בפני בקשת התובעת מס' 2 למנות לה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי.

הנתבעת מתנגדת להצגת המסמכים בפני המומחה בטענה כי אינם מהווים ראשית ראייה וכי יש לצרף את תיק הטיפולים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרפואיים שצורפו, סבורני כי אין מקום למנות מומחה רפואי בתחום המבוקש בשלב זה מהנימוקים שיפורטו להלן:

התובעת הגישה שני מסמכים עליהם היא סומכת כעת בקשתה. האחד מיום 20.12.12 שנערך על ידי מטפל בביופידבק והשני מיום 26.01.13 המאשר את טיפול פסיכותרפי אצל פסיכולוג קליני.

המסמכים האמורים נערכו מספר שנים לאחר התאונה מיום 21.04.08 ועל פי תוכנם מלמדים כי התובעת עברה טיפולים במהלך השנים 2010 עד 2012 דהיינו, נראה כי התובעת פנתה לטיפולים כשנתיים עד ארבע שנים לאחר התאונה.

בנסיבות אלה, לאור דלות התיעוד הרפואי שצורף ומשעולה מהמסמכים הבודדים שצורפו כי הנבתעת פנתה לטיפול כשנתיים עד ארבע שנים לאחר התואנה קיים קושי בהסקת קיומם של ראשית ראיה, רצף טיפולי וקשר סיבתי בין הטיפול לתאונה ועל כן איני נעתרת לבקשה בשלב זה.

כל שהתובעת תגיש מסמכים רפואיים כגון תיקי הטיפולים האוטנתיים, שיהיה בהם כדי להעיד על קיומם של ראשית הראיה והרצף הטיפולי הדרושים, ניתן יהיה לשוב ולשקול הבקשה.

הצדדים יפעלו בהתאם להחלטה מיום 18.11.12 להגשת תחשיבי נזק והודעה בדבר סיום ההליכים המקדמיים.

תז"פ ליום 17.11.13.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים.