בתביעה בין המודיע (הנתבע) לבין צד ג' 3.

התביעה העיקרית בתיק דנן, הוגשה לידי חברת פוליבה (להלן: "התובעת") נגד גלי ולנר ("הנתבע") בגין שטר חוב שהוגש לביצוע נגד עושה השטר - חברת שיקינסקי מסחר ושיווק בע"מ (להלן: "החברה") ונגד הערב גלי ולנר, להלן: "הנתבע").

ביום 11.12.11 ניתן פס"ד בתביעה העיקרית שהגישה התובעת נגד הנתבע, בו התקבלה התביעה במלואה ונקבע שההליכים בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידי התובעת על ידי גלי ולנר ימשכו.

ביום 12.12.11 בהשלמת פסה"ד לצדדי צד ג', נקבע שצד ג' 3 לא הגיש כתב הגנה ולכן התקבלה נגדו הודעת צד ג', ולגבי צד ג' 4 נדחתה ההודעה. ביום 24.10.12, ביטלתי את פסק הדין שניתן בהעדר הגנה נגד צד ג 3- דני קאפח מהסיבות המפורטות בו.

פסק דין זה מתייחס להודעת הנתבע גלי ולנר נגד צד ג' 3 דני קאפח, (להלן: "דני")

טענות הנתבע ומודיע הודעת צד ג'- גלי ולנר

הנתבע טוען, כי דני היה הרוח החיה בהפעלת הקונדיטוריה וניהול החברה והוא זה ששכנע את שי ולנר, אחיו של הנתבע וחתנו של דני, להלן: "שי") לקנות מניות בחברה ולהפוך למנהל רשום בה. לדני היה קשר הדוק עם חנן דוידי (צד ג' 4 שההודעה לגביו נדחתה), שהיה איש מכירות וסוכן שסיפק לקונדיטוריה חומרי גלם .

הנתבע טוען, כי סמוך לסיום פעילות הקונדיטוריה בחודש ספטמבר 2009 , סיפקה התובעת לקונדיטוריה באופן חריג סחורה בשווי של 37,617 ₪, כאשר באותה עת עמד החוב של החברה על 65,000 ₪ והקונדיטוריה משכה סחורה נוספת בסך 62,000 ₪ בתוך חודשיים.

לטענת הנתבע , דני שהיה כאמור הרוח החיה בהפעלת ה הקונדיטוריה ובקשר עם הלקוחות והספקים כולל התובעת, שילם לתובעת מכספי החברה באמצעות חנן דוידי שהיה סוכן התובעת והיה בקשר הדוק עם דני. דני ואשתו הם שחתמו על החשבוניות ללא קבלת אישור הנתבע, כאשר דני ידע שאין לחברה כוונה לעשות שימוש בכמות כה גדולה של סחורה ושהמצב הכללי שלה קשה. לטענת הנתבע, דני העלים את הסחורה שרכש מהקונדיטוריה בכוונת תחילה לגרום לה נזק כספי. דני גם עשה שימוש בחותמת החברה על גבי שיקים שנתן לספקי הקונדיטוריה וחתם עליהם ללא אישור הנתבע. לכן יש לחייב את דני בחוב שבו חויב הנתבע.

לטענת הנתבע ,דני שכנע את שי, שכאמור היה אז חתנו, לקנות את מניות החברה ולהפוך למנהלה הרשום. לטענתו, אמנם שי רשום כבעלים של החברה, אך בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בהליך הפש"ר של דני אשתו ובנו , (מוצג צד ג' 1 בתיק דנן) שי ולנר נרשם כבעלים של החברה ככיסוי לדני, שהוא הבעלים היחיד של החברה. לטענתו, שי היה רק רשום כמנהל אבל דני ניהל את הקונדיטוריה והחברה. שי מעולם לא חתם על השיקים ומספר הטלפון המודפס על השיקים הוא של בנו של דני. הנתבע חתם כערב לבקשת שי לעזור לדני ולשי, כיוון שהחברה רק באופן פיקטיבי הייתה רשומה על שם שי, אך נוהלה על ידי דני. לטענת הנתבע הוא ושי כלל לא הכירו את הלקוחות והספקים וכולם הכירו רק את דני . הוא רצה לעזור לדני, כיוון שבתו הייתה נשואה לאחיו- שי. טוען הנתבע, שרק לאחר שהוא חתם על כתב ערבות החל דני להזמין סחורה בהיקף גדול מהרגיל. הוא ביקש מדני שיחזיר את הסחורה לתובעת וייקח שיקים מלקוחות והסתבר שהוא לקח שיקים וכסף לכיסו.

שי ולנר העיד שכאשר חזר לארץ מחו"ל, עת היה חבר של בתו של דני, הוא התגורר בביתו דני ולאחר מכן נישא לה, ובתו ואשתו של דני, ביקשו ממנו לעזור לדן בבעיותיו הכספיות כך שיעביר את החברה על שמו. לגרסתו, דני לקח אותו לרואה החשבון ולעורך דין כדי שיחתום על מסמכי העברת המניות והבטיחו לו שכיוון שמדובר בחברה בע"מ, הוא לא יפגע . לגרסתו, הוא לא שילם כל סכום שהוא תמורת העברת המניות על שמו וכלל לא התעסק בקונדיטוריה. הוא לא חתם על שיקים ולא היה מעורב במתן שיקים ואין לו כל קשר לתובעת ולחברה . לדבריו, הוא עשה טעות שחתם על המסמכים להעברת המניות על שמו כאשר האמין להבטחה שלא ייפגע והוא לא היה חלק מהחברה, החתימה על המסמכים "הכניסה" אותו לחובות בסך של 600,000 ₪. גם אחיו, הנתבע, לא קשור לקונדיטוריה.

טענות צד ג' 3

החברה נרשמה בראשית שנות ה-90 על ידי הבעלים דמייאן שיקינסקי ודני עבד מול הספקים כעובד החברה. עם הקמת החברה, נכנס דני לתפקידו בחברה כעובד שכיר מול ספקים ולקוחות. בשנת 2004, ביקש דמייאן שיקינסקי למכור את מניותיו, ושי ולנר שהיה אז חבר של בתו של דני רכש מדמייאן שיקינסקי את מלוא זכויותיו בחברה , קיבל את זכויותיה ועובדיה כנגד התחייבות ולשאת בכל חובותיה, כאשר דן קאפח המשיך לעבוד מול הספקים והלקוחות.

דן קאפח טוען, כי עדכן את הנתבע בכל הרכישות שביצע ובשנת 2008 מצבה הכלכלי של החברה החל להידרדר לאור הניהול הכושל של שי אשר הסתבך עם ספקים והחברה ספגה נזקים. בחודש יוני 2009 הנתבע אסף את עובדי החברה והודיע להם כי מאותו שלב הוא זה שמנהל את החברה, ולבקשתו המשיך לעבוד בחברה למשך תקופה מסוימת נוספת. הנתבע עדכן את כל הגורמים שהוא מנהל את כל החברה, וזו הסיבה שבעת סגירת העסק הוא לקח לעצמו את המכונות. כל הזמנה שדני חתם אושרה קודם על ידי הנתבע, כולל הזמנות שבוצעו מהתובעת. דני טוען שמעולם לא חתם על הדו"חות של החברה, ומעולם לא החתים את חותמת החברה על ההמחאות.

בחקירתו העיד דני שבשנת 1985 הקונדיטוריה הייתה בבעלות אשתו ולא התנהלה כחברה, הוא לא חתם על השיקים אלא רק היה עובד החברה.

דיון:

מהראיות והעדויות עולה כדלקמן

ביום 19.10.09 קבע כבוד השופט צרפתי בבית המשפט המחוזי בנצרת בבש"א 658/09 בתיק פש"ר 168/07, כי לאור העובדה שהחברה והנתבע, (החייבים שם ) לא סתרו את טענות הנאמן , נעתר בית המשפט לבקשת הנאמן לפיה הקונדיטוריה שניהלה החברה היא בבעלות החייבים (קאפח דן, קאפח טובה , וקאפח טל) וניתנת לחלוקה בין נושי החייבים ומוקנית לנאמן. כן נקבע, שהמכירה של הקונטדוריה מטובה קאפח לחברת "טל ק.שיווק והפצה" נעשתה שלא בתום לב וללא תמורה ובמטרה להבריח את הקונדיטוריה מנושי החייבים, ולכן היא בטלה.

דהיינו נקבע שם שהקונדיטוריה שהינה בבעלות דן קאפח אשתו ובנו. קביעה זו לא שונתה עד היום. שי ולנר אחיו של הנתבע, בתקופה הרלוונטית להליכי הפש"ר היה נשוי לבתו של דן קאפח ובעת הדיון בפניי הם היו גרושים.

בעדותו בפניי טען שי, שלא היה מעולם הבעלים של החברה אלא הוא עוסק בשיפוצים ובחברה (שיקינסקי) הפך לבעל מניות כאשר שב מחו"ל והיה בן זוגה של בתו של קאפח. לדבריו, דני קאפח ניצל את תמימותו וגרם לו לחתום בשם החברה והוא חתם על פי רצונו של דני קאפח כיוון שעמד להנשא לבתו. על פי המסמך עליו הוא חתם הפך להיות הבעלים של החברה למרות שאין לו כל קשר לחברה, הוא לא ידע אודות התנהלותה ו"נתן את שמו" כדי לעזור.

לגרסתו החתימו אותו בפני רואה חשבון שהוא רכש את החברה ללא תמורה והוא לא ידע מה הוא קונה. לגרסתו בהליכי הפש"ר של דני קאפח בבית המשפט המחוזי בנצרת ניסה לעזור לדני , אך דני ומשפחתו הכניסו אותו לחובות בסדר גודל של 600,000 ₪ אותם הוא משלם עד היום.

טוען הנתבע שדני קאפח הוא המוציא והמביא בכל הנוגע לקונדיטוריה, נהג בה כבעלים לכל ענין ודבר כפי שנקבע בתיק הפש"ר, הוא זה שהזמין סחורה מהתובעת ומסר את התשלומים, וכל הזמנות הסחורה נשוא החוב בוצעו בחודש ספטמבר 2009. כאשר ימים ספורים לאחר מכן חדלה הקונדיטוריה מלפעול.

דני קאפח טוען שבתקופה הרלוונטית הנתבע הוא שניהל את החברה והקונדיטוריה ונכנס אז לנעלי אחיו (שי ולנר שהיה מנהל החברה והבעלים) . דני קאפח מפנה לעדותו של חנן דוידי אשר טען שהנתבע הודיע שהוא הבעלים של החברה.

בפסק הדין שניתן ביום 11.12.11 קבעתי שהעובדה שהנתבע הזרים לחברה כספים פרטיים שלו כדי להצילה, לשלם לספקיה ולעובדיה למרות שידע את מצבה הכלכלי ומבלי שקיבל ערבויות להשבת הכספים שהלווה לה, מצביע על כך שהיה בעל ענין בה ו/או מנהל ו/או משקיע גם אם לא נרשם ככזה. עוד קבעתי שהתנהגותו זו של הנתבע מתיישבת עם גרסת חנן דוידי, לפיה הוא הציג עצמו בפני העובדים כבעלים חדשים של החברה ואז חתם על השטר.

בדיון בהודעת צד ג' כנגד דני קאפח ,עלו מספר מחלוקות לגבי היחסים בין שי ולנר(אחיו של הנתבע) ובן דני קאפח שהיה בעבר חמו ולגבי העדויות השונות של שי ולנר בעת שהיה חתנו של קאפח לעומת עדותו בדיון בפניי. אלא שאין בכך כדי לשנות את קביעתי בפסק הדין בין התובעת לנתבע, לפיה הנתבע הציג עצמו כבעלים חדשים של החברה וכמי שחתם על שטר.

בצדק מפנה צד ג' 3 לסתירות בגרסת הנתבע כאשר באחת טען שבהודעת צד ג' כלפי דני קאפח, שקאפח היה הבעלים של החברה והקונדיטוריה ובתצהירו בתביעה העיקרית טען ששי ולנר הוא הבעלים והמנהל של החברה. בחקירתו, העיד ששי ולנר לא היה מעולם הבעלים אלא רק היה רשום ככזה ואף טענה אליו (אל הנתבע) כדי לסייע לחברה ולעזור לו.

הגם שבעדותו של דני היו סתירות, הרי שנטל הראיה מונח על כתפי הנתבע ונטל זה לא הורם על ידו. אני מקבלת את טענת דני שהנתבע לא המציא כל ראיה לפיה גלי הזמין סחורה מבלי שהוסמך היה לעשות זאת, הוא לא המציא כל ראיהשקאפח הזמין סחורה בהיקף חריג טרם הפסקת פעילות החברה, כיוון שגם בתקופות אחרות כגון בחודש מרץ 2009 היו הזמנות סחורה בגודל של 30,000 ₪,

והוא לא המציא ראיה לטענה שדני לקח שיקים וכספים לכיסו.

לאור האמור הודעת הנתבע כנגד צד ג'3, דני קאפח נדחית.

הנתבע , שולח ההודעה ישא בהוצאות צד ג'3 בסך כולל של 3,500 ₪.

ניתן היום, י"ג תשרי תשע"ה, 07 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.