רקע

1. בפני תביעה שטרית ע"ס 31,000 ₪ (קרן), במסגרתה הוגשו לביצוע שיק ע"ס 21,000 ₪ ושטר חוב ע"ס 10,000 ₪. התובע הוא מר רחמים דוב, והנתבע הוא מר מואיד פדילה. השיק, משוך ליום 30.12.2007 ולפקודת "אלומל תעשיות בע"מ", הוצג בבנק בחודש אפריל 2008, וחולל מסיבת א.כ.מ.. שטר החוב ערוך לפקודת התובע.

2. הנתבע הגיש התנגדות ולאחר דיון וחקירה קצרה ניתנה רשות להתגונן. התובע הגיש תצהיר תמיכה בכתב תביעה (על פי הוראות תקנה 214ב1(1) ו-214ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – כל אזכור של תקנות בהמשך פסק-דין זה הוא מתוך תקנות אלה), אולם לא הגיש תצהיר נוסף. הנתבע, בנוסף על תצהיר התמיכה שלו בהתנגדות, ערך תצהיר עדות ראשית והגישו. שניהם נחקרו. לא נשמעו עדים נוספים.

פסק-הדין שלערעור

3. ביום 23.1.2013 ניתן פסק-דין מנומק, המקבל את התביעה באופן חלקי. הנתבע ערער לבית המשפט המחוזי, כשאחת מטענותיו היתה, שהיתה זו טעות לאפשר לתובע להעיד (ובמובן מסוים, לאלץ את הנתבע לחקור את התובע, אם לא חפץ שתצהירו ישאר בלא חקירה), מאחר שזה לא הגיש תצהיר עדות ראשית, כאמור, אלא תצהיר תמיכה בכתב תביעה בלבד.

4. פסק-הדין שלערעור (ע"א 11223-04-13) קיבל את הערעור על בסיס טענה זו בלבד, וזה לשונו:

"...הגעתי למסקנה כי אכן יש טעם אחד ויחיד מוצדק בערעור זה, והוא הטענה לפיה בית המשפט קמא התיר למשיב להעיד מבלי להגיש תצהיר עדות ראשית בדיון מהיר, למרות התנגדות ב"כ המערער שאמנם אינה רשומה בפרוטוקול הדיון. ב"כ המשיב ברוב כנותה הודתה היום, כי אכן טענה כזאת הועלתה מפי ב"כ המערער בעת הדיון... אך בית המשפט הורה להמשיך ולקדם את הדיון למרות האמור. עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי אכן לא ניתנה כל החלטה בעניין זה...

(...)

...ובפרט לא ניתנו "הטעמים המיוחדים" בגינם הותר לעד להעיד ללא תצהיר עדות ראשית חרף התנגדות ב"כ המערער. איני מתעלם מכך, כי ב"כ המערער חקר את המשיב ארוכות, אך עובדה זו אינה יכולה להוות מענה לחסרונה של החלטת בית המשפט כאמור...

מהטעמים האמורים מצאתי לנכון לקבל את הערעור, במובן זה בלבד, כך שהתיק יוחזר לבית משפט קמא, על מנת שביהמ"ש יחליט על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב כאמור בתקנות ועל אפשרות לחוקרו בחקירה נגדית ע"י ב"כ המערער ו/או שתינתן החלטה ע"י בית המשפט קמא בהתאם לתקנה 214ט(ג) הכוללת את הטעמים המיוחדים בגינם יש לאפשר עדות המשיב ללא תצהיר. בשולי הדברים יואר (ולא יוער), כי בית המשפט קמא יצטרך לקחת בחשבון במסגרת החלטתו זו את טענות המערער, כי לא ניתן לו יומו גם בקשר לטענה כי החוב שולם כבר, וזאת באמצעות הוכחת הנהלת החשבונות של המשיב.

סוף דבר, התיק יוחזר לבית משפט קמא, וביהמ"ש יחליט באיזו דרך יש להשלים, אם בכלל, את שמיעת העדויות בתיק כאמור לעיל.

למניעת כל ספק אפשרי, אין בפסק דין זה כדי לפסול או לגרוע מהחלטותיו של בית משפט קמא בקשר לכל מסקנותיו האחרות בתיק זה על כל המשתמע מכך..."

5. פסק הדין שלערעור צוטט לעיל בהרחבה, מפאת הוראותיו הספציפיות, ולהבנת מרווח הפעולה שהותיר בית המשפט הנכבד שלערעור בידי בית משפט זה בשבתו בשנית לכתוב את פסק-דינו.

טענות הצדדים

6. לאחר החזרת התיק לבית משפט זה, ניתנה בידי הצדדים, בהחלטתי מיום 30.3.2014, האפשרות להגיש טיעונים קצרים בכתב באשר לעמדתם לעניין שהונח לפתחי. במיוחד נתבקשו להידרש לשאלה האין התצהיר התומך בכתב התביעה שקול לתצהיר עדות ראשית.

7. הנתבע טוען, כי מבין שתי הברירות שהותיר בית המשפט הנכבד שלערעור בידי בית משפט זה – לאמור: מתן הוראה לתובע להגיש תצהיר עדות ראשית, או מתן טעמים מיוחדים לכך שלא תינתן הוראה כאמור – האפשרות הראשונה מעשית יותר, לאור הערת בית המשפט הנכבד שלערעור אודות טענת הנתבע כי לא ניתן לו יומו להוכיח כי החוב שולם, וכי על כן יש להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית משלימים מטעם שני הצדדים. מאידך, האפשרות השניה אינה בת-ביצוע, שכן לא ניתן לתת למפרע טעמים מיוחדים על יסוד טענות שלא נטענו בשעתו על ידי התובע. ובאשר לשאלת מעמדו של תצהיר התמיכה בכתב התביעה, הרי שעצם הדרישה להגיש תצהירי עדות ראשית – המופיעה הן בתקנות והן בהחלטה שניתנה בדיון בו ניתנה הרשות להתגונן – מחייבת הגשתם, ואם לא הוגשו, אין לראות בתצהיר התמיכה בכתב התביעה משום תצהיר עדות ראשית. זאת ועוד, תצהיר התמיכה של התובע, במקרה המסוים, כלל אינו תומך בעובדות כתב התביעה, ואינו מכיל גרסה עובדתית כלשהי, ונפגעת זכות הנתבע לחוקרו בחקירה נגדית על גרסתו.

8. התובע טוען, מנגד, כי במהלך ישיבות ההוכחות, בעת שהעלה ב"כ התובע את טענתו לגבי העדר תצהיר עדות ראשית, התנהל דין ודברים קצר, שלא מצא את ביטויו בפרוטוקול הדיון, ושבסופו הסכימו הצדדים לחקור על סמך החומר שבתיק. הסכמה זו יכולה לשמש טעם מיוחד. זאת ועוד, מאחר שפסק-הדין הראשון, נשוא הערעור, ניתח את הגרסאות כפי שעלו בחקירות והגיע לממצאים חד-משמעיים באשר למהימנות בעלי הדין ואמינות גרסאותיהם – וממצאים אלה אושרו בפסק-הדין שלערעור, שלא מצא פגם אחר בפסק הדין הראשון – שוב אין הצדקה לשוב ולשמוע ראיות בתיק.

9. הנתבע הגיב על דברים אלה, ושב וטען כי בהעדר אפשרות להיערך כהלכה לחקירה הנגדית, ושב והפנה להוראות בית המשפט הנכבד שלערעור שהובאו לעיל.

דיון והכרעה

10. לאחר ששקלתי את העניין בשנית, הגעתי למסקנה כי אין מקום לאפשר הגשת תצהירי עדות ראשית וחידוש החקירה, וזאת ממספר טעמים מצטברים, אשר לטעמי די בכל אחד ואחד מהם:

11. ראשית, שני הצדדים מסכימים, כי בפתח ישיבת ההוכחות התקיים דין ודברים קצר, שלא מצא ביטויו בפרוטוקול. אכן, במבט לאחור ודאי שנכון היה לתעד את הדברים באופן מסודר, אולם אותה עת לא סברתי כי נותרה מחלוקת בנקודה שהעלה ב"כ הנתבע המלומד, ולפיכך אף לא הקדשתי תשומת לב לעובדה שהדין-ודברים לא תועד.

12. בפועל, חילופי הדברים היו, באופן כללי למדי, כך: ב"כ הנתבע טען כי התובע לא הגיש תצהיר, ובית המשפט הביע פליאה על טענה זו, שכן תצהיר היה בתיק. בית המשפט הביע גם את עמדתו, כי תצהיר עדות ראשית של בעל דין (בניגוד לתצהיר של עדים שאינם בעלי דין) הוא בבחינת רשות ולא חובה, לאור קיומו של תצהיר תמיכה בכתב טענות, ובית המשפט אף ציין כי ישנם מותבים הסבורים אפילו שבעל דין אינו רשאי להגיש תצהיר עדות ראשית מעבר לתצהיר התמיכה בכתב הטענות, וכי תצהירים כאלה יכולים להיות רק של עדים שאינם בעלי דין (לאור ניסוחה המדויק של תקנה 214ט(א) – "...יגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית של העדים..."). ניתנה אז בידי ב"כ הנתבע האפשרות להימנע כליל מחקירת התובע, ולטעון ככל שירצה בעניין זה במסגרת סיכומי הטענות, אולם ב"כ הנתבע בחר באפשרות של חקירה, וכך התקדם הדיון.

13. כאמור, הרושם שנוצר – כפי שאף ציינה ב"כ התובע בהשלמת טיעוניה כמתואר לעיל – הוא שהיתה הסכמה בעניין זה, שאם לא כן, ברי כי הדברים היו מתועדים בפרוטוקול, וגם היתה ניתנת החלטה מסודרת, שהיתה מייתרת, ככל הנראה, את הערעור בעניין זה.

14. שנית, איני יכול לקבל את עמדת ב"כ הנתבע, כי לא ניתן עתה לתת טעמים מיוחדים למפרע, ל"הצדקת" אי עמידה על הגשת תצהיר עדות ראשית של התובע. אם כך היה סבור בית המשפט הנכבד שלערעור, מדוע טרח להותיר בידי בית משפט זה את הברירה בין מתן הוראות להשלמת תצהירים לבין מתן טעמים מיוחדים לאי-השלמת התצהירים?

15. לגוף העניין, אם כך, יש לציין כי לבד מהפרשנות הנזכרת של תקנה 214ט(א), אשר שימשה כטעם המפורש שניתן בישיבת ההוכחות עצמה, ואשר אליה גם נחזור בהמשך, הרי שגם הדעת נותנת, שאין חובה על בעל דין, הסבור, למשל, שנטל הבאת הראיות אינו רובץ לפתחו, להגיש ראיות בכלל, ותצהירים בפרט; מאידך, תצהיר תמיכה בכתב טענות חייב שיהיה בתיק, מכוח הוראת תקנה 214ג, ולפיכך יתכן שלא ניתן למנוע מהצד שכנגד, אם הוא חפץ בכך, לחקור את בעל הדין הנמנע מהגשת תצהיר עדות ראשית. איני קובע מסמרות בשאלה זו, אולם במקרה המסוים, כפי שכבר ציינתי, ניתנה בידי ב"כ הנתבע האפשרות להימנע מחקירה, אולם הוא לא בחר בה.

16. שלישית, וזאת הן בגדרו של טעם מיוחד נוסף, שהתווסף לאחר מעשה, והן בגדרה של הנמקה לתוצאה אליה הגעתי בפסק-דין זה, כמובא אף בהשלמת טיעוני התובע, ישנו חוסר תוחלת בולט במתן אפשרות היום להגיש תצהירי עדות ראשית. ממצאי פסק-הדין הראשון באשר לעדותו של הנתבע היו נחרצים למדי: עדותו התאפיינה בהתפתחות מגמתית של העלאת גרסאות כבושות ככל שהתקדמו שלבי הדיון, ובאי-הבאת ראיות מסייעות מתבקשות-מאליהן. לכל אלה אין קשר לקיומו או העדרו של תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, או למידת הערכותו של ב"כ הנתבע לחקירת התובע. גרסת הנתבע – שעליו הנטל להוכיח את הגנתו (למעט בשאלת אמיתות החתימה) – היתה בלתי מהימנה בעליל. מה לי אם עכשיו יחקר התובע שוב, אם לאו? גרסתו של הנתבע תישאר בלתי מהימנה בעליל.

17. בהקשר זה אוסיף, והדברים נוגעים גם להערת בית המשפט הנכבד שלערעור לעניין מתן "יומו" של הנתבע להוכחת פרעון החוב, כי הנתבע עצמו, כמובן, אינו יכול לטעון שלא ניתנה בידו הזדמנות להעלות את מלוא טענותיו. הנתבע הרי הגיש תצהיר, ופרט בו את גרסתו. לא זו אף זו, הנתבע גם דרש וקיבל גילוי מסמכי הנהלת חשבונות של התובע, ויכול היה לעשות שימוש (ואף עשה שימוש בפועל) בכל מסמך מאלה שרצה. ומעבר לכך – הנתבע הרי נשען על גרסתו, כי כלל לא חתם על השטרות, ומה לי אפוא פרעון החוב או אי פרעונו?

18. רביעית ואחרונה, נוגעת לפרשנותי, כאמור לעיל, של תקנה 214ט(א) ותקנה 214ט(ג), באספקלריא של תקנה 214ג. זה לשון תקנות אלה:

"214ג. בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו, ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך לפי טופס 17א, לשם אימות העובדות שבכתב הטענות... תצהיר בעל דין שלא צורף לכתב הטענות בעת הגשתו לא יוגש אלא ברשות בית המשפט...

(...)

214ט(א). בתובענה בסדר דין מהיר יגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית של העדים ארבעים וחמישה ימים לאחר שהוגש כתב ההגנה האחרון...

(...)

214ט(ג). תצהיר עדות שלא הוגש במועד לא יוגש אלא ברשות בית המשפט; עד אשר לא הוגש תצהיר עדות ראשית שלו לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו."

19. כבר עמדנו קודם על ההבחנה בין תצהירי בעלי דין (תקנה 214ג), לבין תצהירי עדים (תקנה 214ט). תשומת הלב תופנה הן לכך שגם כותרת התקנה היא "תצהיר עדות ראשית של העדים", והן לכך שלשון התקנה עצמה נוקטת במינוח אחר לבעלי דין ובמינוח אחר לעדים. לא נכתב, למשל: "יגישו בעלי הדין תצהירי עדות ראשית של עצמם ושל העדים" או "יוגשו תצהירי העדות של העדים". הלשון כפי שננקטה מרמזת, כי שלב זה נועד לצירוף תצהירים של עדים, שתצהיר מטעמם טרם צורף לכתב הטענות.

20. חיזוק למסקנה זו נובע מעצם צירוף תצהיר תמיכה לכתב הטענות. שכן, לשם מה נועד תצהיר כלשהו אם לא לשמש עדות? עוד יש לתת את הדעת לכך שהן בתקנה 214ג והן בתקנה 214ט(ג) מופיעה הוראה בדבר אי-הגשה מאוחרת של התצהיר אלא ברשות. עצם הנקיטה בסנקציה דומה מלמדת על המעמד הדומה של שני התצהירים. נזכיר גם, כי עצם לשון התצהיר (העובדות שבסעיפים אלה ואלה שבכתב התביעה הם בידיעתי האישית וכו') מלמד שבעת חתימה על תצהיר זה, מעיד בעל הדין על אותן עובדות, והן העובדות המקימות את עילת התביעה (או ההגנה) שלו.

21. כאמור, הובעה בפסיקת בתי משפט שלום עמדה דווקנית כזו, אשר למעשה אוסרת על הגשת תצהיר עדות ראשית של בעל הדין בלא נטילת רשות, מהטעם שאת שיש לבעל הדין לומר, עליו לומר כבר בכתב התביעה (הנבלע לתוך תצהיר התמיכה שלו, על דרך ההפניה) (ר' למשל בש"א (י-ם) 649/92 מוריה חברה לפיתוח ירושלים בע"מ נ. עו"ד מנשה הס – כל פסה"ד המאוזכרים כאן ולהלן פורסמו במאגרי פסיקה שונים באינטרנט).

22. דעתי שלי אמנם שונה, כפי שהבעתי אותה בפתח אותה ישיבת הוכחות, והיא, כי בשלב תצהירי העדות הראשית רשאי בעל דין להגיש גם תצהיר מפורט של עצמו, חרף קיומו של תצהיר תמיכה, וזאת בעיקר מהטעם שזכות זו לא נשללה במפורש, ופעמים שיש לדבר הצדקה עניינית. עם זאת, אין הוא חייב לעשות כן, שכן תצהיר התמיכה משמש גם כתצהיר עדות ראשית.

23. זו, לעניות דעתי, גם הדעה הרווחת בפסיקת בתי משפט השלום והמחוזי (ר' למשל ע"א (ת"א) 1081/09 דזן נ. בזזי (סע' 7 לפסה"ד); תא"מ 24080-04-13 קובלר נ. חן ואח' (שם הדברים לא נכתבו באופן מפורט ומפורש, אולם משתמעים); ת.א. (ת"א) 69932/06 אשכול נחום נ. אקסס הוואנה בע"מ (עמ' 8 לפסה"ד); תא"מ (אשד') 1097/09 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ. בן דוד; תא"מ (קר') 1160/08 מתכות הקריה בע"מ נ. מסודי, המביא גם מתוך דברי ההסבר לתקנות: "כאמור לעיל, לפי התקנות תצהירי בעלי הדין במסלול המהיר מוגשים בד בבד עם כתבי הטענות. לעומת זאת תצהירי העדים הנוספים (אם ישנם) מוגשים בשלב מאוחר יותר של ההליך"; וכן ראה ספרם של השופטים מ' קליין ור' כהן, "סדר דין מהיר", בעמ' 40-41).

24. כאמור, אני סבור שלגוף העניין די היה בתצהיר התמיכה של התובע, והוא לא היה חייב להגיש תצהיר נוסף, חרף הרשות שניתנה לו לעשות כן. אעיר, כי גם לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבע, כי תצהיר התמיכה של התובע נעדר גרסה עובדתית, לאור האמירה המפורשת בו, כי "כל העובדות שבסעיפים שבכתב התביעה הם בידיעתי האישית". נכון הוא, וכבר הערתי על כך בפסק-הדין הראשון (ראה סעיף 7 שם), שאלמלי חקר ב"כ הנתבע את התובע ארוכות, ואפשר לו להרחיב את גרסתו, יכול ולא היה די בתצהיר לאקוני זה, בעת שקילת הראיות, כדי להביא לקבלת התביעה; אולם, תצהיר תקף וקביל יש כאן.

25. מכל הטעמים דלעיל, כאמור, אני קובע שאין מקום או צורך בהגשת תצהיר עדות ראשית נוסף של התובע; ולבטח שאין צורך בהגשת תצהיר עדות ראשית נוסף של הנתבע.

תוצאה

26. בהתאם, אין מקום אפוא לשנות ממסקנות ניתוח העובדות שבפסק-הדין הראשון – עליהן גם סמך את ידו בית המשפט הנכבד שלערעור – ולפיכך אין מקום לשנות את תוצאת פסק הדין, וזאת אף בלא צורך לחזור על כל הנימוקים שפורטו שם.

27. אני שב ומקבל, לאור כל האמור לעיל ובפסק-הדין הראשון, את התביעה באופן חלקי, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 21,000 ₪, ליום 30.12.2007, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מאותו מועד. כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות התביעה, בשים לב הן לסכום התביעה, הן לכך שחלק מהתביעה נדחה, והן לסכומי הוצאות שהנתבע כבר שילם עד כה בשל מחדלים דיוניים, בסך של 3,600 ₪, הוא הסכום אשר נפסק גם בפסק-הדין הקודם. לאור היות השלמת הטיעון ופסק-הדין השני תוצאה של פסק-דינו של בית המשפט הנכבד שלערעור, לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבע בהוצאות נוספות בפסק-דין שני זה.

28. תיק ההוצאה לפועל 1709356094 ישופעל לגביית הסכום הפסוק בלבד. כל סכום ששולם במסגרת תיק ההוצאה לפועל – אם שולם – עד היום ינוכה מהסכום הפסוק, משוערך לפי מועדו.

המזכירות תשלח את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשע"ה, 29 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.