1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן חוק פלת"ד). הנוירולוג ד"ר בוריס אהרונוביץ', התמנה כמומחה מטעם בית-המשפט. הוא חיווה דעתו ונחקר. כעת מבקשת הנתבעת (להלן: המבקשת) לפסול את חוות דעתו או למנות מומחה נוסף.

2. לטענת המבקשת, התנהלותו של המומחה עוד מתחילת הדיון בתביעה מצדיקה את הבקשה. המומחה מונה בהחלטה מיום 24.5.10. התובעת נבדקה ביום 22.6.10 אך חוות הדעת נושאת את התאריך 5.1.11 (אם כי היא לא הומצאה לצדדים). נכותה של התובעת נקבעה בחוות הדעת כך:

10% נכות בשל הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי בצורה קלה בהתאם לסעיף ליקוי 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל).

10% נכות בשל פגיעה עצבית שורשית בגפיים העליונות בצורה קלה בהתאם לסעיף ליקוי 37(1)(א)(1) לתקנות המל"ל.

המבקשת מציינת כי בית-המשפט מינה מומחה נוסף, האורתופד ד"ר יפתח בר. ד"ר בר קבע בחוות דעתו כי התובעת סובלת מנכות בשיעור 5% על רקע של הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה הצווארי בהתאם לסעיף ליקוי 37(5)(א) לתקנות המל"ל.

3. המבקשת טוענת כי עמדת המומחה היתה פטרנליסטית ומתנשאת ומשתמע ממנה שאל להדיוטות להרהר בקביעותיו כמומחה. כך למשל מציינת המבקשת את השתלחותו של ד"ר אהרונוביץ בתשובותיו לשאלות הבהרה. כשנשאל המומחה מדוע הסתמך על סעיפי ליקוי שעניינם באורטופדיה, הוא השיב רק כי הנכות שקבע לא כוללת נכות אורטופדית כאמור גם בחוות הדעת ו"לא קיימת פרשנות נוספת למשפט זה זולת פשוטו כמשמעו". המבקשת מזכירה, שהמומחה התבקש לפרט אילו שורשי עצבים נפגעו לשיטתו. המומחה הפנה לחוות דעתו שם באמת מצוין כי מדובר בפיזור מתאים לשורש חוליה C6 משמאל אך גם הוסיף "לצערי, מי שאינו עוסק ברפואה לא כל שכן מומחה בתחום הנוירולוגיה, יתקשה לאבחן דבר זה".

4. לגופו של עניין, טוענת המבקשת כי גם בחוות הדעת צוין שהבדיקות האובייקטיביות שנערכו לבדיקת הולכה עצבית נמצאו תקינות לחלוטין. למרות זאת, קבע המומחה נכות עצבית. כשנשאל לטעמה של הקביעה, המומחה רק השיב כי "אני מפנה שוב את כבודו לפרק הבדיקה הנוירולוגית בחוות דעתי (עמ' 3), שם כתוב כי הבדיקות שנעשו היו תקינות, אך בבדיקה קלינית אובייקטיבית הבדיקה לא הייתה תקינה". לעומת זאת, ד"ר יפתח בר מציין בחוות דעתו ביחס לאותה התופעה כי הבדיקות הקליניות כמו גם בדיקות הולכה עצבית אינן מצביעות על בעיה אורגנית.

5. עוד טוענת המבקשת כי נראה שבעת חקירתו, המומחה כלל לא זכר את המקרה, לא למד את חוות הדעת ולא ידע על מה הוא הכיר בנכותה של התובעת. המבקשת מצביעה על הודאתו של ד"ר אהרונוביץ לאורך חקירתו שהוא אינו זוכר פרטים שונים. כך למשל, הוא לא זכר שהוא העניק לה 10% נכות בגין שיתוק חלקי של העצב. בחקירתו, אמר המומחה שאם בדיקת ההולכה העצבית לא הייתה תקינה, הוא היה מעניק לתובעת 10% נכות. כשבא כוח המבקשת ציין בפניו שהוא אכן הכיר ב- 10% נכות, ד"ר אהרונוביץ נראה מופתע. למרות זאת, ד"ר אהרונוביץ התבצר בעמדתו.

6. טוענת המבקשת, שד"ר אהרונוביץ' העיד שהתובעת סובלת מניסטגמוס (תנועות ריצוד מהירות ובלתי רצוניות של העיניים) וקביעותיו מוצדקות על רקע זה. המבקשת מצביעה על כך כי המסמכים הרפואיים לא מתעדים ניסטגמוס ואף בחוות הדעת לא צויין כי התובעת סובלת מניסטגמוס.

7. עוד מדגישה המבקשת את ממצאיו של ד"ר אהרונוביץ בחוות דעתו כשהוא מציין כי תוצאות הבדיקות מצביעות של מימד של התחזות. לנוכח מימד זה, קשה החלטתו של המומחה להכיר בנכות על רקע תלונות התובעת לבד בלי כל תמיכה בבדיקות אובייקטיביות דורשת הבהרה שלא ניתנה.

8. המשיבה טענה שהבקשה הוגשה תוך שיהוי רב ואין להזקק לה. היא מתנגדת לבקשה גופה בהתבססה על הלכות (שגם המבקשת אינה חולקת עליהן) לפיהן בקשות מעין אלה תתקבלנה בנסיבות חריגות וקיצוניות בלבד. לטענתה, מומחה בית המשפט הוא זרועו הארוכה של בית המשפט וחזקה שהוא ביצע מלאכתו נאמנה ובצורה ניטראלית ללא משוא פנים. לגופו של עניין, טוענת המשיבה שטענות המבקשת סתמיות, כוללניות ולא מנומקות.

9. אין ממש בטענת השיהוי. הבקשה הוגשה במועד הנכון, לאחר שהמבקשת מיצתה את כל האמצעים הפחות קיצוניים להפיק מהמומחה מענה לשאלותיה. הבקשה הוגשה סמוך לאחר תום חקירתו, וחלק ניכר מהנטען בה, נובע מתשובותיו בחקירתו בבית-המשפט.

10. המסגרת הנורמטיבית אינה במחלוקת כלל. בברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ צוין כי "איני סבור שמינויו של מומחה נוסף אפשרי רק באותם מקרים שבהם החליט השופט היושב לדין לפסול את המומחה שמונה על-ידיו. פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577). לעומת זאת מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה, כאמור, גם בכל אותם מקרים שבהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו. כשתתקבל חוות-דעתו של המומחה הנוסף, תעמודנה שתי חוות-הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע בעת כתיבת פסק-הדין בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן". ובמקום אחר נקבע שם כי "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו". בברע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ננקטה אמנם לשון מחמירה יותר אלא שההחלטה ניתנה לפני שנחקר המומחה וכך נקבע בה "... וכבר נקבע לא אחת שפסילתם של מומחה וחוות דעתו אינם עניין שיגרתי. מכל מקום, לאחר בדיקה נוספת על ידי המומחה ומילואים לחוות דעתו של המומחה, ואולי לאחר חקירתו של המומחה בבית המשפט אם הוא יחקר בבית המשפט, יוכל בית המשפט לשקול את עמדתו מחדש, מבלי שיש בדברי אלה לחוות דעה לגבי התוצאה של שיקול דעת מחודש כזה".

11. הדין ברור. המומחה הרפואי הוא ידו הארוכה של בית-המשפט ובית המשפט נעזר בו כדי להכריע בשאלות רפואיות. אם גם לאחר שנחקר המומחה מתקשה בית-המשפט לרדת לחקר האמת, ניתן למנות מומחה נוסף. בהעדר עילה לפסול את חוות-הדעת לגמרי (למשל, מפני שהמומחה אימץ חוו"ד פרטית שהצגתה בפניו אסורה), ניתן למנות מומחה נוסף, כאשר בהמשך יוכל בית-המשפט לשוב ולהזקק לחווה"ד הראשונה ולבחון את משקלה.

12. ד"ר אהרונוביץ נימק את קביעותיו (ולפי סעיף שעניינו נכות אורתופדית) בכך שהתובעת סובלת מניסטגמוס ולכן ניתן ללמוד על נכות נוירולוגית למרות שאין לה עדות בבדיקות ההולכה העצבית שהיו, כזכור, תקינות. הסבר זה עלה לראשונה בחקירתו הנגדית ולא נזכר בחוות-הדעת. גם עצם מציאת ניסטגמוס לא נזכרה בחוות-הדעת. העדות ניתנה יותר משלוש וחצי שנים לאחר הבדיקה. המומחה לא זכר (וגם אינו מצופה לזכור) פרטים רבים מהבדיקה. לא אוכל להניח שהמומחה בדק ומצא ניסטגמוס, אך לא ציין זאת בחוות-הדעת – ועל סמך ממצא זה הגיע למסקנתו וגם את זה לא כתב בחוות-הדעת. לכל הפחות בפני חוו"ד שנימוקיה וביסוסה לוקים וחסרים.

13. לא רק בחוות-דעתו של ד"ר אהרונוביץ' לא תועד אצל התובעת נסטגמוס. בכל התיעוד הרפואי שלה לא מצאתי שרופא כלשהו מצא אצלה ממצא זה, אף שחפשו אחריו. יתירה מזו, מדו"ח חדר מיון שנערך ביום 1.4.07 עולה כי התובעת נשלחה לבדיקת נוירולוג ובה, צוין בפירוש שלתובעת אין ניסטגמוס. דומני שאם היה המומחה מוצא אצל התובעת ניסטגמוס והיה מייחס לכך חשיבות, צריך היה לציין זאת במפורש ולהתמודד עם כך שבעבר לא נמצא אצלה ממצא זה. שתיקת חווה"ד בעניינים אלה מעוררת קושי רב.

14. בנסיבות אלה לא אוכל לקבוע ממצא ברור מהימן בדבר מצבה הרפואי של התובעת רק על סמך חוות-הדעת ועדותו של ד"ר אהרונוביץ'. גם לאחר שמיעת עדות המומחה נזקק בית-המשפט לעצה מקצועית להערכת נכות זאת ואיני רואה מנוס ממינויו של מומחה נוסף אשר יעריך אותה. התוצאה היא שהבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מתקבלת. משקלה של חווה"ד של ד"ר אהרונוביץ יוערך מחדש בהמשך הדברים. מוצע בזאת לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה בדבר זהותו של המומחה הנוסף והם יגישו הודעה על כך בתוך 14 יום. ת"פ 2.6.14.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.