תביעה לתשלום חוב ארנונה בסך נומינלי של 48,780.60 ₪.

החובות הם במקור חובות של חברת יו.אס.איי יבוא רהיטים בע"מ (החברה).

אין חולק כי הנתבע שימש כמנהל ובעל מניות בחברה בשיעור של מעל 25%.

החברה הפסיקה את פעילותה במאי 2006, אך לא פורקה.

החברה חייבת לעירייה חובות ארנונה שלא שולמו.

התובעת טוענת לחבות אישית של הנתבע מכוח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להגשת יעדי התקציב), התשנ"ג - 1993 (חוק ההסדרים) וסעיף 119א(1) לפקודת מס הכנסה.

המסגרת הנורמטיבית

ס' 8(ג) לחוק ההסדרים, שנעשה בתיקון חקיקה עקיף ע"י סעיף 79 לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד- 2004, קובע:

"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב -1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסהבשינויים המחויבים;

בסעיף זה -

'חוב ארנונה סופי' - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן פסק דין חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;

'חברה פרטית' - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;

'בעל שליטה' - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה".

סעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה קובע:

"בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה."

הראיות

התובעת הגישה חוו"ד רו"ח מטעמה, רו"ח פחימה.
הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וחוו"ד רו"ח חשבון מטעמו, רוה"ח מועלם, שהיה גם רוה"ח של החברה.

כן המציא הנתבע דו"ח כספי של החברה לשנת 2005 (31/12/2005).

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי הנתבע הוא "בעל שליטה" כהגדרתו בהוראות החוק הנ"ל (מחזיק בשיעור של למעלה מ- 25% ממניות החברה, ראו ס' 4 לתצהיר הנתבע) וכי חובות החברה שלא שולמו ונתבעו בתביעה זו, הם חובות שגבייתם באה בגדר חוק ההסדרים. נוכח הפסקת פעילות החברה מבלי לשלם את חובות הארנונה לעירייה, קמה לכאורה חזקה שהחברה העבירה את נכסיה לנתבע ללא תמורה, והנטל הוא עליו לסתור חזקה זו.
2. לטענת הנתבע, לא קמה החזקה משום שלחברה לא היו נכסים כהגדרתם לצורך סעיף 119א, בעת שהפסיקה את פעילותה ולחלופין, אם קמה החזקה, הרי שנסתרה ע"י הנתבע.
   אדון בטענות הנתבע כסדרן.
3. לטענת הנתבע, כאמור, לא היו לחברה נכסים בעת שחדלה מלפעול. בהגדרת "נכסים" יש להביא בחשבון את הנכסים השליליים ואת הנכסים החיוביים. על פי הדו"ח הכספי לסוף שנת 2005 היו לחברה נכסים בשווי כולל של כ- 773,000 ₪ אך מנגד היו לחברה חובות בסך של כ- 3.5 מיליון ₪, כך שיתרת הנכסים נטו הייתה שלילית.
4. אני דוחה טענה זו. טענה זו אינה מעוגנת בלשון החוק ואינה עולה בקנה אחד עם מטרתו. במילים "יראו את הנכסים שהיו לחברה כאילו הועברו לבעלי השליטה בו ללא תמורה", הכוונה היא לנכסים חיוביים ולא להתחייבויות (או לשווי נטו של נכסי החברה, לאחר קיזוז החובות). המחוקק החיל חזקת הברחה, שלפיה רואים פירוק או הפסקת פעילות כלכלית של החברה כהעברת נכסי החברה אל בעל השליטה, דהיינו: רואים את בעל השליטה כמי שהבריח מהחברה נכסים והעבירם לעצמו. הקונסטרוקציה המשפטית של הברחת נכסים, מתאימה ורלבנטית לנכסים חיוביים ולא לנכסים שלישיים או לתחשיב של נכסים נטו, לאחר קיזוז החובות.
   [למטרת החקיקה ופרשנות החזקה ראו: ראו בש"א 4597/05 פנסו נ' עיריית חולון; תא 385/08 עיריית חולון נ' מטל בע"מ; עת"מ 1311/07 רובינשטיין נ' עיריית רעננה; ע"א (ת"א) 2139/08 הלל נ' המועצה המקומית כפר שמריהו; ע"א (מחוזי מרכז-לוד) 14350-11-08 צ'לסי שיווק (2003) בע"מ נ' עיריית ראשון לציון; ת"ט 216063-09 עיריית רמת גן נ' שעאר].
5. מעבר לכך, וכפי שיבואר להלן (במסגרת הדיון בשאלה אם נסתרה חזקת ההברחה), לא עלה בידי הנתבע להציג תמונה נאמנה של ההתנהלות הכספית של החברה ומשכך, גם לא עלה בידו להוכיח את הטענה שלחברה היו יותר התחייבויות מנכסים, עת שהפסיקה לפעול.
6. עתה יש לבחון האם עלה בידי הנתבע לסתור את חזקת ההברחה.
   אני סבורה כי לא עלה בידו לעשות כן.
7. לטענת הנתבע, משהוכח כי כלל נכסי החברה לרבות הכספים שהיו חייבים לבעלי המניות אישית וכל הכספים שעמדו לזכותה של החברה, עדיין משאירים את החברה ביתרת חוב עצומה נוכח חובותיה (כעולה מתדפיס ההוצל"פ שצורף בנספח א' לתצהיר הנתבע), אזי לא הייתה הברחת נכסים.
8. אין חולק, כי לפי הדו"ח הכספי, נכון לסוף שנת 2005 החזיקה החברה מזומנים, המחאות לגבייה, לקוחות, חייבים, מלאי ורכוש קבוע ורכבים בסך כולל של 773,086 ₪.
9. מהחומר שהציג הנתבע, לא ניתן להתחקות אחר גורלם של הנכסים הלא-מעטים הללו. לא הומצא דו"ח לשנת 2006, למרות שהחברה הפסיקה את פעילותה במאי 2006 (ס' 5 לתצהיר הנתבע ועדותו של הנתבע). הנתבע לא הציג גם ראיות אחרות שיש בהן כדי לשפוך אור על גורלם של הנכסים. הנתבע מסר הצהרה כללית, שלפיה הנכסים נמכרו והכספים שהתקבלו בגינם הועברו לקופת החברה ולתשלום חובותיה ובעיקר לבנק לאומי (ס' 7 לתצהיר הנתבע. על כך חזר פעמים רבות גם בחקירתו). לא הוגשו אסמכתאות למכירה או להפקדת הכספים בחשבון החברה או לכיסוי חובותיה. הנתבע העיד, כי קיימות אסמכתאות לפחות חלק מהפעולות (עמ' 9 ש' 15-21. כך גם עולה מעדותו של רוה"ח מטעמו). הנתבע העיד עוד, כי הפעולות הללו של מכירת הנכסים ופירעון חובות "זה יצא מעבר למאזן" (עמ' 10 ש' 1-7), דהיינו: אין נתונים בעניין מכירת הנכסים והשימוש שנעשה בתמורתם בדו"ח הכספי לשנת 2005. דו"ח לשנת 2006 איין וכאמור, גם לא הוצגו מסמכים כלשהן להוכחת המכירה של הנכסים ולהוכחת ההפקדה בחשבונות החברה או השימוש בכספים לפירעון החובות. כידוע, אי הצגת המסמכים מלמדת כי אילו הוצגו היו פועלים לרעת הנתבע ומכל מקום, לא ניתן לסתור את החזקה מבלי להמציא את המסמכים הרלבנטיים.
10. הנתבע העיד את רוה"ח של החברה, שאף ערך חוו"ד מטעמו. חוות הדעת מטעמו של הנתבע, איננה מסייעת בידי הנתבע לסתור את חזקת ההברחה, למלא את החלל העובדתי במעקב אחר נכסיה, ולהסיר את הערפל מעל התנהלותה הכספית של החברה. כל שנאמר בחוות הדעת הוא, כי לפי הדוחות הכספיים לשנת 2005, סך נכסיה הוא 773,086 ₪ בעוד שחובותיה עמדו על סך של למעלה מ- 3.5 מיליון ₪, מתוכם למעלה מ- 550 אש"ח חובות לבעלי המניות; וכי במצב דברים זה, שבו נותרה החברה חייבת חובות רבים לבנקים ולספקים, בעלי המניות לא היו יכולים לקבל את היתרה המגיעה להם. גם בחוות הדעת נאמר בכלליות, ללא כל נתונים, תחשיבים וכד' ומבלי שהוצגו מסמכים, כי "לפי המסמכים נמכרו כל הנכסים והתמורה הופקדה בחשבונות החברה". חקירתו הנגדית של רו"ח הנתבע, לא סייעה אף היא. בעדותו ציין רוה"ח כי אמנם קיבל לידי מסמכים ביחס למכירת הנכסים והפקדות בבנק, אך לא ציין זאת בחוות הדעת, שכן את חוות דעתו ערך ביחס לשנת 2005 בלבד ולא לשנת 2006. המידע שבידנו ביחס לשנת 2006 הוא מוגבל ולא ערך דו"חות כספיים לשנה זו (עמ' 13 ש' 11-12, 18-22, עמ' 15 ש' 5-10).
11. זאת ועוד. מעיון במסמך רוה"ח המבקר של החברה מיום 30/1/2007, נספח ז' לחוו"ד התובעת, עולה, כי ניתנה חוו"ד שלילית של רוה"ח של החברה לדו"חות הכספיים של השנים 2004 ו- 2005. במסמך זה ציינו רוה"ח של החברה, כי ביקרו את הדו"חות לשנים 2004-2005; כי הדו"חות ערוכים בערכים נומינליים וכי "לא נכללו כל התאמות לגבי ערכי הנכסים וההתחייבויות וסיווגם הדרושים לאור הפסקת פעילות החברה.." ולבסוף צוין כי "לדעתנו, פרט לאי הכללת המידע הנזכר בפסקה הקודמת, הדו"חות הכספיים אינם משקפים באופן נאות בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, מכל הבחינות המהותיות, את מצבה הכספי של החברה לימים 31 בדצמבר 2005 ו- 2004 ואת תוצאות פעולותיה לכל אחת מהשנים שהסתיימו באותם תאריכים. וזאת בערכים נומינליים".
12. כפי שציין רו"ח התובעת, לפי תקן 72 חוות דעת שלילית של רו"ח תינתן "כשההשפעה של הסיבות לאי-הסכמת המבקר .. היא מהותית עד כדי כך שלדעת המבקר הדו"חות הכספיים בכללותם הם בלתי נאותים." דברים אלה לא נסתרו.
    
13. רו"ח מועלם, בחר להתעלם מנושא חוות הדעת שלילית על הדו"ח כספי שעליה ביסס את חוות דעתו, הדו"ח לשנת 2005. בעדותו לא נתן לכך הסבר מניח את הדעת.
    [ראו עמ' 14 ש' 12-29. לפי עדותו, חוות הדעת השלילית נבעה מכך שבשנת 2005 לא הייתה החברה "עסק חי". אלא שחוות דעת שלילית ניתנה גם לדו"ח משנת 2004, ואין טענה שהחברה הפסיקה בפועל את פעילותה בשנת 2004].
14. יש לציין כי הדו"ח לשנת 2004, שגם בגינו ניתנה חוו"ד שלילית של רוה"ח, לא הוצג ע"י הנתבע, אף שנדרש לכך ע"י התובעת.
15. סיכומו של דבר, נוכח כל האמור, אני מקבלת את חוות הדעת של רו"ח פחימה מטעם התובעת, שלפיה הדו"ח לשנת 2005 אינו משקף באופן נאות ובהתאם לכללי החשבונאות המקובלים את המצב הפיננסי של החברה ואת פעילותה (ראו גם עדותו, בעמ' 7 ש' 25-31).
16. נוכח כל האמור, לא עלה בידו של הנתבע לסתור את חזקת ההברחה ולהוכיח, כי נכסי החברה שחדלה מלפעול, לא הועברו לרשותו.
17. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה.
    ההתנגדות נדחית והליכי ההוצל"פ ישופעלו.
    אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות התובעת בהליך זה (הוצאות אגרה והוצאות רו"ח לפי קבלה) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,700 ₪.

המזכירות תדוור לב"כ הצדדים

ניתן היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.