טוען...

פסק דין מתאריך 23/07/13 שניתנה ע"י חנה שניצר-זאגא

חנה שניצר-זאגא23/07/2013

בפני

כב' השופטת חנה שניצר-זאגא סגנית הנשיאה

תובע

גדי פדיד

נגד

נתבעים

1.לייף ספורט בע"מ

2.רונן אדרי

3.לגו יוצרים אירועים

4.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. התובע גדי פדיד יליד 1975, נפגע לטענתו ביום 13.2.07 בעת שהשתתף באירוע יום ספורט.

התביעה היא לפיצוי בגין נזקי גוף, הוגשה כנגד המעביד לייף ספורט (נתבעת 1), מארגני האירוע רונן אדרי ולגו יוצרים אירועים (נתבעים 2 ו- 3) ומבטחיהם הפניקס חב' לביטוח (נתבעת 4).

הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי כנגד נתבעים 2-4.

נכות רפואית מוסכמת 15% (פגיעה בכתף ימין).

2. נסיבות אירוע התאונה:

בכתב התביעה נטען כי ביום 13.2.07 נערך יום ספורט לעובדי הנתבעת: "במהלך אחת הפעילויות נדרש התובע לקפוץ למרחק כאשר ידיו כבולות בתוך שק עם ידיות. במהלך הקפיצה נפל התובע ונפגע קשה, בעיקר בכתף ימין (להלן: "התאונה")."

בתצהיר העדות הראשית מוסיף התובע וטוען כי הפעילות התרחשה "במרחב פתוח, על אדמה קשה, ללא שנקטו כל אמצעי זהירות. לא נפרשו מזרונים או כל אמצעי בטיחות אחר שיכל להגן עלי ועל המשתתפים במקרה של נפילה.

מעבר לכך, אני ושאר המשתתפים לא הודרכנו ע"י המארגנים באשר לסיכונים בפעילות וכיצד להתנהג בכדי למנוע תאונה ..." (ראה סעיפים 5-10 לתצהיר).

3. בחקירה נגדית עומת התובע עם התמונות מהן משתקף לכאורה כי מדובר במשטח של דשא ולא באדמה קשה, הכחיש כי קיבל הדרכה כלשהי וטען כי היתה אוירה תחרותית וכי: "אחד מהדברים שלא נאמרו זה לא רק תיזהר זה גם כללי בטחון." (עמ' 8 לפרו').

התובע מבהיר כי לא רצה להראות כמי שאינו נוטל חלק בפעילות קבוצתית ומתוך נאמנות לחברה בה עבד הרגיש חובה להשתתף אף כי הודה שלא הכריחו אותו.

(עמ' 9 לפרו').

4. מטעם המעביד הוגש תצהיר של מנכ"ל נתבעת 1 שלום מוליוב המתייחס ליום ספורט היתולי שנערך לעובדי החברה, כאשר כל הפעילויות היו בהשגחת ופיקוח נתבעים 2 ו- 3.

המדובר בפעילות ספורטיבית אשר מי שמשתתף או צופה בה לוקח את הסיכון כי הוא עלול להיפגע ואין כל אחריות על המעביד.

בחקירה נגדית נדרש להגדרת תפקידו של התובע בחברה כמנהל חזות מסחרית ומתייחס לעובדה כי לא היתה שום חובה להשתתף בפעילות.

5. מטעם נתבעים 2-4 הוגש תצהיר של רונן אדרי בעלים ומנהל "חב' לגו יוצרים אירוע" המתאר את הפעילות בה השתתף התובע: "משחק פשוט ביותר והוא מקובל בהרבה מקומות המארגנים פעילויות ספורט ומשחקי חברה.

המדובר במשחק בו המשתתף מכניס את רגליו לתוך שק רחב עשוי פוליאסטר כאשר בתחתית השק קיימת יריעת בד לחיזוק שהשק לא יקרע, המשתתף מחזיק את השק בחלקו העליון בשתי ידיו.

המשחק הוא לשני מתמודדים בכל פעם, כאשר בהינתן האות קופצים המתמודדים עם השק מקו ההתחלה ועד לקו הסיום, מרחק של כ- 20 מטר.

המשחק הנדון התקיים על משטח דשא ישר ולא היו בו מפגעים כלשהם. אני אישית הסברתי ותדרכתי את המתמודדים כיצד יש לבצע את המשחק והייתי בסמוך אליהם ..." (סעיפים 5-8 לתצהיר).

בחקירה נגדית חזר העד והתייחס לאירוע נשוא התביעה, לעובדה כי התובע נפל לקראת סוף המסלול כנראה מאחר וביקש לבצע קפיצה אחת גדולה יותר על מנת לנצח.

6. בתום פרשת ההגנה וברשות בימ"ש זומנה עדת תביעה נוספת, מלי לוינגר שעבדה בחברה וארגנה את ימי הכיף לעובדים, העידה לגבי האוירה של העובדים שיצאו ליום כיף וספורט וכי היתה עדה לנפילתו של התובע.

העדה התייחסה למסלול שהיה לטענתה דשא עם קרחות ואדמה קשה, לא ניתנו הוראות בטיחות, אך נתנו בכל תחנה הסבר מפורט איך לשחק ולאורך המסלול עמדו מדריכים בכל תחנה (עמ' 30, 31 לפרו').

בחקירה נגדית עומתה עם המידע לפיו אופי הפעילות היה ידוע, אף אחד לא הכריח את העובדים להשתתף, ואף הובהר כי העדה חתמה על הודעה בכתב לפיה הפעילות היתה על דשא והמשתתפים קיבלו הדרכה כיצד לבצע את הפעילות לפני התחרות.

(עמ' 33, 34 לפרו').

מהמשך החקירה הנגדית עולה כי לא היתה חובה כלשהי להשתתף, כל אחד בחר את התחנה או הפעילות בה השתתף ובכל תחנה היה מדריך או נציג חב' לגו אשר הדריך והסביר את מהות הפעילות (עמ' 35 לפרו').

7. ב"כ התובע התמקד בסיכומים בכתב בטענה כי התובע נפגע בגין רשלנותם של הנתבעים - הנתבעת 1 המעבידה של התובע, יזמה ארגנה ועודדה את ההשתתפות ביום הספורט ונתבעים 2 ו- 3 ארגנו את האירועים, הכל תוך הפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית ומכאן האחריות לאירוע הנזק.

נטען כי הנכות הרפואית המוסכמת בשיעור 15% בתחום האורטופדי, הותירה נכות תפקודית של 25% והעתירה היא לפיצוי בגין הפסדי עבר בסך 399,503 ₪, לעתיד 1,093,020 ₪, הוצאות רפואיות לעבר ועתיד 15,000 ₪, הוצאות נסיעה 10,000 ₪, עזרת צד ג' 70,000 ₪, הוצאות סיעוד אמו של התובע 40,000 ₪, כאב וסבל 150,000 ₪.

סה"כ פיצוי בסך 1,777,523 ₪.

8. ב"כ נתבעת 1 אינו מתכחש בסיכומים בכתב לחובת זהירות מושגית במסגרת יחסי עובד מעביד, אך בנתוני הפעילות הספורטיבית הנדונה, לטענתו לא התקיימה חובת זהירות קונקרטית ואין להטיל חבות על המעביד.

לחילופין, מדובר באחריות של נתבעים 2-4, החברה אשר ארגנה את אירועי יום הספורט ומבטחיה , כמו גם אשם תורם משמעותי של התובע המנתק את הקשר הסיבתי.

לעניין גובה הנזק, לא הוצגו ראיות להפסדי הכנסה, אין הצדקה לפיצוי בגין ראשי הנזק כנטען ומכל סכום יש לנכות את תגמולי המל"ל.

ב"כ נתבעים 2-4 טוען בסיכומים בכתב כי יש לדחות את התביעה על הסף בגין העדר אחריות מצד הנתבעים 2-4 לאירוע בו נחבל התובע לטענתו במהלך יום ספורט.

לחילופין ולמען הזהירות, באם ישנה אחריות היא מוטלת על המעביד נתבעת 1, ו/או על התובע בגין אשם תורם של 100%.

הנכות הרפואית שנותרה אינה תפקודית במהותה, לא הוכח נזק מיוחד בגין הפסדי הכנסה לעבר, לעתיד יש לפצות בסכום גלובלי של 20,000 ₪ וכן כאב וסבל בגבולות 40,000 ₪.

מסכום הפיצוי יש לנכות את תגמולי המל"ל (נפגעי עבודה) בסך משוערך של 109,319 ₪.

9. התשתית העובדתית:

אין מחלוקת בהתאם למארג ראיות התביעה וההגנה כי התובע שהיה עובד שכיר אצל נתבעת 1, השתתף ביום 13.2.07 ביום ספורט שאורגן על ידי נתבעת 3 בחוף צמח בכנרת.

תרחישי הקיצון שבאו מטעם הצדדים בהתייחס לקשר בין ארגון יום הגיבוש, חובת ההשתתפות והאופי התחרותי של האירוע, טיב הפעילות בה נפגע התובע, על רקע הנתונים לפיהם מדובר בצוות עובדים בחברה העוסקת בשיווק מוצרי ספורט, לבין אירוע הפגיעה תוצאותיו והשלכותיו המשפטיות - קיים פער בלתי סביר.

התובע השתתף בתחרות קפיצה בתוך שק, קיבל הדרכה בסיסית וגם אם תתקבל גירסתו העובדתית במלואה לעניין התנהלותו על פני ציר הזמן מהרגע בו החל בפעילות ועד לרגע הנפילה, לא מצאתי קיומו של סיכון בלתי רגיל וגם לא הפרה של חובת הזהירות הקונקרטית בגינה ניתן להטיל אחריות על מי מהנתבעים.

10. הנדבך הראשון שיש לבחון מתייחס לנתונים המייחדים את האירוע נשוא התביעה, לרבות התשתית העובדתית לעניין אופי הפעילות, מיקומה, טיבה וטיבעה .

המדדים הצריכים לעניין מתמקדים במידת הסכנה, הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך אל מול האינטרס הציבורי במתן השרות ו/או הפעילות על אף הסכנה הנטענת.

במאזן השיקולים – ישנה עדיפות ברורה למדד האינטרס הציבורי בשים לב לתשתית העובדתית בבסיס התביעה.

לציין כי לא שוכנעתי לקבל את גירסת התובע בכל הקשור במשטח בו התקיימה הפעילות, לא מצאתי לקבוע כי מדובר בתנאים היוצרים סכון בלתי סביר.

באותה מידה קשה מאד לקבל את העמדה לפיה נשלל מהתובע שיקול הדעת והרצון החופשי להשתתף כאדם בוגר בפעילות כאשר היכולות והאתגר – גלויים לעין.

11. יישום מושכלות היסוד שנקבעו בהילכת ועקנין (ע"א 145/80) לעניין חובת הזהירות הקונקרטית מוביל למסקנה כי הארוע נשוא התובענה מקיים את הקביעה לפיה:

"לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (מבחינה נורמטיבית)...

... חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט, אם כמשתתף ואם כצופה, עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית ...

... חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון ..."

12. הפעילות שהתקיימה ביום גיבוש/ספורט על שפת ים כנרת, מקיימת לטעמי פעילות סטנדרטית אשר יכול ותהיה מסוכנת במידת מה, אך מהווה ללא ספק: "פעילות אנושית המסבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר" ..." (ראה ע.פ. 119/93 ג'ייסון לורנס).

התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את עילת התביעה על מרכיביה ובעיקר את התשתית העובדתית והשלכותיה המשפטיות בכל הקשור בטענה כי נחשף לסיכון בלתי סביר במהלך הפעילות של יום הספורט נשוא התביעה.

13. הטענה לפיה התובע פעל בהנחיית המעביד, היה מצופה ממנו להשתתף בתחרויות, הקהל המעודד היווה גורם לאופי התחרותי וכל אלה יחד עם העדר הדרכה ואמצעי זהירות במשטח - גרמו לאירוע הנפילה, אינה מתיישבת עם מארג הראיות ולא ניתן לקבלה.

(ראה חקירתו הנגדית של עד הגנה שלום מוליוב בעמ' 20 - 21 לפרו').

לא נטען באופן מפורש ולא הוכח קיומו של מפגע בשטח בו התקיימה הפעילות.

(ראה חקירה נגדית של התובע בעמ' 9 לפרו').

ניתנה הדרכה על ידי המארגנים לגבי כל מתקן ופעילות במהלך יום הספורט.

(ראה חקירתו הנגדית של עד הגנה רונן אדרי עמ' 24 - 27 לפרו').

לא ניתן לצפות או למנוע התנהלות של אדם בוגר אשר בוחר לקחת חלק באחת מהפעילויות הספורטיביות מתוך המגוון שהוצע, מנסה כמיטב יכולתו להגיע לסוף המקצה בגין השאיפה הטבעית לנצח, מאבד שווי משקל, נופל ונפגע (ראה חקירתו הנגדית של התובע עמ' 10 ו- 15 לפרו') - כאשר אפשרות כזו קיימת תמיד ואינה מגבשת את האחריות בבסיס עוולת הרשלנות.

14. סוף דבר, במכלול הנסיבות ובאיזון הראוי בין האינטרס של הפרט הניזוק ובטחונו, לבין האינטרס של המזיק וחופש הפעולה על רקע האינטרס הציבורי בהתחשב בסכנה ובהיקפה, לא מצאתי כי הוכחו בפני יסודות התביעה וחבות מי מהנתבעים במישור דיני הנזיקין.

התביעה נדחית - כל צד ישא בהוצאותיו.

בשולי פסק הדין לציין כי האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובע קיבל תגמולים בגין דמי פגיעה ומענק נכות.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.