1. לפני תביעה אשר הוגשה על ידי נאוטק קבוצת קורדן בע"מ (להלן: "התובעת") נגד קבוצת קורדן בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") ובאופן טבעי בע"מ (להלן: "הנתבעת 2") למתן פסק דין הצהרתי שלפיו התובעת, אישיות משפטית נפרדת מנתבעת 1, היא הבעלים והמחזיקה של כל הרכוש, הציוד, המיטלטלין והזכויות במפעל ובמבנה הנמצא ברחוב היצירה 7 ברחובות (להלן: "המפעל" או "המבנה") וכי לנתבעת 2 אין זכות להיפרע מהם בגין חוב נתבעת 1 כלפיה.

2. מלכתחילה הוגשה התביעה על דרך המרצת פתיחה.

ביום 3.10.10 הוריתי על העברתה לסדר דין רגיל (עמ' 35, ש' 20-18).

3. הרקע לתביעה

א. בין נתבעת 1 לבין נתבעת 2 התנהל הליך בוררות בעניין סכסוך כספי-חוזי אשר בסופו ניתן נגד נתבעת 1 פסק בורר שלפיו חויבה נתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 פיצוי בסך -.100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הבורר").

ב. ביום 24.11.08 אושר פסק הבורר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (הפ"ב 633/08).

נתבעת 1 סירבה לשלם חובה בהתאם לפסק הבורר ולפיכך ביום 15.6.09 פתחה נתבעת 2 תיק הוצאה לפועל לביצועו (תיק הוצאה לפועל 02-31253-09-5) (להלן: "תיק ההוצל"פ").

ג. ביום 23.6.09 נמסרה האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצל"פ בכתובת הנ"ל.

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, ביום 19.7.09 הגיעו פקידי הוצאה לפועל לכתובת הנ"ל לבצע עיקול מיטלטלין. בסופו של דבר, העיקול לא בוצע. בדו"ח פרטי הליך העיקול (נספח א' לתביעה) צוין, כי "החברה החייבת (נתבעת 1 - ר.ש.) אינה קיימת במקום. במקום מתנהלת חברת נאוטק קורדן".

ביום 18.11.09 בוצע עיקול ברישום מיטלטלין בכתובת הנ"ל.

ביום 30.11.09 הגישה התובעת בקשה לביטול עיקול המיטלטלין אשר במסגרתה טענה בין היתר, כי העיקול בוצע שלא כדין על נכסים ומיטלטלין שבבעלותה בגין חובות נתבעת 1 כלפי נתבעת 2.

לאחר קבלת תגובת נתבעת 2, הורתה כבוד ראש ההוצאה לפועל מירב קלמפנר-נבון; "...אני סבורה כי ההליך המתאים להכרעת הספק בבעלות במעוקל נשוא הבקשה הוא הגשת בקשה לפסק דין הצהרתי בפני בית המשפט המוסמך..." (נספח יא לכתב ההגנה).

ד. בשים לב להחלטה זו הוגשה התביעה דנן.

4. טענות התובעת

א. על פי התביעה, התובעת, אישיות משפטית נפרדת מנתבעת 1, הוקמה לצרכי שיווק ומכירה.

ב. מאז היווסדה בחודש ינואר 2008, משרדיה ופעילותה של התובעת היו ברחוב היצירה 7 ברחובות.

התובעת היא שוכרת המבנה הנמצא בכתובת הנ"ל והיא הנושאת בנטל ההוצאות והתפעול השוטפים של המפעל.

רישיונות העסק הם של התובעת בכתובת הנ"ל.

ג. התובעת טוענת, כי היא בעלת הזכויות, הנכסים, המלאי והציוד המצויים בכתובת הנ"ל.

ד. נוכח חדלות פירעונה של נתבעת 1, רכשה התובעת נכסיה בהתאם לשווים המלא. הרכישה נעשתה בתמורה מלאה, בשקיפות, בתום לב ומתוך רצון אמיתי וכן להמשיך בפעילות הייצור ובכך גם את פעילות התובעת.

ה. כל הציוד והנכסים במפעל הם בבעלות ובחזקת התובעת משועבדים לבנק הפועלים.

כך היה כבר משנת 2006, כאשר הנכסים היו בבעלות נתבעת 1.

ו. התובעת טוענת, כי קביעתם הנ"ל של פקידי ההוצאה לפועל מיום 19.7.09, מחייבת ומקימה חזקה, כי התובעת היא הפועלת במבנה ויש בה כדי לבטל העיקול אשר בוצע 4 חודשים לאחר מכן.

בנסיבות האמורות ובהתאם לסעיף 28 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק"), הנטל להוכיח, כי נתבעת 1 היא הבעלים של המעוקלים מוטל על נתבעת 2.

ז. נתבעת 2 לא ערערה על קביעת פקידי ההוצאה לפועל ולא פנתה לבית המשפט בתביעה מתאימה.

נתבעת 2, בחוסר תום לב תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, בחרה להתעלם מהקביעה האמורה ושלחה נציגים אשר ביצעו עיקול המיטלטלין שלא כדין, תוך התעלמות מהראיות שהוצגו לפניהם.

5. נתבעת 1 לא התגוננה בפני התביעה.

6. טענות נתבעת 2

א. בכתב הגנתה טוענת נתבעת 2, כי המיטלטלין המעוקלים נמצאים בכתובתה הרשומה של נתבעת 1.

לפיכך, על התובעת הנטל להוכיח בעלותה על המיטלטלין.

ב. התובעת לא הוכיחה, כי רכשה המיטלטלין אשר עוקלו ביום 18.11.09.

כל שהציגה הוא חשבונית מיום 31.8.09 בסך 218,431 ₪ כולל מע"מ בגין מכירת ריהוט, ציוד, מכונות וכו' וחשבונית מיום 30.11.09 בסך 645,946 כולל מע"מ בגין מכירת מלאי, ובסה"כ 864,377 ₪ כולל מע"מ.

החשבוניות הופקו על ידי התובעת עצמה, עובדה המעלה ספק רב באותנטיות שלהן.

התובעת לא הגישה אסמכתא כלשהי להוכחת ביצוע תשלום בפועל ובין היתר, מסמכים המעידים, כי נטלה הלוואה לצורך הרכישה, כטענתה.

התובעת לא הציגה כל הסכם בכתב המסדיר עסקת הרכישה.

ג. גם אם יוכח, כי התובעת רכשה את המיטלטלין מנתבעת 1 (עובדה המוכחשת), הרי שרכישה זו בוצעה בניגוד לצווי העיקול והעיקול שהוטל על המיטלטלין, וזאת בשים לב למועד הוצאת החשבוניות הנ"ל מחד, ומועד הגעת המעקלים לבצע העיקול לראשונה וביצוע העיקול דה-פקטו מאידך.

לפיכך, בהתאם לסעיף 30 לחוק ונוכח חוסר תום ליבן של התובעת ונתבעת 1, דין עסקת הרכישה להתבטל .

ד. להוכחת בעלותה על המיטלטלין מבקשת התובעת להסתמך גם על העובדה, כי כתובתה הרשומה היא במבנה בו היו מצויים המעוקלים.

אלא שהמקום משמש גם את נתבעת 1 לפעילותה ומשרדיה ועל כך, אין חולק.

ה. לפיכך, בהעדר ראיות להוכחת בעלותה על המיטלטלין, יש לדחות התביעה.

ו. נתבעת 2 טוענת, כי התובעת ונתבעת 1 הן ישות כלכלית-עסקית אחת, מנהלות עסקיהן בערבוביה וכל הפרדה ביניהן היא מלאכותית.

נתבעת 2 מצביעה על מספר מאפיינים התומכים בטענתה ובין היתר, זהות בעלי המניות והמנהלים, זהות בתחום העיסוק, דמיון בשמות החברות (התובעת ונתבעת 1), שימוש התובעת בקו הטלפון ואתר האינטרנט של נתבעת 1, שימוש באותם נותני שירות וספקים, העברת לקוחות ועובדים מנתבעת 1 לתובעת, העברת רשימת התמרוקים הרשומים במשרד הבריאות על שם נתבעת 1 על שם התובעת, העברת השעבוד הרובץ על כל הנכסים, הכספים, הרכוש והזכויות לטובת בנק הפועלים מחשבון נתבעת 1 לחשבון התובעת ושימוש התובעת ברכבים אשר בבעלות נתבעת 1.

ז. נתבעת 2 טוענת עוד, כי רק בשלהי 2009, לאחר קבלת אזהרה בתיק ההוצאה לפועל, החלה נתבעת 1 ליצוק תוכן בתובעת ולהעביר אליה פעילותה וזאת כדי להתחמק מתשלום החוב ולסכל יכולתה של נתבעת 2 להיפרע ממנה.

ח. לאור כל זאת, עותרת נתבעת 2 להרים מסך ההתאגדות בין התובעת לבין נתבעת 1.

ט. נתבעת 2 מכחישה טענות התובעת לגבי אופן ביצוע העיקול מיום 18.11.09 וטוענת, כי לא נפל כל דופי בפעולות קבלן ההוצאה לפועל.

צו העיקול בוצע כדין בכתובתה הרשומה של נתבעת 1 ובהתאם לסעיף 28 (א) לחוק.

7. דיון

א. הצדדים חלוקים בשאלה, על מי מוטל הנטל להוכיח הבעלות במיטלטלין.

בעניין זה מפנים לסעיף 28 לחוק הקובע;

"(א) מיטלטלין שעוקלו כשהיו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שאינם שלו.

(ב) מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל שהם רכושו של החייב; לא הוכח שהם רכושו של החייב, יבוטל העיקול.

(ג) הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לענין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו.

(ד) פסק דין בתובענה לענין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום לב" (ההדגשות שלי – ר.ש.).

ב. אם כן, ביחס למיטלטלין שעוקלו על גופו של חייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, הנטל להוכיח, כי אינם של החייב, מוטל על הטוען לבעלותו עליהם. לעומת זאת, ביחס למיטלטלין, שלא נתפסו כאמור, הנטל להוכיח, כי הם בבעלות החייב, מוטל על הזוכה, המבקש את עיקולם.

ג. בתביעתה עותרת התובעת להצהיר, כי כל המיטלטלין המצויים במבנה ולא רק אלו שעוקלו, הם בבעלותה (ראו בעניין זה חקירת מר משה קורן עמ' 37, ש' 18- 21).

לא נטען ולא הוכח, כי המיטלטלין נשוא התובענה עוקלו.

התובעת לא צירפה רשימת מיטלטלין לתביעה.

לפיכך, סעיף 28 לחוק אינו חל בענייננו ואין לקבוע על פיו על מי הנטל להוכחת הבעלות במיטלטלין.

במקרה דנן, הנטל הוא על התובעת להוכיח בעלותה על המיטלטלין וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה".

למען הסר ספק, איני מקבלת טענת התובעת, כי האמור בדו"ח פרטי הליך העיקול מיום 19.7.09, כי "החברה החייבת אינה קיימת במקום. במקום מתנהלת חברת נאוטק קורדן", מקים חזקת בעלות של התובעת על המיטלטלין.

דעתי היא, כי האמור בדו"ח הנ"ל אינו אלא דיווח על טענותיו של מי מטעם התובעת לפני פקידי ההוצאה לפועל ואין בו כדי לקבוע מצב עובדתי או משפטי לגבי הבעלות במיטלטלין.

ד. לאחר שקראתי כתבי הטענות, התצהירים, שמעתי חקירות העדים, עיינתי במסמכים וקראתי סיכומי ב"כ הצדדים, אני קובעת, כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.

להלן נימוקיי;

ה. כאמור לעייל, התובעת טוענת, כי רכשה המיטלטלין מנתבעת 1.

להוכחת טענתה הציגה התובעת 2 חשבוניות; חשבונית מספר 315/09 מיום 31.8.09 בסך 218,431 ₪ (כולל מע"מ) בגין ריהוט וציוד, שיפורים במושכר, מכונות וציוד, וחשבונית מספר 330/09 מיום 30.11.09 בסך 645,946 ₪ (כולל מע"מ) בגין מכירת מלאי מקורדן לנאוטק ובסה"כ 864,377 ₪ (ראו נספח ח' לתביעה, סעיף 17 לתצהיר מר אורי דגן, חקירתו - עמ' 7, ש' 8 - 10 וכן חקירת גב' לבנה לבקוביץ- עמ' 24, ש' 29 – 30, עמ' 25, ש' 3 – 4).

לעומת זאת, בהודעתה מיום 30.5.11 צירפה התובעת 4 חשבוניות בגין הרכישה; 2 החשבוניות הנ"ל וכן חשבונית מספר 332/09 מיום 31.12.09 בסך 55,920 ₪ (כולל מע"מ) בגין מלאי תוצ"ג וחשבונית מספר 331/09 מיום 15.12.09 בסך 15,001 ₪ (כולל מע"מ) ע"ח מכונת שפורפרות ובסה"כ 935,298 ₪.

צירוף 2 החשבוניות הנוספות באותה עת בעייתי ומעלה ספק רב בגרסת התובעת.

כמו כן, עיון בחשבוניות מעלה, כי הופקו על ידי התובעת עצמה, עובדה המעלה ספק באותנטיות שלהן.

זאת ועוד, סכום החשבוניות אינו תואם הסכום אשר שולם על ידי התובעת בפועל.

עיון בתדפיסי חשבון הבנק של נתבעת 1 (מב/1) מעלה, כי התובעת שילמה לנתבעת 1 סך 796,800 ₪ בלבד.

בסיכומיה טוענת התובעת, כי הפער בין הסכומים נובע מכך שהיתה פטורה מתשלום מע"מ בסך 132,465 ₪ (סעיף 6 לסיכומי התשובה).

הטענה נטענה לראשונה בסיכומים, אינה מתיישבת עם גרסת התובעת, כי שולם מע"מ בגין הרכישה [ראו סעיף 17 לתצהיר מר אורי דגן וכן חקירת גב' לבנה לבקוביץ – עמ' 25, ש' 3 – 4)] ולא הוכחה בכל צורה ואופן.

התובעת לא הגישה תעודת עובד ציבור מטעם מס ערך מוסף בעניין זה.

הימנעות זו מקימה חזקה שבעובדה, כי היה בראיה זו כדי להזיק לה ופועלת לחובתה (ראו ספרו של המלומד י' קדמי על הראיות, חלק רביעי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע–2009, עמ' 1891).

יתירה מכך, אין בטענה כדי להסביר את הפער בין הסכומים, שכן עדיין, בהתאם ל- 4 החשבוניות הנ"ל, היה על התובעת לשלם בגין הרכישה סך 802,830 ₪ ללא מע"מ אולם כאמור לעייל, בפועל שולם סך 796,800 ₪ בלבד.

מסקנתי היא, כי לא הוכח, כי התובעת שילמה תמורה מלאה בגין המיטלטלין.

בנקל יכולה היתה התובעת להציג קבלות להוכחת תשלום בפועל, אך לא עשתה כן. גם הימנעות זו פועלת לחובתה.

בנוסף, לא הוצג הסכם בין הצדדים התומך בגרסת התובעת, כי רכשה מאת נתבעת 1 את המיטלטלין.

כל שהוצג הוא מסמך החלטות ישיבת דירקטוריון נאוטק קבוצת קורדן בע"מ מתאריך: 18-01-09, אשר במסגרתו הוחלט, כי התובעת תרכוש את הציוד, חומרי הגלם והציוד המשרדי של נתבעת 1.

במאמר מוסגר יצוין, כי לא הוצג פרוטוקול של נתבעת 1 אשר במסגרתו הוחלט על מכירת המיטלטלין לתובעת.

מכל מקום, המדובר בהחלטת דירקטוריון לרכוש המיטלטלין מאת נתבעת 1, הא ותו לא.

אין מדובר בהסכם המסדיר תנאי העסקה לרבות, סוג המיטלטלין, סכום התמורה, אופן התשלום ופרטים מהותיים נוספים.

ו. לאור האמור לעיל אני קובעת, כי התובעת לא הוכיחה בעלותה על המיטלטלין.

די בכך כדי לדחות התביעה.

ז. למעלה מן הצורך, אדון בקצרה בסוגיית הרמת מסך.

ח. ברע"א 510/00 ח.רשף קבלנים (990) בע"מ נ' ענבר, פ"ד נד (2) 72 (2000) נקבע; "עיון לגופם של המימצאים שנקבעו בידי בית-משפט קמא מצביע על כך שנמצאו מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות - החברה החייבת והחברה המבקשת - התנהלו, לאמיתו של דבר, כגוף אחד, וההבחנה ביניהן הייתה מלאכותית ועקרה במציאות העסקית היומיומית. כך נמצא כי הבעלים והמנהל של שתי החברות שבידיו הוחזק הרכב עובר לתפיסתו נהג להקים כמה חברות שלא נמצא להן רציונל כלכלי אמיתי לבד מהרצון להיעזר במסגרתן המשפטית כדי לכלכל את תשלומי חובותיו לנושים. ומוסיף בית המשפט וקובע: 'ממסכת העובדות ניתן לומר כי מנהלן של שתי החברות הקים מספר חברות אשר פרטיהן דומים וכתובתן זהה, ואפשר שנהג כך על מנת שיוכל להתחמק מתשלום חובות לנושים וערבב נכסים בין החברות בכדי לכוון אותן לצרכיו. מצב מעין זה מצריך סטייה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת והרמת מסך ההתאגדות לשם הצצה אל עבר הישויות 'האמיתיות' הפועלות מאחריו' ".

ט. מהראיות שהובאו לפני, עולה, כי קיימים מאפיינים עובדתיים רבים המצביעים על כך ששתי החברות - התובעת ונתבעת 1 - הן אישיות משפטית אחת והתנהלו כיחידה אחת, כך, בין היתר;

שמן של התובעת ונתבעת 1 דומה.

תחום עיסוקן זהה – קוסמטיקה.

כתובתן הרשומה זהה – רחוב היצירה 7 ברחובות.

קיימת זהות כמעט מוחלטת בבעלי המניות ובדירקטורים של החברות (ראו תדפיסי רשם החברות).

החברות השתמשו באותו קו טלפון (עמ' 39, ש' 26 – 27), באותם עובדים (עמ' 39, ש' 28 – 32) ובאותו נייר מכתבים (עמ' 43, ש' 16 – 20).

התובעת הפיקה חשבוניות של נתבעת 1 בגין מכירת המיטלטלין (ראו נספחים להודעת התובעת מיום 30.5.11).

לקוחות נתבעת 1 הועברו לתובעת (עמ' 40, ש' 19 – 21).

החברות השתמשו באותם נותני שירות וספקים (עמ' 40, ש' 12 – 13, עמ' 43, ש' 1 – 5, 8 – 9).

התובעת השתמשה בציוד נתבעת 1 (עמ' 40, ש' 10 – 11) וברכב אשר בבעלותה (עמ' 43, ש' 12 – 13).

מוצרים אשר יוצרו על ידי התובעת הוצגו כמוצריה של נתבעת 1 (עמ' 45, ש' 11 – 12).

התובעת לא שילמה לנתבעת 1 דמי שכירות, דמי אחזקה ולא השתתפה בתשלומי הארנונה עת ישבה יחד עם נתבעת 1 במבנה אותו שכרה (עמ' 45, ש' 25 – 31).

התובעת לא שילמה תמורה כלשהי בגין העברת הרישיונות והמוניטין של נתבעת 1.

י. בסיכומיה טוענת התובעת, כי אין במאפיינים שפורטו לעיל כדי להעיד על כך, כי התובעת ונתבעת 1 הן אישיות משפטית אחת. לטענתה, זו תוצאה טבעית של עסקת הרכישה.

נוכח מסקנתי, כי התובעת לא הוכיחה הרכישה, כאמור לעייל, ממילא דין הטענה להידחות.

כמו כן, יש לציין, כי חלק מהמאפיינים היו כבר קיימים עובר לרכישה הנטענת.

יא. בנסיבות אלה, יש הצדקה לסטות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולהרים את מסך ההתאגדות בין התובעת לבין נתבעת 1 .

במצב דברים זה, לא ניתן לקבוע, כי התובעת היא הבעלים של המיטלטלין.

יב. הצדדים חלוקים בשאלה אם העיקול מיום 18.11.09 בוצע כדין, אם לאו.

בנסיבות העניין, איני נדרשת להכריע במחלוקת זו.

כמו כן, איני נדרשת לדון בעניין השעבודים הרובצים על המיטלטלין.

8. סוף דבר

אני דוחה את התביעה ומורה על ביטול עיכוב הליכי הוצאה לפועל.

התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, יב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.