בפני

כב' השופט רחמים כהן

תובעת

פרסום ושווק יו 2 בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שרה אילוז-ספיבק

נגד

נתבעים

1. אורן שחור – הסדר פשרה.

2. גדי צוקרמן

ע"י ב"כ עו"ד משה זינגל ועופר זינגל

3. אריק ברמי – הסדר פשרה.

פסק דין

בפני תובענה על סך 110,437 ₪ (נכון ליום הגשתה) שעניינה תמורה עבור עבודות הדפסה ופרסום.

התובעת ביצעה עבודות הדפסה ופרסום עבור מסע הבחירות של מר אורן שחור לראשות עיריית תל אביב בשנת 2008. לטענת התובעת, בתמורה לעבודתה קיבלה המחאה על סך של 101,976 ₪ מ"עמותת תומכי אורן שחור" (להלן – העמותה). ההמחאה חוללה מהטעם שהחשבון היה "מוגבל".

נתבע 1 היה ראש הרשימה בבחירות ונתבע 3 היה ראש מטה הבחירות של נתבע 1. התובעת הגיעה להסדרי פשרה עם נתבעים 1 ו- 3 על סך כולל של 39,125 ₪. כך שנותר נתבע 2 בלבד (להלן – הנתבע), שלטענת התובעת בכתב התביעה, ההמחאה המוזכרת לעיל נמשכה על-ידו.

כתבי הטענות מגדירים ותוחמים את מסגרת הדיון ולפיכך יש לפנות תחילה לכתב התביעה ולעילת התביעה הנטענת כלפי נתבע 2. בסעיף 12.ב. לכתב התביעה נטען, שיש "להטיל אחריות אישית לחוב נשוא תביעה זו על הנתבעים 2 ו – 3 לאור תפקידם במסגרת העמותה ולאור העובדה שמשיכת השיק על ידי הנתבע 2 נעשתה עת ידע, או לכל הפחות היה עליו לדעת כי סביר שתהיה בעיה עם פרעונו".

לטענת הנתבע, שירותי התובעת נתנו לעמותה, המהווה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. עוד טוען הנתבע, שלא שוחח כלל עם התובעת או עם נציגיה ובפרט בנושא התובענה, לא שימש כנציג העמותה בכל עניין הקשור לתובעת, לא היה מודע לעבודת התובעת ולא אישר דבר או חצי דבר מטעם נתבע 1 או העמותה כלפי התובעת. לטענת הנתבע, לא מסר כל המחאה לתובעת וההמחאה שצורפה לכתב התביעה לא נחתמה על ידו. לטענתו, לא התחייב אישית כלפי התובעת, לא הבטיח לה דבר ולא הציג מצגים כלשהם כלפי התובעת. התובעת היתה מודעת לכך, שההתקשרות העסקית היא בינה לבין העמותה ונטלה על עצמה את הסיכון הכרוך בכך. ב"כ הנתבע טען הן לפרוטוקול והן בסיכומיו, שהוא מתנגד לשינוי חזית, לעדות מפי השמועה ולכל עדות שאינה כדין.

דיון

אין מחלוקת אמיתית לגבי ביצוע העבודות על ידי התובעת עבור העמותה ולגבי התמורה המוסכמת, 101,976 ₪, על אף שגם גובה החוב מוכחש על ידי הנתבע. התובעת הפיקה חשבונית על סכום זה ביום 11.11.2008 וקיבלה מהעמותה המחאה על סכום זה. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע ביתרת החוב של העמותה באופן אישי.

עמותה היא תאגיד משפטי בעל אישיות משפטית נפרדת ועצמאית המוקמת מכוח חוק העמותות, התש"ם- 1980, כך נקבע בסעיף 8 לחוק: "מהיום שצויין בתעודת הרישום כיום הרישום תהיה העמותה תאגיד, כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית". לאור קביעה זו, זכויותיה וחובותיה אינן זכויותיהם וחובותיהם של חברי העמותה (השוו: ע"א 393/08 שגיא נ' כפר ביאליק כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ). לפיכך, על מנת לחייב את הנתבע בחובות העמותה יש לטעון, להוכיח ולשכנע, שהנתבע ביצע עוולה נזיקית כלפי התובעת (ע"א 393/08, פסקה 16). ניתן, במקרים חריגים, לחייב אורגנים ונושאי משרה בחובות התאגיד ב"מסלול החוזי" או בדרך של "הרמת מסך". הסעד של הרמת מסך הוא צעד קיצוני ומרחיק לכת ותנאי בסיסי להרמת המסך הוא שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי).

בכתב התביעה נטען, כי ההמחאה נמשכה על ידי נתבע 2. טענה זו התבררה כטענה לא נכונה. ההמחאה נחתמה על ידי נתבע 3 ולא על ידי נתבע 2. מנהל התובעת מצהיר בעצמו, שקיבל את ההמחאה מנתבע 3, שאמר לו, כי יש להחתים גם את נתבע 2 (סעיף 8 לתצהיר מנהל התובעת).

בכתב התביעה נטען, שיש להטיל אחריות אישית לחוב הנטען על נתבעים 2 ו – 3 "לאור תפקידם במסגרת העמותה" (סעיף 12.ב. לכתב התביעה). ראשית, עצם היותו של הנתבע בעל תפקיד בעמותה, אינו מהווה עילת תביעה נגדו. שנית, לא הוכחה טענת התובעת, שלא נטענה בכתב התביעה, שהנתבע היה גזבר העמותה. כאשר, לטענת הנתבע, לא שימש כגזבר העמותה (סעיף 4 לתצהירו).

הציטוטים אליהם מפנה ב"כ התובעת בעמוד הראשון והשני לסיכומיה אינם מאשרים את היותו של הנתבע גזבר העמותה, אלא כאדם מעורב, מועמד מס' 2 ברשימה, שעסק, בין היתר, בנושאים הכספיים של מסע הבחירות. עו"ד גלית לוי, שהיתה היועצת המשפטית של אורן שחור והקימה את העמותה, נשאלה על כך ישירות ולא אישרה את הטענה, שהנתבע היה גזבר העמותה.

בסעיף 9 לכתב התביעה נטען, שבמועד משיכת ההמחאה לא היו בחשבון העמותה כספים לפירעונה וכי משיכת ההמחאה במועד זה על ידי הנתבעים הייתה חסרת תום לב והתבססה על הסברה לפיה, יתקבלו די כספים במסגרת מימון המפלגות לשם פירעונה של ההמחאה. סברה אשר התבדתה. במועד משיכת ההמחאה, לא היו בחשבון העמותה כספים לשם פירעונה (סעיף 1 לסיכומי התובעת).

לא ניתן לקבל טענה זו, ככל שהיא מתייחסת לנתבע 2. המועד הקובע לעניין טענה מסוג זה הוא מועד ההתקשרות ומועד הוצאת ההמחאה ולא מועד הגשתה לפירעון בבנק (ע"א (ירושלים) 1390/00 חברה לבניין מלון הנביאים בע"מ נ' פז). בעניינינו, לא הוכח מצבה הכספי של העמותה במועד ההתקשרות ובמועד הוצאת ההמחאה. כן הוכח, שבמועד קבלת ההמחאה, מנהל התובעת ידע, ש"משיכת השיק ע"י העמותה לפקודתי (לא ברור) נעשתה בהסתמך על כספים שיגיעו לעמותה עפ"י חוק לאחר הבחירות ובכל ... שיחול עיכוב בקבלת כספים אלה תדאג העמותה לפרעון ההלוואה (כך כתוב במסמך – ר.כ.) במועד מאוחר יותר..." (סעיף 3 לת/3). עוד יצויין, שהנתבע לא מסר את ההמחאה לתובעת, לא חתם על ההמחאה ולא הוכח, שהנתבע ידע את גובה החוב לתובעת. מנהל התובעת לא שלח לנתבע את הדוא"ל מיום 29.10.2008 אליו צורפה טבלה ובה מפורטות עבודות התובעת ועלויותיה (עמוד 17 לפרוטוקול). לטענת מנהל התובעת, לא ידע את כתובת הדוא"ל של הנתבע (שם).

לטענת התובעת, בסיכומיה, הנתבע הבטיח לשאת בעלויות הכספיות של מערכת הבחירות והיה "הגב הכלכלי" של מסע הבחירות. עוד נטען, שניהול העמותה ומסע הבחירות היה רשלני, כי ביצע העדפת נושים אסורה וכי הנתבעים נטלו סיכונים על חשבונם של הנושים וכי העמותה נוהלה ב"מימון דק".

טענות אלה לא נטענו בכתב התביעה ומהוות שינוי חזית אסור. טענות מסוג זה יש לטעון באופן מפורש וברור בכתב התביעה, על מנת שהנתבע יוכל להתייחס אליהן בכתב ההגנה ובכך נוצרת "חזית" בין הצדדים. מעבר לכך, בהיבט של ההתחייבות האישית, יש לטעון ולהוכיח התחייבות כלפי התובעת ואין די בטענה הכללית והכבושה, שהנתבע, דווקא הנתבע, התחייב לשאת בעלויות הכספיות של מסע הבחירות. באשר לטענת ההתרשלות, יש לטעון ולהוכיח, חובת זהירות של הנתבע כלפי התובעת, שלצורך גיבושה יש להצביע על "מערכת יחסים החורגת מגדר פעילותו הרגילה של האורגן או נושא המשרה בחברה" (ע"א 313/08 הנ"ל, פסקאות 53 - 56). כמו כן, יש לטעון ולהוכיח, התרשלות וגרימה של נזק (ע"א 393/08 הנ"ל, פסקה 18). דבר מכל זה לא נעשה.

לסיכום: לא הוכחה התחייבות אישית של הנתבע לתשלום החוב הנטען לתובעת, לא הוכחה עוולה נזיקית ולא שוכנעתי, שיש הצדקה ל"הרמת מסך". לפיכך, אני מורה על דחיית התובענה נגד נתבע 2.

בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.