התביעה והליכים קודמים

1. התובעות הגישו תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים ולאחר מכן הגישו בהסכמה כתב תביעה רגיל מתוקן. חוב הנתבעים נובע מסחורה שרכשו מהתובעות. התובעות הן חברות פרטיות העוסקות בסחר בטקסטיל, כלי מיטה, מפות שולחן ומגבות מטבח. לטענת התובעות שלושת הנתבעים הם שותפים ובעלים של עסק הידוע בשם "אופנת אקוורל" (להלן: "אקוורל") הפועל מרחוב אליפלט 33 ומרחוב מזרחי 12 בתל אביב. שלושת הנתבעים הם אחים.
2. הנתבעים 2 ו-3 (להלן ביחד: "הנתבעים") נמצאים בהליכי פשיטת רגל והתביעה כנגדם מעוכבת. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הוא היחיד שהליכי התביעה כנגדו לא עוכבו והתביעה כנגדו נמשכה על ידי התובעת 1 (להלן: "התובעת") ועל ידי התובעת 6 בהתבסס על טענתם כי הוא אחד השותפים באקוורל, טענה המוכחשת על ידו, וכן על בסיס כתבי ערבויות, שחתם לתובעת ולתובעת 6 להבטחת חובות אקוורל.
3. הצדדים הגיעו להסכמה בתחילת דיון ההוכחות ביום 11.7.11 כי סכום החוב של אקוורל לתובעת ולתובעת 6 הוא הסכום המצוין בנספח 3 לתצהירו של מוריס זלאיט, מנהל תובעת, או זה הרשום בכתב התביעה – הנמוך מבין השניים. לפיכך סכום החוב של אקוורל לתובעת 6 הוא סך של 119,077 ₪ וסכום החוב שלה לתובעת הוא סך של 894,763 ₪. בנוסף בפרוטוקול הדיון מיום 11.7.11 לא הכחיש ב"כ הנתבע את ערבותו של הנתבע לטובת התובעת 6. לפיכך השאלה שנותרה במחלוקת בתיק היא שאלת חבות הנתבע לתובעת בגין חובות אקוורל. התובעת טוענת לשתי עילות לחבות הנתבע כלפיה בשל חובות אקוורל: האחת, כתב ערבות מיום 5.2.02, עליו חתם הנתבע ביחד עם אחיו, הנתבע 3 (להלן: "ניסים") להבטחת חובות אקוורל לתובעת (להלן: "כתב הערבות"), השנייה, טענת התובעת כי הנתבע שותף באקוורל עם שני אחיו, וכשותף הוא חב בחובות השותפות.
4. בתיק זה ניתן פסק דין בהיעדר סיכומים מטעם הנתבע עוד ביום 29.1.12. הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע ביום 24.10.13 כי יש לבטל את פסק הדין (למעט החיוב כלפי התובעת 6 על סך 119,077 ₪), על מנת לאפשר לנתבע להגיש סיכומים ובית המשפט יוציא פסק דין חדש, וכן נקבעו הוצאות על הנתבע בגין הערעור בסך של 20,000 ₪. לאחר פסק הדין במחוזי, הנתבע הגיש סיכומיו והתובעת הגישה סיכומי תשובה.

טענות הנתבע לעניין השותפות

1. הנתבע טען שמעולם לא היה שותף באקוורל, כי אם עובד שכיר בלבד וכי השותפים היחידים הם שני אחיו, הנתבעים 2 ו-3. הנתבע טען, כי בכתב התביעה המקורי, שהוגש בסדר דין מקוצר כלפי כל הנתבעים, הוא נתבע אך בשל היותו "ערב באופן אישי" לחובות העסק, ואילו רק לאחר שנודע לתובעות כי כנגד הנתבעים ניתן צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל ביקשו התובעות לתקן את כתב התביעה ולתבוע מהנתבע את חובות אקוורל בטענה החדשה כי הוא היה שותף ביחד עם הנתבעים.
2. הנתבע הפנה לתצהירי אחיו הנתבעים התומכים בטענתו, כי לא היה שותף, וכן לעדותה של פקידת הנהלת חשבונות באקוורל בשנים 2007 עד 2010 (להלן: "מנהלת החשבונות"), שהובאה לעדות מטעם התובעות, וציינה את הנתבע במפורש כעובד ולא כשותף (עמ' 39 שורות 1-2), וכן ציינה כי הנתבע קיבל תלושי שכר ככל העובדים בעוד שהשותפים- הנתבעים, למיטב ידיעתה, לא קיבלו תלושי שכר. הנתבע ציין כי מדובר ב"עדה ניטרלית", אשר יש לתת משקל לעדותה.
3. עוד מציין הנתבע, כי הציג תלושי שכר שקיבל באקוורל וכי בבית המשפט הוצגו המחאות של השותפות, אשר כולן נושאות את הפרטים כדלקמן: אקוורל עוסק מורשה מס' 557011038 ושמות שני השותפים לוז חיים ולוז נסים- הנתבעים- ומספרי תעודות הזהות שלהם. שמו ופרטיו של הנתבע אינם מופיעים על אף אחת מן ההמחאות. עוד הוא מציין כי אותו מספר עוסק מורשה מופיע גם על חשבוניות הזיכוי, על קבלות השותפות ובאישור רשם השותפויות במע"מ.

טענות הנתבע לעניין הערבות האישית

1. הנתבע טען שהחתמתו על ערבות אישית מוכיחה כי אינו שותף. אשר לערבות עצמה טוען הנתבע כי ערבותו הייתה לעסקו של אחיו ניסים, שהיה בעבר הבעלים היחיד של אקוורל לאחר שנפרד משותף אחר, שלא היה אחד מהנתבעים. כאשר השותף עזב לחו"ל נותר ניסים כבעלים יחיד של העסק ואז הצטרף הנתבע 2 (להלן: "חיים") כשותף. הנתבע טען שערב לאחיו ניסים, אך לא חתם ערבות לעסק המשותף של ניסים וחיים.
2. עוד הוא טוען כי עם הצטרפות חיים כשותף יחד עם ניסים לא היה עוד צורך בערבות הנתבע, כיוון שהתובעת "נותרה, עם שינוי הבעלות בעסק, עם שני ערבים אלא שהערב הנתבע 2 החליף את הערב הנתבע 1, ומצבה, מבחינת הבטוחות לא השתנה ומספר החייבים כלפיה לא פחת". (סיכומי הנתבע סעיף 44). עוד ציין כי מספר העוסק מורשה של אקוורל בתקופה שבה הייתה בבעלות ניסים בלבד היה 310969597, שהוא מספר ת.ז. של ניסים, ואילו מיום 16.2.03 העסק בבעלות שני אחיו ומספר העוסק מורשה שונה ל- 557011038.

טענות התובעת לעניין השותפות

1. לטענת התובעת, כבר בכתב התביעה המקורי נכתב כי כל הנתבעים הם שותפים והיא מפנה לסעיף 2 לכתב התביעה והעובדה שביססו את עילתן הראשונה כנגד הנתבע על בסיס הערבות אינה סותרת את טענתן בסעיף 2 הנ"ל. עוד היא טוענת כי הנתבע היה "הפנים של העסק", המנהל בפועל, "המוציא והמביא", וכד' והנתבע לא הציג הסכם שותפות ומסמכי הנהלת החשבונות של השותפות, על מנת להוכיח כי הנתבע אינו שותף. לעומת זאת כל עדי התובעות וכן שני עדים נוספים, שהן הביאו, ידעו שכל שלושת האחים שותפים והנתבע הוא בעל זכות ההכרעה בכל הנוגע לעסקי השותפות.
2. לטענת התובעת, הנתבע טוען כי קיבל משכורת נמוכה ביותר של 3,300 ₪ לחודש אך מנגד נתן ערבויות לאקוורל בגובה מליוני ₪, דבר שהוא בלתי סביר.
3. עוד היא טוענת, כי עדויות האחים אינן אמינות, מלאות סתירות, ולעומתם עדי התובעות תמכו בגרסת התובעת כי הנתבע הוא שהיה המוציא והמביא באקוורל. אשר למנהלת החשבונות נטען שהיא עדה של הנתבעים, שעבדה אצלם שנים ואינה אובייקטיבית.

טענת התובעת לעניין הערבות האישית

1. אין מחלוקת כי הנתבע חתם על כתב הערבות אשר צורף לתצהיר מטעם התובעת. התובעת טוענת כי הנתבע או מי מטעמו לא הודיע לתובעת על דבר שינוי הרכב השותפות, כאשר השותפות לא שינתה את שמה, את כתובתה ולא את אופי הפעילות שלה והמשיכה לרכוש את המוצרים מהתובעת במשך כל השנים. השותפות לא נרשמה או התאגדה בצורה שונה ואותם אנשים עבדו בה כל השנים. לטענת התובעת, היא אף לא שינתה את מספר העוסק מורשה.
2. עוד טוענת התובעת, כי בתלוש השכר של הנתבע נרשם "ותק עבודה" מיום 1.10.99, כאשר העסק החדש נפתח, לטענת הנתבעים, בשנת 2003. עוד היא טוענת, כי לא הובאו ראיות למצב העסק הקודם. בנוסף היא מפנה למסמך "מצב חשבון" של מע"מ שבו מופיע תאריך ההתחלה 1.1.98.
3. התובעת מפנה לסעיף 28 ולסעיף 48 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השותפויות") מהן לטענתה לומדים כי כאשר היא לא ידעה על השינוי בשותפות הרי ערבות השותף בעינה עומדת.

עדויות התובעת

1. מר מוריס זלאיט, מנהל תובעת (להלן: "מוריס"), העיד בתצהירו, כי הנתבע היה "הרוח החיה" מאחורי אקוורל. הנתבע ניהל משא ומתן בשם אקוורל, ביצע רכישות ומכירות, ובפועל הוביל וניהל את העסק. מוריס העיד כי אישית ניהל, לא פעם, מו"מ עם הנתבע בהקשר להחזרת החובות שהיה העסק חייב לתובעות. עוד הוא מעיד, כי הנתבע היה ערב באופן אישי לחובות אקוורל כלפי התובעות 1 ו-6. לתצהירו צירף כתב ערבות בלתי חוזר חתום על ידי הנתבע ואחיו ניסים מיום 5.2.02 (להלן: "כתב הערבות"). על פי כתב הערבות, הערבות ניתנה לתובעת לכל חובותיה של אקוורל. יש לציין כי בכתב הערבות מספר עוסק מורשה של אקוורל היה 310969597.
2. מוריס הצהיר כך: "על פי טענת הנתבעים בשלב מסוים, וללא ידיעתי או ידיעת יתר התובעות, הבעלות על אופנת אקוורל השתנתה באופן שעתה בעלי העסק הם הנתבעים 2,3 אך שם העסק לא שונה, הפעילות העסקית שלו לא השתנתה, העסק התנהל באותו מקום ללא שינוי כתובת ושלושת האחים המשיכו לעבוד בו כפי שעבדו בעבר עד אשר פסקה פעילות העסק והנתבעים 2,3 הגישו בקשה להכריזם פושטי רגל. במשך כל התקופה בה קיימתי יחסי מסחר עם הנתבעים, או מי מהם, לא הודיעו לי הם, או מי מהם, על שינוי כלשהו בעסק, בהרכב שותפות העסק או כל הודעה שהיא בקשר עם הערבות המוזכרת לעיל." (סעיפים 14-15 לתצהיר).
3. עוד הוא מציין כי במחצית השנייה של 2009 הבטיחו לו הנתבעים, וביניהם הנתבע, כי ייפרעו את חובם וזאת בעקבות פניות אליהם לאחר שההמחאות לא כובדו.
4. מר דני דלל, מנהל התובעת 2, העיד כי הנתבע היה הרוח החיה מאחורי אקוורל. כי הוא ניהל משא ומתן בשם אקוורל ביצע רכישות ומכירות, ובפועל הוביל וניהל את אקוורל. עוד הצהיר: "אנוכי אישית, ניהלתי, לא פעם, מו"מ עם הנתבע, בעת שרכש מאיתנו סחורה עבור אופנת אקוורל וכן ניהלתי איתו מו"מ בהקשר להחזר חובות שהיו חייבים בהם לתובעות." גם דני דלל חוזר על כך שהנתבעים, וביניהם הנתבע הבטיחו לו לא פעם כי ייפרעו את חובם.
5. עדויות נוספות לעניין השתתפותו הפעילה והדומיננטית של הנתבע בניהול אקוורל והבטחתו להחזר החובות נמסרו על ידי יעיש וקנין, מנהל התובעת 3, אדוארד אשכנזי, מנהל התובעת 4, גד לוסקי, מנהל התובעת 5, הנרי פיליבה, מנהל התובעת 6.
6. בנוסף למנהלי התובעות העיד מטעם התובעת גם דני כרמלי, מנהל עסק בשם "בית המגבת", העוסק במכירת מגבות אשר העיד כי מקום העסק שלו היה ליד אקוורל "היינו שכנים ממש עסק ליד עסק" (עמ' 41 שורה 10) ועוד הוא מציין שהכיר את שלושת האחים והם היו נכנסים "חופשי" אליו והוא אליהם (עמ' 41 שורות 11-12). בתצהירו הוא כותב: "אני מכרתי מגבות לעסק הידוע בשם אקוורל בניהולו של רחמון לוז ושותפים לו ניסים לוז וחיים לוז, במשך תקופה ארוכה, והם נותרו חייבים לי סך של 13,050 ₪. את הרכישות ביצע רחמון הידוע בשם רמי, ואיתו ניהלתי את המו"מ בעת הרכישות, ובהתאם לנסיוני הוא למעשה ניהל את העסק יחד עם אחיו הנ"ל." עוד העיד בחקירה הנגדית: "מי שהיה מזמין סחורה היה צריך לקבל אישור של רמי. זה מה שאמר לי ניסים.... ניסים היה רואה את הסחורה והיה אומר כן אנו רוצים אבל אני צריך לשאול את רמי." (עמ' 41 שורות 17-19) ועוד הוא ציין כי רמי היה מביא לו את השיקים (עמ' 42 שורה 13).
7. כמו כן העיד ברוך עזאת, מנהל חנות, אשר ניהל עסקים עם אקוורל, והעיד בתצהיר: "גיליתי להפתעתי כי ה"ה חיים לוז, ניסים לוז (להלן: "ה"ה לוז") הינם המנהלים של עסק המכונה אקוורל...". ובתצהיר אחר ציין: "אני אמנם בקשרי מסחר עם העסק, באופן שהעסק מספק לי מוצרים שונים ומגוונים הקשורים עם תחום הטקסטיל, אולם, לא ידעתי כי המשיבים הינם הבעלים ו/או המנהלים של העסק, שכן ניהלתי את עסקי מול אדם אחד מטעם העסק העונה לשם רמי.". ועוד העיד: "יחסי המסחר שלי היו עם רמי אשר ניהל איתי משא ומתן, מכר לי סחורה ובפועל עמד בחזית אופנת אקוורל. כן אציין כי מעולם לא נאמר לי על ידו או על ידי מישהו אחר כי ה"ה לוז הם הבעלים והמנהלים את העסק."
8. הנרי פיליבה, שהוא סמנכ"ל שיווק בתובעת 6, ציין בחקירתו הנגדית: "... דבר שהיה מובן מאליו שהם שלושה אחים הם שותפים ולקחתי משלושתם ערבויות אישיות והם חתמו לי. באותה הזדמנות רמי לא ציין שהוא לא שותף, והוא לא התנגד וחתם כמו כל אח אחר בצורה מאד מסודרת." (עמ' 45 שורות 9-12). יש לציין כי הנרי פיליבה הכיר היטב את העסק ואף היה מבקר אצלם בחורף פעם בשבועיים ובקיץ פעם בחודש (עמ' 46 שורות 3-4). עוד ציין כי רשות להזמין הייתה לרמי ולחיים "בדרך כלל לרמי" (עמ' 46 שורה 18). עוד ציין: "אני ניהלתי מול רמי, לפני כל עונה ישבנו יחד."

עדות הנתבעים

1. הנתבע העיד כי מספר העוסק המורשה הקודם של אקוורל היה מספר תעודת הזהות של אחיו, ניסים - 310969597, וכי ביום 6.2.03 ייסד ניסים עסק חדש תחת אותו שם עם אחיו השני, חיים, ומספר העוסק המורשה השתנה ל- 55701138. מספר העוסק מורשה החדש מופיע על גבי כל עשרות אם לא מאות החשבוניות שהנפיק העסק. עוד העיד הנתבע כי "עובדת שינוי מבנה העסק מעסקו הפרטי של הנתבע 3 לשותפות בין הנתבעים 2-3 הייתה ידועה לכל התובעים משך כל השנים מאז השינוי. גם פרטי החלפת העוסק מורשה מפרטי לשותפות הייתה ידועה לתובעים." (סעיף 10 לתצהירו).
2. עוד העיד בסעיפים 11-12 : "אנוכי לא הייתי מעולם שותף בשותפות "אופנת אקוורל" ואני הועסקתי בה כעובד שכיר והאמור נכון הן לעסק "אופנת אקוורל" כשהיה בבעלות הנתבע 2 בלבד והן לשותפות "אופנת אקוורל" הנזכרת לעיל. אני הייתי עד למועד סגירת עסקה של "אופנת אקוורל" עובד שכיר של השותפות, קיבלתי משכורת חודשית ורצ"ב כדוגמא בלבד מספר תלושי משכורת שלי."
3. עוד הוא מציין, כי אינו חתום על אף אחד מהשיקים והוא אינו מבעלי החשבונות עליהם משוכים השיקים. עוד הוא מצהיר כי מעולם לא הציג עצמו כבעלים או כשותף בעסק או אחראי לחובותיו. עוד הוא מצהיר כי התובעות ידעו שהנתבעים הם בעלי העסק והשותפים היחידים והיו עמם בקשרים עסקיים כאשר תנאי רכישת הסחורות מהספקים נקבעו ע"י הנתבעים וגם אם היה מסכם תנאים עם הספקים היה זה תמיד תחת הוראות והנחיות הנתבעים, אשר הם היו חותמים על ההמחאות לפי שיקול דעתם.

דיון והכרעה

האם היה הנתבע שותף

1. ראשית, יש לציין בקצרה כי שותפות יכולה להיות רשומה ובלתי רשומה ולכן בהיות השותפות הנדונה בתיק זה בלתי רשומה, הרי שעל מנת להתחקות אחר שותפיה עלינו לבחון את הראיות שהביאו הצדדים לנושא זה.
2. כבר בכתב התביעה המקורי נטען מפורשות כנגד הנתבע כך: "הנתבעים 1-3, הינם שותפים ובעלים של העסק הידוע בתור אופנת אקוורל..." (סעיף 2 לכתב התביעה) ובהמשך: "הנתבעים 2,3 הינם החתומים על השיקים של אופנת אקוורל באופן אישי. בפועל הנתבע 1 הינו הרוח החיה מאחורי אופנת אקוורל. הנתבע 1 ניהל משא ומתן בשם אופנת אקוורל, ביצע רכישות ובפועל כאח הבכור הוביל את אופנת אקוורל." (סעיף 3 לכתב התביעה) מכאן שהטענה כי הנתבע היה שותף באופנת אקוורל עלתה עוד בכתב התביעה המקורי וזאת בניגוד לטענת הנתבע.
3. על מנת להוכיח קיומה של שותפות קבעה הפסיקה מפי כב' השופט דב לוין את הקווים המנחים לבחינת הנושא כאשר השופט לוין מציין כי ראוי לבחון, בין היתר את אלה: "הכוונה של הצדדים להיות שותפים, הצגתם של הצדדים לציבור כשותפים, השתתפות הצדדים בנכסים ובאחזקה של העסק, הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק, הזכות ההדדית של הצדדים לחייב זה את זה בענייני העסק, השתתפות הצדדים ברווחי העסק, מישכם של היחסים בין הצדדים." ראו ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (31.12.09, פורסם מאגרים המשפטיים). להלן אבדוק את הראיות למול הקווים המנחים לעיל.
4. המבחן הראשון: כוונת הצדדים. את כוונת הצדדים יש ללמוד מהתנהגותם. אין מחלוקת כי שלושת האחים עבדו ביחד בעסק והתפרנסו ממנו. אין גם מחלוקת כי שלושת האחים חתמו כערבים לחובות העסק לתובעות השונות, כאשר אין כל הגיון כלכלי בחיוב הנתבע ובחשיפתו לחובות ללא היותו שותף לעסק. אמירת הנתבע כי הוא הסכים לחתום ערבות, "כי הם אחים שלי" (עמ' 62 שורה 12) יכולה הייתה לעמוד, לו לא היה עובד ומתפרנס מהעסק, אך כאמור אין מחלוקת כי עבד בעסק. הנתבע טען כי מכך שקיבל תלוש משכורת יש להסיק כי לא היה שותף. איני מקבלת טענה זו. מדובר בסממן מסויים, אולם הוא אינו חזות הכל וכל עוד לא הביאו הנתבעים את ספרי החשבונות או אישורי רואה חשבון המוכיחים כי הנתבע לא קיבל דבר מרווחי העסק וכי רק האחים חלקו ביניהם את הרווחים, ככל שהיו, הרי שבנסיבות כפי שיפורטו גם בהמשך, אין די בכך כדי לשכנע שהנתבע לא היה שותף.
5. המבחן השני: הצגת הצדדים כשותפים לציבור- לעניין זה העידו כל עדי התובעות כי ידעו ששלושת האחים הם שותפים. חיזוק לטענתן זו הביאו את עדות מי שאינם בין התובעות. עד אחד, דני כרמלי, שהיה בקשרי מסחר עם אקוורל ועסקו הוא שכן לאקוורל, אשר העיד כי למיטב ידיעתו שלושת האחים היו שותפים, כאשר הנתבע הוא זה שניהל בפועל את העסק, כי את הרכישות מן העסק שלו ביצע הנתבע והוא זה שעימו נוהל המו"מ. עד נוסף היה מר ברוך עוזת שידע כי הנתבע הוא היחיד בעסק ורק עמו נוהלו העסקים, דבר שמצביע על חלקו הנרחב של הנתבע בפעילות.
6. המבחן השלישי: השתתפות הצדדים בנכסים ובהחזקה של הנכס. לעניין זה הובאה חתימת הנתבע אשר חתם על ערבות לטובת התובעת, כפי שחתם אחיו ניסים, שאין מחלוקת כי הוא שותף.
7. המבחן הרביעי: הזכות השווה של הצדדים לנהל את העסק. בנושא זה עולה מכל עדי התובעות כי המוביל העיקרי של העסק מבחינה מסחרית, ניהול מו"מ מול גורמים אחרים וכן ביצוע רכישות ומכירות היה הנתבע, כאשר האחים האחרים תורמים בדרך אחרת. לעניין זה יש לציין כי שני הנתבעים היו שותפים ככל הנראה באחד מחשבונות הבנק- זה של בנק לאומי, כארש על ההמחאות של בנק לאומי מצויינים שמות הנתבעים במפורש. אשר לחשבון השני (של בנק מזרחי) לא מצויין עליהם מי בעלי החשבון והנתבעים לא הביאו את מסמכי הבנק על מנת לוודא מי בעלי החשבון בפועל.
8. המבחן החמישי: השתתפות הצדדים ברווחי העסק. לעניין זה אין ראיות של ממש למעט קיומו של תלוש משכורת לנתבע. אולם נראה לי כי הנתבע יכול היה על נקלה להביא ראיות לכך שההכנסות חולקו רק בין שני האחים, אך ראיות שכאלה לא הובאו.
9. המבחן השישי: מישכם של היחסים בין הצדדים. מדובר באחים שעבדו יחדיו לפחות 10 שנים.
10. לאחר שבחנתי את הפרמטרים שניתן היה לבחון על פי הכללים שניתנו בפסיקה, ועל פי מכלול הראיות וכן לאחר שנתתי אמון בעדויות התובעות, שגובו על ידי שני עדים נטולי אינטרס בתביעה (כרמלי ועוזת) אני מוצאת כי ניתן לקבוע שהנתבע היה שותף ולכן חב בחובות השותפות יחד עם אחיו. אציין כי מנהלת החשבונות של העסק, אשר העידה כי הנתבע היה עובד בלבד, אמנם הוזמנה כעדה על ידי התובעות, אך אין לראותה כעדה מטעמן במובן הרגיל של המילה, משום שבבקשה להזמנתה ביקשו התובעות להזמינה ולפטור אותן מהגשת תצהיר שלה, כיוון שהיא "ממאנת ליתן תצהיר" מטעם התובעות (ראו בקשה מיום 22.6.11).
11. לפיכך אני קובעת כי אני מקבלת את גרסת התובעות כי הנתבע היה שותף באקוורל וכזה אחראי לחובותיה.

האם הנתבע אחראי לחובות מכח ערבותו

1. הנתבע טען כי הערבות לטובת התובעת נחתמה לבקשת אחיו, הנתבע 3, ביום 5.2.02, ומדובר היה "בערבות לעסק העצמאי של הנתבע 3 טרם שנוסדה השותפות, כאמור ועל פי יעוץ משפטי שקבלתי אין היא חלה על חובות שצברה השותפות "אופנת אקוורל"."
2. טענה זו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו שלו מיום 7.3.10 (תצהיר שניתן במסגרת בקשתו לביטול צו עיקול זמני) ובו נכתב: "העסק אופנת אקוורל נוצר כאמור על ידי אחי ניסים לוז, בעצמו, אך עוד בשנת 2002 הפך להיות שותפות בין אחי, לוז ניסים וחיים." (סעיף 16 לתצהיר - ההדגשה הוספה- ע.ר). מכאן שטענת הנתבע, כי ערבותו, שנחתמה ביום 5.2.02 נחתמה טרם שנוסדה השותפות, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו שלו כי השותפות החלה עוד קודם לכן בשנת 2002. אציין כי שני האחים בחקירתם הנגדית העידו כי השותפות ביניהם החלה בשנת 2003 (עמ' 53 שורה 19, ועמ' 57 שורה 32), ואיני נותנת אמון בעדותם זו לנוכח האמור בתצהירו של הנתבע כי השותפות החלה עוד בשנת 2002. אמנם הנתבע אינו מציין באיזה מועד בדיוק בשנת 2002 החלה השותפות, אולם לעניין זה יש לציין כי יחד עימו חתם על הערבות אחיו, ניסים לוז, ומכאן עולה כי סביר להניח כי הערבות נחתמה ביחד עם השינוי ותחילת השותפות החדשה.
3. לכך יש להוסיף כי גם אם הערבות נחתמה על העסק הקודם, הרי אני מקבלת את העדויות המרובות מטעם התובעות ולפיהן לא הודע לתובעת ולאחרים מעולם על שינוי בבעלות העסק, כאשר העסק עצמו המשיך לפעול תחת אותו שם, באותה כתובת עם שלושת האחים שעבדו בעסק, וזאת כאשר העסק המשיך לעסוק באותם מוצרים ולרכוש מאת התובעת אותם מוצרים. אציין עוד כי מההמחאות שהוצגו בתיק עולה, כי לעסק היו שני חשבונות בנק: האחד, בבנק לאומי והשני, בבנק המזרחי. ההמחאות מבנק המזרחי נשאו את שם העסק בלבד ורק ההמחאות מבנק לאומי ציינו את הנתבעים 2,3. נראה כי בנסיבות אלה לא הייתה לתובעת כל אפשרות לדעת על השינוי הפנימי שנערך בעסק. נתתי אמון בעדי התובעת, כי לא היה ידוע לאף אחד מהעדים על השינוי בזהות המחזיקים בעסק. הנתבעים בוודאי לא הציגו כל הודעה שמסרו בעניין זה לתובעת תוך שהם ידעו כי התובעת מסתמכת על הערבות שניתנה לה על ידי הנתבע, בזמן שהמשיכה לספק לאקוורל סחורה כל השנים. יתר על כן כאשר נשאל הנתבע בחקירה נגדית: "אם היה עסק חדש היית צריך להגיד למוריס (בעלי התובעת- ע.ר.) תשמע הערבות שלי היא לא של העסק?" ענה: "אני לא חייב". (עמ' 61 שורות 15-16). ובהמשך נשאל: "למה האחים חיים וניסים לא הודיעו למוריס שהם פתחו עסק חדש?" וענה: "אני לא יודע" (עמ' 62 שורות 19-20). אציין שחיים בתשובה לשאלה מדוע לא הודיע למוריס מי השותפים בעסק ענה בתחילה: "לא זוכר אם אמרתי את זה פעם." ובהמשך: "היו פעמים לפעמים שכן אני ישבתי אצלו במחסן ואמרתי לו שרמי הוא לא בעל הבית." (עמ' 57 שורות 9-11). במכלול התשובות והעדויות אני מעדיפה כאמור את עדויות עדי התובעות כי האחים לא אמרו להם על השינוי באקוורל.
4. לא זו אף זו, בתלושי המשכורת של הנתבע משנת 2009, שהוגשו על ידו, מופיע מספר התאגיד של אקוורל כ- 310969597, הוא מספר העסק הקודם ולא המספר החדש. כמו כן מופיע הוותק של התובע מ- 1.10.99, תאריך הקודם לתחילת השותפות ולכן מתלושי המשכורת של הנתבע עצמו עולה שהשותפות עצמה לא הקפידה על הצגת הדברים כהוויתם בתלושי המשכורת, קל וחומר שניתן להאמין לתובעת, כי לא הודיעו לה על השינוי שנעשה.
5. אשר למסמך המכונה "מצב חשבון", אשר הוגש מטעם הנתבע ונטען כי הוא הונפק על ידי מע"מ, הרי שאין בו כדי לתמוך בטענת הנתבע, משום שגם בו נכתב במפורש כי תאריך פתיחת התיק הוא 1.1.98. אמנם מצויין כי נעשה שינוי ביום 16.2.03, אך לא מוסבר טיב השינוי, והתיק נותר אותו תיק. לכך יש להוסיף, כי הנתבע עצמו מעיד בתצהיר, כפי שצוין לעיל, כי השינוי המהותי ולא הרישומי נעשה כבר בשנת 2002. ממילא המסמך תומך בגישת התובעות כי מדובר באותו עסק החל משנת 1998 ואילך.
6. בהיבט המשפטי לטעמי יש לראות באי מתן הודעה לתובעת על כך שחל שינוי במחזיקי העסק, אשר משפיע על הערבות שנתן הנתבע, משום חוסר תום לב והסתרה של השינוי מעיני התובעת. יתר על כן הנתבע ידע שלו היה מודיע לתובעת על השינוי בעסק, וכי בשל כך הוא מוצא עצמו משוחרר מערבותו, היא הייתה עומדת על כך שהוא יחתום ערבות מחדש והוא בוודאי היה עושה זאת, כפי שחתם ערבות להבטחת חובות אקוורל לתובעות אחרות במועדים מאוחרים יותר (ראו ערבותו לתובעת 6).
7. בנסיבות אלה יש לקבוע, כי גם אם אכן השותפות החלה את פעילותה לאחר מתן הערבות על ידי הנתבע, דבר שהוא בספק כאמור לעיל, הרי שיש לראות את הנתבע כמי שערב לחובות העסק גם במתכונתו החדשה, משום שהן הנתבע והן האחים האחרים לא טרחו להודיע לבעלי הערבויות שעימם הוסיפו לעשות עסקים כרגיל - על השינוי.

סוף דבר

1. מכל האמור לעיל עולה כי אני מקבלת את תביעת התובעת כנגד הנתבע במלואה ומחייבת אותו לשלם לתובעת סך של 894,763 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, וכן בתשלום הוצאות בסך של 55,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 50,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.