1. בפניי תביעה כספית בעילה נזיקית, בגובה 100,000 ש"ח, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בגין עוולת גניבת עין, אשר עפ"י הנטען, ביצע כלפיו, בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

1. בפתח הדברים אציין כי בכתב התביעה המקורי, ובכתבי תביעה מתוקנים שהוגשו לאחר מכן, נכללו עילות תביעה נוספות לפי חוק עוולות מסחריות ו/או לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979, אולם בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.10.13, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של הסכמה, לפיה התובע מצמצם את תביעתו לסעד כספי בגובה הפיצוי המקסימאלי (ללא הוכחת נזק), בגין עוולת גניבת עין, בהתאם לסעיפים 1 ו- 13 לחוק עוולות מסחריות בסך 100,000 ₪.
2. בתיק נשמעו ראיות הצדדים עד תום. מטעם התביעה העידו שני עדים: התובע בעצמו, וחברו מר אלון בן אפרים (להלן: "אלון"). מטעם ההגנה העיד עד הגנה יחיד: הנתבע בעצמו. אוסיף כי בפתח ישיבת ההוכחות הוריתי על הוצאת דו"ח חקירה על נספחיו, שהתובע הגיש לתיק ביהמ"ש, וזאת לאור הודעת ב"כ התובע, כי עורך המסמכים הנ"ל לא יתייצב לחקירה בביהמ"ש.

הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפניי לצורך הכרעה.

1. התובע טוען כי בעקבות היכרות קצרה, ולאחר דין ודברים, הוסכם בע"פ בין הצדדים בחודש 08/08, על הקמת שותפות, בחלקים שווים, שעיסוקה העיקרי ביצוע עבודות של הכהיית שמשות רכבים; מאחר ובבעלות התובע עסק פעיל נוסף בתחום זגגות רכב באזור תעשייה כרמיאל, הוסכם כי השותפות תפעל, בחלק פנוי של אותו מבנה, כאשר התובע נשא בכל הוצאות ההקמה, ואילו הנתבע נדרש להשקיע את מרצו וזמנו בקידום השותפות ובעבודה שותפת; השותפות נרשמה כעוסק מורשה אצל רשויות המס ביום 1.9.08; בחודשים הראשונים לפעילותו של העסק המשותף, היקף ההכנסות היה נמוך, וההוצאות בגינו היו לא מבוטלות, כך שלא היה באפשרות הצדדים למשוך משכורת מלאה לשניהם; בחודש 04/09, ונוכח היקף הפעילות הנמוך של העסק, הוסכם כי השותפות תפורק, והנתבע יהפוך לעובד מן המניין של התובע. במסגרת זו, הוסכם כי חובות הנתבע כלפי התובע יימחקו, ואילו התובע יישא בכל החובות המשותפים, ומאידך, המוניטין והפעילות של העסק יעברו לבעלותו הבלעדית של התובע; התובע הותיר בידי הנתבע את ניהול אתר האינטרנט שהוקם עוד בזמן השותפות וכן חומר פרסומי, ואף ביקש ממנו להמשיך ולערוך פניות יזומות לגופים עסקיים בתחום הרכב; בקיץ 2009, החלו מאמציו של התובע לשאת פרי. היקף ההכנסות של העסק גדל משמעותית והוא החל לצבור מוניטין בקרב קהלי היעד כעסק המעניק מוצר איכותי וחדשני. בעקבות זאת, הגדיל התובע את משכורתו של הנתבע באופן משמעותי כך שהחל מחודש 11/09 היא עמדה ע"ס 5,000 ₪ נטו.

1. התובע מוסיף וטוען, כי ביום 8.12.09 החליט הנתבע לפתע להפסיק את עבודתו אצל התובע באופן חד צדדי. הפסקת עבודתו הפתאומית של הנתבע, הציבה את התובע בפני שוקת שבורה, מאחר והנתבע היה העובד היחידי שידע לבצע את עבודת הכהיית השמשות. בלית ברירה, דחה התובע לקוחות רבים שלא שבו, והחל לחפש עובד אחר תחת הנתבע; חבריו של התובע, שהיו מודעים למצוקת התובע ונזקיו, גמרו אומר לברר את סיבת העזיבה האמיתית של הנתבע, ובאמצעות שיחות טלפון יזומות לנתבע, הציגו את עצמם כמי שפנו בעקבות פרסום מותג העסק בכרמיאל (SUN DEFENDER), והתשובה שקיבלו הייתה, שהעסק בכרמיאל, אינו פעיל יותר, וכי העסק להכהיית שמשות רכבים עבר לנשר; התובע ביקש מחברו לפנות לנתבע לצורך קבלת קוד הגישה לאתר האינטרנט של העסק שהיה ברשותו, על מנת לעדכן את האתר ומחיקת פרטיו של הנתבע, אך הנתבע סירב בטענה שדרך הפרסום באתר פונים אליו לקוחות. רק בחלוף כשבועיים, מיום עזיבת הנתבע, ולאחר התנהלות מול החברה המפעילה את האתר, התאפשרה לתובע גישה לאתר ובלעדיות על תוכן המפורסם בו; עם עזיבתו של הנתבע, נותר ברשותו חומר פרסומי רב (פליירים), חומר שהיה בתא המטען של מכונית הנתבע, ולא מן הנמנע, כי עשה בו שימוש לקידום עסקו שלו, תוך מחיקת פרטי התובע; חמור מכך, נודע לתובע מגורם שלישי, כי הנתבע עושה שימוש בעסקו החדש בנשר, בשלט הנושא את לוגו המוצר, תוך שמחק מהשלט את פרטיו של התובע; התובע פנה למשרד חקירות, וביום 18.1.10 הוגש לו ד"וח חקירה המתעד את "פועלו" של הנתבע. ובין היתר, התברר מהדו"ח כי הנתבע מציג ללקוחותיו דוגמאות עבודה שבוצעו וצולמו בעסקו של התובע, וכן כי הנתבע אינו פועל לבד אלא עם עובד/שותף נוסף.
2. הנתבע הגיש כתב הגנה במסגרתו טען כי בסמוך להיכרותו עם התובע, היה לו עסק עצמאי בתחום הכהיית שמשות רכבים, שפעל בכרמיאל במשך 4 חודשים; מוכחש כי התובע נשא באופן אישי בכל ההשקעה הכספית, ונטען כי נפתח חשבון בנק משותף לעסק, ובמסגרתו נלקחה הלוואה בסך 30,000 ₪. הנתבע אף שיפץ במו ידיו את המבנה והכין את העסק המשותף להפעלה יחד עם שיפוצניק נוסף, והכל על מנת לחסוך בעלויות, וכן מימן על חשבונו רמפת בטון בעלות 1,300 ₪.
3. נטען, כי לצדדים היו חילוקי דעות במהלך השותפות אשר נבעו מאי הסכמות, ובין היתר, ממחירי עבודה גבוהים בהם נקב התובע מחד, ומסירת רכבים ללקוחות, בטרם הושלמה העבודה בצורה איכותית דיה, מאידך; הנתבע מכחיש את טענות התובע לגבי המוסכם בעת פירוק השותפות, וטוען שהתובע ניהל בעצמו את חשבונות העסק, גביה, ופרסום, ואילו הנתבע עסק בביצוע עבודות הקהיית השמשות, וחלוקת חומר פרסומי לאחר שעות העבודה; הנתבע הסכים לפירוק השותפות, ולהמשך עבודתו בעסק כשכיר אצל התובע, לאור מצבו הכספי של העסק והמחלוקות עם התובע.
4. הנתבע מוסיף וטוען, כי הקים בעצמו את אתר האינטרנט של העסק המשותף, תחת אתר לאחסון אתרים, והכל על מנת לחסוך בעלויות, כאשר דרך אתר האינטרנט הגיעו פניות מועטות ביותר; כל חודשי עבודתו של הנתבע כשכיר, ביקש הנתבע מהתובע להעלות את שכרו אשר בחלק מהחודשים היה נמוך משכר מינימום. הנתבע זכה למשכורת אחת בלבד בגובה 5,000 ₪; יחסו של התובע לנתבע ולעובדים נוספים היה בלתי נסבל; הפסקת עבודתו של הנתבע לא הייתה הפתעה גמורה לתובע. הנתבע התלונן רבות בפני התובע הן ביחס ליחסו המזלזל של התובע בלקוחותיו והן ביחס למשכורתו הנמוכה אצל התובע.
5. עוד נטען, כי הנתבע היה העוגן של העסק המשותף, ועל אף שניסה ללמד את התובע את העבודה לא עלה הדבר בידו; בזמן עזיבת הנתבע את עבודתו אצל התובע, היה העסק בכרמיאל כבר בדעיכה ממשית; בניגוד לנטען, הנתבע לא טען כי העסק בכרמיאל אינו פעיל יותר אלא הסביר כי פתח עסק חדש בנשר; הנתבע הסביר לתובע בעצמו כי הקודים לאתר האינטרנט מצויים בקלסר שהיה ארוז בין חפציו של הנתבע אשר עבר דירה באותה תקופה, ואף דרש תשלום מהתובע בגין השבוע האחרון לעבודתו, אך התשלום לא בוצע; לא נותר בידי הנתבע חומר פרסומי בתא המטען של מכוניתו, וכי לא עשה בחומר כזה כל שימוש; הנתבע מעולם לא עשה שימוש בשלט של עסק התובע, וכיום מתנוסס שלט חדש עם הלוגו של עסק הנתבע.
6. לעניין עילת התביעה, נטען כי לא קמה עילת תביעה לתובע בעוולת גניבת עין, שכן מדובר בתחרות בין שני מתקינים בתחום הכהיית שמשות רכב, המשווקים מוצרים דומים, נעדרי יחוד. כדי להוכיח את עילת תביעתו, על התובע להוכיח שהמוצר שהוא מייצר צבר מוניטין, ושקיים חשש כי ציבור הלקוחות יטעה ויסבור כי המוצר המפר (מוצר הנתבע) יוצר או שווק ע"י התובע. על התובע הנטל להוכיח כי המוצר לגביו הוא טוען למוניטין, מזוהה בקרב לקוחותיו עמו; הנתבע מכחיש כי טען לאחר פתיחת העסק בנשר שהינו בעליו של העסק בכרמיאל, ואם טען דבר כזה הרי שעשה זאת בתום לב, וזאת על אף שהיה בעבר אחד מבעליו; טרם השותפות היה בבעלות הנתבע עסק עצמאי בתחום הכהיית שמשות בקניון כרמיאל, וכי הינו מוכר בתחום זה בזכות עצמו.
7. ניתן לומר כי ישנן שתי שאלות לדיון והכרעה: האחת, האם הוכח ע"י התובע כי הנתבע ביצע כלפיו עוולה של גניבת עין? השנייה, מה גובה הפיצוי לו זכאי התובע?
8. עוולת גניבת עין מעוגנת בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, וזו לשונה:

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או שירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

1. בע"א 5207/08 world ort נגד אורט ישראל (1.2.2011), צוין כי עוולת גניבת עין תכליתה להגן על עוסק מפני פגיעה בזכותו הקניינית במוניטין שרכש לעסקו. על מנת ליהנות מהגנה זו על התובע להוכיח שני יסודות מצטברים: האחד, התובע אכן רכש מוניטין בטובין או בשירות. השני, מעשי הנתבע מובילים לכך שהציבור מוטעה או עלול להיות מוטעה לחשוב כי הטובין או השירות אשר סופקו על ידו סופקו למעשה על ידי התובע.
2. עוולת גניבת העין חותרת לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים. מחד גיסא, העוולה מבקשת להגן כאמור על האינטרס העסקי של עוסק אשר צבר מוניטין בעסקו ולמנוע מאחרים "לרכוב" על מוניטין זה תוך הטעיית הציבור לחשוב שהנכס או השירות שהאחרים מוכרים או נותנים הם של אותו עוסק או שיש להם קשר לאותו עוסק. מאידך גיסא בקביעת תחומיה וגבולות התפרשותה של עוולה זו, מביא בית המשפט בחשבון את הצורך להגן על ערכים חשובים נוספים ובהם חופש העיסוק וחופש התחרות התורמים לפיתוח המשק ולהשבחת המוצרים הנמכרים והשירותים הניתנים לציבור הצרכנים (ע"א 9070/10 טלי דדון-יפרח נגד א.ת סנאפ בע"מ, פיסקה 7 (12.3.2012); ע"א 1898/12 מרכז המתנות 2006 בע"מ ואח' נגד קארשי אינטרנשיונל בע"מ ואח', פורסם בנבו 9.9.14.

1. עוד צוין בפס"ד טלי דדון לעיל (פסקה 8), כי עוולת גניבת עין לא נועדה למנוע תחרות (אפילו תחרות בלתי הוגנת), ולא להגן על הצרכן. העוולה נועדה להגן על היצרן מפני גזילת המוניטין שלו בדרכים של הטעיה. על כן, הטעיה הנוגעת לנכס או לשירות שהתובע לא הוכיח כי קנה מוניטין לגביו, אינה נכנסת תחת עוולת גניבת עין. במקרה כזה, לא קם לתובע אינטרס קנייני במוצריו או בשמו המסחרי. לחיקוי תהיה, לכל היותר, משמעות במישור אינטרס הציבור לדעת בוודאות את מקור הטובין אותם הוא רוכש.
2. באשר ליסוד המוניטין, תנאי להוכחתו הוא כי הציבור מזהה את הנכס או את השירותים שמציע התובע עם עסקו של התובע. המוניטין מתייחס לקיומה של תדמית חיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר מאפשרת שוק של לקוחות פוטנציאליים המעוניינים ברכישתו. על התובע להראות כי המוצר או השירות אותו הוא מציע רכשו הכרה והוקרה בקרב הציבור, וכי ציבור הלקוחות מסוגל להבחין בין תוצרתו של התובע לבין מוצרים אחרים בשוק (פס"ד טלי דדון-יפרח לעיל, פסקאות 8-9 עמ' 8).
3. בעניינו, המוצר או השירות המדובר, הינו שירות של הכהיית שמשות רכב. אין חולק, כי השותפות הוקמה בחודש 08/08 כאשר עד מועד הקמתה התחום והניסיון המקצועי של התובע לא היה בתחום הכהיית שמשות רכב אלא בתחום זגגות רכב, באמצעות עסק משפחתי שבבעלותו ו/או בניהולו הפועל משך שנים באזור תעשיה בכרמיאל. מנגד אין חולק כי טרם הקמת השותפות, היה לנתבע ניסיון מקצועי בתחום הכהיית שמשות רכב והוא אף פעל מספר חודשים כעסק עצמאי בתחום זה באזור כרמיאל. עוד עולה מחומר הראיות, כי גם לאחר הקמת השותפות, ובמשך כל תקופת פעילותה עד לפירוקה, ואף עד מועד עזיבת הנתבע את עבודתו אצל התובע, מי שהיה אחראי על ביצוע בפועל של עבודות הכהיית שמשות רכבי הלקוחות היה הנתבע, ולא התובע.
4. התובע טוען בסעיף 4.5 לכתב תביעתו, כי לאחר כ- 7 חודשי פעילות של השותפות, ומאחר וההכנסות היו נמוכות באופן של ניתן היה למשוך משכורת מלאה לכל אחד מהצדדים, הוסכם על פירוק השותפות, כאשר הנתבע יהפוך להיות עובד מן המניין של התובע, ועבודתו תחולק בין תחום זגגות הרכב ותחום הכהיית שמשות הרכב, וכי חובות הנתבע כלפי התובע לרבות כל חובות השותפות יימחקו, והתובע יהיה אחראי לסילוקם ומאידך המוניטין והפעילות של העסק יעברו לבעלותו הבלעדית של התובע.

אין חולק כי השותפות בין הצדדים באה אל קיצה מספר חודשים ספורים לאחר שהוקמה. אין חולק כי במסגרת פירוק השותפות, מוזג תחום הכהיית שמשות הרכב מהשותפות לעסק הקיים של התובע (בתחום זגגות הרכב), אולם התובע לא הציג ראיות מספיקות לגבי היקף החובות של התובע כלפיו ו/או כלפי השותפות, במועד פירוק השותפות, וכן לגבי טענתו שבמסגרת פירוק השותפות, הוסכם כי המותג ו/או המוניטין של השותפות בתחום הכהיית שמשות רכב, יעבור לבעלותו הבלעדית של התובע (פ' עמ' 20 ש' 11-15):

"ש. אם יורי הגיע והביא את השם סאן דיפנדר ועבדתם יחד בשותפות בשם הזה כשותפים, באיזה נקודה השם סאן דיפנדר הפך להיות רק שלך?

ת. כשפתחנו את סאן דיפנדר לא היה מספיק עבודה ולכן התחלנו לקדם את העסק ואמרתי לו שכל החובות שיש בחשבון הבנק אקח עלי ושהוא יעבוד בתור שכיר אצלי ושהוא לא חייב שקל ואני אדאג שתהיה לנו עבודה.

ש. ז"א שאתה טוען שאתה קנית את השם סאן דיפנדר מיורי באמצעות ויתור על חובות של יורי?

ת. כן. חובות מול הבנקים.

ש. בתצהיר שלך אין בשום מקום שקנית את השם סאן דיפנדר.

ת. רשום שלקחתי את החובות.

ש. מדוע לא צירפת שום אסמכתא על החובות שאתה טוען, דף נייר בנק אחד?

ת. לא הבאתי דפי בנק כי זה אמיתי. אני פעם ראשונה בבית המשפט. עורך הדין שלי הוא בן דוד שלי וסמכתי עליו שהוא יעשה את העבודה עבורי.

ש. עדיין לא ענית לי באיזה תאריך לטענתך היה הסכם בעל פה שאתה קונה את השם סאן דיפנדר?

ת. יש את זה אצל רו"ח שלי שמשותף הוא הופך להיות שכיר"

1. במהלך חקירתו הנגדית הסביר התובע את מהות הנזק שגרם לו כתוצאה מפתיחת העסק החדש של הנתבע בנשר בתחום הכהיית שמשות רכב (פ' עמ' 18 ש' 10-12):

"ת. נעשה לי נזק. אני עסק של מוניטין. הנתבע רכב על הגב שלי שזה עסק שלי והלך ובנה על שמי עסק שהוא עסק לכל דבר עם מוניטין והרס לי את המוניטין" .

מהעדות הנ"ל, ולאור תקופת הפעילות הקצרה של השותפות, וכן התקופה שחלפה ממועד העסקת הנתבע כשכיר ועד מועד עזיבתו את עבודתו אצל התובע ופתיחת העסק בנשר, לא ברור מיהות הטענה בדבר המוניטין שנפגע, וכן מדוע התובע סבור כי עסקו הקיים בתחום זגגות הרכב כבר הספיק לרכוש מוניטין גם בתחום הכהיית שמשות, ובעיקר שגם לפי גרסתו, בחודשים הראשונים של השותפות וגם לאחר פירוקה, הפעילות בתחום הכהיית השמשות הייתה מאד מצומצמת (מס' רכבים ספורים בחודש), ורק החל מקיץ 2009 (מס' חודשים לפני עזיבתו הפתאומית של הנתבע), חל גידול בכמות העבודה.

1. בהמשך חקירתו הנגדית הודה התובע כי הנתבע הוא זה שהביא עמו את הידע בתחום הכהית שמשות רכבים לשותפות (פ' עמ' 19 ש' 7-11):

"ש. מי שעסק בפועל בעבודות האלה יחד אתך או לימד אותך זה היה יורי?

ת. יורי בא ופתח את העסק אצלי. אני מתחום הזגגות. הלייזר היה לפני שעשו את הציפויים. הוא פנה אלי לעבוד כי היה לו את הידע ופתחנו משהו בשאיפה לקדם וכשהתחלנו היה מאד קשה, עשינו 2-3 מכוניות בחודש. כשקידמתי את העסק בגוגל, פנינו בשם שלי דמתי זגגות רכב ובגלל שאנו מאוד מוכרים הסכימו לעבוד אתנו ולהפנות אלינו רכבים".

עוד בהמשך חקירתו הנגדית נשאל התובע מדוע לא הציג מסמך המעיד על ירידה בהכנסות או האטה בפעילות של המותג סאן דיפנדר (פ' עמ' 20 ש' 29-31 ופ' עמ' 21 ש' 1-5):

ש. טענת שהיו לך נזקים והפסדים. גם לעניין הזה לא הצלחת להביא שום מסמך אובייקטיבי על ירידה בהכנסות או דיווח על כך שבכלל היו הכנסות לסאן דיפנדר. כל החומר נמצא אצלך הרי. מדוע?

ת. העסק סן דיפנדר הוא העסק המשני שלי. היה לי עסק של זגגות רכב. דאגתי שכל הרווחים של סן דיפנדר יהיו לטובת הפרסום והקידום של העסק, אם מבחינת מוניטין, כל הרווחים הלכו לנושא של הפרסום וקניית חומרי גלם בכדי שתהיה ליורי עבודה. כשהוא עזב וסחורה שנקנתה ופרסום שנעשה כמה ימים לפני שהוא עשה, ודברים שהיו מול השותף שלו, השותף שלו היה מוכן לקנות את הסחורה שקנינו כמה ימים לפני".

כמו כן, נשאל התובע מדוע לא הציג ראיות בדבר המוניטין שצבר המותג סאן דיפנדר בתחום הכהיית שמשות רכב (פ' עמ' 21 ש' 18-22):

"ש. מדוע לא הבאת שום ראיה לכך שבכלל מישהו מכיר את השם הזה סן דיפנדר?

ת. סן דיפנדר קיים עד היום ומצליח. אני יכול להביא עדויות של סוכניות רכב.

ש. אבל לא הבאת כלום, איך אתה יכול לטעון אחרת בכתב התביעה?

ת. העד שותק."

במהלך חקירתו החוזרת נתבקש התובע להבהיר לגבי מיהות הפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מעזיבת הנתבע את עבודתו אצלו (פ' עמ' 21 ש' 28-32):

"ש. נשאלת רבות לגבי צורות הפגיעה בך. איזה צורת פגיעה הכי הפריעה לך כשיורי עזב את העסק?

ת. המוניטין שלי והשם שלי.

ש. מי הגה את השם סן דיפנדר?

ת. יורי."

לשאלת ב"כ הנתבע ברשות ביהמ"ש, הבהיר התובע לראשונה שכשהוא מדבר על פגיעה במוניטין הוא מתכוון לפגיעה במוניטין של העסק "דמתי זגגות רכב" (פ' עמ' 22 ש' 2-3):

"ש. כשאתה מדבר על מוניטין אתה מדבר על המוניטין של דמתי או של סן דיפנדר?

ת. נכון שסן דיפנדר רק נפתח, אך דמתי זגגות רכב קידמה את סן דיפנדר, ולכן אני מדבר על המוניטין של דמתי".

יש לציין כי במהלך חקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כי מכר את המותג סאן דיפנדר לתובע במסגרת פירוק השותפות, ולהבנתו הייתה לו הזכות להשתמש בו גם בעסק החדש, אך הוא בחר לבנות בעסק החדש מותג חדש בתחום, כי המותג סאן דיפנדר היה גרוע (פ' עמ' 33 ש' 10-15):

"ש. אני מפנה אותך לסעיף 8 לתצהירך, שם ציינת כי זו זכותך לעשות שימוש בשם "סן דיפנדר". מדוע?

ת. כי זה שם שהמצאתי וזה לוגו שאני המצאתי. לא מכרתי אותו לאף אחד. לא ויתרתי על סן דיפנדר.

ש. אז מדוע לא תבעת את השם מהתובע?

ת. כי המוניטין היה כל כך גרוע ורציתי לפתוח דף חדש עם שם חדש".

1. סיכומו של דבר, מהראיות שהוצגו ע"י התובע, לא שוכנעתי כי המותג sun difender צבר מוניטין בתחום הכהיית שמשות רכב בתקופה הרלבנטית לתביעה. התובע טוען בסעיף 4.8 לכתב תביעתו, כי החל מקיץ 2009 החלו מאמציו לשאת פרי, היקף ההכנסות גדל משמעותית, והוא החל לצבור מוניטין בקרב קהל היעד כעסק המעניק "מוצר איכותי וחדשני", אולם מעבר לכך שהטענה בדבר הגידול בהכנסות לא הוכחה כאמור, לא פורט ע"י התובע כלל (וכל שכן לא הוכח), מה הייחוד של המותג sun defender בתחום הכהיית שמשות רכבים, כך שניתן להשתכנע בדבר היותו מוצר איכותי וחדשני בתחומו ביחס למתחרים האחרים בתחום זה כנטען, ומדובר בטענה בעלמא.

בהעדר הוכחת תכונות או סממני זיהוי ייחודיים במותג סאן דיפנדר, אף לא הוכח ע"י התובע שבתהליך הייצור או הביצוע של שירות הכהיית שמשות רכב על ידו, גלום פוטנציאל לצבירת מוניטין בתחום זה ושהוא קנה בפועל מוניטין תחת שם מותג זה (שנטען כי נרכש מהשותפות).

התובע לא הוכיח ברמה הנדרשת כי המותג sun defender , בין תחת פעילות השותפות ובין תחת הפעילות העסק הוותיק של התובע בתחום זגגות הרכב, רכש תדמית חיובית בתחום הכהיית שמשות רכבים בעיני ציבור לקוחותיו. לעניין זה העיד הנתבע בחקירתו הנגדית, ועדותו לא נסתרה, כי בתקופה שעבד ביחד עם התובע העסק לא הגיע לרמת מקצועיות גבוהה (פ' עמ' 29 ש' 3-7):

"ש. כלומר, כשעסק עובד יפה כמו של התובע ושעבדתם יפה ביחד, עשיתם עבודות טובות, לאחר מכן...

ת. אני אמרתי שעשינו עבודה טובה? ניסיתי בחלום שלי לעשות עבודה איכותית אך לא הצלחתי לעבוד איתו ביחד. לא הגענו לרמה בכלל. אם להשוות את העסק שיש לי עכשיו למה שהיה, זה אפילו לא היה עסק. זה לא היה רמה מקצועית בכלל".

התובע לא הוכיח כי ציבור לקוחותיו מסוגל להבחין עפ"י תוצרתו ו/או חזותו בין "המוצר" של התובע בתחום הכהיית שמשות רכבים לבין מוצרים דומים אחרים הקיימים בשוק. לאור האמור, התובע לא הוכיח כי מתקיים היסוד הראשון של סעיף 13 לעיל, ומאחר ומדובר ביסודות מצטברים, די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.

1. בשולי פסק הדין אוסיף ואציין כי אינני רואה צורך להביע דעה אם התנהלות הנתבע, בכל הנוגע לנסיבות עזיבתו הפתאומית את עבודתו אצל התובע ופתיחת עסק מתחרה באותו תחום, מקימות לתובע עילות תביעה מכוח דין זה או אחר, אולם אין היא מעוררת חשש מפגיעה במוניטין של התובע בתחום הכהיית שמשות רכב, בעקבות הטעיה של לקוחות קיימים ו/או לקוחות פוטנציאליים, אשר יסברו בטעות כי רכשו את מוצר התובע, ולכן אין היא מקימה לתובע עילת תביעה בגין עוולת גניבת עין.
2. סיכום

מכל האמור לעיל אני מחליט לדחות את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,500 ₪ (כולל) תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ה, 06 יולי 2015, בהעדר הצדדים.