נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – אביעד כ"ץ

הנאשם - 2 - בעצמו ובא כוחו עו"ד – גל טייב

<#1#>

פרוטוקול

הערה – מתברר כי כתב האישום המקורי אינו בתיק, ולכן בלית ברירה, נמסר לתובע כתב אישום המתוקן של נאשם 1, כדי שיערוך תיקונים לגבי נאשם 2.

התובע/ת:

הגענו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן,יורשע ואנו נסתפק ב – 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי והתחייבות. המדינה עותרת לקנס ופיצוי והסניגור יטען להימנע מרכיב פיסיקלי.

ההסדר היה בטרם נדון למאסר.

לשאלת בית משפט לא שוחחנו אודות השאלה אם המאסר ירצה בחופף או במצטבר.

הסניגור/ית:

אני מאשר/ת ההסדר והודעתי למרשי שביהמ"ש אינו כפוף להסדרי טעון. הוא יושב 14 שנה בכלא על פשע חמור, ישאר בכלא עד שנת 2025, אלא אם יורידו לו שליש על פי נתוני שב"ס.

בתיק זה לא היה עצור, מדובר בעבירות משנת 2009.

התובע

בנסיבות אלה אסכים ש – 10 חודשים יחפפו וחודשיים יצטברו.

הסניגור

אני אעתור שהכל יחפוף למאסר שמרצה היום.

הנאשם:

אני מאשר את הסדר הטיעון.

<#2#>

החלטה

אני מתירה לתביעה לתקן כתב האישום כמבוקש.

המזכירות תסרוק את כתב האישום המתוקן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ד, 26/11/2013 במעמד הנוכחים.

הסניגור/ית:

קראתי את כתב האישום המתוקן המתוקן באוזני הנאשם והסברתי לו את תוכנו, ותגובתו הינה כי מודה בעבירה/ות המיוחס/ות לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם:

אני מאשר את הודעת הסניגור/ית.

<#4#>

הכרעת דין

לגבי נאשם 2

על פי הודאת הנאשם מפי ב"כ, בעובדות כתב האישום המתוקן, הנני מרשיעה אותו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. <#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ד, 26/11/2013 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש

התובע/ת:

מגיש/ה הרשעות מאוחרות, לא מעודכן (מוגש ומסומן ת/1 – יסרק ע"י המזכירות). חסר הרשעה אחרונה שלו.

הנאשם הורשע על פי הודאתו במספר אישומים שכוללים עבירות רכוש. מדובר בנאשם שעברו אינו נקי, הוא ממשיך ומסתבך בעבירות חדשות, כולל מאסר מאוד ארוך. החוק דורש לאור תיקון 113, הלימה לעבירות שאנשים מבצעים, העובדה שהנאשם אסיר לתקופה ארוכה, לא מצדיקה שלא יענש בגין תיק זה, אפילו ענישה פחותה מהעונש שהיה ראוי שיקבל שהצדדים הסכימו שהעונש הראוי 12 חודשי מאסר. העובדה שממשיך לבצע עבירות, לא צריך לפעול לטובתו.

לכן אבקש להוסיף חודשיים במצטבר ולהטיל עליו רכיב פיסיקלי.

אם בית משפט ימצא לנכון להטיל מאסר במצטבר, אני אמנע מלעתור לקנס ופיצוי, שכן ברור לי שאין לו אמצעים כלכלים.

הסניגור/ית:

ההסדר כפי שחברי אמר היה מוסכם בין הצדדים בטרם נגזר דינו. עתה מרצה הנאשם 14 שנות מאסר ואני חולק על טיעוני חברי באשר לעובדה....

לשאלת בית משפט, בעת גיבוש הסדר טיעון הוא היה עצור עד תום ההליכים. ההסדר הוצג בין הצדדים, מי שיצג אותו באותו מעמד היה עו"ד יאיר לחן ולכן בנקודת הזמן הזה, סביר להניח שהיה עצור, לא יכול לומר בוודאות.

ב- 22.4.12 גובש ההסדר. היו דחיות על גבי דחיות.

לענין העונש המצטבר שטען חברי – חברי טען העובדה שהוא שפוט בגין תיק אחר לא מצדיקה חפיפה מלאה. אני טוען מה שחברי טען סותר את סעיף 45 ב' לחוק העונשין, גם בלשונו, הכלל, שקבוע בסעיף 45 ב' מדבר על חפיפה של עונשי המאסר ויותר מכך, סותר את רוחו תכליתו ופסיקת בית המשפט העליון , בענין זה מפנה לע"פ 237/80 בענין קורטאם, שם בית המשפט אומר ברחל בתך הקטנה, המחוקק רצה לאפשר לנאשם שמרצה עונש מאסר בפועל ונדון למאסר נוסף, לכפר על כל עוונותיו על ידי ריצוי עונש אחד ויחיד, היינו, על עבירה כבדה ביותר. אני מכיר את החריג שבית משפט יכול לתת עונשים במצטבר, אלא בנסיבות מקרה זה, אני סבור שאין שום שיקול מהותי שעומד אל מול השיקולים האחרים שמצדיקים חפיפה מלאה. העונש שהוטל עליו בבית המשפט המחוזי עונש כבד מנשוא, מדובר במי שביצע את העבירות ברצף אחד של מספר ימים כמסכת עובדתית אחת. מדובר בנאשם שהיה בן 20 בעת ביצוע המעשים. הרכוש כולו שנגנב, הוחזר.

אני סבור שעונש המאסר אמור להיות חופף במלואו. הטענה שלא מקבל עונש על המעשה הזה, גם היא לא נכונה, משום כשהוא מקבל עונש חופף וצריך עכשיו לרצות שנה מלאה. לצורך הענין, עונש המאסר הזה לפחות בשנה הקרובה מונע ממנו לצאת לחופש אם שובר הרבע ועוד פריבילגיות אחרות שיש לו אם יוטל עליו המאסר בגין תיק זה.

לענין הרכיב הכספי, הנאשם אסיר, אין לו שום יכולת לעמוד ברכיב כספי כלשהו, הציוד הוחזר במלואו ולכן, מבקש מבית המשפט להימנע מהטלת רכיב כספי.

<#9#>

גזר דין

הנאשם הורשע היום במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון מהותי, באישומים כמפורט:

בתאריך 23.4.09 בבוקר, הגיע עם אחר למעון שערי ציון בקרית מלאכי, מתוכו גנבו מיקסר, מוצרי מזון, מצלמה, מחשב, מכונת צילום וקופות צדקה שהכיו כסף ופנקסי שיקים, עבירה של גניבה בצוותא חדא; בין 27.4.09 ל- 28.4.09 התפרץ עם אחר לבית כנסת, בכך שפרצו מנעול, פתחו את הדלת, פתחו את דלת המקלט נכנסו כדי לגנוב וגנבו מתוך בית הכנסת מקרן, מכשיר DVD , מגבר , מערכת רמקולים וקופות צדקה, עבירה של הסגת גבול, תוך ויתור על עבירת הגניבה.

כתב האישום הוגש משום מה רק ב- 17.1.10 מאז הדיונים נדחו ושמעתי כי כבר בדצמבר 2012 גובש ההסדר שהוצג היום בבית המשפט, אלא שהנאשם היה עצור עד תום ההליכים, לא דווח לבית המשפט, לא הוזמן ממעצר וכיום מרצה 14 שנות מאסר שהוטלו עליו לפני כחודשיים בגין פשעים חמורים במסגרת ת.פ. 7659-11-11.

בטרם נדון למאסר אולם בעת שהיה עצור, גובש הסדר על פיו התביעה מסתפקת ב- 12 חודשי מאסר, מאסר מותנה, קנס , התחייבות ופיצוי.

עתה טוען הסניגור כי על בית המשפט להחפיף את מלוא תקופת המאסר ולהימנע לחלוטין מרכיב פיסיקלי, בעוד התובע מוכן להתחשב בו ולהסתפק בהחפפת 10 חודשים מתוך 12 חודשים , במקרה שבית משפט יעתר לבקשה זו, יחזור בו מעתירתו לקנס ופיצוי.

הסניגור טוען כי הכלל הינו, שמאסר נוסף יחפוף המאסר אותו מרצה ומפנה לסעיף 45 לחוק העונשין, בו צוין בסעיף (ב) כי מי שנדון למאסר ולפני שנשא כל עונשו חזר ונדון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את עונשי המאסר בזה אחר זה, לא ישא אלא עונש מאסר אחד של התקופה הארוכה ביותר.

מכך מסיק הסניגור כי כוונת המחוקק היתה מלכתחילה שלא לקבוע כי יהיו מאסרים מצטברים, טענה זו אינה תואמת את רוח הסעיף, שמת יחס אך ורק לבית משפט שדן בשנית, ולא ציין מפורשות אם המאסר יחפוף או יצטבר, כי אז המאסר יחפוף. סעיף 43 לחוק העונשין מתיחס לחישוב תקופת המאסר, המציין כי המאסר יהיה מיום גזר הדין, אלא אם בית המשפט הורה אחרת, אך רשאי בית משפט לצוות שהעונש יתחיל מתאריך אחר כמצוין בסעיף 44 לחוק.

מכאן, שהמחוקק בהחלט הכיר בסמכות בית המשפט ככלל, אם ברצונו בכך, לקבוע מועד תחילת ריצוי המאסר ולקבוע אם המאסר השני יחפוף או יצטבר למאסר הראשון. לא רק זאת, אלא שביולי 2012 נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , בדבר הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

על פי התיקון, שחל במקרה זה, שכן הורשע רק היום, למרות שהעבירות מלפני מספר שנים, העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר קיום יחס הולם בין חומרת המעשה, נסיבותיו, ומידת האשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.

המחוקק קבע כי על ביהמ"ש לקבוע מתחם העונש ההולם המעשה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ואלו שאינן קשורות לביצוע העבירה.

למרות האמור, רשאי ביהמ"ש לחרוג מן העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, אולם אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, ניתן לעשות כן אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.

בערעור פלילי 1323/13 רך חסן וניסים אלגרביה נ' מדינת ישראל מיום 13.5.13, בית משפט עליון (כב' השופטת ארבל), ציין כי מתחם העונש ההולם הוא אמת מידה נורמטיבית המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה לא מתחשבים בנסיבותיו האישיות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כגון, נסיבות חיים, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או העדר עבר פלילי. אולם, אין בכך כדי לגרוע מהצביון האנדווידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם שבא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה, בנסיבות מסוימות בהן בוצעה. כגון, תכנון מוקדם, נזק בכח ובפועל, מידת האכזריות כלפי הקורבן ועוד וכן תוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים, כגון: הסיבה שהובילה אותו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בעת ביצוע העבירה, יכולתו להימנע מביצוע המעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות הקורבן ועוד. החוק לא מגדיר את היקפו הרצוי של מתחם העונש, אך מתחם רחב מדי שיש בו להכיל שלל מעשים ונסיבות, באופן שכל תוצאה עונשית תיתפס בו, איננו מתחם ראוי, שכן ירוקן מתוכן את תכלית החוק. מאידך, קיימת מגמה המתנגדת למתחם צר מדי. לדעתה, רוחב המתחם שיקבע תלוי במורכבות העבירה, מידת השונות שבנסיבות ביצוע, כך שככל שהנסיבות הרלבנטיות משליכות על חומרת המעשה, המתחם יעוצב באופן מדויק ופרטני יותר. יש ליתן הדעת לעובדה שככל נקבע מתחם צר יותר, כך יוענק משקל נמוך יותר לנסיבות שלא קשורות לביצוע העבירה, שהן ברובן נסיבות המקלות עם הנאשם ולהיפך, ככל שנקבע מתחם רחב יותר, כך תהיה לנסיבות אלה השפעה גדולה יותר על קביעת העונש. כמו כן, ציינה שאין לטעות בין המתחם העונשי ההולם לטווח הענישה הנהוג. מתחם העונש ההולם מגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, ומדיניות הענישה הנהוגה היא רק אחד מהם, כשטווח הענישה הנהוג מהווה נתון אימפרי-עובדתי, המורכב מעונשים מקובלים ולכן, הזיהוי של המתחם ההולם עם טווח ענישה מקובל הוא שגוי, שכן יאפשר להכניס שיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירה בתוך קביעת מתחם העונש, שאמור להיות "נקי" משיקולים אלה והרי, רף הענישה בטרם התיקון, לא הבחין בין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה לאלה שאינן קשורות לביצוע העבירה. על כל פנים, מתחם העונש אינו משמש "תעריף ענישה קבוע" שיש להחיל באופן אוטומטי, אלא לתפיסה הגוזרת מתחם עונשי הולם מהנסיבות הספציפיות של האירוע, בהתייחס ליסוד העובדתי והנפשי.

העבירות שנעברו בפני נעברו כלפי בית כנסת וכלפי מעון ויש בכך להעיד על אופיו של העושה המעשה.

באי כח הצדדים הסכימו כי לאחר תיקון כתב האישום העונש ההולם הוא 12 חודשי מאסר בפועל. מאז בחר הנאשם לעבור עבירות חמורות מאוד בגינן הוטל עליו מאסר לתקופה ארוכה.

לא מצאתי כל הצדקה כטענת הסניגור, במקרה זה להימנע כמעט לחלוטין מעונש, שהרי זה משמעות עתירתו של הסניגור, דהיינו, המאסר יחפוף, בשל המאסר הממושך אמנע מקנס, אמנע מפיצוי לאלו שאת רכושם גנב ויצא הנאשם כמעט ללא עונש.

טוען הסניגור כי גם עונש מאסר חופף יש בו משום פגיעה בתנאים של הנאשם בכלא, אך לא מצאתי לכך הצדקה להימנע לחלוטין מהטלת מאסר במצטבר. מצאתי כי חסד עשה התובע עם הנאשם בכך שהסתפק בחודשיים במצטבר בלבד, ובמקרה שכזה נמנע מלעתור לקנס ופיצוי ולכן הסדר הטיעון יכובד ועלפי עקרון ההלימה, יוטל עליו עונש שחלקו הקטן במצטבר למאסר שמרצה כמפורט.

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו, אני מכבדת את הסדר הטיעון ואני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים. 10 חודשים מתוכם יחפפו וחודשיים יצטברו למאסר שמרצה היום.

2. אני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא יעבור העבירות בהן הורשע.

3. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 7500 ₪ להימנע מביצוע העבירה/ות בה/ן הורשע במשך שלוש שנים מהיום.

אם לא יחתום על ההתחייבות, יאסר למשך 90 ימים במצטבר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. <#11#>

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ד, 26/11/2013 במעמד הנוכחים.

<#10#>

החלטה

המוצגים, יושמדו.

<#13#>

ניתנה והודעה היום כ"ג כסלו תשע"ד, 26/11/2013 במעמד הנוכחים.