1. כתב תביעה להשבת סכום כספי ששולם על ידי התובע לנתבעת עבור מנוע משומש. נתבע גם פיצוי בגין אובדן ימי עבודה אלא שזה לא הוכח כלל, לא שווי יום עבודה, ולא שנגרם הפסד בפועל. כן נתבע פיצוי בגין נזק לא ממוני שלא ראיתי הצדקה לפסוק. עם זאת אציין כי ראיתי לקבל התביעה בחלקה ולהורות על השבת מחצית מן העלות ששילם התובע בגין אותו מנוע. מחצית בלבד – שכן לתובע תרומת אחריות ממשית לנזקו. בין בפריזמה של אשם תורם חוזי, ובין בפריזמה של אשם תורם נזיקי.

2. אין חולק כי הנתבעת הינה מוסך מורשה וסוכנות רכב של סוברו שבעיר כרמיאל. התובע היה בעליו של רכב סוברו אימפרזה שנת ייצור 1999. הוא היה יד עשירית ברכב. ציינתי נתונים אלה לשלמות התמונה ויבואר כי אין בפניי תביעה על ירידת ערך רכב, אלא כאמור תביעת השבה של הסכום ששילם התובע בגין מנוע משומש.

3. אין חולק כי ב 9.3.09 הזמין התובע שירותי תיקון במוסכה של הנתבעת בשל תקלה ברכבו (בעמ' 9 לפרוטוקול העיד שהרכב לא סחב). הרכב נבדק במוסך הנתבעת ואין חולק כי הבדיקה גילתה מנוע פגום שלפי מה שנטען על ידי הנתבעת (ולא נסתר), לא היה בר תיקון. הצדדים הסכימו על החלפת המנוע במנוע משומש. סך הכל ניתנה הצעת מחיר - רכיבים ועבודה - שעמדה לאחר מו"מ על 14,529 ₪. סכום זה שולם על ידי התובע, ונתבע כהשבה בגין עלות רכישת המנוע. אולם, כעולה מן התיעוד שהוצג, עלות המנוע עצמו עמדה על 11,200 ₪ בלבד מכלל ההצעה (כולל המע"מ). אף התובע אישר זאת בחקירתו. ישוב ויודגש כי בכתב התביעה נדרש סעד של השבה רק בגין רכישת המנוע ולא בגין יתר רכיבי התשלום ששילם התובע. לפיכך הסכום של 11,200 ₪ הינו הרף העליון של סכום התביעה שניתן לפסוק לפני הוצאות.

4. אין חולק כי ב 15.3 הוחלף המנוע במנוע משומש, כפי שסוכם. עוד אין חולק כי תקופת האחריות שנותנת הנתבעת למנוע משומש הינו 6,000 ק"מ או 3 חודשים (המוקדם מבניהם).

5. הנתבעת מפרטת כי לאחר התקנת המנוע נערכה בדיקה מקיפה על ידי המוסך כפי שנוהגת הנתבעת לעשות ביוזמתה. והבדיקה חשפה שהמנוע המשומש שהותקן לא תקין לגמרי. גם התובע מסכים בסעיף 5 לתצהירו כי מבדיקה חוזרת של המנוע שנערכה על ידי הנתבעת התגלה כי המנוע שהותקן סובל מהספק ירוד. מר אודי ויצנברג (להלן: "אודי") אחד ממנהלי המוסך, מציין כי הדגיש לפני התובע שיש מקום להחליף את המנוע במנוע משומש אחר לנוכח העובדה שהמוסך לא משפץ את המנוע אך מקבל אותו מספק אחר, וכאשר מנוע משומש לא תקין, מחליפים אותו ומחזירים אותו לספק.

בעמ' 17 לפרוטוקול אישר אודי כי באותה בדיקה לעת החלפת המנוע הראשונה, לא נמצאה בעיה במגדש הטורבו, כאשר זו בדיקה שנעשית על ידי סורק "און ליין", ולו נמצאה בעיה במגדש, היה המוסך מעיר על כך. שלומי רוט, עובד המוסך (להלן "שלומי") נתן בחקירתו פירוט נוסף לגבי אותה בדיקה שניתן לעשות כדי לאתר תקלות בטורבו. הוא באר כי אין בדיקה ישירה לטורבו אלא עושים בדיקת הספקים וגודש למנוע. בעיה כזו שנחשפת, יכולה להתעורר מכמה סיבות כמו אגזוז סתום או גיר לא תקין. וכאשר בעיות אלה נשללות, מגיעים למסקנה שמדובר בבעיה במגדש הטורבו (עמ' 21 לפרוטוקול).

אין חולק כי אותו מנוע משומש שהותקן אכן הוחלף על ידי הנתבעת במנוע משומש אחר, וזאת

ב 27.3.09.

6. אודי וכן המצהיר השני מטעם הנתבעת מר שלומי רוט, אחד מעובדי המוסך, (להלן: "שלומי") מפרטים כי לאחר התקנת המנוע המשומש השני התגלה בבדיקת עומס של המנוע כי הוא תקין לחלוטין. ברם, מגדש הטורבו שהינו חיצוני למנוע ואינו מסופק איתו, היינו המגדש שהיה קיים ברכב, התגלה כלא תקין בכך שקיים חופש בציר הטורבו.

7. אודי ושלומי טוענים כי הסבירו לתובע שהטורבו לא תקין. אין לי ספק, וכך אני קובע, שאכן הוסבר לתובע כי יש תקלה במגדש טורבו והוא טעון החלפה: ראשית ניתן היה לצפות להתייחסות מפורשת בעניין זה בתצהיר התובע במקום ההתייחסות הלקונית בסעיף 6 לתצהירו, שם התייחס רק לסוגית המנוע, וטען כי נמסר לו שהוא תקין וניתן בהחלט לנסוע עם הרכב בלא מורא או חשש כלשהו. אין שום התייחסות או הכחשה לטענה המופיעה בריש גלי בכתב ההגנה לפיה הוסבר לתובע מפורשות שמגדש הטורבו לא תקין, והוא שציין כי אינו מעוניין להוציא כספים נוספים על הרכב שכן הוא מעוניין בכלל למכרו, היינו אין הוא מעוניין לרכוש מגדש חלופי שיותקן. שנית, העובדה שמגדש הטורבו נמצא לא תקין, אף נרשמה בכתב יד של הבוחן שבדק הרכב על גבי כרטיס העבודה, שם צוין "החלפת מנוע באחריות המוסך, מגדש טורבו לא תקין" ובכרטיס הלקוח (נספח ג'2 למוצגי הנתבעים) נרשם "מגדש הטורבו לא תקין – אין אישור לקוח".

שלישית, התובע עצמו הודה בחקירה בעמ' 9 למטה ו 10 לפרוטוקול כי בהחלפה השנייה של המנוע, אכן נמסר לו כי הטורבו לא תקין (בלשונו "לא 100%" ופעם אחרת לעת עדותו, התייחס לכך במילים "נגיד 60% בסדר") וכי בעל הבית במוסך ניגש למחסנאי ושאל כמה עולה טורבו אחר, וחזר עם תשובה של 2,500 ₪. כלומר בפירוש נמסר לו לתובע שמגדש הטורבו לא תקין ויש להחליפו.

אודי מצדו ציין כי אין 60% לא בסדר, וכי מגדש טורבו יכול להיות תקין ואם אינו תקין – יש להחליפו. עמדה זו מקובלת עלי.

8. קביעתי אפוא הינה שהנתבעת איתרה תקלה במגדש הטורבו לעת ההחלפה השנייה של המנוע, ותקלה זו כמו גם הצורך בהחלפה של המגדש - נמסרו לתובע. אלא שהתובע לא חפץ בהחלפתו לאור העלות הנוספת, שכן גרס ככל הנראה ש"יהיה בסדר" וניתן יהא לנסוע עם המנוע החדש והמגדש הקלוקל עד למכירת הרכב.

עם זאת, יצוין כבר עתה כי השאלה הינה מה עוד נמסר לתובע לעניין הנפקות שיש בנסיעה עם מגדש טורבו לא תקין, ביחס לתפקוד המנוע.

9. מבחינת המשך ההשתלשלות הכרונולוגית, התובע הוציא כאמור את הרכב מן המוסך, וביקש למכרו. הוא ניהל מו"מ עם מר פהמי גאנם ואותו קונה מיועד הגיע למוסך הנתבעת

ביום 25.5.09, כלומר חודשיים לאחר החלפת המנוע השניה, לצורך בדיקת קנייה. יבואר כי הנתבעת מספקת לא רק שירותי מוסך מורשה לרכבי סובארו אלא גם שירותי מכון בדיקה לרכב לפני קניה. הרכב נבדק על ידי אודי והנתבעת הוציאה טופס סיכום אחיד של הבדיקה בפורמט הנהוג על פי הוראות משרד התחבורה. נמצאו ליקויים ברוב המערכות שנבדקו. לענייננו חשוב החלק הנוגע למנוע, מערכת קירור, מערכת דלק ומערכת הצתה, שם סומנה החלופה של "לא תקין"; באבחנה שבאותה שורה נרשם "הספק מנוע ירוד, מגדש טורבו לא נבדק, לתאם מנוע".

10. אודי ושלומי ביארו כי במועד הבדיקה של הקונה המיועד, מר פהמי, אכן לא ניתן היה לבדוק את מגדש הטורבו. שכן, המנוע הגיע כשאינו תקין. היות ובדיקת תקינות המגדש מחייבת בדיקה של המנוע בעומסים גבוהים, מעצם הבדיקה יכול להיגרם נזק נוסף למגדש ואף למנוע. זה הטעם בגינו לא ניתן היה לבדוק תקינות המגדש.

11. בחלוף 3 ימים מיום הבדיקה, היינו ב 28.5.09, הגיע שוב הרכב למוסך כשהוא מעשן עם דפיקות חזקות במנוע והסתבר שהטורבו זורק שמן. משכך ברור שהתובע נסע עם הרכב בלי שמן ולכן התחמם המנוע וניזוק, על אף שהוזהר בעבר לעת ההחלפה השניה על ידי אודי, שיש צורך בהחלפת מגדש הטורבו.

12. התובע מכר את הרכב לאותו קונה מיועד, שקנה אותו במצבו (מן הסתם תוך התחשבות לעניין המחיר, במצבו המכני, שכלל גם את הנזק למנוע).

13. התיזה הראשית של התובע היתה שלמעשה גם בהחלפה השניה, נמכר לו מנוע פגום ולמעשה לא הומחשה כל תקלה למגדש הטורבו. לפיכך הוא זכאי להשבה מלאה של עלות המנוע. הנתבעת מצידה אינה מתכחשת לכך שאם אכן הנזק למנוע שנחשף במאי 2009 נגרם בשל כך שהמנוע עצמו היה לא תקין, הרי מדובר עדיין בתקופת אחריות של 3 חודשים (אותו מנוע הוחלף כזכור ב 27.3.09). לכן אם זו היתה הבעיה, מודה הנתבעת שהיתה מחליפה את המנוע בשלישית. אלא שהבעיה נגרמה בשל מגדש טורבו לא תקין שבעטיו זרק המנוע שמן ואז התחמם המנוע וניזוק. המנוע עצמו היה תקין למהדרין, כך לשיטת הנתבעת, עת יצא ממוסכה בהחלפה השניה של המנוע, ואין לו לתובע אלא להלין על עצמו כשביקש לחסוך בעלות של 2,500 ₪ להחלפת מגדש טורבו.

14. אכן, ככל שחפץ התובע להמחיש כי המנוע עצמו שהותקן ברכבו בפעם השניה היה בלתי תקין, היה עליו להגיש חוו"ד מומחה מתאימה, שכן טענותיו היו ידועות לו והוא יכול היה לבדוק הרכב בטרם נמכר, ואף ליידע את הנתבעת שבידיו חוות דעת מתאימה (לו היתה בידיו כזו) ולאפשר לה להגיש חוות דעת נוגדת. בנוסף, הצנעתו של התובע את בעיית המגדש בטורבו שבלא ספק נמסרה לו לעת ההחלפה השניה אומרת דרשני. התובע אמנם הגיש חוו"ד של שמאי ואולם זו נמשכה בהסכמה משלא התייצב השמאי. גם אלמלא נמשכה, לא היה בה להושיע את התובע בעניין זה, שכן מה שעולה ממנה הינו נזק למנוע עקב התחממות יתר של המנוע, שמקורה יכול ויהא בעיה במגדש שמתגלגלת לבעיית שמן, או בעיה אחרת במנוע. עוד נרשם שהיה שמן באגן השמן. אמנם ממצא זה ספק אם היה קיים לו היה קיים אובדן שמן בשל בעיה במגדש. ואולם, יש לזכור כי באותה עת היתה הבעיה ידועה, ואת השמן ניתן היה להוסיף בטרם מגיע המומחה השמאי לבדיקה. יש חשיבות לאי מתן הזדמנות לנתבעת להעמיד הרכב לבדיקה מטעמה בטרם מכירתו, לאור טענות התובע שהיו ידועות לו, והצטיידותו שלו בחוו"ד פרטית. נזק ראייתי מעין זה מן הדין היה שיפעל לחובתו של התובע, אף אלמלא נמשכה חוות הדעת של השמאי מטעמו. השמאי מטעם התובע אינו מרחיב בחוות דעתו, למעט עצם ציון העובדה של מציאת שמן באגן, ביחס לגורם הנזק למנוע. לפיכך ממילא לא הוצב בדל של ראיה ועוד במקור, בטרם נמשכה חווה"ד, כי המנוע שהתקינה הנתבעת בפעם השניה היה פגום. לא נסתרה גרסת הנתבעת כי בדיקת העומסים שנערכה לו לאחר התקנתו לא גלתה כל בעיה. ויש לומר כי מקובל עלי שהנתבעת ביוזמתה מבצעת בדיקת תקינות למנוע משומש שהיא מרכיבה, כפי שעשתה בפעם הראשונה. והרי באותה פעם יידעה התובע שהמנוע נמצא פגום וטעון החלפה, ואף החליפה אותו. כלומר הומחשה תקינות פעולתה על פי נהלי עבודה שלה עצמה. לא הומחש שהנתבעת סטתה מאותם נהלי העבודה שלה בפעם השניה שהוחלף המנוע. לפיכך יש לקבל כמאזן ההסתברויות אם לא מעבר, שהמנוע שהתקינה הנתבעת בפעם השניה היה אכן תקין.

משזו קביעתי ממילא נוטה הכף לכך שהגורם לנזק שנמצא במנוע חודשיים אח"כ במאי 209, לא היה אכן פגם במנוע עצמו, שכאשר הותקן על ידי הנתבעת היה תקין, אלא אותו מגדש טורבו לא תקין. כ ך אפוא אני קובע.

15. בכך עדיין אין כדי לחרוץ כליל את גורל התביעה . אם כי משעה שאלו הקביעות העובדתיות, אין ממש בטענות של פגם בממכר (המנוע השני שהותקן) לפי חוק המכר. ויש לדחות אף העילה שנטענה בתביעה מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים (אזכיר גם שאין עסקינן בתביעת נזק גוף – וראה סע' 2(א) של חוק האחריות למוצרים פגומים). התובע התיימר בסיכומיו לטעון גם לעילה מכוח חוק הגנת הצרכן אך עילה כזו לא נטענה במפורש בכתב התביעה. ביהמ"ש לא ידון בעילה שלא נטענה.

16. אלא שסעיף 18 לכתב התביעה מציין שאף אם נכונה טענת הנתבעת שמגדש הטורבו היה פגום, חובה היתה לה לנתבעת לבאר לתובע שפגם זה יכול לפגוע במנוע עליו שילם. התובע מציין עוד כי לנוכח העובדה שמדובר בעניין שהינו מהותי ויסודי להתקשרות החוזית, מן הדין היה שהנתבעת אף תעלה הדברים על הכתב. טענות אלה הינן טענות מהן ניתן לחלץ עילה של הפרת חובת הנתבעת לפעול כבעל מקצוע ונותן שירותים סביר וזהיר מבחינת ההסבר הניתן ללקוח, הן כחובה חוזית והן כחובה נזיקית.

17. לטעמי, אכן יש לבכר בענין ספציפי זה גרסת התובע כי לא הוסברה לו כנדרש המשמעות הנודעת לנסיעה עם מגדש הטורבו הפגום, מבחינת הסבירות הלא מבוטלת של התממשות הסיכון, וטיב הסיכון. התובע אינו פסול דין ובפירוש הוסבר לו שהמגדש פגום ויש צורך להחליפו. מכאן שאכן נטל על עצמו סיכון מודע כשנסע במודע ברכב לא תקין. אין צורך שיהא מכונאי רכב על מנת להבין שסיכון – יש כאן, אם אם אינו מודע לטיבו המדויק וסבירות התרחשותו, וחובה עליו ולו מטעמי בטיחות לנסוע ברכב תקין. יש לו אפוא תרומת אשם של ממש , אותה ראוי להעמיד על 50%: אם מדובר בהפרת אחריות חוזית של הנתבעת למתן הסבר נאות, מדובר על אשם תורם חוזי של התובע, ואם מדובר ברשלנות שלה מדובר על אשם תורם נזיקי שלו. אולם אשם תורם עדיין אינו שולל כאמור אחריותה של הנתבעת.

התובע הוא הדיוט ולא הומחש שיש לו ידע במכונאות רכב. לא היה די בכך שהנתבעת תעמיד אותו על העובדה שצריך להחליף את מגדש הטורבו, שכן פגום הוא; כך בשים לב לעובדה ששלומי עצמו אישר בחקירתו שאמנם אין זה מן ההכרח שאם הטורבו לא תקין "ילך המנוע" אם ימשיכו לנסוע, כפי שארע כאן; אולם ברוב המקרים זה אכן מה שקורה ואם הטורבו לא תקין, אז "המנוע נדפק" (כלשונו). קשה להלום שאם היו מסבירים הדבר לתובע בשפה ברורה, היה הלה בוחר לקחת סיכון שאינו סיכון רחוק, אלא סיכון שיש סבירות של ממש שיתרחש, שיגרם נזק למנוע עליו שילם זה מקרוב 11,200 ₪.

סביר שלו הוסברו הדברים כיאות, היה התובע בוחר להוציא עוד 2,500 ₪ גם אם לא בנפש חפצה. לו הוסבר כיאות הן הסיכון הממשי למנוע, והן סבירות התרחשותו והתובע עמד במריו ולא אבה להוציא עוד סכום לרכישת מגדש, הרי צודקת הנתבעת שדין התביעה לדחייה, שכן אז יצאה הנתבעת ידי חובת הזהירות שלה כלפי התובע כלקוחה.

18. אלא שכאמור שוכנעתי כי בעניין זה הסתפקה הנתבעת בהסבר שהמגדש לא תקין ויש להחליפו. לא ניתן היה להתעלם מן הפער בין הניסוחים הנחרצים והמודגשים שבתצהירים בעניין תוכן ההסבר שניתן ללקוח לבין אופן ההעדה האותנטי והמתון בהרבה לעת חקירתם הנגדית של העדים. כך בסע' 9 ו 10 לתצהירו ציין אודי כי הסביר לתובע על הפגם במגדש והסכנה הכרוכה בדבר לרבות איבוד שמן מהמנוע. התובע, כך נטען, השיב כאמור שאינו מעוניין בדבר ולא להוציא הוצאות עבור תיקונים נוספים כי הוא מעוניין במכר. לעומת זאת לעת חקירתו (עמ' 18 לפר') טען אודי כי ההסבר ניתן לאביו של התובע שאמר שהשקיע ברכב מספיק כספים ומכאן ואילך שבנו – התובע – ישקיע בטורבו אם הוא רוצה, ומאחר ולא היה רצון נלקח הרכב כמות שהוא. אם כך לא זכר אודי בין בתצהירו בין בעדותו למי בדיוק ניתן ההסבר, ממילא ספק אם זכר את טיבו ותוכנו.

זאת ועוד, תגובת התובע (שמא אביו?) שאינו מעונין להוציא עוד כספים ניתנה לטענת אודי בנוכחות שני עובדים, שלומי ויעקב סופר. ואז הוציא התובע הרכב מהמוסך כשהוא מודה על השירות האדיב. יעקב סופר הגיש תצהיר אך תצהירו נמשך בהסכמה, שכן לא יכול היה להעיד לאור מצב רפואי שפורט במסמך שהוגש וסומן. אין אפוא הימנעות מהעדה אך מאידך גם לא תצהיר. שלומי לעומת זאת נתן תצהיר ונחקר כאמור. בסע' 11 נטען כי היה עם אודי והשניים דאגו אכן להסביר לתובע חשיבות נסיעה עם מגדש טורבו תקין שאחרת עשוי להיפגע המנוע בשל איבוד שמן, ואז שבה הגרסה של אודי לגבי תשובת התובע. אלא שלפי תצהירי אודי ושלומי מדובר במעמד מסירת הרכב לתובע, שהחליט שלא לשעות לעצה הטובה שקיבל ונסע ברכב מן המוסך. בעמ' 22 לפר' לעומת זאת, אישר שלומי כי כלל אינו זוכר אם נכח במעמד המסירה. בנוסף בחקירה החוזרת נשאל מי לקח את הרכב, והשיב שהוא חושב שהיה זה התובע שיושב באולם (כלומר אף הוא לא היה משוכנע בדבר). כאשר נשאל מה הסביר לו, השיב שהסביר שמהנוע לא תקין והטורבו לא תקין. וזהו (כלומר זה היה ההסבר ותו לא) : עמ' 26 לפר'. גם תשובות אלה מחזקות הרושם כי אכן לא הוסבר ללקוח הסיכון המדויק של נזק למנוע שהותקן זה עתה, ואף לא הסבירות הממשית להתרחשות נזק שכזה. בכך חטאה הנתבעת לחובתה, ולו קוימה, חזקה שבהגיון שהתובע היה מוציא עוד 2500 ₪ ומונע הנזק.

19. בשולי הדברים, אני דוחה טענת ב"כ הנתבעת בסיכומים כי לא ניתן למעשה לדעת מה גורם הנזק למנוע, שהרי לשיטת המצהירים מטעם הנתבעת עצמה אותו גורם היה נסיעה עם מגדש טורבו פגום, כאשר למסקנה שהוא פגום הגיעה הנתבעת עוד בפעם השניה בה הוחלף המנוע והעמידה על כך התובע.

עוד אני דוחה התזה המקורית שהעלה ב"כ התובע, ולא הוכחה כלל, שמא נפגע המגדש בפעולה רשלנית של הנתבעת לעת התקנת המנוע, כאשר שלומי ביאר כי לא מפרקים כלל את הטורבו עצמו לחלקים אלא מזיזים ומתקינים אותו כיחידה אחת.

20. התובע ביקש כאמור השבה בשיעור 11,200 ₪ עלות המנוע, אך לאשורה לו התקבלה תביעתו במלואה, היה בכך עשיית עושר שלא במשפט: משום שקביעת אחריות הנתבעת נעשתה על בסיס ההנחה שלו ניתן לתובע הסבר מלא שנדרש בנסיבות (ולא היה קשה או מסובך לתתו) , היה נזקו נמנע. אך זאת משום שהתובע היה מוציא אז הסכום הנוסף של 2500 ₪ עבור רכישת מגדש טורבו חלופי, וכך מונע הנזק למנוע. מכאן שממילא יש להפחית מעלות המנוע בסך 11200 את הסכום של ₪ 2500 ₪. ונותרנו עם 8700 ₪. סכום זה משקף נזקו האמיתי של התובע בערכי קרן. סך זה יש לשערך ממרץ 2009 על דרך תוספת הפרשי ריבית והצמדה. מתקבל סך של 10560 ₪.

21. מסך זה יש להפחית כאמור תרומת האשם של התובע בשעור מחצית. היתרה 5280 ₪.

22. אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום הסך של 5280 ₪, בתוספת סך כולל של 1770 ₪ שכ"ט עו"ד, וכן מחצית האגרה ששלם התובע במצטבר כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שולמה (מחצית – לאור הפער בין הסכום שנפסק לסכום שנתבע).

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.