1. תביעה שטרית בגין שתי המחאות משוכות על ידי הנתבעת, לפקודת התובעת, שמספריהן 514 ו- 515 בסך של 15,000 ₪ ו- 10,000 ₪, זמן פירעון 1.3.08 (להלן: ההמחאות).

2. טענת ההגנה של הנתבעת היא כי ההמחאות נמסרו למנהלה של התובעת לצורך העברתן לצד שלישי, עורך דין שאמור היה לייצג את הנתבעת בהליך משפטי.

בסופו של דבר לא נשכר אותו עורך דין, אך נציג התובעת השאיר את ההמחאות ברשותו, מילא את שמה של התובעת כנפרעת, והגיש את ההמחאות לפירעון, בניגוד למטרת המסירה, ובהיעדר תמורה כלשהי.

טענת התובעת היא, כי ההמחאה ניתנה לה בתמורה לפעולות שביצעה לדחיית ביצועו של גזר דין שהוטל על הנתבעת בבית המשפט לעניינים מקומיים, ואושר בבית המשפט המחוזי מרכז, ולפיו הוטל על האחרונה לסגור את המפעל שלה, עד ליום 2.3.09 (נספח א' לתצהירו של טייב).

כללי

3. התובעת היא חברה העוסקת בתיווך נדל"ן. מר יוסף טייב הוא מנהלה.

4. הנתבעת היא חברה שבבעלותה מפעל לייצור שוחות ומכסי בטון. מר גלם הוא מנהלה.

במועדים הרלבנטיים לתובענה היה המפעל מצוי במושב נווה ימין, הנמצא באזור שיפוטה של המועצה האזורית דרום השרון (להלן: המועצה).

5. כעולה מנספח א' לתצהירו של טייב, ביום 14.7.08 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז, בערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, ובו הוצא צו סגירה לעסק של הנתבעת החל מיום 2.3.09. גזר הדין ניתן, לפי עדותו של גלם, עקב שימוש חורג בקרקע חקלאית (עמ' 4 ש' 26).

6. אין חולק כי כחודש לפני מועד תחילתו של צו הסגירה, בסוף ינואר 2009 או תחילת פברואר 2009, נפגשו גלם וטייב.

באותו מועד או בסמוך לו, חתם גלם – בשם הנתבעת – על הזמנת שירותי תיווך מהתובעת, ועל כך אין מחלוקת. הזמנת שירותי התיווך הייתה למציאת מקום חילופי למפעל הנתבעת. אין מחלוקת, כי התובעת לא תיווכה בעסקת מקרקעין כלשהי, ואינה זכאית לשכר תיווך.

במהלך הפגישה, ואף על כך אין מחלוקת, מסר גלם את ההמחאות מושא התביעה לטייב.

המחלוקת היא בשאלה, לשם מה נמסרו ההמחאות, והאם ניתנה בגינן תמורה.

העדות מטעם הנתבעת

7. גלם העיד כי לאחר שניתן צו הסגירה, הנתבעת פעלה בשתי דרכים: האחת, ניסיון לשנות את החלטת המועצה והשנייה, ניסיון לאתר שטח חילופי למפעל.

באותה תקופה, התקיימה הפגישה בין גלם לבין טייב. בין השניים הייתה היכרות רבת שנים. במהלך הפגישה, גלם סיפר לטייב אודות צו הפינוי, וטייב הציע לחפש עבור הנתבעת שטח חילופי. בהתאם, נחתם בין הצדדים הסכם להזמנת שירותי תיווך.

בנוסף, טייב ציין כי הוא מכיר עו"ד בשם מאיר אפוטה, המתמחה בנושאים של שימוש חורג, והמליץ עליו. טייב הציע ליצור קשר עם עו"ד אפוטה כבר באותו רגע, על מנת שהאחרון ינסה לבטל את צו ההריסה שהושת על המפעל, ואכן, טייב יצר קשר עם עו"ד אפוטה. באותו מעמד, הוסכם כי על מנת שעו"ד אפוטה יחל בטיפול ישולם לו שכר טרחה בשני שיקים, בסך של 15,000 ₪ ובסך של 10,000 ₪. לפיכך, הנתבעת הוציאה את ההמחאות, וטייב הסכים להעביר את ההמחאות לעו"ד אפוטה.

למחרת, ובטרם הועברו ההמחאות לעו"ד אפוטה, התקשר טייב לגלם, והודיע לו כי עו"ד אפוטה מסר שאינו יכול לייצג את הנתבעת, עקב ניגוד עניינים. טייב מסר כי ינסה לשכנע את עורך הדין לטפל בנושא בכל זאת וההמחאות נותרו בידיו.

בסופו של דבר עו"ד אפוטה לא קיבל את הייצוג, ובמהלך חודש 2/09 הנתבעת שכרה את שירותיו של עו"ד פילו, שהגיש בקשה דחופה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה, ועקב בקשה זו הפינוי אכן עוכב.

במקביל, ואף שלא ניתנה תמורה בגין ההמחאות, שנמסרו עבור שירותיו של עו"ד אפוטה, טייב מילא את ההמחאות.

גלם הכחיש בתוקף את טענת טייב, לפיה ההמחאות נמסרו לו כדי שיפעל בדרכים שונות במועצה על מנת שהנתבעת לא תפונה משטחה. גלם הבהיר, כי לא היה נותן יד לכל הסדר מסוג זה, שעניינו הפעלת "קומבינות" וקשרים אישיים לשינוי צווים שניתנו על ידי רשויות. מכל מקום, לא רק שלא נחתם הסכם שכר טרחה בעניין זה, אלא שהתובעת לא ביצעה פעולות כלשהן. המכתבים שצורפו על ידי טייב נכתבו על ידי הנתבעת ונשלחו על ידה, ואף לא תרמו לעיכוב הפינוי ולו ביום אחד. המפעל פונה בחודש 9/09, לאחר שהוגשה על ידי הנתבעת, באמצעות עו"ד פילו, בקשה בעפ"א 10799-05-09 מחוזי מרכז.

העדויות מטעם התובעת

8. מטעם התובעת העידו טייב, מנהלה, וכן מר יעקב טייב, בנו (להלן: יעקב).

טייב העיד כי בסוף חודש 1/09 פנה אליו גלם, ציין כי הנתבעת שרויה במצוקה אדירה, עקב צו סגירה שניתן לה, שאמור היה להיכנס לתוקף ביום 2.3.09, שעה שהיא טרם איתרה מקום חילופי למפעלה. לפי עדותו, גלם העריך את הנזק שייגרם לנתבעת במאות אלפי שקלים ואף מיליוני שקלים, אם יבוצע הפינוי בטרם יאותר מקום חילופי.

כל ארכה הייתה חוסכת לנתבעת נזקים של מאות אלפי שקלים, בשל מורכבות הפירוק וההעברה.

טייב ציין בפני גלם כי יוכל לפעול לדחיית צו ההריסה והפינוי למשך חודשיים, והציע כי התובעת תפעל בדרכים שונות כדי שצו הפינוי לא יבוצע ביום 2.3.09. הנתבעת נענתה, והשניים הסכימו כי בגין כל חודש שבו הנתבעת לא תפונה משטחה, ישולם לתובעת סך של 25,000 ש"ח. כן הוסכם כי בתחילת העבודה תימסר התמורה בגין חודש, בעבור מאמצי התובעת. בהתאם, נמסרו שתי ההמחאות. פיצול הסכום לשתי המחאות נעשה, לפי עדותו של גלם, עקב דרישת הבנק.

לאחר קבלת ההמחאות, טייב מילא את שם התובעת בשורת הנפרע, והוציא חשבוניות וקבלה.

לאחר מכן, פעל טייב על מנת לעכב את הפינוי. לפי עדותו, הוא פנה לאחד האנשים בהסתדרות, שהסביר לו כי יש להוציא מכתב שבו גלם מתחייב לפנות את המפעל לא יאוחר מ- 60 ימים, דבר שיגדיל את הסיכויים לדחיית מועד הפינוי בחודשיים לערך. בהתאם, טייב ניסח מכתב ושלח אותו לגלם, על מנת שיעביר את המכתב מטעמו (נספח ג' לתצהיר).

לאחר שנשלח המכתב, פנה טייב לגורמים במועצה. לפי עדותו, ראש המועצה וכן יועצה המשפטי מסרו לו כי לא ניתן יהיה להיעתר לבקשה, שכן הנתבעת מוכרת להם כמי שאינה מצייתת לחוק. טייב, לפי עדותו, התחייב בפני ראש המועצה כי הוא פועל למציאת מקום חילופי, ונדרשת ארכה של חודשיים. בעקבות התחייבות זו, קיבל טייב הסכמה בעל פה לארכה של חודשיים. כאשר טייב בישר על הארכה לגלם, ביקש גלם התחייבות כתובה, אך טייב הבהיר כי בשל רגישות העניין, ההסכמה היא "הסכמה שבשתיקה".

במקביל, כך לפי עדותו של טייב, ניסה לפעול לאיתור מקום חילופי.

ביום 16.2.09 הכין טייב מכתב נוסף. באותו מכתב, הממוען לסגן ראש המועצה, וחתום על ידי הנתבעת, גלם עדכן את המועצה בהתקדמות מציאת מקום חילופי. בנוסף, הוכנו שני מכתבים, ליועץ המשפטי של המועצה.

לפי עדותו של טייב, בעקבות אותם מאמצים הפינוי אכן עוכב בחודשיים, ועל כן הנתבעת חייבת בתשלום הסך של 50,000 ₪.

כאשר הגיע מועד פירעון השיקים, טייב שם לב כי התאריכים הרשומים בהם אינם נכונים, ולפיכך בסוף חודש 3/09 שלח את בנו, יעקב, אל גלם, על מנת שהאחרון יתקן את התאריך.

יעקב העיד שהגיע לגלם בסוף חודש 3/09. לפי עדותו, גלם טען כי אין טעם לתקן את ההמחאות, שכן ברצונו לשלם את תמורתן במזומן, וביקש לשוב בעוד שבועיים כדי לקבל את הסכום במזומן. לאחר כשבועיים, יעקב פנה בשנית, אך גלם התחמק ממנו ולא שילם את תמורת ההמחאות.

דיון

9. לאחר שמיעת העדויות אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל.

אני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה ההמחאות ניתנו בגין טיפול משפטי של עו"ד אפוטה.

10. הנתבעת לא הוכיחה את גרסתה בדבר מסירת ההמחאות עבור טיפול משפטי של עו"ד אפוטה.

עו"ד אפוטה לא זומן להעיד, וממילא לא יכול היה לתמוך ולו במקצת גרסתו של גלם בנושא זה. כך נותרה עדותו של גלם בעניין עדות יחידה של בעל דין מעונין.

זאת ועוד, גרסה זו אינה מסתברת. לפי הראיות, כבר למחרת מסירת ההמחאות, נודע לנתבעת כי עו"ד אפוטה אינו יכול לייצג את הנתבעת, בשל ניגוד עניינים. למרות האמור, הנתבעת לא שלחה לתובעת או לעו"ד אפוטה כל דרישה בכתב להחזרת ההמחאות, לא יום למחרת, ואף לא בחודשים שלאחר מכן.

הנתבעת אף לא מצאה לנכון להגיש ראיות כלשהן, בין בעדותו של עו"ד פילו ובין ראיות אחרות באשר לכך ששכרה את עו"ד פילו חלף עו"ד אפוטה, מתי היה הדבר, מה הגיש עו"ד פילו והאם קיבל שכר טרחה.

הנתבעת אף לא ניסתה להוכיח את טענתה, לפיה החשבונית שהוציאה התובעת הגיעה אליה מאוחר, לאחר שטייב ניסה לגבות את ההמחאות (עמ' 6 ש' 29) (זאת, למשל, באמצעות מסמכי הנהלת חשבונות או דיווחי מע"מ).

11. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת, לפיה ההמחאות נמסרו עבור טיפול של התובעת בדחיית ביצוע הצו שניתן בבית המשפט המחוזי, לסגירת העסק של הנתבעת בחודש 3/09.

תביעה זו היא תביעה שטרית, ומשכך, קיימת חזקת תמורה, וחזקה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת, שהעלתה טענה לפיה התמורה ניתנה בגין עניין אחר לחלוטין.

בגרסת התובעת תומכת העובדה, כי העתקי המכתבים שנשלחו בשם הנתבעת למועצה, נשלחו לטייב (עמ' 8 ש' 3 – 6). גלם לא הצליח להסביר מדוע העביר לטייב העתקים ממכתבים אלה, אם אכן לא היה לטייב כל קשר לפעילות במועצה.

בנוסף, תומכת בכך עדותו של יעקב לפיה, עת הגיע להחליף את ההמחאות, עקב התאריך השגוי, גלם לא ביקש את החזרתן מטעם של היעדר תמורה, אלא ביקש לדחות את הפירעון. עדות זו לא נסתרה. גלם עצמו הודה כי הביקור של יעקב במקום עסקה של הנתבעת – התרחש (עמ' 8 ש' 13 – 14). למרות האמור, ואף שבאותה נקודה – בסוף חודש 3/09 גלם כבר הבין היטב כי הנתבעת אוחזת בהמחאות לטובת עצמה, פעולה שלפי עמדת הנתבעת נגועה במרמה (שכן ההמחאות ניתנו לטובת אדם אחר) הוא הסתפק באמירה בעל פה ליעקב, כך לפי עדותו (עמ' 8 ש' 15 – 16), מבלי לפעול משפטית ולמצער, מבלי להעלות על הכתב כל דרישה.

גלם אישר, כי אף שלא ניתנה החלטה של בית המשפט בדבר עיכוב הצו, בפועל הצו לא בוצע (עמ' 7 ש' 18). אף שהנתבעת טענה כי הדחייה במועד סגירת המפעל הייתה פרי של בקשות שהוגשו לבית המשפט (עמ' 5 ש' 9 – 10), היא לא הגישה ולו בקשה או החלטה אחת התומכות בעמדה זו.

12. אשר על כן אני מקבלת את התביעה.

מעת שדחיתי את טענתה של הנתבעת באשר לתמורה שניתנה בגין ההמחאות (שירותים משפטיים), אינני סבורה כי היא יכולה להישמע בטענה החילופית לפיה התובעת לא הוכיחה שפעלה בקשר לדחיית הפינוי או שפעולותיה של התובעת לא היו חוקיות. מכל מקום, לא הובאו לפניי ראיות מספיקות כדי לקבוע שהצדדים קשרו ביניהם חוזה בלתי חוקי. יתר על כן, לפחות חלק מהפעולות עליהן העיד טייב הן פעולות לגיטימיות, כגון, סיוע בניסוח מכתב או פניות לנציג ההסתדרות, בקשר למצב העובדים אם ייסגר המפעל (עמ' 10 ש' 28 – 30). באשר לפעולות אחרות, לא הובאו לפניי כל ראיות לכך שהוסכם על ביצוען של פעולות לא חוקיות, או שבפועל בוצעו פעולות בלתי חוקיות.

עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי לזכות את התובעת בהוצאות.

סיכום

13. התביעה מתקבלת.

בהתאם, אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק 22-02623-09-8.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' ניסן תשע"ג, 13 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.