כתב האישום המתוקן מיום 31.5.2011 ייחס לנאשם 3 (להלן: הנאשם) אי קיום צו שיפוטי שהוצאה ב-ת"פ (צפת) 2523/02, בו נצטווה הנאשם להרוס עד יום 9.12.2004, בניה כדלקמן, המצויה במקרקעין הידועים כמגרש 58 כחלק מחלקה 22 בגוש 13954, אשר ידועים כיום כחלקה 118 בגוש 14148 המצויים בכפר טובא זנגרייה:

א. מבנה מקונסטרוקציית פלדה בשטח של כ-25 מ"ר;

ב. מבנה מקונסטרוקציית פלדה וקירוי איסכורית בשטח של כ-70 מ"ר;

ג. מיכלית דלק;

ד. מבנה בשטח 9 מ"ר;

ה. סככה מקונסטרוקציית פלדה ופח בשטח של כ-147 מ"ר;

ו. סככה מפח ופלדה בשטח של כ-30 מ"ר;

ז. משרדים ומסגריה בשטח של כ-247 מ"ר.

כן ייחס כתב האישום לנאשם בניית מבנה דו קומתי מבלוקים ובטון בשטח של כ-250 מ"ר ללא היתר ביה כדין.

בדיון ביום 14.7.2015 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו, לפי סעיפים 210 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

סימן א'1 לפרק ו'1 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (ס"ח 101)) מבנה את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לגזור דין.

1. מתחם העונש ההולם

א. הערך החברתי הנפגע

1. עבירת בנייה ללא היתר פוגעת בערכים המוגנים בדיני התכנון והבניה, ועבירת הפרת צו שיפוטי בדיני תכנון ובניה פוגעת הן בערכים אלה, הן בערכים הנפגעים מעצם הפרתו של צו שיפוטי.

א. הערכים הנפגעים בידי העבירה בדיני תכנון ובניה

דיני התכנון והבניה נועדו, בין היתר, לשמר את איכות החיים של הציבור, על מנת שלצד הבנוי יהיו ערכי נוף, על מנת שהבנוי עצמו יהיה אסתטי ועל מנת שלצד העסקים יהיו אזורי מגורים שקטים שבהם נעים לחיות ("איננו מדברים עוד כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה, עמותה רשומה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, (28.7.1996)). דיני התכנון והבניה נועדים לשמור על הבטיחות (ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, בעמ' 649). עבירות של תכנון ובניה פוגעות בעיקרון שלטון החוק (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פ"ד לח (1) 494, 500 (1984)). "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש..." (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו ניר, פ"ד מא(4) 29, 31 (1987)). עבירות תכנון והבניה הפכו לתופעה עבריינית שהיא בגדר "מכת מדינה", תופעה שיש למגרה (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה- "אונו", פ"ד נו (3) 49, 59 (2002)).

ב. הערכים הנפגעים בידי הפרת הצו השיפוטי

הערכים הנפגעים בידי הפרת צו שיפוטי הם שלטון החוק ואמון הציבור ברשויות השלטון. "... משקלה האנטי-חברתי של עבירה שעניינה הפרת צו שיפוטי הינו גדול במיוחד, וככל שמוסיף העבריין לעמוד במריו ושלטון החוק נותר נפגע – חמורה העבירה שבעת מונים. לא בכדי קבע בית משפט זה לא אחת, כי העבירה הקבועה בסעיף 210 לחוק התכנון והבנייה היא מהחמורות שבדיני התכנון והבניה..." (רע"פ 10571/08 מדינת ישראל נ' מלכיאל (23.6.2011)). ניתן לזהות, ברגע שבו נוצרת מציאות שבה אזרחים מרשים לעצמם לראות בצווים של בית המשפט המלצה בלבד ולהימנע מלקיימם, כתחילת הספירה לאחור עד סופה של מדינה דמוקרטית. הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון. "כאשר הציבור מאבד את אמונו ברשויות השלטון, הוא מאבד את אמונו באמנה החברתית המשמשת בסיס לחיים משותפים" (בג"ץ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 (1993)).

ב. מידת הפגיעה בערך החברתי הנפגע

בענייננו מדובר בפגיעה קשה בערך החברתי הנפגע. הנאשם הפר צו שיפוטי המורה לו להרוס מבנים בהיקף החורג מעל 525 מ"ר, ועוד בנה מבנה דו קומתי מבלוקים ובטון בשטח של כ-250 מ"ר.

על-פי הנהוג בניסוח צווי הריסה שיפוטיים דומה כי הנאשם מפר את הצו השיפוטי במשך כ-12 שנים (שכן גזר הדין שבו הוצא הצו השיפוטי היה בשנת 2003); אולם המועד שבו ההריסה היתה צריכה להיות מבוצעת לא צוין בכתב האישום, ומשהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, לא הוגשו המסמכים מאותו תיק. על כן אין לייחס לנאשם תקופת הפרה ארוכה לפני הגשת כתב האישום. כפי שיבואר, מקובל עלי כי הנאשם גם הרס לפני הטיעונים לעונש את המבנים מושא צו ההריסה, אך לא הוכח מתי עשה כן, כך שגם אין מקום לייחס לנאשם תקופת הפרה ארוכה לאחר הגשת כתב האישום.

הנאשם בנה את מבנה המגורים בשנת 2009 לכל המאוחר. אולם הוא לא הואשם בשימוש ללא היתר, אלא רק בבנייה ללא היתר, כך שאין רלוונטיות בענין מבנה המגורים לתקופת ביצועה של עבירה נמשכת.

ג. מדיניות הענישה

הפרת צו שיפוטי

א. ב-ת"פ (י-ם) 12292/11 מדינת ישראל נ' אבו פרחה (23.10.2012), הושתו על נאשם אשר הורשע על-פי הודאתו בהפרה, במשך שנים רבות, של צו הריסה שיפוטי בו נצטווה להרוס מבנה בעל שתי קומות מצופות אבן בשטח של כ-520 מ"ר, שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 170,000 ₪.

ב. ב-תו"ב (עכו) 30465-06-12 ועדה מקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים נ' מזייר עואבדי (4.6.2013) הושתו על נאשם אשר הודה בהפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס מבנה בהיקף 400 מ"ר ובהפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס מבנה בשטח של כ-100 מ"ר, במשך כ-12 חודשים, שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 21,000 ₪.

ג. הסנגור הפנה ל-תו"ב (עכו) 17167-12-08 ועדה מקומית לתכנון גבעות אלונים נ' ספורי (9.12.2010), בו הושתו על נאשם שהודה בהפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס מבנה בשטח של כ-80 מ"ר, חודשיים מאסר על תנאי, קנס בסך 7000 ₪ והתחייבות בסך 13,000 ₪. בענייננו, שטח הבניה מושא הפרת הצו הוא פי למעלה מ-7 מזה שבענין ספורי.

בניית שלא כדין

מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות על דיני התכנון והבניה מצויה במגמת הרתעה והחמרה, בשל כך שעבירות הבניה ללא היתר הפכו לחזון נפרץ. נוכח המגוון הרחב של מידות אשם ומידות נזק בעבירות תכנון ובניה, קיים קושי באיתור מדיניות הענישה הנוהגת (ראו תו"ב 47071-10-10 (שלום רמלה) מדינת ישראל - ועדה מקומית לתכנון ובניה שוהם נ' צוקרמן, פס' 63 (2.1.2014) (להלן: ענין צוקרמן). מעיון בפסיקה בענין מדיניות הענישה בעבירות בניה שלא כדין עולה תמונה כדלקמן:

א. הסנגור הפנה ל-תו"ב (ביש"א) 1582-08-08 ועדה מקומית לתכנון הגליל המזרחי נ' אטרש (12.10.2010), בו הושתו על נאשם, אשר הודה בבניית קומת מרתף וקומה נוספת בשטח כולל של כ-250 מ"ר, קנס בסך 15,000 ₪, התחייבות בסך 30,000 ₪, כפל אגרה חלקי בסך 14,000 ₪ וצו הריסה.

ב. ב-תו"ב (צפת) 35865-11-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב (29.10.2015), הושתו על נאשם, בגין בניית מבנה מבלוקים ובטון בשטח כולל של כ-500 מ"ר ללא היתר, קנס בסך 60,000 ₪, תשלום כפל אגרה, חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ וצו הריסה. באותה פרשה מדובר היה במבנה גדול ומרשים בשטח גדול פי שניים משטח מבנה המגורים בענייננו. כמו כן באותה פרשה נקבע כי הנאשם שם הפר את הדין באופן מודע.

ג. ב-תו"ב (צפת) 42611-09-12 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' מלכה (18.11.2015), הושתו על זוג נאשמים, בגין בניית קומה א' מבלוקים, בטון עץ וגג רעפים בשטח של כ-130 ₪ מעל מבנה מגורים קיים, סך מצטבר של קנסות בסך של 17,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך מצטבר זהה, כפל אגרה בסך של 8186 ₪ וצו הריסה. שלא כענייננו, מדובר היה באותה פרשה בתוספת לבניין קיים, ובשטח של כמחצית משטח מבנה המגורים בענייננו.

הפרת צו שיפוטי ובניה שלא כדין

א. המאשימה הפנתה ל-תו"ב (צפת) 36437-04-11 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' אחמד הייב (21.5.2015) (להלן: ענין אחמד הייב). הנאשם שם הורשע, על-פי הודאתו, בהפרת צו שיפוטי בו נצטווה להרוס אוהל בשטח של כ-15 מ"ר, מבנה מקונסטרוקציית פח ופלדה בשטח של כ-50 מ"ר וגדר מעמודי ברזל, פח וגדר תיל התוחמת שטח של כ-400 מ"ר; כן בבנייה ללא היתר של מבנה מבלוקים ובטון בשטח של כ-240 מ"ר. על הנאשם שם הושתו ארבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 60,000 ₪, וכפל אגרה בסך 14,000 ₪. הסנגור טען כי ענין אחמד הייב אינו דומה לענייננו, שכן אותו נאשם בנה את המבנה בשטח של כ-240 מ"ר תוך הפרת צו מינהלי. בניית המבנה הנזכר תוך הפרת צו מינהלי אכן מהווה נסיבה לחומרה שאינה מתקיימת בענייננו. מצד שני, למרות שהסנגור טען כי השטח מושא הפרת הצו השיפוטי בענין אחמד הייב היה גדול יותר מזה שבענייננו, אולם ההיפך הוא הנכון (מדובר בענייננו בכ- 520 מ"ר בנויים (ראו פירוט בתחילת גזר דין זה), בהשוואה ל-65 מ"ר בנויים וגדר, אשר אמנם תחמה שטח של כ-400 מ"ר אך לא מדובר ב-400 מ"ר בנויים). ועוד: בפרשת אחמד הייב העונש נקבע גם בהתחשב במצבו הרפואי של הנאשם שם.

ד. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – הנאשם הורשע בגין הבניה והשימוש מושא צו השיפוטי שבנדון כבר בשנת 2003, ומבנה המגורים התגלה בשנת 2009. למרות שלא נטען בכתב האישום מתי נבנה בית המגורים, הנאשם לא טען להתיישנות בענייננו (5 שנים). מנתונים אלה עולה לכאורה כי הנאשם בנה את בית המגורים לאחר שכבר הורשע בתיק הראשון, כך שלמצער בעת שבנה את מבנה המגורים, הוא היה ער לצורך לבנות אך בהיתר כדין. עם זאת, מאחר והדבר לא נטען או הוכח בבירור, לא אזקוף זאת לחובת הנאשם.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – לא נטען כי אחר השתתף בביצוע העבירה או השפיע על הנאשם.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – אין נתונים, מעבר לפגיעה בערך המוגן (ראו לעיל).

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – בענין בניית מבנה המגורים, ראו הערכים החברתיים הנפגעים לעיל. בענין הפרת הצו השיפוטי, מדובר היום בעיקר בפגיעה בערך שלטון החוק, שכן הסנגור טען כי עד לטיעונים לעונש הבניה מושא צו ההריסה נהרסה והמאשימה לא טענה אחרת.

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – לטענת הנאשם, הוא בנה את מבנה המגורים עבור בניו, וזאת עקב מחסור בדיור בכפר.

6. יכולתו של הנאשם להבין – לא נטען לקושי בענין זה.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – לא נטען לקושי בענין זה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטית.

9. קרבה לסייג לאחריות – לא נטען לענין זה.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא מתעוררות.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא מתעורר.

12. מצבו הכלכלי של הנאשם (לענין קנס): הנאשם טען כי הוא בעל משפחה ברוכת ילדים, כי הימצאותם של שלושה מבניו בכלא משפיעה על מצבו הכלכלי, כי עסק הנגרות שלו התפרק והוא מקבל קצבה מהמל"ל. הנאשם לא הביא אסמכתאות לטענות אלה (ראו רע"פ 3542/13 כחלון ופיגנבאום חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (15.7.2013)), ועל כן אין מקום להפחתת מתחם העונש ההולם בגין מצב כלכלי.

ה. מתחם העונש ההולם: מתחם העונש ההולם בנסיבות הענין מתבטא בחודשיים עד שבעה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 60,000 ₪ עד 120,000 ₪ ואמצעי ענישה נוספים. מאחר והמאשימה טענה למתחם עד 100,000 ₪ בענין הקנס, אקבע מתחם בענין הקנס הנע בין 60,000 עד 100,000 ₪.

2. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – ראו לעיל את הטענות בענין מצב כלכלי שלא גובו באסמכתאות.

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – ראו לעיל.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – לא נטען לענין זה.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה. בשונה מדברי הסנגור, הנאשם לא הודה במלוא המיוחס לו בהזדמנות הראשונה, אלא רק בדיון ההוכחות בשנת 2015, כארבע שנים לאחר הגשת כתב האישום המתוקן.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – כאמור אניח כי הנאשם הרס את המבנים מושא צו ההריסה. בענין מבנה המגורים המאשימה טענה שלא הוגשה בקשה להיתר בניה; הסנגור הגיש מסמך המצביע על כך שהנאשם נפגש עם גורם בוועדה, שבועות מספר לפני הטיעונים לעונש, בנושא הסדרה (נ/1).

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – בסופו של דבר, הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – לא נטען לענין זה.

8. נסיבות חיים קשות – ראו לעיל הטענות בעניין מצבו הכלכלי של נאשם.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – לא נטען בענין זה.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – הפרת הצו השיפוטי ובניית בית המגורים התגלו בשנת 2009, כתב האישום הוגש בשנת 2010. לא מדובר בתקופה חריגה עד להגשת כתב האישום. לא הוכחה תקופת המשך ביצוע עבירה נמשכת בענין הפרת הצו השיפוטי (והנאשם לא הואשם בשימוש בבית המגורים אלא רק בבניה). מאז הגשת כתב האישום חלפו כשש שנים. מדובר בתקופה ארוכה. עם זאת, עולה מהפרוטוקולים של הדיונים כי בנוסף לעיכובים שלא היו בעטיו של הנאשם שבפני, נאשם זה נמנע מלהתייצב לדיונים שוב ושוב.

11. עבר פלילי או העדרו – הנאשם הורשע בתיק שבו הוצא צו ההריסה מושא ההפרה הנדונה בתיק זה.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין נתונים שיש בהם כדי להצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם במקרה זה.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

לאור כל האמור הנני משית על הנאשם עונשים כדלקמן:

א. שלושה חודשי מאסר על-תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור על פרק י' לחוק התכנון והבניה מיום 13.7.2017 ועד 12.7.2019.

ב. קנס בסך 66,000 ₪ או 360 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם ב-33 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים מיום 1.8.2016 ועד לפרעון בפועל; אי ביצוע תשלום כלשהו במועדו ובמלואו יעמיד את יתרת הקנס לפרעון מיידי.

(יצוין כאן כי הקנס מצוי בצד הנמוך של מתחם העונש ההולם, אך זאת בעיקר כי רוב רובו של שטח הבניה בתיק הוא השטח מושא הפרת הצו השיפוטי, והנאשם ביצע את ההריסה לפני הטיעונים לעונש).

ג. חתימה על התחייבות בסך 66,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה מיום 13.7.2017 ועד 12.7.2019; אם הנאשם לא יחתום תוך 7 ימים, ייאסר במשך 90 יום.

ד. הנאשם ישלם כפל אברה בסך 14,460 ₪.

ה. ניתן בזה צו המורה לנאשם להרוס את המבנה מושא האישום שני עד יום 13.7.2017, אלא אם יחזיק עד אז בהיתר בניה כדין עבורו.

ו. הצו הנ"ל יירשם בפנקסי המקרקעין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016, בהעדר הצדדים.