1. בתיק זה עליי לקבוע האם הנתבע נותר חייב כספים לתובעת בגין הלוואה שנטל ממנה ואשר לטענתו, ניתן שיק לסילוקה, שנפרע. כן עליי לקבוע האם זכאי הנתבע שהגיש תביעה שכנגד להשבת סכומו של קנס, שלטענתו, גבתה ממנו התובעת.

השתלשלות העניינים

1. אביו של הנתבע מר אבי וינריב (להלן: "אבי") היה זקוק לכספים לצורך עסקיו. לצורך כך הוא פנה אל סוכן הביטוח מר מיקי גרובר מסוכנות הביטוח "יותר" בבקשה לקבל הלוואה ממנורה. את הסכום הנדרש בסך של 1,100,000 ₪ הוא קיבל באמצעות העמדת שתי הלוואות לו ולבנו הנתבע על סך של 550,000 ₪ כל אחת. כתנאי להעמדת ההלוואות רכשו אבי והנתבע פוליסות ביטוח חיים אשר שועבדו לטובת ההלוואות. בנוסף מסר אבי 36 המחאות על סך של 35,000 ₪ כל אחת לצורך תשלום הפרמיות עבורו ועבור הנתבע.
2. במועד כלשהו לאחר נטילת ההלוואות ולאחר שנפרעו 29 המחאות, פנו אבי והנתבע באמצעות סוכן הביטוח מיקי גרובר בבקשה להסדיר את החזר ההלוואות. מכאן ואילך הצדדים הציגו את השתלשלות העניינים באופן שונה, תוך שהם חלוקים לגבי תפקידו של מר גרובר בהתקשרות בין הצדדים, מהות ההסכמות והפרשנות שיש ליתן להן.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית

1. התובעת טענה כי זמן מה לאחר נטילת ההלוואות פנו אליה אבי והנתבע באמצעות מר גרובר בבקשה ליתן הנחה לחוב ההלוואות. זאת, כנגד פירעון מוקדם של ההלוואות על דרך של פדיון הפוליסות, קיזוזן עם חוב ההלוואות ופירעון מלוא יתרתן באופן מיידי. מר גרובר דיווח למנורה כי מצבו הכלכלי של אבי קשה.
2. בנסיבות אלה הגיעו הצדדים להסכמות (התובעת באמצעות עובדת שלה גב' הדר רם ואבי והנתבע באמצעות מר גרובר), לפיהן תינתן הנחה לחוב ההלוואות כנגד פירעונן באופן מיידי, כך שלאחר קיזוז ערכי הפדיון שנצברו בפוליסות תעמוד יתרת חובם של אבי והנתבע על סך כולל של 380,000 ₪. בהתאם להסכמות אלה חתמו אבי והנתבע על בקשות לפדיון הפוליסות והעבירו לתובעת באמצעות מר גרובר שתי המחאות על סך של 190,000 ₪ כל אחת. האחת למועד פירעון 3.9.2008 והשנייה ליום 2.10.2008. הנתבע ואבי הפרו את ההסכם ורק ההמחאה הראשונה נפרעה. התובעת טענה שלא הייתה כל הסכמה מצדה כי ההמחאה הראשונה תשמש דווקא לפירעון הלוואת הנתבע ולא לפירעון ההלוואה של אבי. במיוחד הדברים אמורים לאור מצבו הכלכלי הרעוע של אבי שהיה בהליכי פשיטת רגל. לאור האמור, זיכתה התובעת את הלוואתו של אבי בסכום ההמחאה שנפרעה.
3. אשר לנתבע השיבה התובעת את תנאי ההלוואה המקוריים על כנם, ביטלה את פדיון הפוליסה שלו, החייתה אותה והושבו אליה ערכי הפדיון נכון ליום 3.9.2008. כן היא דרשה את תשלום הפרמיות כנגד מתן "גרייס" לפירעון ההלוואה. מאחר שהנתבע בחר שלא להמשיך ולשלם את הפרמיות למרות דרישות שהופנו אליו לעשות כן העמידה התובעת את ההלוואה לפירעון מיידי, קיזזה את ערכי הפדיון שנצברו בפוליסה עם חוב ההלוואה של הנתבע כקבוע בתנאי ההלוואה ובפוליסה ודרשה מהנתבע לשלם לה את יתרת חובו לאחר הקיזוז. לדבריה, טענתו של הנתבע כי חובו לתובעת נפרע זה מכבר במסגרת ההסדר בין הצדדים נטענה בחוסר תום לב משווע שעה שהפר את ההסדר והותיר את התובעת בפני שוקת שבורה לאור פשיטת הרגל של אבי.
4. התובעת העמידה את חוב הנתבע נכון ליום 17.11.2009 הוא היום בו לשיטתה מסרה לו הודעה כדין על העמדת ההלוואה לפירעון. על פי תחשיביה יתרת חוב ההלוואה בקיזוז ערכי הפדיון של הפוליסה לאותו מועד, עמדה על סך של 245,050 ₪. סכום זה בתוספת ריבית והפרשי הצמדה עמד נכון ליום 12.1.2010 מועד הגשת התביעה על סך של 248,526.78 ש"ח.

טענות הנתבע הרלוונטיות בתמצית

1. הנתבע טען כי באוגוסט 2008 צפה אבי שעסקיו עומדים לקרוס וכי קיימת סכנה שלא יוכל לעמוד בתשלום יתרת התחייבויותיו כלפי התובעת. לפיכך, הוא פנה למר גרובר וביקש ממנו לפרוע את יתרת ההלוואות שלו ושל הנתבע. גרובר ביצע בדיקה ליתרות החוב של הנתבע ובתאריך 19.8.2008 הפיק את הנתונים הבאים: יתרת ההלוואה שהועמדה לנתבע לתאריך האמור עמדה על סך של 681,265 ₪ ושווי פידיון פוליסת הביטוח לאותו יום עמד על סך של 474,558 ₪, כך שיתרת חובו של הנתבע לתובעת עמדה על סך של 206,707 ₪. לטענתו, החישוב נעשה על ידי התובעת באמצעות סוכנה מר גרובר באמצעות שאילתות שהפיק ממחשבי התובעת. חישוב דומה נעשה גם ליתרת החוב של אבי וזו עמדה על סך של 200,852 ₪.
2. באותו מעמד העביר אבי לידי סוכנות הביטוח שני שיקים המשוכים על ידי חברה בבעלותו. האחד, על סך של 206,707 ₪ לכיסוי חובו של הנתבע לתאריך פירעון 30.8.2008 והשני על סך של 200,852 ₪ לתאריך פירעון 30.9.2008 לכיסוי חובו הוא. סוכנות הביטוח העבירה לאבי קבלה בגין תשלומים אלה.
3. ההסדר לסילוק יתרת החובות של אבי ושל הנתבע הועלה על הכתב בהסכם שנחתם בין התובעת באמצעות הסוכן מר גרובר לבין אבי והנתבע. בהתאם להסכם, ההמחאה על סך של 206,707 ₪ ניתנה לסילוק סופי ומוחלט של הפוליסה ויתרת ההלוואה של הנתבע. שיק זה נפרע.
4. ביום 23.11.2008 דיווחה התובעת לנתבע כי הפוליסה בוטלה וערך היתרות בה הוא אפס. מכאן, טען הנתבע כי כל התחייבויותיו כלפי התובעת סולקו ואין לו כל חוב כלפיה.

כתב התביעה שכנגד

1. בסעיף 31 לכתב התביעה העיקרי טענה התובעת כי סכום התביעה כלל קנס בגין משיכת החיסכון המצטבר בפוליסה בגובה של 93,338 ₪. בעקבות כך הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד נגד התובעת במסגרתה תבע כי זו תשיב לו את סכום הקנס שגבתה ממנו. הסכום שנתבע עמד על סך של 87,435 ₪ (ולא הסכום שצוין לעיל). הסכום הנתבע הסתמך על דו"ח הנתבעת שכנגד שצורף כנספח ה' לכתב התביעה שכנגד ובו צוין כי הקנס עמד על הסכום האמור.

כתב ההגנה שכנגד

1. בכתב ההגנה שכנגד טענה הנתבעת שכנגד כי לא היה מקום לתביעה זו. לדבריה, סוגיית הקנס הובהרה על ידה במסגרת כתב טענות אותו הגישה בתגובה לבקשת הנתבע לביטול פסק דין שניתן נגדו בתביעה העיקרית בהעדר הגנה. בתגובה זו היא ציינה מפורשות כי הטענה שפורטה בכתב התביעה העיקרי לפיה הנתבעת שכנגד גבתה מהתובע שכנגד קנס, מקורה בטעות. הדברים אף הובהרו על ידי הנתבעת שכנגד בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן לתביעה העיקרית שהוגשה בשעתו בהליך סדר דין מקוצר. לאור זאת, בחירתו של התובע שכנגד להוסיף ולטעון בעניין הקנס חמורה שבעתיים ובגינה יש להטיל עליו הוצאות עונשיות בגין הגשת תביעת סרק. הנתבעת שכנגד הסבירה כי בעת ביצוע הפדיון לא נוכה קנס משיכה. אמנם בנספח ה' לכתב התביעה העיקרי נרשם כי סך הקנס בגין משיכות בתקופה המדווחת הוא 87,435 ₪, אולם ליד מספר זה קיים סימן מינוס, אשר מהווה אינדיקציה לכך שהקנס לא נוכה בפועל. יתרה מכך, ערכי הפדיון בפועל של הפוליסה היו על סך של 488,401 ₪, המגלמים בתוכם את ערך הקנס ומכאן שלא נוכה כל קנס מהתובע שכנגד.

כללי

1. ההליכים בתיק נפתחו בהגשת תביעה בסדר דין מקוצר. בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת אחימן, שדנה בשעתו בתיק, ניתנה לנתבע רשות להתגונן. באותה החלטה נקבע כי לאור טענות הנתבע כי הוא מצוי אצל התובעת ביתרת זכות וכי ברצונו להגיש נגדה תביעה שכנגד, אישרה כב' השופטת לנתבע להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד ואלה הוגשו.
2. הצדדים הגישו תיק מוצגים משותף וכן תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' הדר רם המשמשת כעוזרת משנה למנכ"ל התובעת, מר שי קומפל. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע ושל אבי. הנתבע ביקש לזמן לעדות את סוכן הביטוח מיקי גרובר ואת המשנה למנכ"ל התובעת מר שי קומפל אשר לא הגישו תצהירים, ונעתרתי לבקשה.
3. בדיוני ההוכחות שהתקיימו נחקרו המצהירים על תצהיריהם בחקירה נגדית. כן נחקרו ה"ה גרובר וקומפל בחקירה ראשית ונגדית. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה העיקרית בחלקה ולדחות את התביעה שכנגד.
2. על אתר אומר כי במסגרת תצהיריהם הרחיבו שני הצדדים את החזית וכללו בהם טענות אשר לא פורטו בכתבי הטענות. ב"כ הנתבע אף מצא לנכון להגיש בקשה מיוחדת למחיקת סעיפים מסוימים מתצהיר עדותה הראשית של המצהירה מטעם התובעת בכל הקשור לערבותו הנטענת של הנתבע לשיקים שניתנו על ידי אבי עבור דמי הביטוח. לאור זאת אבהיר כי בפסק דיני התעלמתי מכל טענה המהווה הרחבת חזית בכל נושא שהוא.
3. גם כתבי הטענות מטעם הצדדים כללו טענות אשר לא היה מקום להעלותן והיה בהן אך כדי להכביד. לדידו של בית המשפט המחלוקת בין הצדדים אינה מורכבת וטענות הצדדים כפי שפורטו בתמציתיות לעיל מהוות את מהות המחלוקות ובהן יש להכריע.
4. כך למשל טען הנתבע בין היתר נגד התנהלות התובעת בדבר האופן בו ניתנו הלוואות למבוטחים באופן כללי כאשר בגין כך הוטחה ביקורת בתובעת על ידי המפקח על הביטוח. יש גם לציין את הניסיון של הנתבע להציג עצמו כאדם חסר ניסיון שעה שבאותה עת היה מהנדס ושימש כמנכ"ל באחת החברות בבעלות אבי. אציין כי לא מצאתי בכל אלה רלוונטיות למחלוקת נושא תיק זה שהנה מצומצמת ביותר ונראה כי דברים אלה הועלו על הכתב על מנת ליצור אווירה בלתי אוהדת כלפי התובעת. אין מקום לכך. יש לציין כי על טענות אלה הנתבע לא חזר בסיכומיו והן נזנחו על ידו בצדק. לכן, איני מוצא לנכון לדון בהן.
5. זאת ועוד, גם בסיכומיהם נראה כי שני הצדדים הרחיבו והאריכו בטיעוניהם שלא לצורך. יש גם לציין את טענת הנתבע בסיכומיו בדבר האשמת התובעת ברישום כוזב במסמכי תאגיד. מדובר בהאשמה חמורה אשר הובאה לראשונה במסגרת הסיכומים ללא כל הצדקה. כך למשל אף נטען לראשונה בסיכומים כי מנורה שלחה ידה לכיסו של הנתבע ולא הפקידה לחיסכון חלק מכספי הפרמיה. אין מקום לדון בטענות אלה המהוות הרחבת חזית.
6. תפקידו של בית המשפט הוא לאתר את השאלות המרכזיות שבמחלוקת ולהתמקד בדיון בהן. בהפעלת שיקול הדעת המסור לו, עליו לנפות את אותן טענות אשר הוא סבור כי אינן רלוונטיות ואין מקום להאריך את הדיון בהן. שאחרת עלול בית המשפט להקדיש זמן שיפוטי רב בכתיבת פסק דין ארוך והייתי אף אומר מייגע, שלא לצורך. במקרה כזה בית המשפט יחטא לתפקידו ולא יוכל למלאו ביעילות הראויה.
7. על מנת להבין את המחלוקת ואת תוצאת פסק הדין אליה הגעתי נחוץ לעיין בשני מסמכים מהותיים. האחד "סיכום פגישה בין מיקי גרובר לבין אבי וינרב" נושא תאריך 19.8.2008 עליו חתמו אבי, הנתבע וסוכן הביטוח מר גרובר בפגישה שנערכה במשרדי סוכנות הביטוח – מוצג 12 (להלן: "סיכום גרובר וינריב"). השני, המסמך שהפנה מר גרובר אל מר שי קומפל המשנה למנכ"ל התובעת מיום 20.8.2008 - מוצג 17 (להלן: "סיכום גרובר קומפל"). בשל חשיבות הדברים יובא להלן תוכנם של שני המסמכים במלואם:

סיכום גרובר קומפל

"סיכום פגישה בין מיקי גרובר לבין אבי וינרב

נושא הפגישה:

פידיון מלא ומוחלט של הפוליסות ע"ש אבי וינרב ועומר וינרב והשלמת יתרת החוב למנורה בהמחאה/ות לסילוקן המלא והמוחלט של ההלוואה במנורה.

נתוני פתיחה: ערך פדיון עם קנס שבירה כולל לאבי ועומר יחד שווה : 782,950 ₪.

ערך פדיון ללא קנס שבירה כולל לאבי ועומר יחד שווה :954,971 ₪.

יתרות הלוואה לאבי ועומר יחד : 1,362,530 ₪.

לפיכך,

1. מכיוון שהפער בפדיון עם קנס שבירה ובלי קנס שבירה הם 172,021 ₪ שזהו סכום גבוה מאוד, יש לוודא ביצוע הפדיונות אך ורק ללא ניכוי קנס שבירה – באחריות מיקי. לכן, אין ברירה ולא ניתן לבצע פדיונות חלקיים מכיוון שאז מנורה לא תסכים שהפדיון החלקי יהיה ללא קנס שבירה. מכאן, שאין מנוס מלבצע פדיונות מלאים וסילוק מלוא יתרות ההלוואות כנגזרת מיידית של כך, וכפי שמתחייב מתנאי ההלוואות והפוליסות.
2. המשמעות הכספית של האמור בסעיף 1 הנה שעל אבי ועומר לשלם למנורה מיידית סך של 407,559 ₪. ע"פ השיחה בין אבי ומיקי מיום 17/8/08 יש ביכולתו של אבי לסלק ממקורותיו העצמיים הפרטיים רק את אחד הלווים, ולצורך העניין את עומר, לכן, אבי נותן במעמד חתימת סיכום זה המחאה ע"ס 206,707 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של הפוליסה ויתרת ההלוואה של עומר במנורה. ההמחאה תוצא לפקודת "יותר ו"יותר" תמסור המחאה נגדית למנורה. ייתכן, שיהיו הפרשים לחובה או לזכות בגמר חשבון ואולם מוסכם בזאת כי הפרשים כאלו באם יהיו לא יחולו ולא יועברו לעומר.
3. את אותו תהליך יש לבצע גם לגבי אבי. מכיוון שלאבי אין כרגע הון עצמי לסגירת יתרת חובו למנורה העומד ע"ס 200,852 ₪ נכון לתאריך מכתב זה, מיקי ואבי יטפלו בהסדרת הלוואה לאבי מחברת מגדל מתוך ערכי הפדיון של פוליסת המנהלים של אבי במגדל. הסדרת הלוואה זו מתבססת על נתונים שמסר אבי למיקי ובאם נתונים אלו לא נכונים ייתכן שתוסדר ההלוואה בסכום אחר ואז יטופל ההפרש בנפרד. ע"מ למנוע המשך הנזקים לעניין התשואה על תוכנית החיסכון של אבי לעומת הריבית וההצמדה להלוואה אבי מוסר למיקי המחאה לפקודת "יותר" ע"ס 201,000 ₪ לז"פ 28.09.08 ו"יותר" תמסור המחאה נגדית ל"מנורה". תהליך זה יתבצע מיידית כשמיקי יפעל וישתדל מול מנורה שעם ביצועו ייעצר שעון הריבית והחיובים. באם מנורה תסרב, מיקי יעדכן את אבי ואז נשב שוב. גם כאן, באם מנורה לא תתנגד, החשבון יהיה חשבון סופי ומוחלט ולא יהיו כל חיובים ו/או זיכויים לאבי. כמובן, שאם ההמחאה הדחויה שמסר אבי ליותר לא תכובד מסיבה כלשהיא, יותר תבטל את ההמחאה שכנגד שנמסרה למנורה. תהליך זה עלול לקרות באם ההלוואה המצופה מחברת מגדל לאבי לא תעלה בקנה אחד עם התוכניות. אזי, מיקי ואבי ייפגשו לביצוע תוכנית חליפית.
4. מכיוון שהסכמת מנורה לביצוע כל האמור לעיל כרוכה בטיפול לא קל מצד מיקי, ובנוסף, פדיון הפוליסות גורם ליותר נזק כספי, אבי ועומר מאשרים בזאת באופן סופי ומוחלט כי ידוע להם והם מסכימים שייתכן שמנורה תשלם ליותר שכר טרחה, בין שבאמצעות זיכוי כספי ובין באמצעות זיכויים אחרים, אזי כל תשלום וזיכוי כזה יהיה לטובת יותר בלבד ולהם לא תהיה טענה כלפי יותר. אבי ועומר יהיו פטורים מתשלום שכר טרחה ישיר מצידם ליותר.

סיכום גרובר קומפל

1. המסמך נפתח במילים הבאות : "בהמשך לשיחותינו בנדון, הנני מתכבד להעלות על הכתב את הסיכומים הבאים: לענייננו רלוונטיים הדברים שנכתבו בסעיף 2 למסמך. כפי שהעיד מר גרובר, סעיף 1 למסמך נמחק מחמת צנעת הפרט בהיותו עוסק בסיכום בעניינו של לקוח אחר (ראו עדותו בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 5-6).

"2. וינריב אברהם ועומר:

א. רצ"ב בקשות לפדיון מלא ומוחלט של הפוליסות שלהם.

ב. פדיון זה יועבר להקטנת יתרות ההלוואה שלהם "במנורה".

ג. הפדיון יתבצע ללא כל קנס שבירה.

ד. יתרת ההלוואות לאחר ביצוע הפדיון עולה לכדי 407,559 ₪ ע"פ התדפיסים מיום 19.8.08.

ה. רצ"ב שתי המחאות בסך כולל של 380,000 ₪. אחת לז"פ 03.9.08 ואחת לז"פ 02.10.08 לפקודתכם.

עם פירעון ההמחאות אלו יסולקו כל יתרות ההלוואות של מבוטחים אלו בחברתכם ולא יהיה לזכותם ו/או לחובתם כל סכום שהוא ב"מנורה".

רצ"ב לעיונך תדפיס של "דן אנד ברדסטריט" לגבי מצב עסקו של אבי וינריב והסיבה שטוב לנו לסיים פרשה זו.

ו. לאחר פירעון ההמחאות תוצא המחאה לפקודתנו ע"ס 5,000 ₪ + מע"מ כשכר טרחה עבור טיפולנו, בצירוף מילה טובה!

כמובן שאם ניאלץ לבטל אחת או יותר מההמחאות עקב חילול אחת או יותר מההמחאות שהלקוחות מסרו לפקודתנו, אתם תשיבו לנו את ההמחאה/ות וכל הסיכום בינינו לעניין משפחת וינריב (הנחה על ההלוואות ושכר טרחה) יבוטל לאלתר".

לא ניתנה הסכמת התובעת לסיכום גרובר וינרב ולפיכך הוא אינו מחייבה

1. נוכח תוכנו של מסמך הסיכום גרובר וינריב , אשר עליו חתם גם הנתבע, יש לדחות את ניסיונו של הנתבע להציגו כהסכם המחייב את התובעת לפעול על פיו. בהתאם למסמך יש לקבל את הסכמתה של התובעת לדברים. כך למשל נכתב בסעיף 1 כי "יש לוודא ביצוע הפדיונות אך ורק ללא ניכוי קנס שבירה – באחריות מיקי" ובסעיף 3: "תהליך זה יתבצע מיידית כשמיקי יפעל וישתדל מול מנורה שעם ביצועו ייעצר שעון הריבית והחיובים. באם מנורה תסרב, מיקי יעדכן את אבי ואז נשב שוב. גם כאן, באם מנורה לא תתנגד, החשבון יהיה חשבון סופי ומוחלט ולא יהיו כל חיובים ו/או זיכויים לאבי". ובסעיף 4: "מכיוון שהסכמת מנורה לביצוע כל האמור לעיל כרוכה בטיפול לא קל מצד מיקי...".

כפי שעלה מחומר הראיות והעדויות הסכמה כזו לא ניתנה על ידי התובעת.

1. הן גב' רם והן מר קומפל העידו שלא ראו את המסמך "סיכום גרובר וינריב" עובר ל"סיכום גרובר קומפל". כשנשאלה על כך גב' רם, היא העידה כי המסמך לא הגיע אליה וכי הפעם הראשונה שראתה אותו הייתה לאחר שהוגשה בקשת הרשות להתגונן (ראו עדותה עמוד 10 לפרוטוקול שורות 26-32). כשמר קומפל נשאל בעניין זה הוא השיב "את המסמך הזה ראיתי לראשונה בערך לפני כיומיים" (ראו עדותו עמוד 7 לפרוטוקול שורה 26). כך שלא יכול להיות שניתנה הסכמה לתוכנו של מסמך זה על ידי מי מעובדי מנורה אשר היו מוסמכים לטפל בעניין זה.

מר גרובר שימש כנציג של הנתבע ואבי ולכל היותר כמתווך בין הצדדים

1. זאת ועוד, במסמך הסיכום גרובר וינריב, הועלה נושא שכר טרחתו של גרובר. מהדברים הכתובים שם ניתן ללמוד כי מר גרובר שימש כנציג של אבי והנתבע כלפי התובעת ולכל היותר שימש כמתווך ביניהם. ככלל מקובל כי סוכן ביטוח יקבל עמלות המהוות את שכר טרחתו מאת המבטחת. אולם לא זה המקרה. בסעיף 4 ביקש גרובר את הסכמתם לכך שיקבל שכר טרחה מהתובעת עבור פעולותיו. עוד צוין כי ייתכן ששכר טרחה זה ישולם באמצעות זיכוי שיינתן מסכום החוב של הנתבע ואבי כלפי התובעת. באותו מסמך צוין במפורש כי אבי והנתבע יהיו פטורים מתשלום שכר טרחה ישיר מצדם. העובדה כי בסיכום הדברים מצא גרובר לקבל את הסכמת אבי והנתבע לגביית שכר טרחה מהתובעת מלמדת כי הצדדים לסיכום ראו את גרובר כנציגם של אבי והנתבע וכמי שפועל מטעמם. העובדה שהנתבע או אבי לא נדרשו לשלם סכום נוסף נפרד מכיסם כתשלום עבור שכר טרחה, מעבר לסכום החוב והוסכם כי זיכוי ככל שיהיה יוותר בידי גרובר, מהווה להבנתי סיכום המשא ומתן בדבר האופן בו ישולם שכרו של גרובר ואין בה כדי לגרוע ממעמדו של מר גרובר כאמור.
2. יתרה מכך, כפי שעולה מסיכום גרובר קומפל, מר גרובר קיבל מאת התובעת שכר טרחה בסך השווה ל-5,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף הותיר מר גרובר בידו את ההפרש בסך של 16,707 ₪, בין סכום השיק הראשון שניתן לו לצורך פירעון החוב על סך של 206,707 ₪ לבין סכום השיק על סך של 190,000 ₪ אותו העביר גרובר אל התובעת. סכום זה נותר בידו ככל הנראה כתשלום עבור שכר טרחה. זאת אף ללא ידיעתה של התובעת, הנתבע ואבי. אם לא די בכך, ככל שהשיק השני על סך של 201,000 ₪ היה נפרע היה נותר בידיו סך נוסף של 11,000 ₪ כתשלום עבור שכר טרחה. עובדות אלה התבררו לראשונה רק לאחר נקיטת ההליכים המשפטיים. התנהלות זו של גרובר בגביית שכר טרחה כאמור משני הצדדים תומכת בטענת התובעת כי שימש כמתווך בין הצדדים.
3. הדברים אף עלו בחקירה הנגדית של מר קומפל אשר העיד כי למר גרובר לא היה מנדט כלשהו מטעם התובעת לסכם מול לווים הסדר כלשהו והיה צורך לבחון את הדברים (ראו עדותו עמוד 8 לפרוטוקול שורות 18-19).
4. מר גרובר עצמו אישר כי לא הוסמך להחליט בשם התובעת לגבי פרטי ההסדר וכי היה צריך לקבל את אישורה (ראו עדותו עמוד 10 לפרוטוקול שורה 22).
5. הנתבע נסמך על הוראות סעיפים 33-35 לחוק חוזה הביטוח וטען כי בהתאם לסעיפים אלה יש לראות את מר גרובר כשלוח של התובעת בכל הקשור לסיכום בין הצדדים. אני סבור שאין מקום למסקנה זו. סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח מתייחס לשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולעניין כריתת החוזה. סעיף 34 מתייחס לעניין קבלת דמי הביטוח שיש להעביר למבטח ואילו סעיף 35 מתייחס למסירת הודעות של המבוטח ושל המוטב. במקרה דנן אין המדובר באחד מאלה. סיכום הדברים לא נעשה בשלב המשא ומתן לכריתתו של הסכם הביטוח וכריתתו בפועל. אין המדובר גם בתשלום דמי הביטוח, קרי הפרמיות שעל הנתבע היה לשלם לתובעת, וכן אין המדובר על הודעות שמסר הנתבע לתובעת. מדובר על הסדר לפירעונן של ההלוואות אותן נטלו אבי והנתבע לאחר שניתנה להם הנחה בסכום החוב לתשלום ולאחר שקוזזו ערכי הפידיון של הפוליסה. זהו מצב הדברים ואין מקום לקבל מצג אחר של הדברים.

ההסכם המחייב בין הצדדים

1. ההסכם היחידי אשר מחייב את התובעת כלפי הנתבע, הוא מסמך סיכום גרובר קומפל (מוצג 17) שהובא לעיל. אף שהמסמך הופנה למר שי קומפל, מי שבפועל טיפלה בדברים וסיכמה אותם עם מר גרובר הייתה גב' הדר רם עוזרתו של מר קומפל (ראו עדותו של מר קומפל בעמוד 7 לפרוטוקול שורות 9-18: "הדר ניהלה את המגעים מול מיקי גרובר. אליי הגיע נושא לקבלת החלטה לאחר שסוכמו תנאי ההסדר", כן ראו עדותה של גב' רם בעמוד 11 לפרוטוקול שורות 1-16).

על פי ההסכם המחייב את הצדדים יש תלות מוחלטת בין חובו של אבי לחובו של הנתבע

1. כפי שעולה מסיכום גרובר קומפל, אשר כאמור לעיל הוא אשר מחייב את הצדדים, יש תלות מוחלטת בין חובו של אבי לחובו של הנתבע כלפי התובעת וההסדר התייחס לשניהם. באותו הסדר צוין סכום החוב הכולל שעמד באותה עת על סך של 407,559 ₪ אשר אמור היה להיפרע על ידי שתי המחאות. בהסדר לא נקבע כי ההמחאה הראשונה נועדה לסילוק חוב הנתבע כטענתו. נהפוך הוא. במפורש נכתב באותו מסמך, כי עם פירעונן של שתי ההמחאות יסולקו כל יתרות ההלוואה של שניהם. הטעם לכל ההסדר היה מצב עסקיו הגרוע של אבי, כך שלכאורה קבלת טענת הנתבע כי התובעת הסכימה לפרוע את חובו בלבד באותם תנאים מנוגדת להגיונם של הדברים ולבסיס עליו הושתתה הסכמתה של התובעת.
2. בסיפא של המסמך אף נכתב במפורש כדלקמן: "כמובן שאם ניאלץ לבטל אחת או יותר מההמחאות עקב חילול אחת או יותר מההמחאות שהלקוחות מסרו לפקודתנו, אתם תשיבו לנו את ההמחאה/ות וכל הסיכום בינינו לעניין משפחת וינריב (הנחה על ההלוואות ושכר טרחה ) יבוטל לאלתר". מה יותר ברור מכך.
3. מעדותה של גב' רם בתצהיר (סעיפים 5-7 ) עולה כי אכן מדובר בהסדר אחד כולל ואין מקום להבחין בין אבי לבין הנתבע. גם מר גרובר התייחס אל הדברים כהסדר אחד כולל, כאשר על פי דבריו הנחת היסוד הייתה ששתי ההמחאות תיפרענה, שאחרת לא היה מתקיים ההסדר. לדבריו, ככל שהיה יודע כי ההמחאה השנייה לא תיפרע הוא היה עומד על כך שההמחאה שנפרעה תשמש לזיכוי יתרות החוב של אבי ושל הנתבע בחלקים שווים (ראו עדותו בעמוד 15 שורות 8-11 וכן עמוד 16 שורות 26-31).
4. אשר על כן, משבוטלה ההמחאה השנייה על ידי אבי על סך של 201,000 ₪ ובהתאם ביטל מר גרובר את ההמחאה שמסר לתובעת על סך של 190,000 ₪, הרי שהופר ההסכם ומנורה הייתה זכאית לבטל את ההנחה שנתנה על יתרת החוב.

על התובעת היה להימנע מהקמת הפוליסה מחדש

1. כפי שעולה מההסכם המחייב וכפי שעולה מחומר הראיות, הנתבע חתם על בקשה לבצע פדיון מלא של הפוליסה שלו. מדובר בפעולה שנעשתה מרצונו ולבקשתו. סעיף 45 (א) לחוק חוזה הביטוח קובע במפורש כי המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח. אף אם בסופו של דבר המחאה אחת לא כובדה וההסדר הופר, הרי שלא היה כל מקום להקים את הפוליסה מחדש ולדרוש מהנתבע תשלום פרמיות מבלי לקבל את הסכמתו לכך. לכל היותר זכאית הייתה התובעת לבטל את ההנחה שניתנה לנתבע ולתבוע ממנו את יתרת החוב שנותרה לתשלום.

יתרת החוב של הנתבע כלפי התובעת

1. בהתאם להסכם המחייב בין הצדדים (סיכום גרובר קומפל) יתרת החוב הכוללת נכון ליום ההסדר עמדה על סך של 407,559 ₪. סכום זה מורכב משני סכומים: יתרת החוב של הנתבע ע"ס 206,707 ₪ ויתרת החוב של אבי על סך של 200,852 ₪. הסכומים שנרשמו על שתי ההמחאות שניתנו על ידי אבי לגרובר היו בעקבות יתרות חוב אלה. מדובר בסכומים הזהים לסכומים שהוזכרו במסמך הסיכום בין גרובר לוינרב והם מבוססים על תוצאות שאילתות שהופקו ממחשבי התובעת נכון ליום 19.8.2008. קרי במועד האמור יתרות ההלוואות בניכוי ערכי הפדיון עמדו על הסך האמור.
2. התובעת לא הסתייגה מהסכומים שנרשמו במסמך הסיכום גרובר קומפל עובר לביצוע הסיכום ולפיכך היא מחויבת לו. לאור זאת אני דוחה את טענת התובעת, אשר כאמור הקימה את הפוליסה מחדש, כי סכום החוב גבוה יותר.
3. דבריו של מר גרובר כי ניתנו לנתבע ואבי הנחות בסך של עשרות אלפי שקלים מתיישבים לחלוטין עם סכום ההפרש, בין סכום החוב הכולל על סך של 407,559 ₪ לבין הסכום המוסכם לתשלום לאחר הנחה על סך של 380,000 ₪. הפרש זה עמד על סך של 27,559 ₪.
4. העובדה שהנתבע ואבי לא זכו לקבל לרשותם סכומים אלה ואלה נותרו (לפחות בגין ההמחאה הראשונה שנפרעה) בידי גרובר אינה משנה לעניין זה, שכן לכאורה הם הסכימו כי ככל שתיוותר יתרת זכות, תישאר זו בידי גרובר כפי שנקבע בסעיף 2 לסיכום גרובר וינריב: " ייתכן, שיהיו הפרשים לחובה או לזכות בגמר חשבון ואולם מוסכם בזאת כי הפרשים כאלו באם יהיו לא יחולו ולא יועברו לעומר". כן ראו סעיף 3 לאותו סיכום: "החשבון יהיה חשבון סופי ומוחלט ולא יהיו כל חיובים ו/או זיכויים לאבי". כן ראו סעיף 4: "ידוע להם והם מסכימים שייתכן שמנורה תשלם ליותר (קרי סוכנות הביטוח של גרובר – הערת הח"מ) שכר טרחה, בין שבאמצעות זיכוי כספי ובין באמצעות זיכויים אחרים, אזי כל תשלום וזיכוי כזה יהיה לטובת יותר בלבד ולהם לא תהיה טענה כלפי יותר".
5. הנתבע טען כאמור כי את כל סכום ההמחאה הראשונה יש לזקוף לזכות יתרת חובו כלפי התובעת ואילו התובעת טענה כי את כל הסכום יש לזקוף לזכות חובו של אבי. אני סבור שאין לקבל אף אחת מטענות הצדדים בעניין זה. מאחר שמדובר בהסדר אחד כולל המתייחס לחובותיהם של אבי והנתבע, נכון יותר יהיה לקבוע כי יש לזקוף לטובת פירעון חובו של הנתבע סכום בהתאם לחלקו היחסי בחוב, כאשר היתרה תיזקף לזכות חובו של אבי.
6. גרובר עצמו העיד כי אם היה יודע כי ההמחאה השנייה לא תיפרע שאז היה מקום לחלק את הסכום ששולם בין שניהם. להלן הדברים: "אם הייתי יודע שהשיק לא ייפרע הייתי אומר לו שהשיק ילך חצי חצי" (ראו עדותו עמוד 15 לפרוטוקול שורות 10-11) ובהמשך: "אם אני הייתי יודע באותה פגישה שיש סיכוי של יותר מ-5% שתהיה בעיה בתשלום השני, הייתי מלכתחילה לא הייתי פונה למנורה בבקשה שקודם יפרעו חוב כזה ואח"כ את החוב השני. הרי השיקים הראשונים ששולמו עבור הפוליסות הייעוד שלהם היה חצי עבור הפוליסה של אבי וחצי עבור הפוליסה של עומר. מדרך חיי וגילי המופלג, אם היו לי חששות אז אני לבד הייתי אומר לאבי שיש לחלק מחצית השיק עבור החוב של אבי והמחצית השניה עבור החוב של עומר" (ראו עמוד 16 לפרוטוקול שורות 26-31).
7. אשר על כן אני קובע כי מסכום חובו של הנתבע בסך של 206,707 ₪ ינוכה סך של 96,365 ₪ (המחושב כך: סכום חובו של הנתבע בסך של 206,707 ₪ לחלק לסכום החוב הכולל בסך של 407,559 ₪, כפול 190,000ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית הסכמית ממועד הפירעון האמור ועד התשלום בפועל.

1. אשר לסכום ההפרש בסך של 16,707 ₪ (206,707 ₪ בניכוי 190,000 ₪) , זה נותר כאמור בידי מר גרובר. מאחר שגרובר אינו בעל דין בתיק ומאחר שעל פי קביעתי הוא שימש כנציגם של הנתבע ואבי או לכל היותר כמתווך בין הצדדים וכן לאור מהות ההסכמות בין גרובר לבין אבי והנתבע שהובאו לעיל, אין בידי ליתן הנחיות מה ייעשה בסכום זה. ככל שהנתבע או התובעת סבורים כי מי מהם זכאי לסכום זה עליהם יהיה לבוא בדברים עם מר גרובר. יובהר כי אין באמור על ידי כדי לקבוע עמדה בסוגיה, האם גרובר זכאי שהסכום האמור יישאר ברשותו או מיהו הגורם אשר זכאי לקבלו.

דין התביעה שכנגד להידחות

1. כאמור לעיל, התובע שכנגד תבע את סכום הקנס בהסתמך על הנטען בכתב התביעה העיקרי. הנתבעת שכנגד טענה כי טענה זו הועלתה על ידה בטעות. הדברים נטענו על ידה עוד בתגובה שהגישה בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נגד הנתבע והן בדיון שהתקיים במעמד הצדדים. זאת עוד בטרם ניתנה אפשרות לנתבע להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד.
2. בתגובה לבקשה לביטול פסק דין ציין ב"כ התובעת כדלקמן: "הח"מ לא שם לב כי גובה הקנס המצויין במסמכיה הפנימיים של התובעת הינו קנס שלא הוטל על הנתבע, אלא הוא מחושב לצרכים פנימיים בלבד. הח"מ מבקש להתנצל על טעות קולמוס זו, ומבקש לעדכן את כתב התביעה בהתאם ככל שיש בכך צורך" (ובהמשך: "הנתבע טוען כי הקנס המצוין בכתב התביעה הוטל עליו שלא כדין. לעניין זה, הצדק מצוי עם הנתבע, כך שאילו היה מוטל עליו קנס, קנס זה היה מוטל בניגוד לתנאי הפוליסה וההלוואה. עם זאת כאמור, אין כך הדבר"(סעיפים 25-27 לתגובה).
3. בדיון הראשון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 28.2.2011 חזר והבהיר ב"כ התובעת עניין זה.
4. הדברים הוסברו בהרחבה על ידי גב' הדר רם בתצהיר עדותה הראשית (ראו סעיפים 72- 83). בתצהיר הסבירה גב' רם בין היתר, כי על פי תנאי הפוליסה קנס יכול להיות מוטל רק בסיטואציה בה התובע שכנגד היה מושך מחיסכון שנצבר עבורו במהלך השנתיים הראשונות. במקרה דנן משיכת הכספים הייתה רק לאחר 29 חודשים ולכן לא נגבה קנס.
5. ברור כי הסך של 206,707 ₪ אותו הסכים התובע שכנגד לשלם בשעתו, לא כלל קנס כלשהו. כך אף עולה ממסמך הסיכום גרובר וינריב. ברישא של המסמך צוין כי יתרת שתי ההלוואות עמדה על סך של 1,362,530 ₪,ערך פדיון ללא קנס שבירה עבור שתי הפוליסות יחד עומד על סך של 954,971 ₪ ומכאן סכום ההפרש הוא 407,559 ₪. סכום זה כאמור מורכב מיתרת חובו של הנתבע בסך של 206,707 ₪ וסכום חובו של אבי בסך של 200,852 ₪.
6. הסכום הנתבע בכתב התביעה העיקרי עמד על סך של 248,526 ₪. על פניו נראה שסכום ההפרש בסך של 41,819 ₪ (248,526 ₪ בניכוי יתרת החוב לו הסכים התובע שכנגד בסך של 206,707 ₪), נובע מכך שהפוליסה הוקמה מחדש ויתרת החוב נשאה הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה העיקרית. מכל מקום ברור כי סכום ההפרש קטן משמעותית מסכום הקנס כנטען, כך שעל פניו ברור כי סכום זה אינו כלול בו.
7. לאור כל האמור נראה כי התעקשות הנתבע להמשיך ולטעון בעניין זה ואף להגיש תביעה שכנגד לא הייתה במקומה ומדובר בתביעת סרק שדינה דחייה. התנהלותו של הנתבע בעניין זה סרבלה את הדיון ויצרה הכבדה שלא לצורך. לפיכך, עניין זה יילקח בחשבון בעת פסיקת הוצאות בגין הליכים אלה בנפרד.

סוף דבר

1. התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 110,342 ₪ (206,707 ₪ בניכוי 96,365 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה והריבית ההסכמית מיום 3.9.2008 ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

1. אשר להוצאות משפט, בגין התביעה העיקרית ישלם הנתבע לתובעת את אגרת בית המשפט, שכר העד הפסוק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתם ועד התשלום בפועל וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 20,000 ₪.

בגין דחיית התביעה שכנגד ישלם התובע שכנגד לנתבעת שכנגד הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

1. הסכומים כולם ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ו, 25 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.