מבוא:

1. התובע מר והבי והבי (להלן: "התובע") יליד 1973 הגיש תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעטיה של תאונת עבודה שאירעה ביום 21.9.08 באתר חוף התמרים בעכו בעקבות נפילתו מפיגום (להלן: "האירוע", "האתר", "התאונה", בהתאמה).
2. בתחילה הוגש כתב תביעה נגד חאלד כמאל נזאל (להלן: "הנתבע מס' 1" או "נזאל") שעל פי הנטען היה מעבידו של התובע, נגד סידאר הנדסה בע"מ (להלן: "סידאר") ששימשה קבלן ראשי באתר מטעם היזם, היא קרן סגולה לפיתוח בע"מ (להלן: "היזם" או "קרן סגולה" או "הנתבעת מס' 3") שנתבעה גם כן, וכן נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת הביטוח הכשרת הישוב") שביטחה לשיטת התובע את נזאל, סידאר וקרן סגולה.
3. במהלך קדמי המשפט, משרבו הקולות לפיהם נזאל כלל לא היה מעבידו של התובע אלא מוחמד מטר, עתר התובע לתיקון כתב תביעה ולהוספת מוחמד מטר כנתבע נוסף (להלן: "הנתבע מס' 5" או "מטר").

התובע נימק את הבקשה להוספת נתבע נוסף, לאור מסמכי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") ועל מנת להבטיח, כלשונו, שהתובע לא ייפול בסופו של יום בין הכיסאות, גם בנסיבות בהן אין התמונה "חד משמעית". ר' סעיף 7 לסיכומיו:

"בסעיף 7 לכתב התביעה ניתן תיאור אודות טיב מערכת היחס-ויחסי הגומלין בין התובע וכן הנתבעים 1 ו- 5, וכן למורכבות היחסים שבין הנתבעים 1 ו- 5, מסגרות ארגוניות, יחסי כפיפות וכיו"ב, ובין השאר נטענו באותו סעיף בכתב התביעה, בהתבסס על חקירת המל"ל ביחס לנסיבות הכוללות של התאונה, הטיעונים שיובאו להלן. אך בטרם אחזור ואסרוק את כלל הטיעונים שהובאו בסעיף 7 לכתב התביעה, אציין כי, התמונה לאחר החקירה המל"ל התבהרה בצורה משמעותית, יחד עם זאת היא לא נותרה חד משמעית ונקייה מכל רבב, תהיה ו/או תמיהה."

הראיות שהובאו בהליך:

1. במסגרת פרשת התביעה העידו התובע, העד אחסן כמאל חוסיין והעד וג'דאן חאלד איסמעיל וכן העידה אשתו נואר והבי בנוגע להיקף הנזק שנגרם לתובע, לטענתו.
2. מטעם הנתבע מס' 1 (חאלד נזאל) העידו חאלד נזאל בעצמו, מוסטפא חאלד איסמעיל, אחיו של וג'דאן הנזכר לעיל, שהוכרז במהלך עדותו עד עוין, וכן מוחמד מטר (הנתבע מס' 5), שאף הוא הוכרז עד עוין.

במהלך הבאת הראיות מטעם נזאל הוזמן גם עו"ד עיסא חאלד אשר החתים בזמנו (בשנת 2009) את האחים וג'דאן ומוסטפא איסמעיל על תצהירים אודותם אפרט להלן. עו"ד עיסא חאלד אישר את עריכת התצהירים לבקשת האחים וג'דאן ומוסטפא ואת חתימתם בפניו.

1. מטעם הנתבעת חברת קרן סגולה העיד מר ליאור סיגלט עוזר מנכ"ל, אשר למעשה לא ידע לפרט מעבר למתן מידע כללי, בהדגישו כי מהנדס החברה מר שלמה גריגר ז"ל הוא שהיה אחראי להתקשרות עם סידאר.
2. סידאר וחברת הביטוח הכשרת הישוב המיוצגות ע"י משרד עו"ד אחד, בחרו שלא להביא עדים מטעמן בסוגית האחריות, למעט הגשת דוח חוקר בשאלת הנזק, אשר תיעד בתקליטור קורות התובע באחד הימים (ביום 1.5.14) סמוך למתן עדותו בבית המשפט, וכן הוגשה פוליסת הביטוח והרשימה.
3. מוחמד מטר שהוסף בעקבות תיקון כתב התביעה, בחר שלא להגיש כתב הגנה ומשהוזמן לעדות ע"י נזאל, שטח את גרסתו מבלי שקדמה לעדותו הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו.
4. במהלך שמיעת הראיות, לא פעם, הודו חלק מהעדים לרבות התובע ללא כחל וסרק באי אמירת אמת; פעם בחתימה על תצהיר שאינו אמת ופעם במסירת גרסאות סותרות או בחתימה על מסמכים למוסדות רשמיים, בהתאמה, אף הם התבססו על אי דיוק באמת.

לא רק אי נוחות רבה היתה בשמיעת ראיות אלה, כלשון אחד הנתבעים (ר' סיכומי קרן סגולה סעיף 17) אלא תעוזה רבה של חלק מהעדים במסירת גרסאות אלה, דבר המחייב לדקדק היטב בעדותם ובגרסתם לצורך קביעת העובדות בהליך.

התוצאה היא, לאחר שמיעת ראיות, כי התובע, עליו נטל השכנוע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", לא עמד בו ולא הוכיח אחריותם של מי מהנתבעים באירוע בו נגרמו לו נזקי גוף בעטיה של נכות צמיתה שהוכרה ע"י מומחים רפואיים מטעם הצדדים לרבות מומחים רפואיים שמונו מטעם בית המשפט.

להלן פירוט הגרסאות השונות:

1. התובע הוא ראשון לבחינת גרסתו.

עיון בעדות התובע מעלה עמימות רבה בשאלה מיהו מעבידו, אם בכלל היה התובע עובד שכיר בעבודתו באתר, בצד השאלה שעניינה אחריות של מאן דהוא לעבודה שהתבצעה ע"י התובע לאחר סיום יום העבודה באתר.

1. חוסר הבהירות הרבה מונחת לפתחו ולחובתו של התובע, שהרי אין לשחרר את התובע מהחובה להגדיר את טיב היחסים עם מי שנטען כי היה מעבידו, ככל שהיה התובע עובד שכיר, בטרם החל בעבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף כשמדובר באיש מקצוע מוערך העוסק בחיפוי אבן בעל ותק ומוניטין, כפי שהגדיר התובע את עצמו (עמ' 42 ועמ' 53 לפרוטוקול).
2. לכך יש להוסיף את העובדה כי עיון בגרסת התובע מעלה שהתובע נכשל באופן חמור בהתנהלותו, כשלון היורד לשורש מהימנותו ומקעקע את אמינותו מן היסוד.

בעניין אפנה לתביעה שהגיש התובע למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בתאריך 5.1.09 סמוך לאירוע מושא ההליך.

התובע באותן נסיבות, כעדותו, מתקשה להביא את נזאל לחתום על טופס הדיווח למל"ל כמעביד, משום שנזאל מכחיש כי היה מעבידו של התובע (ר' עמ' 3 סעיף ג' לסיכומיו), אך התובע בשלו, כך מגיש תביעה למל"ל במסגרתה מצהיר כי נזאל מעבידו, ובמקום בו נדרש המעביד להצהיר על היותו מעביד ולחתום, חותם התובע בשמו, כך ללא כל מורא.

1. אם לא די באמור, הסבריו של התובע על אופן התנהלותו בהטבעת חתימתו במקום חתימת המעביד לא רק שאינם מועילים, אלא מוסיפים נופך חמור עוד יותר, ולא רק משום שבמסגרת התביעה למל"ל מצהיר הוא כי הפרטים שמסר הם אמת כלשון המסמך "אני מצהיר בזאת כי כל הפרטים שנמסרו על ידי בתביעתי זאת הינם נכונים. ידוע לי כי מסירת פרטים לא נכונים או העלמת נתונים מהווים עבירה על החוק והנני תובע תשלום דמי פגיעה כחוק".

התובע נוכח חומרת המעשה שנעשה בהגשת טופס חתום על ידו במקום שיועד לחתימת המעביד, במהלך עדותו אינו לוקח אחריות למעשה אלא ממשיך להתנהל בדרך פתלתלה, כך "מוסיף שמן למדורה", ר' עמ' 41 לפרוטוקול:

"ש. הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי בגין אותה תאונה שאירעה בספטמבר 2008?

ת. נכון.

ש. זו התביעה שהגשת למל"ל? אני מראה לך. זה צורף לתצהיר שלך לנספח ב'.

ת. (העד מעיין) כן.

מתקבל ומסומן נ/2.

העד ממשיך:

ש. מי מילא את הטופס הזה? זה כתב יד שלך?

ת. זה העורך דין שלי.

ש. אתה מסרת לו את הפרטים והוא מילא את הטופס, נכון?

ת. כן. ישבנו, הוא שאל אותי, ואני אמרתי לו.

ש. אתה חתמת לפני העורך דין על הטופס הזה?

ת. כן.

ש. זאת חתימה של מי? בעמוד האחרון, עמ' 7. (חתימה בשם המעביד – הערה שלי, ר.פ)

ת. שלי.

ש. מי ביקש ממך לחתום על הטופס הזה, על העמוד הזה?

ת. זו החתימה שלי. אני חתמתי. עמ' 7 או 6 אני לא זוכר. העורך דין שלי ביקש שאחתום.

(החתימה מסומנת בעיגול על גבי נ/2, עמוד 7)."

ובהמשך בעמ' 42-43 לפרוטוקול:

"ש. לבית המשפט: יש כאן טופס שאתה אישרת שהוא תביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. מה שנשאלת קודם זה בעצם, למה חתמת במקום שצריך לחתום המעביד?

ת. אני זוכר את המקום הזה, זה שאמר לי העורך דין לחתום, אני חתמתי במהירות ולא היה במקום, שמתי לב שיש חתימה שם, וחתמתי במהירות.

ש. לא שמת לב על מה חתמת?

ת. שמתי לב על מה חתמתי, קראתי את הטופס, אבל את החתימה שלי לא מדויקת, מעביד או עובד, התבלבלתי ושמתי את החתימה שלי שם.

ש. תראה איפה היית צריך לחתום ואיפה חתמת?

ת. זה חתימה בחותמת, זה המשך לטופס...

ש. כתוב "הצהרת המעביד", אתה המעביד?

ת. אני לא המעביד.

ש. מי שחותם זה המעביד. למה חתמת?

ת. חתמתי בטעות.

ש. איזה עורך דין אמר לך לחתום את זה?

ת. אני מילאתי את זה אצל עו"ד עבאס.

ש. שמת לב שטעית, נכון?

ת. אחר כך שמתי לב.

ש. אז למה לא מחקת לאחר ששמת לב שטעית, באותו מעמד?

ת. התברר לי אחרי שמסרתי את הטופס למוסד לביטוח לאומי, אז העורך דין הסביר לי שהיתה טעות, שחתמתי במקום הלא נכון.

ש. אז הגשת מסמך הסבר לביטוח הלאומי?

ת. ביקשו ממני כמה ניירות, אני לא זוכר אם ביקשו ממני דבר כזה או לא, אם ביקשו לתקן את הטופס או לא." (הדגשות שלי – ר. פ)

1. נמצא כי התובע פעם "מאשים" את עו"ד שמילא את הטופס מול עיניו, כשביקש שיחתום במקום המעביד, פעם טוען כי מיהר והתבלבל, ואחרי הכל מודה כי גם כשנודעה לו הטעות, לא נזעק למוסד לביטוח לאומי לתקנה.
2. זאת ועוד, בחינת גרסתו של התובע לגופה, גם היא מעוררת בעיות וקשיים ודומה כי מתוכה היא מאיינת את התביעה שהוגשה. התובע מעיד כאמור בתצהיר עדות ראשית ועדותו בבית משפט כי נדרש, לדבריו, להביא פיגום לאתר בעכו כדי להחיש את העבודה וזאת בהוראת נזאל מעבידו ובידיעת מוחמד מטר שהיה מנהל העבודה מטעם נזאל או שמא היה גם מעבידו, כנטען בכתב התביעה המתוקן.

התובע לדבריו קיבל מנזאל רכב מסוג טנדר לצורך הובלת הפיגום מהעיר סכנין לאתר העבודה בעכו, כאשר הפיגום הובא על ידו במספר נסיעות יעודיות, הפעם האחרונה היתה בין השעה 15:00 ובין השעה 16:00 (עמ' 47 לפרוטוקול).

לשיטתו, מטר ועובד נוסף, הוא העד וג'דאן, החלו בהרכבת הפיגום באתר העבודה, כאשר מטר מבקש ממנו (מהתובע), בשלב מסוים, להחליפו ולהניח על הפיגום קרש המכונה "המיטה" המשמש מדרך בפיגום. בעת הנחת "המיטה" הפיגום קרס, התובע נאחז בעמוד תאורה שהיה בסמוך ומיד לאחר מכן נפל על משטח בטון ונפגע.

1. תיאור התובע את שאירע מחורר ככברה, וחסרונם של נתונים רבים ומהותיים לקביעת האופן בו אירע המקרה, כמו גם חוסר ביאור מונח שחוזר ושונה התובע ואחרים לפיו הפיגום
   "קרס" – ניכרים ומובילים למסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו.

האם קריסת הפיגום מכוונת לעובדה כי נפל שלב אחד ממנו או כי נפל כל הפיגום שהורכב על צידו או שמא מדובר בבהלה שאחזה בתובע בשל קריאתו של מטר כי ייזהר, בעטיה החליט לקפוץ מן הפיגום לעבר עמוד תאורה. בעניין זה התובע סתם ולא פירש.

ודוק, על הבהלה שייתכן כי אחזה בתובע ובעטיה קפץ מהפיגום אפשר ללמוד מעדותו של מטר (עמ' 85 לפרוטוקול).

1. העמימות בגרסת התובע אינה מתמצת באמור לעיל, אלא גם נמשכת לרבדים נוספים של התביעה, כך עולה לדיון הסוגיה שעוברת כחוט השני לאורך העדויות שנשמעו, ועניינה בשעה בה אירעה התאונה, הנטענת, וכפי שיפורט להלן, לשעה משמעות רבה בהליך.

התובע בעדותו בפניי ביקש להציג מצג לפיו התאונה אירעה בשעה הקרובה לשעה 16:00, קרי קרוב לסיום יום העבודה; דא עקא שעדותו נדחית על ידי בקובעי כי התאונה התרחשה הרבה מעבר לסיום יום העבודה, ואלה הטעמים:

ראשית אציין את העובדה כי בסמוך לאירוע, במועד בו הגיש התובע תביעתו למל"ל, רשם ברחל בתך הקטנה כי האירוע התרחש בשעה 17:30 (כשעה וחצי מאוחר יותר למועד בו נקב התובע בעלמא בעדותו בבית המשפט).

שנית, אפנה למסמך צוות מד"א, שהוזעק למקום האירוע, שם נרשם כי פינוי התובע מהאתר התרחש בשעה 18:00, קרי קרוב לשעה המוצהרת במל"ל ולא קודם לכן (ר' מסמך מד"א שצורף לתצהיר התובע).

1. באלה הנסיבות אני קובעת כי שעת האירוע היתה 17:30.

שעת האירוע אינה נתון שולי חסר חשיבות אלא נתון מהותי, ומשום חשיבותו נעשו ע"י מספר עדים נסיונות למקם את שעת התאונה בשעה מוקדמת יותר במשך היום, כך שהאירוע ייכנס לתוך מסגרת "יום העבודה" ולא אחרי השעה בה מסתיימת העבודה באתר, והכל בדרך לא דרך כדי "לסייע" לתובע בתביעתו.

1. לשעת האירוע, כאמור, יש משמעות רבה בקביעת האחריות, כך אני קובעת, שכן אם מדובר באירוע שהוא חלק מהעבודה שהתבצעה באתר במהלך יום העבודה, הרי שהיה אמור להיות תחת פיקוח ובאחריות מנהל עבודה; אך אם מדובר באירוע שאין לו קשר ליום העבודה הנופל מחוץ למסגרת העבודה באתר, האחריות נופלת לפתחו של התובע אשר בוחר מועד להרכבת פיגום מחוץ לשעות העבודה, עת מנהל עבודה אינו מצוי ואינו מצופה כי יהיה במקום.
2. התובע טוען כי מעבידו הוא נזאל אך אינו מושך ידו מהטענה כי יכול שמעבידו היה מוחמד מטר, בהתרסה כנגד השניים שגרמו לאי בהירות ואי שקיפות בחשיפת מערכת היחסים ביניהם, מבלי שהוא מבהיר מדוע הוא לא דאג בטרם תחילת העבודה להבהיר את מעמדו.

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהפיגום שהובא לאתר ע"י התובע, היה פיגום נוסף על הפיגומים שהיו במקום, וסיבת הבאתו נעוצה אך ברצונו של התובע לזרז את עבודתו המקצועית באתר בדרך של יצירת תשתית לעבודתו בחיפוי אבן, על מנת שיוכל להתחיל לעבוד לאלתר בהתאם להתחייבותו ולא להישלח לביתו ללא תכלית עד שיתמלאו התנאים המתאימים לעבודתו באתר – כפי שיפורט להלן.

כבר ייאמר, כי גרסתו של התובע על רצונו לזרז את עבודתו באתר, אשר לא הופיעה בתצהיר ונשמעה רק בעדות בבית המשפט – מסגירה, לשיטתי, למצער, כי התובע היה עובד עצמאי בחיפוי אבן ולא עובד של נזאל או עובד של מטר, כך התקשר בעבודת קבלנות זו, כקבלן עצמאי עם אחד מהשניים (נזאל או מטר).

בהיות התובע עובד מטעם עצמו, קם לו גם אינטרס אישי בקידום עבודתו באתר וביצירת התנאים להתחלת העבודה, כמעט בכל מחיר, לרבות במחיר נטילת האחריות של הרכבת פיגום נוסף באתר, שייתכן ולא היתה מלכתחילה עבודה שנכללה בגדר התחייבותו אך נוספה משום רצון התובע לקדם את עבודתו בחיפוי אבן באתר. הלכה למעשה ביקש התובע לקדם את התחייבויותיו באתר – והיא הנותנת, כלשונו בעמ' 45 לפרוטוקול:

"ש. ביום התאונה מי ביקש ממך להביא את הפיגום?

ת. מי שכן ביקש וסגר על הפיגום ושלח אותי להביא את הפיגום זה אדון נזאל.

ש. מתי הוא אמר לך להביא את הפיגום?

ת. יום לפני, בערב, כשהיינו יושבים אצלו בבית בישיבה שהוא הזמין אותנו לישיבה אצלו בבית, וסיפר לי שאתה מחר נוסע לסכנין להביא לנו את הפיגום, והתחלתי להעביר למחרת. נתן לי טנדר, לא יודע מאיפה, אדון חאלד השכיר את הטנדר לא יודע מאיפה, נתן לי ואמר לי מחר אתה מתחיל להעביר את הפיגום לאתר שלנו והתחלתי להעביר.

ש. מי היה באותה פגישה אצל נאזל?

ת. היה מוחמד מטר, היה יושב שם, גם ויג'דן, שהעיד כאן, לא זוכר מי עוד, אבל היו כמה אנשים.

ש. על מה דיברתם באותה ישיבה?

ת. את הביצוע של העבודה היה איטי, עם כמות הפועלים שהיתה, אז חאלד נזאל רצה לשפר את היעילות והתפוקה של העבודה בהתאם למספר האנשים שיש אצלו בשטח. אז הוא הזמין אותנו לישיבה אצלו, שמע מה הבעיות ומה ההמלצות ושאל אותי באופן אישי מה אני ממליץ כבעל מקצוע שנעשה, אני הצעתי לו שיביא פיגום במקום שנעבוד על פיגום במקום אחד של מטר או מטר וחצי, לפרק ולהעביר כל הזמן, אז שיביא, שישכיר פיגום וישים בהיקף כל הבניין, שתהיה עבודה יותר נוחה ויותר מהירה.

ש. כל מה שאתה מספר היום סיפרת לעורך דין עבאס?

ת. כן.

ש. למה זה לא מופיע בתצהיר שלך? אין זכר לזה בתצהיר. פעם ראשונה ששומעים שהיתה פגישה.

ת. את כל הסיפור מא' עד ת' צריך להופיע בתצהיר? אני מולך ואתה יכול לשאול אותי ואענה לך בחופשיות."

אמור מעתה, התובע איש מקצוע בחיפוי אבן, עובד עצמאי שביקש אחרי הכל לקדם את עבודתו באתר כדי לסיימה בזמן נתון, על מנת להתפנות לביצוע עבודות נוספות ככל שייקרו בדרכו, בשונה מעובד שכיר המקבל הוראות מהמעביד ונתון למסגרת זמן וסידור עבודה שאינם באחריותו, כפי המוכתב לו ע"י המעביד.

1. כך החליט התובע לאחר שעות העבודה בשעה 17:30, בזמנו החופשי, לקדם את ענייניו בהבאת פיגום לאתר והרכבתו שלא במהלך יום העבודה, שאין מן דפליג כי יום העבודה תחילתו בשעה 07:00 בבוקר וסיומו בשעה 16:30 לכל המאוחר, גם לשיטתו.
2. התובע במסגרת פרשת התביעה הביא עדים לתמוך בגרסתו, אלא שאלה "באו לברך אך יצאו מקללים".

תחילה העיד העד אחסן כמאל חוסיין שהגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו (ת/1).

לדבריו הוא עבד באתר בעכו כעובד שכיר של נזאל כאשר מנהל העבודה במקום מטעם נזאל היה מוחמד מטר.

העד אחסן חוסיין מוסר כי היה עד לאירוע הנפילה, שאירעה בשעה שעמד על הקרקע כשהוא נכון לעזור ולהביא חלקי פיגום עבור מרכיבי הפיגום, ככל שיידרש.

בתחילה, לדברי העד, היו וג'דאן ומטר על הפיגום, ומשביקש מטר מהתובע לעלות ולהחליפו, ירד מטר מהפיגום והתובע עלה תחתיו, או אז אירעה התאונה.

העד אינו מתאר את האירוע באופן סדור, ושוב כמו אחרים נוקט באמירה עמומה של "קריסת" הפיגום מבלי שיודע את הסיבה, בהדגישו כי קודם לנפילתו של התובע, על הפיגום עמדו ועבדו שני אנשים (וג'דאן ומטר), ודבר לא קרה לפיגום (עמ' 21 לפרוטוקול).

1. מגדיל לעשות העד אחסן חוסיין שממקם את אירוע התאונה בסביבות השעה
   14:00-15:00 "עמוק" בתוך יום העבודה, שמתחיל, לשיטתו, בשעה 07:00 בבוקר ועד 16:00, בניגוד ובסתירה לגרסת התובע עצמו (עמ' 20, 22 לפרוטוקול).

ככל שניתן לדייק בעדותו של העד, שלכאורה סותר את עדות התובע בפרטים מהותיים כמבואר לעיל, הרי דומה כי העד, שהיה עובד כללי ולא מקצועי, יכול להסביר את יחסי העבודה שהתקיימו עימו ואת ההתקשרות שהיתה לו עם נזאל מעבידו (כשמטר מנהל העבודה), אך בכך אין כדי להשליך על טיב היחסים שהתקיימו עם התובע, בכל הנוגע לעבודות האבן המקצועיות שלקח על עצמו לבצע באתר.

1. מטעם התובע הוזמן להעיד גם העד וג'דאן חאלד איסמעיל, אשר כפי שהוכח ובלי משים חתם על שני תצהירים סותרים, האחד מיום 3.5.09 (נ/1) והשני מיום 28.12.13 (ת/2).

מה המשקל לעדותו של העד אשר חותם על תצהירים סותרים? דומה כי לא הרבה, כדלקמן:

ביום 3.5.09 חותם העד וג'דאן על תצהיר (נ/1) לפיו עבד עם התובע ביום האירוע אצל מוחמד מטר בעבודות שמטר קיבל בקבלנות משנה מנזאל, ומוסיף כי את הרכבת הפיגום ביצע התובע ללא ידיעה וללא אישור ומבלי שקיבל הוראה על כך ממעבידו (מטר), כך הרכיב על דעת עצמו את הפיגום ממנו נפל.

1. תצהירו של וג'דאן נ/1 לא הפריע לו לחתום על תצהיר סותר (ת/2) בו נאמר כי ביום האירוע עבד באתר חוף התמרים בעכו אצל נזאל כאשר מנהל העבודה היה מוחמד מטר וכי לקראת סיום יום העבודה מטר קרא לתובע לעזור בהרכבת הפיגום, שקרס סמוך לעלייתו של התובע על הפיגום, ושוב מופיע המונח של קריסת הפיגום, ללא פירוט למשמעותו המעשית.

מדוע משנה העד וג'דאן את זהות המעביד ומתאר אחרת את חלקו של התובע בהרכבת הפיגום, פעם מייחס לו הרכבת פיגום על דעת עצמו ופעם קושר אותו לעבודת ההרכבה בהנחיית מטר, לעד פתרונים.

1. כשנשאל העד על התצהירים הסותרים טען תחילה בעדותו כי חתם על התצהיר ת/2 מבלי שזכר קיומו של התצהיר נ/1, טעם שאין בו דבר עם החובה לומר אמת. בהמשך דומה אי אמירת אמת מטעם העד בלט עוד יותר, עת העיד באופן סותר בשאלה האם זכר או לא זכר את התצהיר הראשון, וזאת גם בניגוד לגרסתו בעדות (ר' עמ' 33 לפרוטוקול).

ויודגש, כי נוכח הכחשת תוכן התצהיר נ/1 הוזמן עו"ד חאלד עיסא – בפניו חתם העד על התצהיר – אשר הדגיש כי היה עד לחתימת וג'דאן על התצהיר שנוסח לבקשתו ולבקשת אחיו איסמעיל, כאשר גם את חתימות השניים בפניו אישר.

1. וג'דאן ביקש לשוב ולהסביר את הסתירה בין התצהיר נ/1 לתצהיר ת/2 וכל שהצליח לומר הוא כי חתם על התצהיר נ/1 מבלי שהסבירו לו על מה חתם, וכי לא חשש לחתום על תצהיר שלדבריו הוכן מראש כי סמך על אחרים. דא עקא שאיני מוכנה להסכין עם הסבריו של העד ולהסיר כל אחריות ממי שמוכן לחתום על תצהיר מבלי שמברר תוכנו, במיוחד כשמדובר בעד שמעיד על עצמו כי יודע לקרוא מילים פשוטות בעברית ואף חותם בשפה העברית. לכך יש להוסיף את החובה הברורה מאליה לכל אדם לפני חתימה על תצהיר, לעמוד על כך כי התצהיר ייקרא בפניו על מנת שיידע על מה הוא חותם (ר' גם סעיף 7 לתצהיר נ/1).
2. בעדותו של העד וג'דאן בבית המשפט עלו תמיהות נוספות, פרט לקלות הבלתי מוסברת בחתימה על שני תצהירים, כאשר פעם טען כי המעביד הוא מטר ופעם טען כי המעביד הוא נזאל, עד כדי הטלת ספק ביכולתו של העד לדייק במסירת עובדות, שמא מלמד הוא על עצמו כי כלל לא היה באירוע, חרף טענתו.

כך למשל העד ודג'אן מוסר, בניגוד לעדים שהעידו בהליך, לרבות התובע, כי את הפיגום התחילו להרכיב בבוקר יום העבודה ולא בסוף יום העבודה; וזאת אף בניגוד לאמור בתצהיר ת/2, בגינו הוזמן להעיד (עמ' 27 ועמ' 28 לפרוטוקול).

העד וג'דאן מוסיף ומעיד כי בערך בצהריים בשעה 12:00, 12:30, 13:00 אירע האירוע מושא התביעה (עמ' 28 לפרוטוקול), כאשר בהמשך עדותו מעיד כי התאונה קרתה בשעה 14:00 אך לא בשעה 17:30 (עמ' 29 לפרוטוקול) כשיום העבודה מתחיל בשעה 07:00 ומסתיים בשעה 15:30-16:00.

האם עד שאינו יכול לדייק בשעת האירוע וחמור מכך מוסר מגוון רחב של אפשרויות כמפורט לעיל, הוא עד שאפשר לקבוע עובדות על פיו, תמהתי.

לכך יש להוסיף תמיהה החותרת תחת הטענה כי העד וג'דאן היה בכלל במקום בזמן שהתובע נפל מהפיגום, שעה שהוא גורס כי בעת "קריסת הפיגום" הספיק לקפוץ לעבר ערימת חול שהיתה בסמוך (ר' ת/2, סעיף 5) ואילו התובע מתאר כי קפץ לעבר פיגום סמוך שהיה במקום (ר' ת/4, סעיף 28).

סיכום ביניים של גרסת התובע ועדיו:

עיון בגרסת התובע ועדיו מעלה תמונה מאוד בעייתית, חלקית וחסרה, שאין בה תשתית להוכחת תביעתו.

התובע טוען כי עבד כעובד שכיר אצל נזאל או אצל מטר, בהדגישו כי נקלע למצב של עמימות בהגדרת ההתקשרות עימם, אך את חלקו בעמימות ובערפול בהגדרת המצב המשפטי, אינו פותר, חרף הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.

לכך אוסיף ואדגיש כי גם בהגדרת התובע – רחבה ככל שתהא – ליחסים בינו ובין נזאל או בינו ובין מוחמד מטר, אין בה כל תשתית ליצירת יחסי עובד מעביד, גם לשיטתו, וזאת בהעדר כל טענה כי נזאל או מוחמד מטר נטלו את השליטה, המרות והפיקוח על עבודתו של התובע כמשמעות הגדרת יחסי עובד ומעבידו (ר' ע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, (פורסם בנבו) מיום 2.12.09, ע"א 4530/91 רשות הנמלים והרכבות נ' צים חברת השיט הישראלית פ"ד(413) 617, 618).

דומה כי מערכת היחסים בין התובע ובין נזאל או מטר מסתכמת ככלות הכל רק בשאלה מי הוא האחראי לשלם את התמורה לעבודה שתיעשה ע"י התובע ולא מעבר לכך. במלים אחרות, על הפרק תמורה כספית לעבודה מקצועית שתיעשה ע"י התובע ולא הגדרת יחסי עבודה של עובד-מעביד וקביעת מסגרת ארגונית טכנית לעבודה בה התובע ישתלב, כאמור לעיל, וכלשונו של התובע בעדות בעמ' 43 לפרוטוקול:

"ש. כשסיכמת את תנאי העבודה, מתי אתה מתחיל, מה אתה אמור לעבוד, מי פנה אליך?

ת. את האמת שפנה אלי קודם כל זה מוחמד מטר. מוחמד מטר שפנה אלי בתור מנהל עבודה אצל חאלד וממונה מטעם חאלד לעבוד, הוא ביקש ממני לבוא לאתר לעבוד איתם. יש לו לחאלד שני צוותים או יותר שעובדים באתר הזה ומטר היה אחד מראשי הצוות שהיה שם, וגם אח שלו אברהים, היה ראש הצוות השני. כשפנה אליי והסכמנו על השכר, צריך לאמת את ההסכם ביני לבין מוחמד אצל חאלד בבית, שהוא מאשר, ואכן אישרנו את ההסכם אצל חאלד בבית."

1. הנה כי כן, הסיכום עם התובע היה רק לגבי ה"שכר" במשמעו ה"תמורה" לעבודה, ולא במשמעות של כפיפות ארגונית ביחסי עובד-מעביד.

גם התובע הטוען כי נערכה עימו התקשרות, מדבר למצער על התקשרות חוזית של איש מקצוע בעבודה קבלנית עם גורם עצמאי, כאשר השאלה היחידה שעל הפרק היא מי משלם עבור העבודה שתיעשה ע"י התובע.

כך התובע רואה את פני הדברים, התובע נדרש לבצע עבודות חיפוי אבן, לאחר שמזמין העבודה יוצר עבורו ומראש תנאים מתאימים לעבודתו, לרבות בנית פיגום (ר' סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע וכן עמ' 54 לפרוטוקול). דא עקא, שבענייננו הדבר השתבש משלא ראה התובע פיגום מתאים לעבודתו ועל כן, לקח על עצמו גם את הבאת הפיגום לאתר והרכבתו, כחלק בלתי נפרד מעבודת חיפוי האבן, כשכל אלה בוצעו על ידו במסגרת העבודות שנמסרו לו כקבלן עצמאי.

1. זאת ועוד, דומה כי עיון בגרסת התובע ועדיו גם אין בה כדי להוכיח מי היה מעבידו של התובע, ככל שאקבל טענתו כי היה שכיר, וזאת ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי.

כל הסימנים שמופיעים בעדות התובע כמפורט בסעיף 20 דלעיל, ובהמשך גם בגרסת הנתבעים (כפי שאפרט להלן), מלמדים כי התובע איש מקצוע בתחום חיפוי האבן היה בקשר עם נזאל או מטר ערב אירוע התאונה כדי לבדוק אפשרות לזרז את עבודתו באתר, כדרכם של אנשי מקצוע עצמאים המקבלים משימה ומבקשים לבצעה, לסיימה ולקבל תמורתה, בזמן קצר כדי שיוכלו להתחייב לעבודות נוספות.

התובע לא היה מרוצה מהפיגום שהוצב בשטח ע"י נזאל, קבלן משנה של סידאר, ועל כן ביקש למצוא פתרונות מקוריים לעצמו; כך פנה להביא פיגום מסכנין לאתר שבעכו, וכך תכנן את הרכבת הפיגום עם גורמים שנותרו באורח אקראי ומזדמן באתר לאחר שסיימו את יום העבודה, וזאת כדי שביחד עימם ירכיב את הפיגום. בנסיבות אלה, אין פלא כי העבודה בוצעה בשעה מאוחרת לאחר שעות העבודה, שעה שאין עוד עבודות בנייה באתר, וממילא כאשר מפקח העבודה, ככל שמונה, אינו נמצא עוד באתר.

1. אמור מעתה, העבודה הקבלנית שנטל התובע כאיש מקצוע עצמאי כללה חיפוי אבן ובצוק העיתים נטל על עצמו להרכיב פיגום שישמש אותו בעבודתו.
2. חיזוק לעובדת היותו של התובע קבלן עצמאי אשר לצורך עבודתו בחיפוי אבן דאג להרכיב פיגום מיוחד עבורו ולצרכיו, אפשר למצוא בהימנעות התובע מהבאת בעל הפיגום לעדות, הימנעות אשר יש לזקוף לחובתו (ר' ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם נבו), מיום 27.7.08:

"באשר להתנהגות היריב במהלך הדיון, כמו למשל, הימנעות מהבאת ראיה, עמד בית משפט זה לא אחת וכך קבע:

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980). מצוטט בע"א 2275/90 באמצעות בנין דור בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614 (1993)).

27. משקלה הראייתי של "הימנעות" נבחן באמת המידה שבה בוחנים "התנהגות מפלילה". הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי, הימנעות זו "מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע, ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו להוכחת גירסתו. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה (ראו יעקוב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה 1649-1650 (2003))."

ודוק, התובע הוא הגורם אשר לקח את הפיגום מאדם מוכר לו בסכנין, שהרי הוא שהביא בפועל את חלקי הפיגום מכתובת ידועה לו בסכנין, ואם אכן טוען התובע שעשה הכל על פי הוראה ובקשה של נזאל או על פי הוראה ובקשה של מטר, יכול היה להזמין את בעל הפיגום אשר יעיד מי הזמין הלכה ולמעשה את הפיגום ומי התחייב לשלם את התמורה עבור השכרתו. אלא מאי, שעדות בעל הפיגום לא הובאה וחסרונה פועל לחובת התובע.

1. במסגרת תצהירו, התובע טוען כי הנתבעת קרן סגולה היא "מזמין העבודה" אשר שכרה שירותיו של קבלן ראשי היא חברת סידאר.

אם אלה פני הדברים, ולכך יש להוסיף את הודאת חברת סידאר בכתב הגנתה בסעיף 12 לפיה היתה אכן הקבלן הראשי באתר, מדוע נתבעה קרן סגולה ע"י התובע, וזאת במיוחד בנסיבות בהן מסכים התובע עם האמור בדין ובפסיקה, כי כאשר מזמין מתקשר עם קבלן ראשי, כמקרה דנן, האחריות לניהול האתר ולמינוי מנהל עבודה מוטלת על הקבלן הראשי (ר' עמ' 25 סעיף 12 וכן עמ' 27 סעיף 10 לסיכומי התובע).

למעלה מן הנדרש אדגיש כי אין כל טענה בכתבי בי-דין ואין כל בסיס ועוגן ראייתי לכך שסידאר, שנבחרה מלכתחילה ע"י קרן סגולה, לא היתה קבלן ראשי ראוי ומקצועי, ועל כן כל טענה, וליתר דיוק רמז של טענה בעניין זה בסיכומים, שלא מושתתת על אדנים ראייתיים מוכחים – אני דוחה.

1. במסגרת כתב התביעה נתבעו נזאל או מטר כמעבידיו של התובע, אך משלא הוכיח התובע שעבד תחת שליטתם, מרותם ופיקוחם, עת החליט להרכיב פיגום לאחר שעות העבודה באתר כדי להכין את הדרוש לו לצורך עבודת חיפוי האבן ביום למחרת – נשמט בסיס תביעתו.
2. בתביעתו עותר התובע לחייב את חברת סידאר כקבלן ראשי באתר ומגדיר אחריותה בכך שלא מינתה מנהל עבודה בעל כישורים מתאימים.

עיון בגרסת סידאר מלמד אמנם על קושי מסוים בגרסתה, מקום בו בחרה שלא להביא עדים ולהוכיח כי אכן מינתה מנהל עבודה באתר, במיוחד משהודתה כי שימשה קבלן ראשי באתר.

אלא מאי, שהתביעה נגדה אחרי הכל דינה להידחות, משום העובדה בה הודה התובע, כי את העבודה של הרכבת הפיגום ביצע לאחר סיום יום העבודה, לאחר השעה 16:00 מועד סיום העבודה באתר וכניסתו של שומר לאתר. משמע, כי בשעה 17:30 כשאירעה התאונה אין האתר צפוי שיהיה בפיקוח מפקח עבודה.

מכאן שאם בחר התובע להרכיב פיגום בשעה כה מאוחרת, הרחק מעינם של האחראים באתר ומעיני מפקח עבודה, שגם אם מונה או לא מונה, לא היה צריך להיות בשעה זו באתר, אין לתובע להלין אלא על עצמו.

ניתוח גרסת הנתבעים:

גרסת הנתבע נזאל ועדיו:

1. גרסת הנתבעים בחלקה נדחית על ידי, אך בחלק שאקבל דומה כי יש בו כדי לתמוך בעובדה כי מדובר בעבודת הרכבת פיגום, שביצע התובע לאחר שעות העבודה עבור עצמו ואשר נעשתה באמצעות נוכחים מזדמנים, שעוד נותרו באתר לאחר שסיימו את יום העבודה; ואבהיר עמדתי להלן;
2. הנתבע חאלד נזאל לאורך ההליך החל בסמוך למועד אירוע התאונה, מכחיש שהיה מעבידו של התובע, כך גם סירב לדווח למל"ל על התובע כעובדו.

לשיטתו, בתחילת יום העבודה הבין מאת מטר, מעבידו של התובע, כי הוא שלח את התובע לביתו משום שלא היתה תשתית לעבודתו בחיפוי אבן, אך התובע על דעתו פנה לבעל פיגום מסכנין והביא פיגום אותו הרכיב באתר לאחר שעות העבודה, כדי להכינו לעבודה (עבודתו) ביום שלמחרת.

גרסתו של נזאל לא רק שלא נסתרה ע"י התובע, נהפוך הוא, טענתו של התובע על פגישה בביתו של נזאל, לראשונה בעדותו, בה דובר על הבאת פיגום נוסף לאתר כדי להחיש את העבודה של התובע, מלמדת על דרך התנהלותו של התובע כדרך התנהלות של קבלן עצמאי ולא של שכיר.

יחד עם זאת, יודגש כי גרסת נזאל במרביתה לא אושרה ע"י אחרים לרבות העדים שהזמין מטעמו, דבר המטיל קושי בקבלת גרסתו על כל חלקיה, כדלקמן.

1. נזאל הביא מטעמו את העד מוסטפא חאלד איסמעיל אשר בזמנו ביום 3.5.09 חתם על תצהיר (נ/6) בו הצהיר כי עבד עם התובע כשכיר אצל מוחמד מטר וכי מוחמד מטר ביצע עבודה עבור חאלד נזאל. לדבריו, בדומה לתצהיר אחיו (נ/1) התובע הרכיב פיגום ללא ידיעת מטר, ללא אישורו וללא קבלת הוראות ממנו, כשהוא מדגיש בתצהיר בסעיף 6 כי "והבה והבה ביצע את הרכבת והתקנת הפיגום על דעת עצמו".

העד מוסטפא בעדותו הוכרז עד עוין עת העיד בשונה מתצהירו נ/6 כי המעביד של התובע ושלו היה נזאל גם בנסיבות בהן הודה כי בעבר, קודם לתאונה (במועד שאינו זוכר) עבד כשבועיים כשכיר בשירותו של מטר.

1. את נימוקיו מדוע חתם על תצהיר נ/6 שאינו אמת אף לשיטתו, תולה העד בעובדה כי לא ידע על מה הוא חותם, גם כשהוכח כי שימש בעבר מתנדב במשטרה ועל כן חתימתו על תצהיר שאינו יודע מה כתוב בו, שבעתיים מוקשית.
2. עוד מעדותו של העד מוסטפא אפשר ללמוד כי הפיגום הורכב משעות הבוקר וכי התובע עלה על הפיגום ממנו נפל בסמוך ל-"שעה שלוש, שלוש וחצי" (עמ' 66 לפרוטוקול), ובהמשך בעמ' 68 מעיד:

"ש. מה זה פחות או יותר? זה יכול להיות גם ארבע או אחת, או שתים עשרה?

ת. שלוש, שלוש וחצי, ככה, ארבע. ככה."

שוב מגמה של העד מוסטפא, כמו אחיו שהובא לעדות מטעם התובע, לעזור לתובע בכל דרך ולמקד את התאונה מושא ההליך במסגרת יום העבודה, בפרק זמן בו מתקיים פיקוח ובקרה על העבודה באתר, ולא מחוץ לשעות העבודה, אז האחריות נופלת כאמור לפתחו של מי שמחליט לעבוד באתר שומם שלא מתקיימת בו עבודה, ושם את גורלו בכפו.

גרסת הנתבע מוחמד מטר:

1. הנתבע מוחמד מטר, אשר לא הגיש, כאמור, תצהיר עדות ראשית וכתב הגנה, שטח "משנתו" בעדותו בבית המשפט, אלא מאי, שלעדות קשה ליתן כל משקל במיוחד נוכח גרסתו הסותרת, בלשון המעטה, שמסר במל"ל.

בעדותו בבית המשפט גרס הנתבע (מטר) כי הוא וצוות עובדים לרבות התובע, עבדו כשכירים אצל נזאל.

לדבריו, לאחר התאונה "אולץ" ע"י נזאל לפתוח תיק עוסק מורשה ולדווח על צוות עובדים לרבות התובע כשכירים שעבדו מטעמו, משביקש נזאל להתנער מאחריותו כמעביד. לדבריו נזאל העמיד בפניו תנאי, כי רק אם ידווח על צוות העובדים כשכירים מטעמו, ישלם את שכרו של מטר ושל יתר העובדים, ועל כן הגיש מטר לדבריו דיווח למל"ל ולשלטונות המס שאינו אמת.

מטר נכנע ללחץ, הגם שאינו מעבידם של צוות העובדים לרבות התובע, משום שביקש טובתם כך יוכל להעביר אליהם את שכר עבודתם.

1. גרסתו של מטר, שהעיד ללא כל מסמכים תומכים, לרבות אישור על המועד בו פתח תיק עוסק מורשה ועל המועד בו דיווח בפני רו"ח אבעס על העובדים שעבדו לכאורה תחתיו – לא השתנתה גם נוכח עדותו של התובע אשר חרף גרסת מטר, טען כי עד מועד עדותו לא קיבל כל תמורה לעבודה שהספיק לבצע באתר עד לתאונה.
2. דומה כי גולת הכותרת מצויה בגרסת מטר לפיה לא היה מעבידו של התובע, כלל ועיקר, אך "התנדב" להצהיר במל"ל כי הוא המעביד כדי לעזור לתובע, בן הכפר שלו, ובמילים אחרות, מטר מוכן להצהיר בפני מוסד רשמי עובדות שאינן אמת, כדי לעזור לתובע בקבלת כספים מהקופה הציבורית, בין אם זכאי להם ובין אם לאו.
3. במצב דברים זה, נוכח סתירות ותמיהות בגרסת מטר לאורך כל החזית, איני מוצאת אף לקבוע כי מטר היה מעבידו של התובע, כגרסתו במל"ל, במיוחד שכיום אינו מחזיק בדעה זו, בהיותה בלתי נכונה. סבורה אני כי מקום שיש בפניי בעל דין שאין גרסה אחת בפיו, יש להיזהר בדבריו במיוחד שהוא מונע לא מהחובה במסירת אמת אלא מאג'נדות אחרות. מטר כמבואר מוכן במל"ל להצהיר שהוא מעבידו של התובע, מוכן בבית המשפט להצהיר כי נזאל מעבידו של התובע, כשאחרי הכל יודע הוא כי מדובר בתובע איש מקצוע בענף הבנייה, שבא לאתר לביצוע עבודה מוגדרת ומקצועית ותו לא.
4. להלן גרסת מטר, בה כאמור איני נותנת משקל רב כשמבקש להסביר מדוע דיווח דיווח שאינו אמת למל"ל שהתובע היה עובדו (עמ' 86 לפרוטוקול):

"התובע עבד אצל נזאל חאלד. אחרי שנזאל חאלד התנער מלהוציא תלושי משכורת לכל העובדים, כולל התובע וטען שאני המעביד שלהם, אני כבר לקחתי עבודות בסידאר הנדסה ופתחתי תיק במס הכנסה, לכן בשביל לקבל את הכסף שלי ושל העובדים שהוא סירב לתת להם, הוצאתי לו חשבונית.למרות שזה לא היה נכון להוציא את החשבונית, והכל כדי לקבל את הכסף שמגיע כדי שאוכל לתת לתובע ולשאר העובדים.

הצוות היה מורכב מ-8-9 עובדים ודווקא התובע וווגד'אן שהיו בזמן האירוע הם שסירב לתת להם את תלושי המשכורת. בקשר לתצהיר שלי בביטוח לאומי זה היה בשביל לתת לתובע תלוש משכורת ויכירו לו בתאונת עבודה בביטוח לאומי." (הדגשה שלי – ר.פ)

וכן ר' גרסתו של מטר על אי דיווח אמת גם לשלטונות המס (עמ' 90 לפרוטוקול):

"ש. למה אמרת בביטוח לאומי שאתה המעביד? היית צריך לומר שהמעביד הוא חאלד נזאל.

ת. כשפתחתי את התיק במס הכנסה נזאל חאלד לקח אותי לרואה חשבון שלו, וזה היה אחרי התאונה, ושם הצהרתי שיש לי ארבעה עובדים, והתובע אחד מהם. זה לא היה נכון. זה היה כדי לקחת את הכסף שלי מחאלד נזאל." (הדגשה שלי – ר.פ)

1. יצוין עוד כי מטר בעדותו בבית המשפט מכחיש היותו מעביד של התובע.

דומה כי אף שאיני נותנת משקל לעדותו, כמפורט לעיל, אפשר למצוא בהמשך תימוכין לעובדות הפוכות מגרסתו בבית משפט, עת משיח מטר לפי תומו ומסגיר את העובדה כי התובע הלכה ולמעשה, גם לשיטתו ולהבנתו, היה איש מקצוע הדואג לקידום משימותיו, כך הרשה לעצמו להתלונן על הפיגום שהוצב בשטח, אשר הוכן עבורו, ולהעלות טרוניות על כך שהפיגום מקשה עליו בקידום עבודתו בחיפוי אבן.

עובדה זו מלמדת יותר מכל כי מטר ידע גם ידע שהתובע אינו שכיר המקבל הוראות ממנו ונתון לפיקוחו ולמרותו, אלא במעמד של עצמאי היוזם קידום עבודתו באתר, מנהל את הזמן של עצמו ביד רמה, ומתכנן את העבודה שלו בעצמו, וכלשונו של העד מטר (עמ' 85 לפרוטוקול):

..."התחלנו לעבוד, אחרי שבוע ימים צץ ויכוח ביני לבין התובע על קצב העבודה. ואז הוא התלונן שהפיגום שיש לנו בשטח לא עוזר לו לתת עוד עבודות.

הדבר הגיע לנזאל חאלד, היו גם תלונות על העובדים, העוזרים שלא עזרו לתובע וכי אני נותן להם גיבוי. הוזמנו לישיבה אצל נזאל חאלד לדון על קצב העבודה ושם היתה הוראה מנזאל חאלד לתובע שאתה זה המקצוען ואתה רשאי לפטר כל אחד שהוא לא עוזר לך לקדם את העבודה." (הדגשה שלי – ר.פ)

ומסכם מטר את גרסתו בעמ' 86, כי:

"בסופו של דבר אני טוען שאם מישהו נתן לו הוראה להביא פיגום או שהוא הביא פיגום על דעת עצמו זה רק כדי לקדם את העבודה" (הדגשה שלי – ר.פ)

1. דומה כי אחרי הכל מטר אינו חולק על הגרסה לפיה התובע עובד מקצועי עצמאי שהביא והרכיב פיגום לצרכיו, כדי לקדם את העבודה אותה התחייב לבצע, ומשראה כי הפיגום שהיה במקום אינו מספק, התקין פיגום נוסף באתר מחוץ לשעות העבודה של האתר, כעדותו בעמ' 95:

"ש. באיזה שעה בערך זה קרה?

ת. אחרי השעה 16:00. בין 16:20 ל – 17:00.

ש. מתי יום עבודה מסתיים בדרך כלל?

ת. בין 16:15, 16:20."

לסיכום:

1. כעולה ממכלול הראיות התובע לא עמד בנטל להוכיח רשלנותם של מי מהנתבעים בעבודה שביצע בהרכבת הפיגום באתר בעכו, כעבור זמן משמעותי לאחר תום יום העבודה.

מדובר בהרכבת פיגום אשר נועד לטובת עבודתו של התובע, כמחפה אבן מקצועי, ביצירת תנאי עבודה לעבודתו, כדי לאפשר את ביצוע העבודה אותה התחייב לבצע כאיש מקצוע.

התובע לא הוכיח כי עבד כשכיר מטעם נזאל, כמפורט לעיל, ולא מטעם מטר, שהתגלה כעד בעייתי המוכן בהזדמנויות שונות גם לומר דברים שאינם אמת.

התובע לא הוכיח רשלנותה של חברת סידאר, הקבלן הראשי באתר, גם בנסיבות בהן חברת סידאר לא עשתה כל מאמץ להביא עדים להוכיח כי מינתה מנהל עבודה לאתר, כחובתה בדין וכנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה – וזאת משום העובדה כי בסופו של דבר מדובר בעבודת הרכבת פיגום שבוצעה שלא במסגרת יום העבודה באתר.

כך גם לא הוכחה רשלנותו של היזם, קרן סגולה, אשר אין חולק כי את כל עבודות הבנייה באתר מסרה לקבלן ראשי, היא חברת סידאר, ומכאן שאין למצוא לפתחה כל אחריות (ר' ע"א 7130/01 סולל בונה בין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1), 1).

מספר הערות לסיום;

1. ב"כ התובע הגיש סיכומים מפורטים וארוכים על אחריותו של מעביד כלפי עובדו ואחריותו של קבלן ראשי באתר, הלכות אשר אין חולק עליהן, אלא שיש להוכיח את יישומן למקרה דנן, על בסיס תשתית עובדתית מוכחת בטרם תוכר האחריות – דבר שהתובע כשל מלעשות.
2. התובע, כפי האמור לעיל, לא נמצא על ידי כמי שהאמת נר לרגליו בכל הנוגע לשאלת האחריות, ודומה כי גם בסוגית היקף הנזק הוכיח חוסר אמינותו, דבר המשליך על אמינותו לאורך כל חזית המחלוקת.

כדוגמה לאמור אציין את בחירתו של התובע שלא לפרט את עיסוקיו דהיום בביצוע עבודות בנייה, כפי שנצפה מבצע במהלך יום עבודה שתועד סמוך ליום עדותו, בנסיבות בהן טוען לנזקים משמעותיים בהיקף חסר תקדים ביחס לעובדות שהוכחו (ר' תקליטור שהוגש וסומן נ/3).

1. ודוק, במהלך עדות התובע, בטרם הוצג בפניו התקליטור שמתעד אותו ביום עבודה לאחר אירוע התאונה, עמעם הוא בכל דרך את יכולתו בביצוע עבודות בניה, כשבחר להגדיר יכולתו בביצוע "עבודות ניקיון" בלבד, למרות שאין הדבר כך כלל ועיקר.

בעניין זה ר' כאמור התקליטור שהוגש (נ/3), שם מתועד התובע מבצע עבודות בניה, שאינן בגדר עבודות ניקיון, כפי הנטען על ידו, והדברים מקבלים משנה חומרה נוכח תשובותיו המתחמקות במסגרת חקירתו הנגדית, המסגירות את התנהלותו העקלקלה בהליך, בלשון המעטה, עת ביקש לקצר בעדותו, עד אשר יוצג בפניו התקליטור, כלשונו בעמ' 50 לפרוטוקול:

"ש. איפה אח שלך עובד עכשיו, באיזה אתר

ת. עובד בכרמיאל

ש. איך נקראת השכונה , השכונה החדשה

ת. משהו כזה.

ש. אתה היית שם

ת. כן

ש. מתי הית פעם אחרונה שם

ת. לא זוכר....לפני כמה ימים.

ש. מה עשית שם לפני כמה ימים , איזה עבודה , לקחת מברשת וניקית את האבן או משהו טיפה יותר.

ת. מה זאת אומרת טיפה יותר?

ש. בית המשפט מבקש מהעד לענות לשאלה.

ת. (העד חושב) אני לא זוכר מה עשיתי בדיוק." (הדגשה שלי – ר.פ)

1. איני נדרשת אמנם לקבוע את נזקו של התובע בעקבות פגיעתו מיום 21.9.08 בהעדר אחריות כלפי מי מהנתבעים, כמפורט לעיל – אך דומה כי גם בעתירותיו לפיצוי בגין נזקיו הלך התובע הרחק מעבר לכל היגיון ומבלי שהניח בסיס לדרישותיו, דבר המלמד על חוסר אמינותו ומהימנותו.
2. ולהלן בתמצית נתונים אשר רחוקים מלבסס נזק בשיעור הנטען בסיכומי התובע;

הנכות של התובע בעקבות האירוע:

1. התובע הגיש חוות דעת רפואיות של המומחים הבאים:

א. ד"ר דניאל משה, אורטופד שקבע לו נכות בגין הגבלה בתנועות פרק ירך ימין וברך ימין בשיעור 20% ובגין הגבלה בתנועות מפרק שמאל בשיעור 20%, סה"כ נכות משוקללת בשיעור 36%.

ב. ד"ר טארק פאהום, פסיכיאטר, שקבע לתובע נכות נפשית בשיעור 25% בעקבות תסמונת פוסט טראומטית והפרעה הסתגלותית.

1. הנתבעים הגישו חוות דעת רפואיות של המומחים הבאים:

א. ד"ר מרדכי קליגמן, אורטופד, שקבע לתובע נכות צמיתה במרפק שמאל בשיעור 10%, בהדגישו כי לא נותרה לתובע נכות במפרק ירך ימין.

ב. ד"ר ראסם כנאענה, פסיכיאטר, שקבע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנפשי.

1. הצדדים הסכימו על מינוי מומחים מטעם בית המשפט, נוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם, כשהם אינם מוותרים על חוות הדעת הרפואיות מטעמם.

אלא מאי, שבסיכומים הפנו הצדדים אך למומחים הרפואיים מטעם בית המשפט, ומכאן שניתן ללמוד כי כל בעלי הדין נכונים לקבל קביעתם של המומחים שמונו ע"י בית המשפט, ולהלן הנכות שנקבעה על ידם:

1. א. ד"ר משה לוינקופף, אורטופד, קבע לתובע נכויות בגין הגבלה בטווח תנועות מרפק שמאל בישור ובכיפוף בשיעור 10%, בגין הגבלה בטווח תנועות מרפק שמאל בפרו-סופינציה בשיעור 10% וכן בגין הפגיעה בברך ימין בשיעור 10%,סה"כ נכות משוקללת בשיעור 27%.

עוד קובע המומחה תקופה של 4 חודשים כפרק זמן סביר בגין אובדן כושר עבודה מלא וזמני.

יצוין כי ידו הדומיננטית של התובע היא יד ימין.

ב. ד"ר פרחאת כמאל, פסיכיאטר, קבע לתובע נכות בשיעור 5% לצמיתות.

1. דא עקא, שאם הייתי קובעת אחריות (בניגוד לקביעתי דלעיל) ואומדת נזקו של התובע, הייתי נוטה לקבוע את הגריעה בכושר השתכרותו של התובע בעקבות פגיעותיו בשים לב לתיעוד בתקליטור שנערך ע"י חוקר מטעם הנתבעת מס' 2 ונוכח מהות הנכות המפורטת בחוות הדעת – בשיעור מדוד ונמוך מריבוי העתירות של התובע בסיכומיו.

בנסיבות אלה, הייתי דוחה טענתו של התובע על כי לא חזר לעבודה באופן משמעותי ודוחה עתירותיו לקבוע כי "נכותו התפקודית" גבוהה, כאשר פעם מוערכת הנכות ע"י התובע בשיעור 50% כשהפגיעה בכושר ההשתכרות הוערכה בשיעור 40% (עמ' 36 לסיכומיו), ופעם מוערכת הנכות התפקודית בשיעור 80% (עמ' 32 לסיכומיו), כשהחישוב בראש נזק של הפסד השתכרות נעשה לפי נכות תפקודית של 80% (עמ' 37 לסיכומי התובע) והכל ללא כל הסבר.

1. שכרו של התובע שהוכר תחילה במל"ל עמד על סך של 3,850 ₪ (רבע שנתי בסך 11,550 ₪).

גם אם אקבל את פסק הדין של בית הדין לעבודה במסגרתו אושר לתובע שכר חודשי בסך 8,000 ₪ במשך 17 חודשים, ואת עדכון נתוני המל"ל בדבר שכר רבע שנתי בסך 31,643 ₪ שהוגש באחרונה, עדיין אין מקום לקביעה כי השכר האמור הוא כזה ראה וקדש, לצורך חישובי הנזק, משלא הוכיח התובע את האפיון התעסוקתי שלו בשנים שקדמו לתאונה, כל זאת על רקע העובדה כי התובע לא חשף כדבר הדבור על אופניו, את שכרו לאחר התאונה, עד כדי התעלמות מהעובדות שתועדו בתקליטור, לפיהן עובד הוא בעבודות בנייה.

דומה כי התובע כשל גם בזו הפעם בהוכחת תביעתו עת בחר לגלות טפח אך להסתיר טפחיים אודות השתכרותו קודם לתאונה ולאחריה, וביתר שאת נכשל כשבחר לדווח על עבודה חלקית ב"עבודות ניקיון", קרי שטיפת כלים והכנת קפה, מבלי להזכיר בתצהיר עדות ראשית וביוזמתו במהלך עדותו את עבודות הבנייה, במלוא מובן המילה, שמבצע, באתר עבודה בו עובד אחיו.

1. באלה הנסיבות, דומה כי לא היה ראוי, בלשון המעטה, לעתור ללא כל עוגן ראייתי לפיצוי ברכיב נזק של הפסד השתכרות לעתיד בסך של 1,775,000 ₪.

אין פה רק הגזמה בדרישה, בבחינת הנייר סופג הכל, אלא הרבה מעבר לכך בתיאור רחוק מן המציאות של התובע את מצבו.

1. זאת ועוד, גם עתירת התובע לפיצוי בגין עזרת צד ג' בהיקפה הנטען אין לה על מה שתישען, ושוב נמצא התובע כמי שאינו מדייק בתיאור מצבו.

הנכות שנקבעה לתובע לשיטתי, בשים לב לעבודות בנייה שנצפה מבצע, משמעותן כי התובע יכול לשרת את עצמו בביתו וליטול חלק במשימות התא המשפחתי, ככל שנותר לו זמן לעזור בבית לאחר סיום יום עבודה, כשאשתו, עקרת בית, היא הנוטלת את האחריות לניהול הבית.

מנין סבר התובע כי ראוי הוא לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד בסך 980,000 ₪, ללא עיגון, כשהוכח כי חזר לעבוד בעבודות בניין ביחד עם אחיו, כשהוא מתנהל באופן עצמאי ללא עזרה, הולך ללא קב, בניגוד קוטבי למתואר על ידו (ר' למשל סעיף 42 לתצהירו ת/4) ועל ידי אשתו – לתובע הפתרונים.

הדבר מקבל משנה תוקף כשלעבר טוען התובע בעלמא לפיצוי בגין עזרה צד ג' של 4 שעות שבועיות ולעתיד עותר, בעלמא גם כן, לפיצוי מוגדל במיוחד של 122 שעות חודשיות, קרי 28.5 שעות שבועיות (ר' עמ' 39-40 לסיכומי התובע), והכל בראי העובדה כי לאורך ההליך לא נטען ולא הוכח שנלקחה עזרת צד ג' בשכר.

ניכויי המל"ל:

1. למעלה מן הנדרש אציין כי המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע נכות בשיעור 10% בתחום האורטופדי, בתוספת תקנה 15 בסך 15%.

על פי נספחי התחשיב של התובע, שצורפו לתצהיר עדות ראשית, עולה כי תלונותיו של התובע התמקדו בתחום האורטופדי כאשר לאחת הוועדות צורפה גם חוות דעת פסיכיאטרית, מבלי שהמל"ל מתייחס לנכות הפסיכיאטרית שבאה לידי ביטוי כאמור אך בצירוף חוות הדעת.

באלה הנסיבות, דומה כי בתחום הנפשי על התובע חובה לפנות בתביעה למוסד לביטוח לאומי ולהדגיש בפניהם את הנכות הפסיכיאטרית שנגרמה לו, גם אם בתחום האורטופדי, על פי הפסיקה, אין חובה דומה, משפעל התובע בעבר למיצוי זכויות בקביעת נכות אורטופדית.

הדברים נאמרים גם שברקע טענה מטעם הנתבעים כי חלה הרעה במצבו הרפואי של התובע בתחום האורטופדי על פי צילומי רנטגן עדכניים, כפי קביעתו של המומחה הרפואי שמונה ע"י בית המשפט ד"ר מ' לוינקופף.

1. אשר לחיוב על פי הפוליסה (ת/5 א', ת/5 ב');

איני נדרשת לקביעת חיוב המוטל על חברת הביטוח הכשרת הישוב בתשלום הפיצויים לתובע עת לא קבעתי אחריות כנגד מי מהנתבעים שנתבעו לפיצוי התובע על נזקיו, אשר מכוחם נטענת טענה כנגד חברת הביטוח. כך לא נקבעה אחריות כנגד קרן סגולה וסידאר שהתובע הוא צד ג' ביחס אליהן, וכך לא נקבעה אחריות כנגד נזאל או מטר, שהתובע על פי טענתו היה עובד של מי מהם.

סוף דבר:

1. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה משלא הוכיח התובע את האחריות המוטלת על מי מהנתבעים לאירוע התאונה מושא ההליך.

יחד עם זאת מצאתי לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים באופן מדורג בהתחשב בדרך התנהלותם בהליך וכן בהתחשב בצפי לביסוס התביעה נגד מי מהם, בעת הגשתה.

באלה הנסיבות יישא התובע בגין הוצאות ושכר טרחה של הנתבע מס' 1 בסך כולל של 5,000 ₪, בגין הוצאות ושכר טרחה של חברת סידאר והכשרת הישוב בסך כולל של 5,000 ₪ ובגין הוצאות ושכר טרחה של קרן סגולה בסך כולל של 15,000 ₪, כאשר כנגד מטר איני קובעת כל חיוב בהוצאות ובשכר טרחה.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.