנויות.

ש. לפי דבריך המפות האלה לא נמכרו לא לפרטיים, לא למוסדות, לא לחנויות?

ת. נכון.

ש. האם גם מכרת בחנות המפעל?

ת. בודדות, ספורות. חנות המפעל היא מהרכב התמהיל של המכירות של יגר אולי 10% מסך המחזור, ובחנות המפעל אנו מוכרים את כל המפות שיש לנו.

.....

ש. תסכימי איתי שלמעשה כל מי שנכנס אקראית ליגר וביקש מפת ז'קארד מוקפת בסרט סאטן קיבל. יצא גב' רוזנברג שאנחנו הצלחנו לאתר רק 2 מהקונות, תסכימי איתי שכמותן יש רבות רק שלא הצלחנו לאתר אותן?

ת. אני מסכימה, אבל ישנן בודדות. היו בודדות כאלה, בעסק שלנו לא מכרנו יותר במשך כל השנים שמכרנו כאלה, 15 מפות זה כבר המון. נכון שמצאתם 2 אבל אני לא מכרתי יותר מ- 15. אילו היינו מוכרים את המפות האלה בכמויות מסחריות כמו שהתכוונו, רצינו ושאפנו, היינו נותנים למפות האלה ברקודים מסודרים והיינו מוכרים את לחנות X,Y,Z, אבל גב' מקוב הייתה מקבלת דיווח על זה.

.....

ש. זאת אומרת שאם וככל שהיו נמכרות מפות?

ת. אם היו נמכרות מפות בצורה מסיבית היו עושים לזה ברקודים, לא עשינו ברקוד כי לא היה ביקוש." (עמ' 92-93 לפרוטוקול, הדגשה הוספה).

מקוב ביקשה להפריך את טענות הנתבעות לפיה נמכרו מפות בודדות בלבד וטענה, שיגר רכשה במשך 3 שנים מאז שנחתם ההסכם 4,600 מטרים של סרט סאטן צבעוני כדוגמת זה המשמש לייצור מפות נשוא ההסכם. לשיטתה של מקוב רכישת סרטים נעשתה לצורך ייצור ומכירה של מפות נשוא ההסכם. הנתבעות אישרו, כי הסרטים נרכשו לצורך המפות נשוא ההסכם, אך הוסיפו שלאחר שנוכחו לראות שאין למפות אלה ביקוש, השתמשו בסרטים לצורך אריזה. ב"כ מקוב עימת את נתבעת 2, מירי רוזנברג, עם הטענות:

"ש. בחקירתך הנגדית בישיבה הקודמת כשאני הצגתי בפנייך את הנתונים שבידי לפיהם בשנים 2006-2008 יגר רכשה סרטי סאטן ברוחב 3.8 ס"מ מילון באלפי מטרים, את שללת את הנתונים האלה ואת דיברת על כמויות מזעריות ולכל היותר רכשתם לצורך אותן דוגמאות של מפות. תסכימי איתי שמהנתונים שאני עכשיו פרשתי בפניך, הם עומדים בסתירה מוחלטת לדברים שאת מסרת בעדות שלך בישיבה הקודמת. תסבירי לי ממה נובע הפער הזה בין הדברים שאת העדת לנתונים האובייקטיבים שהצגתי בפניך שהם משקפים את האמת?

ת. כשאני מסתכלת על החשבוניות האלה ורואה את הכמויות שקנינו 500 מ', אני נזכרת שיותר מפעם אחת השתמשנו בסרטים האלה לצורך אריזה של שתי מפות עבור איזה שהוא ועד אחד ועוד ועד. צרפנו שתי מפות, היינו צריכים להציג את זה והשתמשנו בסרט הזה ואתו ארזנו. אם אתה מנטרל את הכמויות המסיביות האלה, אז כל פעם יכולנו במקסימום בלי נפולת, כמובן שישי לנו עדיין מלאי מזה כי אתה לא קונה בדיוק, אז יכולנו לעשות כל פעם 20 מפות, 30 מפות, כמו שאמרתי.... אני לא אומרת שעשינו את זה, אני משוכנעת שלא עשינו את זה, אני חושבת שאני אוכל להביא כהוכחה שעשינו בשנים האלה מפות ארוזות....

.....

ש. שרט שאת תיארת כ"כ יקר, האם ממנו השתמש לארוז?

ת. כן, למה לא? בשביל לארוז מפות אתה צריך מטר, אתה לא צריך 10 מ'." (עמ' 106-107 לפרוטוקול).

עדותה של גב' רוזנברג משכנעת ומתקבלת. מראיות ועדויות הנתבעות מתקבל הרושם, שיגר מנהלת רישומים הנוגעים לפעילותה העסקית השוטפת של החברה דרך קבע בצורה ברורה ומסודרת. אך זה סביר, שלאור העובדה שלא היה ביקוש למפות לא הוצא להן ברקוד. עדותה והסבריה של מירי רוזנברג לעניין השימוש שנעשה בסרטים אף הוא מניח את הדעת. לעדותה של רוזנברג מצטרפת העובדה, שמקוב נמנעה במשך כשנה וחצי, בזמן אמת, מלהעלות השגות בעניין ולא טענה בפני יגר ולא פנתה לקבל עדכונים ודיווחים לגבי מכירת מפות על פי ההסכם. לטענתה, האמינה שכלל לא נמכרו מפות ייחודיות נשוא ההסכם.

מקוב תומכת את זכותה לקבלת תמלוגים בעדותן של גב' דליה הראל וגב' נורית לביא, אשר מעדותן עולה, כי הן רכשו בחנות המפעל של יגר מפות בעיצובה של מקוב נשוא ההסכם.

בשל הספק, האם אכן נמכרו מפות נשוא ההסכם, אף אם דובר על מכירות בודדות מתוך המלאי הקיים, יש מקום לפסוק פיצוי מסוים בגין ראש נזק זה. אך מקוב לא הציגה כל תחשיב או הסבר להערכת הסכומים הנתבע על ידה.

הנתבעות הכחישו את טענות מקוב, אך הציגו כחלופה, תחשיב מטעמן המבוסס על כמות הסרטים שנרכשו לצורך הכנת מפות נשוא ההסכם. החלופה המוצעת על ידי הנתבעות מתקבלת לעניין הבסיס שלגביו יש לבצע תחשיב, דהיינו שימוש בכמות הסרטים כבסיס לחישוב הפיצוי. יחד עם זאת, יתר הנתונים המוצעים על ידי הנתבעות בתחשיב אינם מתקבלים. יש לבצע את התחשיב כדלהלן:

מכמות הסרטים שנרכשה (4600 מטרים) ניתן היה לייצר לכל היותר 460 מפות, כיוון שלצורך הכנת מפה אחת בעיצוב מקוב נדרשים 10 מטרים של סרט (עמ' 92-93 לפרוטוקול). בהתאם לראיות שהוצגו ולעדויות הצדדים, עלותה של מפה בעיצוב מקוב מגיעה לסכום של 250 ₪ בממוצע. מכאן, שמחיר של מפה במכפלת מספר המפות שניתן היה לכאורה למכור מוביל לרווח של 115,000 ש"ח מהם יש לגזור 7% תמלוגים למקוב, דהיינו 8,050 ₪.

לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי תשלום תמלוגים בסך של 8,050 ₪.

מוניטין

טענות מקוב לעניין זכותה לפיצוי בגין פגיעה במוניטין נדחות. מקוב לא השכילה לשכנע, שנהנתה ממוניטין המצדיק פיצוי. טענת המוניטין עומדת בסתירה לעובדה, שלא הצליחה אפילו לא במעט לשקם את שמה ואת עסקה. אם היו שם ומוניטין, כטענתה, אין זה סביר, שאיבוד לקוח אחד (גם אם מדובר בלקוח מרכזי) היה בו כדי להביא לחיסול העסק כליל ובאופן מיידי. בנוסף, אין זה סביר, שמכירת מפות דומות זולות על ידי יגר היא שגרמה לפגיעה במוניטין, הרי מלכתחילה המוניטין שלה מבוסס על איכות המפות ולא על חזותן. לראיה ניכר, שמקוב לא הבחינה בין מפות שלה למפות אחרות. במסגרת חקירתה הנגדית הוצגה בפני מקוב מפה בייצורה, אך היא לא זיהתה אותה, אלא רק לאחר שבחנה את המפה מקרוב והסתכלה על הפתקית המתויגת למפה.

אחריות נתבעות 2 ו-3

טענות מקוב בדבר אחריותן של נתבעות 2 ו-3 נזנחו בסיכומים והן נדחות.

מעבר לנדרש יצויין, שלא הובאו כל ראיות לכך, שנתבעות 2 ו-3 נקטו פעולות ישירות ואישיות, שלא במסגרת אחריותן ותפקידן בנתבעת 1, אשר הביאו לנזקיה של מקוב.

סוף דבר

נתבעת 1 תשלם לתובעים סך כולל של 56,345 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 17.1.2010 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, נתבעת 1 תשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ‏2 נובמבר, 2016, ‏א' חשון, תשע"ז, בהעדר הצדדים.