רקע וטענות הצדדים

בפניי תביעתו של מר אסרף אבו גנאם, יליד שנת 1983 (להלן: "התובע") אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 13.02.03 (להלן: "התאונה"). בעקבות הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה הגיש התובע תביעה ביום 11.05.04 לבית המשפט המחוזי- מחוז תל אביב, בתיק (מחוזי – ת"א) 1649/04.

בתיק מונה ד"ר אבי שטרן כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אשר קבע במסגרת חוו"ד מיום 15.01.05 כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בגין אירוע התאונה.

כמו כן מונה פרופ' אלדד מלמד כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, אשר קבע אף הוא כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בגין התאונה.

פרופ' אלדד המליץ למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטריה. בית המשפט המחוזי מינה את ד"ר משה קוטלר, כמומחה בתחום זה. הוא בדק את התובע ביום 27.03.06 וקבע לתובע נכות זמנית בשיעור 30%. בנתונים אלו החליט בית המשפט המחוזי למחוק את התביעה עד למועד התגבשות הנזק.

התובע שב והגיש את תביעתו מחדש (הפעם לערכאה דנא) ביום 19.01.10 והתיק הועבר לטיפולה של כב' השופטת מ. ספינזי. התובע ביקש לפסול את חוו"ד של פרופ' מלמד וד"ר קוטלר. ביום 02.11.10 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת ספינזי למנות את ד"ר אילן בלאט כמומחה נוירולוגי נוסף מטעם בית המשפט. גם מומחה זה העלה בבדיקתו כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי כתוצאה מהתאונה.

לאחר מכן ובעקבות החלטת פסילה עצמית של כב' הש' מלכה ספינזי , התיק הועבר לטיפולי.

התובע ביקש מינוי מומחה גם בתחום הא.א.ג. בהחלטתי מיום 17.12.12 מיניתי את פרופ' אופיר דב כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הא.א.ג. מומחה זה קבע בחוו"ד כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה בתחום זה בגין התאונה.

בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר אילן טל כמומחה מטעמי אשר בדק את התובע ביום 27.01.13 וקבע בחוו"ד כי לתובע נותרה נכות נפשית צמיתה בשיעור 70% אותה יש לייחס לתאונה דנא.

התיק נקבע להוכחות וד"ר טל זומן לעדות.

במסגרת דיון ההוכחות מיום 26.05.14 נחקר ד"ר טל ע"י ב"כ הצדדים. בפני המומחה הוצגו מספר מסמכים אשר לא עמדו בפניו בעת עריכת חוו"ד הרפואית.

בין היתר ביקש ב"כ ההגנה המלומד להציג בפני המומחה חוו"ד פסיכיאטרית אותה ערך ד"ר יהודה אברמוביץ פסיכיאטר ומנהל מחלקה ג' במרכז לבריאות הנפש "באר יעקב", אותה נתבקש לערוך ע"י הפסיכיאטרית המחוזית במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגד התובע ,(ראו עמ' 25 ש' 22-24 לפ' מיום 26.05.14).

ב"כ התביעה המלומד התנגד להגשת חוו"ד לעיונו של המומחה בטענה כי תקנה 8 (א) לתקנות הפלת"ד אינה מאפשרת להציג חוו"ד פרטיות למומחה בתיקי פלת"ד (ראו עמ' 25 ש' 27-28).

מאידך טענה ההגנה כי אין המדובר בחוו"ד פרטית כי אם בחוו"ד מטעם משרד הבריאות, כן נטען כי לחוו"ד משמעות מכרעת באשר לתובענה דנא מאחר והמדובר בחוו"ד שניתנה לאחר הסתכלות ומעקב ממושכים אחרי התובע ולא ביקור חד פעמי. עוד הוסיפה ההגנה לטעון כי התקנה הנ"ל מתייחסת לקביעת נכויות ע"י מומחה חיצוני מטעם מי מהצדדים, ואילו כאן המדובר בבדיקה רפואית אוטנטית.

בהחלטתי במהלך הדיון הנ"ל קבעתי כי אין להציג בפני מומחה בית המשפט חוו"ד מומחה אחר, כמצוות ת' 8 (א) (ראו עמ' 26 ש' 15-16).

ההגנה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתי הנ"ל, אשר נדונה בבר"ע 51538-06-14, במסגרתה החליטה כב' השופטת א. סלומון צ'רניאק להחזיר את העניין לפתחי, בכדי שאנמק כדבעי את החלטתי שניתנה על פני שתי שורות במהלך ההוכחות.

דיון והכרעה

ההסדר הנורמטיבי בדבר מינוי מומחים רפואיים בתאונות דרכים מצוי בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986 (להלן: "התקנות").

ת' 8 לתקנות קובעת כדלהלן:

"(א) תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית.

(ב) תוך ארבעים וחמישה ימים מקבלת המסמכים, רשאי כל בעל דין להמציא למומחה מסמכים כאמור בתקנת משנה (א) אשר הנפגע לא המציאם לו."

ההיגיון העומד מאחורי איסור הגשת חוו"ד רפואיות בפני מומחה ביהמ"ש מצוי בשני מישורים: האחד מושרש בתכלית הסוציאלית העומדת בבסיס חקיקת חוק הפיצויים לפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") שהיא לפשט את הליך התובענה מכוח החוק ובכך לצמצם את עלות המשאבים הדרושים בכדי לנהל תביעה מסוג זה, מתן היתר להמצאת חוו"ד מטעם הצדדים תוביל את הצדדים "למרוץ" חדש להשגת חוו"ד כאמור, ובכך למעשה יסוכל אינטרס השמירה על משאבי הצדדים (ראו רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב).

הטעם השני מצוי בתפיסה כי יש לשמור על עצמאות שיקול הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט בעת עריכת חוו"ד הרפואית. המצאת חוו"ד נוספות עלולות לפגוע באובייקטיביות המיוחסת למומחה בית המשפט (ראו רע"א 2726/04 אזולאי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ; רע"א 11147/03 ביטון נ' אלעזרה; והשוו: רע"א 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ' סאלח, פ"ד נה(3) 97, 100-99).

התקנה הנ"ל מונה שני סוגי מסמכים הרלוונטים לעריכת חוו"ד המומחה. הראשון נמצא מעברו האחד של "מנעד" ההיתר, והוא מסמך בדבר טיפולים רפואיים או בדיקות שנערכו לתובע לשם הטיפול, מסמכים אלו מחובתו של התובע להמציאם בפני המומחה על מנת לפרוש בפניו תשתית עובדתית נאותה להכנת חוו"ד מקצועית, מהעבר השני ניצב מסמך חוות דעת רפואית שנאסר להגישו לעיונו של המומחה מהנימוקים שלעיל.

בתווך ניצבים סוגי מסמכים רבים אשר אינם מסמכי בדיקות וטיפולים אולם לכלל חוו"ד אינם מגיעים. הפסיקה לא נוקטת מבחנים קשוחים בדבר ההכרעה, אלא יש להכריע בשאלה זו בהתקיימם מירב הסממנים המורים כי חוות דעת רפואית בפנינו.

יפים לעניין זה דברי הש' צ. זילברטל ברע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח:

"הנה כי כן, אין מדובר בסוגיה של "שחור-לבן", אלא ניכרים בה גווני האפור, ובחינת השאלה האם מדובר במסמך אסור בהצגה למומחה בהיותו בעל סממנים של חוות דעת, צריכה להיעשות בכל פעם מחדש, במיוחד כשאין מדובר במסמך המצוי על אחת מקצות ה"סקאלה" האמורה."

ברע"א 5270/09 דוד פרז נ' יעקב תורג'מן, נפסק כי אין להציג בפני המומחה חוו"ד מטעם המוסד לביטוח לאומי שנערכה לפני מועד התאונה, מהטעם כי אף חוו"ד זו איננה בכלל מסמך המתעד טיפול או בדיקה רפואיים.

ומן הכלל אל הפרט, המסמך נשוא בקשת ההגנה הוכתר ע"י כותבו תחת הכותרת "חוות דעת פסיכיאטרית" תוך שמנסח המסמך מציין כי "התבקשתי ע"י הפסיכיאטרית המחוזית למחוז מרכז לבדוק את הנ"ל ולהגיש לבית המשפט חוות דעתי על מצבו."

מטרת חוו"ד כפי שעולה מתוכנה היא להכריע בשאלה האם הנאשם (התובע) כשיר לעמוד לדין, אם לאו. מעיון בתוכן חוו"ד עולה כי ד"ר אברמוביץ סוקר את מצבו הנפשי של התובע ע"י הסתכלויות אותן יזם מספר פעמים, כאשר בסופו של יום הוא מכריע כי מאחר והתנהגותו שלא במהלך הבדיקה הינה נאותה ומעידה על יכולת תקשורת תקנית, מה שאין כן במהלך הבדיקות ומאחר והתובע סירב לשתף פעולה, הסיק המומחה "כי הנאשם מבין היטב את מצבו ואין לי ספק שהתנהגות זו לא מוכתבת ע"י מחלה", ולפיכך סבר כי הנאשם כשיר לעמוד לדין.

מן האמור עולה ברורות כי המסמך מהווה חוו"ד רפואית שתכליתה היא לשלול אפשרות שהנאשם סובל מליקוי נפשי עד כי לא ניתן להעמידו לדין. סבורני כי בשום פנים אין לראות בכך משום תיעוד לטיפול רפואי. המומחה לא נדרש לטפל בתובע ולא תיעד טיפול או בדיקה לשם טיפול, כל שנדרש הוא להכריע באיזו מידה- אם בכלל- הנאשם סובל מליקוי נפשי, והאם ליקוי זה מגיע כדי אי כשירות, כאשר בסופו של יום קובע המומחה כי התובע מתנהג באופן שנועד למנוע את היכולת לבצע בו בדיקה. וכן כי נכותו הנפשית של התובע כפי שהתרשם ממנו הן במהלך הבדיקה והן בשהותו במרכז הרפואי שתחת אחריותו, איננה עולה כדי נכות נפשית השוללת מודעות מצד מבצע העבירה.

סבורני כי אם אתיר את עיונו של המומחה מטעם בית המשפט במסקנותיו הנ"ל של ד"ר אברמוביץ, יהיה בכך כדי לפגוע בעצמאות שיקול הדעת ובמידת האובייקטיביות המצופה הימנו, חרף העובדה כי בית המשפט סומך את ידיו על מקצועיותו של המומחה מטעמו, אולם מקולבנו כי הצדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות.

ודוק – אינני מוצא מכלל אפשרות, לאור החוות הדעת בתחומים אחרים, העדויות, המוצגים והתרשמותי הישירה מהתובע, שבסופו של יום יצליח ב"כ הנתבעת לשכנעני שהמדובר במתחזה. אך באם זה יקרה, זה יעשה אך ורק על סמך ראיות קבילות ולא כאלו שהדין קבע מפורשות שאין להגישם לתיק בית המשפט.

בהינתן כל האמור אני סבור כי מסמך זה בכלל חוו"ד רפואית הוא קרוי, ומשכך הצדדים מנועים מלהגישו לעיונו של מומחה בית המשפט.

באשר ליתר המסמכים אותם ביקש ב"כ ההגנה להמציא בפני המומחה בטרם ייבדק התובע בשנית על ידו, ובקשתו לזמן נציגי המשטרה, לאור התמשכות ההליך מעבר לנדרש כפי שעולה אף מהערות המומחה מיום 23.10.14, ומיום 04.11.14 ומיום 09.11.14 ובהתחשב בכך כי המדובר בתביעה שהוגשה לראשונה ביום 11.05.04 , בגין אירוע שהתרחש בתחילת שנת 2003 ! , אני סבור כי אין מקום להיעתר למבוקש ולפרוס את הגשת המסמכים על פני תקופה בלתי קצובה ובלתי נראית לעין לסיום, תוך תחושה של "פישינג" אין סופי.

אני קובע כי עד ליום 1.1.15 יוגשו כל המסמכים שב"כ הנתבעת הצליח להשיג ומעוניין להגיש למומחה, לעיונו של ב"כ התובע. מסמכים שלא יזכו להסכמת הצדדים יוגשו לעיוני בליווי טיעוני הצדדים מדוע לקבלן לתיק ולהעבירם למומחה ומדוע לאו, לא יאוחר מיום 15.1.15.

הנני קובע מועד לסיום ההוכחות ולסיכומים בעל פה ליום 16/2/015 שעה 12:00.

מוצע לצדדים לדאוג למערכת הקלטה לאותו יום בכדי שלא נהיה כבולים לעניין שירותי קלדניות.

ב"כ הצדדים יעדכנו את המומחה בקשר למועד הנ"ל.

הנתבעות ישלמו לתובע, הוצאות הליך זה, ללא קשר לתוצאות המשפט, בסך 1,800 ₪ תוך 30 יום.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.