עסקינן בבקשת התובע להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית החוזרת – החמרת מצב מיום 20.2.2011, אשר נדרשה לעניינו של התובע במסגרת בקשה לבדיקה חוזרת שהגיש על פי הוראת סעיף 37 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק") בטענה כי חלה החמרה במצבו.

העובדות הצריכות להכרעה

1. התובע נחבל ביום 20.04.2003 בתאונת דרכים "תוך ועקב" שירותו הצבאי.

2. תביעה שהגיש התובע להכרת זכות על פי החוק התקבלה על ידי קצין התגמולים והתובע עמד ביום 08.09.2003 בפני ועדה רפואית, אשר קבעה לו נכות משוקללת בשיעור של 33.5% - 5% נכות צמיתה לפי ס' 75(א)(3) בגין צלקות מזעריות ושינויי צבע בשוק, 30% נכות זמנית לפי ס' 47(3) בגין מ.א IMN של הטיביה השמאלי עדיין ללא חיבור.

3. ועדה הרפואית שהתכנסה ביום 08.03.2005 שבה וקבעה לתובע נכות משוקללת בשיעור 15% לשנה נוספת - 5% נכות צמיתה לפי ס' 75(א)(3) בגין צלקות מזעריות ושינויי צבע בשוק, 10% נכות זמנית לפי ס' 35(4) 4 בגין מ.א שבר של עצמות השוק השמאלי מחובר טוב בעמדה טובה, מוחזק עם מסמר תוך לשדי.

4. ביום 14.06.2006 עמד התובע לבדיקה בפני ועדה רפואית נוספת, אשר מצאה להעמיד את נכותו הצמיתה המשוקללת על 5.95%, כאשר בגין השבר בשוק שמאל נקבע לתובע 1% נכות לפי ס' 35 (4 )א'.

4.1 התובע לא הסכין עם החלטה זו של הועדה הרפואית וערר שהגיש לועדה הרפואית העליונה נסמך על חוות דעת רפואית מיום 26.09.2005, ערוכה על ידי ד"ר רון ארבל, אשר העמיד את נכותו על 23% וכן על בדיקת MRI מיום 16.09.2005 אשר הדגימה " מניסקוס – פנימי קרע אחורי דרגה 2/3. חיצוני תקין. נוזל – מאחורי ה- P.C.L קדמית ל- A.C.L, בבורסה הסופרה פטלית וברצסים".

4.2 הועדה הרפואית העליונה מיום 05.03.2007 שינתה מהחלטת הועדה הרפואית וקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 10% - 5% בגין שבר בשוק שמאל ו-5% בגין צלקות מזעריות, תוך שדחתה את קביעותיו של ד"ר ארבל בנימוק כי "מבחינה אובייקטיבית אין סימנים לנזק של המניסקוס הפנימי, ספק במניסקוס החיצוני".

5. ביום 02.12.2010 הגיש התובע בקשה לבדיקה חוזרת עקב החמרת מצב.

בקשה זו נסמכה אף היא על חוות הדעת הרפואית שערך ד"ר רון ארבל מיום 26.09.2005, על בדיקת ה- MRI מיום 16.09.2005 וכן על מכתב ד"ר חיגלה עוראבי, אורטופד מנתח, מיום 14.09.2010 אשר העריך אף הוא את נכותו של התובע בשיעור של 23%.

5.1 ועדה רפואית חוזרת – החמרת מצב התכנסה לדון ביום 20.02.2011 בבקשה זו ומצאה להעניק לתובע אחוז נכות אחד נוסף לפי סעיף 48(2)(ז')III בגין נזק במניסקוס מדיאלי ללא הפרעות קליניות הבאות לידי ביטוי, בציינה כי "למרות הממצאים הקיימים ב- MRI אין כל עדות קלינית ואין כל מגבלה בתנועות הברך עקב הנזק בקרן האחורית של מניסקוס מדיאלי שהודגם ב- "M.R.I.

עוד ציינה הועדה כי "אינה מקבלת את מסקנות ד"ר רון ארבל וד"ר חגלה בחוו"ד כיוון שמצאה ממצאים אחרים בבדיקתה".

טענות הצדדים

1. בבסיס בקשה זו מונחת טענת התובע לפיה הועדה הרפואית העליונה וכמוה הועדה הרפואית החוזרת להחמרת מצב התעלמו מאבחונו של ד"ר ארבל וממצאי בדיקת ה – M.R.I מיום 16.09.2005, ליקוי היורד לשורש קביעתם.

טענה זו סומך התובע על העובדה כי תחת הפרק "דיון" בדו"ח הועדה הרפואית העליונה מיום 05.03.2007 לא מצויה כל התייחסות לממצאי הבדיקה וכן כי תחת הפרק "דיון הועדה" בדו"ח הועדה הרפואית החוזרת להחמרת מצב מיום 20.02.2011 מצאה הועדה לקבוע 1% נכות בגין נזק במניסקוס ולא קבעה אחוזי נכות בגין הממצא של קרע במניסקוס.

לטענת התובע אישוש לממצא זה של קרע במניסקוס מצוי אף בחוות דעת שערך ד"ר עמוס שינדלר, אליו הופנה התובע על ידי קצין התגמולים במסגרת בירור תביעתו להכרת זכות על פי החוק.

2. הנתבעים מתנגדים לבקשה ומפנים הן לדו"ח הועדה הרפואית העליונה מיום 05.03.2007, ממנו עולה כי הועדה לא התעלמה מאבחונו של ד"ר ארבל, אלא מצאה שלא לקבל את קביעותיו –

"הועדה אינה מקבלת את דעתו של ד"ר ארבל"

והן לדו"ח הועדה הרפואית החוזרת להחמרת מצב מיום 20.02.2011 בו צוין תחת הפרק "דיון הועדה" כי על אף הממצאים הקיימים ב – MRI "אין כל עדות קלינית ואין כל מגבלה בתנועות הברך עקב הנזק בקרן האחורית של מניסקוס מדיאלי שהודגם ב- MRI לאור האמור קובעת הערכת נכות בשעור 1%...".

עוד טוענים הנתבעים כי אומנם ד"ר שינדלר קבע בחוות דעתו כי קיים קשר סיבתי בין הנזק במניסקוס לבין התאונה, אך נמנע מלדון בשאלת קיומה/אי קיומה של נכות, ענין לו מוסמכת הועדה הרפואית להידרש-

"נתבקשתי על ידי קצין התגמולים ... לתת חוות דעתי בהתייחס לקשר בין תביעתו לשרות.

....

אני ממליץ לקת"ג לקבל קשר של גרימה בין התאונה ... והקרע במיניסקוס הפנימי בברך שמאל.

יש להפנותו לוועדה רפואית של משהב"ט שתבדוק האם קיימת נכות בגין הממצא המתואר במיניסקוס בברך השמאלית. במידה וקיימת נכות על הוועדה לקבוע את שיעורה"

(מתוך חוות דעתו של דר' שינדלר 11.4.06)

המסגרת הנורמטיבית

הוראת סעיף 6ב' רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "החוק") קובע את הכלל לפיו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

בסיפא מעוגן החריג לו, המסמיך את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

על פי ההלכה הנוהגת "יש למעט במתן רשות להבאת ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77) זאת בהתקיים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעה הנכות על פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו (ראה עניין טיארה לעיל, וכן ע"א 635/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט (4) 505).

מן הכלל אל הפרט

1. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת הנתבעים, לתשובת התובע, למסמכים מתיקו הרפואי של התובע באגף השיקום שהוצגו ולפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי דין הבקשה להדחות.

2. למקרא דו"ח הועדה הרפואית העליונה מיום 05.03.2007 נהיר הוא כי הועדה לא התעלמה מחוות הדעת של ד"ר רון ארבל ומתוצאות בדיקת ה- MRI וכי קביעתה ניתנה לאחר שנתנה דעתה להן, דבר הנלמד מרישומיה –

"עיינתי בחוות דעתו ואישורו של ד"ר ארבל שב MRI התרשם מקרע של המניסקוס הפנימי וראינו את האישור מהרופא המטפל שמציין דוקא על נזק של המניסקוס החיצוני"

"הועדה אינה מקבלת את דעתו של ד"ר ארבל כי מבחינה אובייקטיבית אין סימנים לנזק של המניסקוס הפנימי, ספק במניסקוס החיצוני, לכן הועדה קובעת 5% נכות..... על הברך, כאשר אין נכות נוספת עבור השבר בשוק".

3. כך הדבר אף ביחס לקביעתה של הועדה הרפואית להחמרת מצב מיום 20.02.2011, אשר תחת הסעיף "בדיקת הנבדק ובדיקות עזר" מצאה לפרט את המסמכים אשר עמדו בפניה ובהם חוו"ד ד"ר רון ארבל מיום 22.09.05, מכתב ד"ר חיגלה מיום 14.09.10, MRI ברך שמאל מיום 16.09.05 ותחת הסעיף "דיון הועדה" התייחסה באופן מפורש להם, התמודדה עם ממצאי ההדמייה אל מול ממצאי הבדיקה הקלינית-

"יש לציין שלמרות הממצאים הקיימים ב- MRI אין כל עדות קלינית ואין כל מגבלה בתנועות הברך עקב הנזק בקרן האחורית של מניסקוס מדיאלי שהודגם ב- MRI"

ובסופו של יום מטעמים רפואיים אותם נימקה לא מצאה לאמץ קביעותיהם של המומחים דר' ארבל ודר' חגלה –

"הועדה אינה מקבלת את מסקנות ד"ר רון ארבל וד"ר חגלה בחוו"ד כיוון שמצאה ממצאים אחרים בבדיקתה"

4. העולה מן המקובץ הוא כי לא נפל כל פגם או דופי בהתנהלות הועדה הרפואית החוזרת להחמרת מצב המצדיק הבאתן של ראיות לסתור את קביעתה.

השגותיו של התובע אינן אלא ביקורת לגופה של קביעת הועדה הרפואית להחמרת מצב, ביקורת אשר בקשה זו להתיר הבאתן של ראיות לסתור אינה האכסניה לה –

"סעיף 6 ב' תוקן לאחר שבתי המשפט צברו ניסיון ביישומו של חוק הפלת"ד ועל מנת לייעל את הדיון בו. המחוקק היה מודע לשוני בסדרי הדין והראיות בהליך להוכחת נושא שברפואה על פי פקודת הראיות ותקנות סדר הדין האזרחי, לבין קביעת דרגת נכות על פי דין אחר. אולם, למרות ההבדלים בחר בייעול ההליך ופישוט ההליכים. התרת הרסן באופן שיאפשר לבית המשפט הדן בתביעה על פי חוק הפלת"ד לבקר את החלטות הועדות הרפואיות תוך השוואת חוות הדעת, שקילת הראיות שהיו בפני הועדה והערכת אופיין המשכנע של ראיות אלה או אחרות מחטיאה את מטרת החוק"

(בר"ע (ת"א) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר בע"מ חברה לביטוח)

(ראה בנוסף: ר"ע 641/85 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' סיסו, פ"ד מ(3) 138, 140).

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל מורה אני על דחיית הבקשה להתיר הבאתן של ראיות לסתור כך שהחלטת הועדה הרפואית החוזרת להחמרת מצב מיום 20.02.2011 תשמש "קביעה על פי דין".

נקבע לישיבת קדם משפט מסכמת ליום 13.12.2012 שעה 9:00.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בפקס ובדואר רשום + אישור מסירה.

ניתנה היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים