מטעם התובעת: עו"ד חי

מטעם הנתבע: עו"ד רוזלס

לפני תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 15/6/07 בין רכב בבעלות התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע.

מדובר בתביעה המתנהלת ב"סדר דין מהיר" ולפיכך, בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהא מנומק ב"אופן תמציתי" (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)).

נהג התובעת העיד, כי עמד עם רכבו בצומת בנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים שמאלה ורכב הנתבע עמד בנתיב השמאלי הצמוד לרמזור שפונה שמאלה. נהג התובעת החל בנסיעה ורצה להיכנס לנתיב הימני לאחר הפניה, אולם הנתבע המשיך ישר, חתך אותו ופגע לו בחלק האחורי של הרכב בצד שמאל. העד טען, כי לאחר התאונה הנתבע אמר לו שהתבלבל ורצה להמשיך ישר. עד התובעת שלל בחקירה הנגדית, כי באותה תקופה היו עבודות בדרך בנתיב הימני. העד הוסיף, כי לא היו הראשונים ברמזור אולם לא שרטט או אמר זאת, שכן לא אמרו לו לשרטט כמה כלי רכב היו.

הנתבע העיד, כי ביום התאונה היו חסומים נתיבים בצד הימני עקב שיפוצים, ומשכך הוא נסע בנתיב השמאלי ואחריו נסע נהג התובעת וניסה לעקוף אותו גם מימין וגם משמאל, כאשר מימין יש לו נתיב אחד חסום. כאשר הגיעו לצומת ניסה נהג התובעת לעקוף אותו מצד ימין, חסם אותו והוא בלם. כאשר נשאל האם היה נתיב אחד לפניה שמאלה או שניים השיב, כי הוא חושב ששני נתיבים, ומשכך נשאל מדוע היה נהג התובעת צריך לחסום אותו אם יש שניים, השיב כי אינו יודע, הרכב שלו מסחרי וגדול, והיה לו קשה לראות אותו מצד ימין. העד לא ידע לומר מדוע לא תאר בעבר את התנהלות נהג התובעת שניסה לעקוף אותו מימין ומשמאל. בחקירה הנגדית, עמד על כך שנהג התובעת ניסה לעקוף אותו לאורך כל הדרך במקטע מקווקו, כאשר מדובר במרחק של 4 ק"מ ממקום הארוע. כאשר הנתבע נשאל לעניין אורך הקטע החסום עקב השיפוצים, השיב כי מדובר בקטע ארוך מאוד, כך שכל המכוניות שנמצאות בחניה בבית משפט יוכלו להכנס בו.

יצויין, כי נגד הנתבע ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ובמסגרת הבקשה לביטולו הוא הגיש תצהיר ושרטוט בהם לא סיפר את אשר טען בעדותו, כי נהג התובעת ניסה לעקוף אותו לאורך כל הדרך תוך שהוא מזגזג. הנתבע אכן ציין, כי הנתיב הימני היה חסום עקב שיפוצים ולאחר מכן התפצל לשניים ואז עבר רכב התובעת לנתיב שנפתח, אולם שרטט, כי יש במקום רק נתיב אחד הפונה שמאלה, בעוד בדיון השיב לשאלות בית המשפט, כי הוא חושב שישנם שני נתיבים.

דיון והכרעה

המדובר בתביעה אזרחית ומשכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי.

לאחר ששמעתי את עדות הנהגים, בחנתי את תמונות הנזק בכלי הרכב ואת סבירות גרסאות הנהגים, אני מעדיפה את עדותו של נהג התובעת על עדות הנתבע. נהג התובעת העיד בהחלטיות ובאמינות על אופן התרחשות התאונה, כאשר הוא עמד בנתיב המאפשר פניה שמאלה ונסיעה ישר, השמאלי מבין שני נתיבים, ופנה שמאלה בנתיבו, כך שלא הייתה סיבה שיכנס לנתיב נסיעת הנתבע.

לעומת עדות זאת, הנתבע מסר לראשונה על דוכן העדים פרטים רלוונטים נוספים על אלה שפורטו בתצהירו המפורט, תצהיר ששימש אותו בבקשה לביטול פסק דין בהעדר, כך שמדובר בגרסה מפורטת שנכתבה לאחר מחשבה. לראשונה על דוכן העדים מסר הנתבע, כי נהג התובעת ניסה לעקוף אותו וזגזג בכביש במשך 4 ק"מ, לראשונה על דוכן העדים מסר כי האורך של הנתיב החסום היה מאוד גדול וכן השיב בניגוד לשרטוט ששרטט ולגרסתו בתצהירו, כי בפניה לשוהם ישנם שני נתיבים. הלכה למעשה, עלה מעדותו של הנתבע על דוכן העדים, כי לא הבחין ברכב התובעת שפנה אף הוא שמאלה והיה מימינו ופגע בו, בין משום שביקש להמשיך ישר, ובין משום שעשה סיבוב רחב מדי. מתצהירו של הנתבע ומניתוח גרסתו עולה, כי סבר שיש במקום רק נתיב אחד המאפשר פניה שמאלה ויתכן שבשל כך לא צפה את האפשרות שרכב מימינו יפנה שמאלה ואף לא הבחין ברכב התובעת ובשל כך ארעה התאונה.

כך או כך, גרסתו של נהג התובעת עדיפה ואין אלא לקבוע, כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע שסטה מנתיבו ופגע ברכב התובעת. בנסיבות העניין, איני רואה להשית אשם תורם על נהג התובעת. אני מקבלת את גירסתו כי התאונה הייתה כאשר פנה בנתיבו שמאלה ומכל מקום רכבו היה לפני רכב הנתבע, שכן הפגיעה היא מאחור.

מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שמאי, ממנה עולה כי נגרם לרכב נזק של 5,321 וכן ירידת ערך בסכום שלך 3,541 – הצדדים הסכימו, כי יש להפחית 20% מסכום הנזק, כך שהנזק עומד על 7,089 ₪. כן נשאה התובעת בשכ"ט שמאי בסכום של 618 ₪ - בסה"כ 7,707 ש"ח.

התובעת תבעה עוד 300 ₪ בגין שני ימי השבתה, אולם נזק זה לא הוכח.

הנתבע ישא איפוא בסכום הנזק בסך – 7707 ₪ בתוספת הצמדה מיום התשלום, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ו טבת תשע"ד, 29 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.