גזר דין

1. הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בזיוף בנסיבות מחמירות, 45 עבירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, 45 עבירות לפי סעיף 420 לחוק, גניבה בידי עובד, 45 עבירות לפי סעיף 391 לחוק וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, 45 עבירות לפי סעיף 415 לחוק.
2. החל משנת 1997 או בסמוך לכך, ועד לחודש אפריל 2006, הועסק הנאשם כמנהל חשבונות בחברת "אלום גולד" בע"מ, בבעלותו של אהרון בקשי (להלן: "החברה" ולהלן: "בקשי").

החל מחודש ספטמבר 2001 ועד לחודש אפריל 2006, גנב הנאשם מהחברה, תוך ביצוע מעשי מרמה כלפי הבנק הבינלאומי ובהזדמנות אחת כלפי בנק דיסקונט, סך מצטבר של 2,050,650 ₪, אשר הועבר מחשבונה של החברה, בבנקים, לחשבון הבנק הרשום על שם אשתו דאז, קלמי שוחט (להלן: "החשבון") לשיעורין, ב-45 הזדמנויות שונות, במועדים ובסכומים המפורטים בנספח לכתב האישום.

זיוף המסמכים, גניבת הסכומים והמרמה בוצעו על ידי הנאשם בכך שבמועדים המפורטים בנספח לכתב האישום או בסמוך להם נטל דף עם לוגו של החברה, בו הופיעה בתחתית העמוד חתימתו של בקשי ביחד עם חותמת החברה. הנאשם או מי מטעמו שינה מידי פעם את תוכנו של המסמך ורשם עליו הוראה לבנקים להעביר סכומי כסף שונים, מחשבון החברה לחשבון, באופן הנחזה להיראות כאילו נכתב ונחתם ע"י בקשי ובקשתו נענתה.

1. במסגרת ראיות המאשימה לעונש, הובא לעדות בקשי, אשר תיאר את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע עקב ביצוע העבירות עד כדי פשיטת רגל. עוד פירט באשר לתחושותיו הקשות בשל המעילה באמונו.
2. במסגרת טיעוניה לעונש, טענה ב"כ המאשימה באשר לנסיבות המחמירות, נוכח ריבוי העבירות, היקפן, מערכת היחסים אשר התקיימה בין הנאשם לבין בקשי- מעבידו, והעובדה כי הנאשם לא חדל ממעשיו מרצון, אלא רק לאחר גילויים.

ב"כ המאשימה הדגישה את הפגיעה הרבה בערך המוגן. תוך שסמכה ידיה על פסיקה הדגישה את היות הנאשם אמון על ענייני הכספים בחברה והפגיעה ביחסי האמון המיוחדים אשר שררו בינו לבין בקשי.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה את מידת חומרתן של נסיבות ביצוע העבירה, נוכח שיעורם הגבוה של הכספים שנגנבו, כמו גם העובדה כי אין המדובר במעידה רגעית, אלא בעבירה אשר בוצעה תוך תכנון מוקדם, בשיטתיות, בתדירות גבוהה ועל פני תקופה ארוכה, תוך ביצוע עבירות נלוות.

באשר למתחם העונש ההולם, טענה ב"כ המאשימה, כי יש לקבוע מתחם כולל בגין כלל העבירות אשר ביצע הנאשם, ותוך שסמכה ידיה על פסיקה שהגישה, ציינה כי הינו מצוי בטווח שבין חמש לשמונה שנות מאסר, זאת לצד קנס משמעותי ופיצוי משמעותי לבקשי אשר נזקו לא הוטב.

הוסיפה וטענה ב"כ המאשימה באשר לעברו הפלילי המכביד של הנאשם, תוך שסמכה ידיה על גיליון ההרשעות הקודמות שהגישה והפנתה למאסר מותנה התלוי ועומד נגדו. בהקשר להרשעות הקודמות ציינה כי המדובר בעבירות דומות, אשר הנאשם הורשע בגין האחרונה שבהן, במהלך העת הרלוונטית לביצוע העבירות נשוא תיק זה. זאת לאחר שהוקל בעונשו לאור הבעת החרטה בפני בית המשפט על מעשיו ולקיחת אחריות על ביצועם. זאת בעת שבפועל לא היה בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות שנגזר עליו או במאסר מותנה שהוטל עליו ואשר בר הפעלה בתיק זה, כדי להרתיעו. לטענת המאשימה, הנאשם אף ריצה את העונש אשר הוטל עליו במהלך תקופת העסקתו אצל בקשי, בטענו בפניו כי הינו נעדר מעבודתו לצרכי לימודים.

ב"כ המאשימה אף טענה באשר לאי לקיחת האחריות בגין תיק זה.

מאידך, טענה ב"כ המאשימה כי יש לזקוף לזכות הנאשם את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום.

לאור כל האמור לעיל, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם ברכיב המאסר, ענישה ברף העליון של המתחם לו עתרה ומאסר על תנאי. כמו כן עתרה להפעלת המאסר המותנה, בן 7 חודשים, אשר הוטל עליו בגין עבירות המרמה במצטבר והותירה לשיקול דעת בית המשפט, האם להפעיל אף את המאסר המותנה בן 5 חודשים, אשר הוטל עליו לבל יעבור עבירות זיוף.

1. ב"כ הנאשם טען מנגד כי אין לזקוף לחובת הנאשם את אי נטילת האחריות ואי השבת הכספים לבקשי, שהינם פועל יוצא של כפירתו במיוחס לו בכתב האישום והיעדר החלטה שיפוטית המורה לו לעשות כן.

לדברי ב"כ הנאשם מבלי להקל ראש בחומרת נסיבות ביצוע העבירה מתחם הענישה שהציגה ב"כ המאשימה הינו מופרז ואף אינו נתמך בפסיקה שהגישה. עוד לדבריו, העובדה כי העבירה נפרסה על פני שנים רבות הינה אכן נסיבה לחומרה ואולם בפועל המדובר באירוע אחד מתמשך ותו לא.

ב"כ הנאשם פירט את מהלך חייו של הנאשם, לרבות תרומתו לביטחון המדינה במהלך שירותו הצבאי ושירות המילואים וצל"ש שהוענק לו בגין כך. עוד הדגיש את גילו המתקדם, מצבו הכלכלי הרעוע ומצבו הבריאותי והנפשי הירודים. כן ציין בהקשר זה כי הטלת עונש מאסר בפועל, יסב לנאשם נזק בלתי הפיך.

ב"כ הנאשם הגיש את מכתבה של ורד, בת זוגו של הנאשם, בו פירטה את היות הנאשם לה לעזר ועתרה להקל בעונשו כמפורט בו.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם, כשיקול כבד משקל לקולא, תוך שסמך ידיו על פסיקה, את חלוף הזמן הממושך מאז ביצוע העבירות. לטענתו, בחלוף שמונה שנים ובנסיבות בהן לא בוצעו עבירות מאוחרות, מטרת הענישה מתרוקנת מתוכן.

הוסיף וטען ב"כ הנאשם, כי המאסר אותו צפוי הנאשם לרצות, הינו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח. עוד טען, מבלי להקל ראש בעברו הפלילי של הנאשם, כי אין להפעיל את שני המאסרים המותנים אלא אך את עונש המאסר החמור יותר, ובחופף לעונש המאסר שיוטל, נוכח חלוף הזמן ממועד ביצוע העבירות בגינן הוטל התנאי.

באשר לפן הכלכלי של הענישה, עתר ב"כ הנאשם להשית ענישה מידתית ומתונה, זאת נוכח היעדר יכולת כלכלית, ובאיזון המתחייב מול רכיבי ענישה אחרים אשר יוטלו על הנאשם והליך אזרחי אשר מתנהל נגדו. קרי, להימנע מהטלת קנס ולהשית פיצוי בלבד. ולחילופין להימנע מהטלת מאסר חלף קנס ולאפשר לנאשם לשלמו לשיעורין, ממועד שחרורו מן המאסר.

באשר למתחם הענישה ההולם טען ב"כ הנאשם כי הינו מצוי בטווח שבין שנה לבין שלוש שנים ומחצה, בנסיבות קיצוניות בלבד. ולאור הנימוקים לקולא אשר פירט ובראשם חלוף הזמן, עתר לבית המשפט להשית על הנאשם ענישה ברף התחתון של המתחם תוך שהפנה לפסיקה שהגיש ובאבחנו את זו עליה סמכה ידיה, ב"כ המאשימה.

1. הנאשם פירט את מהלך חייו, הדגיש את ההרעה שחלה במצבו הבריאותי והכלכלי מאז הגשת כתב אישום זה ואת הקשיים שחווה במציאת עבודה, נוכח נסיבות העבירות בהן הורשע.

הנאשם תיאר את חששו לגורלה של ורד, בת זוגו, היה וייאלץ לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן הדגיש את גילו המתקדם ואורח החיים הנורמטיבי שניהל ותרומתו לקהילה.

לדברי הנאשם לא קם כל חשש להישנות העבירות שכן הינו מנוע מלעסוק במשלח ידו המקורי ועתר לבית המשפט להקל בעונשו במירב האפשר.

דיון

1. עבירות הגניבה נודעות בחומרתן ומשנה חומרה בעבירת הגניבה בידי עובד, אשר פוגעת במרקם היחסים העדין שבין עובד למעסיקו. זאת אף כמאמר בית המשפט העליון בע"פ 257/14 יניב אוחנה נ' מדינת ישראל:

"בעבירת גניבה בידי עובד ביקש המחוקק לשוות חומרה יתרה על זו שבגניבה "סתם". בעבירת גניבה בידי עובד טבועה – מעצם קביעת יחסי ההעסקה כנתון ענייני ביסודותיה – תפיסה חברתית הרואה במעילה באמון המעביד פסול נוסף על הפסול שבנזק הרכושי שבגניבה."

1. יפים לענין זה דברי בית המשפט המחוזי בע"פ (מחוזי ת"א) 72220/04 מדינת ישראל נ' כהנים מרדכי ( להלן: "פס"ד כהנים") :

"לא בכדי קבע המחוקק ענישה מחמירה של שבע שנות מאסר בצידה על עבירת הגניבה ממעביד. עבירה זו נושאת עמה גם יסוד קשה של הפרת אמון. "בעבירות אלה נוספת לפגיעה בזכות ההחזקה של בעל הנכס גם הפרה של חובת הנאמנות שחב הגנב, מכוח מעמדו, לבעליו" (ע"פ 6350/93 מ"י נ' גולדין, פ"ד מט(4) 281). אפשר וצריך לדרוש ממעסיק שינקוט אמצעי הגנה מירביים כדי לשמור על רכושו, כנגד גנבים "מן החוץ" – אך קשה אם לא בלתי אפשרי, להתגונן מראש כנגד עובד "מבפנים", שבתוקף תפקידו ומכוח האמון שהמעביד רוחש לו – יש לו גישה טבעית לרכושו של המעביד. על כן, מתחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה".

1. כלל העבירות אותן ביצע הנאשם וכלל הנסיבות האופפות אותן, מלמדות על משנה החומרה שבהן.

אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בנאשם אשר הפך את דרך הזיוף והמרמה לאורח חייו. הוא פעל באופן שיטתי ועקבי, במשך שנים ארוכות, לגזילת ממונו של בקשי, תוך ביצוע פעולות הסוואה ותחכום רב. הנאשם לא חדל מביצוע העבירות אלא אך לאחר שנחשפו.

שיעור חומרה כפול ומכופל בכך שהעבירות בוצעו על ידי מי שאמון היה על ניהול כספי החברה וזכה לאמונו המלא של בקשי. הנאשם שם לנגד עיניו את תועלתו האישית, על פני שמירה על אמות מידה הנדרשות ממנו במסגרת מילוי תפקידו. הוא ניצל לרעה, את מעמדו המיוחד בחברה, את נגישותו לביצוע פעולות כספיות ואת מערכת היחסים שבינו לבין בקשי, ותוך נקיטת אמצעי מרמה וזיוף, לטשטוש מעשיו, שלח ידו לכיסו של בקשי וגנב ממנו סכומי כסף בשיעור עצום.

1. מן החומרה היתירה הגלומה בעבירות החמורות אותן ביצע הנאשם נגזרת הענישה המרתיעה המתחייבת בגינן, תוך מתן משקל יתר לאינטרס הציבורי על פני כל נסיבה אישית. זאת כמפורט בע"פ 3587/12 אסתר דדון נ' מדינת ישראל כדלקמן:

"בית משפט זה עמד לא אחת על כך שיש ליתן משקל רב לשיקול ההרתעתי, תוך מתן משקל מופחת לנסיבות אישיות, במסגרת שיקולי הענישה בעבירות "כלכליות" אשר מבוצעות עבור בצע כסף ואשר כוללות שליחת יד לכספי המעביד או לכספי הציבור, על מנת ליידע עבריינים פוטנציאליים כי "הסיכון גובר על הסיכוי" [ראו, למשל, פסק דינו של השופט י' עמית בע"פ 2636/12 עזבון המנוח שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל (5.3.2013) [פורסם בנבו] והאסמכתאות המאוזכרות בפסקה 9 שם (להלן: עניין שלוש)]. "

באותו פסק דין נדון עניינה של המערערת, שעבדה כמנהלת חשבונות בחברה והורשעה בבימ"ש המחוזי בעבירות של גניבה בידי עובד, זיוף בנסיבות מחמירות (164 עבירות), שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות (164 עבירות), מרמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקשר לפשע. סך הגניבה מן המעביד, עמד על סך של כמיליון ₪.

בימ"ש המחוזי גזר על המערערת 42 חודשי מאסר בפועל והפעיל 12 חודשי מאסר מותנה, שנגזרו על המערערת בעבר בגין עבירות דומות, במצטבר. כמו כן, נגזרו על המערערת 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 50,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו, ובתשלום פיצוי כספי בסך 250,000 ₪ לבעל החברה בה עבדה.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו בכך שביטל את רכיב הקנס, ופסק כי אמנם, הצטברות העונשים מובילה לעונש מאסר בפועל ממושך ולא קל, ואולם בשים לב למכלול הנסיבות, אינו חורג לחומרה ודין הערעור להידחות. 

1. בעפ"ג 26410-12-10 (מחוזי מרכז) מיסון נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורה של מי אשר הורשעה לאחר הודייתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות גניבה ממעביד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות וניסיון לגניבה בידי עובד.

המערערת, מנהלת חשבונות בנעמ"ת, גנבה מן המעביד סך של 1.7 מיליון ₪ וניסתה לגנוב סך של כ-300,000 נוספים. המערערת נדונה ל- 5 שנות מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי, וקנס.

נמצאה נסיבה לחומרה בגזירת העונש, בכך שהמערערת לא השיבה מאום מסך הגניבה.

1. בעניין אחר, ע"פ 3196 נחמה מילר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.08.07), נדון עניינה של המערערת אשר הורשעה על פי הודאתה, במאות מקרים של גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה ורישום כוזב במסמכי תאגיד.

המדובר במי ששימשה בתפקיד ראש מדור ספקים ובנקים, אשר במשך 7 שנים, גנבה מעל 1,000 שיקים של המכללה בה עבדה בסך כולל של למעלה מ-4,670,000 ₪. בית משפט קמא גזר על המערערת 5 שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי. ערעורה על גזר הדין נדחה.

1. בע"פ (ת"א) 71522/06 בלה בת איסקס שירין נ' מדינת ישראל, הוקל עונשה של מערערת אשר הורשעה, על פי הודאתה, בעבירות גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבלת דבר בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזוייף, תוך שזייפה סכומי כסף על גבי שיקים אשר נרשמו לטובתה, וביצעה רישומים כוזבים בספרים. סך הסכומים אשר גנבה הסתכם בכ- 2,300,000 ₪.

במסגרת הסדר הטיעון, הגבילה עצמה המאשימה למאסר בפועל של 36 חודשים. בית משפט קמא גזר על המערערת 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובית המשפט שלערעור הקל במעט במידת העונש והמירם ל- 30 חודשים לריצוי בפועל.

1. בעפ"ג (מחוזי ת"א) 9583-12-10 משה ענתבי נגד מדינת ישראל, נגזרו על המערער אשר הורשע ב-33 עבירות של גניבה ממעביד בסך של כ-2,400,000 ש"ח, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל. ערכאת הערעור העמידה את עונשו על 20 חודשי מאסר מן הטעם של אחידות הענישה, זאת נוכח עונש בן 18 חודש, אשר נגזר על מעורבת אחרת.
2. בפס"ד כהנים, קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המדינה והמיר עונש מאסר של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל על עובד שגנב סכום של 580,000 ₪, במאסר בפועל של 30 חודשים, בהתחשב בכך שערכאת ערעור איננה ממצה את הדין עם משיבים.

בית המשפט העליון הותיר את קביעות בית המשפט המחוזי על כנן בציינו "אלמלא ראתה ערכאת הערעור שלא למצות את הדין עם המבקש, היה העונש הראוי על מעשיו כבד אף יותר" (רע"פ 3642/06 מרדכי כהנים נ' מדינת ישראל).

1. בע"פ 11445/05 דוד רוט נגד מדינת ישראל, נדון עניינו של מערער, פקיד בכיר לשעבר בסניף בנק אשר הורשע על פי הודאתו בגניבה בידי מורשה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי עובד ושימוש במסמך מזויף. בכך שבמסגרת תפקידו בבנק משך כספים מחשבונות וכן נטל הלוואה בסך של כ-4,700,000 $, אותם הפקיד בחשבונות לקוחות אחרים, לרבות הוריו, בסך של 10,000$.

בית המשפט המחוזי גזר על המערער בין היתר מאסר בפועל למשך 3.5 שנים וזאת תוך מתן הדעת למצבו הרפואי הירוד של המערער ותסמונת נפשית ממנה סבל.

בבית המשפט העליון נקבע כי לולא הנסיבות החריגות של ביצוע העבירות ופעולת המערער שלא ממניעים של התעשרות עצמית והטעמים הרפואיים החריגים, היה מקום להחמיר בעונשו של המערער בצורה משמעותית ודחה את הערעור.

1. בעפ"ג ( מחוזי מרכז) 54420-12-12 אמיר נגד מדינת ישראל, נדון עניינו של מערער אשר הורשע בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וכן צירף תיק נוסף בו הורשע בביצוע עבירות זהות. המערער הציג עצמו כאיש עסקים וחילץ במרמה מאנשים שונים סכומי כסף. כמו כן חילץ כספים מנשים תוך מצג כוזב שפניו ליחסים רומנטיים עימן. הסך הכולל של המרמה הועמד על כ-450,000 ₪.

בית משפט קמא גזר על המערער בין היתר שבע שנות מאסר וכן הפעיל שלושה מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגד, בחופף זה לזה ובמצטבר לעונש המאסר שגזר על המערער באופן שיהא עליו לרצות מאסר כולל של שמונה שנות מאסר ופיצוי לכל אחד מהמתלוננים, במלוא הסכום שנגזל.

בעת הדיון בערעור קיבל המערער את המלצת בית המשפט וחזר בו מהערעור.

1. בעפ"ג (מרכז) 26250-11-10 חזיזה ואח' נ' מדינת ישראל, נדחה ערעורם של שני אחים, אשר הורשעו על יסוד הודאתם בכתב האישום, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, איומים והוצאת שיק ללא כיסוי, בסכום מרמה כולל של כמיליון ₪.

על המערער נגזרו 4 שנות מאסר בפועל, 7 חודשי מאסר על תנאי, קנס ופיצוי המתלוננים בשיעור הנזק שנגרם להם. על המערערת, אשר הורשעה בחמישה אישומים מתוך ה-12 בהם הורשע הנאשם, נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי אשר חולק בחלקים שווים בין המערערים.

1. לאור סך כל האמור לעיל, מצאתי כי מתחם הענישה ההולם למכלול העבירות אשר ביצע הנאשם, הינו בטווח שבין 3-7 שנות מאסר.
2. ובאשר לנסיבות הקשורות בנאשם, יש לזקוף לחובתו לחומרה, את העובדה כי דרך המרמה והזיוף לשם גריפת רווח כלכלי לכיסו, אינם זרים לו והורשע בגינם גם בעבר.

לא זו אף זו, אלא שבעזות מצח ובאין דין ובאין דיין, המשיך הנאשם בביצוע מעשי העבירה נשוא תיק זה, גם לאחר שהורשע בתיק קודם בו ניצל את מעמדו כחשב בחברה ומעל באמון שניתן בו ונטל כספי החברה לא לו, תוך מעשי זיוף ומרמה. הנאשם אף הוליך שולל את בית המשפט שגזר את דינו, בהבעה מן השפה אל החוץ של צער, חרטה והתחייבות להימנע מהישנות המעשים, בעוד שבפועל המשיך במעשיו הנואלים, נשוא תיק זה, חרף מאסר לריצוי בעבודות שירות שנגזר עליו וחרף מאסר מותנה שהוטל עליו.

לנוכח זאת ואף לנוכח אי נטילת האחריות בתיק זה על המעשים, החשש להישנות עבירות דומות מצידו של הנאשם, לא הופג.

אף תיזקף לחובת הנאשם העובדה כי נזקו של בקשי לא הוטב עד כה.

מנגד, נתתי דעתי, לחלוף הזמן הניכר מאז ביצוע העבירות ולהיעדר הרשעות מאוחרות וכן לנסיבותיו האישיות והזוגיות המורכבות של הנאשם, למצבו הכלכלי הרעוע ולמצבו הבריאותי הירוד.

1. אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 60 חודשים.

ב. אני מפעילה את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם בת"פ 4932/02 (שלום ת"א) של 7 חודשים במצטבר לעונש המאסר אשר נגזר עליו בתיק זה, באופן שירצה סך כולל של 67 חודשי מאסר בפועל.

ג. 12 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים אחת מהעבירות בהן הורשע.

ד. קנס בסך של 50,000 ₪ או 7 חודשי מאסר תמורתו.

ה. פיצוי לבקשי, בסך של 500,000 ₪ (תוך מתן הדעת לקיומו של הליך אזרחי תלוי ועומד).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.