בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

התובע, יליד 1977, נפגע בשתי תאונות דרכים.

רקע ופרטים כלליים

התאונה הראשונה ארעה ביום 26.1.07 (להלן: התאונה הראשונה) כאשר התובע נהג ברכבו ורכב אחר פגע בו מאחור.

התאונה השניה ארעה ביום 30.11.08 (להלן: התאונה השניה), כאשר אף בתאונה זו נהג התובע ברכבו ורכב אחר פגע בו מאחור.

הנתבעת 1 ביטחה את רכב התובע בתאונה הראשונה, והנתבעת 2 היתה המבטחת בתאונה השניה.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות לתאונה, אלא בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנזק הרפואי והנכויות שנקבעו

לאחר התאונה הראשונה טופל התובע בבית חולים קפלן, שם אובחנה חבלה בצוואר.

התובע טען כי המשיך לסבול לאחר התאונה מכאבים והגבלה בתנועות הצוואר עם הקרנה ליד שמאל וכן החל לסבול מכאבים, רגישות והגבלה בתנועות בגב תחתון.

בבדיקות CT ו- MRI שבוצעו לתובע נמצאו מספר בלטי דיסקים בחוליות 4-5C ו- 5-6C.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לתובע נותרו 10% נכות לצמיתות בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, בהתאם לסעיף 37(5)א לתקנות המל"ל.

לאחר התאונה השניה טען התובע כי המשיך לסבול מכאבים והגבלת תנועה בעמ"ש צווארי, וכן טען לכאבים והגבלה בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל.

בבדיקת CT עמ"ש מתני נמצא בקע בחוליות 5L-4L ובלט דיסק בחוליות 1S-5L.

לתובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין.

התובע התלונן בפני המומחה כי הוא סובל מכאבים והגבלות תנועה בעמ"ש צווארי ומתני וכן תאר כי הוא סובל מכך שהגב נתפס לו לעתים קרובות. בנוסף התלונן על כאבים בהליכה ממושכת ובמאמץ ועל הקרנה לרגל שמאל.

פרופ' בלנקשטיין קבע כי לתובע נותרו בהתייחס לתאונה השניה 10% נכות בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מתני, כש- 2% יש לייחס לעברו.

בפני המומחה עמדה החלטת הועדה הרפואית של המל"ל.

הנתבעת 2 טענה כי הנכות הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה השניה נמוכה מזו שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט.

נטען כי בפני המומחה לא עמד מלוא התיעוד הרפואי מעברו של התובע, ולו היה המומחה מעיין במלוא המסמכים מהעבר, היתה נקבעת לתובע נכות נמוכה יותר עקב התאונה.

הנתבעת 2 טענה כי התובע הסתיר במכוון מהמומחה את המידע באשר לעברו הרפואי, וכי אף בתצהירים שהגיש מטעמו ציין כי בעקבות התאונה הראשונה נפגע בעמ"ש צווארי בלבד.

הנתבעת 2 טענה כי בפני המומחה עמדו 4 מסמכים בלבד בהם תועדה פגיעה בגב עובר לתאונה השניה, בעוד שבמסגרת תיקי המוצגים שהוגשו לבית המשפט נמצאו 10 מסמכים נוספים בהם נרשמה פגיעה בגב עובר לתאונה.

הנתבעת 2 טענה עוד כי בחקירתו של התובע בבית המשפט הודה התובע כי סבל גם מפגיעה בגב התחתון לאחר התאונה הראשונה, בניגוד לטענותיו כי נפגע בעמ"ש צווארי בלבד (עמ' 10 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה עתרה הנתבעת 2 לזימון המומחה לחקירה או להפניית שאלות הבהרה, בקשה אשר נדחתה ע"י בית המשפט לאור שלבו המתקדם של הדיון.

בר"ע שהוגשה בענין נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה טוענת הנתבעת 2, כי יש לקבוע שנכותו הרפואית של התובע בגב התחתון כתוצאה מהתאונה השניה נמוכה מזו שנקבעה ע"י המומחה, וכי יש לייחס לפחות 5% מנכותו למצבו עובר לתאונה, ולא 2% כפי שקבע המומחה.

מעיון בחוות דעתו של המומחה, ניכר כי הובא בפניו המידע ביחס לתאונה הראשונה וכן עמדה בפניו קביעת המל"ל, אשר במסגרתה נקבעו לתובע 10% נכות בעמ"ש צווארי, ולא נקבעה נכות כלשהי בעמ"ש מתני.

המומחה בחוות הדעת הסתמך, בין היתר על בדיקת CT עדכנית אשר הצביעה על ממצאים בגובה 5L-4L ובלט דיסק בחוליות 1S-5L.

בנסיבות אלה נראה כי אף אם התובע סבל גם מפגיעה כלשהי בגב התחתון כתוצאה מהתאונה הראשונה, הרי שעיקר הפגיעה היתה באזור הצוואר.

המומחה התייחס לתיעוד מהעבר וקבע כי מצבו של התובע מתאים לקביעת 10% נכות בגב התחתון, כאשר 2% יש לייחס לעברו.

מאחר שבחוות הדעת קיימת התייחסות לעברו של התובע, ובפרט כאמור, כאשר עמדו בפני המומחה קביעת המל"ל ותיעוד עדכני של מצבו כתוצאה מהתאונה השניה, אינני סבורה כי יש מקום לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה השניה הינה בשיעור נמוך מזה שנקבע ע"י המומחה, ואני מקבלת את קביעתו בדבר נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה השניה.

הרקע התעסוקתי

התובע בתצהירו טען כי הינו בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים וכן בעל תעודת סוכן ביטוח פנסיוני.

עוד נטען כי בין השנים 2005-2009 עבד התובע כבנקאי בבנק לאומי, בתחילה כעובד כוח אדם ולאחר מכן כעובד של הבנק, ובמקביל עבד כמדריך לריקודי סלסה.

התובע טען עוד כי בשנים 2010 – 2011 עבד כמנהל קשרי לקוחות בחברת "סופרים שוקי הון בע"מ" והחל מחודש 8/11 עבר לעבוד כסוכן ביטוח בסוכנות הביטוח "גולדה", בה הינו עובד עד היום.

התובע צרף לתצהירו תלושי שכר מעבודותיו.

התובע טען כי לאחר כל אחת מהתאונות נעדר מהעבודה מספר ימים וקיבל תשלום בגין ימים אלה מהמל"ל או מהמעביד על חשבון ימי עבודה, ועל אין הוא תובע פיצוי בגין הפסדיו בראש נזק זה.

התובע טען כי מאז התאונות הוא סובל מכאבים והגבלת תנועה בגב ובצוואר, וכי מגבלותיו אלה משפיעות על עבודתו, שהינה עבודה הכרוכה בישיבה ממושכת מול מחשב.

התובע טוען כי הוא סובל מכך שגבו "נתפס" לעיתים קרובות וכן סובל מהקרנת כאב לרגל שמאל, וזקוק להפסקות תכופות.

התובע טען עוד כי הוא מתקשה בהתכופפות ובהרמת משאות ואינו מתפקד כפי שתפקד עובר לתאונות.

אבדן כושר השתכרות

התובע טען כי בהתאם לחוות הדעת ולקביעת המל"ל, אשר לא נסתרו, הוא סובל מ- 10% נכות בצוואר ועוד 8% נכות בעמ"ש מתני, כך שבסה"כ הוא סובל מנכות של 18% בגב, אשר הינה נכות משמעותית.

עוד נטען, כי התובע סובל ממגבלות של ממש כתוצאה מהנכויות, המפריעות לו בפעולות היומיום, כגון הליכה וישיבה ממושכת, התכופפות, הרמת משאות וכל מאמץ פיזי.

התובע מבקש לקבוע את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי שכרו על בסיס שכרו הנוכחי, בטענה כי זה השכר המשקף את כושר השתכרותו, בשונה משכרו במועדים בהם היה מעורב בתאונות (שנים 2007-2008), כאשר היה בתחילת דרכו התעסוקתית.

התובע התייחס לתלושי השכר שצורפו וטען כי כעולה מהם הרי שבשנת 2006 (השנה שקדמה לתאונה הראשונה) השתכר התובע שכר ממוצע נטו של כ- 6,300 ₪ בהצמדה להיום, ובסוף שנת 2007 השתכר סך של כ- 7,500 ₪ נטו בממוצע, בהצמדה להיום.

התובע טען כי כיום הוא משתכר סך של 10,185 ₪ נטו לחודש, וזהו בסיס השכר הנכון לחישוב הפסדיו.

התובע טען לגבי הנכות התפקודית, כי על אף שחזר לעבוד באותן עבודות, ושכרו אף עלה במהלך השנים, יש לקבוע כי הנכות התפקודית שווה לנכות הרפואית.

התובע הפנה לפסיקה לפיה ההנחה הינה כי הנכות הרפואית שווה לנכות הבסיסית ורק במקרים חריגים בהם מוכח כי הנכות הרפואית אינה משקפת את הנכות התפקודית, כדוגמת נכות אסתטית, אזי יהיה נכון לחרוג מחישוב ההפסדים בהתאם לנכות הרפואית.

כן הובאה פסיקה לפיה על בית המשפט לערוך את חישוב הפסדיו של התובע, אף כאשר לא נגרמה פגיעה בשכרו, כנגזרת מהחישוב האקטוארי, כאשר על פי רוב הפיצוי שייפסק יהווה כמחצית מחישוב אקטוארי מלא.

בהתאם לכך עותר התובע לפיצוי כדלקמן-

בגין התאונה הראשונה – 10,185 ₪ X 10% X 241 (מקדם היוון לעוד 31 שנה) = 245,459 ₪

בגין התאונה השניה 10,185 ₪ X 8% X 241 = 196,367 ₪

הנתבעת 1 טענה כי נכותו של התובע בגין התאונה הראשונה איננה נכות תפקודית כלל.

נטען כי לאחר התאונה המשיך התובע בעבודתו כפקיד בנק, ללא שנגרמה כל פגיעה בעבודתו ובהשתכרותו ותנאיו אף השתפרו והוא קודם בעבודתו (כך בהתאם לעדותו בעמ' 7 לפרוטוקול, ש' 13-25).

כן נטען כי התובע המשיך לאחר התאונה והשלים את לימודיו האקדמאיים, כך שלתאונה למעשה לא היתה כל השלכה מעשית על אופן ניהול חייו, והתובע לא הושפע ממנה כלל במישור התעסוקתי.

נטען כי סיום עבודתו של התובע בבנק בשנת 2009 היה ללא קשר לתאונה, וכי לאחר עזיבתו את הבנק המשיך התובע בלימודים והחל לעבוד כסוכן ביטוח פנסיוני תוך ששכרו עלה.

הנתבעת 1 התייחסה לכך שאף לאחר פגיעתו של התובע בתאונה הראשונה הוא שרת בשירות מילואים פעיל כקצין סיור, וזאת כחודש לאחר התאונה. (התובע העיד על כך בפרוטוקול בעמ' 12, ש' 31-32 ובעמ' 13, אך הדגיש כי דובר בעבודה משרדית ולא בתפקיד שטח.)

כן נטען כי התובע נסע לטיול בקובה לאחר התאונה.

הנתבעת התייחסה עוד לכך שהועדה הרפואית של המל"ל לא מצאה לנכון להפעיל את תקנה 15 בעניינו, וטענה כי ניתן ללמוד מכך שנכותו של התובע איננה תפקודית.

הנתבעת טענה כי התאונה ארעה לפני למעלה מ- 6 וחצי שנים ובתקופה זו לא נגרמה לתובע כל פגיעה בעבודתו ואף להפך, כאמור לעיל.

נטען כי התובע השתכר עובר לתאונה סך משוערך של 5,994 ₪ לחודש, בעוד שהחל משנת 2008 הוא השתכר סך משוערך של 7,018 ₪ לחודש.

במצב זה נטען כי התאונה לא השפיעה על השתכרותו של התובע כלל ויש לקבוע כי לתובע לא נותרה כל נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה הראשונה, ואין לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי השתכרות.

לחילופין, הוצע לפצות את התובע בסך גלובלי של 15,000 ₪ בראש נזק זה.

הנתבעת 2 טענה כי התובע לא הצליח להוכיח כי התאונות השפיעו על תפקודו בתחומים שונים, ובתחום התעסוקה בפרט.

נטען כי התובע לא הוכיח את טענותיו לענין המגבלות בעמ"ש הגורמות לו לטענתו להיעדר מהעבודה לעיתים. נטען כי התובע יכול היה להוכיח טענה זו בקלות ע"י הפניה לימי מחלה שנלקחו על ידו או אישור מעבידו על העדרויות מהעבודה, אך דבר זה לא נעשה ע"י התובע ואינו עולה מתלושי השכר שהוצגו על ידו.

נטען כי אף הטענות לכאבים ומיחושים שונים לא גובו באסמכתאות כלשהן, ונטען כי המסמך הרפואי האחרון שצורף על ידי התובע הינו מחודש 10/2009, לפני כ- 4 שנים.

הנתבעת 2 הצטרפה לטענות הנתבעת 1 באשר להתקדמותו של התובע בעבודה מאז התאונה, והעלייה שחלה בשכרו, והוסיפה כי התובע אף עבד כמדריך סלסה בחדר כושר, מה שמצביע על העדר מגבלה תפקודית כלשהי.

נטען כי התובע למעשה לא הוכיח כלל את טענותיו להפסדי שכר ולמגבלה כלשהי בעבודה המצדיקה פיצוי וכי הימנעות מהבאת ראיות רלוונטיות בעניין זה יש לזקוף לחובת התובע, בהתאם לפסיקה, ולדחות את טענותיו להפסדי שכר כלשהם כתוצאה מהתאונות.

הנתבעת טענה עוד כי בהתאם לפסיקה במקרים מעין אלה אין מקום לפיצוי בהתאם לחישוב אקטוארי מלא, אלא בתי המשפט פוסקים פיצוי גלובלי המהווה חלק יחסי מהחישוב האקטוארי בלבד.

הנתבעת הציעה לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪ בראש נזק זה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו, אני רואה לנכון להתבסס על המסד העובדתי להלן:

התובע אמנם נפגע בשתי התאונות נשוא התביעה פגיעות בגבו (צוואר ועמ"ש מתני), עם זאת כל אחת מהנכויות ניתנה בגין הגבלה המוגדרת כהגבלה קלה.

התובע לא טען כי לנכויות השפעה ישירה על כושר עבודתו והשתכרותו, מה גם שהנתונים בפועל מצביעים על כך ששכרו עלה בשנים שחלפו מאז מעורבותו בתאונות.

במצב זה הפיצוי הניתן צריך לשקף אובדן כושר השתכרות לעתיד בשונה מהפסדי השתכרות לעתיד. כאן יש לשקלל את הקושי העתידי עימו עלול התובע להתמודד בחלוף השנים במישור התעסוקתי, כאשר הוא סובל מהנכויות והמגבלות הנ"ל.

מקובלת עלי טענת התובע כי בסיס השכר לחישוב הפיצוי בראש נזק זה צריך להיות בהתאם להשתכרותו כיום, שהיא המשקפת את פוטנציאל השתכרותו באופן אמיתי יותר משכרו עובר לתאונות, כאשר היה רק בתחילת מסלולו המקצועי.

בהתאם לתלושי השכר שהוצגו שכרו הממוצע של התובע בשלושת תלושי השכר (לחודשים 12/12, 1-2/13) מגיע ל 10,082 ₪ ברוטו בניכוי מס.

לאור זאת חישוב אקטוארי של ההפסד לעתיד בגין התאונה הראשונה מגיע לסך של 241,920 ₪,

ובגין התאונה השניה מגיע לסך של 193,574 ₪.

אינני רואה כי במקרה זה יש לפסוק פיצוי גלובלי לפי מחצית החישוב האקטוארי, אלא בסכום נמוך יותר הנגזר מסכומים אלה, ואשר קרוב לשליש מהחישוב האקטוארי.

בנסיבות אלה אני פוסקת לתובע סך של 80,000 ₪ בגין התאונה הראשונה, וסך של 65,000 ₪ בגין התאונה השניה.

כאב וסבל

התובע טען כי יש לפצותו בראש נזק זה בסך של 19,700 בגין התאונה הראשונה ובסך של 17,186 בגין התאונה השניה.

הנתבעת 1 טענה כי הפיצוי בהתאם ל- 10% נכות מגיע לסך של 17,000 ₪, והנתבעת 2 טענה כי הפיצוי בהתחשב בנכותו של התובע מגיע לסך של 14,602 ₪.

התובע נפגע כאמור בשתי תאונות שונות וסבל מפגיעות בגבו שהצריכו ביצוע בדיקות הדמיה שונות, מעקבים רפואיים וטיפולי פיזיותרפיה.

לאור זאת אני רואה לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסך ₪ 17,200 ₪ בגין התאונה הראשונה, וסך של 14,600 ₪ בגין התאונה השניה.

הוצאות רפואיות ונסיעות

התובע נזקק לטיפולים שונים וכן עבר בדיקות ומעקבים רפואיים.

התובע צרף לתצהירו קבלות על סך של כ- 8,000 ₪ בגין נסיעות, טיפולים רפואיים, רכישת תרופות ועוד.

התובע טען בעדותו כי עודנו מטופל בטיפולי פיזיותרפיה.

לאור זאת עתר התובע לפיצוי בסך 10,000 ₪ בראש נזק זה בחלוקה שווה בין הנתבעות.

הנתבעת 1 טענה כי בהיות התאונה תאונת עבודה, אזי כל הוצאותיו הרפואיות של התובע מכוסות ע"י המל"ל, ועל כן לא הוצע פיצוי כלשהו בראש נזק זה.

הנתבעת 2 טענה כי לאור העובדה שהתובע נפגע בגבו בתאונה הראשונה הרי שכל הטיפולים, ואף אלו הקשורים לתאונה השניה, יהיו מכוסים במסגרת המל"ל בהיות הפגיעה בתאונה השניה, אף היא בגב.

כן נטען כי התובע צרף קבלות לענין טיפולי כירופרקטיקה שלא הוכח הצורך שלהם באמצעות חוות הדעת הרפואית, ובמצב זה אין מקום לפצותו בגין טיפולים אלה.

נטען כי הטיפולים הרפואיים ניתנים ע"י קופות החולים בהתאם לחוק בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, ועל כן אין מקום לפיצוי בראש נזק זה.

אין מחלוקת כי התובע טופל בטיפולים רבים, לרבות טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים נוספים בעקבות התאונות. כן נזקק לביצוע בדיקות ולמעקב רפואי שוטף.

אף בהתחשב בהשתתפות לה זכאי התובע, נגרמו לו הוצאות בגין הנסיעות וההשתתפות בעלות הטיפולים.

לאור זאת אני קובעת כי בגין ההוצאות הנ"ל יש לפצות את התובע בסכום גלובלי של 6,000 ₪, בחלוקה שווה בין התאונות.

עזרת צד ג'

התובע טען כי בשל מגבלותיו הוא אינו יכול לעזור בעבודת משק הבית והוא טען כי בעתיד אף ייתכן ויזקק לעזרה אישית לאור מגבלותיו.

התובע טען כי לעבר הוא מעריך את העזרה הנוספת שניתנה לו ע"י בני משפחתו בסך 8,000 ₪ לכל תאונה.

לעתיד, נטען כי יש לערוך את החישוב לפי שעתיים עזרה בשבוע בעלות של 40 ₪ לשעה , סה"כ 336 ₪ לחודש, זאת למשך 44.7 שנים = 99,234 ₪.

הנתבעות טענו כי התובע לא נזקק לכל עזרה מיוחדת בגין התאונה, ואף בימי אי הכושר הבודדים שקיבל לאחר התאונה נעזר ככל הנראה בבני משפחתו באופן שאינו חורג מעזרה שעשוי בן משפחה להגיש לבן משפחה אחר במהלך חיי היומיום.

נטען כי לא הוכח הצורך במתן עזרה באופן החורג מעזרה סבירה כנ"ל ולא נטען להפסדים שנגרמו לבני משפחתו של התובע בעקבות העזרה הנטענת, וכן לא צורפה כל אסמכתא להוצאות בראש נזק זה.

לאור זאת לא הוצע ע"י הנתבעות פיצוי בראש נזק זה.

התובע לא טען כי נלקחה על ידו עזרה כלשהי בשכר כתוצאה מהתאונה עד היום (ובחלוף מספר שנים מאז התאונות), כן לא הובאה אשתו לעדות לעניין זה. במצב זה אינני רואה מקום לפסיקת פיצוי המבוסס על חישוב חודשי, אלא אני רואה לנכון לפסוק סכום גלובלי אשר ישקף את הצורך העתידי של התובע בעזרה מיוחדת בעבודות בית קשות שלא נעשות באופן שוטף.

לאור זאת אני פוסקת לתובע סך של 10,000 ₪ בגין עזרה, בחלוקה שווה בין שתי התאונות.

סה"כ נזקי התובע בגין התאונה הראשונה

אבדן כושר השתכרות 80,000 ₪

כאב וסבל 17,200 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪

עזרת צד ג' 5,000 ₪

סה"כ 105,200 ₪

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ועל כן יש לנכות מהפיצוי את מענק המל"ל ששולם לתובע.

המענק שולם ביום 15.7.2208 בסך 22,016 ₪.

סכום זה בשערוך להיום מגיע לכ- 25,000 ₪, אותם יש לנכות מהפיצוי לתובע.

אין לנכות דמי פגיעה שכן לא נפסקו לתובע הפסדי שכר לעבר.

סה"כ נזקי התובע בגין התאונה השניה

אבדן כושר השתכרות 65,000 ₪

כאב וסבל 14,600 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעות 3,000 ₪

עזרת צד ג' 5,000 ₪

סה"כ 87,600 ₪

התובע שילם מחצית משכ"ט המומחה בסך 2,600 ₪, ועל הנתבעת 2 להשיב לו סכום זה בהתחשב בקביעת המומחה.

כמו כן יתווסף לסכום פסק הדין ביחס לכל נתבעת, שכ"ט עו"ד כחוק, וכן אגרת המשפט – בחלקים שווים בין הנתבעות.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ד, 16 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.