1. ערעורים מאוחדים על שומות לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערער לשנים 2004- 2007. השומות הוצאו לאחר שהמשיב ביצע השוואות הון בין 3 הצהרות הון שהגיש המערער ולאחר שמצא כי קיים גידול הון בלתי מוסבר.

מוקד הדיון הינו בשאלה האם הצליח המערער ליתן הסבר להונו ובמיוחד האם הוכיח קבלת תשלום בסך של 1,100,000 ₪ מקרובת משפחה.

רקע

2. המערער תושב חיפה, בן 55, הינו בעל עסק למכירת תכשיטים ומורשה להמרת מטבע חוץ. חנות התכשיטים של המערער מצויה ברח' החלוץ בחיפה ועסק ההמרה מצוי במרכז פנורמה, בשדרות הנשיא בחיפה. עסק ההמרה החל לפעול רק בשנת 2006.

3. בהתאם לסעיף 35(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] נדרש המערער על ידי המשיב להגיש דין וחשבון על רכושו – הצהרת הון. הדרישה הראשונה התבקשה הצהרת ההון ליום 31/12/99; דרישה נוספת הייתה ליום 31/12/05 והדרישה השלישית הייתה ליום 31/12/07.

4. בהצהרת ההון ליום 31/12/99 (להלן: "הצהרת ההון הראשונה") הצהיר המערער על רכוש קבוע בעסק בסך של 183,197 ₪, על קופה ומזומנים בעסק בסך של 136,175 ₪ ובסך הכל על רכוש בעסק בסך של 324,873 ₪.

המערער התייחס גם לרכוש והתחייבויות פרטיים. בין היתר הצהיר על בעלות ברכב ועל החזקת מזומנים בסך של 780,000 ₪. מנגד, הצהיר על התחייבות פרטית בסך של 1,100,000 ₪ לגב' לאלי בניאשוילי. סך רכושו, הפרטי והעסקי (רכוש פחות התחייבויות) עמד לפי הצהרתו על סך של 73,166 (-) ₪.

5. בהצהרת ההון ליום 31/12/05 (להלן: "הצהרת ההון השניה") הצהיר המערער על רכוש קבוע בעסק בסך של 260,732 ₪, על רכוש שוטף בעסק בסך של 153,362 ₪ ועל התחייבויות בעסק בסך של 6,696 ₪ ובסה"כ רכוש בעסק בסך 407,398 ₪. המערער הצהיר על רכוש פרטי הכולל מזומנים בסך 300,000 ₪, רכב פרטי ותכניות חיסכון בבנק ובסך הכל רכוש פרטי בסך 344,623 ₪. המערער חזר וציין כי הוא נותר חייב סך של 1,100,000 ₪ לגב' בניאשוילי לאלי וכן על התחייבות לבנק בסך של 11,825 ₪. סך רכושו הפרטי והעסקי עמד, לפי הצהרתו, על סך של 359,804 (-) ₪.

6. בהצהרת ההון ליום 31/12/07 (להלן: "הצהרת ההון השלישית"), הצהיר המערער על רכוש קבוע בעסק בסך של 188,753 ₪, על רכוש שוטף בעסק בסך של 105,363 ₪ ועל קופה ומזומנים בעסק בסך של 299,452 ₪. לאחר הפחתת התחייבויות ויתרות השקעה בעסקים אחרים, הצהיר המערער על רכוש בסך של 370,712 ₪. המערער הצהיר גם על בעלות בדירה פרטית בסך של 120,180 ₪, על מזומנים בסך של 300,000 ₪, על תכנית חסכון וכלי רכב ובסך הכל הצהיר על רכוש פרטי בסך של 480,680 ₪. המערער הצהיר גם על התחייבות לגב' בניאשוילי בסך של 1,100,000 ₪ ועל כן הצהיר כי סך רכושו הפרטי הינו 619,320 (-) ₪ וסך רכושו הכולל הינו 248,608 (-) ₪.

7. המשיב ערך ביקורת למערער וערך השוואה בין הצהרות ההון האמורות. המשיב לא שוכנע באמיתות הצהרת המערער ביחס להלוואה שקיבל מגב' בניאשוילי, על סך 1,100,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"). על כן, החליט להתעלם ממנה בכל הצהרות ההון ולמחקה מרשימת התחייבויותיו הפרטיות של המערער. הואיל והמערער טען בפני המשיב כי מקור המזומנים עליהם הצהיר הינו בהלוואה, החליט המשיב להתעלם גם מהצהרותיו של העורר בדבר המזומנים שהחזיק; דהיינו, מהצהרתו הראשונה על מזומנים בסך של 780,000 ₪ והצהרותיו השנייה והשלישית על מזומנים בסך של 300,000 ₪.

8. לאחר שביטל את ההתחייבויות להחזר ההלוואה ואת המזומנים מהצהרות ההון, ערך המשיב השוואת הון. המשיב העריך את צרכי המחייה של המערער על פי הטבלאות שבידיו, אולם מצא לנכון להגדיל את סכום ההוצאות בסך של 15,000 ₪ לכל שנה מתוך הנחה שהוצאות המחייה של המשיב, שאינו נשוי וחי לבדו, גבוהות יותר. כמו כן הוסיף הוצאות לשימושים נוספים הנוגעים לנסיעותיו של המערער לחו"ל (סעיף 9(ג) לתצהיר מש/1).

9. את השוואות ההון ערך המשיב לשתי תקופות נפרדות; האחת, מיום 31/12/99 ועד 31/12/05 (להלן: "התקופה הראשונה") והשנייה, מיום 31/12/05 ועד 31/12/07 (להלן: "התקופה השנייה").

10. על פי קביעת המשיב, השוואת ההון לתקופה הראשונה העלתה כי קיים הפרש הון בלתי מוסבר בסך של 614,883 ₪ כמפורט להלן:

פרטים סכומים בש"ח

הון מוצהר נטו ליום 31/12/05 (359,804)

ביטול הלוואה 1,100,000

ביטול מזומן (300,000)

הון מתוקן נטו 440,196

הון מוצהר ליום 31/12/99 (73,166)

ביטול הלוואה 1,100,000

ביטול מזומן (300,000)

הון מתוקן נטו 246,834

גידול הון לכאורה 193,362

נוסף: שימושים 85,386

הוצאות מחיה 373,512

סך ביניים 652,260

הכנסות לתקופה הראשונה (37,377)

הפרש הון בלתי מוסבר 614,883

11. את הפרש הון זה חילק המשיב בין שנות המס 2004, 2005, כך שלכל שנה הוסיף הכנסה חייבת בסך של 307,441 ₪. המשיב הבהיר כי עשה כך שכן השומות לשנות המס 2000- 2003 היו כבר שומות סגורות.

12. לגבי התקופה השנייה, מצא המשיב כי קיים הפרש הון בלתי מוסבר בסך של 246,519 ₪, לפי החישוב כדלקמן:

לתקופה השנייה:

פרטים סכומים בש"ח

הון מוצהר נטו ליום 31/12/07 (248,608)

ביטול הלוואה 1,100,000

ביטול מזומן (300,000)

הון מתוקן נטו 551,392

הון מוצהר נטו ליום 31/12/05 (359,804)

ביטול הלוואה 1,100,000

ביטול מזומן (300,000)

הון מתוקן נטו 440,196

גידול הון לכאורה 111,196

נוסף: שימושים – 49,505

הוצאות מחיה 133,704

סך ביניים 294,405

הכנסות לתקופה השנייה (47,886)

הפרש הון בלתי מוסבר 246,519

הפרש הון זה נזקף לשנים 2006, 2007, מחצית לכל שנה (יוער כי נפלה בשומה טעות חישוב והמשיב הסכים לתקנה).

הערעור

13. על השומות שהוצאו לו, הגיש המערער השגות ומשאלו נדחו הגיש את הערעור נשוא תיק זה.

המערער מעלה טענות הן בנוגע להליך הוצאת השומות והן ביחס לשומות לגופן. לעניין הליך הוצאת השומות טוען המערער כי המשיב לא היה רשאי לשנות את הצהרת ההון מיום 31/12/99, להתעלם מהמזומנים עליהם הצהיר ומההתחייבות להחזרת ההלוואה. המערער טוען כי שומות 1998 (השנה שבה התקבלה ההלוואה) ו- 1999 (שנת ההצהרה) הינן שומות סגורות ולא ניתן לדון בהן ולפתחן ללא אישור הנציב (אישור שלא התבקש). עוד טען כי השומות לתקופה הראשונה התיישנו ולא ניתן היה לדון בהם. על כן, אפילו היה ונמצא גידול הון הרי שיש ליחסו לאותן שנים סגורות ולא ליחסו באופן שרירותי לשנים הפתוחות. המערער מדגיש כי המשיב השתהה שנים ארוכות בטרם בדק את הצהרת ההון ובכך פגע בזכויותיו של המערער וביכולתו להוכיח את מקור המזומנים ואת קבלת ההלוואה. התנהגות המשיב, כך לגישתו, פוגעת בעיקרון הוודאות ובהסתמכותו שלו – כנישום, על עמדת המשיב.

14. לגופם של דברים טוען המערער כי הצהרות ההון שהגיש משקפות את העובדות לאשורן, כי הוכח שקיבל הלוואה ועל כן לא היה מקום להתערב בהצהרות ההון ולהתעלם מההלוואה. לטענתו, אלמלא התעלם המשיב מההתחייבות להחזר ההלוואה לא היה נמצא כל גידול הון. המערער מוסיף ומבהיר כי בכל מקרה לא היה מקום להתעלם מהצהרתו בדבר החזקת מזומנים. אלמלא התעלם המשיב מהמזומנים עליהם הצהיר לא היה נמצא גידול בהון.

15. המשיב חוזר על קביעתו בשומות. המשיב מבהיר כי המערער לא השכיל להוכיח שאכן קיבל הלוואה מגב' בניאשוילי . המשיב מצביע על כך שהמערער כלל לא הביא ראיות להוכחת התשלום, כי על אף האמור בהסכם ההלוואה הוא לא ביצע החזרים כלשהם ולא שיעבד נכסים כמוסכם. עוד טוען המשיב כי תיקון הצהרת ההון לשנת 1999 אינו בבחינת פתיחת שומה, ועל כן לא נדרש אישורו של הנציב על פי סעיף 147 לפקודה. המשיב מדגיש כי כאשר נמצא גידול הון בלתי מוסבר מועבר הנטל לנישום להוכיח את מקורו ואת עיתוי קבלת ההכנסות. לפיכך , בהיעדר ראיה על מקור ועיתוי ההכנסה, רשאי היה לייחס את מלוא התוספת לשנות המס הפתוחות.

דיון והכרעה

16. טיעוני הצדדים מעלים שאלות שונות, אולם, כפי שאפרט להלן אין צורך לדון בכולם. מרבית הדיון בתיק התייחס לאמיתות גרסת המערער בדבר קבלת ההלוואה והחלטת המשיב להתעלם מהתחייבותו להחזר ההלוואה ומהצהרות המערער בדבר המזומנים שבידו.

קבלת גרסתו העובדתית של המערער, כלומר, הותרת ההתחייבות להחזר ההלוואה והותרת המזומנים, תשנה את תוצאות השוואות ההון ולמעשה תביא לכך שבתקופה הראשונה לא יימצא כל גידול הון. לפיכך יש לדון בטענה זו תחילה.

17. כפי שאפרט להלן, הגעתי למסקנה כי די בראיות שהוצגו כדי לשכנע בדבר גרסתו של המערער ולקבוע כי המערער אכן קיבל את ההלוואה וכי החזיק מזומנים, שמקורם בהלוואה, במועד הגשת ההצהרות. לפיכך, המסקנה המתחייבת הינה כי לא הוכח כל גידול הון בתקופה הראשונה. מסקנה עובדתית זו מייתרת גם את הדיון בשאלות בנוגע לסמכותו של המשיב להתערב בהצהרות הון שהוגשו בשנים סגורות ולתקנן (שנים שבהן הסתיים הטיפול השומתי) ובשאלות בנוגע לאופן ייחוס תוספת ההכנסה וחלוקתו בין השנים הסגורות לפתוחות.

18. בשאלה הנוספת, האם נמצא גידול הון בלתי מוסבר גם בתקופה השנייה, הגעתי למסקנה, כפי שיפורט בהמשך, כי אכן הוכח גידול שכזה, אולם, גידול ההון קטן יותר מאשר נמצא על ידי המשיב ועל כן יש לתקן את השומה.

אדון בטענות כמפורט ואפתח בדיון העובדתי, דהיינו, בשאלה האם הוכח שהמערער קיבל את ההלוואה.

קבלת ההלוואה

19. על פי גרסתו של המערער הוא בן 55 מתגורר בחיפה בגפו, אינו נשוי וללא ילדים. בשנת 1998 הגיעה לביקור בישראל בת דודתו, הגב' לאלי בניאשוילי (מע/1 סעיף 3, מע/2 סעיף 6). בת הדודה הינה תושבת ואזרחית גיאורגיה וגרה בטבילסי. הגב' בניאשוילי הביאה עמה סכום של 300,000$ במזומן, אותם ביקשה להלוות למערער.

לטענת המערער, באותן שנים המצב הפוליטי בגיאורגיה היה מתוח, ברחבי המדינה התפתחו מהומות על רקע מלחמת האזרחים ועל כן ביקשה בת הדודה להשקיע את הכספים מחוץ לגיאורגיה. בין המערער לגב' בניאשוילי סוכם כי היא תלווה לו את הסך האמור על מנת שישמש עבורו להקמת עסק. הוסכם כי ההלוואה תינתן ל – 10 שנים ותוחזר בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 3%.

20. המערער מבהיר כי משהושגה ההסכמה פנה יחד עם הגב' בניאשוילי למר דוד קדוש, שהיה עורך דין פעיל באותו מועד, ושאותו הכיר, על מנת שיכין עבור הצדדים הסכם (שם). מר קדוש ערך עבור הצדדים את ההסכם (נספח "ד" למע/2) והגב' בניאשוילי מסרה למערער את התשלום.

21. המערער הבהיר כי אינו יודע מהיכן היה לגב' בניאשוילי סכום כה גדול במזומן (עמ' 3) ואינו יודע מה היה מצבה הכלכלי באותה עת. כל שידע היה כי הגב' בניאשוילי שמחה להלוות לו את הכסף (עמ' 3 שורה 23). למערער לא היו מסמכים נוספים להוכחת קבלת ההלוואה פרט להסכם, שכן לדבריו, קיבל את הכספים במזומן והחזיקם בבית ועד רכישת החנות הפקידם בכספת (עמ' 3 שורה 5).

22. המערער ביקש לזמן לעדות להוכחת ההלוואה גם את הגב' בניאשוילי וגם את מר קדוש. התברר כי מר קדוש חדל מלעסוק בעריכת דין והיה קושי לאתרו. בסופו של יום, בדיון מיום 19/9/11 התייצב מר קדוש והעיד. מר קדוש הסביר כי הוא מכיר את המערער שנים ארוכות. כמו כן , סיפר כי הוא זוכר את המקרה. לדבריו המערער התקשר אליו וביקש ממנו להיפגש איתו ועם קרובת משפחה לעריכת הסכם (עמ' 19). כאשר הגיעו השניים למשרדו ביקשו להכין הסכם על אתר כדי לסיים את העניין באותו יום (שם). מר קדוש סיפר כי זיהה את הגב' בניאשוילי על פי דרכון שהחזיקה בידה ולאחר מכן ערך את הסכם ההלוואה עבור הצדדים.

23. לאחר שנערך ההסכם והצדדים חתמו עליו, הוציאה הגב' בניאשוילי, ממזוודה שהייתה עמה, חבילות של שטרות במטבע זר (עמ' 20). מר קדוש סיפר כי הינו זוכר שהמערער והגב' בניאשוילי ישבו אצלו במשרד וספרו את הכסף.

מר קדוש הדגיש כי הוא זוכר את המקרה שכן זו הייתה הפעם הראשונה שבה נחשף לעסקה עם תשלום מזומן בסדר גודל שכזה (עמ' 22 שורה 16).

מר קדוש זכר גם כי הגב' בניאשוילי אמרה שהיא מעדיפה שהכסף יהיה כאן בגלל המצב הפוליטי בגאורגיה.

24. מר קדוש הבהיר גם כי ההסכם התבסס על קרבה משפחתית ואמון בין הצדדים ועל כן לא נקבעו בו בטוחות מוגדרות (עמ' 22). עוד הבהיר כי לא חתם על ההסכם שכן עורכי דין אינם נוהגים לחתום על הסכמים כשאין צורך באישור חתימה וכן כי לא סופר מהיכן מקור הכסף.

25. לגרסתו של המערער, הוא השתמש בכספים לרכישת העסק ולצרכיו. הואיל והכנסותיו לא היו גדולות, התברר כי לא יוכל להחזיר את ההלוואה במועד הפירעון הצפוי. לפיכך הגיע להסכמה עם הגב' בניאשוילי כי תקופת ההלוואה תוארך ל – 15 שנים נוספות (נספח "ג" למע/2). המערער הסביר כי תחילה סוכם על הארכה בעל פה (עמ' 4) ורק לאחר שהמשיב ביקש ראיות לעניין ההלוואה ועל פי עצת רואה החשבון, פנה לגב' בניאשוילי והשניים ערכו הסכם. לדבריו, הוא נסע לגאורגיה ושם נערך ההסכם בפני נוטריון (נספח "ג" להודעת הערעור – צורף גם תרגום לאנגלית).

26. המשיב סבור כי אין ליתן אמון בגרסת המערער ודוחה את הטענה בדבר קבלת ההלוואה. המשיב מצביע על כך שאין שום ראיה על העברת הכספים או על הפקדתם. כמו כן, אין שום ראיה על פירעון ההלוואה או על שעבוד העסק להבטחת ההחזר. המשיב מצביע גם על חוסר ההיגיון במתן הלוואה לתקופה כה ארוכה במיוחד לאור הארכה שניתנה עד לשנת 2024.

27. כאשר בוחנים את הראיות, דומה שיש להעדיף את גרסת המערער. אמנם גרסת המערער אינה נתמכת במסמכים על העברת הכספים או על הפקדתם, אולם, היא נתמכת בהסכם ההלוואה והסכם הארכה ובעדותו של מר קדוש.

אין ספק כי סכום של 300,000$ במזומן אינו מחזה נפוץ ועל כן יש לתת אמון בעדותו של מר קדוש שזוכר את האירוע למרות שחלפו שנים כה רבות. איני מוצא מקום להטיל דופי במהימנות גרסתו של מר קדוש והעובדה כי קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין המערער אינה מספקת כדי לפגום במהימנותו. יתרה מזו, מר קדוש הגיע לעדות רק לאחר ניסיונות רבים לזימונו מבלי שיצר כל קשר קודם עם המערער. אילו מדובר היה בעד המבקש לעזור ומוכן להטות גרסתו עבור המערער הוא היה מגיש תצהיר ומתייצב לעדות בישיבה הראשונה. התנהגותו אינה מעידה על ניסיון לסייע שלא כדין למערער אלא להיפך, הוא התייצב רק לאחר שזומן ומסר את גרסתו הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית.

28. זאת ועוד, המערער הצהיר על קבלת ההלוואה כבר בהצהרת ההון הראשונה ועל החזקת הכספים במזומן. במשך שנים ארוכות לא נבדקה הצהרתו זאת וברי שחלוף הזמן פוגע ביכולתו להוכיח את הגרסה. אילו היו הטענות נבדקות בזמן אמת ניתן היה להציג את המזומנים או להביא עדות של הגב' בניאשוילי.

כאן אזכיר כי המערער צירף תצהיר של הגב' בניאשוילי, אולם מאחר והגב' בניאשוילי לא הגיעה לעדות (לטענתה בשל מצב בריאות של אחיה), התצהיר לא הוגש כראיה.

29. עוד ראוי לזכור כי הגרסה בדבר ההלוואה והסכם ההלוואה צורפו כבר להצהרת ההון הראשונה. לא מדובר בניסיון להסביר בדיעבד גידול הון אלא בגרסה שנטענה בזמן אמת ועוד בטרם גידול ההון. קשה להניח כי המערער היה מתוחכם והכין מראש גרסה למקרה שיתברר כי הונו גדל. ודוקו, המערער טרח והצהיר על מזומנים בסכום נכבד (780,000 ₪ בהצהרת ההון הראשונה). אילו רצה להסתיר הכספים שקיבל לא כדין לא היה טורח, כבר אז, בטרם רכש את עסקו להצהיר על מזומנים בסכום שכזה.

30. למרות שהתנהלות עסקת ההלוואה לא הייתה התנהלות עסקית רגילה ומקובלת, יש לזכור כי עסקינן בהלוואה בין קרובי משפחה ולא בהלוואה עסקית. קרובי משפחה עשויים לנהוג שלא על פי היגיון עסקי ולהסכים להלוואה ללא בטחונות ראויים וללא מועדי החזר סבירים. בחוסר היגיון עסקי זה אין די כדי לדחות את גרסת המערער.

סיכום ביניים

31. מן האמור הגעתי למסקנה כי המערער הוכיח ברמה מספקת את קבלת ההלוואה ומכאן גם את החזקת המזומנים ועל כן המשיב לא היה רשאי להתעלם מהצהרותיו לגבי אלו. ביטול ההתחייבות והמזומנים מהצהרות ההון נעשה על כן ללא הצדקה.

32. הותרת הצהרות ההון עם שני מרכיבים אלו, ההתחייבות להחזר ההלוואה והמזומנים, מביאה למסקנה כי בתקופה הראשונה לא היה כל גידול הון (ראה גם עדות מר טרטמן בעמ' 9 שורה 20). על כן יש לבטל את השומות המתייחסות לגידול ההון בתקופה הראשונה, כלומר השומות לשנים 2004, 2005.

גידול ההון בתקופה השניה

33. בתקופה השנייה נערכה השוואת הון בין ההצהרה השנייה להצהרה השלישית. בשתי הצהרות ההון הצהיר המערער על מזומנים בסך של 300,000 ₪ ובשתיהן על התחייבות להחזר ההלוואה בסך של 1,100,000 ₪. לפיכך, ברי כי בין אם יובאו אלו בחשבון ובין אם לא, לא תשתנה תוצאת ההשוואה ומכאן שגם לאחר קביעתי כי יש לקבל את גרסת המערער עדיין נותר לבחון את גידול ההון.

34. בהשוואות ההון שערך המשיב נמצא גידול הון בסך של 246,519 ₪. המשיב השווה את ההון המוצהר על פי ההצהרה השנייה (ליום 31/12/05) להון המוצהר על פי ההצהרה השלישית (ליום 31/12/07) ומצא גידול של 111,198 ₪. לסכום זה הוסיף שימושים הכוללים הוצאות מחיה בסך של 133,704 ₪ והוצאות עבור נסיעות לחו"ל בסך של 49,505 ₪. מהסכום הכולל הפחית כמובן את הכנסות המערער על פי הדוחות שהגיש, 47,886 ₪, וכך חושב גידול ההון.

35. המערער אינו טוען למקורות הכנסה נוספים בתקופה השנייה, אלא חולק רק על שימושים שהובאו בחשבון שעיקרם הוצאות המחייה. המערער טוען באופן כללי לעניין הוצאות הנסיעה אך נמנע מהבאת ראיה כלשהי בעניין מקורות מימון הנסיעות או בדבר היקף ההוצאות שהוציא. המערער אינו מעלה כל טענה ממשית כנגד חישובי המשיב בעניין זה ועל כן אין להתערב בקביעה.

36. הטענות שהעלה המערער בדבר הוצאות המחייה מתייחסות לשימוש בטבלאות 1- 2 לטבלאות הוצאות המחייה של החטיבה לתכנון וכלכלה אצל המשיב, שכן הוא טוען כי הוצאותיו נמוכות יותר ועל כן יש לחשבן על פי טבלאות 5- 6. כמו כן טוען הוא כי לא היה מקום להוסיף 15,000 ₪ בכל שנה, תוספת שהוספה בגין עלות גבוהה יותר מהממוצע לרווק החי לבדו.

37. הטענה בנוגע לשימוש בטבלאות 5- 6 דינה להידחות. המערער לא המציא שום ראיה על היקף הוצאות המחייה שלו ואף לא מילא טופס רמת חיים, אשר עשוי היה לשמש בסיס לקביעת הוצאות המחייה שלו. אין על כן כל סיבה לסטות מהטבלאות המקובלות והמשקפות הוצאה ממוצעת (ראו לעניין השימוש בטבלאות ואומדנים ע"א 9394/02 נח נ' מס הכנסה – פקיד שומה ת"א 3 (ניתן ביום 14/7/03); עמ"ה (מחוזי חי') 141/99 אוסיטרובסקי נ' פקיד שומה חיפה (ניתן ביום 17/10/02); עמ"ה (מחוזי חי') 5084/97 טבק נ' פקיד שומה חיפה, פ"מ התש"ס(ב) 309 (2001); עמ"ה (מחוזי ת"א) 1014/02 פרוינד נ' פקיד שומה תל-אביב – יפו 4 (ניתן ביום 24/7/05)).

38. מאידך, לא מצאתי בסיס לטענת המשיב כי יש להוסיף סך של 15,000 ₪ לשנה. עיון בטבלאות המחייה (צורפו לסיכומי המשיב) מגלה כי הטבלאות מבחינות בין משפחה שלה "נפש אחת" לבין משפחות עם מספר נפשות (עד 6 נפשות ומעלה). אין כל הסבר מדוע לסטות מטבלאות אלו, אשר מביאות בחשבון את גודל המשפחה החל ממשפחה בת נפש אחת בלבד.

בסיכומיו מפנה ב"כ המשיב לעדותו של המערער לפיה בחלק מהתקופה גר המערער עם אביו וטיפל בו (סעיף 57 לסיכומים). לטענתו יש לחשב את הוצאות המחייה כהוצאות עבור שתי נפשות.

טענה זו לא נטענה בנימוקי השומה וכבר מטעם זה יש לדחותה. יתרה מזו, אם מבקשים להתחשב בהוצאות המחייה של המערער ואביו בחלק מהתקופה, צריך לברר גם מה היו מקורותיו של האב אותה עת. מאחר והטענה לא הועלתה בנימוקי השומה, לא הובאו לגבי האב כל נתונים ועל כן דינה של הטענה להידחות.

סוף דבר

39. בשים לב לכל האמור הנני מקבל את ערעורו של המערער לגבי שומות המס לשנים 2004, 2005 ומורה על ביטול השומות בצו שהוצאו לו. את הערעור על שומות המס לשנים 2006, 2007 אני מקבל באופן חלקי ומורה לתקנן כך שסכום אמצעי המחייה יופחת בהתאם לאמור לעיל (כלומר, תופחת התוספת של 15,000 ₪ לשנה). בהתאם יתוקן הפרש ההון ויופחת סכום ההכנסה החייבת המיוחסת לכל אחת משנות המס.

בשים לב לכך שהערעורים התקבלו בחלק ניכר מחד ולאור העיכובים בניהול ההליך מאידך, אני מחייב את המשיב לשלם למערער הוצאות בסך של 5,000 ₪ בלבד.

ניתן היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.