1. לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט אשר הגישו התובעים על כך שהנתבעת לא הסירה עיקול שהוטל על ידה על רכבו של התובע 3 לאחר שקיים את חיוביו על פי הסכם הפשרה.

2. ביום 20/12/10 ניתן פסק דין המאשר את הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים לפיו התובעים ישלמו לנתבעת סכום מסוים בתוספת הוצאות משפט ב-5 תשלומים. על פי המצורפים של הבקשה ביום 12/1/11 נשלחו לבא כוח העירייה 5 שיקים בסך כולל של 5,400 ₪ על פי הסכם הפשרה. עוד נטען בבקשה כי כל השיקים נפרעו (ראה סעיף 5 לתצהירו של עו"ד ג'וני גב'ור).

3. ביום 17/9/13 קבעתי דיון בבקשה להיום. ביום 15/10/13 הוגשה הודעה על ידי התובע 3 לפיה לאחר הגשת הבקשה לביזיון בית משפט הוסר העיקול. יחד עם זאת, עותר התובע 3 לחיוב הנתבעת בסנקציות לפי פקודת ביזיון בית משפט לתקופת העבר ולחילופין לחיוב הנתבעת בהוצאות משפט לדוגמא.

4. אומר כבר כעת כי החלק הראשון של בקשתו של התובע 3 דינו להידחות, שכן הסנקציות המופעלות לפי הפקודה צופות פני עתיד ואינן מהוות עונש על התנהלות העבר.

5. באשר לטענה החילופית התייצב היום עורך דין בלוך מטעם עיריית חיפה אשר מאשר כי העיקול הוסר לאחר הגשת הבקשה. יחד עם זאת, טען עורך דין בלוך כי הדבר נעשה לפנים משורת הדין, זאת בשים לב לעובדה שעד היום השיקים שנטען שנמסרו אינם מופיעים בחשבון הבנק של עיריית חיפה ולא הוצגה אסמכתא על ידי התובע 3 כי שיקים אלה נפרעו.

6. צר לי, אך טענה זו מן הראוי היה כי תיתמך בתצהיר של הנתבעת ובמסמכים רלבנטיים מתוך חשבון הבנק, זאת נוכח העובדה כי התובע 3 מצהיר בתצהירו בפה מלא כי השיקים נפרעו. יתרה מכך, נעשה ניסיון לרמוז כי לא ידוע מה עלה בגורל אותם שיקים אשר נמסרו בזמנו לידי בא כוח העירייה אשר פעל מטעם חברת גביה. גם טענה זו לא נתמכה בתצהיר. יתרה מכך, אין זה מעניינו של האזרח להיכנס ליחסים בין חברת הגביה לבין עיריית חיפה. גם לא היה כל מקום לבוא בטרוניה לתובע 3 על כך שמסר את השיקים לבא כוח העירייה דאז. משהלה פעל כנציג העירייה, אזי אין כל רבב בכך שהשיקים נמסרו לבא כוח העירייה.

7. מן הראוי היה כי הנתבעת, ככל שטענתה נכונה, תעשה בירור מקיף עם עורך דין בסכס אליו נמסרו השיקים וכן תציג בפני בית המשפט במועד הקבוע מסמכים המגבים את טענתה במקום להפריח טענות בעלמא שאין להן כל בסיס ראייתי.

8. יתרה מכך, התובע 3 שלח מכתב בחודש בטרם הגשת הבקשה למשרד הגביה ובו ביקש להסיר את העיקול על הרכב, אך פניה זו נשארה ללא כל מענה.

9. עוד תמוהה העובדה, בהנחה שהתובעים לא קיימו את הסכם הפשרה, מדוע לא נקטה העיריה בהליכי הוצאה לפועל לגביית סכום הפשרה.

10. בשים לב לכך, אני קובע כי הגשת הבקשה הייתה מוצדקת והתובע 3 זכאי להוצאות משפט בגין הטרחה שנגרמה לו.

10. אני קובע כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע 3 בסך של 2,500 ₪.

11. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.